 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שהסכם אוסלו נוטה לטובת ישראל - זה ברור. הכיצד יתכן אחרת? מישהו שמע אי פעם על הסכם שנחתם בין העבד לאדונו ואשר נוטה לצד העבד? ברור שהפלשתינאים אינם יכולים "לכפות" על ישראל תאריכי יעד או בעצם כל דבר אחר. ישראל היא בעלת הכוח והנכסים, לא הם. מה שאני לא מבין הוא, כיצד אתה מסוגל להיות מרוצה ממצב עניינים כל כך לא מאוזן? נעזוב לרגע את ההיבטים המוסריים כבדי המשקל, ונתייחס אך ורק להיבט הפרקטי. נכון, אנחנו יכולים לכתר את המדינה הפלשתינאית, לחתוך אותה לאורך ולרוחב עם כבישי ביטחון והתנחלויות, להגביל את אספקת המים שלהם, וליצור תלות כלכלית מוחלטת. והפלשתינאים גם יבלעו את זה לזמן מה - שהרי אין להם הרבה ברירות. אבל מה הטעם? אם ניצור מצב הנוטה כל כך לטובתנו עד שהפלשתינאים לא יוכלו לחיות עימו, הם פשוט לא יחיו עמו, והסכסוך הזה לעולם לא יבוא על סיומו. לשיטתך, כבר עדיף היה הממשל הצבאי - לא היתה להם מדינה, לא מים, לא כלכלה, וכל השטח היה שלנו. מה יותר טוב מזה? הרווח שלנו מקסימלי, וההפסד מינימלי. פתרון אידיאלי, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא מובן מדוע מיסטר הנרי קיסנג'ר אמר ביום חתימת הסכמי אוסלו, אני לא הייתי קונה אפילו פולסוואגן משומשת מאדון ערפאת! עוד הוא אמר אז, ההנהגה הישראל נתפסה באחת השעות הקשות שלה. האם יש תקווה בכלל להאמין לארכי-רוצח האם מה שקורה אצלו בתוככי עמו כל כך מלהיב ומרנין?? בנתיים אצל הראייס יש הרבה מאד שחיתות והיא לו פוחתת אלא גדלה. כאשר תגלו שהרשות באמת יכולה לתפקד כמדינה ריבונית, בואו להעיר אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, גיל. עצם התייחסותי להיבט הפרקטי בהסכמים אינה אומרת שאיני מודע לצד המוסרי. הסיבה שבחרתי להתמקד בנושא הראשון היא משום שהטיעון המרכזי שמושמע כיום כנגד הסכמי אוסלו הוא שהם לקויים ספציפית במישור הזה, ואת הטענה הזו בקשתי לסתור. ההיבט המוסרי בהסכמים הוא כמובן בעייתי מאוד, ואדם שמסתכל על העובדות לאשורן יתקשה להמנע מהשוואה בין הפתרון שישראל מנסה לכפות על הפלסטינים בשלב הנוכחי, לבין הפתרון שניסה הנדריק וורורד, האדריכל המרכזי של שיטת האפרטהייד בדרום-אפריקה, לכפות על השחורים בארצו בשנות השישים. על נקודה זו ראוי לפרט: וורורד, שיזם את שיטת ה- 'אפרטהייד הגדול' שהיתה פיתוח לשיטה המקורית, שאף לפתור את בעיית הרוב השחור בארצו על ידי כך שיקצה מספר 'מולדות' לאוכלוסיה השחורה, שיפוזרו ברחבי דרום-אפריקה ויכילו בתוכן את כלל התושבים השחורים. מטבע הדברים, היית מצפה שראש ממשלה לבן ששולט על פרלמנט לבן ישאף להחזיק את כל השטחים הטובים בידי הלבנים, אך לא בפרופורציות להן שאף וורורד: בחלוקה הסופית, הקצה וורורד 80% מהאדמות החקלאיות למדינה ה- "לבנה", ופיזר את שאר ה- 20% בין המולדות השחורות. מיותר לציין שאת רצועת מכרות הזהב בסמוך ליוהנסבורג ואת מכרות היהלומים של חברת דה-בירס הוא השאיר בידי הלבנים באופן בלעדי. הפתרון הזה אמנם נכשל בדרום אפריקה, בין היתר בגלל שהתנגדות נרחבת למהלך זה בקרב האוכלוסיה השחורה גרמה לסיכון ממשי לחייהם של שחורים ששאפו לשתף פעולה, מסיבות אנוכיות, עם יוזמה זו. אך נראה כי הפתרון הדומה שמונהג כרגע באזורינו עומד לעבור בצורה חלקה דווקא. הפלסטינים מעריכים כיום כי אפילו מי התהום בגדה, משאב יקר מפז עבור האוכלוסיה החקלאית באזור, עומדים להשאר בחלקם הגדול בידי ישראל. האם הפלסטינים יהיו מסוגלים להקים מדינה יציבה פוליטית וכלכלית בתנאים הירודים להם יזכו בהסכמים? סביר להניח שלא. האם הדבר יזיק למצבה הבטחוני של ישראל בטווח הארוך? לא בטוח. העולם מלא בדוגמאות של מדינות עולם-שלישי שזכו לעצמאותן, ומיד נפלו לתוהו ובוהו ולמלחמות אזרחים בלתי פוסקות, מבלי שכלל יהיו מסוגלים להפנות את משאביהם הצבאיים כלפי חוץ. תחושתי האישית היא כי למדינה הפלסטינית שתקום לא צפוי עתיד טוב מזה, במיוחד על רקע העובדה כי לערפאת לא נותר זמן רב לחיות, ובכל זאת אין סימנים לכך שהוא בונה בסיס כח אמיתי ליורש כלשהו. לבסוף, אשוב ואדגיש את הנקודה: איני מתעלם מהנושא המוסרי. אך מאחר ולרוב האוכלוסיה בישראל ניכר כי לא אכפת וגם לא יהיה אכפת מנושא זה, אני חש כי אין טעם להתמקד בו בשיחות ובדיונים. אדם שאינו מבין בעצמו לאיזה חורבן אנו וערפאת מובילים את העם הפלסטיני, לא יקבל את דבריו של אדם אחר שינסה להוכיח לו את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר ששנינו רואים את ההסכמים המתרקמים בצורה פחות או יותר דומה מבחינת הצדק והשוויון שבהם, כך שבאמת חבל להכביר על כך מילים. מבחינת התוצאה המעשית, לעומת זאת, אני חולק עליך. האם אתה באמת מאמין שהפלשתינאים יפלו ל"תוהו ובוהו" מבלי שתהיה לכך השפעה ישירה ומרחיקת לכת על אזרחי ישראל? הרי אנחנו כולנו חיים באותו חבל ארץ, ומתקיימים על אותם המשאבים! הרי ישראל היא זו המפילה אותם לאותו תוהו ובוהו, בין שבאופן ישיר ובין שבעזרת ערפאת. הפלשתינאים אינם צריכים להפנות "משאבים צבאיים" כלפי חוץ כדי לעורר את תשומת ליבנו, אלא פשוט לזרוק כמה אבנים למרחק מאה מטר ולפוצץ כמה מטענים במרחק קילומטרים ספורים מביתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, גיל. א. יש הבדל בין זריקת אבנים ופיצוץ מטענים לבין איום אמיתי על ישראל. אנא הבדל בין בלגן לאיום. ב. ימים יגידו. לפי מה שאני רואה כרגע, ערפאת נמצא במצב קשה ועוד לא הכין את הדרך ליורש. התוצאה הסבירה של מצב זה עם מותו של ערפאת היא פילוג משמעותי בין גורמי הכוח הרבים ברשות (פלגים מסתמנים הם אלו של ג'יבריל רג'וב, אבו מאזן ופארוק קדומי), וריכוז המאמץ העיקרי במאבקים בינם. במצב זה, איום משמעותי על ישראל לא יהיה סביר. ושוב, אני לא מכליל מטענים ואבנים בקטגוריה של ''איום''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ניתאי, רק רציתי להעיר, שלא יהיה זה נבון להתייחס לאיום הפלשתינאי בצורה שכזו. הפלשתינאים, בין אם הם מאורגנים ובין אם הם אינם מאורגנים, לא יכולים להוות איום ממשי על צה"ל, שהרי ברגע שחטיבות שריון, המלוות במסוקים ומטוסים, יכנסו לתמונה, כל הדיון על העוצמה הטמונה בידיהם יהפוך ללא רלוונטי ועקר מיסודו. ואולם, דווקא מול האיומים ה"קטנים" יותר, העממיים משהו (זריקת אבנים \ בקבוקי תבערה \ פיגועים), תתקשה מדינת ישראל להתמודד, הן במישור הפרקטי, והן במישור המנטלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |