בארור 701847
ייתכן מאד שהוא עבר על החוק. זה שנהרג החבר הטוב שלו הוא ודאי עונש מספיק עבורו‏1, אבל אולי יכול, במסגרת החוקית הקיימת, להפחית מחומרת העברה של אספה.

דומני שכבר הצעתי כאן (אם כי מנוע החיפוש טוען שלא) את הרפורמה הבאה:

1. כל נהג בתאונת פגע וברח מאבד את חזקה החפות בשאלה אם היה תחת השפעת סמים או אלכוהול. חובת ההוכחה שלא היא - עליו.
2. כל נהג שעשה תאונה כשהוא תחת השפעה נחשב אשם ב 100% מהתאונה, בלי קשר להתנהגות הצד השני, כלומר להוציא את "הקשר הסיבתי" בין הפעולה לבין התוצאה מההגדרה. כן, אם שני שיכורים מתנגשים זה בזה שניהם אשמים במאה האחוזים.
3. נהיגה תחת השפעה הופכת את כלי הרכב לנשק קטלני, כך שכל נוהג ייאשם לא רק בנהיגה בשכרות אלא גם בנשיאת נשק קטלני ללא אישור.
4. הריגה בנסיבות אלה תיחשב לעברת ההמתה החמורה ביותר - ההיא שהעונש המקסימלי עליה הוא 20 שנה.

אולי איזו ציפור שיר חביבה תרצה להעיר את הערותיה?
_______________
1 אני מעריך שלו היה קורה לי משהו כזה בגילו לא הייתי מצליח להשתקם.
בארור 701858
לסעיף 1. שמעתי ראיון עם איש מקצוע (פסיכולוג כנראה), שנעשה בעקבות האירוע הזה, ובו טען המרואיין שבנסיבות כאלה הפוגע נתון במצב שבו התנהגותו אינה נורמלית וכל אדם עלול לברוח מהמקום גם אם הוא סבור טרם האירוע שאין מצב שינהג כך. גם ללא חוות הדעת הזאת הצעתך בסעיף 1 ממש לא נראית לי. איך הנהג הבורח יכול להוכיח דבר כזה? האם לא קיימת בכלל אפשרות שהוא ברח גם אם לא היה שיכור? בחוק ישנו עונש על הנטישה וגם עונש על נהיגה בשכרות. לא בהכרח יש קשר בין הדברים.
בארור 701881
דווקא ממך עם עקרון הכלבים הנפגשים שלך ציפיתי שתסכים שאם הנהג הפוגע יודע שבריחה מהמקום תעלה לו ביוקר רב, הוא לא יברח. כל הממבו ג'מבו על מי שנכנס לשוק ולא יודע מה קורה לו בגלל הטראומה אינו יותר מאשר ממבו ג'מבו מהסוג החביב על "אנשי מקצוע", בדיוק כמו שכל אותם משוגעים שלא מבינים כלום מהעולם ולכן פטורים כביכול מאחריות פלילית למעשיהם בוחרים, משום מה, קורבנות שקל לפגוע בהם ומצטיידים בכלי נשק.

הנהג הבורח יכול ללכת מיוזמתו למשטרה ולבקש לעבור בדיקת אלכוהול וסמים מיד לאחר שהתעשת. גם אם הוא בשוק טוטאלי כפי שמומחים מסויימים טוענים, הוא בטח יתנער ממנו אחרי כמה דקות, ו/או יספר למישהו מחבריו מה קרה.

במצב הקיים, לנהג שיכור יש פיתוי עצום לברוח מהמקום (ללכת לישון או לשתות מיד הרבה אלכוהול ולטעון שבזמן התאונה היה פיכח) וזה עולה בחיי אדם של הננטשים.
בארור 701883
"עקרון הכלבים הנפגשים שלי"? כנראה שבגלל ריבוי דברי ההגות שלי במשך שנים רבות, אני שוכח את חלקם, ואשמח אם תזכיר לי במה מדובר. ללא קשר לכך, אני באמת מסכים שאם מחיר הבריחה גבוה, הסיכוי שהנהג הפוגע יברח פוחת. זה הגיוני, ואיני מבין מדוע טרחת להדגיש זאת. אמרתי פעם משהו אחר? עד כמה שידוע לי אכן קיים עונש לבריחה שאיני יודע בדיוק מהו, ואולי צריך להגדילו אם הוא קטן מדי. הבורח יוכל להביא במשפטו מומחים שיעידו שבגלל האירוע נכנס למצב נפשי שגרם לו להתנהג לא בצורה נורמלית, ואם השופטים ישתכנעו אולי יקלו בעונשו. דווקא בנושאי נפש איני מקל ראש בחוות דעת של מומחים משום שאין לי שום מושג בנושא הזה‏1.
הנהג הפוגע באמת יכול ללכת לעבור בדיקת אלכוהול, אם אחרי שהתעשת מסתבר לו שהוא חשוד בנהיגה בשכרות. אם באמת התעשת ובאמת נודע לו שהוא חשוד בשכרות, ולא הלך לערוך את הבדיקה זה אמור לשחק לרעתו, אבל בשיטת המשפט שלנו דורשים אי ספק באשמה, ובכל זאת כבר ראיתי אנשים שהורשעו משום שנמצא ש"אין ספק" שהם אשמים, ומאוחר יותר התברר שהם זכים כשלג. לכן לא הייתי משנה עבור המקרה הספציפי הזה את הכלל הזה, כי אם השינוי הזה צריך להיות כאן למה לא במקרים אחרים?
אגב, כמי שאינו מאמין בנושאי השוק והטראומה שמשפיעים על התפקוד, מה דעתך על נאנסות שקפאו, ונזכרו להתלונן הרבה שנים לאחר שהמקרה קרה? אני איני פוסל תיאורית הקיפאון במקרה זה כשם שאיני פוסל אותה במקרה התאונה. איני יודע, ובלית ברירה אני מקבל את דעת המומחים.
ועוד משהו שאני רוצה להבהיר. נהיגה בשכרות היא בעיני פשע חמור מאד. הרבה יותר חמור מבריחה ממקום התאונה שאותה אפשר להבין גם ללא העניין הנפשי הנ"ל, משום שבדרך כלל לא גורמת לנזק. זה שהאיש בורח מעונש זה לא יפה, אך אין שום השוואה בין שני סוגי העבירות.

1 בניגוד, למשל, לאיזה ראש שב"כ או מוסד לשעבר שטוען בראיון שראש הממשלה מושחת ויש להחליפו. כאן הוא מביע דעה שאינה קשורה בתחום מקצועו, ואיני רואה עדיפות שלו בהבנת הנושא הזה על הדיוט כמוני, בגלל מקצועיותו הביטחונית.
בארור 701884
לגבי נזק הבריחה - בפירוש יש מקרים שבהם עצירה ובעיקר הזעקת עזרה מהירה היתה יכולה להציל נפגע תאונה שקיבל עזרה רק כשמישהו מצא אותו אחרי דקות/שעות.
בארור 701887
אני מסכים. אבל יש גם המון מקרים של ''טוטל לוסט'', שבהם הפוגע נבהל ובורח.
בארור 701888
אכן.
אני נוטה לחשוב שיש משהו מאד טבעי בבריחה מתוך בהלה ושיתוק רגעי, אבל זה אמור לעבור כעבור מספר דקות.
בארור 701889
אני יכול להעיד רק מעצמי: בכל מקרה של תאונה, גם הקלה ביותר, התגובה המיידית היא ללחוץ על הבלם ולעצור. לא תמיד זאת התגובה האופטימלית, אבל זה כמעט אינסטינקט. אני מתקשה להאמין שאני יוצא דופן מבחינה זאת.
בארור 701892
אמרתי שאיני בקי בתחומי הנפש, אך בכל זאת אומר משהו בענייננו. הכרתי פעם מישהו שהיה הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים שממש ירד מהפסים. אני חושב שתאונה קלה שבה הפגיעות קלות אינה דומה לפגיעה קשה שבה למשל נהרג אדם. מה שאתה מספר על עצמך סביר כיוון שהנסיבות קלות. יכול להיות שאם יהיה מדובר במקרה קשה ממש התנהגותך תהיה שונה. את אותו מישהו שהזכרתי הכרתי לפני ואחרי. השינוי קשה ממש להבנה. לולא ראיתי זאת לא הייתי מאמין שזה יכול לקרות. דברים כאלה קורים. עובדה. אמונתך החזקה בשלילת האפשרות שקורה משהו לפוגע שמשנה את התנהגותו, לדעתי, מוגזמת.
בארור 701893
יש פה שני אינסטינקטים מקבילים לדעתי.
האינסטינקט לעצור כשקרה משהו חריג בנהיגה הוא ברור. וייתכן שלפעמים אפילו הנהג עושה זאת קודם כל - גם אם בכביש מהיר מספיק לא תמיד זה האינסטינקט השולט (מפחיד מאד לעצור באמצע אוטוסטרדה).
אבל אחרי שהאטת, האינסטינקט של להשאיר מאחוריך את האימה/אשמה/אחריות קיים גם הוא. כל סרט אימה שני מהסוג של "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" מתבסס בדיוק על האינסטינקט הזה.
בארור 701903
1. הביטוי הוא "טוטל לוס"
2. זה ביטוי שמתייחס לרכב עצמו שהיה מעורב בתאונה, לא לבני אדם שנפגעו בתאונה
3. אובדן גמור זו הערכה של שמאי שבודק את הרכב אחרי התאונה
4. כדי ליישם את זה על נפגעי תאונה, זה מה שנראה שהתכוונת לו, הנהג הפוגע צריך לצאת מהרכב, לגשת לנפגע ולראות את מצבו. האנלוגיה שנראה שכיוונת היא שהנפגע נהרג - אובדן גמור. לשם כך צריך הערכה של רופא.
5. בכל מקרה, מקרה "טוטל לוס" של חיי אדם בתאונה - מוות, מחייב שהנהג יעצור ולא יברח. אלא אם הוא עצמו היה זה שנהרג, כמובן.
בארור 701904
תודה על התיקון הלשוני.
אני יודע שהביטוי הזה נוגע לפגיעה ברכוש, אבל השתמשתי בו כפגיעה שהביאה למות אדם מאיזו שהיא סיבה ''ספרותית'' מוצלחת פחות או מוצלחת יותר.
אין לי שום וויכוח על השאלה איך צריך לנהוג אדם שהיה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם אחר (ואפילו אם רק הייתה פגיעה ברכוש). הדיון כאן נסב על נושא שבו בעקבות איזו טראומה נפשית האדם לא נוהג בצורה נורמלית, ולכן אולי אין בו אשם.
בארור 701905
זאת בדיוק הנקודה שהארתי. כדי שתירוץ "טוטל לוס", בהקשר של אבדן חיי אדם בתאונה, יתקבל כהסבר להתנהגות של נהג שברח, צריך גם לקבל את העובדה שזה מחייב שהוא בעצם יעצור וייצא מהרכב, קרי לא יברח.

את הסתירה הזו אפשר ליישב רק אם תגיד שהוא חשב שהנפגע מת ולכן ברח מהמקום.

לחילופין, אם הוא ברח בגלל הלם ואובדן עשתונות, אז לא צריך את תירוץ הטוטל לוס.
בארור 701907
אבל מה שגרם להלם ואבדן העשתונות הוא בדיוק אותה פגיעה שהוא אחראי לה שגרמה למות אדם, (מה שכיניתי ''טוטל לוס''). ראיתי פעם ראיון עם אורי גלר בתכנית ''שיחת נפש'' של יורם יובל, שבה הוא מספר על שנייה שבה הוא ירה והרג חייל ירדני שנמצא מאד סמוך אליו במלחמת ששת הימים. למרות שהוא היה ''בסדר'' ועשה בדיוק מה שנדרש ממנו, התמונה הזאת גרמה לו פוסט טראומה שהביאה להתנהגויות מוזרות שלו מאוחר יותר. קל וחומר גרימה למות אדם באשמתך.
בארור 701908
לנהג ברכב אין מושג גדול מה קרה לנפגע בתאונה, במיוחד עם הנהג גם שיכור. זה בניגוד לחייל פכח שיורה בכוונה תחילה במטרה מסומנת, ויכול לראות מה קורה לנפגע.

לכן תירוץ אובדן העשתונות והלם לא יכול לקבל חיזוק מזה שהנפגע נהרג. זה כל מה שרציתי לומר.
בארור 701890
1. כבר שאלתי פעם מה יעשו שני כלבים שייפגשו, וגם עניתי: יָרִיחוּ תחילה. זה שאתה לא משנן את החוכמות שלי מאד מאכזב. טענת שם שהתגובה המצופה מישראל תמנע את הצורך להשתמש בה, ואני טוען בערך אותו דבר כאן. אני משוכנע שהכמות של אלה שנכנסים לשוק עמוק ומתאוששים ממנו רק אחרי כמה שעות/ימים או כמה כוסות וודקה תפחת בהרבה אם הצעתי תיושם. אולי אקבל פרס נובל לפסיכיאטריה.
2. טרחתי לדבר על הפיתוי לברוח לא בגלל שאתה אמרת פעם משהו אחר אלא כדי להסביר את עמדתי. ההצעה שלי מגיעה בגלל שהפיתוי לברוח גדול במיוחד עבור מי שנוהג תחת השפעה. נהיגה בשכרות+בריחה ממקום התאונה הם כמעט כמו ברק ורעם.
3. בתחום הפסיכולוגיה-פסיכיאטריה לא קשה למצוא מומחים ו"מומחים" שיעידו על כל מה שאתה רוצה, מזיכרונות ילדות מודחקים ועד אי-שפיות זמנית.
4. כל הרעיון הוא שהנהג לא צריך לשאול את עצמו אם הוא חשוד בנהיגה בשכרות כי כבר כיום כל נהג שעושה תאונה חשוד בכך ואמור להיבדק ע"י המשטרה (אלא אם הנדרס נקרא גל בק שאז יש פטור). מאחר וכך , ההצעה שלי אומרת שהפוגע יידע שבריחה ממקום התאונה לא תפחית את החשד הזה אלא להיפך.
5. כן, בשיטת המשפט בכל העולם המערבי קיימת חזקת החפות, וטוב שכך. אני מציע לבטל אותה בנסיבות מיוחדות.
6. אני לא מעוניין לזלוג לשאלות משפטיות קשות אחרות כאן. אני חושב שמכת הנהיגה בשכרות ראויה לטיפול משל עצמה. הבעייתיות במשפטי הטרדות מיניות ואונס שונה.
7. ניסיתי לנמק את הסיבה להצעתי. מותר לך לא להסכים איתי גם בעניין זה.
בארור 701891
1. אני מבטיח לעשות ככל יכולתי לזכור את החכמה הזאת מעתה, ואני מעריך שאצליח.
4. כמי ששותה אלכוהול רק כשהאלכוהול מצוי בתוך סוכריית שוקולד או בסדר פסח כשהוא מהול בתוך טיפות מעטות של יין (לא בגלל התנגדות עקרונית. אני פשוט לא אוהב את זה.), לא היה עולה על דעתי ללכת ולעשות בדיקה כזאת, ולכן אני רושם את הערתך לפני למקרה הצורך (בתקווה שלא יקרה) בעתיד.
כלבים מקבילים ניקגדה ייפגשו! 701898
בארור 701926
א. אני לא מציפור שיר, אני מכלי ציור.
ב. אני גם לא מבינה במיוחד בדיני תעבורה, אבל אם נשאלתי - סעיף 3 נראה לי מופרך בראש ובראשונה כי הוא רחוק מאד מעולם התוכן של עבירות בנשק. חוק העונשין מגדיר נשק רק בהקשר לסעיף "עבירות בנשק" שמופיעות תחת החלק של "המרדה"‏1 בשאר החוק לא מוגדר משהו נשק, אבל ההתייחסות אליו דומה. מעבר לכך, כדי להשיג את המטרה של הרתעה מנהיגה בשכרות מספיק להגדיל את האכיפה ולהחמיר את הענישה. אמנם מפספסים ככה את התועלת התודעתית של "כשאתה נוהג שיכור אתה מחזיק נשק קטלני" אבל לדעתי זו תועלת מינורית ביחס לבעיות וקמפיין ציבורי מוצלח יכול להשיג תוצאה דומה-כמעט-זהה.
ג. כבר היום חוק העונשין (סעיף 34ט) קובע שפעולה במצב שכרות (שאדם נכנס אליו מרצונו) משנה את נטלי ההוכחה‏2. אני לא פליליסטית אז אין לי כלים להסביר במדויק מה הפער בין ההצעה שלך למצב הקיים.

1 סעיף 144: (1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה; (2)כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-‏1949;(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה".
2 סעיף 34ט: (ב)עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.(ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה.(ד) בסעיף זה, "מצב של שכרות" - מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.
בארור 701928
תודה.

בעולם הרעיוני בו אני מבלה את זמני הפנוי (ויש לי הרבה), assault with a deadly weapon הוא עברה נפוצה וחמורה יותר מ"סתם" תקיפה. לסעיף 144 אני מציע להוסיף "או כלי רכב ממונע שמופעל תחת השפעת סמים". טוב, נראה שגם הרפורמה הזאת הולכת בדרכן של רפורמות אחרות שהצעתי, כשהמשותף לכולן הוא שהן הקדימו את זמנן בכמה אלפי שנה. חכו, חכו.
__________
(בשבילי את ציפור שיר וזה לא נתון למו"מ. תבעי אותי!).
בארור 701930
עברנו מאלכוהול לסמים? אמנם גם בסמים אני לא מבינה גדולה (משפטית ופרקטית) אבל זכורה לי טענה שאנשים תחת השפעת גראס נוהגים יותר בזהירות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים