טעות אופטית 157184
ג. שמעון היקר

אתה שוגה בטעות אופטית.

אולי תופתע לדעת שכל פלסטיני שעוקב אחרי הני"ט רואה בו עיתון פרו-ישראלי לעילא. זו אגב תופעה כללית: בכל סכסוך אתני, משוכנע כל צד שהני"ט (והעיתונות בכלל) הם לטובת "האויב".

איך זה קורה? פשוט מאד. כשהני"ט עושה שגיאה שהיא "לרעת" ישראל, אם מתוך הטיה ואם סתם מרשלנות, קורא ישראלי יתפוס אותו מיד. הקורא הפלסטיני הממוצע, יפספס בדרך כלל את השגיאה: מבחינתו הסירוב לשחרר אסירים הוא הוכחה ניצחת ששרון מעוניין להכשיל את “מפת הדרכים”, והעובדה שאסירים לא מוזכרים במפה היא לכל היותר אי-דיוק שולי שלא שווה תשומת לב. לעומת זאת, שגיאות שמראות את הצד הפלסטיני באור שלילי יבלטו בעיניו מאד, ויהיו בד"כ בלתי נראות לקורא הישראלי. וכך מגיע כל צד למסקנה שהעיתון מוטה נגדו.

דוגמאות להטיה פרו-ישראלית בנ"יט הן רבות. הרוגים ישראלים מקבלים הבלטה רבה בהרבה מהרוגים פלסטיניים. מספר ההרוגים הישראלים מוזכר בדרך כלל בכותרת, בעוד שההרוגים הפלסטיניים מוזכרים, אם בכלל, רק בעומק הכתבה, גם אם מספרם רב יותר. זה נכון אפילו כשההרוגים הפלסטינים הם אזרחים לא חמושים, כולל ילדים, וההרוגים הישראלים הם חיילים.

דוגמא קיצונית להטיה שעוררה מחאות רבות היתה בתחילת ינואר השנה: אחרי שלושה שבועות של "שקט יחסי" ו"ירידה באלימות" חיסלה ישראל את מפקד הפת"ח בטול כארם ריאד כארמי. תוך ימים, ארעו שני פיגועי התאבדות. העיתונות האמריקאית, כולל ני"ט ורשת הרדיו הציבורי NPR, דיווחו על כך באותם מונחים כמו התקשורת הישראלית – חידוש האלימות אחרי שלושה שבועות של "שקט". מה שהם לא ציינו זה שה"שקט" היה בצד הישראלי בלבד – באותם שלושה שבועות נהרגו 26 פלסטינים, כולל ילד בן 12 ששיחק בחצר ביתו. במילים אחרות, התקשורת האמריקאית קיבלה את המשוואה ש"ירידה באלימות" היא שוות ערך לירידה במספר הנפגעים הישראלים, כאילו 26 פלסטינים הרוגים אינם בגדר אלימות. קורא ישראלי מניח שבכל פעם שנהרג פלסטיני זה באשמת הפלסטינים, ולכן הצגה כזו של המצב ניראית לו טבעית, והוא לא יבחין בשום בעיה. פלסטיני מייד יתקומם. הנה קישור לדוגמא

האם לני"ט יש הטיה? כמובן. האם הוא לעתים רשלני בדיווחיו על המזרח התיכון? שוב כמובן (אם כי רשלנותו אינה מתקרבת לזו של התקשורת הישראלית בדיווחה על עניינים אמריקאיים – אוזניים תצילנה). אבל ההטיה שרואים פטריוטים ישראלים מצויים כמו שמעון גלבץ ויונתן גפן נמצאת בדרך כלל בעיני המסתכל.
טעות אופטית 157202
רן,

ברור לי לחלוטין שלמקרא המאמר יכולים אחדים מהקוראים, בפרט אלו הנמנים עם קוראי הני"ט, להתרשם שעיקרו הוא התקפה ספציפית על הניו-יורק טיימס, אולם זאת טעות אופטית, כלשונך. מטרת המאמר הזה לא הייתה לבדוק לעומק עד כמה הני"ט הוא פרו-ישראלי או פרו-פלסטיני, אלא להצביע על התפתחות ברשת המאפשרת לגולש הבודד להשיב מלחמה שערה לתאגידי התקשורת הגדולים בעזרת חוג הבלוגים הפוליטיים והחברתיים. הדוגמה של הני"ט שיחקה תפקיד מרכזי במאמר, כי השגיאה שמצאתי בני"ט עוררה אותי לכתוב אותו. אולם כפי שניתן ללמוד מכותרת המאמר, מכותרת המשנה ומפסקת הסיום, לוז המאמר הוא שכיום יש הכוח והכלים בידי הגולשים ברשת לשמש "השומרים של כלבי השמירה".

נ.ב.

ובהתייחסות ספציפית להערותיך. ברור לי שאם פלסטיני קורא בני"ט, לדוגמה, את טורו של ויליאם ספייר - מעריץ עיוור של ראש ממשלתנו, שרון - הוא מקבל מזה פריחה רצינית.
וכידוע, ככלל, בהקשר של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, העיתונים האמריקנים הם הרבה יותר מאוזנים מהאירופים וחלקם במובהק פרו-ישראלים. כך, אין להשוות למשל בין ה"בי.בי.סי" או ה"גארדיאן", שנמצאים, לדעתי, קרוב לגבול האנטישמיות, או לפחות אנטי-ציוניות בעליל, לבין הני"ט; לעומתם הני"ט נראה, לעיתים קרובות, מאוזן לגמרי.
טעות אופטית 157205
נקודה מעניינת הפוגעת בטעם הטוב ובכלל ה-PC, גורסת שיש לבדוק בעיון איזה פלוני רשם מאמר מסויים, היות ולעיתים מתקיים קשר בעייתי ביותר בין מוצאו האתני של הדובר לבין הטענות שהוא מעלה; לי אישית נדמה כי בקרב כותבים יהודים ‏1 (ולאו דווקא ישראלים-יהודים) מורגשת נטייה רצינית להגן על 'פוליסת הביטוח' ששמה מדינת ישראל, כמו גם על 'הסברת' השואה.

דומה כי תופעה זו מתקיימת בעוצמה לא פחותה גם בקרב עיתונאים ממוצא ערבי-מוסלמי, המועסקים בתקשורת המערבית הכתובה והמשודרת, ולפעמים ניתן לקבל את הרושם כי אלו מסמנים את ישראל אוטומטית כמעט כאשמה יחידה בכל מצב אפשרי, במעין פרוייקציה של חוסר יכולתם לביקורת עצמית פנימית, אשר למעשה אינה מתקיימת.

______

1 לעיתים נדמה כי אצל אחוז קטן בקרב העיתונאים המערביים ממוצא יהודי מתקיים מעין רצון מוסווה ל'תיקון עולם', וזאת בדמות רפלקס הפיכת ישראל לשק חבטה בשורה של נושאים, הרבה מעבר לעוותי הכיבוש.
הטעיה אופטית בעזרת ''מארב תקשורתי'' 157228
אלכס,

בהמשך להערתך על העיתונאים ממוצא ערבי-מוסלמי המועסקים בתקשורת המערבית: אכן להטיה משמעותית גורמת העובדה שיש רבים כאלה, ובפרט פלסטינים שמשמשים כצלמי שטח עבור סוכנויות הידיעות שמסקרות את האירועים בשטחים.

הנה דוגמה מסוף השבוע להטיה שנוצרת בשל כך:

ראיתי תצלום באתר הפופולארי "יאהו" ובו נראים כמה חבר'ה בטי-שירט שאינם פלסטינים בעליל - מתעמתים עם חיילים, כשאחד החיילים אוחז בגרונו (או בגרונה) של אחד/אחת המפגינים/נות. ברגע הראשון חשבתי שזה תצלום של חיילי צה"ל שמפנים מתנחלים, אך מהכיתוב הבנתי שמדובר בהתעמתות של "פעילי שלום" (מונח מטעה, לטעמי, שכן מדובר פשוט בפרו-פלסטינים מערביים) עם חיילי צה"ל במחסום ליד שכם.

זהו מארב תקשורתי מתוכנן. התרגיל הולך כך: "פעילי השלום" הולכים להפגין מול חיילי המחסום ודורשים להסירו. הם מזמינים להתכתשות המתוכננת צלם ערבי של סוכנות רויטרס שאורב לצילום המבוקש (במקרה המסוים הזה, שמו עבד עומר קוואסיני). "פעילי השלום" מתגרים בחיילים שבמחסום, קרוב לוודאי שהם מטיחים בהם דברים קשים ואולי אף קללות (את זה המצלמה אף פעם לא מספרת), מגיעים איתם למגע פיזי, ואז אחד החיילים שולח את ידו אל "פעיל השלום" ומגיע הרגע המיוחל... סנאפ! ידידינו עבד עומר קוואסיני השיג צילום נהדר! (לא תמיד, אך בהרבה מקרים כאלה גם מופעלת טכניקה מבוימת של התפתלות מכאבים, שנוהגים הפלסטינים ו"פעילי השלום" להפעיל בהתכתשויות מצולמות מעין אלה - בדומה להתחזויות שנוהגים לבצע כדורגלנים כדי לסחוט מהשופט עבירה לטובת קבוצתם).

אבל לא די ל"רויטרס" בשלל היקר שהושג, אפשר להפיק תשואה נאה גם מהכיתוב. וכך בנוסף לשורת הכיתוב שמסבירה מה האירוע מוסיפים עוד משפט, שכלל אינו רלוונטי לאירוע המבוים, אבל רלוונטי לסדר היום של התעמולה הפלסטינית:
Egyptian mediators on Thursday won the agreement of four Palestinian factions to stick to a shaky ceasefire rattled by Israel's refusal to release thousands of prisoners, officials in the groups said.

ובעברית: "מתווכים מצריים הצליחו להשיג הסכם עם 4 פלגים פלסטיניים לדבוק בהפסקת האש שמתרופפת בגלל סירובה של ישראל לשחרר אלפי אסירים".

מה קיבלנו? קלגסי צה"ל מכים "פעילי שלום"; "הפלגים הפלסטינים" (חס וחלילה לא טרוריסטים ואף לא מיליטנטים) הם שוחרי שלום ודבקים בהפסקת האש. ומי מרופף את הפסקת האש? נכון, הישראלים הדכאנים ושוחרי המלחמות. מ.ש.ל.

סוכנות "רויטרס" אמורה להפיץ חומר גלם עיתונאי עובדתי לאינספור עיתונים וגופי תקשורת בעולם. וזו התוצאה כשהיא מעסיקה בשורותיה את עבד עומר קוואסיני שיסקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זה כמעט כמו לתת ל-‏12 אנשי קו-קלאקס- קלאן בדרום ארה"ב במאה ה-‏19 לשמש כחבר המושבעים במשפט שבו נחרץ דינו של אדם שחור.

התצלום והכיתוב ב"יאהו":
התייחסות לתצלום הזה ב-‏2 משפטים קצרים וקולעים באתר "פוטבולים ירוקים קטנים":
אותו דבר, רק באורך של סרט 157238
"ג'רמי הארדי נגד הצבא הישראלי"- יוצא לאקרנים, כמו שאומרים, ביום ששי הקרוב.
טעות אופטית 157208
מדוע שהפלסטיני הממוצע (שבודאי אינו תומך טרור) יתמוך בשחרור מחבלים?
טעות אופטית 157251
גם שמיר היה מחבל, והלח''י היתה ארגון טרור לעילא ולעילא
טעות אופטית 157252
לא כל היהודים בארץ ובעולם תמכו בשחרור שמיר.
טעות אופטית 157253
תזכיר לי במטותא, כמה פיגועים אירגן הלח"י בסיטי של לונדון? כמה אוטובוסים במנצ'סטר פוצצו על יושביהם? כמה תינוקות בריטיות נרצחו בדם קר ע"י צלף של הלח"י??

הלח"י לא היה ארגון טרור, אלא ארגון שחרור לאומי שנקט לרוב באמצעים של מלחמת גרילה.
טעות אופטית 157333
ראה מתוך אתר הלח"י:
ובעיקר החלק הראשון של הפסקה האחרונה
רצח פרסונלי שונה מרצח מגדרי 157381
מה שנקרא, ''זה כן אישי''.

לתומי האמנתי שהדבר ברור לכל אדם.
רצח פרסונלי שונה מרצח מגדרי 157436
כל רצח הוא רצח

ובכלל
רצח פרסונלי שונה מרצח מגדרי 157438
The site in your comment:
It's a bloody joke, that what it is.
We've got too much british movies, series and channels now as it is. Why add some more?
And who needs a bleeding queen? Do you have any idea how much THAT costs? Israeli corruption is nothing compared to the queen's.
As we say here: Bloody bleeding murder!
תזכורת 157227
כפי שהאמת כמעט אף פעם אינה באמצע, גם הדדיות התלונות כנגד הני"ט אינה מצביעה על דבר.
באשר לדוגמא: באותם 3 שבועות שהזכרת נעשו נסיונות להרג עשרות עד מאות ישראלים. כולל שיגור מכונית תופת לתוך ישראל. פעולות אלו לא איפשרו לישראל לחדול מפעילותה ההגנתית ואפילו לא להתרחק ממרכזי האוכלוסיה, משם התארגנו ויצאו המפגעים. "שקט יחסי" זה הסתיים בהצלחה פלשתינית להרוג חיילים במוצב "אפריקה" ולא בהרג כרמי ע"י ישראל.
תזכורת 157229
ברור שאנחנו צודקים תמיד. אבל מה בדיוק הקשר? בשעה שדווח על שקט והפסקה באלימות המשיכו להיהרג פלסטינאים.
הקשר 157230
לדווח שנהרגו 26 פלשתינאים היה יוצר רושם שישראל ממשיכה בתוקפנותה הידועה כאשר הצד השני שוקט על השמרים. זה קצת בעייה לדווח על הקורבן שהוא גם התוקפן. צריך היה לכתוב משהו יותר מסובך - שבתקופה זו המשיכו הפלשתינאים בנסיונות פיגוע, לרוב ללא הצלחה ובמחיר של 26 הרוגים. אבל גם זה בעייתי, משום שמקורות ישראליים הם כמעט המקור הבלעדי למידע מסוג זה, על פיגועים שלא יצאו לפועל וזה גם בעייתי מצידו של העיתונאי, ביחוד לשם הצדקתם של הרוגים כה רבים מן הצד השני, חלקם אזרחים שנהרגו בשוגג מעצם המתח והנוכחות הישראלית ביישובים הפלשתינאים. אני לא יודע איך הייתי מנסח את זה בעיתון אמריקאי כידיעה חדשותית, מבלי שמפגינים פרו-פלשתינאים יצורו על ביתי. אולי במדור המאמרים. לא? כך שלדעתי זוהי הטעייה אך לא הטייה, אבל אולי במחשבה שנייה אשנה את דעתי.
הקשר 157231
לא מסכים. צריך להפריד בין סוגי מידע. ישנן העובדות לגבי מספר ההרוגים בכל צד. העובדות האלו לא מאפשרות להשתמש במטבעות לשון כמו "שקט" או "הפסקה באלימות", אלא אם ת"ל שהרג של פלסטינאים אינו שווה לזה של ישראלים.
סוג אחר של מידע הוא פרשנויות, הצדקות או הצטדקויות: ההסברים מדוע היה הרג כזה של פלסטינאים, למה אנחנו שם וכולי. אפשר להתווכח על מידת ההטיה בפרשנויות. אבל כשלא מביאים את העובדות הרלוונטיות זאת בוודאי הטיה, ומכיוון שהיא אכן נובעת מהטעייה, היא חמורה בהרבה.
הקשר 157232
נשמע נכון. איך לדוגמא היית מנסח את הידיעה החדשותית במקרה זה?
הקשר 157234
קשה לי לדעת. בכלל, אנחנו נכנסים כאן לשאלות של הבניית המציאות שאין להן תשובות "נכונות", אבל הטענה שלי היא ש*יש להן תשובות שאינן נכונות*.

לעצם העניין, כדי לא להתחמק, נראה לי סביר לוותר על ההגדרות של "שקט יחסי" לטובת "ללא שבוצעו פעולות טרור פלסטיניות" – כאן אין צורך להתייחס למספר ההרוגים הפלסטינים כי זה לא רלוונטי לידיעה: הכתב מתאר מצב שבו למרות שלא היו פעולות טרור בוצע החיסול. הפסקה הבאה צריכה להתחיל ב"לטענת ממשלת ישראל..." וכאן יבוא הפירוט על התראות וכדומה. אבל זאת רק הצעה אחת מני אלטרנטיבות רבות.
אומנות המילים 157237
אחרי ''ללא שבוצעו פעולות טרור פלסטיניות'' צריך לדעתי לבוא מיד משהו כמו, ''למרות עשרות נסיונות פלשתינים להמשך הפיגועים, לטענת צה''ל''. אני מוכן להתפשר על העברת שתי המילים האחרונות לפני ה''למרות''. אבל זהו, עד כאן.

בכל מקרה, השתכנעתי שלפחות במקרה זה, לא קל לנסח את המידע באופן הראוי, שלא יצור מצג שווא באוזני קהל היעד. אך זהו תפקידו של עיתונאי, נדמה לי.
אומנות המילים 157242
אנחנו שוב לא מסכימים. אני חושב שאין אופן ראוי לנסח ידיעות (אם כי, כפי שציינתי יש אופן לא ראוי לנסח אותן). ולדעתי, התייחסות לעיתונאי כאל מי שמציג את המצב היא תמימה. העיתונאי יוצר את תיאור המצב ע''י בחירה והצגה של עובדות מסויימות מתוך אינספור עובדות שיכולות להיות רלוונטיות לסיפור המעשה, והבחירה הזאת בהכרח מודרכת ע''י השקפת העולם של העיתונאי.
(חשוב לי להבהיר שאני לא מתכוון לומר ש''אין מציאות'' והכל נראטיבים, אלא שיש מגבלות לסיקור העיתונאי).
אומנות המילים 157243
והאמת? זה קצת משעשע, אולי אפילו בגדר חריצת לשון לאידאל התבונה הטהורה. העובדה שאני כותב את הדברים תחת מאמר של מר ג., האיש ששום מושג פוסטמודרני אינו זר לו, ושבעת מצוקה מתייצב באדיקות לצד מדינתו באמצעות פוטבולים ירוקים קטנים.
אומנות המילים 157245
לא ברור לי על מה אין אנו מסכימים, שכן אני מסכים עם כל מה שאמרת בתגובה זו.
אומנות המילים 157248
אוף, לא כיף אתך. אני צריך להיות לסבית כדי לקבל באתר הזה פייט טוב?
לא משנה.
אומנות המילים 157259
לסבית? זה נשמע קצת זול. אני הייתי הולך על משהו כמו "העוזרת הפרלמנטרית הנימפומנית". אולי זה מה שיביא את הקהל האיכותי שכה חסר באתר זה.

זה מזכיר לי את אחד המקריאים בערבי "במה חדשה", שכינויו "אבא קריר", שהוצג פעם ע"י המנחה כ"האיש שהעלה את הזבל לדרגת אומנות והוריד את האומנות לדרגת זבל". בכל אופן, באחת הפעמים בהן הוא הקריא קטע רציני יחסית, נתקל הוא בבעייה הרגילה בערבים אלו - חוסר קשב ורעש מצד הקהל. הוא הרים את עיניו מן הדף ובפנים רציניות אמר "מין אנאלי, כוסיות." הקהל השתתק לדקה שתיים שהעניקו לו את השקט המיוחל. משהחל הרעש לחזור, הוא חזר על ה"טריק" שעבד שוב, אם כי לזמן קצר יותר, שהספיק לו לסיום הקטע בשקט.
___________
מן הביוגרפיה של אפופידס, עוד קטע ששוחרר סוף סוף לפירסום, למרות בקשות הקהל.
טעות אופטית 157255
"הקורא הפלסטיני הממוצע, יפספס בדרך כלל את השגיאה: מבחינתו הסירוב לשחרר אסירים הוא הוכחה ניצחת ששרון מעוניין להכשיל את מפת הדרכים"

"מפת הדרכים" מציינת בפירוש פירוק של ארגוני הטרור, ולכן לא ניתן לתמוך ביישום ההסכם ובשחרור אסירים גם יחד.
טעות אופטית 157257
תגובתך מעידה כאלף עדים על הקשר הרופף בין העובדות האמיתיות ובין העובדות שניטעות בראשיהם של קוראי הניו יורק טיימס ועיתונים דומים. בקרב ציבור קוראי העיתונות הזאת נוצרת "אמת" שהיא בעצם שקר.

אתה כותב: "דוגמא קיצונית להטיה שעוררה מחאות רבות היתה בתחילת ינואר השנה: אחרי שלושה שבועות של "שקט יחסי" ו"ירידה באלימות" חיסלה ישראל את מפקד הפת"ח בטול כארם ריאד כארמי. תוך ימים, ארעו שני פיגועי התאבדות."

ואחר כך אתה מספר שלפני ההתנקות היו שלושה שבועות שבהם לא היו או לא היו כמעט נפגעים ישראליים, אך לעומת זה נהרגו 26 פלשתינים.

ובכן, ההתנקשות בריאד כרמי הייתה בתחילת ינואר 2002 (לא 2003 אבל לא לשגיאה התמימה הזאת אני מתכוון.)

הבה נעקוב אחר מספר הנפגעים הישראליים בתקופת ה"שקט" ובתקופה שאחריה.
ישנו אתר סטטיסטי חשוב מאד של משרד החוץ שעל קיומו נודע לי באדיבותו של אחד המשתתפים כאן רודי וגנר, ואני שוב מודה לו על כך, ובו נתונים על כל נפגעי הפיגועים.

ובכן בחודש דצמבר 2001 לפני ההתנקשות המספרים היבשים מספרים לנו את הסיפור הזה:
1.12 10 הרוגים ישראליים.
2.12 16 הרוגים ישראליים.
12.12 10 הרוגים ישראליים.
25.12 הרוג אחד.
ממש שקט ייחסי.

ובחודש ינואר שבתחילתו (לצערי לא הצלחתי בחיפוש מהיר לגלות באיזה יום בדיוק) חוסל מפקד התנזים בטול כרם ראיד כרמי:
9.1 4 הרוגים ישראליים.
14.1 הרוג ישראלי אחד.
15.1 2 הרוגים ישראליים.
16.1 הרוג ישראלי אחד.
17.1 6 הרוגים ישראליים.
22.1 3 הרוגים ישראליים.
27.1 הרוג ישראלי אחד.

בחודש דצמבר החודש שקדם לחודש בו בוצע החיסול בסך הכל 37 הרוגים.
בחודש ינואר החודש בבתחילתו היה החיסול בסך הכל 18 הרוגים.

כדאי להוסיף כאן (עכשיו ללא קשר לעיתונות) שבתקופת האינתיפאדה היו כמה ארועים שהצביעו על מגמה בדיוק הפוכה. הפיגוע בדולפינריום שפתח את שרשרת הפיגועים הגדולה בוצע בסיומה של תקופה של הפסקת אש חד צדדית שהכריזה ממשלת ישראל שבה השהתה את המלחמה בטרור ולא בצעה חיסולים.
והיו לפחות עוד שתי דוגמאות כאלה שבהם השהתה ישראל את המלחמה בטרור לגמרי לרגל ביקורם של אישים אמריקאים זיני ואחרים כאן. הפסקת האש החד צדדית נענתה בפיגועים גדולים שקדמו את פני האורחים החשובים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים