 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי זה נשמע כמו ''אוי אוי אוי, הייתי בטוח שאחרי שאני אסיים את לימודי הארכיטקטורה, פרנק גרי יחטוף אותי למשרדו ואני אתכנן רק מוזיאונים וגלריות כל היום, אבל לא במקום זה אני מתכנן בתים פונקציונלים למעמד הבינוני'' ברוך הבא לעולם האמיתי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה נחמד בכל גיל ובכל שנה לעבוד עם גדולים כמו, פרנק גרי, דניאל ליבסקינד, פיטר אייזנמן, אי-אם-פאי, קאלטראווה ואפילו עם הפוסט-מודרניסט מייקל גרייבס. אבל בין לעבוד עם הגדולים ביותר לבין עם הנמוכים ביותר יש קצת רווח, חלל. לעבוד באווירה נעימה, בשיתוף, כקבוצה שיש לה מטרה, כמו קבוצת כדור-רגל או כדור-סל, לעבוד כאשר היחסים מכבדים את המשתתפים וגם לעבוד במקום שבעל המקום לא מפחד מיזם X או יזם Y ומוציא את כל תיסכולו על עובדיו, לעבוד בלי לשקר ליזם או לעירייה זו אחרת ולחכות שיתפסו אותך, גם זה משהו. לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |