כמה שאלות 271232
1. מהי שעת לימוד שאינה "פרונטלית", ומה ההבדל בינה לבין ההפסקה הגדולה?

2. מה לגבי סמכויות הענישה של המורים וההנהלה? האפשרות להרחיק תלמידים אלימים?

3. צוין שכר הבסיס למורים; מה יהיה השכר המקסימלי?
כמה שאלות 271239
1. ההבדל בינה לבין ההפסקה הגדולה הוא שבהפסקה הגדולה לא טוענים שאתה מקבל חינוך. חוץ מזה בטח תהיה השגחה יותר קפדנית על הילדים.
3. כתוב עד 8000 לא?
כמה שאלות 271240
שכר *הבסיס* ינוע בין 5000 ל-‏8000. שאלתי לגבי המקסימום.
כמה שאלות 271357
מבטיחה שראיתי פעם מאמר ברוח פוסט מודרנית שהסביר למה לא ניתן לקבוע מה יותר חשוב להשכלה - כללי משחק החבל בהפסקה או לימודי המתמטיקה בשיעור.
כמה שאלות 271371
אולי שהמתמטיקה יותר חשובה, אבל נראה לי שכללי המשחק יותר שימושיים.
כמה שאלות 271375
חוצפה שכזו. מתמטיקה היא הכרח בסיסי בחיים. בלי המתמטיקה לא יוכלו הקופצים בחבל לספור את הקפיצות ולראות אם שברו שיא.
כמה שאלות 271242
נראה לי ששעה שאינה פרונטלית היא טיול (מקומי, משהו כמו מגדל המים של השכונה, לא נחל עמוד), או צפיה בסרט, או שיעור מלאכה או משהו בסגנון.
כמה שאלות 271279
1. לימוד בקבוצות עבודה, למשל, כשהמורה עוברת בין הקבוצות ומסייעת למי שצריך עזרה. ההבדל הוא שבסוף השיעור, הילדים צריכים להראות שהם ביצעו את המשימה שהוטלה עליהם.
כמה שאלות 271359
הילדים שלי מסבירים שעה כזו ככה:
שעה שבה המורה יושבת עם קבוצה אחת ושאר הילדים עושים מה שהם רוצים.
כדי שהקבוצות לא יפריעו זו לזו, חלק מהקבוצות (בבית הספר הנזכר) גם יושבות מחוץ לכיתה, מה שהופך את "מה שהם רוצים" למשהו רחב הרבה יותר.
כמה שאלות 271292
1. בדו"ח על מבחני ההשוואה הבינלאומיים ל- 1999 התחבאה פיסקה קטנה על הקשר בין הוראה פרונטלית, הוראה בקבוצות והוראה פרטנית, לבין ההצלחה במבחן. לקבוצה שלומדת בשיטות שאבד עליהן הכלח (=הוראה פרונטלית) היו תוצאות טובות יותר באופן מובהק מאשר לשאר הקבוצות.
לך לא צריך להסביר את 271293
תגובה 265821
אכן 271309
התוצאה (הסטטיסטית) היא שתלמידים שלמדו בשיטות הישנות הצליחו יותר. לא מדובר על השוואה בין תלמידים שלמדו בשיטות האלה 70% מהזמן לעומת כאלה שלמדו בהן 60% מהזמן (ועל המסקנה שאם 70% עדיפים על 60% מכאן ש- 100% טוב משניהם). גם לא טענתי שהשיטה הפרונטלית טובה יותר *לכל* התלמידים. היא רק טובה יותר בממוצע.
אכן 271311
אתה משוחד בגלל הנטיה הפרו-טלית הידועה שלך.
אכן 271318
אוקיי, אתה המתמטיקאי, אז תקן אותי אם אני טועה.
16 פחות 8 שווה 8. פחות 6 - 2. שעתיים ביום יוקדשו ל"הוראה לא פרונטלית", כלומר, עבודה עצמית, הכנת שיעורים, עבודה בקבוצות או כל דבר אחר שאינו כולל מורה שעומד מול כיתה. מה הבעיה?
אכן 271331
למיטב הבנתי המוגבלת בנושאים פדגוגיים, הדרך היחידה להכניס אינפורמציה לראשים של התלמידים היא כאשר המורה עומד בקצה הכתה ומדבר אליהם. קיימות כמובן אפשרויות תאורטיות אחרות: הילדים עשויים לקרוא בספר הלימוד, או לחפש באינטרנט חומר על מרד בר-כוכבא. יש סיכוי לא מבוטל שהם יעדיפו לפטפט (בכתה) או לבהות בטלוויזיה (בבית).

כמובן, לבית-הספר יש עוד מטרות מעבר להחדרה של אינפורמציה ליעדים מבוצרים. תלמידים צריכים לרכוש מיומנויות, ואת זה עושים על-ידי התנסות פרטנית. למשל, שעורי בית - או אפילו עבודה בקבוצות. (המודל הסטנדרטי לעבודה בקבוצות: חנה, עודד ועוד ארבעה מקבלים משימה. חנה מבצעת את המשימה. עודד מקשיב ומשלה את עצמו ואת המורה שהוא מבצע את המשימה יחד איתה. שאר הארבעה מעתיקים את מה שהיה צריך רגע לפני שהחבילה מתפרקת.)

נדמה לי שבקליפת אגוז, את המשבר הנוכחי במערכת החינוך (כלומר, זה שהיה עד שטיפסנו למקום ה-‏19 במבחני ההשוואה) אפשר להסביר במעבר מ"לימוד" (אינפורמציה) ל"רכישת מיומנויות". המעבר מהוראה פרונטלית לקבוצות עבודה היא סימפטום.

(וגם בנושא הזה אי-אפשר לדון ברצינות אם רוצים לקבוע כללים אחידים לכל הכתות. בכתה א' הילדים לא צריכים 6 שעות הוראה פרונטלית. בכתה י"א אסור לבזבז שעתיים על "עבודה בקבוצות").
אכן 271335
''חברותא'', ''בית-מדרש'', ''חדר''. דווקא המסורת היהודית מציעה אלטרנטיבות לשיטות הלימוד שהתפתחו במהלך המהפכה התעשייתית.
אני לא מצליח לראות את ההצלחה המופלאה של ההוראה הפרונטאלית הקיימת (עבור רוב התלמידים. אני מניח שהתלמידים שיצאו דוקטורים הם אלה שכן הפיקו תועלת רבה מהמערכת). אין לי הצעות קונקרטיות, אבל לא הייתי ממהר לשלול את קיומן של אלטרנטיבות מוצלחות יותר.
אכן 271360
לתלמידים החרוצים מאוד שיטת הלימוד לא תהווה הבדל מכריע. הם יהיו חרוצים מאוד בכל מקרה. קבוצת הביניים היא זו הסובלת ביותר מהיעדר הוראה פרונטלית.

נכון, יש אלטרנטיבות טובות יותר. למשל - מורה פרטי לכל תלמיד. אבל כאשר יש מספר מורים מוגבל לכיתה (בד''כ מורה אחד לשעת לימוד אחת), ההוראה הפרונטלית מניבה את התוצאות הטובות ביותר.
אכן 271366
גגם בשיטות הלימוד המסורתיות אין ''מורה פרטי לכל תלמיד'' ולא הוראה פרונטלית, ובכל זאת אנשים לומדים. אני משוכנע שיצא לך לראות ישיבה מבפנים.

אני לא חובב מהפכות חינוכיות, אבל לא נראה לי שאפשר להסתפק במצב הקיים של הוראה פרונטלית. לי נראה שהתוצאות שלה עלובות דווקא עבור קבוצת הביניים. זה שאנשים מסוגלים לעבור מבחני בגרות ולשכוח אח''כ את כל מה שלמדו לא מרשים אותי במיוחד.
אכן 271378
ב"חדר" שיטת ההוראה פרונטלית לגמרי: לומדים עם הפנים למורה (או שוכבים לו על הברכיים, מעשה מפלגת העבודה). לימוד בחברותא מתאים לבוגרים יותר, ובישיבות התיכוניות (למשל) הוא מתחיל בכתות ז' או ט' - בתור שעת הלימוד העשירית או האחת-עשרה ביום.
מה היית מציע כאלטרנטיבה להוראה פרונטלית?
אכן 271386
במעט שיצא לי לראות לימוד ב''חדר'' לא התרשמתי שמדובר בהוראה פרונטלית. עד כמה שיכולתי לראות, הרב מנהיג את הלימוד, אבל הלימוד נעשה בהשתתפות מלאה של התלמידים - הם קוראים את הטקסטים בקול רם, וצריכים להסביר אותם. גם בישיבות (לא תיכוניות) ששהיתי בהם (מעט מאוד) היה שיעור, אבל הוא שימש כהקדמה או סגירה ללמידה בחברותא.

אין לי דחליל משלי, ''אלטרנטיבה'' להוראה פרונטלית, ואני לא מציע לבטל אותה מחר. אני מבין גם את האילוצים הכלכליים והארגוניים. יחד עם זאת, ברור (לי) שהערך של ההוראה הפרונטלית מוגבל מאוד, ושהיא מתאימה רק לחלק לא גדול של התלמידים (גם אם חלק גדול מהם יעברו בסוף את בחינות הבגרות). ברור לי גם שבמתכונתה הנוכחית היא גורמת נזקים רבים לסקרנות ולשאיפה הטבעית לידע, ממררת את החיים (והילדות) למספר לא-מבוטל של תלמידים, ופוגעת ביכולת שלהם להיות מבוגרים שלמים ומאושרים.

אני מבין שהדברים נשמעים כהבלים רומנטיים לאלו שמרגישים שהמערכת בצורת הנוכחית תרמה להם רבות, או לאלה שמאמינים שאחד מתפקידיה של מערכת החינוך הוא ללמד ילדים ''להתמודד'' (שזה, במילים אחרות, ללמוד לכופף את הראש ולקוות שהחיים לא יפגעו בך יותר מדי). אבל המערכת נראית לי כל כך גרועה ודכאנית, שאני מברך על כל מחשבות וניסויים ליצור שיטות-לימוד אלטרנטיביות. גם אם המחיר הוא שחלק מהניסויים דינם להיכשל.
אכן 271459
1. מכיוון שזה כבר הרמז השני בכיוון, אני מרשה לעצמי הערה אישית: היו לי הרבה מורים טובים ומסורים (אלו שני דברים שונים), ובכל זאת לא הייתי מונה את עצמי בין אלו שמערכת החינוך (עד סוף התיכון, נאמר) תרמה להם רבות. [ממתאמים סטטיסטיים אי אפשר להסיק סיבתיות. הסיבה היא שקשה מאד להבדיל בין "למרות" ו"בגלל"].

2. מהן לדעתך מטרות-העל של מערכת החינוך? לדעתי המשימה המרכזית שלה היא להשאיר כמה שיותר אופציות פתוחות (זה כמובן דורש להגדיר אילו אופציות, ואיך משאירים אותן פתוחות).
אכן 271509
1. ניסיתי (בצורה כושלת, אני מודה) שלא להתנסח באופן אישי. מנחה אותי החשש ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם". גם לי היו מורים מסורים ומלאי כוונות טובות, ובכל זאת אני זוכר את שנותיי במערכת החינוך כחוויה מלאת דיכוי ואלימות. אני גם חושב שלמרות שאנחנו נוטים להשלים עם מוסדות חברתיים ולהתייחס אליהם כאל מובנים מאליהם, אם נחפור קצת ברגשות של אנשים רבים נגלה שמערכת החינוך גרמה להם לנזק רגשי רב. משיחותיי עם אנשים שלא חוו כך את המערכת, במיוחד אלו שהצליחו בתוכה (גם אם "למרות"), אני יודע שלפעמים קשה להם להזדהות ולהבין את התחושות האלה.

2. כתבתי כאן תשובה ארוכה, ומחקתי אותה. אני לא מסוגל לענות על שאלה כזאת. מטרת החינוך אינה רק אופציות בעתיד, אלא גם ההווה של הילד, וגם פיתוח (ולא "להשאיר"!) של ילד שמסוגל להגיע להיות אדם שלם ואוטונומי. מטרת החינוך גם לא נגזרת לחלוטין מטובתו של כל ילד, כי החינוך הוא גם דרכה של החברה לעיצוב פניה בעתיד. אני מעדיף לבחון ביקורת על המערכת או הצעות לשינויה בהתייחס לכיוונים כלליים שנראים לי נכונים, ולא להגדרות פורמאליות. למה זה חשוב? האם המהלך הבא הוא "אם לא נלמד X נחסום אופציות בפני הילד"?
אכן 271535
תוכל להביא דוגמא או שתיים ל"דיכוי ואלימות" במערכת החינוך (מצד המערכת ולא מצד התלמידים, כמובן)? אלו מושגים שבד"כ אוהבים להשתמש בהם כשמדברים על "הכיבוש", וקצת קשה לי לדמיין את המשמעות שלהם בהקשר הנוכחי.
אכן 271536
אתה רואה? החשש שלי לא היה לחינם.
אכן 271538
אני מסכים; בדיוק בגלל זה ביקשתי דוגמאות.
אכן 271559
אז אני אתן לך.
דיכוי: "התשובה הנכונה היא רק התשובה שאני אמרתי."
"התלמיד מפגין ידע מיותר." (נאמר להורי ע"י מורה לכימיה)

אלימות: סטירות לחי, מכות עם סרגל (כולל שבירת הסרגל).
אכן 271561
איפה למדת והאם האנשים האחראים בכלא.
אכן 271562
למדתי בבית הספר היסודי של קיבוץ עין חרוד מאוחד ובתיכון האזורי של עמק חרוד.
אף מורה (למיטב ידיעתי) לא ישב בכלא.
האגף לחינוך התיישבותי 271594
אתה ממש מרים לי להנחתה.
אבל אני אפגין איפוק הפעם, למרות שזה מדגדג לי בקצות האצבעות...
אכן 271581
הדוגמאות שלי פחות קיצוניות מאלה של איזי: שהייה במשך שעות ארוכות כזומבי בכיתות של הוראה פרונטלית, שהייתה סיוט עבורי; דרישה (שמעולם לא מילאתי) להכנת שיעורים שתמיד רדפה אחרי והעניקה לי את התחושה שאני "לא בסדר"; הבניית שינאה למקצועות שאולי בתנאים אחרים הייתי מוצא בהם עניין, רק כי הם הועברו בצורה מסוימת.
אפשר לייחס את העניין ל"בעיות אישיות" שלי. אבל כשאני משוחח עם אנשים אחרים, שכן הסתדרו עם המערכת, אני לא מוצא שיש להם יתרון גדול על ההשכלה שלי.
אכן 271584
תודה.
אכן 271661
חשבתי על עוד דוגמה. היתה לי בתיכון מורה לספרות שדרשה מכל התלמידים לכתוב במחברות כל מילה שהיא אומרת. היא היתה לוקחת כל חודשיים-שלושה את המחברות כדי לוודא שהדבר אכן נעשה. כשהיא גילתה שאני לא רושם את דבריה מילה במילה היא דרשה ממני להעתיק מחדש את המחברות שלי מאחד התלמידים היותר ממושמעים. היא סירבה להצעתי לצלם את המחברת ודרשה ממני להעתיק בכתב ידי ולמסור לה לבדיקה.
זה קרה לי פעם נוספת, בבה"ד 1. הפעם כתבתי הכל בכתב ראי (כדי שלא יוכלו לבדוק בקלות מה באמת כתבתי) וטענתי שככה יותר קל לי לקרוא את זה. מצד שני, מצה"ל לא ציפיתי ליותר.
אכן 271695
אין מראות בבה"ד 1?
לא, הם משתמשים בנעליים. 271703
אכן 271732
כל המקרים הללו הם רעים למדי, אבל העניין הוא שיהונתן אמר שהיו לו מורים טובים ומסורים ובכל זאת השנים היו שנים של דיכוי ואלימות. כאן האשמה היא במפורש במורים הגרועים שהיו לך, ולא באיזו קלקלה אינהרנטית של המערכת ושל ההוראה הפרונטלית (פרט לזו שהיא נותנת למורות כמו זו שאתה מתאר רשיון ללמד).
אכן 271796
האלימות היתה רק ביסודי ואז לא הרגשתי שמדכאים אותי. למעשה בשש השנים הנ''ל קראתי כמעט את כל הספרים שבספריית ביה''ס או בכיתה (המחנכת שלי בכיתות ד' עד ו' הרשתה לי לקרוא מה שבא בא לי במשך השעורים שלה, בתנאי שלא אפריע ושאבין מה קורה בכיתה) או מחוץ לכיתה (היו גם מורים אחרים).
בתיכון לא היתה אלימות, אבל רוב המורים האמינו שדבריהם זה תורה מסיני ושרק הם יודעים מה נכון ומה לא. היו בודדים שניסו אחרת (בלטו לטובה כל המורים שלי לאנגלית - כולם עולים מארה''ב או דרא''פ) אבל באופן כללי הלימוד התבסס על העתקה מהלוח, או ישירות מפי הסוס ואפס מחשבה עצמית.
אכן 271756
מיומנויות ראי הן בין המטלות השכיחות במבדקי זיכרון פרוצדורלי. עכשיו אם תתנדב פעם בתור נבדק, תקלקל את כל המדגם.
אכן 271797
מה זה "מבדקי זיכרון פרוצדורלי"?
אכן 271819
בגדול, זיכרון של מיומנות ולא זיכרון של ידע הצהרתי. (למשל: הקרן רצף ספרות חוזר על מסך ובקש מהנבדק ללחוץ על המקש הנכון במחשב בכל פעם שהוא רואה ספרה. כאשר הרצף הוא קבוע, גם אם ארוך, קצב ההקשה של המספרים ילך ויעלה, והמחיר (מבחינת זמן עיכוב) של שינוי ברצף ילך ויעלה אף הוא. אם תשאל את האדם את הרצף, הוא לא ידע בד"כ לומר מה היה הרצף. זאת אומרת שהופעל הזיכרון הפרוצדורלי מבלי שהיה שימוש בזיכרון ההצהרתי).
ודוגמה מהחיים: הרבה מאיתנו יודעים להקליד באופן עיוור, אבל לא יודעים לומר איפה נמצאת כל אות על המקלדת, בוודאי לא במהירות שבה הם מקלידים את האותיות.
הזיכרון הפרוצדורלי הוא מורכב יחסית, יש בו מרכיב של למידה (ואז נראה שיפור בקצב) ואחר כך מרכיב של הטמעה (ואז הקצב יישאר קבוע בד"כ).
שיעורי בית 271721
שיעורי בית הם חלק חשוב מהלימוד. גם שיטות החקר המודרניות ביותר לא משחררות מהצורך לתרגל. זה מעצבן, אבל צריך לזכור שלימודים בכיתה עם שיעורי בית הם הרבה יותר אפקטיביים מסתם לימודים בכיתה.

לי היו מורים שלא השניאו עלי מקצועות, בלי קשר לעובדה שכמעט כל הלימודים היו (רחמנא לצלן) בהוראה פרונטלית.
שיעורי בית 271740
שיעורי בית הם אפקטיביים עבור מה? ובאיזה מחיר?

גם לי היו מורים שלא השניאו עליי מקצועות. כל המורים שלי היו אנשים טובים, ורובם היו גם מורים לא רעים.
"רחמנא לצלן" היא אמירה מזלזלת (אז גם אני: של מי שהפנים את הדיכוי ומזדהה איתו).
הסיטואציה היא דכאנית ואלימה ביסודה: היא לוקחת ילדים פעלתניים וסקרנים וכופה עליהם לשבת בשקט במקום אחד שעות על שעות ולהקשיב לאדם מבוגר שמדבר על נושאים שלא חשובים להם (בד"כ); היא מלמדת לתחום נושאים ביחידות של 50 דקות במקום ללמוד להקשיב לעצמך וכולי. כל סטייה מהחוקים גוררת עונשים. היום אמנם עונשים גופניים כבר לא מקובלים, אבל עברנו לשיטות של הפחדה ופיתוח רגשות-אשמה.
שיעורי בית 271761
לשבת בשקט במקום אחד - אף זו מיומנות חשובה.

נושאים שלא חשובים להם - לעתים צריכים להילמד בכל זאת. לפני שנים עבדתי במרכז לדיסלקסיה ולהפרעות קריאה. הגיע ילד בכיתה ג' שלא ידע קרוא וכתוב כלל. הוא למד באחד מבתי הספר הדמוקרטיים שבהם למדת רק נושאים שהיו חשובים לך ועניינו אותך. הילד האמור לא מצא את הקריאה חשובה או מעניינת.
זו אולי דוגמה קיצונית, אבל המציאות היא שיש צורך ללמוד לעתים דברים לא מעניינים, וגרוע מזה לשנן שוב ושוב, כדי לרכוש ידע או מיומנות.
שיעורי בית 271766
גם ללמוד לכופף את הראש ולקוות שהחיים לא יפגעו בך יותר מדי אם תהיה כמו כולם זה דבר חשוב. אבל אולי לא החשוב ביותר.

אני לא מכחיש את החשיבות והצורך של לימודי-בסיס מסוימים. אני בוודאי לא טוען שאפשר לרכוש ידע או מיומנות ללא השקעה שיש לה מחיר. מכאן ועד מערכות החינוך בצורתן הנוכחית המרחק רב מאוד. אולי ''המציאות היא שיש צורך ללמוד לעתים דברים לא מעניינים'', אבל ''המציאות'' לא מכתיבה את מבנה מערכות-החינוך הקיימות. הן לא חלק מחוקי-הטבע.
שיעורי בית 271772
לשבת במקום אחד, להקשיב לאורך זמן, להיות מסוגל לשמור על עירנות וריכוז - אלו מיומנויות יסוד. המטרה שלהן אינה ''להיות כמו כולם''. לא הייתי משווה את המיומנויות הללו ל''לכופף את הראש''.
שיעורי בית 271776
מיומנויות יסוד עבור מה? איפה את מעמידה אותן ביחס לכישורים כמו לדעת לחשוב על רעיון שונה, לדעת להתנסח בכתב ובע"פ או להיות מסוגל ליזום ולא להיות פאסיבי?
והאם באמת הצורך ברכישת המיומנויות האלה מחייב לתרגל אותם 12 שנים לפחות, כל יום, שעות רבות?
שיעורי בית 271778
בהסתייגות של חריגים מעטים, כדי לדעת לחשוב על רעיון שונה, אתה צריך לדעת קודם לחשוב - וזה מבוסס על כישרון ותרגול.

אגב, גם בהוראה פרונטלית יכול להיות מקום לחשיבה, התנסחות ויוזמה - בתלות בדרך שבה המורה מעביר את השיעור, וכמה מקום הוא נותן בשיעור לתלמידים. ומי אמר שלמידה בקבוצות או בעבודה עצמית מעודדת יותר את המיומנויות הללו? (לא אצל התלמידים הטובים, אצל אלה שדווקא עושים הכל כדי להשתמט).

בנוגע ל 12 השנים - מטרתן, בין היתר, להעביר ידע. והדרך היעילה ביותר למקסם את כמות הידע בהינתן מספר מורים ושעות הוראה נתון, הוא ללמד פרונטלית.
שיעורי בית 271787
אין לי שום דבר נגד תירגול, אבל הוראה פרונטלית היא הדרך הגרועה ביותר להשיג זאת. אני לא רואה כיצד התרכזות במשך שנים בלרשום את דברי המורה ולשפוך אותם במבחן הוא תירגול.

בהוראה פרונטלית יש מקום לחשיבה, התנסחות ויוזמה לקבוצה מצומצמת מאוד של תלמידים, וגם זה במגבלות חמורות.

מה זה "למקסם את כמות הידע"? התחלנו מכאן, לא? מה התועלת בתלמיד שעבר את המבחנים ושכח את כל החומר? בניגוד להנחות של מערכת החינוך, אדם אינו מוצר שאפשר ליצור באמצעות סרט-נע שכל פועל (או מורה) מבצע את חלקו כדי להביא את המוצר המוגמר.
תלוי בטובתו של מי חפצים 271802
השאלה היא האם נרצה לקדם את התלמידים החזקים, החלשים או אלה שבאמצע? כששאלתי את עצמי את השאלה הזו, התגובה המיידית שלי הייתה שאת אלה שבאמצע. או לפחות לא אלה שבטופ. אבל למה? זה בדיוק יהיה צמצום הפערים כלפי מטה, שממנו אנחנו כל כך חוששים. מסיבה זו אנחנו חייבים לפעול לקדם את כלל התלמידים, בצורות שונות.

בדיוק מעצם ההפרדה המתחייבת הזו, ישנה גם הפרדה מתחייבת בין שיטות הוראה. התלמיד החזק, שהוא גם ביקורתי מספיק וגם בעל מיומניות למידה, יכול לפרוח בשיטה של הוראה פרונטלית. שיעורים פרונטליים בהם מתקיים ויכוח עם המורה, למשל, יכולים לעזור להבנה ולפיתוח עצמאות החשיבה. לויכוחים כאלה יש מקום, אבל רק במסגרת הומוגנית למדי, שכן יש בהם נטיה להעלות את רמת החומר, שלאו דווקא הספיק להקלט אצל תלמידים בעלי תפיסה מחשבתית איטית יותר.

עכשיו שאני חושב על זה, אני לא מבין איזה שיטת לימוד תצליח כאשר אנחנו דורשים, כתנאי מוקדם, שתופעל על קבוצה הטרוגנית. הרי גם באוניברסיטה, באוכלוסיה יותר הומוגנית מבתיכון (חתכי קבלה), הציונים נוטים להתפלג נורמלית, או לפחות אמורים להתפלג נורמלית, ודואגים לתקן את העקומה בעזרת פקטור.
תלוי בטובתו של מי חפצים 271851
גם בויכוחים בכיתה של הוראה פרונטלית, יכולים להשתתף מעט מאוד תלמידים ובצורה מוגבלת מאוד. אני גם לא חושב שהם מעודדים חשיבה ביקורתית, כמו יכולת שליפה מהירה (לא שאני מזלזל. זה גם כישור חשוב).
בכל מקרה, אני לא מעוניין להציע אלטרנטיבה. אבל אני לא רואה שום צורך להיצמד לשיטה אחת בלבד.
שיעורי בית 271806
אני ממש לא פה‏1, אבל יש לי 20 אג', אז הנה הן‏2.

אני לא חושב שאתה מעביר ביקורת על ההוראה הפרונטלית (שאולי יש לה יתרונות חשובים באיזה ניסוי מחשבתי בו יש מורה אחד ותלמידים בודדים בכיתה). נראה לי שהביקורת שלך היא בעצם על האופן בה ההוראה הפרונטלית באה לידי ביטוי בחברת ההמונים החובבת את שיטת "הסרט-הנע" שמייצרת "אנשים המוכנים לחיים"‏3.

___________
1 דיסכליזמר: זה שאין לי זמן לכתוב באייל, לא מעיד בשום פנים ואופן שפתאום יש לי חיים.
2 ויסלח לי בר ביצוע על חובות קודמים שאחזיר בהזדמנות ראשונה.

3 שלדעתי זה בעצם יופימיזם לא מודע ל"מוכנות לחיי הכוורת".
שיעורי בית 271850
אני מסכים, אבל בהסתייגויות משמעותיות,
1. אני חושב שיש בעיות שהן אינהרטיות להוראה פרונטלית.
2. אני לא רומנטיקן שוטה, ואני מבין שמערכת החינוך לא קיימת רק עבור הילד, אלא יש לה גם תפקיד חברתי משמעותי בהעברת ערכים ונורמות של החברה לדור הבא, כך שהוא יוכל להיות חלק ממערכת חברתית. דווקא בגלל זה אני חושב שהשאלות מהם הערכים האלה ואיזה דמות חברה אנחנו רוצים לראות הן שאלות רלוונטיות, ואי אפשר לפטור את העניין ב"מה שהיה הוא שיהיה".
פרובוקציה (עם גרעין של אמת) 271856
בתי הספר אמורים להכין את התלמידים לחיים האמיתיים (של 90% מהעובדים): תעשה מה שאומרים לך. מאד רומנטי להכין את כולם לחיים של יצירתיות וחופש מחשבה, אבל לרובנו הגדול זה מתכון בטוח לאכזבה קשה.
פרובוקציה (עם גרעין של אמת) 271858
זה היה נכון בתקופת המהפכה התעשייתית. זה פשוט כבר לא נכון היום.
פרובוקציה (עם גרעין של אמת) 271940
תסביר לי למה.
פרובוקציה (עם גרעין של אמת) 271947
כי עבודות הופכות ליותר ויותר ''חכמות''. הטכנולוגיה (והעולם השלישי) תופסים את מקום הידיים העובדות של פעם ואת שיטות הסרט הנע. אפילו את רוב הכתבניות ועבודות המזכירות המסורתיות החליפו מעבדי תמלילים, מערכות לניתוב שיחות ופלאפונים. עובדים היום צריכים להיות יותר עצמאים מאי-פעם, להיות מסוגלים ליזום בתחומי העבודה שלהם, ולהיות מסוגלים גם להחליף מקום עבודה (ואולי מקצוע) אחת למספר שנים.
אחת ההשלכות המעניינות של ההתפתחויות האלה (ואחרות) היא המגמה של שבירת ההיררכיות המסורתיות במקום העבודה. יש היום מעט ''בוסים'' כמו פעם, ארגונים בנויים יותר ''לרוחב'' ופחות בצורה היררכית וכולי (אני באמת מחנטרש כאן. זה לא התחום שלי).
שיעורי בית 271818
לדעתי הנחת היסוד שאחרי המבחן שוכחים ה-כ-ל לא נכונה. זוכרים חלקים ניכרים מהחומר, לפחות באופן פאסיבי (מושגים נשמעים מוכרים, ההקשר נשמע מוכר).

מבחן לא חייב להיות ''לשפוך את החומר'' שנלמד בכיתה. הוא יכול להיות גם יישום של החומר (אנסינים, למשל).

המקום שיש בהוראה פרונטלית לתלמידים תלוי במורה. מורה יכול לפנות, למשל, לתלמידים ולא לחכות שיפנו אליו.
שיעורי בית 271840
כשהייתי מורה צעיר נתתי לתלמידים שלי (גיל 12) מבחן בצורת סיפור שעליהם למצוא בו מקרים מהחומר הנלמד. הילדים לא ידעו מאיזה כיוון לקרוא את המבחן. הייתי המום!
שיעורי בית 271839
סליחה שאני מתערב בשיחה המעניינת שלכם.
טענת:
"הדרך היעילה ביותר למקסם את כמות הידע בהינתן מספר מורים ושעות הוראה נתון, הוא ללמד פרונטלית."

זה נכון רק אם התייאשנו מלחנך ילדים לקחת אחריות על הלמידה. אם לעומת זאת אנחנו בונים אצל הילדים אחריות ו/או רצון הרי שניתן להביא ללמידה הרבה יותר גדולה.

אצלינו בביה"ס יש ילדים בכיתה א' שנמצאים לקראת סיום חשבון של כיתה ב' ועוד מעט עוברים לחומר של כיתה ג'. יש תלמידים שכל יום לומדים פרק או שני פרקים בתנ"ך לבד. הוראה פרונטלית לא יכולה לעשות את זה ואפילו לא להגיע קרוב.
העניין הוא שצריך להיות מוכן לזה שהילד ילמד קצת פחות בהתחלה בזמן שהוא לומד לקחת אחריות. יש דרך קצרה שהיא ארוכה ודרך ארוכה שהיא קצרה.
שיעורי בית 271863
"יש ילדים". ומה עם היתר? שוב ושוב עולה העניין הזה: התלמידים החזקים, המוצלחים, החכמים, עם החינוך מבית, יצליחו בלי קשר לצורת החינוך‏1. השאלה היא מה קורה עם הבינוניים ועם החלשים.

1 אם כי, כמובן, יש צורות חינוך שיוכלו לקדם אותם עוד יותר קדימה.
שיעורי בית 271879
הילדים הבינוניים מתקדמים בקצב הרגיל של הכיתה שלהם ומקבלים יותר עזרה מהמורים - כי ה''יש ילדים'' אינם גוזלים זמן סתם - הם עסוקים בללמוד. לטווח הרחוק, גם התלמידים הבינוניים יספיקו הרבה יותר מחבריהם העוסקים במציאת דרכים יצירתיות לעבור עוד שיעור ועוד שיעור.

ולגבי החלשים, הם הגיעו אלינו אחרי שהמערכת מחקה אותם. לא להאמין כיצד המערכת יכולה למחוק ילד. אנחנו נותנים להם להתקדם בקצב שלהם כדי לבנות לעצמם דימוי עצמי חיובי. אגב, יש ילדים שבמקצוע אחד הם מאחור, ולעומת זאת במקצוע אחר הם רצים קדימה ומרגישים סיפוק.
איפה זה אצלנו? 271882
איפה זה אצלנו? 271884
עפרה, ד''נ רמאללה
שיעורי בית 271886
זה נשמע מעניין. אולי לא צריך לעשות פה פרומואים, אבל מותר בכל זאת לשאול איזה בית ספר זה? (והאם אתה מלמד שם או הורה לילד שלומד?)
שיעורי בית 271901
בי''ס פרטי שהקמנו בעפרה. אני שייך לקבוצת הורים שהקימו את ביה''ס.
שיעורי בית 271902
האם השלטונות, משרד החינוך או המועצה המקומית וכו', הצרו את צעדיכם באיזושהי צורה?
שיעורי בית 271903
השלטונות גבו מהם מס הכנסה
שיעורי בית 271905
משרד החינוך מסרב לתת לנו רשיון כי אין לנו לפחות 66 תלמידים וחוזה השכירות על המבנה אינו בתוקף ‏1.
המועצה המקומית כמו משרד החינוך לא רוצה תחרות אז גם הם מנסים לסגור את ביה"ס.
הם לא התעניינו במה אנו עושים שם. היחידה שהתעניינה היא הקב"סית והיא תומכת בנו.

ככה זה בהרבה בתי ספר שהם יוזמות של הורים.

1 סיבות חינוכיות הרות גורל
שיעורי בית 271907
אז איך אפשר יהיה להחזיק את בית הספר הזה עוד הרבה זמן ככה? אתם חושבים על זה?

ועוד שאלה, קצת מסובכת: אם בסופו של דבר באמת לא תהיה אפשרות להמשיך, האם אתה חושב שהילד(ים) שלך, והילדים בכלל, ייצאו נתרמים, אפילו שביה"ס פעל במתכונתו רק תקופה מסויימת? (קצרה?). או במילים אחרות - אם לא תעמדו בלחץ, האם בכל זאת תוכלו לומר - "היה כדאי"?

הילדים עצמם שלמדו גם במסגרות הרגילות ויש להם מקור להשוואה - הם מביעים איזו דעה, לחיוב או לשלילה?
שיעורי בית 271916
במדינה הזאת רק כוח עובד. עשרה הורים זה כוח אבל לא מספיק. שלושים הורים זה כוח רציני, ובששים הורים המערכת נכנעת. עד אז אני מניח שאנחנו נשרוד. אנחנו לא לבד. יש עשרות בתי"ס כמונו וזו בדיוק הסיבה שמערכת החינוך נלחמת בנו ‏1.
לילדים מן הסתם יהיה קשה לעבור אבל הרווח שהם קיבלו מכך שהם למדו להאמין ביכולת שלהם להתמודד לבד (עד כמה שהם למדו זאת) תעמוד להם גם במערכת הרגילה.

חלק מאלו שהיו במערכת הרגילה לא מוכנים בשום פנים ואופן לחזור. אחרים לא כל כך נחרצים, אבל ברור לי שהרבה יותר טוב להם אצלינו.

1 הם מפחדים שלא יישארו להם קליינטים ובמקום לשפר את המוצר הם נלחמים במתחרים.
שיעורי בית 271955
ומניין ההבטחה של הצטרפות אל הרוב לאחר שיחדשו את בטחונם העצמי?
(לא שהוראה פרונטלית כן פותרת את בעייתם של החלשים).

אגב, אתה מניח שהמערכת אשמה בקשיים של ילדים מסוימים. הייתכן שהם פשוט מוכשרים פחות מלכתחילה?
שיעורי בית 271993
בשנים עשר שנות לימוד לומדים מעט מאוד. כל ילד שיש לו רצון וקצת בטחון עצמי יכול לעשות בגרות. יש הוכחות למכביר בעניין, כמו כיתות מב''ר.

יש ילדים שהמערכת הרסה אותם. אחרים (אולי הרוב) הגיעו עם בעייה למערכת והמערכת שלא מסוגלת להתמודד איתם לא עשתה כלום כדי לסייע להם אלא השתמשה שאותה תרופת קסם על כל הילדים, בכך היא גרמה להם נזק גדול מאוד.
יתרה מזאת, המערכת מתיימרת להיות אחראית בלעדית ודורשת כסף וסמכויות. אבל ברגע שיש בעייה היא טוענת שהכל באשמת ההורים.
''בשנים עשר שנות לימוד לומדים מעט מאוד'' 272036
אכן.
אכן 271733
עוד שאלה, ואני מצטער אם היא נשמעת חצופה: איך כן למדת? הרי ההשכלה שלך אינה שונה בהרבה מזה של המסתדר עם המערכת הממוצע.

(אגב, אני חייב להודות שבבית הספר, כפי שהיה בזמני לפחות, לא לומדים הרבה במיוחד. בסמסטר אחד באוניברסיטה למדתי יותר משלמדתי במספר שנים בבית הספר - אם כי חומר יותר ממוקד, כמובן).
אכן 271741
אני מסכים שבבית הספר לא לומדים הרבה במיוחד. לדעתי זה רק מקצין את האבסורד שבמסגרת הזאת על כל חסרונותיה, או בדגש על התכנים הנלמדים במקום על התפתחות אישית.

אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון בשאלתך. אין בחברת המידע בעיה ללמוד בלי בית-הספר.
אכן 271744
אתה מניח יותר מדי הנחות לגבי. אני למדתי בבית הספר ולכן יצאתי בור ועם הארץ ואין לי מושג איך "בחברת המידע" אפשר ללמוד שלא בבית הספר (או באוניברסיטה). כמובן שיש לי השערות - הבסיסית ביותר היא לקחת ספרי לימוד מהספרייה וללמוד עצמאית. אני שואל באיזה מהשיטות האפשריות אתה נקטת (או במילים אחרות, מה האלטרנטיבה הנוכחית למערכת הכושלת).

אגב, לדעתי אין *מספיק* דגש על התכנים הנלמדים, ומכאן שטחיותם.
אכן 271748
השתמשתי בביטוי "בחברת המידע" לא סתם כדי להשמע רציני, אלא כדי להבחין אותה מתקופות שבהן היה מונופול על הידע. אני חושב שלאדם לפני כמה עשרות שנים היה קשה הרבה יותר ללמוד ברצינות ללא מעבר במערכת החינוכית והאקדמית. גם אם הוא השיג ספרות מקצועית בתחומים שעניינו אותו (וזה גם לא היה מובן מאליו), קשה מאוד ללמוד ללא פידבק. האידיאל של שפינוזה שיושב מבודד בחדרו הוא אידיאל מקסים, אבל סביר יותר שרוב אלו שאינם שפינוזה פשוט יטעו בהבנת החומר. אבל אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי היום, והאפשרויות לקבל משוב הן שונות מבעבר.
הדרך שלי ללמוד והאלטרנטיבה למצב הנוכחי אלו שתי שאלות שונות. הדרך שלי היא בנאלית ולא יותר מאנקדוטה לעניינינו, אבל כדי לא להתחמק: השיטות הרגילות, של קריאת ספרים ומאמרים. אני מיודד עם אנשי אקדמיה בתחומים שמעניינים אותי, כך שאני יכול להתעלק עליהם כשאני נתקל בקשיים. מצאתי גם שהספרים של האו"פ הם בסיס נהדר להתחיל ללמוד על נושא ולהמשיך משם הלאה. אני לוקח מדי פעם קורסים באו"פ, ואם פעם יתחשק לי להיות אדם רציני, אני אקח מספיק קורסים לגמור תואר.
מובן לי שלא כל אחד בנוי ללימוד עצמאי, ולכן השאלה מהי האלטרנטיבה למצב הנוכחי נראית לי שונה מהשאלה הפרטית שלי. אין לי הצעות קונקרטיות שהייתי רוצה להעלות עכשיו. יש, כמובן, הגות מפותחת בתחום. אני לא ממש מתמצא בה.

על איזה תכנים נלמדים אין מספיק דגש? מה היית משנה?
אכן 271768
שים לב שאמרתי "האלטרנטיבה הנוכחית" - כלומר, לא מה אנחנו רוצים שתהיה האלטרנטיבה, אלא מה עושים עכשיו אנשים במצבך. אבל אכן, השיטה שלך אינה טובה לכולם, ואינה מציעה אלנטרטיבה למי שכן זקוק לשירותי מערכת החינוך, אבל שיטת ההוראה הנוכחית פוגעת בו.

אני לא יכול לומר, כמובן, מה הייתי משנה בכל מקצוע כי אני מבין בזה מעט מאוד, ובעיקר מדבר מהתרשמות; במתמטיקה אין ספק שהייתי מוריד את הדגש על טכניקות, שכרגע הוא כבד מאוד, ואולי גם תחומים מסויימים לחלוטין - חישוב אינטגרלים, למשל: הוא גם טכני ולא מבינים ממש את הרעיון שמאחוריו, וגם הרמה הטכנית שלו נמוכה ביותר לעומת מה שמתמודדים איתו באוניברסיטה ולא מכינה לזה ממילא. אני די מופתע שלא לומדים את תורת הקבוצות בתיכון, ואולי גם קצת לוגיקה. גם אלגברה לינארית ברמה בסיסית יכולה להיות די מעניינת, אבל אני לא בטוח כמה אפשר להוריד מהחומר הטכני ועדיין להיות מסוגלים להתמודד איתה.

(אני חושב שכבר היה לי כאן דיון על זה עם אלון עמית והוא התנגד לרוב מה שאמרתי - ואני מוכן להעלות השערה נועזת שהוא מבין בזה יותר ממני).
אכן 271771
סליחה, האלטרנטיבה הנוכחית: ליפול בין הכסאות, בד"כ. המערכת לא יודעת להתמודד, וזהו. התוצאה הסופית תלויה בעיקר במעמד הסוציואקונומי שממנו הילד מגיע. אם הוא ממעמד בינוני ומעלה, הוא יכול להשתלב בחברה (עבודה טובה, עסקים פרטיים) תוך שימוש ברשת הקשרים של הקבוצה החברתית (ולפעמים רק תוך שימוש בסימני המעמד). הוא יכול גם להשלים השכלה בשלב מאוחר יותר בחייו. אם הוא ממעמד סוציואקונומי נמוך, נראה לי שלרוב נגזר עליו לשלם את המחיר המלא של מבנה המערכת, ולהישאר שם בין הכיסאות.

מתמטיקה היא בעיניי בבירור דוגמא לכך שהתכנים הנלמדים בביה"ס אינם מחוייבי המציאות. כמה בוגרים עושים שימוש בטכניקות לפתרון משוואות, שמשקיעים בלימודן שנים בבית הספר? ומה התרומה שלהן בכלל להשכלת אדם שלא נדרש להן? ובודאי לעומת המחיר של הסבל שנגרם לתלמידים רבים שנאלצים ללמוד מתמטיקה בלי שיש לזה איזושהי רלוונטיות לחייהם בהווה או בעתיד.
אכן 271774
רוב המיומנויות או הידע הנרכשים בבית הספר לא מכוונים להיות פרקטים ברמת ה''מחוייבי מציאות'', אלא מטרתם לחשוף את הלומד למגוון תחומים ברמה מסוימת (כדי לאפשר לו לבחור בהמשך במה הוא רוצה להתמקצע), גם מבחינת מרכיב הידע, גם מבחינת מרכיב המיומנות.
לא שאני חושבת שהתוכנית הנוכחית מושלמת, אלא שאני סבורה שבכל תוכנית נמצא דברים מיותרים אם נשאל על התרומה להשכלת אדם שלא נדרש למיומנות. זו, כאמור, לא המטרה היחידה.
אכן 271783
אני כנראה לא מכיר מספיק מתמטיקה. האם מר ו. עוסק ביום-יום בתרגול טכניקות משמימות מהסוג שהיו לימודי המתמטיקה בתיכון שלי?

לדעתי, אפשר להעביר את השאלה הזאת לרוב המקצועות האחרים.
אל תטעי בי, אני לא מתנגד ללימודים. אבל גם אם נעזוב בצד (לרגע) את עניין ההוראה הפרונטאלית, תוכנית הלימודים נראית לי זוועתית. התוכנית צריכה להתאים לתחומי העניין של ילדים בגיל המסוים, ולמה שדרוש מאזרח מדינה דמוקרטית בעתיד. טכניקות מתמטיות, דוסטוייבסקי וטולסטוי וכו' לא נופלים בהגדרה הזאת.
אכן 271794
בעצם, איזה מין טענה זאת בכלל? למשל, כמה אנשים עוסקים בספרות כמקצוע, שזה מצדיק לימודי ספרות ע"מ שתהיה הבחירה להתמקצע בכך?
לא עדיף לקרוא ספרים ולדון על תכנים מאשר לעסוק בטכניקות ספרותיות משעממות?
אכן 271820
אפשר לדון בכל מקצוע ומקצוע מהם התכנים האופטימליים, ואני לא מנסה להגן את התכנים הקיימים היום בדיוק כפי שהם.
אני מניחה, שכל תוכן שייבחר עשוי להיות מותקף בטענה ש''בשביל מה צריך את זה, אם אני לא...''. לדעתי - זו לא השאלה הנכונה.
אכן 271852
אני חושב שזאת העמדה לא מדויקת של נושא הדיון. השאלה היא האם יש תכנים שמצטרפים יחד לקאנון של התרבות שכל בוגר של מערכת החינוך חייב להכיר. זאת הגישה המסורתית לחינוך (שפעם כללה גם לימודי לטינית וכאלה). אני חושב שהגישה הזאת לא רלוונטית היום. הידע כבר לא מובנה בצורה כזאת. לא נראה לי שיש נחיצות להכיר את דוסטוייבסקי על-פני עוד תנ''ך למשל, ואני לא רואה עדיפות לאזרח בוגר שיודע לפתור משוואות מהמעלה השנייה על-פני אזרח שמכיר רעיונות בסיסיים בפילוסופיה פוליטית.
אכן 271880
אני מחזק את ידיו של יהונתן. על מנת להצדיק הפעלת כפיה צריך להיות צידוק הרבה יותר חזק מהאמירה שצריך להיות לכולנו משהו משותף אז בוא נבחר משהו אקראי.
אכן 271775
אני מסכים חלקית בקשר למתמטיקה. פתרון משוואות והתעסקות בלוגריתמים ונגזרות חשובים רק למי שיעסוק במדעים ריאליים (אם כי אני חושב שיש די הרבה כאלו), ושמה, כמובן, אי אפשר בלעדיהם, אבל מתמטיקה היא לא רק כלי לפתרון משוואות, היא גם דרך חשיבה מופשטת, ולימוד תחומים מסויימים במתמטיקה בהחלט יכולים להיטיב עם כל מי שעוסק בהם. לדעתי תורת הקבוצות ולוגיקה הם תחומים כאלה, שיכולים לשפר את החשיבה של הלומד אותם מבלי שיהיו טכניים במיוחד.

פרט לכך, באותה מידה אפשר לשאול כמה אנשים יצטרכו לימודי ספרות. אם יש דבר אחד שכמעט גרם לי להפסיק לקרוא, היו אלו לימודי הספרות, אז ברור שהם לא תורמים הרבה לקריאה אצל אנשים, וגם במקרה זה אפשר להתלונן על הסבל וגו'. אפילו בתנ''ך אפשר להתלונן על אותם דברים.
אכן 271788
אני בהחלט בעד לימוד והתנסות במתמטיקה.

ואני בהחלט בעד להחיל את אותו עניין על לימודי הספרות. טקסטים משעממים, ארוכים ולא-רלוונטים לא צריכים להילמד כלל. מדהים בעיניי שלומדים אותם (גם כן לומדים).
אכן 271831
אם כבר, אני טוענת את הטענה ההפוכה לגבי לימודי הספרות. כשאני למדתי סיפרות, לפמני זיליון שנה בערך, לא רק שלמדתי להעריך ספרות בצורה יותר אפקטיבית, אלא שגם נחשפתי ליצירות חשובות שלא הייתי מורידה מהמדף אחרת. לא כולן מצאו חן בעיני, לחלק חזרתי כבוגרת וגיליתי שהן באמת לא לטעמי, וחלק הערכתי מחדש. הנקודה היא, שבאים אלי לחנות הספרים ילדים עם רשימות קריאה מבתי הספר בסביבה (מרכז תל אביב), ורואים שהמורה כל כך השתדלה לגרום להם לקרוא לפחות משהו מהרשימה, עד שחלק ניכר מהספרים בה אינם ראויים אפילו לתואר "ספרות". מדובר בכל מני סמדר-שירים וגלילה-רון-פדרים (לילדים בני עשרה, לא בני 9).

לעומת זאת (וברמת הקוריוז בלבד) הגיעה ילדה אחת באחד מהשבועות האחרונים כשהחנות היתה די מלאה עם רשימה כל כך נפלאה של ספרות לנערות, שחמש או שש לקוחות לקחו ממנה את הרשימה והתמלאו נוסטלגיה מאושרת, התנדבו להשאיל לה ספרים שכבר אינם יוצאים בדפוס, ובאופן כללי ניסו לגרום לה להרגיש כילדה ברת מזל במיוחד כי היא עומדת לקרוא אותם לראשונה. אף אחד מהספרים האלו לא היה "מודרני" או "חדש" או "אופנתי", אבל אני יודעת שהיא תקרא לפחות שניים-שלושה מהם, ותפיק מכך תועלת והנאה.
בכלל, אם אפשר לסטות קצת מהנושא, אחת גורמי הסיפוק הגדולים ביותר בחיי הוא הנקודה בה אני מצליחה לגרום לילד (או למבוגר) להבין שאפשר להפיק הנאה מספר טוב. לא רק אסקפיזם (אם כי כבודו במקומו מונח) אלא ממש הנאה אמיתית. קורה לפעמים. לא לעיתים קרובות. ולזכות ג'.ק. רולינג יאמר, שבזכות סדרת "הארי פוטר" שלה יותר ילדים מוכנים לשקול את הרעיון.
אכן 271835
יש הבדל די גדול בין לגרום לילד לקרוא את "טום סויר" או "נשים קטנות" ובין לגרום לו לקרוא את דוסטוייבסקי. אני לא חושב שאפשר באמת להכריח מישהו לקרוא את דוסטוייבסקי, ולכל היותר אפשר להכריח אותו "לנסות" את דוסטוייבסקי, אבל לרוב זה יגמר רע. אז צריך להיזהר עם הטקסטים שמלמדים.

כמובן, גם צריך, אם כבר מלמדים, ללמד אותם בצורה מעניינת ולא לנתח אותם למוות. איך לעשות את זה? אני חושב בכיוון של דיונים חופשיים בכיתה על הספר, כשהמורה שואלת שאלות מנחות. הבעיה היא שקשה לבחון על זה.
אכן 271957
משום מה אנחנו מוכנים לקבל את העובדה שיש שיטות או כלים במתמטיקה, אבל בספרות אפשר להסתפק בדיונים בכיתה.
קיימים כלי ניתוח מקובלים של יצירה ספרותית. וחלק מתוכנית הלימודים בספרות היא התייחסות לא רק לתוכן, אלא גם לכלים.
המרכיב של ''ללמד באופן משעמם'' הוא לא הכרחי.
אכן 271959
בדיוק. אבל את הכלים האלה כדאי ללמד על טכסטים שאומרים משהו לרך הלומד, אחרת כל העסק הופך להיות מטרד עבורו. גם את כללי התחביר אפשר ללמד בשפה הלטינית, אבל יותר אפקטיבי לעשות את זה על העברית.
אכן 271965
אכן רעיון טוב.
אכן 271969
טלי יקרה, דווקא בתור אשת ספרות 'מקצועית', אני תוהה לא פעם אם לא עדיף להתמקד בתיכון בלימודי ספרות ב'בקיאות', ולהשאיר את הלימודים ב'עיון' למי שיחליט לבחור בספרות כמקצוע. כשלומדים בתיכון היסטוריה למשל, לא לומדים מתודות לניתוח ולביקורת, אלא פשוט היסטוריה. מהיכרות מקרוב אני יודעת שספרות היא אחת הדוגמאות הבולטות למקצוע שהדרישות בו יורדות כל הזמן, על-מנת לשפר את הישגי התלמידים. אם את ואני למדנו בתיכון גם סופוקלס וגם שייקספיר, הרי שהיום בוחרים דרמה אחת בלבד. כך יוצא שהמטען התרבותי איתו יוצא תלמיד תיכון לדרכו הבוגרת הוא דל ביותר, ובמקום לנצל את מעט הזמן שמשרד החינוך הותיר ללימודי ספרות, לחשיפה לכמה שיותר יצירות קאנוניות, מבזבזים חלק לא מבוטל מהזמן על ניתוחים ופלפולים. הפלפולים הם לא פעם פלפולי סרק של מורות בינוניות (ויש לי לא מעט דוגמאות משעשעות לכאלה), והכלים לניתוח יצירות ספרות - הם פעמים רבות כלים שאבד עליהם הכלח. וודאי, יש מקום לניתוח מעמיק קצת של יצירות, אבל אין שום צורך להתפלפל עשרה שיעורים על 'שברירים' בתיכון, עדיף להספיק לקרוא עוד כמה יצירות ספרות. גם בבגרות בתנ''ך (לבתי ספר דתיים) הגיעו למסקנה שבמקום לקרוא עשרה מפרשי ימהב''נ על פסוק אחד, מותר להקדיש יחידה אחת לבקיאות. כפי ששתינו יודעות היטב המצב היום הוא שאפשר לעבור יפב את הבגרות בספרות גם בלי לקרוא ולו יצירה אחת בפנים, אלא רק את הגיגיה של המורה. המצב הזה ודאי לא תקין. אולי כפשרה ניתן להציע שילוב בין יחידות עיון ויחידות בקיאות בבגרות, ואגב, לא יזיק לחזור קצת ללימוד שירה בע''פ...
אכן 271988
אפשר כמה מן הדוגמאות המשעשעות? אני אספן נלהב של כאלו.
אכן 272013
אבל התפלפלות של עשרה שיעורים על "שברירים" אינה בשל ירידה לנבכי נפשה של חיה-פרומה, עמידה על טיבן של הטכניקות הרטוריות בסיפור או תהיה על מעמדו של המחבר המובלע ביצירה. ההתפלפלות לכאורה היא כי התלמידים או לא קוראים או לא יודעים לקרוא או בעלי יכולת מילולית כה עלובה עד כי יש להאכיל אותם בכפית גם סיפור קליל כזה של דבורה בארון. אם הייתה רמתם מספקת היה אפשר להספק גם בשני שיעורים על הסיפור הזה. "שברירים" אפרופו היא כבר אאוט: היום מלמדים את "לשבור את החזיר" של אתגר קרת שאותו אני נותן נותן לתלמידים האמריקאים שלי לקרוא כדי לקבל קרדיט נוסף.

אין להסתפק בלימודי בקיאות אבל יש לבחון גם עליהם. אם הבחינה מאפשרת לתלמיד להצליח מבלי לקרוא דבר או לקרוא רק מעט הרי יש לשנות את הבחינה ולא את שיטת הלימוד וכבר הוצעו הצעות. באוניברסיטה יש למשל "בחינות בקיאות" שאינן מחליפות את הבחינה הסופית אלא תנאי לה.

ותלמיד שאינו מסוגל לעמוד בדרישות שבהן עמדו דורות לפניו - תמיד טענתי שאין מקומו בבית הספר, אבל לי איש אינו מקשיב.

לגבי שיטות הניתוח שאבד עליהן הכלח - נו, הכלח עוד לא אבד לגמרי, אותן שיטות ישנות הן יעילות עד טווח מסוים, הן מניחות בסיס טוב להמשך והן קלות להבנה ומעבר לכך: ניתן ללמד אותן כי מעצם טבען הן לוגיות ונתפסות. במה היית מחליפה אותן? פמיניזם ופסיכואנליזה ב"שברירים"?
אכן 272014
תלמיד שאין מקומו בבית הספר - היכן מקומו?
אכן 272015
מקומו במקום שבו היה ממוקם לפני ארבעים שנה - ברחוב שבו יוכל להרוויח את לחמו מבלי לעלות כסף למדינה ולהפריע לחבריו ללמוד או בבית ספר מקצועי שבו ילמד מקצוע מועיל ולימודים עיוניים ברמתו שלו. בית הספר אינו בייביסיטר.

מה קורה כאשר מנסים ללמד עורב אלגברה? בדיוק מה שקורה כשמנסים ללמד ירמיהו ועגנון תלמיד שבקושי קורא או מבין מה הוא קורא. הוא לא מתקדם "כפי יכולתו" אלא אינו מתקדם כלל ועוד מעכב את הכיתה כולה. תלמידים כאלה יש לרכז בכיתות נפרדות ואף בבתי ספר נפרדים וללמדם לפי רמתם. ו"לפי רמתם" אין פירושו "ייגשו לבגרות לפי יכולתם" (משמע ילמדו לבגרות ולא ילמדו דבר), אלא ילמדו קריאה, חשבון ואנגלית באופן שיתרום להם ויקדם אותם במעט - אולם יקדם. אם ילמדו היסטוריה ברמה נמוכה יותר - ידעו מעט היסטוריה אולם ידעו. ילמד ברמת בגרות - ולא ידעו דבר. זה שילד בן 17 עוד לא עושה אותו מסוגל לעמוד בדרישות שבהן עומדים בני 17 אחרים. פעם זה היה נקרא "תעודת גמר". לימוד כזה הרי הוא לימוד לשמו כי אין בגרות באופק. לימוד כזה, בפירוש, מייצר ידע ומיומנות ומבדיל בין "בור ועם הארץ" ל"חסר תעודת בגרות". שם תייצר אזרחים משכילים יותר גם אם אין להם תעודת בגרות. לימוד כזה, אני סבור, יקרב אותם תלמידים יותר אל הבגרות מאשר לשאוף לבגרות "חלקית" - שכן יקנה מיומנויות הנדרשות להשגת אותה בגרות.
מיון כזה יש לעשות בכיתות ט' - 9 שנים קיבל כל תלמיד הזדמנות שווה. אם עד אז לא למד קריאה וכתיבה כהלכתן (ורבים אלה) - יופנה ללמוד מיומנויות אלה. לא ילמד ירמיהו תלמיד שלא מסוגל לקרוא עיתון.

אבל כבר צלבו אותי פה על רעיונותיי המעוותים ואני לא צופה שהם יתקבלו אי פעם, אם כי אותה "חזרה אל הבסיס", שעליה הכריז משרד החינוך אולי מדליקה אור בקצה המנהרה.
אכן 272030
ואולי עדיף ללמד את הילדים משהו במהלך 9 השנים. הסיבה שהם לא למדו כלום 9 שנים זה בגלל שבכיתות ב', ג', ד' לא היו מוכנים ללמד כל ילד לפי הרמה שלו. אם ילמדו כל ילד לפי רמתו לא יווצרו כאלו פערים.
אכן 272044
שוב חוזרת שאלת המשאבים. ברור שהכי מוצלח היה לתת מורה פרטי לכל תלמיד.
אכן 272045
לא. כאן נכנסת שאלת הניצול הנכון של המשאבים. חלקי את הכיתות ל 10 ילדים בכיתה, ולמדי כל כיתה שעתיים ביום. בשאר הזמן שימי את הילדים באולם גדול עם משחקים (ואולי גם פינות להכנת שיעורי בית), או שישחקו כדורסל בחוץ. ובאותם שעתיים תלמדי את הילדים. תשדלי גם שהכיתות הקטנות תהיינה הומוגניות ברמה ושאת האנטגרציה הם יעשו בזמן המשחק.

זו סתם דוגמא אחת לניצול יותר יעיל של הכסף. יש אלף דוגמאות אחרות. הבעייה איננה כסף אלא חופש שיאפשר לאנשים עם רעיונות טובים לתת חינוך יותר טוב.
אכן 272059
בהתחשב בכך שירמיהו עצמו לא היה מסוגל לקרוא עיתון, המן הנמנע שהחמרת בדרישותיך?
  אכן • אור
  אכן • האייל האלמוני
  אכן • אור
  אכן • ד''ר בר ביצוע
  אכן • אור
  אכן • תמר
  אכן • אור
  אכן • תמר
  אכן • אור
  אכן • תמר
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • יהונתן אורן
  אכן • דובי קננגיסר
  אכן • שוטה הכפר הגלובלי
  אכן • דובי קננגיסר
  אכן • שוטה הכפר הגלובלי
  אכן • idan
  אכן • דובי קננגיסר
  אכן • idan
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  ללא כותרת • העלמה עפרונית
  אכן • idan
  אכן • שוטה הכפר הגלובלי
  אכן • idan
  אכן • טלי וישנה
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • יהונתן אורן
  אכן • שוטה הכפר הגלובלי
  קראת את "הכפיל"? • האייל האלמוני
  קראת את "הכפיל"? • דובי קננגיסר
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • דובי קננגיסר
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  עזאזל • ל.ב.פ., תל אביב
  עזאזל • גדי אלכסנדרוביץ'
  עזאזל • טל כהן
  עזאזל • גדי אלכסנדרוביץ'
  עזאזל • טל כהן
  עזאזל • ל.ב.פ., תל אביב
  עזאזל • טל כהן
  עזאזל • אורי גוראל גורביץ'
  עזאזל • גדי אלכסנדרוביץ'
  עזאזל • גדי אלכסנדרוביץ'
  עזאזל • אורי גוראל גורביץ'
  עזאזל • ל.ב.פ., תל אביב
  עזאזל • גדי אלכסנדרוביץ'
  עזאזל • אורי גוראל-גורביץ'
  עזאזל • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • דובי קננגיסר
  למה כל הדמויות של דוסטוייבסקי חייבות לפרוץ בבכי כל שתי פסקאות?! • אור
  למה כל הדמויות של דוסטוייבסקי חייבות לפרוץ בבכי כל שתי פסקאות?! • החיקוי הזול של הגלילי
  למה כל הדמויות של דוסטוייבסקי חייבות לפרוץ בבכי כל שתי פסקאות?! • תמר
  למה כל הדמויות של דוסטוייבסקי חייבות לפרוץ בבכי כל שתי פסקאות?! • אור
  החטא וענשו זה הטרא אספרנטה של תקופתו • האייל האלמוני
  אכן • תמר
  אכן • שוטה הכפר הגלובלי
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אני דוגמטי גאה • שוטה הכפר הגלובלי
  אני דוגמטי גאה • יעקב
  אני דוגמטי גאה • שוטה הכפר הגלובלי
  למה שכל שוטה לא יראה את ההבדל? • יעקב
  למה שכל שוטה לא יראה את ההבדל? • שוטה הכפר הגלובלי
  למה שכל שוטה לא יראה את ההבדל? • יעקב
  וממנו כבר לא ייצא שום דבר טוב • ראובן
  וממנו כבר לא ייצא שום דבר טוב • שוטה הכפר הגלובלי
  אני דוגמטי גאה • גדי אלכסנדרוביץ'
  אני דוגמטי גאה • שוטה הכפר הגלובלי
  אני דוגמטי גאה • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • האייל האלמוני
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • ראובן
  אכן • טלי וישנה
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • יעקב
  אכן • עוזי ו.
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  אכן • עוזי ו.
  אכן • הגלילי שחושב שהוא יודע חשבון.
  אכן • גדי אלכסנדרוביץ'
  זה טפשי. • יועץ ליחסי העבודה
  לא פחות? • עוזי ו.
  לא פחות? • יועץ ליחסי העבודה
  לא פחות? • עוזי ו.
  9.99 • יועץ ליחסי העבודה
  9.99 • אייל מולד(ר)
  9.99 • יועץ ליחסי העבודה
  9.99 • אייל מולד(ר)
  אכן • דורון הגלילי
  אכן • גרושו
  אכן • האייל האלמוני
  אכן • טלי וישנה
  אכן • האייל האלמוני
  אכן • האייל האלמוני
  אכן • האייל האלמוני
  אכן • דובי קננגיסר
  כמה שאלות • טל כהן
  ''איך הצלחנו בבחינות'' • האייל האלמוני

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים