 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים הסכמה מלאה עם דבריו של הכותב אולם לראותי הבעייה סבוכה יותר מכך. במקרה של דן בן-אמוץ לא ניתן לראות קשר ישיר בין יצירתו לבין הסיבה להחרמתו. מאידך גיסא, נשאלת השאלה מה יש לעשות באנשים אשר הסיבה להחרמתם קשורה קשר הדוק ליצירתם (למשל היטלר ו- ''מיין קמפף''). אם עלינו להכיר את גאונותו של יוצר למרות הסתייגותינו ממנו כבן אנוש אזי חובה עלינו להכיר בגאונותו של יוצר גם כאשר תכניה של אותה יצירה מערערים את אושיות קיומינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להכיר בגאונות של מישהו ועדיין להחליט לא לצרוך את האמנות שלו. ומה על יוצר לא גאוני? נאמר שנוסע כי סופר בינוני, מלא קלישאות, היה אנס סדרתי. אותו מן הסתם יהיה קל הרבה יותר להחרים. אבל איפה אתה מציב את קו ההחרמה? הקו הזה יצטרך להיות תלוי בסולם ביקורת איכות כלשהו (מעליו "מותר, כי האיש גאון", מתחתיו "אסור, מסיבות מצפוניות, ואפילו לא חסר לי". באמצע "מתלבט"). סולם אישי מאוד - או שמא קולקטיבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטישי, מחבר "מאמי מאמי די". יובל מסנר, שעירית תל-אביב מסדרת לו פרנסה. זוהר ארגוב. דרך אגב, דנקנר האשים את דב"א באונס. לפי החוק הישראלי, בעילת קטינה מתחת לגיל 14 היא אונס, בהסכמתה או שלא בהסכמתה. תמוה בעיני שהמשטרה לא טרחה לחקור את מקורבי דב"א, שידעו, שתקו ולטענת דנקנר אף סייעו (חיים חפר לעיתון: "אמרתי לדן שזה גועל נפש, מה שהוא עושה עם הילדות"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיין קמפף זה טקסט גאוני? ממתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי, זה די משעמם. אפילו נאצים אסלים לא קראו אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כותב איום ונורא - על כל פנים, כך בתרגום האנגלי שקראתי. זוועה. משעמם תופת. פשוט נודניק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |