שאלה \ השערה \ תגובה 13851
מה ההבדל בין אונס (אלים) לבין כל עבירת אלימות אחרת, ומה הקשר של "אונס בפגישה" לעבירות אלה?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13852
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13853
מבחינת היחס הכללי של החברה, ושלך אישית, למשל.
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13854
זאת שאלה נורא כללית. מה זאת אומרת מה היחס שלי - האם אני רואה חומרה יתרה בעבירות אונס למול עבירות אלימות אחרות? אילו עבירות אלימות - התעללות בילדים, הריגה, אלימות כלפי ממלא תפקיד - יש המון סוגים של עבירות אלימות. ומה את/ה מנסה לשאול לגבי date rape?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13856
יש נטייה להתייחסות, אינטואטיבית, למקרי אונס כאל מקרים נפרדים - חמורים יותר - מגילוים אחרים של "אלימות אקראית". היחס, ב"שיחת סלון" ממוצעת כלפי אנס יהיה שונה מאשר אדם שלמשל דקר מישהו במועדון, מאחר והיה נדמה לו שהוא העיף מבט לכיוון בת זוגתו. שאלתי הייתה בקשר למקור הבדל זה, בהנחה שהוא אחר קיים ולא פרי הרושם האישי והמוטעה שלי.

בד"כ גם לא נעשית הבחנה בין "אונס בפגישה" לאונס נוסח אלו שביצע בני סלע. איני מדבר על הבחנה משפטית, אשר אני משער כי קיימת. האם "אונס בפגישה" נחשב לעבירה אלימה?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13860
אבל שוב, נחשב בעיני מי?
אם אתה שואל לדעתי, אז בוודאי שכן. אלימות אינה תלויה בשאלה עד כמה הקורבן הכיר קודם לכן את החשוד, או בתלות רגשית כלשהי ביניהם. דוגמה טובה לכך היא זו שציינתי קודם של התעללות בילדים, או אפילו גילויי עריות. ברור לך שאב שאונס את ביתו הוא אלים, אז למה מישהו שיוצא עם מישהי ואונס אותה ראוי להיחשב אלים פחות ממישהי שאורב לאחרת וזורק אותה לשיחים? זו שיטת פעולה שונה.
עכשיו נשאלת השאלה, למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על "date rape". אם הכוונה היא לגדר המחלוקת שמציב הנאשם, כלומר הטענה: "אכן שכבתי עם הבחורה, אבל היא הסכימה"- או במקרים יותר מתוכחמים "חשבתי שהיא הסכימה" - אז מבחינה זו בהחלט ראוי שההסתכלות עליו תהיה שונה, כיוון שבהחלט יתכן שאותו אדם לא היה מודע לכך שהוא כופה את רצונו, ואולי היה מתנהג אחרת לו היה מבין זאת. אבל שוב, והדגש הוא, על אולי.
אגב, אני לא יודעת באיזה סלון אתה עורך את השיחות שלך, אבל בסלון שלי אין הבדל של ממש ביחס לאנס לעומת רוצח.
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13868
שוב, אונס מושם, בידיך, באותה קטגוריה של "רצח" ולא של "פגיעה גופנית" כמו דקירה או הכאה.

ו"אונס בפגישה" אכן התכוונתי למקרים שבהם הדיעות על העובדות האובייקטיביות אינן נתונות במחלקות בין הצדדים, אלא רק הפירוש הסובייקטיבי שלהן. האם גם זו עבירת אלימות?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13878
אצלי, לפחות, רצח ודקירה הם באותה הקטגוריה ממש. אין הבדל בין מי שדקר והרג למי שדקר, ובמקרה נותר קורבנו בחיים. ובאופן דומה, לדעתי העונשים על רצח ועל נסיון לרצח צריכים להיות זהים: הפשע לא חמור פחות רק משום שנכשל.

מה שמעלה את השאלה המעניינת לגבי גזר הדין ל"הורגו" של גיל מיצ'ל. לאחר שהורשע הדוקר בהריגה בלבד, צוטט האב כאומר: "אם זה לא רצח, אני לא יודע מה זה רצח".

מה דעתכם?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13882
שאלה לטל: האם כנ"ל לגבי נסיון שוד לעומת שוד, הצעת שוחד לעומת מתן שוחד, חציית צומת באור אדום לעומת גרימת תאונה באותן נסיבות?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13884
כמובן שהדברים לא כל-כך פשוטים, ואתה מנסה להוביל אותי במדרון חלקלק לפיו, בסופו של דבר, מי שלא אותת לפני פניה שמאלה ישלח למאסר עולם. אבל חשוב שוב על הדוגמא שנתתי: מישהו ניסה להרוג אדם אחר. במקרה אחד, היה במקום חובש שהציל את חיי הנדקר. במקרה אחר, לא היה במקום חובש. האם עונשו של הרוצח (או רוצח בפוטנציה) צריך להיות מושפע מנוכחות החובש?

לגבי שוד ונסיון שוד - אולי באמת יש לתת עונשים "קרובים". אבל במקרה של שוד, אם הכסף (או הרכוש השדוד) מוחזר, מתחשבים בכך פעמים רבות בזגר הדין. (במקרה של רצח, לא ניתן להשיב את המת אל החיים).

לגבי מתן שוחד והצעה לשוחד - הבעת נכונות לביצוע עבירה שונה מביצוע עבירה. שים לב, נסיון לרצח הוא ביצוע עבירה (שנכשל במקרה). נכון, גם הבעת הנכונות עצמה היא עבירה, אבל שונה.

לגבי הרמזור האדום, כאן המצב מורכב בהרבה, ואין לי תשובות פשוטות. באופן כללי, בעבירות תנועה, יש הבדלים בעונש על-פי התוצאה (באותה עבירה ממש, סביר כי עונש שונה אם, למשל, הנדרס נפצע קלות או נהרג). ההבדל מרצח הוא שכאן (ברוב המקרים) העבירה נעברה שלא במטרה לפגוע או לגרום לנזק.
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13896
לא שאלתי מה ששאלתי כדי להכשיל, אלא כדי לעמוד על עמדות ולאפשר לך לעשות אבחנות מנומקות.
שאלה לא-פשוטה, ומן הסתם לא כזו הניתנת להכרעה באופן מדעי, היא שאלת העונש הראוי/הרצוי/היעיל ביותר לכל עבירה. בקביעה שלך של עונש זהה לנסיון רצח ולרצח, אתה למעשה מתעלם ממידת הנזק שנגרם לזולת (מוות לעומת לא-מוות) בקובעך את העונש. ומצד שני, אתה מציין שלא כן במקרה של שוד. מדוע?
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13920
שאלה קשה. בוא ונראה, מהם בעצם הסיבות לעונש? (אני לא מומחה ורחוק מלהיות משפטן. אם פספסתי משהו, תקנו אותי).

א. הרתעה של הפושע מחזרה על הפשע.
ב. הרתעת אחרים ("למען יראו ויראו").
ג. סיפוק יצר הנקם (של החברה והקורבנות).
ד. הרחקת הפושע מהחברה ומקורבנותיו (עונשי מאסר בלבד).

במקרה של רצח (או נסיון לרצח), חשיבות ההרתעה (א' ו-ב') חשובה בהרבה מאשר בשוד.

במקרה של רצח מוצלח, לסעיף ג' חשיבות גדולה בהרבה מאשר במקרה של נסיון כושל.

במקרה של נסיון כושל, עם זאת, לסעיף ד' יש לעיתים חשיבות עליונה (הוא עשוי לנסות שוב לרצוח את אותו הקורבן, למשל).

מה קורה עם שוד? במקרה של שוד מוצלח, אם הכסף הוחזר, ל-ג' חשיבות מעטה יחסית, ו-ד' גם הוא לא חשוב במיוחד (למעט "פושעים מועדים" או "שודדים סדרתיים"). המצב דומה מאד (זהה, למעשה) במקרה של שוד כושל.

לעומת זאת, במקרה של שוד מוצלח בו לא הוחזר השלל, יש משמעות רבה ל-ג' (נחמת-מה לקורבן השוד), וחשיבות גדולה יותר ל-ב' (כדי למנוע אווירת "הפשע משתלם").

וחציית רמזור באור אדום? אלא אם מדובר בפושע תנועה סדרתי (כזה שבכל מקרה יש לשלול את רשיונו לצמיתות), אין משמעות ל-ד'. כאן, לעומת זאת, יש הבדל בין עבירת תנועה עם קורבנות לאחת בלי קורבנות – סעיף ג'.

ניסיתי לנתח את כל הסיפור בצורה מדוייקת, אבל על רגל אחת. אין לי מסקנה ברורה. ישנה גם שאלה של מישקל יחסי לסעיפים השונים; האומנם חשיבות אלמנט ההרתעה גבוהה כחשיבות הרחקת הפושע מהחברה? ברור שלא.
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13911
האם הוכחת "כוונה" היא דבר פשוט, או בכלל אפשרי? האם ממעשה אפשר להשליך חד-ערכית על כוונה? דקירה למשל - אדם שהתכוון לפצוע אדם אחר ראוי לאותו עונש של אדם שאכן הרג מישהו - מאחר והתוצאה עלולה להיות זהה? ולהפך - האם עונש יכול להנתן על כוונה בלבד? למשל - אדם ש"מקלל" ב"קללה קטלנית" אדם אחר - ראוי גם הוא לעונש על רצח? הוא בכל ליבו התכוון, והאמין, שהשפעת המעשה תהיה מותו של השני.
מה ההבדל מאיזו בחינה? 13934
במקרה של ניסיון לרצח, מדובר לפי מיטב הבנתי (הי! איפה כל המשפטנים והמשפטינים-לעתיד שבקהל? אני יודע שאתם שם! שלומית! הצילו!) - ובכן, מדובר לפי מיטב הבנתי במקרים בהם הוכח שהנאשם ניסה, איך לומר, לרצוח.

עכשיו כשאני חושב על זה - האם, מבחינה משפטית, יש הבדל בין "נסיון לרצח" שנכשל משום ששוטרים עצרו את הרוצח בפתח ביתו, לבין "נסיון לרצח" שנכשל משום שהדוקר פגד 5 ס"מ מתחת ללב? כלומר - נסיון שלא הגיע לידי מימוש, מול נסיון שהגיע לידי מימוש אבל נכשל? העונש השווה לרצח צריך לחול, לדעתי, על המקרה השני; לא בטוח לגבי הראשון (אולי כן. צריך לחשוב על זה).

עונש לא צריך להנתן על כוונה, לעולם. כוונה אינה עבירה. אבל יש הבדל בין כוונה לבין ניסיון לביצוע הכוונה. (בין רכישת נשק לבין לחיצה על ההדק, למשל. בין משיכת מזומנים מהבנק לבין הצעת שוחד).

לגבי קללות - אם יוכח בצורה חד-משמעית שקללות מסוגלות להרוג (כפי שהוכח בצורה חד משמעית, למשל, כי דקירות סכין עלולות להרוג) אזי כן, מי שקילל (אולם נכשל כי לא השתמש במספיק דם עטלפים לכישוף, או משהו) צריך להשפט על נסיון לרצח במלוא חומרת הדין. המקלל לא רק *התכוון* להרוג את הקורבן, הוא *ניסה* להרוג את הקורבן (בעזרת הקללה). אלא שאלו דיונים באוויר: קללות לא הוכחו מעולם כאפקטיביות (להיפך. זוכרים את ה"פולסא דנורא" שנערך, למשל, לסדאם חוסיין?).
מה ההבדל מאיזו בחינה? 14272
1. יש סדרת מבחנים המבדילים בין המצב של "נסיון" למצב של "הכנה" לביצוע עבירה.
הכנה אינה עברה פלילית (אין בה אלמנט של מעשה, ועל מחשבות לא מענישים), ואילו דינו של הניסיון בדין הישראלי הוא דין מעשה מושלם לפי ס' 34ד לחוק העונשין. מבחני ההפרדה בין הכנה לניסיון הם מבחנים מעורפלים משהו ולכן לרוב עובדים באמצעות אנלוגיות להחלטות קודמות שכבר סיווגו מקרה דומה (המבחנים הם: מבחן "המעשה האחרון" לפני ביצוע מושלם; מבחן הסרט האילם- האם נראה כי ההתנהגות מצביעה באופן חד משמעי על כוונה לבצע את העברה; מבחן הפעולה הראשונה האפקטיבית ע"י המבצע ועוד).
2. השוואת דין הנסיון לדין העברה המושלמת מקנה לבהמ"ש שקול דעת רחב בהחלטה על העונש. כידוע, העונש המוזכר בחוק הוא העונש המקסימלי אותו רשאי השופט לתת. ללא ספק הצלחת הנסיון לפגוע ולפצוע תשמש שיקול בהחלטה ותחמיר את העונש לעומת נסיון שלא פגע באיש.
3. בנוסף להרחבת שקה"ד, מי שפגע והחטיא את הלב יואשם אף בגרימת חבלה חמורה, תקיפה וכו'. אין בהעמדה לדין על ניסיון כדי לגרוע מאחריות לעברה מושלמת אחרת.
4. לגבי הדיון באפשרות הנסיון להריגה באמצעות קללות-
זו שאלה מורכבת.
ס' 26 לחוק העונשין קובע כי "לעניין נסיון אין נפקא מינה אם עשיית העבירה לא היתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או שטעה לגביו". כלומר, נראה שהסעיף שולל את האפשרות להגנת "טעות בעובדה" לגבי ניסיון, ומאפשר להעמיד לדין את מי שמאמין סובייקטיבית שאפשר להרוג שעה שבפועל אובייקטיבית אי אפשר (כמו לדוגמא, במקרה של קללות).
יש לשים לב שטעות בהערכת האיסור, כלומר תפיסה סובייקטיבית מוטעית של קיום עברה שאינה קיימת, אינו נופל בגדר ס' 26. לדוגמא, מי שחושב בטעות שזו עברה לקלל לא יואשם בנסיון לקלל (יסוד ה"עברה" לא מתקיים בס' 26).
לעומת זאת, נראה על פניו שמי שחוסר היכולת שלו נובעת מהעדר אובייקט (לדוגמא, מי שיורה בגופה וחושב שהרגה) או בהעדר אמצעים (מי שחושב שרצח באמצעות קללות) כן נופל בגדר נסיון לפי ס' 26, היינו ניתן להעמידו לדין.
ברור שסעיף זה שם דגש מרכזי מאוד על הכוונה ומתקרב להענשה בגינה. ממילא בעיה זו מתעוררת בחוק העונשין פעמים רבות. לדוגמא, לפי ס' 25 ניתן להמיד אדם לדין על ניסיון לעבור עברה התנהגותית, שאין בהגדרתה רכיב תוצאתי כלשהוא, כמו לדוגמא "התנהגות פסולה במקום ציבורי" (ס' 216 לחוק העונשין).
משפט פלילי הוא במידה רבה נסיון להפוך שיפוט ערכי שעניינו תחילתו וסופו בשקול דעת למסגרת פורמלית נוקשה. בסופו של דבר, שקול הדעת של הפרקליטות האם להעמיד לדין שקול הדעת של בהמ"ש הוא המכריע את גורל הנאשם, ולא החוק החרוט.
הערה וחצי 14280
האם "הכנה" איננה מעשה? יש משהו מרגיז בתחום הזה של דיני עונשין. הנסיון, כלומר עשיית מעשים שאינם הכנה, הוא הרף התחתון של ההתנהגות הפלילית, כלומר תוחם את ההבדל בין מותר לאסור בחברה. התוצאות חמורות (עונש וסטיגמה), וההגדרה קלוקלת. מדוע מי שמכין להרוג שונה ממי שהתחיל להרוג, ומתי בדיוק המעבר?

מבחן ה"קרבה מספקת להשלמה" הוא יותר מעורפל ממעורפל.

מבחן הסרט האילם הוא מבחן ראייתי מעיק וחסר משמעות אינטרינזית. כל תפקידו הוא דרישת ביטוי הכוונה בהתנהגות: כלומר, בדרישת הכוונה הוא מרחיב עד שהוא חסר משמעות מבחינה פלילית (כל המקרים הקשים מראים כוונה), ואז דורש שרק ההתנהגות-עצמה תבטא את הכוונה, ובכך מצמצם בחזרה על ידי הטלה של מגבלה ראייתית גרידא (שלילת היכולת ללמוד על הכוונה ממקורות אחרים).

אז מה נשאר? התחום המציק של דיני העונשין לא מצליח לנפק תשובה רציונלית אפילו בשאלה הבסיסית מהו הגבול בין המותר והאסור. אני אומר, להעביר את התחום של דיני עונשין ממשפטים למדע המדינה, לסוציולוגיה ולכלכלה: זה כולה שיטה להעניש כמה שפחות בלי להביא להתקוממות עממית / קריסת מערכות / חוסר יעילות.

(חלק מהרעיונות הבסיסיים הוא פלגיאט מפרופ' גור-אריה, למרות שהיא לא תחתום על המסקנות.)
הערה וחצי 14287
מרתק.

(לבורים ועמי הארצות: מיהי פרופ' גור-אריה האמורה?)

אם הבנתי אותך נכון, לדעתך העונש על נסיון צריך להיות חמור בדיוק כמו העונש על רצח מוצלח?

וכמו כן, למקרא דבריך, מתבקשת השאלה: האם אתה תומך בחקיקה שתכלול גם עונש *מינימום*?
הערה וחצי 14316
למיטב ידיעתי, פרופסור מרים גור אריה היא חברה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. ואגב, טל (ובלי להתווכח כרגע עם ההגדרה של בורים ועמי ארצות), יש לה מאמר מרתק במשפטים, כרך כ"ד, עמ' 9, שעוסק בתיקון 39 לחוק העונשין (בשלב של הצעת החוק), שבו היא מנתחת את ההצעה, עומדת על משמעותם של ההסדרים הבאים לידי ביטוי בה ושיקולי המדיניות שמאחוריהם, וגם מבקרת את התיקון. בהחלט קריא גם ל"עמך", ומאוד מעניין.
הערה וחצי 14365
התגובה שמעלי נכתבה על ידי, ומשום מה הוגדרה ''האייל האלמוני''. עמכם הסליחה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים