1377
אינני מכיר את הנתונים טוב כמוך.

יכול להיות, על פי מה שהצגת, שאכן זאת תהיה פעולה ''לוגית נכונה'' לבטל את המגזר החקלאי בארץ, ולחיות מיבוא בלבד.

אבל, בסוגיה הזאת מתעוררות מספר בעיות.

הראשונה, והקלה שבניהם, היא שעדיין, כשרגל אחת נמצאת מעבר לאלף הבא. מדינה שאינה מייצרת מזון לעצמה, ואין בה ייצור חקלאי, היא מדינה תלותית שמאבדת את ''חופש הקיום'' שלה. אמת שעל מנת לשמור על רמת החיים הנוכחית שלנו, אנחנו מייבאים חיטה מארה''ב, מקבלים זרעים מאירופה, ועגבניות מהשטחים. אבל במצב קטסטרופה אפשרי, תוכל ישראל להתקיים, בצניעות, מהמזון שהיא בעצמה מייצרת. דבר זה הוא אחד מהעקרונות החשובים ביותר בכלכלתה של מדינה - עצמאות קיומית בסיסית.

הדבר השני, שהוא טיפה פחות פרקטי וטיפה יותר ערטילאי, היא העובדה שחקלאות תורמת לא רק בתוצר הסופי. אלא כדרך חיים. כל עוד קיימת בארץ חקלאות, קיים בנו חלק, אפילו אם הוא זניח וקטן, המלא כבוד לאדמה, ומבין את נפלאות הטבע, וכיצד זרע הופך לפרי (לא בצורה מדעית של ''ידע'', אלא בתודעת הבנה מסויימת).

עם ''התקדמות'' החברה המודרנית (התקדמות במחראות, כי גם קיימת נסיגה) האדם הלך והתרחק מהמקורות שמאפשרים לו לחיות. אינך רואה את האגם שממנו אתה לוגם את המים, אינך צופה בגדילת הצמחים הזרוקים לך במקרר, ואינך רואה את עטיניה של הפרה שאת חלבה אתה שותה.
דבר זה הוא בעייתי בפני עצמו, ומוביל לסוג של אטימות וחוסר הבנה והכרה במציאות. אדם שאינו מכיר ומעריך את אדמתו, סופו שלא יעריך דבר יותר.

כל עוד קיים בנו מגזר חקלאי, שמעבד את האדמה ואוהב אותה, קיים בנו חלק, באומה, שמעריך ומבין את החסד שנותנת לנו האדמה. אם אלא יחדלו מלהתקיים, הקיום שלנו יהפוך וירטואלי, מדומה. נשען על רוחות רפאים.
איני מיני מייני מוו 1381
בקשר לנתונים, כל אחד יכול להכיר אותם טוב כמוני, ואולי חבל ששכחתי לציין זאת במאמר:
התפלגות צריכת המים בארץ (אוף, הסתברות נכנס לי לראש)
המועסקים בחקלאות

עוד כל מיני נתונים מעניינים אפשר למצוא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
תקציב המדינה
ובקשר לתגובתך – עם כל הכבוד שאני רוחש לנימוקים סנטימנטליים כמו שהעלית, אני בטוח לגמרי שהם אינם מצדיקים בזבוז (כלכלי) של שני שליש מהמים בארץ. אל תבין אותי לא נכון, אני לא מטריאליסט גמור שמתעלם מכל שיקול רוחני, פשוט כאן הפער בין העלות לתועלת גדול מאוד, וקשה להצדיק שיקול כזה.
איני מיני מייני מוו 1382
ראשית, לא התייחסת לנימוק הראשון שלי, שהוא רציונאלי מאין-כמוהו. יש בארץ שאינה מספקת לפחות משהו ממזונה עצמה, משהו נחשל ומסוכן.

שנית, אני לא חושב שהגישה שלי סנטימנטלית. אולי "הוליסטית" והחישוב הוא אכן של רווח ותועלת כנגד עלות. אבל הרווח והתועלת אינם יכולים להמדד אך ורק בתוצרת החקלאית, ישנן השפעות נוספות , הסמויות מן העין, שגם להם יש קיום כלכלי, או רציונאלי.

אני אישית יכול מכיר מספר משפחות שיש לרשותן מטעים ושדות, וגדלים על ערכי החקלאות לא רק כבחירה כלכלית, אלא כתפיסת עולם. הקבוצה הזאת תורמת, אם תרצה ואם לא, במשהו למרקם החברתי בישראל, ולאו דווקא החברתי.

אם כבר אתה מדבר על החקלאות, מה עם גידולי החי ? הרפתות, שמבזבזות כמויות אדירות של מים (ומזהמות כמות אדירה נוספת) ? האספסט שמיועד להאכלתן ?

הקשר בין האדם לאדמה חשוב מידי, ויש לו השלכות רבות מידי, כאלה שאני, וגם אתה, לא יכולים בוודאי להעלות בדעתנו. למרות הכל, מחשבה קרה על הפסקת עיבוד האדמה ויצירת "ריאות ירוקות" ליופי בלבד, דומים במידת מה לרעיון של חיסול הג'ונגל ושימור כל סוגי בעלי החיים, בגני חיות מאובזרים היטב. זה לא זה, זה פשוט לא זה.
האיכר יצמיח לנו לחם, או שלא 1412
הזדמן לי להיות בקורס גרמנית בינלאומי. איתי בכיתה היו סטודנט טורקי וסטודנט סורי. ביום האחרון התפתח דיון (בגרמנית רצוצה) באשר למחסור המים במזה"ת. (אל נא תחמיצו את העובדה שסוריה וטורקיה הן שתי מדינות ביניהן שוררת מתיחות, בין השאר על רקע מים. אין צורך לציין שכנ"ל בין סוריה לישראל). הדיון החל בכך שהמורה ציטט את הקלישאה שהמלחמה הבאה במזה"ת תהיה על מים. הטורקי והסורי הדגישו את היות המדינות שלהם אוטרקיות - מייצרות בעצמן את כל המזון שלהם, ועד כמה זה חשוב.

באיחור מסוים חשבתי, כמה זה מטופש. למה זה משנה שמדינה מייצרת בעצמה מזון? תאמרו, זה חשוב במצב מלחמה, אם מוטל עלינו (נעבור כעת אלינו) מצור. אבל נניח שאנחנו במלחמה, ואכן מוטל מצור. שמחה וששון, יש לנו חקלאות ושפע מזון. אלא שתוך מספר ימים אנחנו זקוקים נואשות לעוד מטוסים, עוד טנקים, עוד רובים. אנחנו יודעים לייצר בעצמנו טנקים ורובים? יופי, אבל אחרי עוד כמה ימים אנחנו כבר צריכים פלדה בשביל ייצור הטנקים.
לעומת זאת, בהיעדר ייצור מזון, אין בעיה מיוחדת (כך נדמה לי) לאגור בעיתות שלום מספיק מזון לשבועות לפחות - לא זה מה שישבור אותנו במצור.

מה אני רוצה להגיד בתסריט בלהות כזה? למדינה כמו ישראל, וגם טורקיה וסוריה, אין משמעות להיות אוטרקיה. רק אולי מדינה כמו ארה"ב, אולי-אולי רוסיה, אולי-אולי-אולי גרמניה, יכולות להיות באמת אוטרקיה.

אגב, תרומתי באותו דיון היתה הטענה שמים זה רק עניין של כסף, כי אפשר להתפיל; והכסף שמדובר בו הוא שבריר מההוצאות המקובלות באזורנו על כלי נשק. כך שמלחמה על מים תהיה עניין מטופש ומצער במיוחד, אפילו בשביל מלחמה. בעצם אני טוען שעניין המים כנכס אסטרטגי הוא (עוד אחד מ-) התירוצים של פוליטיקאים למכור לציבור מדיניות שמטרותיה האמיתיות שונות לחלוטין. "אוטרקיה" נשמע טוב ומשכנע - בסוריה ובטורקיה, כך מסתבר, עוד יותר מאצלנו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים