שנת שיא 730376
בגלל הקורונה, בגלל המחסור באפשרויות, בגלל השעמום הכללי שנח עלי בזמן האחרון, קראתי 57 ספרים ב-‏2020, יותר מספר לשבוע. אני לא הולך לתת את הרשימה המלאה, חלק ממנה לא ראוי להמלצה, אבל ככלל, הספרים עשו את עבודתם נאמנה והעבירו לי את הזמן המתמתח ולא זז בשנה הבלתי אפשרית הזאת (כחלק מהמלחמה באיטיות הזמן והשעמום עשיתי גם מנוי לנטפליקס, אבל השקעתי הרבה יותר שעות בקריאה מאשר בצפייה).
אז מה קראתי:
מעט קלאסיקות באנגלית (בדרך כלל אני קורא יותר באנגלית מאשר בעברית, לא ב-‏2020) - מועדון הפיקוויקים (התחלתי ב-‏2019), אות השני, גטסבי הגדול והקוסם מארץ עוץ (אף פעם לא קראתי אותו בעברית, אבל ראיתי את הסרט ושמעתי את חנה מרון מספרת).
מעט ספרות מתורגמת (משפות שאינן אנגלית) - מר פלומר, הרוצח שחלם על מקום בגן עדן, בית העלמין של פראג ופר גינט.
מעט ספרי עיון (מתורגמים או עברית במקור) - עין הנפש, כשהדברים מתפרקים, האדם מחפש משמעות, 21 מחשבות על המאה ה-‏21, מתי לשדוד בנק, כשאדיפוס גדל, שווה לך ושלך באי רציונליות.
המון ספרים בעברית, חלקם שמזמן רציתי לקרוא ולא יצא לי, חלקם פשוט היו זמינים באפליקציית “ליבי” ולא היה לי משהו יותר טוב לקרוא באותו זמן (זה נכון גם לגבי ספרי העיון והספרים המתורגמים - את רובם קראתי באפליקציית “ליבי”). קראתי מספר ספרים של נועה ידלין, נטע חוטר וליעד שוהם, פשוט כי הם היו זמינים. נועה ידלין טובה, השניים האחרים פחות, אבל מעבירים את הזמן. השלמתי את החוסרים שהיו לי אצל אביבית משמרי (טריסטן, מטילדה, ג’ונסון - את טריסטן הכי אהבתי, מטילדה הכי הצחיקה אותי וג’ונסון פחות דיבר אלי), אשכול נבו (שלוש קומות הנחמד, הראיון האחרון המטריד), רון לשם (מגילת זכויות הירח ויפים כמו שהיינו - שניהם נהדרים), אמיר גוטפרוינד (מזל עורב והר האושר - שניהם מהנים אבל ארוכים מדי ונדרשה יד יותר חזקה של עורך טוב) ואסף גברון (מובינג, מין בבית העלמין, אייס, 18 מלקות - אייס הוא החזק והקשה מביניהם מובינג המשעשע). קראתי קצת סופרים “קלאסיים” - המנהרה, סוס אחד נכנס לבר, רצח בבית האדום - כולם עמדו בציפיות, כלומר היו טובים, אבל לא הגיעו לרמה של יצירת מופת כמו ספרים קודמים שלהם. היו עוד ספרים לא רעים שנהניתי לקרוא כמו שלושה דברים לאי בודד, לכתוב כמו אלוהים, איפה מינה, על זה לא מדברים, מנצחת והחיים בחמישים דקות. לצערי היו גם עוד כמה ספרים שאין לי מה להגיד עליהם ואם היה לי פחות זמן לשרוף בשנת הקורונה הייתי מבקש את הזמן שלי בחזרה (בפרט, אל תקראו את צריך לעשות את זה יותר ואת ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות).
אבל היו גם כמה ספרים שהקריאה שלהם הייתה ממש חוויה, והם:
האיש שמחק את העולם של עוזי וייל - מקורי משעשע, מעורר מחשבה ומפתיע כמעט כל פרק מחדש.
עד שנולדתי של איתמר לוי - מהנה ומקורי כמו כמעט כל ספר של איתמר לוי.
אייס של אסף גברון - קשה לקריאה וקשה להפסיק באמצע, אלים ומצחיק, משעשע ומדכא לא מתאים לכל אחד.
החיים קשים, הא? של קובי ניב - אלימות קשה ושרירותית לחלוטין, אין טובים, רק רעים יותר ופחות, המוות מגיע לכולם והוא אכזרי, סתמי וחסר כל משמעות, ועדיין, אי אפשר שלא לצחוק. לחובבי הומור שחור וסאטירה פוליטית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים