משיחיות פרגמטית 269343
ד''ר בר ביצוע יום ו', 17/12/2004, 5:12
יש כאן בעיה קטנה עם הקישור לשירים של עוזי חיטמן ששניהם נעשו אחרי התחלת תהליך השלום עם מצריים ושניהם, במידה רבה מושפעים מהאירוע. (ראו את אתר "מומה" בעניין הפרטים הכרונולוגיים).

גם הניתוח הכללי סובל מבעיה קשה. נכון אומנם שרבים מבני דורינו (ולדעתי גם הדורות הקודמים) תפסו את השלום כ"ימות המשיח", איזו תקופה טובה שתבוא בעתיד הלא ברור, אבל גם ברור שהיה קצת קשה, למי שעיניים בראשו, לתפוס אחרת את העניין. אויבינו לא היו מעוניינים בעשיית שלום והדרישות שלהם מאיתנו לא היו "המשכה של הפוליטיקה" אלא רצון טהור וכנה בהשמדתנו בהקדם האפשרי.

התפיסה האוסלואית ה"פרגמטית" תולדותיה קשורות הרבה יותר לשיר אחר. "שיר השלום". בשיר השלום מוצגת עמדה שהיא כביכול מעשית, אל תלחשו תפילה, עשו משהו‏1. זו אמירה יפה ומעוררת מחשבה, האם באמת עשינו כל מה שניתן כדי להשיג את השלום? מן הסתם לא.

לכאורה מדובר בגישה פרגמטית: לא נשאיר אבן לא הפוכה במסענו אל השלום. למרבה הצער, היסוד המשיחי לא נעדר גם מן הגישה הזאת. במידה מסויימת הוא אפילו חזק יותר. יש הבדל מהותי בין שאיפה (גם אם מעורפלת) לשלום, ובין עשיה שנועדה, בדרך של אשליה עצמית, ליצור "פרטנר לשלום" ממי שמעוניין בכנות בהשמדתנו לאלתר תוך כדי הרוויית אדמת המולדת בכמות גדולה ככל האפשר של דם.

ביסוד הגישה האוסלואית מונחת הנחה שהמציאות איננה נתון בתוכו אנו צריכים לפעול בצורה מעשית אלא שהמציאות ניתנת לעיצוב על ידי תיאורה, והיא תלויה אך ורק במעשינו. אם רק נגיד שערפאת הוא "פרטנר" הוא יהיה פרטנר. אם רק נגיד שיאסין הוא "מתון" אזי הוא מייד יהפך למתון. אם רק נבליג על הטבח הבארברי התורן יבין היריב שהאלימות איננה משתלמת.

היסוד הדתי, משיחי, בתפיסה הזאת ניתן לאיתור באופן ברור בשורת הסיום של המאמר:
"ממשיכי דרכו לא ידעו כיצד להניע את התהליך שגווע, ודור החלום הפך לדור הדמעות, דור השברון והייאוש"
לדידו של כותב המאמר, לא היה כל פגם ברעיון ובהנחת היסוד של אוסלו, הבעיה הייתה רק באותו דור "אשר לא ידע את יוסף". מלבד החובבנות החפיפניקית של צורת האפולוגטיקה יש כאן גם איזו תפיסה של רבין כמייסד הדת או המשיח. כמה חבל שלא האזנו לבשורתו...

‏1 אם כי העשיה עצמה היא רק שירה.
משיחיות פרגמטית 269540
ניצה • בתשובה לד''ר בר ביצוע שבת, 18/12/2004, 20:04
כל הציונות היא משיחיות פרגמטית. רק שהיא היתה מבוססת על משהו נכון מבחינה מציאותית, ולכן על אף ההזויות שלה בשלבים הראשונים, היא הצליחה. השלום הזה, לעומת זאת, המציאות פשוט אינה משתפת פעולה איתו. היכולת להבחין בין משהו שאמנם לא קיים כעת, אבל יש לו יסוד אמיתי במציאות ויוכל להתקיים, לבין משהו שנובע ממשאלות לב מנותקות, מאפיינת אנשים עם חזון. אנשים שתחושת המציאות והקליטה האינטואיטיבית שלה, חזקים מאוד, מסוגלים לחוש לאיזה מהלך יש יסוד במציאות, על אף שהוא תיאורטי, ולאיזה לא.

מהלך ההשלמה עם שכנינו הוא כרגע מהלך שאין לו אחיזה במציאות, בוודאי לא בדרך בה מנהיגי ישראל של העשורים האחרונים רואים אותו. לכן התהליכים המיועדים להשיגו יתנפצו שוב ושוב אל סלעי המציאות, וישאירו הרבה תמימים, כמו כותב המאמר, מאוכזבים ותוהים מה התקלקל. ולעיתים עם נחישות כפולה להשיג שוב את מטרת העיוועים במחיר גבוה יותר.
אם אשתמש בגישה צינית, אומר שהמנהיגים הפוליטיים המשופשפים שלנו יודעים שהמציאות לא תשתף פעולה עם החלום הזה, מעצם נסיונם בחיים והיכרותם את המציאות. אבל הם בכל זאת משתפים פעולה, ואפילו יוצרים את מערכת הרמיה האדירה הזאת, כדי להשיג מטרות אחרות לגמרי. לא אכפת להם כלל מהתמימים הרבים שלוקחים את להט השלום המשיחי שלהם לגמרי ברצינות. התמימים הללו הם החמורים הנושאים אותם למטרות הקטנות שלהם.
משיחיות פרגמטית 269684
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לניצה יום א', 19/12/2004, 14:57
נו, אז גם משיחי שקר צריכים חמור. אחרי שהתרגלנו לשמש בתפקיד במשך יותר מחצי יובל עבור הרב קוק וממשיכי דרכו, עוד רכב אחד שמכה באחורינו כבר לא משנה הרבה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות