 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחרונה פגשתי השוואות מעניינות בין שיטות הקבלה לביה"ס לרפואה של אונ' העברית ואונ' באר שבע. אמנם בשני המקומות דורשים רף ציונים גבוה, אך בבאר שבע נותנים משקל רב יותר לראיונות האישיים, כך שיתכן שאדם עם ציון גבוה לא יתקבל ואדם עם ציון נמוך ממנו יתקבל. במגעי היומיומיים עם רופאים, אני תוהה לעצמי פעמים רבות לגבי תקפות הציונים להתאמה למקצוע. הרי כשרופא מטפל בנו, היינו רוצים שיהיה מקצוען ולכן יכולתו האינטלקטואלית צריכה להיות גבוהה. מצד שני, רופא חסר מיומנויות אנוש בסיסיות - כגון רופא שאינו יודע להקשיב לחולים (=יחסי אנוש בסיסיים) מפספס פעמים רבות פרטים חיוניים, למרות היותו בעל ידע (=פחות מקצוען). מה שאני מנסה להגיד הוא שיש מקצועות מסוימים שכדי ללמוד אותם עליך להיות בעל ציונים גבוהים, אך מצד שני כדי להיות בעל מקצוע טוב צריך שיהיו לך יכולות אנושיות אחרות, חשובות לא פחות. ואת *זה* לא מודדים, וכל מי שהתנגש עם רופאים כאלו יבין לכוונתי. איך למדוד - זו כבר שאלה אחרת. אין לי תשובה. מה שברור שמדידה לפי ציונים כערך יחיד אינה מספקת במקרים רבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לבחור מבין בעלי הציונים הגבוהים את בעלי האישיות המתאימה ביותר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרופאים יש בעיה קשה של שחיקה, בערך כמו אצל מורים. תחשבי על רופא עור. יש נניח 10 סוגים של מחלות עור נפוצות, ועוד כמה נדירות. הרופא עובד במיקצועו 40 שנה. רואה נניח 20 חולים ביום (כנראה שיותר). השאלות שניתן לשאול על מחלות עור נפוצות די חוזרות על עצמן (האם זה מדבק, תוך כמה זמן זה עובר, ותופעות לוואי של התרופה לבעיה). איפשהו לקראת גיל 40, כשהוא עבר רק מחצית מחייו המקצועיים, הוא שומע שאלה שחוזרת בפעם העשרת-אלפים. אני אבין אם לא תהיה לו סבלנות לענות. וזה לא קשור לכמה סבלני, מלא מוטיבציה וחמלה אנושית הוא היה 20 שנה קודם לכן בזמן הראיון. לכן, מצד אחד אנחנו רוצים רופא מבוגר ובכיר עם הרבה נסיון, מצד שני, נראה ששנות הניסיון הארוכות עלולות לפגוע קשות בסבלנות. דילמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שמץ של מושג. יש מקום להשוות בין שכר הרופא לשכר המורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשוות הרבה פרמטרים בין רופאים למורים, אבל קשה לי לראות אלו מהם קשורים לקושי הרב בהפגנת סבלנות כלפי שאלות שחוזרות על עצמן במשך שנים. קושי בו נתקלים גם מורים וגם רופאים. כך שניתן להשחק בשכר גבוה, וניתן להשחק בשכר נמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם פקיד בנק, עובד מס הכנסה, מדריך בגן החיות, מאמן קראטה, מוקדן, מנהל שירות לקוחות, תמיכה טכנית ובעצם קשת רחבה של מקצועות. אנשים עוברים אצל בעל המקצוע\נותן השירות. הוא נשאר, והשאלות נשארות זהות. למה ההפרדה של המורים והרופאים? אמנם יש להם הרבה משותף, אבל סבלנות היא תכונה משותפת כמעט לכל המקצועות שהם במהותם שירות אנשים באמצעות ידע נרכש. ואכן, שחיקה היא בעיה משותפת. מי שאופיו שחיק יותר עושה הסבה, מי שאוהב שגרה ומסגרת ממשיך עד הפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו שמשותף למורים ורופאים הוא מיעוט אפשרויות הקידום. אין הרבה אנשים שעובדים בשירות לקוחות כל חייהם. רוב משרתי הלקוחות מקודמים לתפקיד ניהולי בשלב כלשהו בחייהם. בכל אופן, לא ניסיתי להשוות מורים לרופאים. ניסיתי להסביר שראיון בגיל 20 לא בהכרח יעיד האם בגיל 40 הרופא יהיה מתחשב וסבלני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכר הבסיס שלי במשרה מלאה במחלקה כירורגית היה בסביבות 3000 ש"ח נטו. משרה מלאה פירושה: יום עבודה שמתחיל לפני שבע בבוקר (בשבע בבוקר כבר התחלנו ביקורי רופאים, כדי להתחיל לנתח בשמונה) ומסתיים בשעה לא מוגדרת, איפשהו בין חמש לשבע (אחרי שגמרנו לנתח ו/או לקבל חולים; להיפגש עם המשפחות; לכתוב מכתבי שחרור, ועוד ועוד). ועבדנו גם בימי שישי. תורניות מעלות כמובן את השכר (אבל הן הרבה מעבר להיקף המשרה, וגם עול רציני). להתפרנס משכר הבסיס זה אפילו לא אופצייה. בפועל, רבים מהאנשים שסיימו את הלימודים אתי פרשו מרפואה קלינית בגלל השכר הנמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומתי רופא יכול לעזוב את בית החולים ולפתוח מרפאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמחות לוקחת בין 4 שנים לשבע שנים תלוי בתחום. זה אורך ההתמחות "נטו", בדרך כלל ההתמחות ארוכה יותר עד שממלאים את כל החובות ועוברים את המבחנים. חשבי על זה במונחים של גיל. רופא שלא נסע לחו"ל אחרי הצבא, אלא התחיל מיד ללמוד, יסיים את הלימודים בסביבות גיל 28. אם הוא מוצא מיד מקום להתמחות, ועובר את כל המבחנים בניסיון ראשון וללא עיכובים (זאת אומרת שתאריך המבחנים מסתדר לו עם זמן תחילת ההתמחות, שראש המחלקה שלו מוכן לשחרר אותו לצורך המבחנים מיד כשמגיע התאריך הראשון הפורמלי שהוא יכול לגשת אליהם, ושהוא אכן עובר את כל המבחנים בניסיון ראשון, ואחוזי ההצלחה הם נמוכים למדי), הרי שהוא יהיה רופא מומחה בסביבות גיל 33. אבל רוב הרופאים המומחים לא יכולים לפתוח מרפאה פרטית גם אז. הם זקוקים לשם כך לניסיון וברוב המקרים לתת-התמחות, שתיקח כמה שנים נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה האופציות העומדות בפניו מבחינת רפואה פרטית, מחקר וכו'? ממתי הוא יכול להתחיל להתעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון, לפני תום ההתמחות אין מקום לחפש עבודה ברפואה פרטית, ואפילו לא בקופת חולים. אחרי תום ההתמחות, חלק מהרופאים יעברו לעבוד בקופות חולים, חלק ימשיכו בבית החולים, חלק ישלבו בין האופציות, חלק יחפשו תת התמחות בארץ או בחו"ל. רק אחרי כמה שנים, ובדרך כלל רק רופאים שנשארו בקשר עם בית חולים לפחות במשרה חלקית, יוכלו לפתוח מרפאה פרטית. גם זה תלוי במקצוע ההתמחות. בנוגע לעבודה במחקר, רוב הרופאים לא הוכשרו כעובדי מחקר. חלקם מחליטים לעשות PhD. עבודות מחקר במסגרת אוניברסיטאית היא לא מאוד רווחית, ורוב הרופאים (שלא עשו PhD) יתקשו להתמודד עם בוגר PhD במדעי החיים, מבחינת ניסיון במחקר. בשנים האחרונות היתה נטישה יחסית מאסיבית של רופאים (בדרך כלל בתחילת דרכם, לאחר הסטאג' או במהלך ההתמחות) לתעשייה הרפואית, ששם השכר גבוה יותר. ההצע שם נמוך יחסית מבחינת משרות והתחרות גדולה. המשכורות (היו לפחות) נמוכות מהמשכורות שהיו מקובלות בהיי-טק, אבל עדיין גבוהות מהמשכורות בבית החולים. כל זה כללי, וכמובן תוכלי למצוא דוגמאות נגדיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. לוותר על מרווח נשימה בין הצבא ללימודי רפואה, ולקבל את *זה* !? נראה לי שצריך להיות חוק נגד דברים כאלו. משהו בסגנון "עונש אכזרי ובלתי רגיל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר חודשים הייתי יחד עם בני, שננשך ע"י כלב במהלך שרותו הצבאי, במיון ברמב"מ. אחד האחים הזריק לו את אחת הזריקות (חיסון נגד כלבת) בידו, ואחר כך הוא היה אמור לקבל זריקה בפצע הנשיכה עצמו, והזרקה זו הייתה צריכה להיעשות ע"י רופא אורטופד. האח שהזריק לו את הזריקה הראשונה תלה את הזריקה (הבאה. עבור הרופא.) על עמוד המיטה, ואנו חיכינו לבואו של הרופא. תוך כדי כך שוחחנו, ובני אמר שרופאים בדרך כלל לא מקשיבים . אני עצמי אמרתי שלא נתקלתי עד כה בתופעה כזאת. תוך כדי שאנו מנהלים את השיחה הגיע הרופא. הרופא שאל: זה "מקרה הכלבת" שבו אני צריך להזריק ? הבן שלי ענה בחיוב, והוסיף שהזריקה נמצאת כאן על המיטה, והצביע לעברה. הרופא אמר: "אני יודע" ועזב אותנו והלך לכוון הדוכן שבו נמצא האח והתחיל לדבר עמו. ואז אנו שומעים אותו אומר: אהה. הזריקה נמצא שם, במיטה ? האח ענה בחיוב, ואז הרופא חזר שוב אלינו, ואנו קדמנו אותו במקהלה: "אמרנו לך שהזריקה כאן." "אני יודע" השיב הרופא, "אבל לא ידעתי שהוא כבר שם את הזריקה כאן . . ." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |