70236
בלי עיון מדוקדק בסעיפי החוקים ובכתבי האשום אני מוצאת את עצמי מנחשת במידה לא מעטה של דיוק את תוצאות המשפטים העוסקים בעינייני המרדה הסתה וכו'. הקריטריון בו אני משתמשת הוא אם התביעה היא כנגד אנשי שמאל/ ערבים בדרך כלל הפסק יתן משקל גדול יותר לעקרון חופש הדיבור. ולהפך: אם התביעה היא נגד אנשי ימין הפסק ייתן משקל גדול ל"סכנה הקרובה" האפשרית מהסתה זו. בהתנהלות זו יש קשר של שותפות אידאולוגית בין בית המשפט (ומיוחד העליון!) התקשורת, אשר עוברת בשתיקה על הרשעות של אנשי ימין, מלבד תגובות פה ושם שאינן מתפתחות לכלל דיון ציבורי, ושל הפרקליטות אשר יש לה מחלקה מיוחדת לחקירת "פשעים" מסוג זה מהצד הימני בראשות עו"ד טליה ששון. ברור לי שאם איש ציבור מצד ימין היה יוצא בתמיכה ברצח אזרחים ערבים כפעולות נקם, חיש קל היו נמצאים הסעיפים המתאימים להעמדתו לדין והוא גם היה מורשע והדוגמא המובאת לעיל ג'ברין לעומת כהנא היא פשוט קלסיקה.
בקיצור לדעתי הבעיה היא לא בחוקים אלא במנגנון המוציא חוקים אלו לפועל, מנגנון אשר הטיותו הפוליטית וחוסר היושר שלו מתגלים במקרים אלו במלוא כיעורם.
עוד על הפורמליזם של החוק. 70363
"אם התביעה היא כנגד אנשי שמאל/ ערבים בדרך כלל הפסק יתן משקל גדול יותר לעקרון חופש הדיבור. ולהפך: אם התביעה היא נגד אנשי ימין הפסק ייתן משקל גדול ל"סכנה הקרובה" האפשרית מהסתה זו" - מעניין אותי *מדוע* את דורשת שיחס החוק יהיה שווה; האם אדם שאינו מקבל את הפורמליזם של החוק (רעיון שלשיטתי בכלל מגדיר את המילה 'חוק') צריך בכלל לשאוף לכלל פורמאלי שאינו תלוי (פרט לעצם חקיקתו) במציאות המשתנה של חיינו? על בסיס מה ההתנגדות, אם כך?

[אינני מכיר את דעותיך, זה רק case study]

דוגמא: אם יתברר שקריאה שווה בחומרתה, כשהיא באה מאיש-ימין קיצוני, אמפירית מוכחת שמביאה ליותר אלימות (רצח רבין, המחתרת היהודית, אברושמי וכו') מאמירה חמורה, נניח, של גורביץ', המתיר את דמם של המתנחלים בשל היותם פושעי מלחמה, אינה גורמת לאנשי גוש-שלום לאחוז ברובים, אפילו לא למיעוט קיצוני שבהם, האם אז ניתן להסיק שאכן הסכנה גדולה יותר כשהקריאה באה מאיש ימין מאשר מאיש שמאל, ולכן *ניתן, ואף צריך* לפרש את החוק אחרת, בהתאם לנאשם?
[האומנם שברתי שיא, וזה המשפט הארוך בתולדות האייל?]
עוד על הפורמליזם של החוק. 70365
אינני יודע, אבל זה לא משפט מוצלח בעברית. בחלקו הראשון נאמר, "אם יתברר שקריאה שווה בחומרתה", ואני מצפה *מתישהו* בהמשך למצוא את המושא של "שווה", כגון "לאמירה" או "לקריאה", אך אין מושא. אני קורא הלאה ומוצא את "אמפירית מוכחת שמביאה". את "אמפירית" אני משמיט רגע, תוך הנחה שזה תיאור אופן, ונשאר עם "קריאה מוכחת שמביאה ליותר אלימות"... לא, לא נראה לי ש"מוכחת" הוא המושא של "קריאה". אז מי מוכחת? אם אני משמיט את כל המלים החל מ"שווה" ועד "מלחמה" ועד בכלל, אני מקבל משהו קריא. מה שמתרחש שם באמצע - נראה לי לא תקין, גם אם ניתן להבין את הכוונה.
עוד על הפורמליזם של החוק. 70477
''לא תקין, גם אם ניתן להבין את הכוונה'' - נראה לי תאור הולם של חיי.

לא, ברצינות.
עוד על הפורמליזם של החוק. 70386
אם הבנתי אותך נכון אתה שואל למה לא מקובל עלי שבית המשפט יישם את החוק בצורה שונה לחלקים שונים באוכלוסיה בהתאם להתנהגות ה"אמפירית" שלהם. ובכן אני מתנגדת חריפות לכך שבית המשפט ישתמש בפסיכולוגית המונית בגרוש כנדבך חשוב בפסקי הדין שלו. ברור שבפסיקה לגבי אדם פרטי יש להתחשב בכל הגורמים והתנאים הספציפיים שלו. אולם לא נראה לי סביר שבית המשפט יתייחס שונה לאמירות מימין ומשמאל על סמך ניתוחי מצב חובבניים שבאים מפי גורמים פוליטיים על יריביהם האידאולוגים. אפילו אתה בדוגמאות שהבאת (ויש לי הרבה מאד להתייחס אליהן, אבל בהזדמנות אחרת) הקדמת ואמרת "אם יתברר" כלומר- עדיין לא התברר. אז איך זה שבית המשפט כבר מתייחס שונה לאמירות מימין ומשמאל? כדי להפר את עקרון היסוד של שיוויון בפני החוק צריך בסיס מוצק לשוני מהותי בשני המקרים, ובעניין הסכנה מהימין לעומת הסכנה משמאל והערבים הדברים רחוקים מאוד מהוכחה, על אף, ואולי בגלל, הדוגמאות שהבאת.
עוד על הפורמליזם של החוק. 70480
מי אמר שחרטטנותם של הפסיכולוגים קטנה מחרטטנותם של אנשי מדעי-המדינה (שכלל אין הכרח שניתוחיהם הינם "ניתוחי מצב חובבניים שבאים מפי גורמים פוליטיים על יריביהם האידאולוגים". או שאת מבטלת בכלל את מדעי-המדינה, עמדה לא פנטסטית כלל...)?
אגב, אמרתי "אם יתברר" כדי להימנע מהויכוח האם באמת התברר שרוב היריות באות מימין לשמאל. פשוט זו לא הנקודה העיקרית בתגובה. את מוזמנת לקרוא אותה שוב תוך תיקון: "בהנחה שאמפירית קריאות לאלימות אכן מביאות לאלימות בימין הרבה יותר מאשר בשמאל..." וגו'.
אבל שימשת אותי נהדר כדי לטעון את טענתי באשר לצורך בחוק פורמאלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים