 |
|
 |
||
|
||||
 |
יובל נח הררי טוען שוב ושוב ברחבי האינטרנט שהבעיות הגדולות של העולם במאה הנוכחית הן בעיות בקנה מידה גלובלי ולכן גם הטיפול בהן מחייב שיתוף פעולה גלובלי. מקלטי מס אינם אחת משלוש הגדולות (אקלים, ביולוגיה, AI), אבל היא מדגימה יפה את הבעיה שנוצרת מכך שהסדר החברתי לא מתאים את עצמו במהירות הנדרשת למהפכה החברתית/כלכלית/תעשייתית העולמית שנקראת גלובליזציה. האם זה ישים? אני סקפטי. לכאורה, ארגון של המדינות המפותחות יכול להפעיל סנקציות כלפי מקלטי מס שלא יסכימו להתיישר עם הקו, או כלפי חברות שלא יעמדו בכללים שיוגדרו, אבל אני משער שהכוח הכלכלי האדיר של התאגידים לא יאפשר מימוש של הרעיון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהי הבעיה הגדולה שכינית "ביולוגיה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרוני הטעה אותי, כהרגלו. השלוש הן מלחמה גרעינית, קטסטרופה אקולוגית (משבר האקלים הוא אחד הסעיפים כאן), ו-technological disruption שאני מתקשה לתרגם (AI, אספקטים של הנדסה גנטית שהם חלק מאותה "ביולוגיה" שהזכרתי ועוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמהלך הזה עתיד להצליח, מפני שזוהי רוח הזמן, שנוטה יותר ויותר לכיוון של אנטי-גלובליזציה. בעתיד, ההסתגרות של מדינות בתוך גבולותיהן בגלל מגיפת הקורונה תיראה כמו צעד נוסף, סמלי, בתהליך הזה. גם המאבק המחריף בין ארה"ב לסין, שגולש יותר ויותר לזירה הכלכלית תחת כסות של שיקולים בטחוניים (למשל, בפריסת רשת דור 5), הולכת ומפרידה את העולם הגלובלי חזרה לגושים. הכיוון הכלכלי, הן של ארה"ב והן של סין, הוא של הקטנת התלות בשותפות סחר חיצוניות (בסין - עידוד הצריכה המקומית. בארה"ב - עידוד הייצור המקומי). בתחום הכספים יש לתהליך הזה שם: financial repression, כלומר פגיעה של הרגולטורים בחופש הפעולה של שחקנים פיננסיים גלובליים. אם רוצים, אפשר גם לראות את הברקזיט כחלק מהתהליך הזה, וגם את נפילתה של הדמוקרטיה בהונג קונג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תמה עד כמה המהלכים הללו יכולים להצליח. באופן היסטורי מרכזים של טכנולוגיה ומדע צמודים למרכזים של רווחה כלכלית (למשל מרכזי תעשייה ומסחר, מטרופולינים). השאלה היא האם זה עדיין נכון בעידן הגלובליזציה והמידע. ניסיתי למצוא כמה מתוך 107K העובדים של אינטל הם בארה"ב ולא הצלחתי. אבל לפי המספרים המקומיים שראיתי, כנראה שמדובר ברוב הגדול. זה לא יהיה קל לאינטל להעביר חלקים גדולים יותר מפעילותה להודו, רוסיה או מאלזיה ואפילו לאירלנד. נחשוב לרגע על ארה"ב וישראל. בישראל אינטל משלמת רק 5% מרווחי אינטל ישראל כמס חברות. לאינטל כנראה כדאי לרשום רווחים שנוצרו בארה"ב כרווחים של אינטל ישראל. אין לי ספק שארה"ב יכולה לכופף את ידה של ישראל בנושאי מיסוי וסחר, אבל לא יותר כדאי לשנות את החוקים בארה"ב ולמנוע "העברות" כאלו? במקום לנסות להגיע להסכמים בינלאומיים עם מדינות שאין להן עניין בכך. ההבדלים במיסי החברות בארה"ב וישראל משקפים איזשהו מצב אמיתי (מעין סוג של שוק חופשי) ולא עיוות שצריך לתקן אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חוזר לשאלה הבסיסית: אם לאינטל מותר לשלם מס בישראל, למה לגב' כהן אסור לשלם מס באירלנד? יש כאן, לדעתי, שתי שאלות שמשלבות שיקולי מוסר ויעילות כלכלית: א. האם זה הוגן, או יעיל, שחברה תפיק רווחים עצומים אבל תשלם, בסה"כ, מס אפסי? ואם כן, האם גם ליחידים צריך להיות מותר לנהוג כך? ב. האם מסים על חברות צריכים להיות נמוכים יותר ממסים על יחידים? לפי הבנתי, המהלך של ילן הוא חלק מרפורמה שמטרתה הגדלת גביית המס מחברות, ולכן השיקולים הרחבים יותר הם רלוונטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמדובר במסים שונים, נניח מס הכנסה ומס חברות. לכן לא נראה לי בעייתי שיהיו כללים שונים. אם זה עובד, מה הבעיה שיהיה רק מס חברות או רק מס הכנסה? נראה לי שהדיון צריך להיות באינטרס הציבורי. האם זה טוב לאזרחים מס חברות גבוה? מה בכלל עושות חברות עם הרווחים שלהן? משקיעות בפיתוח? בארץ? בחו"ל? רוכשות נכסים וחברות אחרות? מחלקות תרומות? מבטחות עצמן בפני הפסדים? משקיעות בתשתית? מחלקות בונוס למחזיקי המניות? מה ירויח הציבור מהענקת כח רגולטורי נוסף לממשלות (באמצעות הסכמים בינלאומיים) ע"ח החברות הגדולות? מה רע בכך שכל מדינה מחליטה על מדיניות המס שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להגדיל תשלומי מס מחברות, מספיק לשנות את חוקי המס בארה"ב. אין צורך לארגן יוזמות בינלאומיות. מה שעוצר שינוי כזה הוא תרומות לפוליטיקאים מצד תאגידי ענק (במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב דלת מסתובבת בין הסקטור הציבורי לפרטי ובמקרה הרע פשוט שוחד). עד שלא מטפלים בזה, אין סיכוי לגרום לתאגידים לשלם יותר מיסים בארה"ב. אפילו אם ביידן וכל הצמרת שלו תומכים במהלך כזה, יש עדיין מספיק פוליטיקאים (סנאטורים, חברי קונגרס, מושלים, ראשי ערים גדולות...) שיעמדו על הרגליים האחוריות. לא הצלחתי להבין מה ילן מנסה להשיג, אבל זה לא לגרום לתאגידי ענק לשלם יותר מס. לגבי ב. מס חברות+מס דיבידנד צריך להיות זהה עד כמה שניתן למס על יחידים (אם נתעלם מכך שחברות, להבדיל משכירים, יכולות גם לשחק עם הוצאות והכנסות חשבונאיים). השאלה היא לא מה צריך להיות יותר גבוה, אלא איך מחלקים מס חברות ומס דיבידנד. ככל שמס דיב' גבוה על חשבון מס חברות, כך משתלם לחברה להשקיע את הכסף שלה מחדש וככל שמס חברות יותר גבוה כך משתלם לה יותר לתגמל את בעלי המניות. מבחינת המדינה, זה trade off בין השקעה בהון והכנסות מיסים גבוהות יותר בטווח הארוך מול הגדלת צריכה פרטית והכנסות מיסים בטווח הקצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העליה המתוכננת בגביית המס מחברות תהיה גם ע''י שינוי חוקי המס בתוך ארה''ב, וגם ע''י יצירת תיאום של חוקי המס בין מדינות. חברות מנצלות חורים משני הסוגים כדי להתחמק ממס. מוכרת הדוגמה של אמזון, שמצליחה לשלם מיסים נמוכים במיוחד בזכות זיכויי מס כאלו ואחרים שהיא משכילה לנצל, בתוך ארה''ב, מעל ומעבר לכוונה המקורית של המחוקקים, ומצד שני הדוגמה של גוגל, שמעבירה את רווחיה דרך מקלטי מס ומשלמת מס מגוחך על רווחי ענק (ראו המאמרים שקישרתי אליהם במעלה הפתיל). לגבי ההשוואה בין יחידים וחברות, הלא כל הפואנטה היא יכולתם המשופרת של תאגידים להקטין את הרווחים ע''י זיכוי הוצאות - יכולת שלרוב היחידים אין כל דרך לחקות, ודאי שלא באותה רמת תחכום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברות תוכנה זה הרבה יותר קל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |