 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה מאד לצפיה. את ג'קסון הערצתי מאז שהייתי ילד. מעולם לא חשבתי אותו לאדם נורמלי, והייתי מודע לאישומים נגדו, אבל חשבתי שזה שילוב בין התנהגות לא הולמת אך תמימה מצידו של ג'קסון לבין סחטנות מצד ההורים. אבל הסתבר שהכל היה חלק ממנגנון משומן של פדופיליה, שמאוחרי הקול הרך והחזות הנדיבה יש מפלצת מניפולטיבית... גם אני לא מסוגל לשמוע את שיריו יותר. זו עטיפה נוצצת שעוטפת ריקבון. המעשים המתוארים בסרט הם מהגרועים ביותר שעולם הפופ ידע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אצלך אופיו של האומן משפיעה על שמיעת שיר/צפייה ביצירה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל בכלל לא. אבל לכל דבר יש גבול. מדובר כאן במעשים איומים במיוחד, מהחמורים שבוצעו על ידי אמן פופ כלשהו. בנוסף כפי שציינו כאן - הדיסוננס בין המסרים החיוביים בשיריו של ג'קסון והתדמית הטהורה שהוא בנה לעצמו - לבין המעשים שביצע פשוט חזק מדיי. נראה לי שאפשר לטעון שזה מקרה יוצא דופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי אמש ראיון עם הזמרת אחינועם ניני. היא נשאלה אם אחרי ששמעה על הסרט היא ממשיכה להאזין למוסיקה של מייקל ג'קסון. תשובתה הייתה שהיא מאד אוהבת לשמוע את המוסיקה של אריאל זילבר למרות שהיא לא שותפה לדעותיו הפוליטיות. עם כל הכבוד לגברת, אבוי להשוואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה ראויה. האיש קרא לשחרורו של יגאל עמיר ותמך במוצהר בכהנא ובדרכו, מה שמתבטא גם בתמיכתו באלאור עזריה. באותה מידה היה יכול לתמוך בפדופיל כמייקל ג'קסון. ואף על פי כן גם אני לא בעד החרמתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו לא השוואה ראויה. יש הבדל של שמיים וארץ בין הבעת תמיכה ברעיונות מסוכנים לבין ביצוע בפועל של מעשים נפשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים מדובר באנשים שליליים, אנשים שבאופן אישי ראויים לתיעוב. אבל זה לא שולל את הרצון להקשיב למוסיקה היפה שהם יצרו. (לגבי ג'קסון - אף פעם לא עפתי על המוסיקה שלו, וממילא אין לי קונפליקט גדול ביחס עליו. לעמת זאת אריאל זילבר הוא בעיני מוסיקאי מחונן, וחבל שנסחף לחיים בזויים שכאלו. אף על פי כן, אין לי בעיה לשמוע את המוסיקה שלו. וגם של וגנר. וגם של שטראוס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל זילבר מדגים יפה שני קריטריונים שצריך לשקול. ראשית, האם האמנות שלהם בפני עצמה היא נפשעת. אריאל זילבר מופיע עם תערובת של השירים הישנים שלו ושל שיריו החדשים שברובם פוליטיים. ברמה הציבורית אני לא רואה סכנה ברורה ומיידית באמנותו ולכן אין צורך להחרים. ברמה האישית אני בהחלט צריך להחרים אותו מפני שהאמנות הפוליטית שלו משעממת אותי עד מוות. אלו ששותפים לדרכו הפוליטית שילכו ויהנו. הקריטריון השני נוגע לקונטקסט של האמנות הפוליטית בזמן ובסכנה. אם זילבר תומך באלאור עזריה משום שהוא מאמין לפתפותי הביצים של החייל המצטיין הזה, ניחא. אם הוא היה תומך וקורא לכל חיילי צה''ל לבצע פשעי מלחמה ובלבד שהקרבן הוא ערבי, זה כבר היה הופך להסתה לרצח. במקרה כזה לא זו בלבד שהחרמתו היתה מתבקשת, אני רוצה להאמין שגם מערכת המשפט היתה מטפלת בו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין כדאי להזכיר שאריאל זילבר מביע רק תמיכה מילולית באנשים שאינם ראויים, ולא ביצע כל פשע בעצמו, בעוד מייקל ג'קסון הוא הוא הפושע המתועב במקרה שלו. אפילו בלי להכניס את ההסתייגות המקילה עוד יותר שהסלידה המובעת כאן מזילבר היא גם עם הטייה פוליטית, עדיין הטיעון הקודם שם אותו במקום שונה לגמרי ממייקל ג'קסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל זילבר לא באמת תמך ביגאל עמיר (לא תמך ברצח). הוא תמך בכך שצריך לקצוב את עונשו. לא כל מי שטוען להקלת העונש אוטומטית תומך באסיר ובפשע שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. גישה סלחנית כלפי הפושע היא גישה סלחנית כלפי הפשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה נגד מנגנון קציבת עונש שקיים אצלנו בכלל, או שאתה רק נגדו כשמדובר ביגאל עמיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נגדו במקרים של פשעים חמורים כמו יגאל עמיר או צבי גור, רוצחו של אורון ירדן. אני גם נגד ניכוי השליש שקיבל משה קצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אריאל זילבר ודומיו תומכים במנגנון קציבת עונש שקיים אצלנו באופן כללי או רק במקרים של פושעים מתועבים שבאו מהמחנה הלאומני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא נכון. מבחינה לוגית ועניינית אחד לא נובע מהשני. אפשר לחשוב דברים חמורים על הפשע אבל לחשוב שהוא לא מצדיק ענישה עד כדי כך חמורה מפני שחוץ מחומרת הפשע יש עוד שיקולים שרלוונטי לשקול. הקשר בין חומרת הפשע לחומרת הענישה לא מובן מאליו. הוא יותר הדוק בשיקולים של צדק גמולי דאונטולוגי ופחות הדוק בשיקולים פונקציונאליים, תועלתניים של הענישה. לא כל אחד הוא דאונטולוג או גמוליסט ודאי לא בגרסה החזקה של גישה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סרט, לא משפט. מין הסתם אם המסקנה הייתה ''ומייקל ג'סון לא עשה כלום'', בכלל לא היינו שומעים על הסרט - וזו בדיוק הסיבה שזו לא המסקנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך מרגשים. כמי שמעולם לא הבין מה כל כך מיוחד במוזיקה של מייקל ג'קסון, אני בהחלט מבין ומשתתף בצערך. אני חושב שאתה בהחלט צודק ומדובר במקרה מיוחד של רקבון מוסרי שמקיף את כל החבורה הזו. לראיה, אחותו לה טויה הכריזה בת"א ב-1993 שיש לה סיבות להאמין להאשמות נגד אחיה הצעיר. יותר מאוחר אף טענה שיש לה ראיות לאשמתו. לפני שממהרים להכריז עליה כעל הצדיק בסדום, נאמר שכמה שנים אח"כ, חזרה בה וטענה שההאשמות נכפו עליה באלימות ע"י בעלה שהתעלל וניצל אותה. היא גם התפארה כי אחיה מייקל סלח לה. בהחלט נראה כי כדאי להרחיק עצמנו מכל מה שקשור למשפחה הזו. כעיקרון אני לא בעד החרמת אמנות בשל כל סיבה חיצונית לאמנות עצמה. הבעיה במקרה הזה כמו במקרים אחרים קשורה לחוסר היכולת הידועה לשמצה של המערכת המשפטית האמריקנית להתמודד עם נאשמים עשירים מאד. לא נעשה שום דבר כדי לודא שההכנסות מן האמנות של הג'קסונים ילכו למשהו אחר מאשר להעשיר אותם עוד יותר. בנסיבות האלו אולי עדיף להתנזר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |