בתשובה לליאור גולגר, 18/10/02 9:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מתייחס לכל החברה כמקשה אחת בעלת דעה משותפת ואתה טועה. בעיניך בני האדם מסיימים את תפקידה ברגע שהם הופכים לגוויות ופגרים. זה אולי נכון בנוגע למת עצמו אך לא בנוגע לחברה שממשיכה בחייה תוך תשומת לב לאותו מת כפי שציינתי קודם - טקסים שונים ומהלך חיים שכולל בתוכו גם את אותו האדם. בכל החברות המערביות קיים איסור על רצח. הדת היהודית אוסרת גם התאבדות ועדיין, הפלא ופלא ישנם רוצחים וישנם מתאבדים. איני מצדדת ברצח אך לדעתי המקרה של התאבדות הוא שונה. כפי שכתבתי קודם, אם החליט אדם ליטול את חייו בסופו של דבר יעשה זאת. ההבדל הוא שאדם שמחליט להתאבד מתוך בעיה נפשית כלשהי (דיכאון למשל) עושה זאת על דעת עצמו ובכוחות עצמו ללא כל קשר או התחשבות בסביבה. אדם החולה במחלה סופנית שמצבו רק הולך ומדרדר מעוניין לחסוך את הסבל מעצמו וממשפחתו. הואיל ואנו חיים בחברה שמתווה תרבות מסוימת נדונה החלטתו בערכאות גבוהות ונבדקת על כל היבטיה - הפיזיים והנפשיים תוך שיקולי בעד ונגד. אני לא חושבת שהשיקול הכלכלי של בית החולים עומד על הפרק אלא לעיתים נכללים שיקולים כלכליים של המשפחה (שעדיפותם משתנה כמובן בהשוואה לשיקולים האחרים). אני לא חושבת שעלות הטיפולים באותו חולה היא שהכריעה את הכף בהחלטת השופט. אני חולקת על קביעתך בנוגע לחובות מערכת הבריאות, זאת בהסתמך על סלי בריאות וביטוחים שונים שלעיתים קרובות לא כוללים תרופות יקרות במיוחד או טיפולים מסובכים אך זהו נושא אחר לגמרי וסבוך לא פחות. זה נכון שבסופו של דבר כולנו נמות אך השאלה היא מהו מחיר הסבל שנצטרך לשלם, ולדעתי, פסיקת השופט לא נועדה כדי לקצר את חייו של האיש בכוונה תחילה אלא לחסוך ממנו את הסבל הנפשי והגופני ואת ההשפלה שיש, בעיני החולה, במצב הסופני שהופך אותו לתלותי בסביבה ומונע ממנו פרטיות על גופו. רצח הוא רצח הוא רצח - זה נכון אך לעיתים המציאות אינה מתמצה באיסורים ובהסכמות אלא ניתנת למו''מ שמאפשר לכל חברה באשר היא חברה את התקדמותה העתידית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איילת, מה ההגדרה המקובלת במדעי החברה ל'חברה'? יש אחת כזו שתיכנס רק בכמה פסקאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו בנוסח: קבוצת אנשים שלהם נורמות, ערכים ותרבות משותפת. אני מאוד לא נעולה על הנוסח אבל אם תואיל להמתין עד יום ראשון תקבל הגדרה מדויקת מהלקסיקון הסוציולוגי שכרגע, לצערי, אינו בהישג ידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אמתין. אם כבר את בודקת בלקסיקון במיוחד בשבילי, אז אם תוכלי גם להוציא 'נורמות', או כל מילה עמומה אחרת בהגדרה שלמעשה מגדירה את ההגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין איך יכול שופט בישראל לומר לאדם שהוא רשאי לאבד את עצמו לדעת. דמייני הכרעת-דין כדלקמן: בית המשפט בחן בכובד ראש את המקרה המזעזע של מר שמעון אבירי. אבירי סובל מניוון שרירים מתקדם, מתקשר עם החברה ע"י מצמוץ נשנה בעינו הימנית, הרופאים סבורים כי בתוך שנה-שנתיים לא יוכל אבירי למצמץ. לבקשת שמעון אבירי, אני מתיר לבנו היקר, חורש אבירי, לכבות את מכשיר הלחלוח של אבירי ביום בו יחדל למצמץ. בית המשפט מקבל את עמדת התביעה, לפיה ערוץ התקשורת היחיד בין שמעון לעולם מתנהל דרך עינו הימנית הממצמצת, ורק בזכות טיפולו המסור של בנו יכול בית המשפט לתקשר עם שמעון ולהבין כי זהו רצונו החופשי, כפי שמצמץ לנו במרוצת החודש האחרון. בית המשפט מקבל את דעת המומחים, לפיהם כיבוי מכשיר הלחלוח יביא לייבוש מהיר של שתי עיניו של אבירי. הסברם לפיו הטראומה הפיזיולוגית שתיגרם למוחו של אבירי כתוצאה מהתיבשות עיניו עשויה להביא למותו נמצאה מניחה את הדעת. בית המשפט קיבל הכרעה תקדימית זו, המעידה על רוחב לבי ותבונתי הקיומית, בהגיעו למסקנה שחיים ללא יכולת לתקשר עם הסביבה אינם חיים. מאחר וממילא ימות אבירי בחמש השנים הקרובות, ומאחר ומחלתו חשוכת-מרפא (וגם מאחר וחורש אבירי זקוק דחוף למזומנים כדי לקנות לשתינו מכוניות ספורט במחיר מדהים), אני מודיע בזאת כי מי שיסייע לחורש אבירי לנתק את אביו היקר (תרתי-משמע) ממכשיר הלחלוח, לא יישא בדין. חזק חזק ונתחזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. עכשיו הבנתי את הטעות שלך. השופט לא מקבל החלטה על דעת עצמו. הוא אפילו לא מקבל החלטה ע"ס עדות בני המשפחה. הדברים נעשים בהסתמך על עדות קבילה (ע"פ רוב בכתב) של החולה בימיו הבריאים יותר ובה הוא מצהיר את בקשתו - לא להחיות / לנתק ממכשירים / לא לטפל וכו'. המקרה לא נדון בבית המשפט אלא אם כן החולה ביקש זאת בפירוש בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אדם בחברה רשאי להגיש לביהמ''ש עדות קבילה בימיו הבריאים יותר ובה הוא מצהיר את בקשתו - להניח לו למות ביום בו יבחר. בחברה מתוקנת בקשה זו לא תכובד והאדם יופנה לטיפול סוציאלי או נפשי. אין מכבדים בקשתו של אדם להרוג אדם, בין אם הוא רוצה להרוג את עצמו או כל אדם אחר. לפעמים גם לי בא להרוג כל מיני אנשים, משום מה מעולם לא קיבלו את עדותי הקבילה בדבר רצוני זה, אפילו כשהייתי עצבני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמידת הסבל וחוסר האונים אליו מגיע האדם כתוצאה ממחלתו ואי יכולתו הפיזית לטפל בעצמו הן העילה לגילוי האמפתיה מבית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם שאדם לא יוכל לקבל החלטה רציונאלית על מותו (במיוחד אם הוא חולה סופני)? אתה באמת חושב שאין הבדל בין רצונו של אדם להרוג אנשים אחרים לבין רצונו של אדם להרוג את עצמו (או במקרה שלנו - לעשות משהו - ניתוק ממכשירים - שיוביל בהכרח למותו)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שמחר יגלו דרך להאריך את חייו של אדם עד לגיל 612 ע"י השתלות קיברנטיות. הטכנולוגיה לא תהיה משוכללת מספיק ולאותו אדם יגרם סבל מעיק (אשר יכול להפוך את החיים לבלתי נסבלים אך אפשריים) במהלך יתר שנות חייו. האם על החברה לכפות את אותם שתלים על בני האדם (בין אם הם רוצים בהם ובין אם לאו) או לתת להם למות מזקנה, בגיל צעיר יותר, אם הם רוצים בכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שכופים טיפולי השתלה על בני אדם. מי (איזה קבוצה בחברה) ירצה לכפות דבר כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה שאלה: רק במקום שתל קיברנטי, חיבור חיצוני למכונה, באופן קבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז רגע, כופים על החולה להתחבר למכונה, או שהוא מבקש להתחבר אליה? או שמא הוא מאבד את הכרתו ואז מחברים אותו למכונת החייאה, בציפייה שישוב לאיתנו וניתן יהיה לכבות את המכונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד אינו מצפה שחולה בניוון שרירים יחזור לאיתנו וניתן יהיה לכבות את המכונה. טוב, אולי ''אף אחד'' זה קצת חזק מדי, תמיד ישנם כאלה שאומרים תהילים ומחכים לנס, אבל אם כבר ישועת ה' כהרף עין אין סיבה לפסול את האפשרות שהנס יתרחש דוקא עם ניתוק החולה מהמכשירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מתקשה לקלוט. עבדתי כבר עם אנשים מרותקים לכסא גלגלים, משותקים, מוגבלים פיסית ו/או מנטלית, חסרי ישע, ללא כל יכולת להשתלב כאזרחים לכל דבר בחברה, ללא שום סיכוי למצוא חברה, להתחתן או להשריץ. ובכ"ז נותנים להם לחיות, עוזרים להם לעשות עם עצמם משהו, ממלאים את יומם בשמחת חיים ואהבת הבריות. גם הוקינג מרותק לכסא גלגלים, גם אצלו לא נראה שהוא יחזור אי פעם לאיתנו. ראית פעם איך נראית אשתו של הוקינג? הוא זרק את אשתו ולקח לעצמו כוסית עולם, ובכ"ז כל החנונים בקיימברידג' מלחיתים לרגליו. נו, זה רע? זה סיבה למות? אותו בחור אומלל שלקה בניוון שרירים צריך לעבור תראפיה נפשית ממושכת שתרגיל אותו להתמודדות עם מצבו החדש. זאת משום שאין ביכולת הרפואה העכשווית לרפאו. אם הוא לא רוצה להתרגל - אדרבה, ישכנע את משפחתו ורופאו האישי לביים תאונה בה יובאו חייו אל קצם. אין שום סיבה שהחברה הישראלית תתיר הוצאות להורג של אנשים שבחלו בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהראתי (ושהראו אחרים) קודם, לא מדובר פה בהוצאה להורג. תגובה 99561 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד לוי צונח ממרומי מגדל עזריאלי. פתאום לופת אותו אהוד ברק באמצעות שרוול חילוץ מיוחד ומציל את חייו. לוי מודה לו מקרב לב, אך אינו מצליח להיחלץ מן השרוול המתפתל. למעשה, די ברור שתוך שנה שנתיים ייקרע השרוול ודוד לוי יצנח אל מותו הודאי. לרוע המזל, החברה שפיתחה את השרוולים כילתה את כל ממונה על תקציב השיווק של סוכנה הנמרץ אהוד ברק, ולא יוכלו למצוא פתרון חלופי להצלתו של דוד לוי בעשור הקרוב. בינתיים דוד לוי חוטף שפעת בשחקים, וגם משעמם לו ולכולם לא נעים לראות אותו תלוי בין שמיים וארץ. מוסיקת מעליות מעצבנת מעבירה אותו על דעתו, והוא דורש כי יחתכו את החבל לאלתר ויניחו לו לצנוח אל מותו ההירואי בזמן שבו יבחר. אמנם אין כאן הוצאה להורג כי אם התאבדות מסויעת - דוד לוי היה בדרך אל מותו כשאהוד ברק החליט על דעת עצמו לסייע לו, וברור לכולם שבסה"כ מזרזים את קצו של אדם נואש ואומלל. לו היית שופט ביהמ"ש המחוזי, ולפי קודקס החוקים *הקיים* (ולא, חלילה וחס, זה המועדף על שותפיי היקרים לדיון), האם היית מתיר לכבאים להביא למותו הודאי של דוד לוי? האם עולה הדבר בקנה אחד עם תכלית תפקידו של הכבאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפרת לעצמך סיפור בו הצלחת להבין את ההבדל בין הוצאה להורג לבין התאבדות מסויעת. יש לך כישרון סיפורי, השתמש בו. הלוואי והיה לי את כשרון סיפור הסיפורים שלך. משום שאתה כה כשרוני, כתוב לעצמך סיפור נוסף, אשר יבהיר לך את ההבדל בין התאבדות מסויעת לבין בחירתו של אדם לסרב לקבל טיפול חודרני בניגוד לרצונו. קרא את סיפור המעשיה החדש ואז תהיה על הדרך הנכונה, של הסקת מסקנות חדשות ומרעננות לגבי זכויות אדם ובעלותו הבלעדית של אדם על גופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום ללכת על החוף האפור בין קינטור לעלבון, תטרח להתייחס לשאלה שהפנתי אליך בסוף הסיפור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת התרשמתי מכשורנך הסיפורי ואני אכן מקנא בכישרון זה. לא היה שום סרקאזם, לגבי כישרון זה, בהודעתי. כן. זכותו של דוד לוי להעביר את שארית חייו, מחוץ לשרוולים מתפתלים, אם הוא לא רוצה לחיות בתוך שרוולים כאלה. על אחת כמה וכמה אם השרוול המתפתל מערב טיפול חודרני כפוי, בניגוד לרצונו של הפציאנט המכובד דוד. האם דודים לוים נוהגים לצנוח ממגדלים באופן טבעי? קודקס החוקים הקיים מעולם לא דן במקרים בהם תולים אנשים, בתוך שרוולים, למשך שנים, בין שמים וארץ, לשם הצלת חיהם. אין שום דבר בחוק אשר מתיחס לסיפורך המשעשע (שוב: *באמת* משעשע, לא מדובר בעוקצנות סרקאסטית). אני לא חושב ששופט, שפוי בדעתו, היה מכריח אדם לחיות בצורה שכזו, בניגוד לרצונו, אפילו אם היה מדובר בדוד לוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוקינג החליט שהוא רוצה להמשיך לחיות, ובקשתו צריכה להיות מכובדת. הוא גם בר מזל מספיק להיות בעל מוח שמפצה על הרבה דברים, כך שניתן להבין את ההחלטה שקיבל, אבל זה רק במאמר מוסגר ולא ממש שייך. אין בנמצא תיראפיה שתרגיל את מנוון השרירים שאנחנו מדברים עליו להתרגל לחיות במצבו החדש, ובכלל זה די קשה לעבור תיראפיה כשאתה בקושי יכול לנשום. מדובר, להזכירך, על חולה במצב סופני שמבקש את הפריבילגיה למות אי שם לקראת סוף הדרך, לא במישהו עם תוחלת חיים של עשרות שנים. ההצעה שלך לביים תאונה אינה ברורה לי כלל. אם אתה מקבל את ההחלטה של האומלל שטוב מותו מחייו, למה אתה רוצה לביים משהו, ועוד משהו לא חוקי. ולסיום: המינוח שאתה משתמש בו מטעה. החברה אינה מתירה הוצאה להורג אלא הפסקת הטיפול. כבר העירו כל כך שלמרות שהתוצאה זהה יש הבדל בין נטילה אקטיבית של חיים לבין אי נקיטת טיפול אקטיבי להמשכתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט לא קולט את ההבדל המהותי בין "בחר לחיות" ל"בחר למות" הא ? לא כל אחד הוא הוקינס, וייתכן שאחרים, שנופלים בקומתם ממנו, יבחרו באופן שונה ממנו כשיגיעו למצבו. זה בדיוק העניין בחברה דמוקרטית נאורה - חופש *הבחירה*. ומה זה לעזאזל "*צריך* לעבור תראפיה נפשית ממושכת" !? מאיפה קיבלת את הרעיון שלכל בעיה יש פתרון ? יותר מדי פיסיקה כנראה... אולי אין פתרון לבעייה הפיסית של אדם מסויים ? (לא, לקרוא תהילים ולקוות לנס זה לא פתרון) ואולי אין פתרון לאותה "בעייה נפשית" של אדם שרוצה למות ? אולי פשוט אין בעיה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חצופה ומעצבנת, ולכן לא נעים לי להתדיין איתך. (אך מכיוון שאין לי חברה, אני מוכן לקבל את התנצלותך לכשתבוא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמיר היא בת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרדת עליך עכשיו יהיה אכזרי מדי אפילו לטעמי. פעם אחרונה שבדקתי, הייתי גבר כשר למהדרין, אחרי שירות צבאי מלא בקרבי, חודש מילואים בעזה, ומספר ממוצע של כיבושים ומערכות יחסים כושלות עם *נשים*. :) מצטער אם אכזבתי אותך אחי, אבל דבר עם העלמה עפרונית או עם ברקת, אני חושב שיש לך סיכוי יותר טוב למצוא תסמונת XX שם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני כרומוזומי X - מה שיוצר נקבה, לעומת כרומוזום X וכרומוזום Y - השילוב הגברי. אני אומר תסמונת כיון שיש תסמונת XYY שיוצרת "גבריות יתר" שמתבטאת בעיקר בשיער ואלימות, ומכאן תסמונת XX שיוצרת "אישה נורמלית לכל דבר, לפחות מבחינה גנטית". ברקת את צריכה לדעת דברים כאלו... אחד הטיעונים החביבים על פמיניסטיות ציניות, לאור עובדה זו, הוא ש"כל גבר הוא בעצם חצי אישה, ורק אישה היא בעצם משהו טהור בפני עצמו - גבר הוא בן כלאיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שברקת התכוונה ל"תסמונת ה- X השבור" או "תסמונת ה-X השברירי": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת לא הפגינה בורות בעניני תורשה, אלא השתוממות על כך שבעיניך להיות אישה זאת תסמונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות אשה זאת לא תסמונת. זוהי מחלה. במו עיני ראיתי שלט: ד"ר קרופניק, רופא נשים ומחלות אחרות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטה: סתם צורת ביטוי. דורון: אני מכחיש כל קשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, השוטה קורא אותי כמו ספר פתוח. ולאבירי - מי אמר שאני פמיניסטית צינית? אני פמיניסטית נאיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאת פמיניסטית צינית, אמרתי שזה משפט חביב על פמיניסטיות ציניות, ונראה לי שגם לא פמיניסטיות ציניות מומלץ להן שידעו פיסת מידע קטנה ושימושית זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, איפה ראית פמיניסטיות מדברות על "טוהר" של כרומוזומים? הן מק-סימום טוענות שגם לגבר יש איפשהו, במקורו העלום, תכונות נשיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פישטתי. זה בא בשלל של גוונים וטעמים אני מניח. אני לא מעודכן, אני הפסקתי לצאת עם פמיניסטיות אובססיביות ציניות אחרי הראשונה. אבל אם תדברי עם הידיד חביב הנשים הקרוב למקום מגורייך, אני בטוח שהוא יוכל לספק לך יותר מידע ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבר רגיל XY אישה רגילה XX קיימות תסמונות שונות כמו XYY, XXY, XXX, X, ועוד. ברגע שיש Y אחד לפחות הפנוטיפ (המראה) הוא גברי. XXY גברים פנוטיפית, אבל יהיו עקרים. XYY יהיו אלימים יותר? כנראה אגדה. האחוז היחסי של XYY בבתי הסוהר לא גבוה מאחוזם היחסי באוכלוסיית הגברים הכללית. אגדה דומה קיימת לגבי נטייה להיסטריה (רפואית) בקרב XXX. X (סינדרום טרנר) נמוכות יותר ופוריות פחות (סטטיסטית). תסמונת ה- X השביר היא תסמונת שבה יש רצף חוזר בכרומוזום X, ומעבר לסף מסוים, ככל שהרצף חוזר פעמים רבות יותר, כך עולה המתאם עם מנת משכל נמוכה ועוד. בא לידי ביטוי בגברים יותר מבנשים, בגלל X הגיבוי בנשים. מחמיר מדור לדור, ולכן סטטיסטית הילדים יסבלו יותר מדור ההורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי אלוהים... הרגע סיפקת לי את סם הנגד לבעיית החצי-אישה... (דייט ראשון, פמיניסטית צינית אובססיבית): היא: "ובכלל, אתה הרי בחור אינטילגנטי כביכול נכון ? אז אתה יודע שכל גבר הוא חצי אישה מבחינה גנטית. אז כל מה שתגיד על נשים הוא חצי נכון עליך." הוא: "כן וגם הטיפשות נמצאת בחצי הנשי של הגן, X שבור." היא: "לנשים יש גיבוי של עוד X. גברים לעומת זאת..." הוא: "כן טוב, יש הרבה נשים שנולדות עם שני X שבורים כנראה..." זהו ! שח-מט ! אני יכול שוב לצאת עם עוד פלג מעורער בנפשו באוכלוסיה ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני לא הצהרתי את השם הפרטי שלי כאן. לא שזה מפריע לי אבל סתם מתוך סקרנות - איך אתה יודע אותו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא פשוט שם את הסמן של העכבר על שם הכותב שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, זה מופיע באימייל שלך: amir@[Family Name].com. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצלת שלא אני כתבתי את כל מה שאמיר כתב כאן לפני. אני מצטערת שאתה לא מוכן לקבל את הדברים הכל כך הגיוניים שהוא מנסח בצורה ברורה כל כך. ואני הכי מצטערת על הדברים שאכתוב עכשיו (ושאני מתאפקת כבר יומיים שלא לכתוב אותם). אני חושבת שאתה מגיב באימפולסיביות שמאפיינת ילדים וצעירים מדי מכדי להבין סוגיה כל כך טעונה של חיים ומוות. אני מקווה שלא תתנסה במצב כזה הכולל אותך ואדם קרוב לך שלא הגיע לגבורות. אני כן חושבת שהחלטת השופט היא נעלה ומראה על גדולה משום שהיא כן מוצאת את התחום האפור וההומני בתוך השחור והלבן של מערכת המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דעתו של אבירי מקוממת אותי, כי אם העלבונות האישיים שהוא מערב באופן נשנה בפניותיו אלי. כאמור דעתי כדעת החוק, ומפליאה העובדה שכל המגיבים הנכבדים כאן עדיין לא גיבשו הצעת חוק אלטרנטיבית עליה ניתן לדון. הסוגיה טעונה ברגשות, ולכן ניתן להבין את השיפוט הרגשי הנלווה לטענות המועלות כאן, אבל לא נעים לי לנהל דיון עם אדם שמתבל את בלוניו באמירות שפר מכוערות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אולי כללתי עלבונות אישיים (שרובם לדעתי היו לא יותר מעקיצות ציניות קלילות, ורק חלק קטן מהם היה באמת עשוי להעליב מישהו לדעתי), אבל אתה לא מבין שהדברים שכתבת קוממו והכעיסו אותי, ואפילו יותר ממה שהעלבונות שלי פגעו בך. הדברים שאתה כותב מנגנים באוזני כמו דמגוגיה פתלתלה ומעוותת שלאחר "ניקוי הרעש" מהם קוראים, באופן פשוט וחד משמעי, לשלילת זכות בסיסית ביותר של פרט בתוך החברה - דבר שיש שמכנים אותו "פאשיזם". הדוגמאות והטיעונים שאתה מעלה לוקים בתסמונת "אמנון יצחק" לטעמי - קובעים עמדה ברורה וחד משמעית שאין לחלוק עליה מצד אחד, ומחפים על הבעיתיות שבה ע"י התקפות מאסיביות של מילים, הומור יבש, ובעיקר תחושה של "יד חזקה" מצד שני. מתוך ההודעות שלך ניכר איזשהו הלך רוח של מחשבה שכל מי שבעד המתת חסד, הוא כופר טיפש שאינו מבין את קדושת החיים והמשפחה, והוא בכלל בעד המתת חסד כיון שבסתר ליבו הוא מתכנן לנתק איזשהו קרוב משפחה מבוגר כזה או אחר שלו, כדי לחסוך לעצמו הוצאות כבדות, או לזרז את ביצוע הצוואה. אתה מסרב להבין שאני לא חושב על סבתא שלי לעזאזל, אני חושב על עצמי ועל הסבל שאתה כביכול דן *אותי* אליו, ורק כנגזרת של המחשבה הזו, דרך סימפטיה, אני חושב על קרובי, מכרי ויקירי, שגם אותם אתה דן לגורל עגום דומה, וכל זאת ע"י אותם אמצעים לא-קונבנציונליים בעיני שהזכרתי לעיל. אם אתה רוצה לסבול בשנתיים האחרונות לחייך ולאבד את כבודך העצמי לנגד כל האנשים החשובים לך - אז אני האדם האחרון עלי אדמות שיגיד לך לא לעשות את זה. זו הבחירה *שלך* בדיוק כמו שזו צריכה להיות הבחירה *שלי* או של אבא שלי, לא לעשות את זה. ואם כשאבא שלי ישכב על ערש דווי כל מה שאני אוכל לחשוב עליו זה הצוואה המזויינת, אז יש פה בעיה קשה ועמוקה אחרת לחלוטין ששום חוק שיכריח את אבא שלי לסבול לחינם לא יפתור. אתה יכול לטעון, ובצדק, שזו זכותך בתוך חברה דמוקרטית, ובייחוד בתוך קהילה פתוחה כמו זו שכאן, להחזיק בכל דעה שאתה רואה לנכון. אבל דעות ומחשבות זה לא סקינים, זה לא הנוצות על הזנב שלך, זה לא משהו שנגמר במסיבות קוקטייל - זה משהו שיכול להשפיע על חיים של אנשים אחרים ! ולכן דעות מסויימות מוצאות אל מחוץ לחוק, ואחרות זוכות לתגובות כמו אלו שאתה זכית להן. בקיצור לא משנה כמה פגעתי בך, הייתי מאופק בתגובות שלי כלפיך, ורק ע"י קטלוג שלך כ"ילד נאיבי שגדל כנראה בבועה" הצלחתי להביא את עצמי "רק" לתגובות שהבעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לשמוע שהכעסתי אותך בדבריי, לא זו היתה מטרתי. אני לא אוהב שמזכירים לי כמה אני 'לא קולט' או 'לא מבין', ככלל נראה לי שאנשים נוטים להיאטם מול ביטויים כאלה. לא מפריע לי שלא נסכים, מצדי תוסיף להתחפר בעמדותיך המבוצרות. כל עוד החוק לצדי, כל עוד אין מניחים לאנשים לאבד עצמם לדעת, כל עוד לא מצפים ממשפחות לשלם במלואם את חשבונות האשפוז של יקיריהם, כל עוד נותנים לכל גוסס לחיות ככל שיניחו לו השמיים, אתה רשאי לפתח לעצמך דקדוק פנימי החורץ באיזה רגע תרצה לשים קץ לחייך. אני חוזר ואומר בשלישית - יש כאן א-סימטריה מובהקת בין הקושי לחיות לבין הקושי למות. מאד קל למות - באופן פרוצדוראלי יתכן שתעדיף לחסוך מיקיריך את כאב הידיעה שבחרת להקדים את מותך, אך מעשית מספר דרגות החופש העומדות לרשותך הוא כמעט אין-סופי. הרבה יותר קשה להאריך את חייו של פלוני - במוקדם או במאוחר המערכות קורסות, המח מת, הגוף נותר כמאגר זמין לתרומת איברים ותו לא. זה לא מצחיק, זה לא נושא להקל בו ראש, ולא יתכן שיום אחד בחייו של אדם חפץ-חיים ינטל ממנו משום שהמחוקק החליט ללכת לקראת טיפוס אובדני אחר שרצה למות לפי החוק. אני מעדיף להיתפס בעיניך כחזיר פשיסטי הנוטל ממך את 'הזכות למות', ובלבד שלא תיפגע זכותו של אדם אחר לחיים. אם ברצונך למות טרם זמנך - עשה לכולנו טובה ותאם זאת עם יקיריך, ושמור את יתר החברה מחוץ למשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותפסיק לשחק את משחק ''הבעת הדעה המגוחכת באופן דמגוגי למען הויכוח בלבד''. ולפני שהולכים תקרא את ההודעה הראשונה בדיון שוב, וגם תעביר את העכבר על השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה כל הזמן חוזר לנושא של הכסף? אתה באמת חושב שהמשפחה, החולה או השופט שצריך להכריע בעניין חושבים על הצד הכלכלי? מי נוטל חיים מאדם חפץ-חיים? מי שימות לפי זה יהיה מי שביקש את זה, באופן אקטיבי. מי שרוצה להיות מחובר למכונות יהיה מחובר למכונות, בדיוק כמו היום. אלא אם אתה מתכוון לאיזו מזימה של משפחה רודפת בצע. לא ברור לי מה יהיה השינוי הגדול כאן - אם הם מוכנים לעבור על החוק (ובשביל מזימה כזו הם יהיו חייבים), יש להם מספיק דרכים גם בלי פסיקה שמאשרת לנתק מהמכונות. כבר אמרו לך שמדובר כאן על בקשה של האדם *לפני* שהוא מגיע למצב בו הוא מתקשר עם הסביבה רק דרך מצמוצים. במצב כזה באמת קשה לדעת מהו רצונו האמיתי של האדם, אבל לפני כן זה לא בעייתי במיוחד לוודא שזה מה שהוא באמת רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנסיכה המשיכה בשתיקתה,וכי מה היה עליה לענות? מהה! לחש הדרקון, את גאה מכדי לענות לי הא? ובכככן אלמדך לקח! חחחכי מעט! את גאותנית וגנדרנית. וגאותנות וגנדררררנות צצצררריככככות לבוא על ענשששן!"1 1 הדרקון גברת תותבת נוזפת ב-לי סי בתו של קיסר סין,"ג'ים ונהג הקטר" של מיכאל אנדה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה 1. נעזוב לרגע את שאלת ה"איך הוא התחבר למכונה מלחתחילה". הוא מתעורר והוא מוצא את עצמו מחובר למכונה שתחזיק אותו בחיים עד גיל 612. מה לעשות, הבחורצ'יק מתעב מכונות (ביחוד כשדוחפים לו אותן לתוך חורים בגוף). המכונה גם גורמת לאי-נוחות ואף לסבל. מותר לו לבקש כיבוי או הסרת האבזרים הטכנולוגיים, כדי שהוא יוכל למות, בגיל צעיר יותר מ-612? שאלה 2. נניח שהוא חובר למכונה, מרצונו החופשי, בגיל 84. בגיל 250 הוא מחליט שהסבל הנגרם לו מהמכונה לא שווה את כל הענין. האם מותר לו להחליט להפסיק את השירותים שהוא מקבל מהמכונה ולמות או שאין לו זכות להתחרט והחברה צריכה לכפות עליו את המשך חייו הקיברנטים, לעוד כמה מאות שנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לו לבקש, ואז רופאו האישי יאמר לו 'מר אבירי, (או: שמעון,) אתה יודע שאסור לי להרוג אותך'. והוא ישיב 'אני יודע, ד"ר ישראל, אך טוב לי מותי מחיי'. י: זו אמירה קשה מאד, שמעון (או: מר אבירי), חשבת פעם לפנות ליעוץ? ש: יעוץ זה יקר לי, רוצה למות. י: אני יכול לאשר לך יעוץ על חשבון המדינה ש: טוב, מה אכפת לי, ממילא הכל הולך לדוסים. (כעבור שנת יעוץ ומאה שנות חיים מאושרים) ש: טוב לי מותי מחיי, דוק ה: זו אמירה קשה מאד, שימון, חשבת פעם לפנות ליעוץ? ש: כן דוקטור האל, הספיק לי. ראיתי כבר את כל פיוצ'רמה, מוות מהיר עכשיו ואתם לא שומעים אותי יותר. ה: תראה שמעון, אני אמפתי למצבך הפאתטי, אך ינתקו אותי מהחשמל אם אהרוג אותך. אתה יודע שאסור לי. ש: למה להרוג? רק תן לי דקה של חסד ואני מת לבד. הפנה מצלמותיך אל עבר השקיעה, בצע תרגולת אזעקות בדיוק באותו רגע במקרה, עשה לי סימן - ואני בטעעעעעות אתפגר לך בין האצבעות. הולך? ה: שמעון, אני רק רובוט, אל תעשה לי את זה. ש: תראה, אתה תתחיל לשיר 'דייזי דייזי' ואני בינתיים אזין לך פה את פרטי החשבון שלי. קח לעצמך כמה ג'ובות ותתחיל לספור כבשים. בכבש הששה-עשר אני מחוק, הולך? ה: Daisy... Daisy... Give me your answer too כבשה אחת, שתי כבשים, שלוש כבשות...I am crazy over the love of you It won't be a stylish arrige I can't afford a carriage ובקיצור, בהתחשב בעובדה שהרבה יותר קל להרוג אדם מאשר לשמור עליו בחיים, אני מציע לשמור באדיקות על האיסור החמור להוציא להורג אנשים בחברה. מתחת לאף תמיד יוכלו לביים תאונות, אך כך לפחות שומרים על שיקול הדעת של המשפחה והרופאים - אם לשתף פעולה עם החולה הנואש או לא. יודגש שוב כי אני שולל מכל וכל את הזכות למות. החברה לא נתנה לאנשים זכות למות, כי אם זכות לחיים. הטבע הוא שצייד אותנו עם אותה יכולת מופלאה להתפגר, אך באותה מידה שמורה לנו הסגולה הטבעית לחרבן בקוביות או להשתין דם, זה לא אומר ששמורה לנו הזכות לעשות זאת בפרהסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל-כך אירוני שדווקא אתה מוציא מתחת לידיך פיסת טקסט שממחישה באופן ציני כל-כך את האבסורד שבדעה שאתה מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה האבסורד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפאסיביות של החולה בסיפור הקצר שלך, לאור העובדה שהוא *סובל* כל הזמן הזה (ובוא לא נשכח כמה האנשים שאנחנו דנים בהם סובלים). והסבל שלו ארוך מאוד שכן לאורך השנים הרופא מתחלף ברובוט. מה שגם רומז לבדידות מסויימת, אותו אדם חי לבד מחובר למכונה מטופל ע"י רובוט נטול כל מגע אנושי וכל זאת רק כדי לא לעבור את אותו קו אדום ולא הומאני. ושים לב שהדמויות שלך לא מנסות לשכנע את הסובל שכדאי לו לחיות בגלל שיש לו למען מה לחיות, אלה מסתתרות מאחורי הנהלים והאימפוטנציה. כלומר גם הדמויות שלך מזדהות עם החולה ולא עם העמדה שלך... :) ואיך ה"חברה" בסיפור שלך משתמשת בייעוץ: ככלי שמשתמשים בו כדי להחזיק את החולה במצבו העגום, בדרך עקלקלה בניגוד לרצונו, בדיוק כמו מכונת ההחייאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו נסה לענות *באמת* על השאלות בצורה קצת יותר קוהרנטית, בשביל שאדם איטי כמוני יבין על מה אתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, איני מבדיל בין המקרים - בשניהם מותר לחולה לבקש שיהרגו אותו. בשני המקרים על המדינה לסרב להורגו, אך המציאות מאפשרת לכל מאן דבעי להרגו (או לסייע לו להתאבד, ווטאבר), כי ככה זה. במדינה מתוקנת הוא יצטרך לעבוד קשה כדי שהלוקש מאחורי התאונה המבוימת לא יתגלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י שיטתך הנובעת מהודעותיך הקודמות: למה מותר *לי* לכפות *עליך*, לדחוף צינור ארוך ומבורזל לתוך הושת שלך, על מנת שתחיה עד גיל 612, אבל אסור לי להשתיל לך (בכפיה) לב מלאכותי (משוכלל במיוחד) שיאריך את חייך עד גיל 612? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אבירי לא בהכרה, וצינור ארוך בושט זה מה שיציל את חייו, אזי מותר ל*רופא* (ולא לך אישית) להחדיר צינור לושטו. ואם הוא כן בהכרה, ומתנגד לטיפול צינורותראפי, הרי שעל-פי החוק הקיים זוהי זכותו המלאה. כשם שיש אנשים שאינם מוכנים לקבל טיפול כימותראפי ולכן מוצאים את מותם במהרה, כך גם טיפול בצינורות מבורזלים הוא בגדר רשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם החוק הקיים מתאים לאידאל שלך, כפי שמופיע כאן? תגובה 99590 אם לא, האם אתה מקבל בכל זאת את החוק הקיים? אם כן, האם תוכל להסביר כיצד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע''ד, אך נדמה לי שהחוק הקיים מתאים לאידאל שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק כדי שיהיה ברור, אתה מסכים ל"המתה פסיבית" - אי מתן טיפול בהתאם לבקשת החולה, אבל לא ל"המתה אקטיבית" - פעולה אקטיבית שגורמת באופן ישיר או עקיף למות החולה. (כן, אני מחכה לך בפינה עם המאמר של רייצ'לס על המתות חסד/רצח בידי רופאים, לא שרייצ'לס כזה מושלם, כי גם לו ענו, אבל זו התחלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויויבוי! התבלבלתי בקישור! זה היה הקישור הנכון! תגובה 99990 עדיין תקף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רוצה את אריה מקלס אני מקבל כרע הכרחי המתה פסיבית, פשוט מפני שלא יעלה על הדעת לחייב פציינטים לעבור כל מיני טיפולים מסמרי שיער שידחו את קצם בעוד שנה שנתיים, אם הטיפול עוד לא התחיל ואם התנגדותם נחרצת. הייתי ממליץ להם על קוקטייל של טיפול + שיכוך כאבים, פשוט כדי לא להמליץ להם על האלטרנטיבה (דהיינו, מוות מהיר). אבל, לא הייתי נותן לאף אחד רשות חוקית לשים קץ לחייו, בין אם הוא בריא ובין אם לאו, בין אם ההרשאה נוגעת להווה המיידי ובין עם לעתיד המתמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואם הוא כן בהכרה, ומתנגד לטיפול צינורותראפי, הרי שעל-פי החוק הקיים זוהי זכותו המלאה" ואם הוא בהכרה מלאה והוא מסרב לקבל טיפול חודרני או מכני *אחר*? ואם הוא חוזר להכרה ומגלה שהוא קיבל טיפול כזה, בניגוד לרצונו? האם הוא חיב לחיות עם התוצאות משום שהחליטו בשבילו, בזמן שהיה חסר הכרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את החוק, אך מרוח הדיון עד כה אני מניח שתשובתו תהיה: א. במקרים מסוימים רשאי רופא לאשפז חולה בכפייה. אם החולה בריא בנפשו ומסוגל לשכנע שופט שהוא מעדיף למות בשלווה בביתו תוך שנה מאשר למות ביסורים בבי"ח תוך שנה וחצי, אזי יניחו לו למות בביתו. ב. אם הטיפול כבר התחיל וברגע של חולשה קורא החולה 'אאאאאאאאאאאאאאאאאייייייייייייהההההההההההה ככככוווווווווווווווססססססססססאאאאאאאאאאאוווווווומממממווווו תוווווווווצצצצצצצצצייייייייאאאוווווו אותיייייי מפפפהההההההההההה!!!!!!!!1111' אזי אין חובה משפטית להוציא אותו מחדר הטיפולים, וניתן אף לרסנו ולסממו לצורך השלמת הטיפול. דומני שבשני המקרים דעתי כדעת החוק, אבל דעתי הפכפכה וקשה לי לדגום אותה בודאות במרווחי זמן קצרים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף הדיון, עושה דווקא רושם שאתה מסכים עם כל מי שהתוכחת איתו ואפילו עם הפסיקה מלמעלה (שלא דנה בחולה שבסך הכל אמר ''אייייייייייייהההה כוססססססאומו כואבבבבבב לי, תירו לי בראששששש וניגמורררר עם זזזזזהההההה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיצד? לפי פרשנותי לחוק, אסור לאדם לבקש היתר חוקי למות בעיתוי הנוח לו, בין אם הוא בריא ובין אם לאו. אני מבין מהפסיקה שזה בדיוק ההיתר שניתן לאותו אדם. מה פספסתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל לא לאמר את דעתי לגבי מושג "ההתאבדות המסויעת", למרות שיש לי דעה בנושא. אני נמנע מכך בכוונה משום שאין קשר בין נושא זה (שהוא גם חשוב, טעון ומענין) לבין הפסיקה של בית המשפט הכתובה למעלה. מהפסיקה למעלה לא נובע שזכותו של אדם לקבל היתר חוקי למות בעיתוי שנוח לו. בפסיקה למעלה נקבע שזכותו של אדם לסרב לטיפול רפואי מסוים (שלדעתו גורם לו רק סבל ואין בו שום תוחלת) כאשר הוא איננו מעונין לקבלו. עם קיומה של זכותו של אדם לסרב לטיפול רפואי (גם כאשר סירוב כזה משמעותו מוות) אתה הסכמת בעצמך כאן:"כשם שיש אנשים שאינם מוכנים לקבל טיפול כימותראפי ולכן מוצאים את מותם במהרה, כך גם טיפול בצינורות מבורזלים הוא בגדר רשות". עצם עובדת הסכמתו/אי הסכמתו של החולה להתחיל טיפול, לא מורידה אותו מדרגת אדם לדרגת פאצינט וזכויותיו כאדם לא צריכות להפגע בשל כך אפילו במילימטר (להיפך, הגנה על זכויות צריכה להיות דקדקנית יותר, דווקא במקרים שבהם לאדם קשה יותר להגן על זכויותיו הבסיסיות). למשל: הזכות לסרב לטיפול כימוטרפי, לא נעלמת פתאום, אם המטופל הסכים להתחיל בטיפול שכזה. הרופאים יכולים להציק, לנדנד, להטריד, ליעץ, לרקוע ברגלים, לצעוק עליו שהוא אידיוט, לנסות להשפיע באמצעות משפחה וכושר שכנוע, אבל אם דעתו של המטופל איתנה (ושפויה) זכותו לדרוש את הפסקת הטיפול ברגע שהוא מחליט על כך. החוק ובית המשפט יגנו שניהם על זכותו של אותו פלוני לסרב (גם לאחר שהוא הסכים להתחלת הטיפול). המציאות היא אפורה ויש מקרים אשר יתנדנדו על הגבול שבין זכותו של החולה לבין בקשותיו הלא לגיטימיות של החולה ("תכניסו לי פטיש בראש, אני סובל" - זה לא לגיטימי למשל). בשביל זה יש בתי משפט שדנים ברצינות בסוגיה ואף אחד לא דן מישהו למוות בשל קפריזה זו או אחרת (שלו או של אחרים). אם מישהו היה מבקש: "אני סובל, תזריקו לי מורפין עד שאני אתפגר." אז היה *איזשהו* (אבל לא יותר מדי) הגיון בטיעונים אותם העלת בדיון זה. זה לא המקרה אשר נידון בפסיקה למעלה. הרפואה המודרנית עסוקה בהארכת חינו. לפעמים היא כה עסוקה בעיסוק חשוב זה שהיא שוכחת נושאים חשובים לא פחות כמו: חירותנו, זכויותנו, איכות חינו וכבודנו. השאלה שהבאתי קודם (הארכת חיים עד גיל 612) נובעת בדיוק מהסוגיה שהאנושות מתחילה להתמודד איתה עכשיו ושנצטרך להתמודד איתה בעתיד ביתר שאת. זה שניתן להאריך חיים באמצעים טכנולוגיים, לא אומר שצריך לכפות על אנשים להיות מכונות קיברנטיות חיות, בניגוד לרצונם. על התאבדות מסויעת, בפעם אחרת. זה לא הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוין, אם אתה מצליח לגזור את הכרעת השופט מתוך זכותו של אדם לסרב לעבור טיפול רפואי ואפילו יהיה חיוני, אזי מקובלת עלי פסיקתך. בכלופן, ב'רואים עולם' הביאו כתבה על מרכזים להתאבדות מסויעת בשוויץ. בפרט סיקרו את התאבדותה המסויעת של אשה בת 49 מגרמניה שלקתה בסרטן ריאות חשוך-מרפא והחליטה להקדים מותה למכונת ההנשמה. היא נשמעה עצובה ובודדה כשהסבירה באנגלית צחה כיצד סגרה את כל חשבונותיה כבר לפני חודש, אין לה משפחה מאחוריה והיא שלמה עם החלטתה למות עתה. בארץ (אני מקווה) היו מקיפים אותה בחום וחיבה במקום לוודא שוב ושוב שרצונה החופשי הוא למות בזה היום. שם בציריך תומכת בה מתנדבת ברגעיה האחרונים, יושבת לצד מיטתה כדי לנחמה ולקבוע את רגע מותה. הרי יכלו לקנות לה כלב, לתת לה לעזור לילדים, לשלוח אותה למסע מסביב לעולם, למכר אותה לGTA3, לקנות לה ערכת ביצים סיניות, להציף את גופה במורפיום, אפילו להניח לה לקפוץ ממטוס אל הג'ונגלים של דרום-אמריקה או מדגסקר, ושהיא תחליט לבד אם לפתוח את המצנח. במקום כל הדרכים המלבבות האלה להעביר את שנותיה האחרונות, מביאים אותה אל מותה הקר והסטרילי באיזו דירה שכורה בציריך. איזו צינה. בכתבה סופר כי לא רק חולים חשוכי-מרפא נעזרים בארגוני ההתאבדות המסויעת האלה, כי אם גם מוגבלים וחולי נפש. לא ירחק היום וכל מיני בעלי-מום וחריגים לא ימצאו סביבה תומכת כשיגדלו וירגישו רע עם עצמם, כי אם אפשרות מבטיחה וחיננית לשים לכל זה סוף. איפה ערך החיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערך החיים, כמו היופי, הוא בעיני המתבונן. למי שחייו איבדו כל ערך, אין ערך לחיים, ואין שום דבר טוב במיוחד בהארכת חייו של אדם שאיבד את הרצון לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך דובי, כי אני ניסחתי ומחקתי תגובה שמונה את הקשיים שעומדים בפני מטופלת כימותרפיה שעליה "לעזור לילדים" - ומציגה את השאלה אם המדינה היא הגננת/מתנ"ס שלנו. וגם נזכרתי בעצה האיומה שאנשים נותנים לחבריהם הסובלים מבדידות וחרדה: "למה שלא תירשם לאיזה חוג?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, לא גילית התעניינות בחוג ברידג' או משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה? זה היה בשביל חברה שלי ששואלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אבל ברידג' משחקים בזוגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לתת לך רשימה מאוד מדכאת של עצות שאנשים נוטים לתת לאנשים בודדים ומדוכאים. אפילו ניסיתי חלק מהן. לא עבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תירשם לחוג, יש מתנ"ס לידך" היא רק דוגמה אחת ביער. יש עוד המון (אבל תוסיף משלך): "שמעתי על אחד שזרק הכל, התפטר מהעבודה ונסע לחו"ל. אולי תנסה את זה" "אולי תצטרף לטיול הרומנטי שלנו ותישן בצימר ליד? זה יעודד אותך" "אולי אתה לא אוכל מספיק פחמימות?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, וכמובן - ''אולי תיקח דף נייר ותכתוב עליו כל מה שמפריע לך, זה כמו יומן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא, הכי מוצלח זה דברים כמו "לך לסרט קולנוע לבד". עצות של אנשים בלי בעיות חברתיות לאנשים ביישנים - "למה שלא תתחיל עם בחורות?" וואלה, יופי. איך לא חשבתי על זה בעצמי. תודה, באמת. המפף. לא משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך למכון כושר הכנס לפורומים שונים באינטרנט, והגב בהם לך לריקודי עם (רצוי באוניברסיטה/טכניון) מה דעתך על ברידג'? למה שלא תסע להודו/דרום אמריקה? הרשם לחוג משוטטים החלף מקום עבודה אולי תבוא ביום ששי לארוחת ערב? (נהיה אני ואשתי, ועוד מישהי שאתה לא מכיר) אולי תעשה יוגה? בוא לעשות אצלנו שבת (השידוך בקורס למתקדמים) תגיד, אתה, איך קוראים לזה, נו, עליז? למה שלא תיקח את עצמך בידים? (מה, אתה עושה את זה כל ערב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ''תבוא ביום שישי לארוחת ערב'' - לפחות בגרסא שלך יש איזה משהו קונסטרוקטיבי. הרבה יותר מדכא זה הזוגות המאושרים שרוצים להוציא אותי מהבית, אז אני צריך להגרר אחריהם, לצפות בהם מתגפפים בכל מקום שאליו נלך, ולתהות אם זה נחשב נסיבות מקילות לרצח כפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא דואגים לך לפרטנרית וגם לא מזמינים אותך להצטרף? אכן נסיבות מקלות. (למרות שאם תבצע רק חצי רצח כפול, אולי גם תצא עם שלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הפעם האחרונה (והראשונה) שבה אני מצאתי את עצמי בשלישיה מעין זו היתה כשחברה שלי העבירה בעלות עלי לחברה שלה (משהו כמו נסיעת מבחן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך בעיות כמו שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, אתה *ממש* לא צריך שתי בנות שבדקו אותך ומעבירות הלאה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה דווקא ישפר את מצבי. נו סאץ' ת'ינג אז בד פאבליסיטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הן יאייתו את השם שלך נכון, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פה זה פונקציה פואטית? (ואני עדיין מעדיף את "קננגראס") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקת את הזרבובית של הקומקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יתפשר אפילו על השם הפרטי בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים, במקום לשבת כאן באפס מעשה ולקונן על מר גורלכם, למה שלא תעשו משהו מועיל לשנות אותו? הנה, ההוא, זה, נו, איך קוראים לו, זה שהיה חבר של ההיא מהטלביזיה, לא, לא ההיא שהוא רצח אותה, אחת אחרת, טוב, נו, לא משנה, אחרי שהיא עזבה אותו הוא היה מהזה עצוב גם כן ישב בבית עם פרצוף של מלפפון חמוץ, והיום הוא מהזה מאושר, מצא מישהי עם אבא מליונר ויש להם שלושה ילדים. בסך הכל מה שאתם משדרים לעולם זה מה שאתם מקבלים ממנו בחזרה, מי רוצה בכלל להתקשר עם מישהו שנראה כאילו הוא יצא ממכונת כביסה אחרי הסחיטה? אז קדימה, לחייך יפה, לחשוב מחשבות חיוביות, זה מ-אד חשוב, לשים קצת איפור (לא להגזים בזה, דובי), ולעשות ספורט. (הזכרים בחבורה ייטיבו לעשות אם יעשו קצת ג'וגינג לאורך הירקון הרמתגני, וישימו לב לבחורות שדומות למרילין מונרו שרצות שם. משפט פתיחה בנוסח "היי, את מוכרת לי מה"אייל" " יכול להיות השורה הראשונה בפרק הנפלא ביותר בחייכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הירקון הרמתגני אינו מזיק במעט לבריאות כמו שלמדו סשה אלתרמן וחבריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתם פוגשים את אותה אחת שדומה למרלין, שימו לב שהיא לא, במקרה, דומה גם לדניאל קלטי (תגובה 84342). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות היא דבר חשוב אך חוששני שמעט הגזמת. בשלושת השבועות האחרונים הייתי בהאג, חזרתי ומצאתי את התגובה הזאת. נכון,השתמשתי פעם אחת ב"?!?" , אז זהו ? לחרוץ את גורלי ? לעשות ממני איזו דורית לוין נוספת ? העוזר האיטי של הארכיבאי היקר , אנא הבט על תגובות אחרות שלי וראה אם ישנה התאמה כלשהיא. אם תגיע לירקון (יותר באזור רמתגן,ביום פחות גשום) תוכל לראות אותי שם,כמו כן אם יתקיים מפגש פורום נוסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשיתי ממך דורית לוין בגלל הצירוף "?!?", אלא בגלל התוכן שקדם ל"?!?". פשוט, קשה לי לחשוב על אדם שישאל את דניאל קלטי שאלות כאלה (אפילו אני, בתוקף תפקידי כעוזרו האיטי של הארכיבאי, לא שאלתי שאלות כאלה, לא את מר קלטי, כל הכתיבה שלו היא תחינה לשאלות כאלה). מה גם שקשה לי להאמין שאת באמת דומה למרילין מונרו, זה נשמע כמו עוד פנטזיה ילדותית של מר קלטי. אם נצרף את כל העובדות, נקבל, מרילין = דניאל קלטי (דעה זו תופרך אם וכאשר תפרסמי את תמונתך, ואז נוכל להשוות אותך למרילין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא, הסגנון הטקסטואלי רחוק מלהיות דומה לסגנון של קלטי. ישנו פה אחד חדש, יוני קורן, שכותב כמו קלטי. אמנם הוא רמז לאהבת שווארמה בעוד שקלטי צמחוני ידוע, אבל זה נראה כתרגיל הסחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לומר את האמת - נעלבתי. האם קראת דברים אחרים שכתבתי ? עדיין נראה לך מתאים ? אם כך , אז אין לי מה לומר בתגובה. האמת,שבאותו הזמן ששאלתי את דני קלטי את מה ששאלתי , לא ידעתי כ"כ במי ובמה מדובר. בקשר למראה,תאמין או לא תאמין זו בחירה שלך , ציינתי כבר בעבר , שבמידה ויהיה מפגש פורום נוסף אני אגיע , כך שתוכל להתרשם או לשמוע רשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להפוך את הדברים: במידה ואת תגיעי יהיה מפגש פורום נוסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקראי את ההודעות הקודמות שלי (http://www.haayal.co.il/search.php3 תחפשי את ההודעות שנכתבו בשם "האיטי"), תמצאי שאין לך מה להעלב, אני *תמיד* טועה בניתוח, לא סתם קוראים לי האיטי. בקשר למראה, למה שלא תפרסמי תמונה באתר הבית שלך, אם יש כזה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |