128024
טוב, שנת 2002 הסתיימה, והתחילה שנה חדשה, ובה נתקלתי בספר חדש (שיצא לאור בשנת 2002).
הספר נקרא "לא תשווה", מאת שפרה האפרתי. זוהי פנטזיה הזויה המערבת את גבורי "חסמב"ה" אשר הגיעו לגיל 70, מחבר סידרת חסמב"ה, יגאל מוסינזון, אשר נפטר, עלה השמימה, וצריך לדאוג לתיקון על מנת לזכות בכרטיס הכניסה לגן עדן. כמו כן מסתובבים שם אלוהים, מלאכים, ואף המחברת עצמה מציצה לרגע.
על גב העטיפה נכתב:
"בצעדים קטנים ומהוססים כושלת הסופרת במהלך העלילה, משתדלת לא ליפול לבורות שחפרה במו ידיה. חִציה המושחזים היטב נפלו לה מהתיק, כשהתכופפה לנקות את הנעל לאחר שדרכה על עלילת משנה.
נשמע אחלה 128168
תודה על ההמלצה - אחפשו!
היה הרבה רעש על זה 128205
ואלמנתו של יגאל מוסנזון תבעה את הסופרת על פגיעה בזכויות יוצרים. זו טענה להגנתה שמדובר בפארודיה/מחווה, ולא בגניבת הקניין הרוחני על דמויותיהם של ירון, תמר והחבר'ה. כנראה שהתביעה הוגשה בעיקר בגלל ייחוס הומוסקסואליות לירון זהבי, ועוד מיני שובבויות אחרות של הסופרת.
היה הרבה רעש על זה 128208
פגיעה בזכויות יוצרים?
אולי שייקספיר יתבע את הגשש על כך שאחד מגלגולי צמד הקבלנים שלו ("לך תגור זוג צעיר"), הוא רוזנקרנץ וגילדנשטרן.
היה הרבה רעש על זה 128211
שיקספיר מת כבר יותר מ70 שנה כך שאין עילה לתביעה כזאת.
דודו גבע, לעומת זה, נתבע על הפרת זכויות יוצרים בכך שהשתמש בדמותו של דונלד דק ב"ספר הברווז" (בתור "מובי דק - הברווז הלבן") ולמרות טענתו שדמות הברווז הפכה לנחלת הכלל, הוא נמצא אשם, שילם פיצויים ונאלץ להוציא את דמותו של דונלד מהמהדורות הבאות.
מפעל הפיס נתבע ע"י יורשיו של צ'רלי צ'פלין על השימוש בדמות "הנווד" ולמרות טענה זהה הפסיד במשפט ושילם פיצויים.
היה הרבה רעש על זה 128214
כן, אני יודע. הכוונה היתה להציג את האבסורד ולא לטעון טיעון משפטי.
במסע הפרסום של מפעל הפיס היה אכן שמוש בדמותו של הנווד של צ'רלי צ'פלין, ובהחלט הפרה בוטה של זכויות היוצרים, מה שאין כן במקרה האמור, בו השמוש הוא בשמות הגיבורים כבסיס יציאה למסע אחר לחלוטין.
היה הרבה רעש על זה 128242
נסה לכתוב סיפור אהבה אירוטי בין מיקי מאוס ודונלד דק. תדאג להכניס בו כמה תאורים עסיסיים שיאפשרו לטעון שהספר פוגע ב''דמות'' ועלילת משנה על חיבתו של דונלד לקטינים (ובפרט לשלושת אחייניו) וכמובן תדאג שהעיתונות בארץ תשמע על זה. (ותלשין לדיסני)

נסה ותהנה.
לא שזה מי יודע מה קשור 128364
הזכרתם לי שפעם‏1 תבעו את להקת "אקווה", בגלל שהם (כאילו) השתמשו במושג ברבי באופן לא חוקי ולא ראוי ("איך הם העזו להפשיט את הברבי התמימה והחסודה שלנו?!"). אפילו מצאתי לינק!‏2 וגם טרחתי להביא אותו!‏3

1 לפני קצת יותר מחמש שנים.
2 מכיוון שמשהו דפוק במחשב שלי, אני לא יכולה לבדוק אם הוא עובד (לא שזה מעניין מישהו), וזה גם לא כאילו אני יודעת אם זה מעודכן, כי מה אני מבינה באינטרנט (אבל יש בו קטע וידאו מעצבן).
3 זה בשביל לשבור את מנהג-העצלנים ("דמיינו כאן קישור", "לינקים ינתנו לפי דרישה"... דמיינו כאן תגובה! נו באמת).
היה הרבה רעש על זה 128215
אם כבר, לא שייקספיר צריך לתבוע אותם, אלא טום סטופארד. סביר שהשם נלקח מכותרת המחזה שלו, שהיתה בגדר ''מידע פופולרי'' זמין לציבור באותה תקופה, ולא מהמחזה השייקספירי המקורי.
היה הרבה רעש על זה 128219
או אולי שייקספיר את טום סטופארד, שזוהי האנלוגיה המתאימה, שכן מה שעשה סטופארד ב"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים"(1), כאשר נתן חיים אחרים לרעיו של מהמלט לאחר ירידתם מהבמה, עושה בפרפרזה שפרה האפרתי, הנותנת חיים אחרים לירון זהבי וחבורתו 50 שנה לאחר ירידתם הם מהבמה.

____
(1) חיים?
היה הרבה רעש על זה 128354
כן, אבל סטופארד לא עשה בהם שימוש סנסציוני שנועד להגחיך את הדמויות (יותר מאשר שייקספיר עצמו הגחיך אותן).
היה הרבה רעש על זה 128638
זכויות יוצרים מתיחסות לשימוש מסחרי, לא לשימוש סנסציוני שנועד להגחיך את הדמויות.
על זה אולי יכול ירון זהבי לתבוע את שפרה האפרתי על הוצאת דיבה ופגיעה בשמו הטוב.
היה הרבה רעש על זה 128688
אפשר לטעון לפגיעה בשמו הטוב של מוצר (או מותג, או, לצורך העניין, סדרת ספרים). לא קראתי את הספר של האפרתי, אז קשה לי להציג טיעונים, אבל דומני שיקשה על האפרתי לטעון שמדובר פה על פארודיה (החמישיה הקאמרית עשתה פעם פארודיה על חסמב''ה, ולמיטב ידיעתי איש לא תבע אותם על כך). מדובר פה על ניצול לרעה של מותג קיים. אם אני אקח, נגיד, את התינוק של במבה ואצור על בסיסו קומיקס פדופילי, יהיה זה, לדעתי, לגיטימי לתבוע אותי על פגיעה במותג ''במבה'' - זאת בעוד שקומיקס פארודי שיעשה שימוש באותה הדמות יחשב לגיטימי.
הימאים 128207
ואני נהנתי לקרוא מחדש בעלילות הימאים בספר שגאלתי מהחנות לספרים משומשים.
חסמב''ה בבית המשפט 136391
אני מודה לך על האיזכור של הספר, מקווה שחיבבת אותו. אני רוצה לנצל את הבמה לתרום לפולמוס בענין זכויות היוצרים: בימים אלו עורכי הדין שלי מכינים את כתב ההגנה שאם לא יתקבל נערער כל כך לבית המשפט העליון
הגברת מוסנזון תובעת אותי על הפרת זכויות יוצרים ועל הכפשה ורמיסה של ערכי חסמבה וכו'.
כעיקרון, קריאת הספר מבהירה בצורה הטובה ביותר את העובדה שאין כאן גניבה או הכפשה וגם לא ניצול למטרות מסחריות של מיתוס חסמב"ה, (בעיקר קניית הספר מוכיחה זאת) ולכן (וגם כי הוא מצחיק לפחות בחלקים) אני ממליצה על כך.
זהו ספר פוסט מודרניסטי שעוסק בדיאלוג בין החיים ליצירה, ובאחריות של הסופר לברואיו. הוא יוצר דיאלוג בין המציאות לדמיון. שם הספר "לא תשווה" הוא הדיבר היחיד שנשאר (מין חיזיון אפוקליטי כזה) ומשמעותו היא שאסור להסביר מושג אחד ע"י אחר, והדברים הסתומים יישארו כאלה עד שניתן יהיה להסבירם דרך עצמם. אסור להשוות.
במין צדק פואטי אני נלחמת כיום נגד ניסיון של חנה מוסנזון להחיל עלי את החוק שמשמעו פגיעה בחופש הביטוי וסתימת פיות. אני רוצה להשוות בין חברי חסמבה של פעם לאלה שהיו יכולים להיות לו חיו היום יחד איתי כאן בביצה. אנחנו הגענו לכאן, והם שהלכו יחד איתנו בדרך להגשמת החלום הציוני, קיבלו פטור באמצע. למה ההתפכחות שאני חוויתי נחסכה מהם? למה מוסנזון לא נתן להם להתמודד עם סרבנות השטחים, הפיכת הגבורה למילה גסה (בצדק או שלא) עם שברון החלום, ועם ההכרה שהמקום האיום הזה בו אנו חיים היום הוא הדבר שעליו הם נלחמו?
אני טוענת בספר שאם היו חיים כיום יכולים היו להגיע למצב שאותו תיארתי. אין זה הכרח אבל אי אפשר לסתור את האפשרות. שולמית החובשת לא הוזמנה יותר לחבוש פצועים, וחבישת פצועים היה כל חייה, פלא שהיא פוצעת כדי לחבוש? (כן, אבל זה ספר מטורף) האם זה מכפיש את דמותה? איזו דמות? ילדה עם צמות ותיק ע"ר? לא בדיוק שרלוק הולמס מבחינת ריבוי הפרטים. ההגנה בודקת את הגדרת הדמות, האם ניתן להגן עליה בנפרד מההקשר בו נכתבה, ומה עושה דמות לברת הגנה. שם ותואר לא מספיקים. הספר הוא סאטירה חברתית שנכתבה כפארודיה ביקורתית, על מוצר שהשפיע השפעה עצומה בזמנו, והיה חלק מן הרמאות הצינית שעמדה מאחורי החלום הציוני והשתמשה בגופו כמגן חסין כדורים. עובדה: היא שרדה - החלום מת.
חסמב''ה בבית המשפט 136454
לא קראתי את ספרך, וגם לא קראתי מעודי ספרי חסמב"ה, ולכן את השאלה הבאה אני שואל לא כמתקפה אלא כשאלת תם: האם אי הרעיון שהצגת כאן בהודעה הזו באמת סוחב ספר שלם, או שהיית צריכה להוסיף כמה התעללויות בדמויות שלך סתם בשביל הכיף/פרובוקציה? הבנתי שאחת הדמויות הפכה אצלך להומוסקסואלית, למשל - האם גם זה קרה בגלל שברו של החלום?
חסמב''ה בבית המשפט 136701
לא הרעיון סוחב את הספר, אלא הדמויות.
אם היית קורא את הספר היית יודע כי ציר העלילה המרכזי שלו הוא (גם אם כמשל) הבאת מוסנזון להכיר בכך שכשהפסיק לכתוב את סיפור חיי הדמויות שלו הפקיר אותן בעצם לחיים ללא תכלית או עלילה שיש בה משמעות. ותרם בכך להתדרדרותם עד לתחתית המדרגה. רעיון זה עלה במוחי כי ככותבת, חשוב לי לעשות תמיד כמיטב יכולתי לכתוב בצורה אחראית כלפי הדמויות שלי, וזה מתבטא הן במאמץ להיות קשובה ומדוייקת מבחינת טקסטואלית (לא לזייף) והגיונית מבחינת בחירת הארועים שהן חוות.ובהגיע הרגע להיפרד מעליהן, לדאוג גם לעתיד הבלתי כתוב שלהן.
אי לכך אני מוחה על ההאשמה המרומזת שלך כי אני מסוגלת להתעלל בדמויות לשם הפרובוקציה.
מלכתחילה לא הייתה כל פרובוקציה וכוונה לפרובוקציה בבחירת הנושא. לא אצלי לפחות. אלא דווקא סקרנות, ואני אסביר:
בכתיבה,לרוב אני צריכה שיכוונו אותי לאזור כתיבה,לרעיון, וגם אם אני מגלה אותו בעצמי אני תמיד אחפש מקום לא ברור ולא סגור, שיש בו מה לחשוף ולגלות. את הרעיון לכתוב על זקני חסמב"ה לא אני המצאתי, מפיק בשם יואב הלוי ביקש ממני לברר מה קרה להן, בשביל לכתוב סידרה קומית בנושא. אני קיבלתי את הצעתו ויצאתי לחיפושים. אחרי שנה התקשרתי אליו וסיפרתי לו שיצא לי ספר. מה שאני מנסה להגיד זה, ש"צללתי" לתוך המקום הלא ידוע (עתידן של דמויות גיבורי ילדות לאחר שננטשו ע"י הסופר) ומה שכתבתי זה מה שגיליתי.
לגבי מה שקרה לירון זהבי: הנחת העבודה שאיתה יצאתי לדרך הייתה שהדמויות בהעדר תמיכה והנחיה מסופר אחראי יגיעו בדיוק להפך מהמקום ממנו יצאו ( קצת כמו בסיינפלד)
ירון - סמל הגבריות, גילה נטיות הומוסכסואליות, כשהתאהב בפסיכולוג שטיפל בו לאחר התמוטטות עצבים. (במהלך הטיפול הוא מצא את עצמו מדבר על תסביך אדיפוס הפרטי שלו: הרצון להרוג את הבריטים ולשכב עם המדינה). החובשת נהייתה רוצחת, שפוצעת את קורבנותיה ואז חובשת אותם, ועד רגע מותם יושבת לידם ושרה להם את שיר החובש בזיופים איומים. התימני הפשוט והעליז נעשה משורר מחאה חד ודיכאוני, אהוד השמן נהיה רזה, תמר - קירחת. וכן הלאה. הנחת היסוד הייתה בשבילי את חפירה, לחפור לעומק ולגלות עוד ועוד פרטים על הדמויות, וככל שהתקדמתי, גיליתי שהנחתי גם אם פשוטה, היא נכונה. שברו של החלום נמצא בכל מילה ופסקה בספר, בצורות שונות. ודבר אחרון. זהו ספר לא קל לקריאה, ויש בו קטעים שגרמו לאנשים (חברים טובים שלי אפילו) להפסיק לקרוא. ישנם גם כאלה שקראו, הבינו, אהבו וצחקו,ואפילו התרגשו בסוף הספר,אבל לא מספיק כדי להגיע לפופולריות שמביאה פרובוקציה זולה שנכתבה לשם שעשוע או למטרה מסחרית.
חסמב''ה בבית המשפט 136745
אני אעזוב לרגע את הספר הספציפי, פשוט כי, כאמור, לא קראתי אותו, וברשותך אנסה לעשות בכתיבה באופן כללי. גם אני עוסק‏1 בכתיבה מעת לעת, ולא ברורה לי טענתך לגבי "הפקרת דמויות" והאחריות שאת מרגישה כלפי הדמויות שלך. בספר "The Road to Mars" של אריק איידל יש אמירה שאני זוכר באופן כללי (אם כי אני לא מצליח למצוא את הציטוט המדויק. הגיע הזמן לקרוא שוב את הספר המוצלח הזה). הוא אומר שסיפורים אוכלים בני אדם - זה מקור האנרגיה שלהם. (למעשה, הוא אומר את זה על בדיחות, אבל זה אותו עקרון). האמירה הזאת עשתה את דרכה לסיפור שכתבתי פעם - "הסיפור הנחמד על עליזה" (http://www.forum2.org/dubi/art/aliza.html). בכל מקרה, הרעיון הוא שסיפורים לא עובדים אם לא מתעללים קצת בדמויות. אם הדמויות לא סובלות, אין סיפור. דמות שמצליחה חרף כל הקשיים היא גיבורה. דמות שסתם מצליחה, בלי שיהיו קשיים בדרך, היא בן-אדם נורמלי.
כלומר, מה שאני מנסה להגיד הוא שאם את רוצה להתנהג באחריות כלפי הדמויות שלך - אל תכתבי עליהן בכלל. הדבר הטוב ביותר שדמות יכולה לצפות לה זה שהיוצר שלה יעזוב אותה בשקט. בסופו של דבר, הרי, החיים של רובנו הם נורמליים, בלי הצלחות אדירות, אבל גם בלי קשיים בלתי נסבלים. את חושבת שאיוב שמח שהוא הפך לדמות בסיפור? לי נראה שהוא היה הרבה יותר מאושר לו היה נשאר אדם רגיל, ולא גיבור של סיפור.

העניין הוא בדיוק שרצית לקחת את הדמויות הדרמטיות/הירואיות של מוסינזון וכדבריך - להפוך אותם לקומדיה. זה אומר שצריך להגחיך אותן. זה נורא קל להגחיך דמויות הירואיות. למה? כי אין גיבורים במציאות. במציאות אנשים הם הרבה יותר עגולים מאשר הדמויות של מוסינזון. לכן מספיק לעשות מה שאת עשית - להפוך אותן.
במגזין התרבות החדש "פסטיש" (http://www.p-files.com) יש מאמרונצ'יק על הספר (הבדוי, אני מניח) "איך להפוך לסופר קפקאי בעשרה שלבים פשוטים". על פי התיאור של המדריך, כל מה שצריך לעשות הוא לקחת דמות בעלת מאפיין בולט, ולעמת אותה איתו בדרך טרגית. כך - שחקן קולנוע מתעורר בבוקר כשהוא שקוף (ולכן מימד ההופעה שלו נלקח ממנו), או מתאגרף מתעורר בלי אגרופים, טועם-יין בלי אף וכד'. חוששני כי איש לא יהפך לסופר גדול אם יישם את המדריך הזה, אבל לפי התיאור שלך, זה כל מה שעשית.
"סאטירה היא טרגדיה פלוס זמן", אמר פעם לני ברוס. אז את לקחת את הדרך הפשוטה - לקחת את הדרמה של חסמב"ה, הפכת אותה לטראגית, ואז הוספת לה הרבה זמן (גם הרבה זמן מאז שחברי חסמב"ה היו ילדים, וגם הרבה זמן מאז שרוב הקוראים הפוטנציאליים קראו את הספרים והזדהו עם הדמויות). אם זה פסטיש, כלומר סאטירה על כלום, אני לא חושב שזה יכול לסחוב ספר. אם זה סאטירה על החברה הישראלית של אז לעומת היום, אני חושב שהקונספט הוא רדוד קמעה. שוב - לפני שקראתי את הספר.

אבל הביקורת הזאת לא חשובה לעניין שלי - את מתלוננת שמוסינזון "הפקיר" את הדמויות שלו, וזה פשוט שקרי. מוסינזון התיר לדמויותיו "לפרוש בשיא". הן נותרו הירואיות כשהיו בספרים, ואיש לא חשב עליהן אחרת. אם מישהו היה רוצה לתהות מה קרה להן, לא הייתה לא בעיה שהן המשיכו לחיות את חייהן באושר ועושר עד עצם היום הזה, או סתם כאנשים רגילים בחברה הישראלית. אם ממש מתעקשים, אפשר לדמיין את ירון זהבי גדל להיות איש טלוויזיה רחב-מימדים ורחב-אופקים. אבל לא חייבים.
מה שאני מנסה להגיד הוא שמי שהפקיר את הדמויות, מי ש"הרס להן את החיים" לא היה מוסינזון, אלא את עצמך. את לקחת לעצמך את הזכות להתעלל (כן) בדמויות של מוסינזון. אם הייתי חושב שדמויות ספרותיות בן בעלות זכויות אדם בסיסיות, הייתי מצטרף גם אני לתביעה שהוגשה כנגדך.
למזלנו, אין להן זכויות אדם, ויוצרים יכולים להמשיך להטיל את הכל פרט לכיור המטבח לעבר דמויותיהם, ואיש אינו יכול לתבוע אותם. אבל לטעון כאילו את זו שהתנהגה באחריות כלפי הדמויות בעוד מוסינזון "הפקיר" אותן - זה כבר גובל בהוצאת דיבה.
את לא נהגת באחריות כלפיהן. את הפכת אותן כדי להלעיג אותן. אין לי יותר מדי אמפתיה כלפי הדמויות המוסינזוניות (יש סיבה שמעולם לא קראתי עד סופו ספר בסדרה), אבל מגיע ליוצרן הכבוד המינימלי שלא לטעון כנגדו שהוא הפקירן.

1 פרינציפ לא "חוטא" כמו שנהוג לומר.
חסמב''ה בבית המשפט 136836
אגב, אאל"ט מוסינזון דווקא כן נתן לדמויות שלו "לגדול". הרי באיזשהו שלב שם יש חילופי דורות, ובמקום ירון זהבי יש את יואב צור(?), וכן הלאה לגביי יתר הגיבורים. לפחות באחד מהסיפורים נפגש זהבי עם ממשיכי דרכו, ואאל"ט, זהבי המבוגר הוא סא"ל ביחידה מובחרת בצה"ל (מפקד סיירת מטכ"ל?). ויכול להיות שיש גם איזכורים לגבי גורלן של יתר הדמויות מהדור הראשון.
חסמב''ה בבית המשפט 136847
יתכן. כאמור, לא קראתי עד סופו שום ספר בסדרה, ויש רק אחד או שניים שקראתי באופן חלקי. וגם זה מזמן. ואני סנילי.
חסמב''ה בבית המשפט 136850
אהוד השמן הוא טייס מסוקים (ומטיס את דור ההמשך ובראשו יואב צור)
חסמב''ה בבית המשפט 136992
ירון זהבי התחתן עם תמר היפה והבן שלהם (שכחתי את שנו אבל ברורלי שהוא היה גם יפה וגם גיבור) מחליף את יואב צור במשך תקופה מסויימת בהנהגת החבורה בשעה שיואב מחלים מפציעה במשימה קודמת.
הוא מגיע כמדומני לדרגת אל''מ וזוכה לפקד על מת''ם, המחלקה לתפקידים מיוחדים, שכמובן נזקקת מפעם לפעם לעזרתה של חסמבה.
חסמב''ה בבית המשפט 136849
סופר מחוייב לדמויות שלו רק אם הוא כותב אותן, וזאת משום שכלל נוסף מחייב אותו לאפשר להן לעמוד במצבים שיתאמו את הפגם הטראגי שלהם ובכך יתעמתו עם המבחנים שבונים את העלילה.ואני אומרת לאפשר כי אופי של אדם או דמות הוא לדעתי המוביל אותו בחייו, והסופר צריך יותר להקשיב ולברר מאשר להמציא, ולכפות.
זה נכון שמוסנזון כן השתעשע בבגרותן של הדמויות שלו, אבל רק לאור החבורה החדשה, לה משמשים בוגרי החבורה חונכים. ותנאי היסוד היו עדיין מדינה בדרך, נלחמת על חרותה מול אוייבים רבים. הוא מעולם לא בדק מה קרה כשאלמנטים אלו הוצאו מן המשוואה וזאת אני ניסיתי לעשות.
כאשר אני מספרת על עלילות החבורה לאחר ש"פרשו בשיא" כפי שאמרת, אני בעצם מתעמתת עם העובדה שהשיא היה שקרי ומטעה, מכיוון שברגע שהוקמה המדינה ולא היה יותר צורך להקים אותה, התחילו האנשים הרגילים שפעם היו גיבורי מלחמה להתמודד עם מקור כל הצרות בארצנו שנולדה מחלום: חיי היום יום, הקטנוניים, נעדרי דרך וכיוון, והמצב רק מחמיר. הכוונה שלי באמירה שמוסנזון "הפקיר" את דמויותיו הייתה בדיוק זו: הוא הפסיק לכתוב אותן כשהיו "בשיא" ואילו הן, לפי ההנחה של הספר, ובדומה לתושבי המדינה שהוקמה, המשיכו לחיות. הנחת היסוד שלי הייתה שהם המשיכו לחיות, ללא הכוונה, במדינה הזאת על כל הבעייתיות שלה, כשהמסר שהנחיל להן הסופר לפני ש"הפקיר" אותן, היה שהם גיבורים ושהמדינה בסכנה וגבורתם דרושה. זה לא היה נכון, לא בימים האלה, אני חושבת שתסכים איתי שאנשים מסוגו של ירון זהבי (קשה לי לראות אותו איש טלביזיה גדל מימדים- וגם אם כן אני חוששת שהוא לא היה מאושר) לא מוצאים את ידיהם ורגליהם בתסבוכת מדינית כמו השטחים הכבושים, או המדינית כלכלית של היום. דווקא בעידן הזה, אני מנסה לברר מה שלומם, אחרי השיא, וכאן נשאלת שאלת האחיות.

זכויות האדם של הדמויות הוא נושא בספר שלי, וכן החלום ושברו על רוב המשתמע מכך, וחופש הביטוי בוודאי. אני מבינה שאפשר לחוות את מה שעשיתי כהתעללות אם לא קוראים את הספר, אבל ההתעללות הייתה בעיני דווקא העובדה שאיש לא בדק מה שלומם של הגיבורים אחרי שברון החלום.הספר בעצם מספר על ניסיונותיו של הסופר לאתר את החברים ולאחד את כולם שוב בבית האבות של תמר בו יוכלו למות בשלווה.
חסמב''ה בבית המשפט 136857
ג'וזף הלר, מי שחיבר את "מלכוד 22" פרסם, כמעט 40 שנה אחרי הספר הזה, את הספר "זמן סגירה"‏1 (Closing Time): ספר המשך לאותה סאטירה חברתית נפלאה משנות החמישים. הספר מתאר את גיבורי "מלכוד 22" כשהם זקנים, מרירים ומגוחכים כתמיד. "זמן סגירה", כפי ששמו רומז, מעניק לאותן דמויות את ה"closure", בוחן איך הן תפקדו במבחן הזמן.
אבל הלר עשה זאת מתוך אהבה רבה לדמויותיו. הוא לא ניצל אותן כדי לעשות פארודיה על חשבונן. הוא לא התעמר בהן כדי להציג איזושהי אמירה. לא שהוא לא אמר אמירה דרך הספר, אבל הדמויות קיבלו את הכבוד המגיע להן - דבר שלדעתי את לא עשית.
מה היה קורא לדמויות של חסמב"ה אם היית מאפשרת להן להזדקן בכבוד? אולי, כמו מפקדי המחתרות, הם היו נכנסים לפוליטיקה והופכים למנהיגי המדינה שכבר לא בדרך? אולי היו הופכים לאנשי עסקים ממולחים? אולי סתם היו מזדקנים בכבוד? (אגב, לגבי ירון זהבי - לא צריך ללכת רחוק. ידוע הרי שדמותו מבוססת על ירון לונדון בצעירותו, אז הרי לך אותו איש טלוויזיה רחב מימדים, שדווקא מאוד נהנה ממקצועו). אבל לא. את החלטת להציג קיצוניות. לא סתם קיצוניות - להפוך על פיה כל דמות.
הלר השאיר כל דמות פחות או יותר כפי שהייתה במלכוד 22, והוסיף לה נקודת השקפה של אדם מבוגר ומפוכח (עוד יותר). את עיוותת את הדמויות לחלוטין. הלר לא הוציא את דמויותיו מאושרות, אבל הוציא אותן נורמליות (עד כמה שהדמויות במלכוד 22 היו נורמליות. אולי אפילו קצת יותר). את לא סתם הפכת אותן לבלתי מאושרות, אלא לתפלצות של ממש. קשה לי להאמין שיש לך אהבה לדמויות של חסמב"ה. אני נוטה להאמין שאת הבטת בהן מראש בגיחוך - "תראו איזה הירואיות מופלצת, איזו ציונות מיושנת ונאיבית!" ודאי אמרת לעצמך - ויצאת לדרכך להראות עד כמה הציונות המיושנת והנאיבית הזאת היא מטופשת, הרסנית, חסרת יסוד. בשביל המטרה האידיאולוגית הזו (להראות שהחלום נשבר), היית מוכנה גם לפגוע באחרים - דמויות ובשר ודם.

וזה עוד לפני שדיברנו שהחלום לא נשבר ולא בטיח. ישראל היא מדינה ריבונית, העברית היא שפה מדוברת ונפוצה. יש לנו בעיות, אין ספק, אבל לכל מדינה יש בעיות. בסך הכל - הפרוייקט של הציונות היה הצלחה אדירה, כנגד כל הסיכויים. זה בדיוק מה שהופך את הסיפור של הקמת ישראל לסיפור כזה טוב - ואת הרעיון שלך, לדעתי האישית ובלי שקראתי את הספר, לציניות מיותרת ולקיחת הדרך הקלה להעברת המסר שלך.

1 שכמו כל הספרים מאז מלכוד 22 קיבל את אותה הביקורת: לא מגיע לרמתו של ספרו הראשון של הסופר. הלר, מזדקן ומריר, כתב על כך ספר שלם, ספרו האחרון והמקסים "דיוקנו של האמן כאדם זקן" (Portrait of the Artist as an Old Man) (שלמיטב ידיעתי טרם תורגם. הספר פורסם לאחר מותו של הלר).
חסמב''ה בבית המשפט 136860
יהיה הגון מצדך לקרוא את הספר לפני שאתה מטיח האשמות. http://www.p-files.com/ ?
חסמב''ה בבית המשפט 136866
נכון, לכן אני חוזר ומצהיר שלא קראתי אותו, כדי שלא יהיה ספק שקיימת הלקות המהותית הזו בדברי. אני ממתין בסבלנות להוכחות שמה שאני אומר אינו נכון, וטרם קיבלתי כאלו. אם שפרה תגיד "הדמויות שלי עשו ככה וככה וככה", ואכן הדבר יוכיח כי דברי שגויים, אקבל אותם בהכנעה. בינתיים, זה לא קרה.

org, לא com. טעות שלי.
חסמב''ה בבית המשפט 136881
טוב, יש גבול למה שאני יכולה לעשות, מול התקפה כזאת שאינה מבוססת על מילה אחת של טקסט. ההנחות שלך, שאין בי אהבה לדמויות, ושהפכתי אותן לתפלצות (מה מפלצתי כל כך בלהיות הומוסכסואל אין לי מושג, ואני רוצה להגיד כאן שלא הנטיות של ירון גרמו לו סבל,להפך, היציאה מהארון גרמה לו את רוב האושר בחייו -את אהבת חייו) מוטעות לדעתי כמובן, אני אוהבת את הדמויות של חסמב"ה ואני לעומתך כן קראתי אותן בילדותי. בספר אני מניחה שהיה להן קשה מאוד בחיים, זה נראה לך כל כך מופרך? לי ממש לא. איזה "ככה וככה" יכול להניח את דעתך? אין לי מושג. עובדה היא, שבחרתי לכתוב על חבריה המזדקנים של החבורה, והנחת העבודה שלי לא נראית לך. מה לעשות. אפרופו הנחות עבודה, הסיפור שלך, בכך שמניח שסיפורים יכולים לפגוע בדמויות שלהם, מתאר את הסיפורהנחמד על עליזה כדמות חיובית. יש לי השגות על כך: האם מלוא הפוטנציאל של אותה עליזה מוצה? או שהסיפור המעיט ביכולת ההתמודדות שלה עם מצבים קשים וגזר עליה חיים משעממים וחסרי תהפוכות לטוב ולרע? אם זוהי דעתך על מה שסיפור צריך לעשות, אם הוא לא פוחד מלשעמם את קוראיו, יש לי וויכוח גדול איתך. הסיפור שלך משעמם את הדמויות שבו לא פחות מאשר את קוראיו.
תן לי חיים מעניינים וקשים על פני שיעמום ואושר רדוד כל יום. ואני לא דורשת מדמויותי פחות ממה שאני דורשת מעצמי. זו זכותי ככותבת.
ובעניין החלום. איפה אתה חי? המדינה שלי מכילה שני עמים שאחד מהם נרמס ובתיו נהרסים וילדיו נרצחים. במדינה שלי העם השני (שיש לו אותה זכות שלנו על המדינה רק פחות כוח) מפגע והורג בנו ככל יכלתו ואורח חיינו משתבש (בלשון המעטה) עקב כך. במדינה שלי אנחנו עומדים לפני אסון כלכלי חברתי ומדיני, אבל הי, דונט וורי, בי הפי.
חסמב''ה בבית המשפט 136884
תודה.
חסמב''ה בבית המשפט 136968
לא קראתי עוד את הספר המדובר (והאמת, הדיון פה עושה חשק לקרוא אותו) אבל גם לחמישייה הקאמרית יש מערכון בלתי נשכח, בו ירון זהבי בתפקיד רמי הויברגר שנפצע באיזה פעולה חסמבאי"ת אמיצה, מסרב לקבל תרומת דם ממנשה התימני, ומדבר ביידיש עם קרן מור, בתפקיד תמר סגנית המפקד. כשמתרגמת תמר את הדברים למנשה התימני, הוא אומר לה "העיקר שאת מסכימה לקבל ממני נוזלים אחרים". האם גם זו התעללות בדמויות?
וגם אתגר קרת כתב פעם איזה סיפור על הבן של דני דין, הרואה ואינו נראה, הנאלץ להתמודד עם החיים האמיתיים ועם השב"כ לאחר מותו של אביו מסרטן שנגרם מחומרים כימיים סגולים, או משהו כזה.
(אני אישית הייתי שמח להתעלל בכמה דמויות של שרגא גפני, אבל קודם אני אכתוב את היצירה הספרותית הגדולה שלי ואז יהיה לי כסף להלחם עם העורכי דין שלו).
אני טוען שסופר היוצר דמויות שהופכות למפורסמות, מאבד קצת מזכותו עליהן, כי הממשות שהן לובשות במוחו של כל קורא, הופכת אותן שייכות כמעט לכל אחד. במהלך הזמן, כפי שמראות ההיסטוריה והארכיאולוגיה, ההבדל בין דמות ספרותית שכל כולה מראש לא הומצאה אלא בדמיונו של מישהו, לדמות הסטורית. בטווח המותר לכתיבתן של "יצירות על דמות" אין כבר הבדל בין "אלכסנדר מוקדון", "משה רבנו" (ונא להיזכר במאמר של אחד העם), "רובין הוד" או "ירון זהבי". הארכיאולוגיה אולי תראה שכמה מהדמויות שהזכרתי (שתיים מהן, ליתר דיוק) לא התקיימו או לפחות שאין הוכחה שהן התקיימו, אבל בקאנון הקולקטיבי, המשתנה מדור לדור, הממשות של הדמויות נמדדת בזכרון שהן משאירות, בתפקיד שהן ממלאות בעיני הדור, וכל דור גם משפץ את הדמויות שלו וכותב או מצייר אותן בחדש בהתאם לצרכיו/ערכיו.
הדמויות החסמב"איות הן מוחשיות מאד למי שגדל עליהן, אבל כנראה שכפי שהן סופרו במקור, הן כבר לא מתאימות לזמן העכשווי הדורש עליהן תוספות ושידרוג. העובדה שנכתב עליהן שוב, רק מוכיח את כוחן בזמן לעומת דמויות ציבוריות אמיתיות מבחינה ארכיאולוגית שכבר נשכחו. אבל זה טבעי שהדור ישנה אותן לפי עיני רוחו ורוח המציאות החדשה שבה הוא חי, ולפיכך מאבקה של משפחת מוסינזון בעניין נראה לי קצת מאבק בגלים.
חסמב''ה בבית המשפט 137132
אני מסכימה איתך לחלוטין. כאשר ניגשתי לכתוב את סיפורן של הדמויות לו חיו כיום לא קראתי לשם כך אפילו ספר אחד.(למרות שבהמשך קראתי את חסמבה בשרות הריגול הנגדי, אני לא בטוחה שזה עזר לי במשהו) זאת מכיוון שלא היה לי צורך בכך. הספר נכתב על מיתוס דמויות חסמב"ה כלומר על הרישום שהשאירו הדמויות על הזיכרון הקולקטיבי. ירון זהבי שבראש שלי, תמר ואהוד כמו שאני מכירה אותם, מורכבים מכוכבי שני הסרטים שנעשו בשילוב עם מה שאני זוכרת מהספרים. ירון לונדון, שלמה ארצי, שרון קילצ'ינסקי שלמדה איתי בכיתה בתיכון (שיחקה את תמר בשודדי הסוסים) קזבלן,החיים המדהימים שחי הסופר, הכל מתערבב. הכל צריך להתערבב. בעיני, דמויות, גם השטוחות ביותר, הופכות תלת מימדיות כשהן עומדות על במת הזיכרון (ומכיוון שזו במה מסתובבת, אפשר לתת פוקוס למה שפעם העלה אבק מאחורי הקלעים. ממילא שם קורים כל הדברים המעניינים באמת)כל מה שעשיתי היה להוסיף את המימד הרביעי( זמן, אני חושבת) והחמישי (דמיון?) לבמה הפרטית שלי.
חסמב''ה בבית המשפט 137785
קרת כתב גם על ירון שמתחתן עם תמר ו(ספוילר?)
כל פעם הורג את הילדים שלו כשהם תוהים במה אבא עובד.
חסמב''ה בבית המשפט 136854
קראתי כרגע את הסיפור שלך. (די נהניתי האמת)וזה עזר לי להבין למה התכוונת בהתעללות בדמויות.(אני חושבת) דוגמה נוספת למשל היא הסרט ''לשבור את הגלים'' שהוא בעיני התעללות בבחורה קצת מפגרת לעיני המצלמות, עם כמה שירים יפים באמצע. אני שונאת את הסרט הזה. ואני חושבת שהבמאי משתמש בכוח שלו לרעה נגד הדמויות ודרכן נגד הקהל.
בספר שלי יש קטעים קשים אבל באופן מפתיע הם לא כלפי אף דמות חסמב''ה. שתיים מהדמויות הלא קשורות עוברות כמה חוויות קשות, אחת מהן ממש סובלת, דווקא מידי אחת הדמויות מחסמב''ה, החובשת. פתאום חשבתי שאולי הייתי חסרת אחריות כלפי הדמויות שלי כשעימתתי אותן עם זקני החבורה. אבל הדמויות החדשות בחרו לחצות את נתיב הזקנים, ונפגעו כתוצאה מכך. אחת מהן היא רב פקד זקן שלכד את החובשת הרוצחת והכניס אותה לכלא. הוא סובל כשהיא מאתרת אותו ונוקמת בו אבל לא יכולתי לגרום לו לחטוא למקצוע שלו ולא ללכוד אותה בכישרון כפי שעשה, ולא יכולתי להתעלם מהצורך שלה לנקום בו - זה היה חוסר אחריות מצידי.
חסמב"ה והערעור לעליון? 138188
והיום (א') תחת הכותרת "אהוד השמן כבר לא רזה", מתפרסם ב"מעריב" (שוב לא מצאתי את הידיעה במהדורת האינטרנט) כי "כבודה של חבורת חסמב"ה הוחזר" לאחר שאלמנתו של הסופר יגאל מוסינזון, זכתה בתביעה שהגישה לביהמ"ש המחוזי. השופט זפט קבע כי ספרה של שפרה האפרתי, "לא תשווה", פוגע בזכויות יוצרים, והורה לאסוף ולהשמיד את כל עותקיו. כמו כן חוייבה האפרתי לשלם את הוצאות המשפט בסך 25 אלף ש"ח.
חסמב"ה והערעור לעליון? 138206
להשמיד עותקים? זה נשמע רע. היה מספיק לאסור על הפצה מסחרית של הספר.
חסמב"ה והערעור לעליון? 138224
האם עלי להשמיד את העותק הנמצא ברשותי, או שאני רשאי להמתין באפס מעשה עד אשר שוטר מצויד בצו חתום ע"י שופט יופיע בפתח ביתי?
חסמב"ה במבצע השמדת העותקים? 138296
לאיזה כיכר צריכים מי שכבר קנו עותקים להביאם לשריפה?
חסמב"ה והערעור לעליון? 138345
למרות שבעיני זאת החלטה שגויה, אני מברך את מערכת המשפט על עקביותה. תגובה 77326
חסמב"ה והערעור לעליון? 139379
חסמב"ה והערעור לעליון? 139389
אני מסכים לחלוטין עם המאמר.
חסמב"ה והערעור לעליון? 139479
מן הסתם, יש כבר שוק שחור של עותקים לא מושמדים.
למישהו יש עותק (אני מוכן לקנות)?
חסמב"ה והערעור לעליון? 139486
לי יש (1), אבל הוא לא למכירה (2)
___
(1) למעשה הוא של אמא שלי, אבל אמא שלי שומרת חוק, והיא עוד עלולה ההשמיד אותו, כך שאני לא מתכוון להחזיר לה אותו.
(2) לפחות כל עוד המחיר אינו מאמיר בצורה משמעותית.
חסמב"ה והערעור לעליון? 139489
אמא שלך לא מבקרת אותך לפעמים?
היא עלולה למצוא יום אחד את הספר אצלך, וכאזרחית שומרת חוק לקחת אותו (תגיד לה לא לא?) ולהשמיד אותו.
הדרך הכי טובה לשמור על שלמות העותק, היא למכור אותו למי שיבטיח לך כי לא ישמיד אותו.
חסמב"ה והערעור לעליון? 139576
אין סכנה שאמא שלי, כאזרחית שומרת חוק, תיקח אותו (1) לידיים.
___
(1) את החוק כמובן.
חסמב"ה והערעור לעליון? 139491
ולהשאלה?
חסמב"ה והערעור לעליון? 139649
אני מסכים עם הכל פרט להערה בסוף לגבי הספריה וגלגל''צ. השאלת תקליטורים היא נושא בעייתי מאין כמוהו, שנוגע בדיוק במהותן של זכויות היוצרים כתמריץ ליוצרים ליצור, וכנ''ל לגבי גלגל''צ.
חסמב"ה והערעור לעליון? 140299
חידוש אחרון בתחום: ביום ה' האחרון הודיע השופט זפט כי הוא מבטל את פסק הדין, מכיוון שסיכויי ההגנה מצדיקים זאת וגם מכיוון שהפסיקה לא נעשתה ביזמת התובעת. (למרות שהיא שמחה מאוד שזה קרה) הסיבוב השלישי מתחיל אם כן: השופט יקרא את סיכומי משני הצדדים ויפסוק.
נכון לעכשיו, אין צו גריסה ואיסוף, מותר לרכוש את הספרים (!) ואני לא חייבת כסף, יש!!

נ.ב: הפסיקה, מה שלא תהיה, תקבל משקל רב בכל הנוגע לזכויות יוצרים וחופש הביטוי בישראל. כידוע, עורכי הדין הם המצטטים הגדולים ביותר, ובמערכת המשפט אין לטיעון כל משמעות אם הוא אינו מגובה בטיעונים ופסיקות שקדמו לו. (פוסט מודרניזם משפטי?) הספר "לא תשווה" יכול להפוך להיות סכר המגן על חופש הביטוי או הילד ההולנדי הקטן ששם אצבעו בנקב שנפרץ בחומת זכויות היוצרים, או להפך, או משהו.

לכן ההחלטה הסופית מאוד מאוד מאוד חשובה למי שאוהב לצחוק ולצטט ולשחוט פרות קדושות וכל זה.
חסמב"ה והערעור לעליון? 140322
עוד לינק:
חסמב"ה והערעור לעליון? 140334
נו, למרות שאני לא אוהב את הקונספט של הספר, אם זה שווה משהו - אני מאוד מקווה שפסק הדין המזוויע הזה יבוטל. אני לא אוהב שחיטת פרות קדושות שלא עשו רע לאיש, אבל עוד פחות מזה אני אוהב סתימת פיות ושריפת ספרים.
חסמב"ה והערעור לעליון? 140340
איחולי. למרות שאני בספק אם אקרא אותו, הזמנתי כעת עותק של הספר, כמחאה על אותו פסק-דין מטופש.
חסמב"ה והערעור לעליון? 140354
איפה מזמינים? גמני רוצה!
חסמב"ה והערעור לעליון? 140359
אני הזמנתי דרך ibooks, שהם בד"כ (אך לא תמיד) זולים יותר ממיתוס וחברים.
חסמב"ה והערעור לעליון? 140368
תודה. הזמנתי!
חסמב"ה והערעור לעליון? 150508
אני שמחה לבשר למי שלא יודע שהמשפט הסתיים השבוע, והשופט זפט קבע בכמה מהלכים מצויינים שאני זכאית!
הוא טען שדמויות חסמב"ה זכאיות להגנה, והציע דרך לבדוק זאת: לפי האפשרות לחזות מראש מה תהיה תגובת דמות מסויימת לאירועים הבאים בספר, אם אפשר לחזות איך יגיב למשל ירון זהבי לניסיון של מרגל להוציא ממנו מידע, והרי אפשר די בקלות, הדמות ירון זהבי זכאית להגנה כדמות. עוד הוא אומר, שאם מסירים את השמות מדף בספר, אפשר לנחש איזו דמות מדברת גם בלי השמות, וגם זו דרך להעריך אם היא זכאית להגנה או לא . עם זאת בספר שלי, אם מסירים את השמות מהדף, לעולם אי אפשר לדעת לאיזו דמות מחמב"ה אני מתכוונת, אם לא מכירים את הדמויות שיצרתי אלא רק את של מוזסנזון. הוא טוען שאין בין הדמויות שלי ושל מוסנזון כל קשר מלבד שמותיהן. וזה נכון! ומותר.
למשל, הוא נותן דוגמא שמישהו יצייר תמונה של אישה משונה, עם שלוש עיניים ופה עקום וכאלה, ויקרא לתמונה:
"המונה ליזה". הוא לא גנב את התמונה של דה ווינצ'י אלא יצר באמצעות השם שנתן לה, עוד קונוטציה בעיני המסתכל, וזה מותר לעשות ובדיוק מה שאני עשיתי.
לגבי הטענה שהכפשתי את שם מוסנזון ובספר כללתי תיאורים פורנוגרפיים ואנטי דתיים וכו' הוא הגיב, שזה תיאור מופרז, לדעתו, וגם אם כן הייתי עושה ככה, זה מותר לי, כי זה הספר שלי ולגב' מוסנזון אין זכות להתערב בתכנים של הספר שלי.
בקיצור, אם הם לא יערערו לעליון, אז הספר חי וקיים ויוצע למכירה בשבוע הספר בדוכן של "ספרות עכשיו".

וזה קישור למאמר בעניין בעיתון ווירטואלי, ויש שם קישור לפסק הדין, לדעתי.
חסמב"ה והערעור לעליון? 150509
מזל טוב!
חסמב"ה והערעור לעליון? 150512
תודה רבה!
זאת הקלה גדולה בשבילי.
:)
חסמב"ה והערעור לעליון? 150544
איחולי על הנצחון המוצדק. זה הזמן לציין כי מאז הזמנתי את הספר, הוא הגיע (באיחור ניכר), ובהתאם להמלצתך גם התעכבתי כדי לקרוא אותו. הספר, כשלעצמו, מהנה למדי (אהבתי במיוחד את סגנון החריזה החדשני של מנשה), אולם התובנה העיקרית שהיתה לי היא זו: הגב' מוסינזון התנגדה לפרסום הספר, ותבעה אותך, לא בשל הפרת זכויות יוצרים – בכל אופן, לא זה היה העיקר, להערכתי. מה שבאמת הפריע לה (וקל להבין מדוע) הוא האופן בו הופיע בעלה המנוח כדמות בספר.

כמובן שעל נושא זה לא יכלה לתבוע (אין כל מניעה או הפרת זכויות בפרודיה על אדם, גם אם כבר מת). למרבה האירוניה, מותר "להתעלל" בדמות אמיתית (כל עוד לא טוענים שהדברים קרו באמת) - אבל דווקא בדמות דמיונית אסור להתעלל. עד שבא פסק הדין האחרון ותיקן את המצב (ואני כמובן מקווה שהדבר לא ישתנה עקב ערעור).
חסמב"ה והערעור לעליון? 150611
שמחה שקראת ואפילו נהנית
לגבי מוסנזון המנוח, מבלי לספר את הסוף של הספר, אני חושבת שנתתי לו כבוד בסופו של דבר.
:)
אגב, השופט התייחס גם לטענה של הכפשת שם הסופר, התיאורים הפורנוגרפים והפגיעה בערכי היהדות.
הוא השיב שתיאור הפגיעה וכו' מצד התובעת היה מוגזם להערכתו, וגם אם הייתה פגיעה ,הרי תוכן הספר הוא ענייני ואין לה לגב' מוסנזון הזכות להתערב בתכנים.
ואגב אחרון, כשנתתי לה לקרוא את הספר ציפיתי שתביע התנגדות לכינויים שמכנה אלוהים את הסופר בהתחלה, (אידיוט וכו') והחלטתי שאם תביע התנגדות לאלה, אני ארכך את ההתייחסות למוסנזון. אבל היא לא אמרה כלום בעניין היא אמרה שזה עוד מוקדם לפרסם ספר המשך, ועוד על מיני, ולא התייחסה לזה בכלל.
כמובן שסירבה לפרסם הקדמה או ברכה, כמו שרציתי.
עוד על פרודיות ויצירות דומות 154140
מאמר ב-Slate על מלחמת בעלי זכויות היוצרים בספרים "דמויי פוטר" ואף ספרים השואלים את דמותו של פוטר – למשל, "הארי פוטר בכלכותה", "הארי פוטר ונמר-פוגש-דרקון", וגם סדרת "טניה גרוטר" וכיוצ"ב. כאן: http://slate.msn.com/id/2084960/
ושבכלל הארי פוטר אולי נגנב 154192
תגובה 20314 - עשר שנים לפני רולינגס פורסם ספר על לארי פוטר הממושקף והמאגול.
רולינגס טון 154193
אם כך, הנושא עוד יעבור לדיון 1512
חסמב"ה והערעור לעליון? 140375
אם כבר הזמנת, כדאי לקרוא, לא? הייתי רוצה שעוד מישהו חוץ ממני ידע מה באמת כתוב שם. זה ספר מוזר, שכתוב עם הרבה כאב, על דברים אמיתיים, ואולי בגלל זה הוא יצא גם מצחיק. לדעתי במיתוס יש עליו כמה ביקורות טובות, ובכלל אשמח לשמוע תגובה על הספר עצמו.
חסמב"ה והערעור לעליון? 140381
אנסה - לא מבטיח. אם אקרא, סביר שאפרסם גם ביקורת כאן באייל.
את אוספת קוראים כמו כפתורים? 140382
את אוספת קוראים כמו כפתורים? 140410
:)

הגיע הזמן שיפסיקו להסתכל בקנקן
יש כאלה שיאהבו את הספר
ויש שישנאו
אני מעדיפה שזה יקרה אחרי
שיקראו

*יצא לי שיר (האיקו?)
את אוספת קוראים כמו כפתורים? 140428
והתייחסות אחרונה לנושא, קצת יותר ברצינות.
ככל שיקראו אותי יותר אנשים יגדל הסיכוי שלי למצוא ולהגדיל את הקהל הפוטנציאלי שלי.
לכן המילה כפתורים לא מתאימה פה, אני לא אוספת כפתורים לבגד או גולגלות לחגורה, אלא אנשים שידברו ויספרו על הספר, יפיצו את השמועה שהוא טוב (או רע, אבל זה הסיכון שכל כותב לוקח).

עם זאת,
כשנכנסתי לדיון כאן לא הייתה לי כוונה מיוחדת לדחוף את הספר, אלא להצטרף לדיון קיים ולדבר על העוולה המשפטית שבאיסור הפצתו. נראה היה לי שהחומרה שלה לא ברורה מספיק.
הגבתי ספציפית למי שקנה והצהיר שלא בהכרח יקרא. זה הפך את הספר לאנקדוטה על המדף, השתמע מזה גזר דין פרטי, שהיה לי קשה איתו.
לכן המלצתי שהוא כן יקרא.

מסר כללי: תירצו, תקראו, לא תירצו...וכו'.
את אוספת קוראים כמו כפתורים? 140565
שפרה
הזמנתי את ספרך, וכתבו לי שהוא כרגע ''לא במחסנים''.
הם מקוים שתוך שלושה שבועות יוכלו לספק לי אותו.
מייאו חתולה 158094
שפרוש.
נעלבתי.
לא מצאת מקום בספרך גם לזורקין הזקן?
הא, פוצי?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים