 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי את המאמר בעיון (פעמיים). תיאוריה נחמדה, אבל מאז 1900, הרעיונות האלה הם מטבע עובר לסוחר. איפה השוס הגדול? רוב (כמעט מוחלט) של הרעיונות אפשר למצוא אצל פרויד עצמו. את השאר אפשר למצוא בספרות פסיכואנליטית בסיסית בהחלט. ביקורת-תרבות ודתות על בסיס פסיכואנליטי זה דבר שפרויד כבר התעסק בו, שלא לדבר על ממשיכי דרכו. מה מושך אותך דווקא בפאגליה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין בספר זה הניתוחים הספרותיים. זה לא ספר תאורטי שרק מציג תאוריה עם, אלא ביקורת ספרותית ואמנותית לאור התאוריה ולאורך ההיסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שגם פרוייד ושות' מדברים על מיניות מאחורי התרבות עדיין לא עושים אותם כאלה דומים לפאגליה... לפחות ע"פ המאמר הזה. ---------------------------------------------------- p-files.org
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאגליה כמובן מתייחסת ישירות לפרויד, אבל יש לה ראיה מאד מענינת. (אני מזכיר שהספר שלה איננו תזה פסיכואנליטית אלא מחקר ספרותי/תרבותי). היא כותבת שפרויד ממשיך מסורת שעברה דרך שייקספיר והתחילה אצל אוריפידס (המחזאי היווני הקדום). אלו הם הפסיכולוגים הגדולים של המיניות, ופרויד הוא מן הסתם הגדול מכולם, כולל ממשיכיו, פשוט משם שאנשים לא הבינו שהספרים שלו אינם מדע אלא אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתי, רון אכן אי אפשר להתעלם מהקרבה בין פאליה לפרויד. עם זאת, ואף שהבקיאות שלי בכתבי שני אלה מוגבלת, דומני שאני יכול להצביע על שני הבדלים יסודיים: א. שניהם מייחסים חשיבות להבדלים הפיזיים בין הגבר לאשה. פרויד מדבר על "קנאת הפין", על כך שהאישה מרגישה חסרה, וכך או אחרת היא בסופו של דבר חלשה יותר או נחותה יותר (בשל נקודה זו זכה פרויד לקתונות ביקורת במחצית השנייה של המאה ה-20, בפרט מצד פמיניסטיות, כמובן). פאליה אף היא חושבת שהיות הגבר בעל פין הוא מכריע. המיניות שלו המרוכזת בפין המזדקר (ראו במאמר חלק ב'), היא שעוררה אותו ליצור מגדלי בבל תרבותיים - הגבר הוא יוצר התרבות (ואם יורשה לי להוסיף, שמתמוטטים עליו במהלך העידנים כמו התקפלות הזקפה). אך פאליה בניגוד מוחלט לפרויד אינה רואה את האישה כחלשה מהגבר או נחותה ממנו, הפוך נהפוך הוא. פאליה טוענת שהאישה קרובה אל הטבע בגלל גופה, ומחוברת יותר לכוחות המיניים ההיוליים, ועל כן, לטענתה *האישה חזקה מהגבר*, גברים חוששים מנשים וממיניותן(מכאן דימוי הפות הטורף). בקצרה, ההבדל הראשון הוא שהאישה נתפסת אצל פאליה כחזקה מהגבר ואילו ואילו אצל פרויד היא חלשה. ב. למרות העיסוק האינסופי של פרויד במיניות הוא גרס שיש שיש "מין תקני". מין אמיתי לפי פרויד היא חדירה של הפין אל הפות (אם אין חדירה אין זה מין ממש אלא שעשוע אינפנטילי), חורים אחרים ממש לא באים בחשבון וכו'. המין התיקני של פרויד הוא המין הפוריטני של המאה ה-19. הומסקסואליות היא סטיה, סאדו-מזוכיזם היא סטיה וכו'. פרויד לא היה משוחרר מהתפיסה של סטיות מיניות שכ"כ אפיינה את החשיבה המדעית-הרפואית של המאה ה-19, אשר יצרה "משתלה של סטיות" כפי שמכנה זאת מישל פוקו ("המיניות: הרצון לדעת I"). יתרה מזאת, פרויד בנה בסיס תיאורטי שתיאר את "הסטיות המיניות" כתוצאה של נוירוטיות וכו'. פאליה, לעומת זאת, משוחררת לחלוטין מהתפיסה של מין סוטה. בשבילה למשל, סאדומאזוכיזם היא מיניות טבעית. כך, למשל, היא טוענת שככל שהמעטה התרבותי מתרופף ניתן למצוא גילויים רבים יותר של סאדומאזוכיזם (המרקיז דה סאד חי בתקופה הכאוטית של המהפכה הצרפתית). כשהיא סוקרת היבטי מיניות ביצירות אמנות בספרה אין היא עושה בעקרון הבחנה בין מין "תקני" למין "סוטה" - הכול הולך, הכול מיני. נ.ב. אם מישהו מצא בדברי גינוי לפרויד הרי שלא היא: פרויד היה גאון במלוא מובן המילה, אלא שפאליה, העומדת על כתפיו הרחבות, מצליחה לעיתים לראות מקומות חדשים. לא רק התרבות המדעית-טכנולוגית מתפתחת אלא גם מדע-התרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה תגובה 140654 הבעתי את ההסתייגות שלי מהמושג טבעי אליבה דה פאגליה. יש משהו מבלבל בהגדרת ה"טבעי" שלה. סאדומאזוכיזם למשל איננו פרקטיקה טבעית (גם עם פיספסתי את הנשיונל ג'יאוגרפיק בו הראו משחקים מיניים כוחניים בין חיות, שכן אלו הרבה יותר אינסטנקטיביים ולא מודעים). ברוב חוצפתי עולה במוחי מושג אחר, מסוייג יותר-"תרבות שמפוייסת יותר עם האינסטינקטים החייתיים". אומנם זהו מושג הרבה יותר מסורבל מהמושג "טבעי", אבל איכשהו נראה לי שהוא מדוייק יותר (באם הבנתי נכון את כוונתה בספר). ------------------------------------------------------- p-files.org
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה כשמותחים את המושג "טבעי" יותר מדי. אני מבין שמנסים להעביר קו מפריד בין "טבע חסר תודעה" לבין "טבע עם תודעה", כמו בדוגמא שהבאתי בחלק א' על ההבדל בין חיות (קופים למשל, אבל כמובן שיש יוצאים מהכלל בשוליים, דובי) שיושבים ובוהים בחלל האויר, לעומת אדם שמגלה עירנות וכמעט תמיד קשוב בצורה רציפה לסביבה. אני לא בטוח שאפשר לנתק "תרבות" מ"טבע" בצורה כל כך ברורה וחדה (אם בכלל), משום שאנחנו חלק מהטבע, אם נרצה או לא, כולל דפוסי ההתנהגות שלנו. לכן אני מסתייג ממה שכתבת בתגובה 140654 ש"אין כמעט שום דבר טבעי במיניות שלנו". ההבדל העקרי בין פאגליה לפרויד הוא המיקום של המיניות ביחס לטבע. עבורה המיניות היא חלק מהטבע - אותם "מעיים כטוניים של האדמה" (תגובה 139849) ואליו פרויד, היא כותבת, לא הבין שהמין הוא חלק מהטבע. דווקא הפרסונות הם "מלבושים" שהתרבות ארגה למין. האם זה אומר שהמופעים המיניים, כמו סאדו-מאזו הם "לא טבעיים"? הם לא טבעיים במובן שהם לא תוצר של טבע-חסר-תרבות. לכן, כותבת פאגליה, הטבע הוא שדה הפעילות של האנושות, לא החברה. בתור דוגמא, אני מנסה לתאר את הפרסונה של הS/M, לפי פאגליה, ולא רק. האדם הקדמון1 שמגיח מתוך הטבע לתוך הוויה של תודעה מתחיל "לקרוא לדברים בשם", ליצור אובייקטים תודעתיים וגם ממשיים. הוא יוצר "אני", "את" וגם "פטיש", "סכין" (מושגים) וגם פטיש וסכין (כלים). חיות לא בדיוק מזהות את עצמן כ"אני" ו"אתה", שלא לדבר על לטאות ודגים. ההכרה העצמית והחברתית מביאה לכדי מערכת של יחסים בין יצורים בעלי הכרה ומודעות. מערכת יהסים על פי הגדרתה היא מערכת של כוחות - פיזיים ומנטלים - שלפחות בשלבי התהוות, מתמודדים ביניהם (דיון 1249). מכיון שמין הוא הכוח המניע הרי שיחסים כאלה שמתרחשים בין יצורים מודעים מובילים למערכות מיניות היררכיות כמו סאדומזוכיזם2. כשכתבתי את הפסקה האחרונה נזכרתי שפעם כתבתי על התזה של הפילוסופית שיטס-ג'ונסטון (דיון 1133) על הקשר בין התפתחות הכרה עצמית ורצחנות. ----------------- 1 פאגליה כותבת שהתרבות היא תוצר זכרי, ולא חייבים להסכים איתה, מה עוד שיכול להיות שבשלב קמאי מוקדם, לפני שהתפתחו פרסונות של גבר/אישה, אפשר לדבר על "אדם" בצורה כללית. 2 נקודה נוספת שפאגליה מעלה, קשורה למיקום אברי המין. היא רואה בזקיפות הזכרית הנראית לעין כל את המניע להתהוות אותו דחף בוחן, בודק ומפריד של הזכר שמביא ליצירת תרבות. לעומתו, איברה של הנקבה מוחבא וכדי לראות אותו היא צריכה לשכב על גבה או לכרוע מעל לזכר. אבל, שתי תנוחת אלו הן תנוחות סאדומזוכיסטיות בעליל, נשלטת או שולטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 2 - אולי אני פשוט לא מעודכן, אבל מבין התנוחות הקלאסיות (קרי: אלו שלא צריך לקרוא את הקאמה סוטרא כדי לחשוב עליהן) נשארות לא-סאדומזוכיסטיות, לאור טענתך הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא תנוחות מיטה, בלאוארקופף(?), אלא איך אפשר "להציץ" לה. ז"א, אם למיניות כוח כזה חזק, והזכרות מתנפנפת לכל עין, אז כדי לגלות את הנקביות המוסתרת (אוקאלט) צריך לעבור דרך תנוחות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כליל, באמת שאין צורך בתגובה על כל פיפס. ראה גם תגובה 141209. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאנחנו בקטע של לולאות אינסופיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חג שמח, שלו וענוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הם ממש מגלים לנו את קטמון'' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |