ישמרנו האל מעדויות ארכיאולוגיות 12946
אפשר להקדיש עשרות מאמרי-אייל לדיון במהימנות ממצאיהם של ארכיאולוגים כאולברייט וחבר מרעיו, ולמהימנות הארכיאולוגיה ככלל. למותר לציין שזו רחוקה מלהשביע רצון על-פי כל קנה מידה מינימלי של הכרעה ע"פ מדידות, או אפילו עקביות. האייל המתעניין מוזמן לרפרף בספרו של ניסים רפאל גנור, "מי היו הפניקים?". גם אם לא מקבלים את ההיפותזות מרחיקות הלכת של גנור עצמו לאורך הספר, הרי שמידת המופרכות של מסקנות הארכיאולוגים לאורך השנים, עשויה להיות מאלפת להדיוטות כדוגמתי. כך לדוגמא תוארכה יציאת מצריים למאה ה-‏12 לפנה"ס כדי לסנכרן את רעמסס המקראי עם רעמסס השני (כמדומני), ואז שורת הסתירות הפנימיות שהתקבלו פורשו ע"י הארכיאולוגים כראיה לכך שהסופר המקראי בדה את סיפורי התנ"ך ממוחו הקודח. זאת על-אף שהתאריך בו ע"פ התנ"ך התרחשה יציאת-מצריים מקבל התאמות יפות עם הממצאים הארכיאולוגים. אם מאמינים לספר מלכים (הנוקב בשנה מסוימת בה נבנה מקדש שלמה ביחס ליציאת מצרים), החלה יציאת מצרים בשנת 1446 לפנה"ס, ולכן אם נמשכה 40 שנה, התרחשה הכניסה לא"י בשנת 1406 לפנה"ס. ואמנם שכבת החורבן בעיר יריחו תואמת לשנה זו ממש, ובניגוד למתואר במאמר הוקפה יריחו בחומות אבן מסיביות בעובי 6-8 מטרים (!). תארוך זה תואם גם את תארוך מכתבי אל-עמארנה, בהן מתועדות קריאות נואשות לעזרה מצד מלכי ערי כנען למושליהם במצרים, כנגד פלישת שבטי האשירו חסרי הרחמים. השם אשירו מעלה את הסברה שהשם ישראל מקורו אינו במאבק יעקב במלאך אלא בפולחן הקדום של האשירה אשר פשה בעם ישראל בעברו (אשראל - ישראל, אשר, אשירו). כמו-כן התעודות הקדומות ביותר בעברית (או פניקית) הופיעו לא לפני המאה ה-‏14 לפנה"ס, בהתאמה לטענה המקראית להיותנו עם הספר. ועוד כהנה וכהנה ראיות וממצאים, ולכל הפחות שלילה טוטלית למגוון ההיפותזות ה"מהפכניות" של ארכיאולוגים כאולברייט באשר לטיבו האמיתי של עם ישראל.
באשר לרעיון השואה האקלימית במזה"ת, הרי שבפירוש ידוע לנו על יותר מאחת כזו. רק לפני מספר אלפי שנים היה איזור מדבר הסהרה כולו מיוער בצפיפות (כיסי המתאן שנותרו אחרי גוויעתו המהירה מהווים היום בעיה אקולוגית חמורה בפני עצמה). המבול המקראי/בבלי ככל הנראה אכן התרחש, וכמוהו עוד שורה ארוכה של בצורות ומחלות שהתרבות החקלאית של אז לא תמיד היטיבה להתמודד עימן. התמונה הקטסטרופלית *המטושטשת* שמצטט בעל המאמר נראית באמת כמו משהו שרק ארכיאולוג יוכל לפתח בראשו כהסבר גורף להתרחשויות בא"י במאה ה-‏12 לפנה"ס. הרי אילו איזשהוא חוקר היה מתיימר לתאר כאוס שלטוני במדינה מוכת-שידפון בת-ימינו בתיאורים הגורפים הטרגיים המצוטטים לעיל, איש לא היה מתייחס לכך ברצינות.
ישמרנו האל מעדויות ארכיאולוגיות 12953
ובדיוק היום כתבה מעניינת ב"הארץ" על ארכיאולוגים יפנים שנהגו לשתול ממצאים באתרי חפירות:
מוצא העברים ואו כמה שאתה צודק 12955
זה מוזר שאתם מזכירים כל כך הרבה שמות
כי יש באמת כל כך הרבה פירושים וממצאים.
עוד יותר מוזר שאתה מזכיר את הטענה שהיו הפניקים דוברי עברית
(קרי ישראלים ויהודים בתוכם היו חלק בלתי נפרד מתרבות עברית כוללת של האזור כולו)
פשוט כי גם אני ראיתי את הרעיונות הללו במקום אחר בספר קדם ועבר של עדי גור חורון
(עדיה גורביץ')
ושם זה יוצא משהו כזה...

1. "חבירו" "עפירו" -
כינוי שרבים חושבים ממנו יצא השם עברים והוא הכינוי של העם העברי בראשית דרכו.
בזמן שלפי פירושו של עדיה גורביץ' בספר הוא מבטל פירוש זה מכל וכל
גם הוא טוען להיות הפניקים ולא רק הם אלא רוב יושבי כנען והאזור המערבי של המזרח התיכון מנהר הפרת ועד לים מערבה כתרבות דוברת עברית,
ואינו מסכים להנחה שהעברים היו כלל שבט נודד או אפילו קשורים בכלל לכינוי עפירו.

לטענתו הח'בירו הוא הכינוי המשובש בכתבים אכדיים למילה ע'פירו
וע'פירו פירושה שוכני עפר או במילים אחרות שוכני אדמה ומדבר - כלומר כפריים ושוכני מדבר
"פרזון"
(הייתכן שמכאן מגיע גם הכינוי עיר פרזות? יופי עוד מילה שדרושה פירוש מתפלסף על סמך מקורות)

לעומת זאת הוא מביא פירוש אחר למוצא הכינוי "עברים"
ששונה מהדיעה שהיו אלה עפירו.

2. "עברם" -
לפי דעתו זוהי המילה עברים רק בכתיב חסר
שמשמעותה אנשים חשובים וגיבורים
(כינוי נרדף לרפאים באוגרית שהוא גם נרדף למשמעות של המילה אנשי שם כפי שאמרתי אנשים חשובים,שזה יכול להיות שוב פירוש למוצא הכינוי עמים שמיים שהם בעלי השם....אוי אלוהים זה פשוט לא נגמר)
וכפי שאפשר לראות מההיסטוריה לא חסרים עמים ותרבויות הקוראות לעצמן ומכנות עצמן בכינויים שמעידים שהם האצילים,
החשובים, הגיבורים, התותחים ושכל השאר הוא סתם זבל ברברי נחות וחסר ידע
(למשל המילה אריים משמעותה האצילים וכך גם שמיים בעלי השם).

וחשבתם שבזאת העניין מסתיים?
או לא
לא מספיקים רק שני פירושים לכינוי עברים
אלא המחבר מחליט להביא עוד פירוש
כי למה להסתבך קצת עם ממצאים ורעיונות שאפשר להסתבך טוטאלית

עדיה גורביץ (עדי גור חורון למי ששכח...זה המחבר)
יודע שהפירוש של "עברם" שכפי שאמרנו מעיד על תותחיות אין קץ
הוא קצת רופף וכתבי אוגרית מאוד עתיקים
ומטושטשים וקשה להסתמך עליהם ככלי השוואה לתקופה המדוברת ובכלל שוכני אוגרית נראו כמו טיפוסים מפוקפקים עם השם המוזר הזה שלהם
(מי קורא בכלל לעיר שלו בשם אוגרית מי?).
אז הוא עוזב את האוגריתיים הללו ולוקח את הכינוי בני עבר

3 "שוכני עבר" -
מה שמופיע כפירוש למוצא הכינוי לעם העברים בתרגום השבעים וגם אצל יוסף בן מתיתיהו,
זאת אומרת כבר אז יש לך פירוש נפוץ ונחמד על מיהם העברים בלי כל המקורות ובדיקות הפחמן המסובכות של האכיאולוגיה.
פשוט כל אלו ששכנו בארץ העבר נקראו עברים ודיברו במה שנקרא עברית.
אותו חבל ארץ המערבי שנמצא מעבר לנהר,
או אם אתה לוקח את הכינוי "אבירתו" שהוא תעתיק למילה האכדית "עברת" (שם הנקבה לעבר)
אתה פשוט רואה שזהו כינוי לכל אלו ששכנו מעבר.
מעבר למה?
למי אכפת!
עם כל כך הרבה פירושים למי כבר נשאר כח להבין מי זה מה ואיפה זה עבר של מישהו כזה או אחר
במיוחד שיש לך עבר ירדן עבר נהר עבר המדבר
כל כך הרבה ביטויים שהיו שגורים בפי תרבויות כאלו ואחרות

לסיכום :
ישנם אלפי ביטויים שמות וכינויים שחופפים דומים ובעלי צליל דומה אחד לשני,
יחד עם אלו תיקחו את הממצאים הארכיאולוגיים שמביאים את כל הצלילים השמות הכלים והתרבויות שדומות אחת לשנייה בצורה מדהימה,
תוסיפו לאלו את ההבנה שבעצם השפות משתנות ועוברות אבולוציה מורכבת ומסובכת לא פחות מזאת של דארווין גולד וחבר מרעיו מתחום הביולוגיה (ישתבח שמם)
עד לכדי רמה שכבר אי אפשר לעקוב אחר כל ההתפתחויות בה,
ואז רק תוכלו לראות שבכל הנוגע למציאת מקור השם ומוצא העם העברי תגיעו למסקנה אחת בלבד

.....שאין מסקנה אחת בלבד!

חנוכה שמח שיהיה לכם
ישמרנו האל מחובבים בארכיאולוגיה 12957
אם אתה מזלזל כל כך בארכיאולוגים ובשיטותיהם אז מדוע אתה טורח בכלל לקרוא את ספריהם ?
הספר שאתה מתייחס אליו " מי היו הפיניקים " של נ. ר. גנור הופיע ב1975 ומאז זרמו מים רבים בירקון וכימעט כל מה שנאמר שם הופרך.
לא ידוע לי על כל תעודות עבריות או פיניקיות מהמאה ה-‏14 , ייתכן שאתה מתכוון למכתבי תל אמרנה שהם מתקופה זאת וניכתבו בידי השליטים הכנעניים של ארץ ישראל , אך הם נכתבו בשפה ההבינלאומית של התקופה , אכדית .המסמך הקדום ביותר בשפה העברית שהתגלה עד כה הוא לוח גזר מהמאה ה-‏11 לספירה.
אינני יודע למה אתה מתכוון במילה "אשירו " כוונתך מן הסתם ל"עפירו " שאילהם מתייחסים כותבי מכתבי תל אל עמרנה כאל איום .העפירו היו מן הסתם אבותיהם של חלק מהמרכיבים של עם ישראל והמילה "עפירו " היא אכן מקור המילה "עברים ".
ונניח שהישראלים אכן כבשו את ארץ כנען במאה ה-‏15 לפני הספירה , אז איך יתכן שהמצרים לא ידעו על כך וכלל לא טרחו לציין זאת במסמכיהם ? עד כמה שידוע לנו הם נשארו השליטים הבלעדיים בארץ ישראל עד המאה ה-‏12 לפני הספירה .
אפשר כמובן לטעון שכל התאריכים של הארכיאולוגים הם שגויים וצריך לתארך הכל מחדש , אבל אז אתה רק תמצא את עצמך במצב קשה עוד יותר מבחינת המקור התנכי.
. אשר לרעמסס "התנכי " אין דבר כזה , במקרא מוזכרת רק העיר רעמסס.
ישמרנו האל מחובבים בארכיאולוגיה 12958
לוח גזר הוא כמובן מהמאה ה-‏11 לפני הספירה , אבל כל השאר בעינו עומד.
המים זורמים בירקון?! 12959
זו אכן תגלית חדשנית מסעירה!
כנראה לא שמתי לב עם מי הויכוח 12981
אם הייתי שם לב שאתה מאנשי התנ"ך החייזרי וכו', לא הייתי טורח להתייחס לכתבתך מלכתחילה. הטענות שאתה מעלה קודמות לשנות החמישים, שלא להזכיר את שנות השבעים. עיון קצר בגליון דצמבר 1987 של הנשיונל גיאוגרפיק היה מגלה לך שבספינה פניקית טבועה מול חופי אשקלון כמדומני נמצא ספר קטן כרוך, הספר הקדום ביותר שנמצא עד כה, כתוב עברית/פניקית, ומתוארך למאה ה-‏14 לפנה"ס.
בינתיים יצא לי לעיין באנציקלופדיה של החי והצומח בא"י, ולגלות שע"פ הממצאים הדנדרולוגיים (דהיינו חקר טבעות עצים) לא השתנה האקלים והצמחייה בא"י באופן ניכר לאורך 5000 השנים האחרונות, למעט ואריאציות קטנות. התחממות אקלימית מסוימת *בסוף המאה ה-‏14 לפנה"ס* גרמה לנסיגה מסוימת בצמחיה באיזור הנגב, ותו לא. בצורת חמורה יותר מיוחסת למאה ה-‏15 *לספירה*, ואחריה כמה עשרות שונות שיטפונות, ובכ"ז לא לוו אלה בקריסת החברה בא"י.
טענתי שלארכיאולוגיה *בא"י* נטייה חריפה לסילוף והסקה גורפת על-סמך ראיות לא חד-משמעיות. זאת להבדיל למשל מהעבודה המבריקה של ארכיאולוגים בסקנדינביה, שהצליחו לשחזר לפרטי פרטים כפרים ויקינגיים, וללמוד רבות על אורח חייהם, עד כדי יכולת כיום לומר בדיוק איפה ומתי נחטב כל עץ המרכיב כל בדל ספינה ויקינגית שנמצא, ומה אכלו לארוחת בוקר, צהריים וערב טיפוסית של הנ"ל.
לגבי אזירו-אשירו, ראה ספרו של גנור שהתיימרת להכיר. אין לכך קשר לחבירו-עפירו. לא אתווכח איתך עוד.
כנראה לא שמתי לב עם מי הויכוח 12982
אכן לא שמעתי מעולם על אותו ספר פיניקי=עברי מהמאה ה-‏14 לפה"ס ואשמח לשמוע עליו יותר , זוהי באמת תגלית מדהימה ואני תמה שלא שמעתי על דבר כזה עד היום.
ותנוך דעתך אני אינני שייך לאנשי התנ"ך החייזרי שבכך כוונתך כנראה לאלה שמאמינים שהתנ"ך מדבר על חייזרים .
ואשר להוכחות שלא רק בארץ ישראל אלא בכל האזור כולו חלו שינויים אקלימיים חריפים בסביבות 1200 לפה"" ס הנה הם :
1. מחקרים הראו שהאגמים בשויצריה ובמרכז אירופה החלו לקטון בין 1400 ל1300 לפה"ס והיגיעו לנקודה הנמוכה ביותר שלהם בסביבות שנת 950 לפה"ס מה שמראה על תקופה יבשדה באירופה באותו זמן . מכיוון שיש קשר הדוק בין אירופא והמיזרח הקרוב כולל ארץ כנען סביר להניח שגם הם סבלו מתקופת יובש באותו הזמן.
2. מחקרים שונים הראו שנהרות הפרת והחידקל היו ברמה הנמוכה ביותר שלהם מבחינת כמות המים בסביבות שנת 1150 לפה"ס . ורמה נמוכה זאת נמשארה במשך שנים רבות רק אחרי שנת 950 לפה"ס החלו הנהרות לחזור לכמויות המיים הרגילות שלהם .
גם השיטפונות השנתיים של נהר הנילוס היו הרבה מתחת לרמה הנורמלית במשך רוב המאה ה-‏12 לפה"ס . התיבשות של זרועות שונות של הנילוס אילצה את המצרים לנטוש את העיר פי רעמסס ( אותה העיר שהישראלים בנו במצרים) במאה ה-‏11 לפה"ס מה שאומר שכל האזור מסביב לעיר החשובה הזאת התייבש באופן מוחלט.
יש לנו עדויות שבאותה תקופה אזור נוביה התחתית התייבש לחלוטין כתוצאה מהזרימה הנמוכה של הנילוס.
לבסוף מחקרים של הצמחיה באזור הנגב הראו שבסוף תקופת הברונזה המאוחרת הצמחיה שם השתנתה מצמחיה ים תיכונית לסוג הצמחיה הקיים במדבר סהרה . וזה מראה בברור על שינוי חריף באקלים בנגב באותה תקופה לאקלים מדברי שלא היה קיים שם קודם.
אלה הם רק חלק מההוכחות שמראות על שינוי האקלים בתקופה זאת . יש גם מחקרים נוספים שנעשו באירופה ומראים על שינוי האקלים באותה התקופה שם .ומה שקרה שם השפיע על המזרח התיכון ולהפך .
אז צר לי, טענתי לגבי השינוי באקלים בעינה עומדת .
דעתי נחה, והתנצלות ראויה בצדה 12990
הצטמצמנו לדיון על היקפו של השינוי האקלימי שחל בסוף המאה ה-‏14 לפנה"ס, ונמשך לטענתך לאורך מחצית האלף. טוב, כאן זה באמת מקור כנגד מקור, ואין לי ידיעות מעבר לנאמר באנציקלופדיה שציינתי.
באשר לספר, שוב כל מילה שאומר היא פרשנות לזכור לי מאותה כתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק, כך שמוטב שתעיין במקור ותחכים. תמונות יפות כמובן.

אולי אצרף לינק לתמונה של הספר מחר או מחרתיים.

צר לי על רגישותי המוקצנת בכל הנוגע לפרשנויות עוינות לממצאים ארכיאולוגיים בא"י, פשוט נכוותי בעבר בהתדיינות עם אתר מהימן לכאורה על הפניקים, שהסתבר להיות מנוהל ע"י לבנוני שלא בחל באמצעים כדי "להוכיח" שהפניקים הם אבותיו הישירים והציונים מוצאם כולם מהכוזרים, וכו וכו. שורו וראו בעצמכם::
לינק ותיקונים 13010
הספינה הטבועה נמצאה מול חופי Kas בדרום טורקיה, וטביעתה תוארכה בדנדרולוגיה לשנת 1306 לפנה"ס, או מעט אח"כ. אין לי לינק לתמונה של הספר, רק לחפצים אחרים שנמצאו עליה:
ברשותכם אדביק להלן חלק ממובאה בקשר לספר, כפי שציטטה הלבנוני שהזכרתי:

Ulubrurn Shipwreck Near Kas, Turkey

Recovered the World's Oldest Book

Among the rich corgo of the Late Bronze Age (c. 1350 B.C.) Ulubunun ship, marine orchaeologists found the small boxwood writing tablet. The tablet's two leaves, each 3.5 inches high, were joined by three ivory hinges‹two of which have been recovered‹allowing the "book" to be opened and closed. The book would have been fastened with a loop-and-hook mechanism.

The leaves' interior sides are recessed to hold a layer of wax. The text would have been inscribed on the wax with a stylus made of bronze or, occasionally bone.

The book‹a small, hinged writing board from the late second millennium B.C.‹was reassembled from 25 fragments by Robert Payton at the Museum of Underwater Archaeology at Bodrum, Turkey. It is a diptych, consisting of two rectangular wooden leaves, each 2.5 inches wide and 3.5 inches high, joined by three ivory hinges. Both interior sides are recessed to a depth of about a tenth of an inch to hold wax, leaving a raised outer margin about half an inch wide. To achieve better adhesion of the wax coating, the sunken area is covered with crisscross-hatching scored into the wood. The waxed surfaces would have been inscribed with a stylus and folded closed for protection. In order to keep the board tightly shut, there is evidence of a fastening mechanism consisting of a loop on one side and a hook on the other.

Sadly, none of the wax, and thus none of the text, has survived. We therefore do not know what was written on the diptych.2 The important discovery of the "book" proved not to be an isolated find: In the 1994 season, the excavators recovered a wooden leaf of a second diptych. Found resting against the shoulder of a storage vessel, the leaf measures nearly 3 by 5 inches and has provision for three hinges on one side.3

It is widely known that the traditional writing materials in the ancient Near East were clay tablets and later also scrolls, so it may come as a surprise to some readers to learn that waxed writing boards were also used by the scribes.

From cuneiform sources it had been suspected for some time that writing boards were widely used in temple and palace administration in Mesopotamia in the first millennium B.C. This was indeed confirmed archaeologically in 1953 by the sensational discovery at Nimrud (north Iraq) of a large number of ivory and wooden writing boards recovered from the bottom of a well in the Northwest Palace, dated to the late eighth century B.C.

Equally, the existence of wooden writing material during the Hittite Empire in the second millennium B.C. has long been established from their archives, but no example has ever been found at any of the Hittite sites.

The discovery of the Uluburun diptych, which is contemporary with Hittite activities in the region, was therefore particularly welcome and generated great excitement among scholars. As a result of meticulous excavation methods, we are in possession of the earliest known example of this type of wooden "folding tablet" dated to the late 14th century B.C. The diptych has consequently been referred to as the oldest "book" in the world.

In both cases, at Nimrud as well as Uluburun, we owe the survival to the silt and water-logged conditions in which the writing boards were found. In most other archaeological contexts they are highly unlikely to have survived.

It was George Bass who first made the connection between the Uluburun diptych and the reference to a "folding tablet" made by Homer. In Book VI, line 169 of the Iliad, we learn that Bellerophon carried a "folding tablet" containing "baneful signs" to Lycia. This is the only reference to writing in Homer and, until the Uluburun discovery, scholars regarded this reference to a "folding tablet" as an anachronism, added to the text at a late date.

Where did the Uluburun diptych originate? The cargo on the Uluburun ship came fiom all over the eastern Mediterranean: Canaan, Cyprus, Syria, Mycenaean Greece and Egypt. Although we do not know the nationality of the ship, Bass and Pulak, among others, have suggested that it hailed from a port on the northern Levantine coast, possibly Ugarit (modern Ras Shamra) on the Mediterranean coast of Syria (Syro-Phoenicia).

Apart from Syria, we have no contemporaneous evidence from any of these regions on the subject of writing on waxed wood.* In Mesopotamia, scattered references to writing boards first occur in Ur III texts (2112-2004 B.C.), but most of the evidence belongs to the Neo-Assyrian and Babylonian periods (c. 1000-500 ~B.C.), when waxed boards became increasingly popular. In the mid-second millennium B.C., writing boards are occasionally mentioned in Middle Assyrian and Babylonian texts, but the overwhelming evidence, for the period of the Uluburun wreck, comes from the archives of the Hittite capital Hattusa at Bogazkoy in central Anatolia. From Hittite sources we know, for example, that writing boards were used in Cilicia (southeast Anatolia). The Cilician port city of Ura, east of Uluburun, was an important maritime outlet for the Hittites, and the activities of the merchants of Ura are well documented in the Ugarit and Hattusa records.

*In Late Bronze Age Egypt, writing boards were covered witb stucco and fabric and written on with ink. Only in Greco-Roman times were wax-covered boards introduced into Egypt. The literacy of other regions such as Canaan, the west Beast of Anatolia (Arzawa) and Cyprus (Alashia) is evident from the Amarna Letters, the diplomatic correspondence between Near Eastern rulers and the Egyptian court in the 14th century B.C., but their archives have invariably not been located. As for Mycenaean Greece and Crete, Linear B tablets make no mention of wooden writing material. But a number of clay scalings have been found which may have been used to seal more perishable writing materials.

Long-known Mesopotamian literary references indicated the use of waxed writng tablets in the first millennium B.C.‹a conclusion confimmed in 1953 by the discovery of late-eighth-century B.C. writing boards at Nimrud, in northem Iraq. (The Ulubunun example suggests that such tablets were known in the second millennium, at the time of Hittite activihes in the regian.) Several Assyrian reliefs, such as this seventh-century B.C. show two scribes recording booty – with one scribe writing on a scroll and the other writing on a hinged writing board. For armies an the move, small waxed diiptychs would have been much easier to use than cumbersome clay tablets.

-חתכתי פה-
לינק ותיקונים 13041
ידיעה מעניינת ביותר .
מישום מה נשכח מימני שהמקורות הכתובים הכנעניים הקדומים ביותר נתגלו באוגרית והם מגיעים עד המאה ה16 לפה"ס ולפני זה . עם אפשר לקרוא להם "עברית " זאת שאלה אחרת . התנועה הכנענית של יונתן רטוש טוענת שהייתה זאת עברית ללא ספק , התנועה הכנענית .
הפלסטינאית טוענת שהייתה זאת ערבית
כדאי לציין בהיזדמנות זאת שהכנענים נחשבים לממציאי האלף בית שהדוגמאות הקדומות ביותר שלו נתגלו בסיני
לאחרונה ניטען שהתגלו דוגמאות קדומות עוד יותר מהמאה ה-‏19 לפה"ס ודווקא במצרים. שם הם כנראה נוצרו בידי מהגרים כנעניים, התרומה החשובה ביותר של כנען לתרבות .. .
נעים לחשוב ש"עם הספר " הוא צאצא של אלה שהמציאו את האלף בית .
עכשיו תורך לחדש לי 13051
ואשמח מאד לקבל לינק או לפחות הפניות. האמנם יש בין כתבי אוגרית מקורות מן המאה ה-‏16 לפנה"ס הכתובים באותיות אלף-בית דאז. אין כוונתי לדקדוק עברי או מילים עבריות כיוון שמובן שאלה גם אלה מושאלים משפות קדומות יותר בע"פ, אלא 22 אותיות אלפבית בצורה דומה או קדומה לזו הנקראת פניקית (או עברית או ערבית תלוי לאיזה צד משתייך הלאומן).
קדמות האלף בית 13061
בדיקה חוזרת של המקורות הראתה ששגיתי . הלוחות של אוגרית עצמה שהתגלו עד כה הם מהמאות ה14 וה-‏13 לפה"ס. מה שהמקור שלי אמר זה שיש סבירות גבוהה ביותר שהן מבוססים על טקסטים קדומים יותר ואפילו מהמאות ה-‏16 וה-‏17 לפה"ס . אבל כמובן אין זה אומר שהטקסטים הקדומים יותר עצמם היו כתובים באלף בית .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים