 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי Placebo [Wikipedia] זה יותר מסובך: מאז שנות החמישים האפקט נחשב למבוסס מחקרית. ב-2001 יצא מטא-מחקר, ואחריו מטא-מחקר-המשך, שביקרו את הביסוס הזה - והיתה גם ביקורת חזקה על אותם מטא-מחקרים. נראה לי שהמושבעים עדיין בחדר. אישית, תמונת העולם שלי תהיה שמחה יותר אם באמת אין אפקט פלצבו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה תגובה לתגובה 564044 של ג'וד, סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התעמקתי במאמר, בקריאה שטחית נראה לי שאין הוכחות אובייקטיביות לאפקט הפלסיבו. גם אם היה כתוב שיש לא הייתי מאמינה בהשפעות פיזיולוגיות ממשיות שמקורן לא בסוגסטיה. כלומר, אדם לא יכול לחסל חיידקים בכוח הסוגסטיה, בסוגסטיה החיידקים הם הכי החזקים. למען האמת זה עוד מחקר מסוג המחקרים המיותרים. אני מקווה ששימחתי אותך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אינדיקציות רבות לכך שקיים קשר בין המערכת החיסונית לבין המצב הרגשי. ה"סוגסטיה" מתבטאת בשינויים הורמונליים (פחות קורטיזול, למשל), והנס נעשה קצת פחות מופלא כי כולו1 מתרחש בתחום הביוכימיה. זה די לקוני, אבל אני חושב שהמסר ברור. __________ 1 חוץ מהשלב הראשון, אבל עם ה"נס" הזה של קשר דו-כיווני בין רגשות וכימיה כבר למדנו לחיות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המערכת החיסונית'' הפכה למושג כללי לשימוש בכל הזדמנות, ולכן היא חביבה ברפואה המשלימה. היא חביבה גם ברפואה הקונב' במקרים שאיננו יודעים מה באמת גרם למחלה. לדעתי, בניגוד למה כתבת, אין אינדיקציות קליניות מובהקות לקשר בין המערכת החיסונית למצב הרגשי, אין מבחנים להערכת מצב המערכת החיסונית, אין אמצעים לחזק אותה (חוץ מתזונה, אוויר צח וכל הדברים הבריאים הרגילים), ואין דרך לוודא שהתחזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור אחד מני רבים: http://www.personalityresearch.org/papers/beaton.htm... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני קראתי שטחית, אבל הקריאה שלך נראית לי שטחית מדי. המחקר מ-2001 ביקר מחקרים רבים, מאז שנות החמישים, שלכאורה הוכיחו במיטב הכלים המדעיים והאובייקטיביים שיש אפקט. והביקורת שלו, עושה רושם, התבררה לבסוף כלא לגמרי מוחצת - נדמה לי שהקהילה הרפואית-מדעית עוד רחוקה מלזנוח את האמונה באפקט. ואני מאמין להם בכיוון הזה, כי נראה לי שבעלי נפש רפואית-מדעית אמורים ברובם "לשנוא" את האפקט הזה, מבחינה איטנלקטואלית, בערך כמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה טוב, זה היה צפוי, ועם זאת גם הפעם לא הצלחתי לגייס כוחות לקרוא את זה כמו שצריך כי המאמר לא כל כך מעניין. כל אחד מאיתנו הוא מעבדה רפואית-נפשית והדברים מוכרים לנו. אני בטוחה שאם יתנו לי ''כמוסת סטריכנין'' תתחיל לכאוב לי הבטן, אני אזיע, אני ארעד, אולי אמות מדום לב, אבל לא אמות מהרעלה. שוב בלי לקרוא אני מנחשת שאין במאמר פירוט איזה מחלות נבדקו ואיזה מדדים נמדדו. די בטוח שלא נבדקה תרופת-דמה לכיב קיבה למשל, או לשלבקת חוגרת. אפקט הפלסיבו הוא סיפור הקשר גוף-נפש, במקום גלולות היה אפשר למסוך שמן ארומתרפי או להניח קמיעות, או לומר מילים מעודדות בלי שום עזרים טכניים, אפילו אם הן שקריות. הקשר גוף-נפש קיים אך מוגבל, וגלולות פלסיבו יעזרו לריפוי המחלה באותם מקומות בהם יעזרו קמיעות ומילים טובות. בכל זאת, אילו הייתי רופאה הייתי משתמשת בגלולות דמה - לא בצורה בוטה כמו גלולות סוכר אלא בצורת ויטמינים למשל - כדי לעודד את החולה. וגם כי כאשר חיים ומוות מונחים על כף המאזניים מוטב לא להתגרות בשטן ולא להזמין את השדים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |