 |
מר דורון סיים את הודעתו המרגשת בקביעה כי "שאלת ההגנה העצמית לא היתה האם היו צריכים אותם מרצחים בפוטנציה ובפועל ]...[ לרצוח את דר' גולדשטיין, אלא האם היה צריך דר' גולדשטיין לרצוח אותם או שהיה יכול לנקוט בפתרון שונה."
אכן, מלים כדרבנות. להלן מספר פתרונות שונים לכל ממשיכי דרכו של דר' גולדשטיין אשר צופים מצב בו יעמדו יום אחד גם הם בנעליו של הצדיק אך אינם רוצים להירצח:
1. אטימת המבנה המדובר מבעוד מועד והזרמת גז מסוג "ציקלון בי" לתוכו. כפי שהוכח פעמים רבות בעבר, מדובר בפתרון אפקטיבי ויעיל למצב בו אין כוונה לקחת שבויים.
2. פריצה באישון לילה לביתו של המבא"ב ("מרצח בפוטנציה או בפועל", כלשון הכותב) ואינוס אשתו ובנותיו. מדובר באקט שתועלתו כפולה: כבודו של המבא"ב ייפגע באופן בלתי-הפיך (והרי מזמן למדנו שאצל הערבי הכבוד חשוב מכל), ואילו לצדיק העושה במלאכת ההפרייה מובטח תענוג כפול ומכופל הן במישור הגשמי והן מעצם היותו שליח מצווה.
בהיותו רופא, עמדו בפני דר' גולדשטיין מספר שיטות יצירתיות לקדם את מטרותיו בשקט וללא ההמולה התקשורתית המיותרת שיצר מעשהו הקדוש. נביא כאן רק שתיים מהן:
1. במקום לסרב לטפל בערבים, היה על הדוקטור להתייצב ראשון בכל הזדמנות בה נפגע אחד מהמחבלים דנן, וללמד את המבא"ב לקח ע"י הזרקת כמות בינונית של נפט לוורידיו.
2. במקרים מיוחדים רשאי היה הרופא הטוב כמובן לבצע במבא"ב ניסויים רפואיים. ניסויים בספק-בני-אדם ממין זה עשויים לקדם בשנות אור את המאמץ הכלל עולמי למצוא מרפא למחלת הסרטן או לאיידס, ובד בבד גם היו מלמדים את אותו מבא"ב ואת בני משפחתו המרובים שיעור או שניים במה שייעשה למי שיפגע - בפוטנציה או בפועל - בזקיפות קומתו של העם היושב בציון.
ניתן להוסיף עוד רעיונות קונסטרוקטיביים כיד הדמיון הטובה, אלא שהעקרון כבר מובן, הזמן קצר והבחילה מרובה ולכן ברשותכם אסתפק באלה ואחזור לעבודתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש