 |
|
 |
||
|
||||
 |
ביגמיה היא בעל אחד יותר מדי, אומר פתגם עממי. וממשיך: מונוגמיה היא אותו הדבר. כה פופולרית היא תקיפת מוסד הנישואין, עד כי נדמה שהגנה עליו היא ממש כהליכה נגד זרם הדור. ובכל זאת, יש למוסד ההיסטורי הזה כמה יתרונות. ראשית, משמש מוסד הנישואין את הנישאים עצמם. אלו שבחרו לקחת התחייבות הדדית זה מול זו ולהיפך, יעדיפו ברוב המקרים כי החוזה יקבע בדין (גם אם זה דיספוזיטיבי וניתן להתנות עליו). רוב הזוגות הנישאים מעדיפים להימנע ממשא ומתן כלכלי בליווי עורכי דין צמודים טרם כניסתם לחופה. קביעת ההסדר האחיד בדין מקלה עימם. העדפה זו, שלא לערב נישואין עם משפט וכלכלה, מעידה דווקא על האספקט הרומנטי שבנישואין עבור הצדדים. כלומר, לא רק הסונטות של שייקספיר (116, לדוגמא) קושרות בין רומנטיקה לנישואין. בניגוד לתפיסת חלק מכותבי התגובות, יש קשר כזה בעיני הציבור הנישא. שנית, הטענה כי אין למדינה טעם וסיבה להתערב באקט הנישואין ולעודדו היא טענה לא עמוקה. נישואין- שבאים בקנה מידה חברתי רחב- ואותם מעודדת המדינה- עולים בקנה אחד עם האינטרסים של השלטון. הם יוצרים מבנה חברתי יציב. הם מעניקים לבני הזוג בטחון ו"קושרים" ביניהם, ובכך כנראה ממעטים את מספר הפרדות ומעודדים בעקיפין את הילודה. הם יוצרים מבנה של משפחה, שמאפשר לחברה לתפקד טוב יותר החל מבגביית מיסים ועד לגיוס חיילים. היות ונורמטיביות, היינו קביעת המדינה מהם הערכים שהיא מעודדת, נשאבת במידה רבה מהאינטרסים שלה, רק טבעי הוא כי המדינה תקנה לנישואין מעמד נורמטיבי. עד שיימצא מבנה חלופי למשפחה שיספק את צרכי היציבות החברתית של המדינה- אין כל סיבה שהמדינה תפסיק לתת ערך נורמטיבי לנישואין, אקט הקמת המשפחה הגרעינית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכלי להיות יותר ספציפית: כיצד משרתים הנישואין את תפקוד החברה ויציבותה? מה, באופן מעשי, יתערער בחברה אם יהיו פחות נישואין? שימי לב כי ממילא המדינה אינה מעודדת נישואין באופן אגרסיבי. ההטבות הם מינוריות בלבד. אילו היו מבקשים לעודד יותר, אני מעריך שהיו נתקלים מייד בתופעה המונית של נישואין פיקטיביים. ומה אז? הרי אין הגדרה בחוק כיצד צריכים נישואין להראות. האם היו מקימים מנגנון שיחקור אם המוצהרים כנשואים מתגוררים יחד? כמה ימים בשבוע? האם מותר לחלק את חדרי הבית בין בני הזוג? כל זה נראה, כמובן, מאוד טיפשי - ואני חושב שלא במקרה. נדמה לי שהחוק פשוט התערב כאן בענייני הרגש, שאינן ממלכתו. באשר לרצון של הנישאים בחוזה אחיד: כבר דנו כאן ארוכות בחוסר התוקף המשפטי של הכתובה. אז באיזה חוזה אחיד מדובר? החוק אינו קובע (ותקני אותי אם אני טועה) שום התחייבות בנישואין, ואינו מעוניין בשום דבר מעבר לעובדת הנישואין עצמה (ואי אלו הטבות כלכליות והבדלים בירוקרטיים בעקבותיה, שכנגדם יצאתי). זוג שרוצה חוזה כלכלי אחיד ממילא פונה היום לגופים לא ממלכתיים, ואת זה אפשר יהיה לעשות גם ללא רישום נישואין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתובה-- תקפה לגמרי במובן המשפטי הטהור. היא קובעת למשל חובה לפצות את האישה במקרה של גירושין או מוות, והחובה הזו אכיפה במקרה של גירושין, וכנגד העזבון של הגבר(בסייגים) במקרה של מוות. אבל. היות שגירושין הם אקט הסכמי המלווה בייעוץ משפטי, הסכם הגירושין כולל תמיד ויתור על הכתובה. אין גירושים-ללא-הסכם, ולכן אין פיצויי-כתובה. אגב, מעת לעת כתובה אכן נאכפת (אין לי מושג איך זה בכלל יכול לקרות); זה גורר עדנה לכל אותם עורכי ועורכות דין לענייני משפחה, אשר הנאתם בראיונות לטוק-שואוז בינוניים ברדיו. "ואנחנו לא ידענו!" יתפעל המנחה; "כן, כן," תצקצק עורכת-הדין, "אני מזהירה את כל הגברים שנוקבים בסכומים אסטרונומיים רק כדי להרשים; גברים, היא עוד עלולה להכניס לכם!" (נשבע שזה דיאלוג ששמעתי ברדיו 103 או 102, וכמעט עשיתי תאונה בנתיבי איילון) זה קרה לפחות פעמיים בחמש השנים האחרונות, אבל ברור שזו סיטואציה אבנורמלית לחלוטין. אשר לתוכן החוזה האחיד – הוא ענק: מזונות עד לגירושין; חובת מתן דיור; חובות התנהגות אחד כלפי השני; שיתוף ברכוש; העדר חובה להעיד כנגד בן-הזוג; הוראות על פירוק החבילה; זה הרבה, לא? רק כדי לנסח את כל סעיפי החוזה הזה, אני משער שאפשר לכתוב ספר. [אגב, ניהלנו דיון בסוגיה של המאמר בעבר: דיון 232 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |