 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, נוקדנות: שמו של הספר שכתב ג'ויס הוא Finnegans Wake, ולא כפי שנכתב. ג'ויס ויתר בכוונה על צורת הסמיכות כחלק ממשחק מלים כבר בכותרת הספר, ספר המכיל את הריכוז הגבוה ביותר של משחקי מלים בתולדות הספרות, דומני. שנית, עוד נוקדנות: שם המחבר המוזכר בסוף הוא קאלוינו, לא קאלאוינו. שלישית, אם הזכרנו את יוסה, אמליץ בפניכם על "שבחי האם החורגת" (הספריה החדשה). כתיבה מופתית, ותרגום קולח בצורה בלתי-רגילה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, תודה על הנוקדנויות שהן תמיד וללא יוצא מן הכלל מעצבנות אך יותר מכך תמיד מבורכות. ראשית עלי להסכים במאת האחוזים להערה הראשונה. אכן Finnegans Wake וג'ויס עצמו התעצבן מהשגיאות הרבות שנעשו בעניין זה כשאנשים הוסיפו את הגרש המיותר. מרגיז במיוחד ששגיתי בעניין זה מכיוון שהייתי מודע לפח היקוש הזה, ונפלתי בו בכל זאת. לגבי איטאלו. אם כבר נוקדנות עלי לציין ששנינו התרשלנו. עפ"י הכריכה של 'הערים הסמויות מן העיין' שנמצאת כרגע מול עיני שם המשפחה שלו מאוית 'קאלווינו'. לגבי יוסה, עלי להצטרף להמלצה החמה לגבי הספר הספציפי והמקסים. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנחם, ידידי. רבים וטובים נופלים בפח הזה. לא מזמן יצא לי לתקן אדם שתרגם את המכתב המפורסם שכתב ולאדימיר דיקסון לג'ויס, הכתוב כפארודיה על סגנונו של ג'ויס בפינגנס וייק. המתרגם כתב בהקדמתו את שם הספר בצירוף הגרש, והתחלחל כשגיליתו לו שזו טעות נפוצה. התרגום, אגב, מופתי, ויצא בקרוב לדפוס. באשר לקאלוינו, אתעקש עד הסוף ואבחין בין ההחלטה אם להשתמש בו"ו אחת או בשתיים, שהיא החלטה טיפוגרפית של עריכה, ואינה משפיעה על הגיית שמו, לבין הוספת אם הקריאה אל"ף לאחר הלמ"ד, אשר מוסיפה *תנועה* שאינה חלק משמו. אין גבול לקטנוניותי, הלא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על פינגאן - נראה לי שאין תרגום עברי ליצירה הזאת, אולי כי באמת פשוט אי אפשר לתרגם אותה - שהרי כולה מבוססת על משחקי מילים (אם כי תרגומה של רינה ליטוין לג'ברווקי של לואיס קרול מוכיח שגם יצירה שמבוססת על השפה בלבד ניתנת לתרגום). הבעיה היא שאין אפילו תרגום לשם של היצירה. כלומר, אין הסכמה אפילו על זה. בספרים שונים מצאתי כבר כמה גרסאות לשמו של הספר. הנפוצה ביותר היא "האבל על מות פינגאן", אבל יש גם "סעודת ההבראה של פינגאן", "יקיצתו של פינגאן" ועוד. מה צריך להיות השם האמיתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אין תרגום של Finnegans Wake לעברית. לו ניחנתי בהרבה יותר היבריס, הייתי שולח ידי במלאכה. שאלה טובה שאלת. הענין הוא שג'ויס לא ויתר על משחק המלים אפילו בשם היצירה. המקור הפשוט ביותר של השם הוא שיר-שתיה אירי מהמאה הי"ט, על אודות פועל בשם טים פינגאן ששתה מעט יותר מדי, נפל מסולם, נחבל בראשו ונראה כמת. בשיר מתוארת אשכבתו (Wake) של פינגאן, והכל שרים ועולצים, כמקובל באשכבות איריות. במהלך ההילולה, נוגע מעט משקה חריף בשפתיו של פינגאן, אשר מקיץ (שוב Wake) וקם לתחיה. מוטיבים של עלייה ונפילה, ושל מוות וחזרה לחיים, שזורים כחוט השני לאורך הספר. בנוסף למשחק המלים לגבי טים פינגאן, מחסיר ג'ויס את הגרש מהמלה הראשונה בכותרת, וכך מותיר לנו לתהות האם מדובר בפינגאן אחד או שמא בכל הפינגאנים, והאם מדובר באשכבה או שמא בקריאה (ציווי) ליקיצה. מעבר לכל זה, ברמה אחרת קל למצוא משחק נוסף בכותרת – Finn-again, אשר מרמז על שובו של פין מק'קול, הגיבור האירי האגדי (שמתקשר להיות ליאופולד בלום אודיסאוס מודרני). נאוקי, שתרגם את היצירה ליפאנית (פורסם בתחילת שנות התשעים), עשה לעצמו הנחה בענין הכותרת, ותרגם "פינגאנצו אוייקו", שזה כמסתבר תעתיק יפאני לשם דנן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |