''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30504
הנושא הוא נכון ובוער, הנקודות שהועלו חשובות. עם זאת, הפתרונות שהועלו הם פופולסטיים ושטחיים בעיקר ולכן בעייתים.
הטענה לפיה הבגרות היא קשה כי ''צריך להקיא חומר'' קצת סותרת את טענת ירידת התכנים. אין מה לעשות- צריך ללמוד. אין מה לעשות-חשוב לשנן חומר. דיון עולה ברמה כשהדנים אותו לא צריכים לרוץ כל רגע לפתוח מקור מידע (''לא למדנו בע''פ בביה''ס. לימדו אותנו לחשוב יצירתית''.) הכותב עצמו מחה על הורדת הרף- ובכן נכון, יש להעלות אותו. בעסה לתלמידים, גם זה נכון.
''ויתור על התנהגות''- יש בארץ מאות בתי ספר, ובכל אחד מהם יחס שונה להתנהגות תלמידיו. אישית מעולם לא עישנתי בחצר בית הספר. גם אם תופרט מערכת החינוך זה בדיוק יהיה המצב.
''פריסת הבגרויות'' - אני מקווה שמקובל על כולם שתלמיד אמור לסיים תיכון כשהוא יודע את החומר. לכן בכל מקרה הוא אמור להיות בקיא בכל חלקיו.
''מודעות התלמידים''- ממש. התלמידים פה בכיתה גימל כבר יודעים להתלונן למנהל, למפקחת, להורים ולשלי יחימוביץ על כל שטות.
''להתייחס לתלמיד כאל בן אדם'' - שוב, זה תלוי-בית ספר, וגם כאן הפרטה לא תעזור.
את התחרות ואת עניין ''בית החרושת לציונים'' הפרטה ממש לא תפתור, את הפער התרבותי היא תעמיק. הדבר היחיד הנכון לדעתי הוא להעלות את סף הקבלה ללימודי הוראה ואת משכורות המורים, וכן את קושי בחינות הבגרות. אשר ל''בית ספר אמור לחנך''- ילד שיודע לשבת בשקט בכיתה, לקבל מטלות ולעמוד בהן, להסתדר עם חבריו בהפסקה ולפתור בעיות שגם כך מהוות את עולם בי''הס באופן טבעי יהיה, אני מבטיחה לכם, ילד מחונך. אין צורך באובר-שעות חינוך זה ביזבוז משאבים וזמן.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30509
בואי נבחן שניה את הלימודים באוניברסיטה: כשאני כותב עבודה, אני לא יכול להגיד פיפס בלי לספק מראה מקום. מדוע באוניברסיטה אין מצפים ממני לצטט מהראש? אני אישית מוצא שבמבחנים עם חומר פתוח, אני מצליח הרבה יותר. אין לי זכרון טוב. יותר נכון - יש לי זכרון דרעק. למה לעזאזל שאני אזכור דברים בעל-פה? מה זה מוכיח? למי זה עוזר? רמת הדיון עולה כשמבינים את החומר. רמת המבחנים עולה כשזוכרים אותו בעל-פה. תלוי מה המבחן, כמובן.
לצרכי השוואה: בתיכון למדתי מדעי המדינה. בתיכון נכשלתי במדעי המדינה, כי, מה לעשות, אני לא זוכר חומר בע"פ, והבנה כללית שלו לא עוזרת. באוניברסיטה אני גם לומד מדעי המדינה. באוניברסיטה אני עומד על ממוצע של 90 במדעי המדינה (טפו טפו טפו), כי אף אחד לא מצפה ממני לזכור דברים בעל-פה, אלא להבין גישות ורעיונות באופן כללי.

לכן - ירידת התכנים היא דווקא בכך שכיום צריך יותר מתמיד רק לזכור חומר בעל-פה (גם אם פחות חומר...), במקום להוריד את כמות הזכירה-בעל-פה, ולהעלות את כמות ההבנה של החומר.
מה אתה אומר... 30511
האמנם בית הספר מלמד לזכור ולשנן ולא להבין?
יכול להיות דבר מוזר כזה?!
אהה... כן.
תשאל כל תלמיד תיכון ממוצע שלומד למבחנים בתנ"ך איך הוא עושה את זה. התשובה היא פשוטה מאד- אין צורך לשבת בכיתה ולסכם, אין צורך אפילו לצלם את המחברת של החרשן התורן שכן טרח לשבת בכיתה ולסכם. שלושה ימים לפני המבחן פותחים את אחת מהחוברות המופלאות של ישראל חגי (וכל מי שלא יודע מי זה , פשוט שיפנה לתיכוניסט הקרוב לאזור מגוריו) משננים אותה ושוכחים אותה למחרת המבחן.
כשכל המורים מלמדים מאותם מקורות, לרוב מקור אחד ויחיד, אין שום ערך ללמידה ולהבנה.

אני מניחה שאני זכיתי, ובטעות למדתי אצל מורה שאהבתה והבנתה את הנושא היתה רבה. אי לכך ובהתאם לזאת, בשיעורים שמענו ניתוחים ממקורות ברמה קצת יותר גבוהה, ובהתאם- מי שהקשיב לה אפילו נהנה. (או שזאת רק אני?) אבל מה, במבחנים עצמם לא היה שום קשר בין זה לבין החומר הנשאל.
מסקנה? לימודים זה קקה. בשיעורים עדיף להשלים שעות שינה.
מה אתה אומר... 30518
הבעיה בשיעורי הלימוד כיום היא שהתלמיד היחיד לו הם נותנים ערך מוסף הוא התלמיד החלש. רק תלמיד מתקשה במיוחד זקוק להסבריה של המורה לתנ''ך, ספרות או הסטוריה על מנת ''לדעת'' את החומר. ''לדעת'' משמעו לזכור בע''פ, לא ''להבין''.
דוגמא מצויינת סיפקה העלמה עפרונית באשר לשיעורי התנ''ך, בהם גם אני למדתי מחוברותיו של ישראל חגי ישתבח שמו, מבלי להזדקק לשירותיה של המורה כלל וכלל (לא נהגתי להגיע לשיעורים, ובאלו שכן הופעתי לא הרביתי להקשיב. רוב הכיתה, ד''א, נהגה כמותי). רבותי, לבחינת המגן (מתכונת) בתנ''ך למדתי בדיוק שלושה ימים, שזה יום אחד יותר ממה שלמדתי לבגרות עצמה. אני מניח שבעלי זיכרון חלש או כאלו שהולכים ''על בטוח'' יזדקקו לעוד מס' ימים, אבל העקרון ברור - על מנת לעבור את בחינות הבגרות במקצועות העיוניים כיום אין צורך בזמן הארוך שמקדיש להם משרד החינוך.

דרך אגב - כפי שאמרתי, דברי נכונים לכל המקצועות העיוניים, אך ישנם מקרים בהם המורה משכילה להפוך את המקצוע עצמו למעניין יותר מסתם חומר ''יבש'', כמו מורתי לשעבר להסטוריה. מובן שיכולתי לקרוא את החומר לבגרות מספרים בביתי (מה שבכל מקרה עשיתי), אבל לא הייתה חוויה דומה לישיבה בכיתת ההסטוריה ולהקשיב לסיפוריה הפיקנטיים של המורה שנדמה כאילו ממש הייתה שם, אז כשההסטוריה נוצרה לה. וזו מורה טובה, בסופו של דבר.
אכן כן. 30522
הבעיה הנוצרת היא, כפי שכבר ציינתי, ואתה הוספת, שגם כשהמורה מוסיפה פרטים מעניינים וחשובים, או סתם ראייה ביקורתית על אי אילו אירועים, בסופו של דבר אין בכך ולא כלום.

כלומר, פרט לעניין שיש או אין לך כתלמיד.
ומהיכרות מעמיקה עם תלמידים (בעוונותי, עד לא מזמן הייתי כזו) אני חושבת שזאת לא תהיה הגזמה לומר שמרבית התלמידים _לא_ מתעניינים.
העובדה שרוב בתי הספר נמצאים במירוץ אחר מספר הזכאים הגבוה ביותר האפשרי, גורמת לכך שבסופו של דבר לא יהיה הבדל בין תלמיד שהבין, לבין תלמיד שזכר. כנ"ל לגבי מורים.

אחד הדברים העצובים ביותר כיום לדעתי, בכל מה שקשור לבתי ספר, זאת העובדה שביה"ס פשוט מנטרל לחלוטין כל מימד של סקרנות, רצון לחקור ואהבת הידע באשר הוא.
הכל נכנס לתוך שבלונות קטנות ומרגיזות שיש להתאים אליהם, אחרת...
וכהמצב הוא כזה, אין מה להתפלא על הבורות והשטחיות הנפוצות כל כך אצלנו.
אכן כן. 30529
דוגמא טובה לכך שבתי הספר כיום הם לא יותר מ"בית חרושת לציונים" היא לימודי הפיסיקה שלי בתיכון.

למורתי לפיסיקה הייתה מטרה אחת - להעביר אותנו את הבגרות בציון טוב. על מנת להגיע למטרה הזו, היא הרשתה לעצמה ללמד אותנו הרבה יותר טכניקה מאשר תיאוריה. התוצאה: כולנו ידענו את החומר על מנת לעבור את הבגרות. כולנו הוצאנו ציונים טובים מאוד. כולנו לא ידענו תיאוריה פיסיקלית. מזלי שלמדתי בכיתה כל כך אינטיליגנטית, שהיינו יושבים ומבינים את התיאוריה מאחורי הנוסחה בעצמנו. ולא שיש לי טענות למורה - המורה את התיאוריה יודעת טוב מאוד, ואין לה בעיה להעביר אותה - היא פשוט לא צריכה לעשות זאת. היא צריכה להעביר אותנו את הבגרות.

רק מאוחר יותר, כשגיליתי את הפיסיקה ברמה האוניברסיטאית, למדתי שפיסיקה זה יותר מ"להציב בנוסחה ולראות מה קורה". רק מאוחר יותר, גיליתי שכל הפרקים שהיינו מדלגים עליהם בספר הלימוד היו פרקי התיאוריה שעסקו בהוכחה דיפרנציאלית ואינטגרלית של החומר.
מה אתה אומר... 30551
מיהו ישראל חגי, ואיפה לעזאזל הוא היה כש*אני* למדתי לבגרות בתנ"ך?
מה אתה אומר... 30523
כן, נו? מה את רוצה ממני? למה את מדברת כאילו מה שאמרתי מנוגד כהוא זה למה שאת כותבת?
מה אתה אומר... 30525
מ ה ? ? ?

בדיוק להפך. אולי זה בגלל שציניות לא עוברת מסך טוב,אבל... התכוונתי שאני מסכימה עם כל מילה שכתבת, ורציתי לחזק.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30543
מוזר. גם אני סטודנטית למדעי המדינה. אני מוצאת את זה נוח שכשאומרים לי ''אבל התיאוריה של מרקס וגו''' למשל, אני לא צריכה לצאת לפרסומות וללכת לבדוק מה הוא בעצם אמר- שיננתי את זה, אני זוכרת. כשאני עומדת מול מישהו ודנה איתו אם,נניח, תורת ישראל היא מוסרית (סתם דוגמה) אני מצפה שהוא יסביר לי איפה כתוב שכן,לדעתו, איפה לא. אם הוא שינן טוב בתיכון יש על מה לדון וזה מעניין ומפרה, אם הוא צריך ללכת לקרוא (הוא יודע, רק לא זוכר) אז תודה ושלום, זה כבר לא מעניין. אדם משכיל הוא אדם שזוכר דברים בבסיסם ויודע, זה נכון, לפתח אותם במקום לפי צורך השעה. עם זאת, ללמד כבר בתיכון שאין צורך לזכור מה כתוב במגילת העצמאות, למשל (אין הדבר דומה לביבליוגרפיה אקדמית בתוך עבודה, זו היתממות) זה בערך להציב יסודות פל-קל להמשך לימוד מעמיק. לאנשים חכמים ומשכילים אמור להיות מאגר מידע בזיכרון, יכולת היישום היא רק אבן אחת (ולא הראשונה) בדרך להצלחה.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30563
יש משהו בדברייך. מתמטיקאי שניגש לפתור בעיה כלשהי, בין אם היא בטופולוגיה, משוואות דיפרנציאליות, או סתם חדו"א, צריך לדעת בעל-פה כמה דברים בסיסיים. אם איננו זוכר בעל-פה מהי ההגדרה של מטריקה, כמה משפחות טובות של משוואות דיפרנציאליות, או את משפטי ערך הביניים לפונקציות במשתנה אחד, הרי הוא בצרה. וכך בכל תחום. לפני שהוספת לאוסף הפרימיטיבים שלך את יסודות המקצוע, כיצד תוכל להמשיך הלאה? במתמטיקה במיוחד, אתה עלול למצוא את עצמך מבזבז כמה ימים על בעיה, שחלקים ממנה כבר נפתרו כמשפטים שונים.

מצד שני, אני מצאתי ששינון לא ממש עוזר לי. אם אשוב להשתמש בדוגמה של המתמטיקה, הדרך בה אני זוכר משפטים היא קריאה של ההוכחות שלהם - ברגע שהבנתי, ברמה כלשהי, למה המשפט נכון, אינני שוכח אותו. (מן הסתם, אם לא אשתמש במשפט זמן רב, לבסוף אשכח אותו.)
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30565
אגב, לאנשים רבים, הדרך לזכור משפט היא להשתמש בו, כאשר הם משתמשים בו לפתרון בעיות שונות, מבינים למה הוא טוב ומתי ניתן להעזר בו, הם יזכרו בו כאשר הם ייתקלו בבעיה דומה.
מסיבה זו התירגולים האינסופיים יעילים עבור חלק מהסטודנטים.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30582
לרגע לא אמרתי שהשינון צריך לבוא על חשבון או במקום הבנת הרציונל. למידה נכונה= הבהרה, הבנה, שינון, זכרון,שימוש.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30606
שוב - אני סנילי. לגמרי. לא זוכר כלום. הסיבה שכל-כך נוח לי לדון בנושאים שונים פה באייל ולא בעל-פה, היא בדיוק זה שאני יכול להניח רגע את הלפטופ, לגשת למדף, ולבדוק מה בדיוק אמר הוגה זה וזה על נושא זה וזה, ואז לחזור ולכתוב תשובה. אין לי ספק שאם הייתי זוכר הכל, זה היה הרבה יותר נוח. מה לעשות - יש לי את המוגבלות הזאת. האם מגיע לי עונש על זה?
אני יודע דברים כלליים. אני מבין, בכלליות, את התורה של מרקס (משהו עם פרולטריון, נכון?) - אני לא זוכר פרטים. ואני בטח לא מסוגל לדבר באופן נרחב, כפי שנדרש בבחינות באוניברסיטה, בלי להסתכל קצת בחומר הנלמד. אין לך מושג כמה פעמים הורידו לי נקודות במבחנים בגלל שלא זכרתי את המונח הספציפי בו השתמש ההוגה (בעיקר בתקשורת, פחות במדעי המדינה) - והשתמשתי בתחליף פרי מוחי. לי לא ברור למה. מה יוצא מזה?

לפי הגדרתך אני אדם טיפש (ולאסף עמית: "אני אדם לא חכם" :) . לדעתי האישית, אני לא *כזה* טיפש, אפילו שאני לא זוכר דברים. יכולת היישום, והבנה כללית, הם בהחלט מספיקים, גם אם לא זוכרים דברים בעל-פה.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30617
אתה לא זוכר דברים בעל פה - מגיע לך להענש על זה? בוא נשאיר את זה פתוח בינתיים ונבחן מקרים דומים.

---
לחבר שלי יש כתב יד גרוע - מגיע לו להיענש על זה?

מגיע לו - כן. להיענש - לא. אם הבחור ילך להיות סופר סת"ם, מן הסתם לא יצליח בכך במיוחד. וכנראה בצדק. אך זה אינו עונש.
---

---
לחבר אחר שלי יש כושר גופני על הקאנטים - מגיע לו להיענש על זה?

שתי מילים: בוחן בראור.
---

בחזרה לשאלתך: ה"עונש" שאתה מדבר עליו אינו "ענישה" במובן המקובל. עקב חוסר היכולת המסוים שיש לך לטענתך, יהיו תחומים בהם תוכל להצליח פחות מאחרים. עם זאת, אין בכך משום עונש. כפי שציינת בעצמך, במקצוע "מדע המדינה" בתיכון לא הצלחת כיוון שדרישותיו היו מעבר ליכולתך בעוד עם המקצוע "מדע המדינה" באוניברסיטה, היו לך הכלים להתמודד.

השאלה היא האם יכולת לאחסון ואחזור של חומר היא בעלת משמעות או "חשובה" בהקשר של מבחני הבגרות. אני סבור שכן. אין בכך משום "ענישה" אלא התאמה של המדד (היינו ציון הבגרות) לגודל אותו הוא מודד (כלומר ידיעת החומר).
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30654
אז השאלה היא מה מטרת הבגרויות. אני, לתומי, חשבתי ש(חלק מ)מטרתן היא לקבוע אם אני מתאים ללימודים באוניברסיטה. מסתבר שטעיתי.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30624
אין ספק כי ישנה חשיבות רבה לשינון, במקרים מסויימים. הבעיה היא, שבמערכת החינוך הישראלית דהיום, הפך השינון *לעיקר*. ועל כך אנו מצרים.
ההבדל בין שינון חומר להבנת החומר 30989
כבוגר מגמת טכנולוגיות מידע (15 יחידות מחשבים) אני בהחלט יכול להבין את הגישה לפיה אין צורך לזכור בעל-פה כמויות עצומות של חומר. הדבר בולט מאוד במבחנים אשר עברתי בתיכון. היה לנו חומר פתוח וכל חומר עזר אפשרי שיכלנו להשיג פרט לפתרון המבחן. הדבר תרם לדבר אחד - אנשים ניסו להבין את מה שנאר בכיתה או להשלים זאת אחר-כך. האנשים הבינו את החומר ולא זכרו אותו בעל-פה. היום כשנתיים לאחר סיום התיכון איני זוכר את רוב הדברים אך במקרה מישהו הזכיר את אחד מהנושאים שלמדנו (ניתוח ועיצוב מערכות מידע) וכל החומר שלמדתי פשוט חזר. הדבר קרה גם לרבים אחרים שלמדו איתי במגמה. דבר המוכיח אחד משני דברים:
1. כל מי שמלומד מגמה זו הוא אדם מבריק בעל זיכרון מדהים.
2. אדם שמבין את חומר הלימוד יזכור אותו בהקשר המתאים.

איני מחשיב את עצמי לאדם מבריק במיוחד ואני מאמין שרוב חברי למגמה יסכימו שאף אחד מאיתנו לא ניחן בזיכרון על (בהתחשב בעובדה שכדי להעביר מחברת אחד לשני היה צורך בתיאום של חצי-שעה לפני שהעברנו אותה אחרת שני הצדדים היו שוכחים מזה).
פער זה רע? 30570
לאחרונה, בשם הפוליטיקלי קורקטנס, השוויון החברתי הופך למטרה נעלה על כל דבר, עד כדי הכשלת בעלי האמצעים.
מדוע שלא אשלח את בני לבית ספר פרטי ומשובח, בו יזכה לחינוך הטוב ביותר? האם עליו לסבול בכיתות ה"רגילות", בהן רוב התלמידים ה"ממוצע" ינשוך בעקביו ללא הרף?
תנו לטובים לרוץ קדימה, אני אומר. הם העתיד.
פער זה פער 30591
השאלה הנכונה היא- מדוע לא תהיה מערכת החינוך הממלכתית משובחת כמו זו הפרטית. זה ישים מבחינת מורים. בנך המחונן יוכל לקבל העשרה באינספור חוגים ומסגרות אחרות. אף אחד לא מנסה, חלילה, לנשוך בעקבי בעלי האמצעים או למשוך אחורה את בעלי היכולת. כמו שציינתי קודם, ביה''ס אמור להיות מקום מחנך, וזה לא מצריך שיעורי חינוך מיוחדים. בבי''הס, כמו בחברה, יש טובים וטובים פחות, והם צריכים לחיות אלו עם אלו. ייטב לילדך המבריק שיפתח את מיומנתיו השכליות בעשרות פרוייקטים מבורכים שקיימים ואבא יטרח למצוא עבורו, ואת אילו החברתיים בבי''הס ממלכתי ולא בבית ספר משמנת. אגב, גם בתוך המערכת הממלכתית ניתן למצוא בתי ספר טובים,וטובים פחות, עם דגש מקצועי ועם דגש עינוי. הפרטה לא תעלה ולא תוריד.
פער זה פער 30694
אידאליסטי מאוד לשאול "מדוע לא תהיה מערכת החינוך הממלכתית משובחת כמו זו הפרטית", ולקבוע שמערכת כזו תוכל לתמוך במחוננים כראוי. אבל המציאות רחוקה מהאידאל. מערכת החינוך הממלכתית פשוט לא נותנת פתרון לעשירון העליון של האוכלוסיה (לא בחלוקה סוציו-אקונומית, אלא בחלוקה לפי פוטנציאל ויכולת). בעשירון הזה כלולים גם (אבל לא רק) המחוננים, והמערכת הממלכתית נכשלת שוב ושוב באספקת חינוך והשכלה ראויים למחוננים.

דוגמה חיובית לחינוך למחוננים הוא ביה"ס למדעים ולאמנויות של העמותה למצוינות בחינוך, בירושלים. מדובר בבי"ס פרטי המסובסד ע"י העמותה מכספי תורמים, אשר מעניק לתלמידיו (המחוננים ברובם המכריע) סביבת פנימייה יוצאת-דופן. מושקעת שם מחשבה אמיתית בעיצוב סביבת הלימוד, בבחירת המורים, ובפעילויות מעבר לשעות הלימודים. את מה שמקבלים שם *לא* תוכלי לקבל במערכת החינוך הממלכתית, משיקולים כספיים גרידא.

אתר ביה"ס, למעונינים בפרטים נוספים:

פער זה רע? 30593
אתה מבלבל באופן קיצוני בין שתי הגדרות שונות של המילה "טובים":

1) טובים - אלו שנולדו להורים עשירים
2) טובים - בעלי כישרונות

תסכים איתי שהגדרות אלה אינן חופפות?

אם כן, בתור בעל אמצעים אתה יכול לשלוח את בנך המבריק לבית ספר פרטי, בו בנו האידיוט של בעל אמצעים אחר ינשוך בעקביו ללא הרף.
ככה לא השגנו כלום, נכון?

לעומת זאת, אם המדינה תממן בית-ספר לגאונים, ובו ילמדו יחדיו בנו המבריק של העשיר ובנו המבריק של העני, איש לא ינשך בעקבו של איש.

כך שלנושא ההפרטה אין כל קשר לנושא היחס לתלמידים המבריקים.
''כונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים'' 30699
מעניין.

למה לתלמיד אסור לעשן בבית הספר ולאדם אחר שמגיע לשם לביקור מותר (או לפחות היה מותר לעשן עד לא מזמן) .
אני אומנם מתנגד לעישון באופן כללי ולא מעשן בעצמי אבל אני לא מבין למה לתלמיד אסור לעשן סיגריות בבית ספר בעיקר כאשר אין מניעה שיעשן אחרי בית הספר עם ירצה.(או לפחות לא ניתו למנוע ממנו את העישון)

נכון סיגריות זה רע, זה גורם לסרטן ומה לא אבל השיקול של האיסור והעפת תלמיד בגלל שהוא עישן מבית הספר ניראה לי תמוהה, אולי עדיף במקום זה שבית הספר יסביר כמה זה גרוע לעשן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים