 |
|
 |
||
|
||||
 |
מישהו אמר לי השבוע, כי נראה שלימור לבנת קוראת ספר איטלקי משנות השלושים על רפורמות במערכת החינוך. הלאומניזציה שלה לא החלה עם התערבותה הבוטה של מערכת החינוך ברגשות אזרחיים, וגם לא בשירי ארץ ישראל היפה (והשלמה?) שעומדים להתנגן בהפסקות. המהלך הרביזיוניסטי הראשון היה גניזת ספר היסטוריה, לא משום שהיה מסולף ומעוות, אלא משום ש*לקה בחסר*. כמובן שהוא לקה בחסר במקומות שאמורים להדגיש גבורה יהודית, ודבר יותר מדי על סבל פלסטיני, אולם במקום לערוך בו שינויים, מהרה הגברת לבנת לגנוז אותו בבהלה (ועל כך יאמר בהומור רדוד, כי במקום בו גונזים ספרים...) מיד אח"כ המשיכה הגברת לבנת עם תוכניתה הגרנדיוזית לגבי התקווה. נראה כי הגברת לבנת רואה בה לא פחות מהסימפוניה העשירית, שכן היא חושבת שיש לשיר אותה כל שבוע, עם תום כל שיעור אזרחות, וכעת גם עם קבלת תעודת הזהות. וכמובן, החלטה לפיה בי"ס ערבים שיעזו לראות בהקמת המדינה את יום האבל הפרטי שלהם, לא יקבלו מחשבים ומעבדות. יאמר רק לזכות הבולשביקית הרביזיוניסטית, שהיא למדה יפה מהבולשביקים המפא"יניקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הספר לא לקה בחסר במקומות שהיו אמורים להדגיש גבורה יהודית, אלא ב"שיכחה" של עובדות הסטוריות פטאליות. האם נראה לך סביר ללמד את מלחמת ששת הימים בלי להזכיר שנאצר סגר את מיצרי טיראן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דברתי יותר על ההתרגשות מהעובדה שלא צויינה גבורה יהודית בשואה, מה שזוכה בספרי ההסטוריה הישראלים למקום נכבד כ"כ, עד כי נדמה שהשואה כולה כמעט ולא הייתה, וכל שהיה הוא חבורה לוחמנית של יהודים (ראה יום השואה והגבורה, וכמובן המעבר הנוראי ב"יד ושם" מאגף השואה לאגף הגבורה - מעבר שנושא אותך מעלה). באשר לששת הימים, כמו שאמרתי, אפשר היה להוסיף. אבל לגנוז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן! לא צריך להיות שמאלני בוגד כדי להעביר ביקורת על לימור לבנת! חדש בחנויות - ביקורת פטריוטית על שרת החינוך!) רציתי רק לציין שבעוד שאני אינני מזדהה עם *מילות* "התקווה", הרי שתמיד מצאתי את השיר הזה מרגש משהו. אולי בעיקר בגלל שהוא נשמר לאירועים מסויימים מאוד. לשיר אותו בסוף כל שיעור אזרחות, נראה לי, יגרום להזנייתו, ולאובדן העוצמה הרגשית שנושא ההמנון עבור רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לך כנגד סמטנה? או כמו שאפרים קישון שאל בהומורסקה וותיקה שלו - בטהובן זה רעש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לי כנגד מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמטנה היה המקור שממנו נלקח הלחן של ''התקוה'', מבלי שניתן לו קרדיט כלשהו. נדמה לי שזה התגלה שנים רבות לאחר שהשיר היה כבר בשימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה לא נשמע בדיוק אותו הדבר (נדמה לי שישנה איזו אנקדוטה היסטורית על איך שידרו את סמטנה מתחת לאפם של הבריטים ברדיו המלכותי שלהם בפלסטינה, למרות שאת "התקווה" היא אסור. שנים רבות אח"כ, מפלגתו של צ'ארלי ביטון, "התקווה", השתמשה באותה טכניקה במסגרת שידורי תעמולת-הבחירות שלה). ב. מוצא האדם אינו מהקוף, כידוע. ע"פ הידוע לי (מתוך מה שיוסי גורביץ נוהג לכנות "תעמולה ציונית"), הלחן הושאל1 ישירות משיר-עגלונים פופולרי בעת ההיא. ייתכן ששיר-עגלונים זה (שלא היה בעברית) הוא האב הקדמון המשותף. 1 כתבתי "הושאל מ", למרות שכשמדובר בהשאלת חפצים, ראוי לומר "הושאל ל" ו"נשאל מ". משום מה אני מרגיש נח עם "הושאל מ" כשמדובר ברעיון, מילה או לחן. מה דעתכם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. יש לי חבר עם דיסק של מוזיקה מארץ מזרח אירופאית שאני לא זוכר איזוהי כרגע, שכולל שיר עממי עם המוזיקה של התקווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל-2pac יש שיר עם המוזיקה של התקווה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזנייה שכזו, אם תגרם, תתחולל בקרב אלו שכבר מכירים את ההמנון והוא מרגש אותם במילותיו. אנשים כאלו אינם זקוקים בכל מקרה לשירת התקווה בכל שיעור אזרחות. אצל רבים אחרים, שעבורם התקווה הוא שיר חסר כל משמעות רגשית (וישנם רבים שאף את מילותיו אינם יודעים) - אעדיף להסתכן בהזנייה מאשר להשלים עם העובדות כפי שהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אישית אוהב את ההימנון, בעיקר משום שאני לא רואה שום קשר בין שיר עדין ומלא סבל, יגון ותקווה, ל"רצון לעוצמה" הכוחני והאוטופי של הציונות (אבל לא נכנס לזה שוב). אגב, שמאל בוגד, הכוונה אלי? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה אלי. אני כבר לא לוקח סיכון עם עלבונות מחוייכים כלפי אחרים... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |