חוות דעת ישנה על האופי הגרמני 4470
דבריך הם תערובת של רעיון מוזר שמופיע בתחילה: "האומה היהודית והגרמנית הן אומות אחיות, מסיבות שלפיהן אפשר, למשל, גם להסיק שהאנס הסדרתי וקורבנותיו דומים באופיים, ורק במקרה ובתוקף הנסיבות הן לא אנסו אותו", עלילה ושקר בוטים: "אנו מכחישים את שואת הארמנים (ואולי גם את שואת האינדיאנים בידי ידידינו האמריקאים)", אי הכרת העובדות: "הברירה בידי אייכמן הייתה לפעול כפי שפעל או למות" ו "לאנטישמיות של הפולנים וכמעט כל יתר עמי אירופה (ובמיוחד ההולנדים, כן ההולנדים, וההונגרים) לא הייתה השפעה ענקית על מה שקרוי 'שואה', ושלולא היא קרוב לודאי שלא היה כלל פרק כזה בהיסטוריה ", אמונה עיוורת בדברים של אולי גדול הרוצחים בהיסטוריה, כחלק מקו הגנה שנקט בעצת עורך דינו, סיפור בלתי שייך לעניין על חוויות שעבר אביך, אי הבנת המושג המטפורי "מפלצת", אי הכרה בכך שרגש נקמה ושנאת מעניך הוא רגש טבעי שאינו מצריך שום מערכת חינוך מיוחדת וכו' וכו', רעיונות שקריאתם משאירה אותי כה נפעם, שפשוט איני יודע מנין להתחיל את דברי התשובה, ולכן אסתפק בכך.

עם זאת, כיון שהוזכר בדבריך האופי הגרמני ברצוני להביא דברים שכתבתי פעם בואללה, ובהם תיאור של קטע מתוך ספר מסוים שקראתי, קטע שיש בו הבחנה בנקודת אופי מסוימת לא דווקא מפלצתית (מטפורית), אלא נקודה אחרת שאולי היא מסבירה מדוע קרו הדברים דווקא ע"י גרמנים.

ההומוריסטן האנגלי ג'רום ק. ג'רום, מחבר הספר המפורסם "שלושה בסירה אחת", כתב אחת עשרה שנים מאוחר יותר, בשנת 1900 ספר אחר, שנקרא "שלושה בבומל", שהוא תאור מסע של אותם שלושת גיבורי הסירה, הפעם בגרמניה.
הספר רצוף תיאורים משעשעים, אבל מוקדש בו מקום רב לתיאור האופי הגרמני. הגרמני מתואר שם כמי שלעולם אין בו שום בקורת על מנהיגיו, או אלה שהוא כפוף להם. תמיד הם יודעים טוב ממנו מה טוב, וכל תפקידו בעולם הוא לציית להם. הדבר הזה גורר כל מיני תגובות מעניינות. למשל, כאשר הגרמני נמצא במקום ציבורי תמיד יציית בקפדנות לכל שלט שאוסר עליו לעשות משהו, ואם אין כזה בנמצא, הוא חש שלא בנוח. כאשר לא מורים לו מה בדיוק לעשות הוא חסר אונים, אך כאשר הוא מקבל פקודות ברורות, למשל כחייל, הוא "הופך להיות יצור אינטליגנטי ובעל יוזמה". המחבר אף מציע לגרמנים כמה הצעות התייעלות כמו למשל, אם איזה גרמני נידון למוות אין צורך בתליין. צריך לתת לו חתיכת חבל והוראות איך לתלות את עצמו: "ואני יכול לראות את הפושע הגרמני לוקח אתו הביתה את חתיכת החבל הזאת, קורא בתשומת לב את הוראות המשטרה, וניגש לבצע אותן במטבח שלו". או עצה אחרת "נראה כי הפתרון הוא לאמן כל גרמני להיות קצין, ואז לשים אותו תחת הפיקוד של עצמו".
יש בספר הזה, שנכתב כאמור בשנת 1900 לפני שתי מלחמות העולם, פסקה שבעייני היא מדהימה: "עד עכשיו, לגרמנים היה המזל המבורך להיות נשלטים בצורה טובה במיוחד. אם זה יימשך, הכל יהיה אצלם בסדר. צרותיהם יתחילו כאשר מסיבה כלשהי יהיה משהו לא כשורה במנגנון השלטון שלהם…." במקור אין שלש נקודות בסוף הקטע. אני, כמי שחי כבר אחרי מלחמת העולם השנייה, החלפתי את הנקודה הבודדת בשלוש.
ג'רום ק. ג'רום נפטר ב 1927 לפני עליית הנאצים. אך נראה שהגרמנים שחיו אחריו התנהגו בדיוק כפי שניבא שיתנהגו כאשר "משהו לא כשורה במנגנון השלטון שלהם".
חוות דעת ישנה על האופי הגרמני 4528
בתחילת דבריי שכחתי להוסיף לרשימת האומות האנטישמיות שאפשרו את הההשמדה את האוסטרים שאפשר לשים אותם ברשימה מיד אחר הגרמנים.
חשוב היה לי לתקן את ההשמטה הזאת.
חוות דעת מוערת על האופי הבריטי 68021
(חיפשתי להיכן להדביק את זה, בחרתי לכאן)

דני קרמן (שהוציא גם את "לונדון למתקדמים") מוציא עכשיו את שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) / ג'רום ק. ג'רום - הספר המוער עם מסלולי טיול בעקבות השלושה.

ביקורת על הספר ב- YNET:
לחובבי קיסוס, וגם לחובבי יערה...
חוות דעת ישנה על האופי הגרמני 320009
והנה כל הטקסט של "שלושה בבומל", במסגרת פרויקט גוטנברג: ftp://ibiblio.org/pub/docs/books/gutenberg/etext00/...

(יש בהתחלה הרבה הסברים שקשורים לפרויקט, צריך לגלול לא מעט עד הטקסט עצמו)

אגב, נשאלה בעבר באייל השאלה "מהו בומל" - האם זה מקום או טיול. אז הנה ההסבר, מסוף הספר:

"What is a 'Bummel'?" said George. "How would you translate it?"

"A 'Bummel'," I explained, "I should describe as a journey, long or short, without an end; the only thing regulating it being the necessity of getting back within a given time to the point from which one started. Sometimes it is through busy streets, and sometimes through the fields and lanes; sometimes we can be spared for a few hours, and sometimes for a few days. But long or short, but here or there, our thoughts are ever on the running of the sand. We nod and smile to many as we pass; with some we stop and talk awhile; and with a few we walk a little way. We have been much interested, and often a little tired. But on the whole we have had a pleasant time, and are sorry when 'tis over."

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים