 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת היא, שכשקראתי לפני שנה את המאמר ב"הארץ" על לידות לא-רגילות (בבית, בעזרת דולה, או (רחמנה לצלן) עם דולפינים), שאלתי את זוגי שיחיה מה דעתו. אני לא זוכרת את הניסוחים המקוריים שלו, אבל אני עדיין לא שומעת טוב באוזן אחת... את הילדים *שלו*, הוא אמר, אני אלד בבית חולים, בהשגחת כל הרופאים שהוא יצליח לגייס לטובת הענין, כולל רופאי עינים ווטרינארים עוברי אורח. וחץ מזה, הוא אמר שהוא מכיר אותי, אני אתחיל הרי לדרוש אפידוראל בחודש השני בערך. יכול להיות שהוא צודק. היום, כשהנושא קצת פחות תאורטי, אני נוטה לחשוב שלמרות שהחויה שאני אעבור תהיה בודאי יותר קשה ופחות נעימה, אני אעדיף את זה על לסכן את בריאותו של התינוק התאורטי שלי. אולי אני חושבת כך מפני שעוד לא ילדתי, ואולי לקראת תינוק ב' אני אחשוב אחרת, כשהתהליך יהיה לי פחות מסתורי. אבל מאחר וזוגי שיחיה מתכוון להיות אבי כל ילדי (טפו טפו טפו חמסה חמסה), אני מניחה שאני לא אסכן את שרידי השמיעה שעוד נותרו לי. נ.ב. נחמד לראות שלא כולם פה תיכוניסטים ממין זכר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלא היו לי ספקות. היה לי ברור שבית חולים מסודר זה המקום ללדת. כן היו לי ספקות בנוגע לאפידורל, לא בגלל הסיכונים, לא בגלל הרצון "לחוות לידה כהלכתה" אלא בגלל הפחד מהמחט הענקית. בסופו של דבר נעשה לי מעין "תרגיל מסריח" ע"י המיילדות שטענו שאם לא אקח אפידורל הלידה תתקע לעוד כמה שעות ואז נעתרתי. האמת? זה היה מעולה, אבל אני יודעת שההשפעה משתנה בהתאם ליולדת, מצב הלידה, הרופא המרדים והמיילדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי המון סיפורי לידה בזמן האחרון 1, ובהרבה לידות "שגרתיות" חזר אותו הסיפור - הרופאים מפחידים את היולדת שוב ושוב, בטיעון שהיא חייבת לקחת אפידורל, ואם לא - היא תתחרט על זה. מפליא אותי עוד יותר שהיולדות עצמן מציינות את היחס הזה בסיפורי הלידה כדבר שגרתי. שכיחים מאוד משפטים כמו "הגיע עוד רופא שלא היכרתי ואמר שאם לא אקח אפידורל וזירוז הם יעשו לי ניתוח קיסרי, התחלתי לבכות מרוב עצבים, אז הם פקעו לי את מי השפיר/תקעו לי עירוי/נתנו זירוז, לפני שהבנתי מה קורה..." כל מיני דברים כאלה, והמסקנה בסוף היא "בסך הכל היתה לידה נהדרת". אני מניחה שכשהתינוק יוצא בריא ושלם, הכל מתגמד. אבל לי חוויה כזו היתה גורמת לטראומה של שבוע. האמת היא שככל הנראה אפידורל מעכב את המשך התפתחות הצירים, ובטח לא מזרז את הלידה (לזירוז יש חומר אחר...). זה נראה לי מעגל קסמים מכעיס מאוד - משכנעים מישהי בשלב מוקדם שהיא לא תעמוד בכאבים, עד שהיא מסכימה השלב הוא כבר בינוני, היא לוקחת אפידורל ואז הלידה נתקעת. הצעד הבא הוא פיטוצין לזירוז, ואז באמת הכאבים והלחץ מרקיעים שחקים, רק שאי אפשר ללחוץ כי לא מרגישים את פלג הגוף התחתון. לא מצב שמקל על יציאת התינוק. אז מה החלופות האחרות לשיכוך כאבים? בשלב הראשון של הצירים אפשר להשתמש במכשיר חשמלי שנקרא Tense, ששולח זרמים חשמליים חלשים לעצבי הגב ומתעתע בתחושת הכאב. בשלב מתקדם יותר אפשר לקחת פטידין לטשטוש. וכמובן יש עזרים טבעיים כמו קומפרסים רותחים על הגב, או שהייה תחת זרם מים, ואומרים שזה עוזר לא מעט. האמת שרעיון האפידורל בפני עצמו לא נראה לי כל כך נורא (בסך הכל גם אצל רופא שיניים אני זקוקה להרדמה מקומית), אלא ההשלכות המעשיות של הפרוצדורה הזו: זה מחייב ערוי של עשרים דקות לפני הזריקה, ומחייב הישארות על המיטה, בדרך כלל בשכיבה. הראשון לא נעים, השני נורא, כי חוסר תנועה תוקע את הלידה עוד יותר. 1 באמת מעניין למה. כשהמוח הופך לפירה במסעדת פועלים, זה כל מה שאפשר לקרוא :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במרחק שעה וחצי נסיעה ברכבת מתל אביב נמצאים חדרי הלידה מתגובה 83440. (אני לא מקבל עמלה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם קצת מזל, הטלטולים ברכבת יחסכו בכלל את חדר הלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם עוד קצת מזל, הילד יקבל נסיעות ברכבת חינם לכל חייו. שורה תחתונה: עדיף לטוס לבי"ח יוספטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבי''ח יוספטל עדיף לטוס רק אם אתה ממש בריא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן מישהי שילדה במקום שונה, לא חדר לידה ולא בבית בלידה ביתית מתוכננת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה שואל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שואל, שואלת. סתם, לא מתוך קשר ישיר לנושא (בינתיים). עשו כאן בדיחות על לידה ברכבת, אז נזכרתי שמידי פעם יש בעתונים סיפורים על מקרים כאלה, אבל זה נדיר מאוד להיתקל באופן אישי במישהי שעברה חויה כזאת. (לפחות אני לא נתקלתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק כאן, אבל יש לי חברה שילדה בבית שלא בלידה ביתית מתוכננת, פשוט עקב השתלשלות מהירה של הארועים. מומלץ במקרה שבעלך פאראמדיק, חמותך מיילדת, חמיך רופא יילודים וכל המשפוחה הזאת נוכחת בלידה, שהיא הלידה השלישית שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפחה אסון, בטח כל היום מדברים שם על חתכים, תפרים, מוניטור (המוניטור זה החלק הטוב). הילדים בטח יצאו מאוד בריאים ב*גופם*, אבל, הממ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ.. האם מדובר בסיפור הבא? פשוט הפרטים נראים מאוד דומים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי התגובות והלינקים המדאיגים מהיום, הרי הסיפור המלא והבלתי מצונזר שלי: טוב, לא ממש מקום אקזוטי (צר לי), אבל גם לא אחד מהשניים השגרתיים שהזכרת. לידתי השלישית היתה בחדר הקבלה, בערך ארבע-חמש דקות מרגע שהגעתי (לפי הרישום שלהם יצא שרק שלוש דקות, אבל זה נראה לי בלתי סביר. אולי השעון שלהם היה מבית היוצר של שעון השוטר מהמותחן של יעקב). מחדרי הלידה נשמעו צלילי פעילות, אבל חדר הקבלה הקטן היה שקט וריק. תענוג. הבחורה (פקידה או אחות) שהיתה אמורה לבצע את תהליך הקליטה המנהלי לקחה את כסאה וניירות ועט, וישבה לצידי, ותוך כדי הלידה עניתי לשאלותיה וגם אמרתי לה ששרוכי נעליה (הארוכים מאוד, משום מה) הותרו והיא עלולה לדרוך עליהם וליפול. אבחון זה היה כרוך בהרכנת חצי גוף מן המיטה הגבוהה מאוד לכיוון הנעליים המדוברות שנחבאו תחתיה, אגב ריכוז המאמץ לקראת שיגורה הסופי של התינוקת לאויר העולם - מבצע שחייב כישורים אקרובטיים שאז עוד היו לי. זה הצחיק אותן מאוד, את הפקידה, את המיילדת ואת ה... מישהי שקראו לה ז'קלין, שהסתובבה שם. הן התחילו לשאול אם יש ברצוני גם לרקוד בלט או הורה, או לתת מופע סטפס מהמם וכולי וכולי, כשהן מנסות להכות זו את זו ואותי בשמות ריקודים שאיש מעולם לא שמע עליהם (אבל אני ניצחתי, הן לא ידעו על ה"הבנרה"). לקול צחוקנו הרם הגיעה אשה שנראתה מאוד סמכותית ומאוד עצבנית, ושאגה עליהן: "איך זה שלא שמעתי כלום! מה, אתם מקבלים *פה* לידההה?!" אז המיילדת התחילה להסביר, ושלשתן הפסיקו לצחוק (אני לא הצלחתי להשתלט על פרצי הצחוק, אולי מההתרגשות ואולי מתוך נטיה אישית כזאת) והז'קלינית, נערה טובת מראה ומאופרת עיניים מבנות המגרב (אני חושבת), שמיקומה בהיררכיה הבית-חולימית היה, ככל הנראה, נמוך מים המלח - הפסיקה גם לנשום, ליתר בטחון. עד היום אינני יודעת אם ילדתי הזעירה (עכשיו כבר לא) והמתוקה (עדיין) פרצה בצווחות אימים (יותר מהבכי הרגיל) משום עצם הכרת הטראגיות שבהגיחה אל עמק הבכא הזה, או - וזו האפשרות החשודה עלי - בגלל קולה של אשת הדרקון, אבל חוץ מהופעתה המפחידה (וקצת מצחיקה, בעת ובעונה אחת) של הדרקונית הנ"ל - הכל היה באמת נחמד. החשמן בילה את אותו זמן, בפעם הראשונה והאחרונה בחייו, כנציג שלי באסיפת הורים בביה"ס. כפי שהוא חזה מראש וציין בסיפוק לאחר מכן, האסיפה נתגלתה כאירוע קולני ("בגלל כל האמהות האלה, לא בגלל הכמה אבות המסכנים"), משעמם וממושך יתר על המידה. וואו, יצא מה-זה ארוך. הכתיבה, עכשיו, נמשכה יותר זמן מכפי שזה לקח במציאות... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי תפסה את התינוקת בצאתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיילדת (היא היתה מאלה שיכולות להיזכר בשמות ריקודים וגם לעשות את מלאכתן, בו-זמנית :-)). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה לפני או אחרי שפיתית את הדוסית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני. זאת היתה הלידה השלישית, והדוסית היתה בלידה הרביעית, קרוב לחמש שנים אחרי כן, ובבי"ח אחר. והכל, ה*כל* היה לפני שהפציע בחיי האחד והיחיד, שכ"ג. Any more questions? :-)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה לכתוב ספר על חויות מחדר הלידה. זה הולך טוב היום (לא כמו מוות מסתורי של שכן תמהוני או עובד במשרד רואי חשבון שלוקח הביתה חומר למפליל במטרה לסחוט את ראשי המשק, אבל זה לא דבר שאני יכול לכתוב עליו בשלב זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולה לכתוב על חוויות מעוד כמה חדרים. אז מה בכל זאת עם ההוא שלקח הביתה חומר מפליל? מה נהיה בסוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, החדרים ההם יכולים לתת לך רייטינג יותר גבוה אם כי פחות מכובד. בעניין ההוא שגנב חומר המפליל מהמגרסה, אני עוד עובד על זה, האפשרויות הן 1. הוא ימות בנסיבות מפוקפקות. 2. הוא ימות בנסיבות מטופשות. 3. הוא יאבד את החומר המפליל בנסיבות מטופשות ברמה קיצונית. 4. הוא ידרס תחת מנגנון רב כח ומושחת שיועתק מסיוטי הלילה של המגיב יעקב עד שיבין שטוב יותר יהיה לו לוותר על החלומות באספמיה, להסגיר את המסמכים ולהתחנן לרחמים. המועדפים עלי בשלב זה הם 2 ו 4. בכל מקרה הוא לא ינצח, זה מנוגד לאופי שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא ימות בנסיבות מפוקפשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן: תגובה 237837 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, דוקטור שטיפקה2? תשמע, כן, כן, מה שלומך ומה שלומי וכולי, בהחלט. אבל תשמע, אני הסתבכתי עם מישהי ואני לא יודעת איך לצאת מזה. היא עומדת ללדת בעוד כחמישה חדשים, והיא החליטה, כדי לחשל את הננס הנולד, לקחת אותו מיד עם היוולדו לקמפינג בערבות באר שבע. ואני, אין לי מושג למה, אה... אמ... אמרתי לה שלא, ועכשיו היא רוצה לדעת למה. מה אני יגיד לה, דוקטור, איך אני ייצא מזה? אה, ולמקרה שלא קלטת, כי כרגיל אתה לא כל כך קולט: לא רק שהיא עומדת ללדת - היא גם בחורה בהריון! ואני, נשאר לי כזה הרגל עוד מהבית, עם בחורות בהריון אני לא מסוגלת לדבר כמו שעם בחורות לא בהריון, אני נזהרת איתן הרבה יותר. אז אני לא יכולה להתחיל איתה עם כל הסטטיסטיקות ההן בדבר ***** יולדות ו***** תינוקות, ובכלל עם כל האסונות הנוראים שקרו לאנושות מאז שיש בתי חולים מודרניים ורפואה מודרנית, לעומת החיים הנפלאים שהיו במגיפת הדבר וכל זה, אתה יודע. חוץ מזה היא יודעת את כל זה ועובדה שזה לא שיכנע אותה. בחורה קשוחה. בחורה זהב אבל קשוחה. חוץ מזה, אם ארצה *באמת* להיכנס לעובי הקורה, וקורות זה לא ממש כיף, מה, אתה מסכים איתי? נס. נס גדול היה פה. אז אממ... אה! הקורה! - אם ארצה ממש להיכנס לעובי של הנ"לית - אצטרך *באמת* לקרוא את האתרים ההם, מילה מילה, ןאני כבר לא שם, במקום ההוא, זה כבר רחוק ממני. חוץ מזה יש שם, באחד האתרים האלה, תמונה של ראש תינוק המגיח מעכוזה החשוף של מישהי. אוי כן כן, אני יודעת שזה לא מהעכוז! נו באמת, דוקטור שטיפקה, *לי* אתה מספר?! אבל אני אומרת לך ששם עשו את כל המאמץ שזה ייראה כאילו הוא *כן* מגיח מתוך העכוז, וזה עשה לי קצת לא טוב, שלא לדבר על תמונות אחרות. ואני לא רוצה להגיד לה למה בדיוק התכוונתי ב"בולשיטולוגיה", בשביל מה לסבך את החיים עוד יותר? אתה חושב שאולי אני אצליח לבלבל אותה עם תשובה לשאלה למה השרלילות האלה בנות השמונה עשרה יולדות יותר בנים? לא יילך, אה? מה, מה? אה, לעשות מעשה יעקב (מאיפה אתה מכיר את יעקב?) ולהנחית עליה איזה שאלה או שתיים, ש*היא* תצטרך לענות ולהסביר עד שאני אכין שיעורים ואשבור את הראש? להרויח זמן? אבל דוקטור, למקרה שלא אמרתי לך - היא בחורה בהריון! לא יפה! טוב נו ------------------- למה "דורסני ומאוד לא נכון"? מילא, אם היית אומרת רחוק מלהיות מושלם - אבל "דורסני"? מה דורסני? ------------------- 1 פלגיאט משופצר, ממבחר ההומור של אליקים רובינשטיין 2 מקל כביסה, ממבחר הבולגרית של חמותי (או הספניולית, אבל אני חושבת שבולגרית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף! :-) קודם כל, לא שאלתי כדי להקשות עליך, אלא מפני שאת בעלת ניסיון. שנית, את לא חייבת לקרוא את כל האתרים (וגם לא להפחיד אותי במקרים שקרו, זה אכן לא זמן טוב). בואי נעשה מבחן אמריקאי - רק שבמקום לסמן איקס במשבצת, תעני בכן או לא. זה ארוך אבל נורא קל בהנחה שדעותייך ברורות. האם לדעתך רצוי/מותר/כדאי/עדיף/אפשר/זה בסדר אם מחליטים... 1. ללדת בבית בליווי מיילדת מוסמכת (שמגיעה עם הציוד הרפואי הדרוש, כולל אותו בלון חמצן מרגיע). 2. ללדת במרכז לידה (מהסוג שלא קיים עדיין בארץ), בפיקוח צוות רפואי - על פי תוכנית לידה שקבעה היולדת (כמובן, ככל האפשר). 3. ללדת בבית חולים רגיל, בחדר הלידה הטבעית (או איך שהם קוראים לזה), בליווי של מיילדת פרטית. 4. בבי"ח - להימנע ככל האפשר ממתן זירוז, אלא אם כן עברו 24 שעות מזמן ירידת המים ועדיין אין צירים. 5. ללדת במים (לא המים שירדו...), המקלים על כאבי הצירים ונותנים לתינוק כניסה חלקה יותר לעולם. לצורך העניין, נניח שזה בבי"ח. 6. בבי"ח - להימנע משכיבה במיטה עד כמה שאפשר, להרבות בתנועה בזמן הצירים. להעדיף בדיקת דופלר (לדופק העובר) על קשירה רצופה למוניטור המחייב שכיבה. 7. לאפשר ליולדת לבחור את תנוחת הלידה הרצויה לה (כלומר לא להכריח לשכב על הגב). 8. אם אין סיבוכים, לנהל את מהלך הלידה לפי הקצב האישי של היולדת (הווה אומר, לא לבקש ללחוץ כשאין צירי לחץ וכולי). 9. לאפשר שתייה או מזון קל (פירות למשל) בזמן הלידה - מה שאסור כיום בבי"ח, מחשש לבחילות או הקאות. 10. להימנע מ"פתיחת וריד" אוטומטית לצורך מתן אינפוזיה, אלא אם היולדת מבקשת מראש לקבל אפידורל. 11. למסור את התינוק לאם מייד כשהוא יוצא (לרחוץ אפשר גם אח"כ). 12. להימנע ממתן פיטוצין להתכווצות הרחם לאחר הלידה - להמתין עד שהשיליה תצא מעצמה, ורק אם לא יצאה בתוך פרק זמן מוגדר, להתערב. 13. לשים דגש רב יותר בקורסי ההכנה ללידה של בתי החולים וקופ"ח, על השיטות לעיסוי החייץ (במטרה להימנע מחתך או קרעים ככל האפשר). לעודד מיילדות לעסות את החייץ בזמן הלידה (אותה מטרה). 14. לשים דגש רב יותר בקורסים הללו על שיטות נוספות לשיכוך כאבי הצירים, לפחות בשלב הראשון של הלידה, לבד מאפידורל. 15. להימנע מביצוע סטריפינג או פקיעת מים ללא יידוע מוקדם של היולדת, הבנתה והסכמתה (לא מדובר בפרוצדורות חרום שחייבות להתבצע תוך שניות). 16. להשאיר את התינוק צמוד להוריו כל הזמן לאחר הלידה, במידת האפשר גם בשעת בדיקות רפואיות המתבצעות לאחר הלידה. 17. לעודד הנקה בבי"ח - להקפיד יותר על הנהלים הקיימים, לפיהם אין לתת בקבוקי תחליף חלב (או מים) לתינוקות שאמהותיהן ביקשו להיניק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהלא-כלום הנאמר בהרבה-הרבה מילים ישכנע אותך שלא כדאי להתעסק איתי... מצחיק ככל שזה יישמע, אינני בעלת נסיון. כל לידותי היו מאוד קלות, לא נטרדתי בכל אותן שאלות ולא בכל נושא יש לי דעה ברורה. רק בשביל הפרוטוקול: ביקשתי, ואני מוכנה גם לכרוע על ברכיי ולבקש שוב - שלא תקחי את הפשוש מיד הביתה. תני לו יומיים תחת השגחה. יכול להיות שהדולות-מה-שמן יגידו לך שבתור קשישה סקלרוטית ונאורוטית מן הדורות ההם, אני מייחסת להשגחת בית החולים קדושה שאין לה. שיגידו. זהו, מבחינתי, הלוז של העניין. לגבי כל השאר - תפדאלו, נשות הזמן החדש, צעירות, נחמדות ופה ושם גם קצת מחורפנות. תעשו מה שבא לכן. בערך. אני אנסה לענות, לא בטוח שעל כל השאלות. רק בכן ולא? - לא יילך. 1. ללדת בבית (הרי זה לא רק עניין של בלון חמצן. החמצן נועד להמחיש את כל אותם עניינים שאל לנו להשתמש בהם ואפילו לא לראותם בלבד, כי נדמה לי שיש כאן בסביבה אחת בהריון), האם מותר? - ודאי שמותר, מה אנחנו פה? סקוריטטה? מותר, אבל נראה לי לא מומלץ בלידה הראשונה. לפחות מן הסיפורים ששמעתי וקראתי, במקרים רבים זה מגיע בלאו הכי לרגע שבו המבכירה האמיצה מחליטה בכל זאת להגיע לבית החולים ולהתנסות שם בהצעות שיש לרפואה המודרנית להציע בענייני שיכוך כאבים. ואז, כשהרגע הזה מגיע - זה יותר קשה ומסובך מכפי שהיה כמה שעות קודם, בשלב יותר תחילי (שמעתי וקראתי סיפורים, לא נעים. בכלל לא). חוץ מזה בלידה בבית - אחר כך התינוק איננו תחת השגחה רפואית... (טמנת לי פח, אה? או שמדובר בין השאר גם על אופציה של ללדת בבית ולהגיע בשלב כלשהו, עם היילוד, לביה"ח? אני *באמת* לא יודעת מה הולך בתחום). בקיצור - לידה בבית נראית לי מתאימה יותר (אולי, אם בכלל) ללידות הבאות, לא לזאת. (זאת הולכת להיות התגובה הכי ארוכה בתולדות האייל, וגם הכי מגעילה, עוד מעט תביני למה. וכשהמערכת תבוא בטענות - מי תהיה אשמה? אההה? מיייי??) 2. מרכז לידה - לא יודעת מה זה (קראתי, אבל לא עד כדי קביעת עמדה). 3. ללדת בבית חולים רגיל - כן! מיילדת פרטית - מה אני יודעת? אני מתארת לי שמישהו פרטי הוא תמיד יותר טוב ממישהו ציבורי, בייחוד בענייני - "יופי חמודה! תלחצי! את עושה עבודה נהדרת! את עושה עבודה מה-זה מדאימממה! צ'מעי, את משו-משו! אני מתה עליך ואני דורשת שמיד ניסע ביחד לארגנטינה ולעולם לא נחזור!" (הפעם זאת *את* שמדרדרת אותי, וצה"ל לא אשם בכלום) אני אישית לא רק שלא הרגשתי צורך בכל זה, אלא שזה גם קצת מעצבן בעיני (חוץ מהמשפט האחרון, שלצערי לא נאמר לי מעולם מפי שום מיילדת), אבל אני לא דוגמה לכלום. נראה שרוב האנשים אוהבים שמישהו "יעודד" אותם ו"יתמוך" בהם. העניין הוא כמובן שבבית החולים יש את כל אותם דברים נפלאים שאני כל כך אוהבת :-) - רופאים, תרופות, בלוני חמצן, בלוני גז, מנות דם, יו ניים איט (נחשי מי היוצא דופן). 4. לא יודעת. 5. לא יודעת. נשמע מוזר אבל אולי זה טוב. הוא לא עלול להיחנק שם, במים? (אופססס, סליחה, סליחה, רק תזכירי לי - זאת *את* שבהריון? הסתובבה כאן מישהי...). או שכל זה מדובר רק על לפני חיתוך חבל הטבור ותחילת הנשימה העצמאית? בקיצור, לא יודעת. 6. כן - להימנע משכיבה במיטה עד כמה שאפשר ולהרבות בתנועה, בהחלט. ועם זאת לא להשתגע ולהתעלל בעצמך - *זה* - *אף פעם* לא מומלץ. שאלת מוניטור לעומת בדיקת דופלר - נדמה לי שזו שאלה שהיא יותר לשיקולו של הצוות הרפואי מאשר של היולדת, אבל מה אני יודעת, זמנים מודרניים... אני בטוחה שאת יודעת שמומלץ גם לעסוק בפעילות גופנית כלשהי במשך ההריון. אין צורך להכביר מילים, נכון? 7. כן, בוודאי - לאפשר ליולדת לבחור את התנוחה, מה אנחנו כאן, ק.ג.ב.? אבל חלק מן התנוחות המדוברות לאחרונה נראות לי קצת לא מתקבלות על הדעת. התנוחה שהיתה לי עצמי הכי נוחה היא בערך בחצי שכיבה חצי ישיבה. אפשר לסדר את זה או בעזרת מיטה שיש לה חלק מתכוונן, מתרומם ויורד, או בעזרת כמה כרים הגונים. 8. קצב אישי - כן, מה אנחנו כאן, אדגר הובר? בוודאי שנאה יותר להתחשב בקצב האישי של היולדת. האמת היא שלי אישית נראה שאין טעם לתת לזה להימשך בלי סוף, אבל מה אני יודעת, אתן, נערות חביבות בנות הזמן המודרני (אני אגיד את זה כמה שאני רוצה!)... אולי זה מה שאתן אוהבות... ולבקש ללחוץ כשאין צירי לחץ זה *ממש* לא נחוץ, וזה עלול להביא ל... איפה זאת שבהריון? היא עוד כאן? אי אפשר להגיד לה שתלך לקנות בגדי תינוקות, או מוצץ, או למבורג'יני? 9. אסור? לא ידעתי שאסור. ובעצם, למה לסדר שתקיא או שתחוש בחילה כשאפשר לא? טוב, אבל אם היא רעבה - שתאכל משהו (משהו קל? מרק? לבן?), מה אנחנו פה, שומרי משקל? (משקל אחר כך, אחר כך) 10. לא יודעת. 11. כן! בהחלט! איזה ממל'ה!! (גם אני יכולה לבוא?) ראיתי, אגב, כמה יולדות שלא כל כך השתגעו לקבל את התינוק ממש באותו רגע, הן היו עייפות ורצו לישון (ואחת שאמרה שהוא מלוכלך, באמת! את לא מאמינה לי? :-) זה היה הדבר הכי מצחיק ששמעתי בחיים), אבל לך זה לא יקרה :-) 12. לא יודעת. 13. אוי, הנה הגענו, וממש לא רציתי להגיע. זה בעצם לא בסדר שאנחנו מנהלות את כל שיחת האיכס (סליחה) הזאת כאן, באתר פתוח שאינו אתר לענייני לידות וינטעס (אלף סליחות). טוף, אני הולכת להגיד דבר לא נעים, וצריך לזכור שדעתי איננה רפואית והיא אישית לגמרי ונעזרת בשכל ישר שאין שום הוכחות שהוא אכן שכל ישר: ראיתי את תיאור העיסויים, שהם למעשה מתיחות מאסיביות, וראיתי את הבלון. צר לי, אני חוששת שבלידה הראשונה, החתך, ובעקבותיו התפירה - השנואה - כן, אני יודעת - הם יותר טובים (איכס כבר אמרתי?). (אני מבקשת מכולן להירגע, לשתות כוס מים ולהפסיק לצרוח :-)) ממה שידוע לך, האם יש כבר מספיק נסיון עם שתי השיטות הללו? כמה שנים משתמשים בהן? כאשר המיילד מבצע חיתוך, בלידה הראשונה, ובעקבות כך מתבצעת תפירה - התפירה מחזירה, במידה רבה (ואם היא מוצלחת - במידה כמעט מוחלטת) את האיזור למצב שבו היה קודם, או קרוב לכך. העיסויים המדוברים האלה, אם הם נעשים היטב, בהקפדה ובאופן שיטתי, ובייחוד אם הם נעשים לא ע"י האשה עצמה אלא ע"י מישהו אחר - אני חוששת שהם לא רק מגמישים את האיזור, אלא הם אולי גם *מרחיבים* אותו, אולי אפילו משמעותית (שוב - זה תלוי בדרך בה זה נעשה). במקרה כזה, חששי הוא שהמקום יישאר מורחב גם אחר כך, אחרי שהלידה תחלוף לה ויחלוף גם פרק זמן. ואם אמנם יש יסוד הגיוני לחששי זה, ואכן המקום יישאר מורחב - זה יכול לפגוע בשלב הראשון בהנאה המינית, ומאוחר יותר, בעוד, נאמר, שבע שמונה שנים... להגיד? טוב, אני חושבת שמותר לי להגיד, זה לא קשור בתינוק :-) - מאוחר יותר, ייתכן שזה עלול להביא להתרופפות שרירי הנרתיק ואח"כ עלול להוות גורם ממריץ לצניחת רחם. סורי. (ההתרופפות קורית גם ככה, והמתכון הכי מומלץ נגדה הוא ההתנזרות המוחלטת, אבל אולי העיסויים האלה יביאו אותה יותר מהר ויותר רופף). כנ"ל לגבי הבלון, ואולי יותר גרוע (כי נראה לי שפעולתו בעלת השפעה גדולה יותר) לכן שאלתי כמה זמן עושים את שני הדברים האלה. אם מדובר על מעט שנים - אין גם עדויות של נשים לגבי ההשפעה לטווח יותר רחוק. צר לי, שוב. אולי רופא יגיד שאני מדברת שטויות, אבל אין בטחון שהוא בעצמו יודע. ואשר לדולות ולחסידות למיניהן של העולם החדש והאמיץ - עליהן אינני סומכת בשום מקרה. (אהההה, נושמת עמוק, עברנו את זה, כלומר לא את, *אני*, הצלחתי לנסח את מה שהיה לי בראש ועברתי את זה. איזה כיף :-)) 14. לא יודעת. אפידורל נשמע לי כניסוי מעניין, אולי בגלל שאף פעם לא ניסיתי. 15. לא יודעת, אבל למה שלא יידעו אותה? 16. כן, צמוד, אבל גם לנושא הזה, כמו לכל השאר, אין צורך להתייחס באדיקות אפיפיורית. אם הבדיקות עושות לך קצת לא טוב, וזה דבר שקורה לפעמים - אפשר להימנע מן הנוכחות האישית הלוחצת, לא יקרה שום אסון. אגב, לעניין זה, משהו לא ממש חשוב - השעות הקריטיות של הינוקא מתגובה 237764 שלך. מתי קראת את פיטר פן? היתה שם המטפלת של הילדים, הכלבה ננה, שהיתה מטפלת אנגליה מן הסוג הישן והטוב. היא סברה שכל הדיבורים המודרניים על וירוסים וחיידקים הם שטויות במיץ עגבניות, וצידדה מאוד בהשפעתם הטובה של סוודר וכוס תה חם (או משהו כזה). ובכן, אני חושבת שכל הדיבורים המודרניים (של מי, אגב? זה לא ברור לי בדיוק) על ה"שעות הקריטיות" הם קשקוש. לא נעים להגיד, אבל אלה לא שעות קריטיות. ברובן הפופציק ישן, וזה לא ממש מעניין את ישבנו הקטן והקסום מי נמצא על ידו, למה וכמה. כל זה כמובן אינו אומר שלא כדאי שתהיו לידו - להיפך, כדאי בהחלט, תהיו, אבל בלי היסטריה. (זהו, אגב, חלק מן הבולשיטולוגיה, אם כי לא החלק הכי מגוחך). אנשי הצוות מעדיפים, לפעמים, להישאר לבד עם ה"קליינט" הקטן שלהם, בלי נכחות האם והמשפוחע, היות והם יודעים שהבדיקות יגרמו לו לבכות, והאם תיכנס ללחץ. המחשבה שזה מאוד יועיל לו, אם תעמדי לידו ו"תנחמי" אותו, היא הגיונית עד גבול מסויים - ומאותו גבול והלאה היא קצת מצחיקה. 17. לעודד הנקה - ודאי, ודאי. לא ידעתי שהנהלים אינם מוקפדים מספיק. יש להקפיד, אבל ראיתי תינוקת שהיה צורך, ברגע מסויים, להאכיל אותה בתחליף חלב, והאכילו, וטוב שכך עשו. להיניק, בהחלט, אבל כמו שהדודה תמיד אומרת - לא להשתגע ולא לרדת מהפסים. אצל כך וכך מן היולדות זה לא הולך. עובדות בשטח. ואם מאוד מאוד "עודדו" אותה, והיא עצמה "עודדה" את עצמה, עד כדי כך שהיא בטוחה שבלי ההנקה ייפגע משהו רב משמעות - הפסקת ההנקה (או אי תחילתה) תגרום לה לתחושת כשלון צורבת. חבל. מיותר. --------------------- הסוד הוא לקחת את הכל בקלות. קל להגיד, אה? Had enough :-)? ליל מנוחה,מולי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהם1 מתחילים עם הדיונים הלא נגמרים2 אודות החזקה השלישית בריבוע של הפיזיקה הקנטוטיאנית במאה התשע-עשרה, מישהו אומר משהו? פרטי, פרטי, דווקא מעניין. 1אני? שולחת אצבע מאשימה כלפי מישהו? אין מצב. 2ולא לגמרי מובנים, לחלקנו. __________ העלמה עפרונית, לא בהריון ולא בכיוון. בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, כמה אני שמח שהזכרת את החזקה השלישית בריבוע של הפיזיקה הקנטוטיאנית במאה התשע-עשרה. מה רצית לדעת? __________ אלון, יושב במשרד ומתגעגע למיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_______ העלמה עפרונית, משתתקת ומבצעת נסיגה אצילית דוממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אני מסכים שמולי לא היתה צריכה להתנצל כל כך הרבה. יופי של תגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ספר... (או על הקנטו-סקס-מנייאקית או על מיה, מה שתבחר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור על מיה, בנושא הדיון: קצת לפני שאמא של מיה נהייתה אמא של מיה, גם היא התחבטה בשאלות מהסוג ששאלה ברקת. מיה נולדה בארה"ב, מדינה ששמה יצא לשימצה כמקום שבו רופאים מיילדים רק מחכים לתירוץ הכי קטן והופ סי סקשן (שזה אמריקאית לניתוח קיסרי). עם זאת, לידה בבית נראתה (לשנינו) כמו חוסר-אחריות. הוחלט להתאמץ להחזיק מעמד בבית עד כמה שאפשר, ואז לנסוע לביה"ח וללדת כמו ילדים טובים. כנ"ל אפידורל: לא לבוא עם גישה קרבית אנטי-אפידורלית, אלא להשתדל לחכות עם זה ולקחת כשצריך. מה שקרה בסוף הוא זה: נסענו לבית-החולים עם קצת צירים קלים (אליבא דהאם לעתיד) ובלי שום כוונה ללדת, רק לבדוק שהכל בסדר כי היה טיפה דימום. בדרך עוד עצרנו ורכשנו סי די פלייר, שיהיה. כשהגענו, עדיין עם צירים לא בעייתיים במיוחד, נתבשרנו להפתעתנו ששבע אצבעות, למי שזה אומר משהו. שאלו: אפידורל? אמרה: כן, אבל לא עכשיו, לא בוער. עשינו מקלחת, ואחרי זמן קצר התחילו צירים קשים יותר. אמרה: יאללה, אפידורל. דווקא האחות, שהיא לא דולה ולא ניו-אייג'ית ולא כלום, ניסתה לשכנע אותה להחזיק מעמד, והצליחה. מיה נולדה גדולה מאוד (4.180), תוך חמש שעות מהרגע שהגענו לבית-החולים ותוך חצי-שעה בערך מראשית הצירים1, עם טיפה צרחות בריאות מצד היולדת הגיבורה. לי, למשל, לא כאב בכלל. (זאת כקונטרה לכמה חברות שהגיעו ללידה עם אג'נדה חריפה נגד אפידורל, התענו זמן רב ובסוף ילדו עם אפידורל, ולפעמים עם עוד כל מיני חפצים. לא אומר כלום, כמובן, סתם אנקדוטה.) נשארנו שני לילות בבית-החולים, מיה היתה איתנו ביום וישנה בתינוקיה בלילה, כשבכתה הביאו אותה לאמא לינוק קצת, ויש לומר שלדעת האם (וגם האב) זה היה מצויין ואף חשוב. היא (האם) הצליחה לישון קצת, קיבלה עזרה בכל מיני עניינים בסיסיים, והרגישה בטוחה מאוד. אף אחד לא דחף למיה שום בקבוק. אחרי שנה וחצי: 1 כן, אני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מתוקה, וגם הצלם יודע את מלאכתו. ברקת! ברקהההההת!!! נו תקומי כבר! מה את ישנה לי כל הלילה! הנה, הוכחה מדעית: אלון עמית, תגובה 238383, פיסקה ראשונה: לידה בבית - חוסר אחריות! זהו. מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אם כבר מ.ש.ל, אז הנה פירוט קטן: ללידה בבית יש סיכוי גבוה מאוד להיות יותר מוצלחת (יותר נעימה, אולי יותר קלה) מלידה בבית-חולים, וסיכוי נמוך מאוד להיות נוראה ואף מסוכנת, גם לגדולים וגם לקטנים. בסה"כ, זה לא ממש מוצלח. הטעות העיקרית שעושים, לדעתי, היא בדרך בה מביאים בחשבון את הסיכוי הנמוך לסיבוכים. זה מאוד מפתה: בגלל שהוא נמוך, יש המון המון עדויות על לידות בבית שהיו אחלה בחלה. אם הסיכוי לצרות רציניות היה (נגיד) 70%, אף אחת לא היתה מעלה בדעתה ללדת בבית. מכאן שאם מחליטים ללדת בבית עושים זאת בגלל אותו סיכוי נמוך, ועם זה יש כמה בעיות: הסיכוי הזה לא ממש ידוע; האינטואיציה האנושית לא מנוסה בלהבחין בין 1:100 ל-1:1,000; וכשהתשלום הוא עצום, גם הסתברות נמוכה מניבה תשואה שלילית. בקיצור, לתא המשפחתי שלנו זה לא נראה מעשה אחראי. YMMV. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא, וכאן אני הולכת להסתכסך עם כל שאר העולם בערך, שלידה בבית נראית לי פשוט חוסר אחריות. גם אם אני מקבלת את הטענה (שלא נכונה לגביי) שלידה בבית יכולה להיות קלה ונוחה יותר ליולדת, עדיין טובתו של התינוק היא להיות בפיקוח רפואי במהלך ולאחר הלידה, שהיא חויה טראומטית לא קטנה. יכול בהחלט להיות שלתינוק בן יומו יותר כיף להיות מכורבל במיטה הזוגית עם אמא ואבא אחרי שהוא נולד. tough shit. גם יותר כיף לא לקבל חיסונים ולא לאכול ברוקולי. אני האמא בבית הזה, ואני יודעת את טובתך יותר טוב ממך, בסדר? כי אני אמרתי, זה למה! סליחה, נסחפתי קצת. אני בטוחה שהלידה הצפויה (במהירה בימינו אמן) לא תהיה חוויה קלה ונעימה. אני בטוחה שיכאב, ויהיה איכס באופן כללי, ושאנשים ניבזיים בלבן ידקרו אותי ויסתכלו לי במעלה התחתונים התיאורטים שלי, וידברו עלי כאילו שאני לא שומעת ועוד כל מני חוויות בית חולים גועליות. בית חולים זה לא מקום נחמד במיוחד, אחרת אנשים לא היו הולכים הביתה. אני גם בטוחה שכשיגיע הזמן אני אשתדל לבחור בית חולים עם צוות נחמד יחסית, ושלא יתיחס אלי כאל פרה מבכירה. אבל ברור לי שהיכולות המקצועיות של בית החולים יהיו שיקול נכבד יותר. חשובה לי יותר מחלקת טיפול נמרץ לילודים מאשר אפשרות לג'קוזי במהלך הלידה, למרות שהבנתי שזה יכול להקל על התהליך. מה לעשות, זה שיהיה לי נוח ונעים (מה שלא יהיה ממילא) הרבה הרבה פחות חשוב מבריאותה של העוברונת שאני עוד לא מכירה בכלל. זה הרעיון בלהיות הורה, לא? לשים את טובתם של הילדים לפני שלך. זה בעיני המבחן הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה *כל* שאר העולם? הנה אנחנו כבר שלושה, ועם אשתו של אלון ארבעה, ועד כמה שאני זוכרת מתגובת עבר שלך, אפשר לכלול גם את בעלך - חמישה! חמישה נגד שישה מיליארד, אז מה? תייכף נכבוש ת'עולם! אשר לטענה שבבית יותר קל ונעים ליולדת - לפחות מהעדויות שאני קראתי ושמעתי, זה פשוט לא נכון. בבית יותר *נעים* - *פסיכולוגית*, ולא מאיים כמו שם המפורש ההוא - "בית חולים" - וכל זה נכון לגבי השלבים ה*מוקדמים* של התהליך. ככל שהתהליך מתקדם ומצב הדחק הגופני, אצל רבות מן היולדות, הולך ומתגבר - הנינוחות הפסיכולוגית מאבדת ממשמעותה לנוכח קול הגוף - ואז יותר *קל* בביה"ח, שבו יש אפשרות לקבל עזרה באמצעות משככי כאבים. ועל הבטיחות הרפואית שהיילוד נהנה ממנה בביה"ח הרי אין ויכוח. זה מובן מאליו. ובבית החולים לא כל כך נורא והאנשים שם לא כל כך רעים. אבל לגבי התחתונים את צודקת. תחתונים באמת לא יהיו שם :-). וברוקולי זה טעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הייתי אמורה לכתוב - לגבי התחתונים ה*תיאורטיים* את צודקת... לא חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל הגישה שאת מציגה, המצב בביה"ח ממעט להשתנות לטובה. האינפלציה של התערבויות רפואיות לא משפיעה רק על האם אלא גם על התינוק. תינוק שאמו קיבלה אפידורל מתקשה יותר לינוק בהתחלה, תינוק שאמו קיבלה פטידין לטשטוש הופך רדום ומסומם לכמה שעות טובות, תינוק שאמו לא הצליחה ללחוץ בגלל האפידורל יחטוף פומפה של ואקום בראש 1 או גרוע מזה, מלקחיים, וייצא חבול ומצולק. הא לך טראומה על טראומה, טלאי על טלאי, והכל בבית חולים מודרני ומפוקח. לידת בית עם מיילדת מנוסה, לעומת זאת, יכולה לענות על כל הקריטריונים של פיקוח רפואי - למעט אותם יומיים שלאחר הלידה, אותם הזכירה החשמנית בשבתה כדודה מודאגת. אם זה פותר משהו, רוב הנשים שילדו בבית מביאות את התינוק לבדיקה בבי"ח בתוך 24 שעות, ולו רק כדי שיוכלו לקבל את מענק הלידה. ואגב, אני לא שמעתי על לידות בית שנגמרו באסון חו"ח, לפחות לא בארץ. שום תביעת פיצויים (והמיילדות, שחלקן פועלות 20 שנה ויותר, מבטחות את עצמן בסכומים גבוהים). לפי הסטטיסטיקה שהבאתי בתגובה קודמת, יש כ-15% מלידות הבית שמגיעות בשלב מסוים (לפני, במשך או אחרי הלידה) לביה"ח. ואחד התנאים ליילד בבית הוא מגורים של עד 20 (אולי 30?) דקות מבית חולים. 1 אגב, זה קרה לי, ומסביר הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כשאת חטפת פומפת ואקום בראש - זה היה בגלל אפידורל? היה אפידורל? 3. האם הסטטיסטיקה שהזכרת מובאת באתר שהפנית אליו בתגובה 235823? אם זה זה, אני לא מצליחה להתמצא בו. על כל פנים - האם יש איזו סטטיסטיקה נלווית - ב*אילו* לידות מדובר? כלומר - קודם כל, כמה מתוך לידות הבית הו לידה ראשונה, כמה שניה, שלישית וכולי. שנית, ה 15% המדוברים - כמה מהם לידה ראשונה, שניה וכו'. בכל מיני פראמטרים, יש (לפחות לדעתי, אבל ככל שזכור לי, גם לדעת רופאים) להפריד בין הלידה הראשונה לבין אלה הבאות אחריה. ואולי יש (כך אני משערת) משמעות לנתון זה, ב*תוך* חמישה עשר האחוזים. כלומר - להשערתי, האחוז של לידות ראשונות עשוי להתגלות כגבוה, יחסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא יודעת למה חטפתי. ככה כתוב בטופס, והזיכרון של אמא שלי לא מה שהיה פעם. 3. הסטטיסטיקה מכאן: תגובה 237646 ומכאן: תגובה 237649 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. טוב, לא ניכנס כרגע לגיל שלך, לא ניכנס כרגע לגיל של צביקה פיק ונעזוב את הגיל של הקטינות שהוא אוהב. אני פשוט אומר לך את זה בתור האמא של מזכ"ל ארגון הבריאות של האו"ם ותצטרכי לסמוך עלי: כשאת נולדת לא היה אפידורל. פומפות היו עוד הרבה לפני כן (נחשי למה). 3. אוקיי, קראתי, אבל השאלות ששאלתי בתגובה 238535 הן עדיין שאלות מעניינות. 4. אולי נתאבק בבוץ? וכשנתעייף נביא חצצית ופשוט *נשפריץ* בוץ. יהיה כיף. :-) :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא היה אפידורל לפני 36 שנה. הגיל שלי הוא לא סוד, והתשובה "לא יודעת" היתה כפשוטה. לגבי השאלות - לא מצאתי נתונים לגבי לידת בית ראשונה או שנייה/שלישית, אנסה לחפש. 4. אפשר לעשות עוגות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפרה לי מיילדת ותיקה שאתה דיברתי על הנושא: בתקופה שבה נולדתי, היה נהוג (לפחות בבי"ח הקריה) לתת ליולדות חומר מטשטש כחלק מהפרוטוקול. אפידורל לא היה עדיין, אז סיממו אותן ברכות. מדי פעם היו מרימות את הראש מהכרית: "מה קורה, כבר ילדתי?". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה עוזר אחרי מעשה - אני רואה שהחשמנית לקחה קשה את המשפט הראשון שלי אלייך- אז המשפט הזה נאמר בחצי חיוך. אני לא באמת נוזפת בך ככה, והאחריות על האי-הבנה היא שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה פתאום את מסתובבת באייל בשלוש בלילה, תסלחי לי? ככה את מטפלת בילדים שלך?! ואחר כך היא מטיפה לי על אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהנושא של ניתוחים קייסרים נירגע אחרי תביעה נגד בית החולים מאונט סייני ורופאיו. אני לא זוכר אם זו היתה תביעה משפטת או של וועדות הפיקוח הרפואיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, לא סילקו מפה את הילדים? אם הייתי יודעת... :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי'נה, צוציקית, את בת פחות משלושים? עופי לישון! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק מבוגרת כדי להחזיק נשק וכאלה1, אבל ילדה, הא? >בורחת בבכי למיטה, מיבבת, וסוגרת כאן את הדיון< 1לפחות תיאורטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פציינט, לא קליינט. אוף, עבדתי קשה, מה הקטנוניות הזאת? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, להבהרה - אני עצמי תומכת בכל הסעיפים שהזכרתי (כלומר תומכת בסימון "כן" במשבצת המבחן האמריקאי). 1. אכן, בלידת בית אין פיקוח רפואי *צמוד* על התינוק בימים הראשונים. יולדות רבות מגיעות לבי"ח לבדיקות עד 24 שעות לאחר הלידה (בעיקר כדי להיות זכאיות למענק), ומעבר לזה המיילדת מגיעה לביקורת יומיים או שלושה לאחר הלידה. כמובן שאם התינוק יוצא עם צהבת, למשל, ממליצים להעביר אותו לאישפוז. 2. מרכז לידה = היתרונות של לידה טבעית, פלוס היתרונות של בית חולים. כך זה לפחות אמור להיות - מיילדת צמודה ותוכנית לידה אישית, וגם רופא וחדרי חירום בהשג יד. 5. בלידה טבעית נוהגים לחתוך את חבל הטבור רק לאחר שפסק מלפעום. כך שלידה במים לא אמורה לגרום נזק. 6,7,8,9 - כאן תורי לומר לך "נו, באמת, דודה". את מעידה שהיו לך לידות קלות ללא אפידורל, אשרייך. אבל האם באמת לא ידועים לך כל הנהלים הללו? מניעת היכולת לזוז בזמן הצירים (יש בי"ח שלא מרשים לקום לשירותים, ומספקים סיר). איסור ללדת בכריעה או בישיבה, לפעמים פשוט בגלל שהמיילדת הספציפית מנוסה רק ביילוד אשה שוכבת. אי מתן מים ומזון - בבי"ח מצמיאים יולדות, גם אם הלידה נמשכת 20 שעות. צמאה? הפתרון הוא כרגיל אינפוזיה. הנהלים האלה קיימים כמעט בכל בי"ח, בכל אחד מהם "מכה" אחרת, ולכן אני מתקשה כל כך לבחור ביניהם. כנ"ל לגבי ה"לא יודעת" בתשובותייך לגבי ביות, שהות עם התינוק בבדיקות ומתן פיטוצין להוצאת השילייה - יש פה היתממות קלה שלא עונה על שאלתי האמיתית. העניין הוא לא עצם קיומן של הפרוצדורות השונות (כמו ביות חלקי או מתן פיטוצין), אלא הצורך לאפשר ליולדת לבחור בהן על פני אחרות. אם למישהי מתאים למסור את התינוק ללילה שלם לתינוקיה, תתכבד ותמסור אפילו לשבוע שלם. אבל חייבים ללכת לקראת היולדת שלא מעוניינת שהתינוק ימוש מטווח ראייתה. יש גם כאלה, ולא משנה לצורך העניין מה מניעיהן, כפי שאת לא חוקרת את מניעיה של זו שאמרה ש"התינוק מלוכלך". העובדה היא שבביה"ח עסוקים מדי ברוטינה, ואוטמים את האוזניים לבקשות "חריגות" (אני לא מאשימה אותם, אגב, עם השחיקה הזו ובתנאים האלה). סתם דוגמה - אחרי הלידה נותנים לתינוק ויטמין K בזריקה. יש כאלה שמאמינים שהוויטמין נספג טוב יותר בטיפות, ומעוניינים לחסוך לתינוק זריקה כואבת. אם כזו תרצה לשהות ליד תינוקה בזמן הבדיקות (או לשלוח את האב, מה שבד"כ קורה) ולוודא שהבינו את הבקשה שלה, שמאפשרים מתן ויטמין בטיפות וכולי. 13. חייבת להודות - טיעון חזק :-) (ושמא נאמר, טיעון הדוק?). אני אחקור בנושא. 15. למה שלא יידעו את היולדת? כי אולי ביום שלישי לא בא להם. עובדה שלא מיידעים. קראתי את זה בעשרות סיפורים - ודווקא לא באתרים של ה"בולשיטולוגיה", וגם לא סיפורי תלונה ומכתבי תביעה. פשוט סיפור לידה רגיל, שורה 20 - "הרופא דחף את היד שלו ואמר 'אני עושה לך סטריפינג', אמרתי לו שאני לא רוצה אבל זה כבר היה מאוחר מדי". כאלה דברים. זה קורה הרבה, בגלל האוטומציה של תהליך הלידה והפיכתו לסרט נע - על חשבון היולדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם ויקטור אמר לאלגרה: אלגרה, תטלפני מהר לרופא בקופת חולים, כואב לי הכל! כואב לי הראש וכואב לי הגב וכואב ידיים וכואב רגליים ואני תיכף ימות. טילפנה אלגרה אל הרופא ואמרה: דוקטור, בעלי ויקטור הוא מרגיש נורא רע הוא הולך למות כואב לו הכל הוא נורא חולה. שאל הרופא: כמה חום יש לו? מדדת לו את החום? הניחה אלגרה את השפופרת (לא סלולרי) ואמרה לויקטור: הוא אמר אם מדדתי חום. אמר ויקטור: אלגרה! את רוצה שאני ימות? תטלפני אליו מהר ותגידי לו אנחנו פה אנשים שחיים על ביטוח לאומי. אנחנו לא יכולים פה למדוד מדידות והם בקופת חולים הם יכולים למדוד יופי כל מה הם רוצים הם יכולים למדוד ואנחנו פה לא יכולים ושהוא כבר יגיד לך מה לעשות. אמרה אלגרה: יו לא נעים כבר טילפנתי הוא יתעצבן. טילפנה ואמרה: דוקטור באמת תאמין לי לא סתם אני מטלפנת באמת בעלי ויקטור הוא מרגיש נורא ותבין אותי אנחנו פה אנשים שחיים על ביטוח לאומי אנחנו לא יכולים פה למדוד מדידות תאמין לי באמת אנחנו אנשים שחיים על ביטוח לאומי. אמר הרופא: תראי, זה לא כל כך מסובך. תקחי מדחום, שימי ברקטום, אחרי שתי דקות תראי כמה חום יש לו ואז תטלפני אלי ותודיעי לי. הניחה אלגרה השפופרת ואמרה: אמר אני צריכה לקחת מדחום לשים ברקטום. התחיל ויקטור להתעצבן: נו באמת אלגרה! למה לא אמרת לו שאנחנו מאיפה אנחנו יהיה לנו פה רקטום! אנחנו אנשים חיים על ביטוח לאומי מאיפה יהיה לנו רקטום והם שמה יש להם רקטום! תטלפני! נבהלה אלגרה ורק אמרה לעצמה בשקט: הוא יתעצבן הדוקטור כל היום אני מטלפנת... טילפנה ותאמר: דוקטור נורא סליחה אבל אנחנו אנשים שחיים על ביטוח לאומי ובאמת תאמין לי אין לנו כאן שום רקטום תאמין לי אני מה-זה חיפשתי אין אין פשוט אין. (המקהלה היוונית ברצ'יטטיב איטי: סת-א-א-א-א-ם עב-דה ע-ל-יו, לא חיפ-שה כלו-הו-הו-הו-הום! כלו-הו-הו-הו-הום!) אמר הרופא בשקט ובסבלנות: קחי מדחום, שימי לו בפי הטבעת ואחר כך כל השאר כמו שאמרתי לך, ותודיעי לי. הניחה אלגרה השפופרת ותיפן אל ויקטורה איש חיקה: כל רגע אומר משהו אחר קודם אמר אני ישים מדחום ברקטום עכשיו פתאום שינה את דעתו אומר אני ישים מדחום בפי טבעת. עכשיו כבר ויקטור התחיל להשתולל: הקופת חולים האלה יימח שימם! הם הכל יש להם שמה הכל הכל! רקטומות יש להם שמה כמה שהם רק רוצים רקטומות ופי טבעות ומדחומות הכל יש להם שמה הקופת חולים האלה פי טבעות! ואנחנו פה מה יש לנו מה? אנחנו חיים על ביטוח לאומי אנחנו! על ביטוח לאומי אנחנו חיים תטלפני ותגידי לו איך אנחנו חיים לקופת חולים המנייאק הזה! ותטלפן אלגרה ותבכ בכי מר: דוקטור באמת פעם אחרונה אבל באמת אנחנו אנשים חיים ביטוח לאומי אנחנו אנשים חיים אפילו לא אבטלה אנחנו רק לאומי אנחנו גם הבטחת הכנסה אנחנו אין לנו פה פי הטבעת תאמין לי... אמר הרופא: תתקעי לו את המדחום בתחת. ותנח אלגרה השפופרת ותאמר: אתה רואה? בסוף הוא באמת התעצבן. אמר ויקטור: הוא התעצבן עלייך ולעומת זאת ברקת היא לא התעצבנה עלייך. ברקת היא מה יש לה להתעצבן עלייך ברקת היא התעצבנה על החשמנית לא עלייך בטח שלא עלייך רק על החשמנית היא התעצבנה למה החשמנית הזאת כלום כלום אין לה לתת לה כלום לא רקטומות לא פי טבעות לא מדחומות לא רקטומות. זאתי החשמנית כלום כלום אין לה כלום. 1 -------------- אני רוצה להבין: את שואלת *אותי* אם *לדעתי* יש מקום לשיפור בבתי החולים שלנו? *אותי*? (עוד לא עשיתי היום מספיק כוכבים. אלה כוכבים או כוכביות? עוד לא החלטתי) תשובתי: כן, אבל בכל פעם שאני משוחחת על זה עם דני נוה - ותאמיני לי, אני משוחחת על זה *הרבה* עם דני נוה - כל פעם הוא דוחה אותי תילך-תבוא-תילך-תבוא, כל פעם יש לו איזה סיפור אחר, פעם איזה כנס, פעם בר מצוה, פעם חתונה לא עלינו. ברוך השם המון חברי מרכז יש להם שמה, המון. גם רקטומות. המון. וכל פעם אני אומרת לו: אבל דני, זה לא טוב ככה, זה צריך להשתנות. בדרך כלל הוא כבר בדרך לאיזה ברית, אבל מדי פעם כשיש לו דקה זמן בשבילי, הוא אומר לי: תפני ליעקב, תדאגי שתוך ארבעה חודשים הוא ייקח לפחות בית חולים אחד ויפריט אותו טוב-טוב, באבו-אבו-אבוהו שהוא יפריט אותו, ואז ברקת תלד, ועוד איך היא תלד! על הכיף-כיפאק היא תלד! ורק בגלל שעוד לא גיליתי איפה הבונקר של יעקב, האם אני חושבת שבינתיים כדאי לך ללדת בבית? לא יודעת, מה אני אגיד לך, לא יודעת. אלה החיים. בבית זה נראה לי אפעס... לא לגמרי בטוח. אולי אני באמת טועה. ומיילדת זה לא רופא ממש כשם שרופא זה לא מיילדת. אי אפשר להזיז קשישות בדואיות ממה שלימדו אותן לפני שמונים שנה. קשה, קשה. לא רציתי להיכנס עוד פעם לקצ'קיאדה של הלידות שלי, גם בגלל שזאת קצ'קיאדה וגם שלא יבוא דורון יערי ויגיד לי למכור סדרה לטלויזיה. אבל אם אני כבר עונה כאן מספסל הנאשמות, אז בקיצור: מתוך שש לידות, ארבע היו תוך כמה דקות, רבע שעה, בערך. זאת שעליה סיפרתי נגמרה בחדר הקבלה, ובשלוש האחרות המיילדות לא הסכימו לסידור הנחמד הזה והייתי צריכה לעבור איזושהי פרוצדורה, לפשוט את הבגדים, ללבוש כתונת בי"ח וכו' ולהגיע לחדר הלידה. *באמת* לא התחקיתי על הנהלים, הייתי באופוריה ושום דבר לא עניין אותי ומה שאני לא יודעת, אני לא יודעת. את רשאית לראות בזה היתממות. ובימים של שתי הלידות הראשונות, אם כבר המציאו אז את המילה "נהלים" (סתאאם), אלה היו, קרוב לוודאי, נהלים שונים. בכל אופן זכור לי שבלידה הראשונה דווקא הביאו לי מרק. לא רציתי לאכול ואשה נחמדה, כנראה "כוח אדם" לא מקצועית, עמדה ושיכנעה אותי לאכול "לפחות כמה כפות". וקשה לי מאוד לענות על אחת, שתיים, שמונה, שתים עשרה, ובעת ובעונה אחת לא להתייחס אל ה"מניעים", כפי שהגדרת. כי נדמה לי שהמניעים (שאני כידוע לא בהכרח קוראת להם מניעים אלא אולי יותר נשות-הזמן-החדש-נחמדות-וקצת-מחורפנות) - הם חלק מן הבעיה כאן. ואם אמרת לל.ב.פ שבגלל התייחסות כמו שלה בתיה"ח לא משתנים - אז בי צריך לירות. בגלל אנשים כמוני העולם הוא מקום מחורבן. נדמה לי שלפחות במיילדות השמרנית, זו שאינה מושפעת מן הרעיונות הטבעיים - משתדלים שלידה לא תימשך עשרים שעות, בין השאר משום שזה עלול להכניס את התינוק למצוקה מסויימת. שוב, מה אגיד לך - גם בזה אני מסכימה איתם (וזו לא רק היטפלות נקודתית, לא לעניין, לאיזה מילה שזרקת בהקשר לגמרי אחר - מקופל כאן עולם ומלואו) ---------- 1 אה, מה המדיניות הלא-אחידה הזאת של השמטת פסיקים ונקודות שלא לפי עקרונות ברורים? - אל דאגה, עוד נפצח את זה יום אחד עד הסוף :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאבי נ"י מספר את הבדיחה הנ"ל, היא גם כוללת נקישה מנומסת על דלת השכנים ושבועה בדמעות מצד השכנה ש1"בעלי יצא שלשום למילואים ולקח את הרקטום שלנו איתו". 1 לפעמים זה מתחלף ב"אחח, בדיוק לפני שבועיים נשבר לנו הרקטום כששטפנו אותו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני אוסיף את זה בגירסה הבאה. וכיון שנתכנסנו - אתה רואה את התכנית של אודטה? אולי אתה יודע למה האלמוני שאל אם אני זו היא? גם היא סיפרה את הבדיחה? חשמנית, לא רואה טלויזיה ולא קוראת אודטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה! סוף סוף שאלה שאולי באמת אוכל לענות עליה! 1 אז ככה: אי שם בימים ה"עליזים" של הניקים שלך, כתבת מספר תגובות שיצרו את הרושם שאת דמות מוכרת מאד. נראה לי שיקירינו האלמוניים פשוט מנסים לעבור פרה-פרה בשיטת "הכורדי הזועם" על כל שמות הנשים המפורסמות בארצנו (עם קצת אלימינציה לצרכי ייעול), בתקווה שתשברי ותודי לכשיזרק השם הנכון. אין לי מושג אם אודטה מספרת את הבדיחה הזאת. לפעמים אני מתפנה לצפות בירון לונדון ומספיק לראות אותה מפטירה בסאכאריניות את ההבטחה הנצחית: "ואני אהיה כאן" (אבל תשאלי את ברקת, לשתיים היה פעם איזה עניין משותף...). איך אני בשבילך? 2 1 לתשומת לב עורך הטריוויה. 2 לא טוב? לא כסף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, מוזר. דמות מוכרת מאוד? מה, זה שאני הבת של איש שפעם עבד עם דז'יגאן, כשלאף אחד לא ברור איפה מייצרים את זה, את הדז'יגאן, ואם זה אוכל הרבה שמן? איך אתה אלי? יופי. טוב, את האמת? אולי הייתי מצפה שאם כבר חשפת אותי בקלוני, שאולי לפחות תתן איזה מחמאה, שאני אולי סיפרתי את זה הרבה יותר יפה מהשכנה של האיש במילואים (אני מבינה שלהסית אותך נגד אבא שלך זה לא בא בחשבון), או לפחות הרבה-הרבה יותר ארוך... מה היה עם ברקת ואודטה? ספר, נו, אפ'חד לא שומע, שתיים בלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שאלתי אותך לדעתך, כבעלת ניסיון. לאחר שהוכחת אותי על אחת מטענותיי, ביקשתי לדעת מה דעתך על שאר הטענות (אל דאגה, זה לא ייכנס לשום מניפסט). ורציתי גם לראות אם יש דברים שלגביהם את מסכימה שהם שייכים לתחום ההיגיון הבריא. אם את מסכימה שאין להצמיא יולדת 1, אנחנו מסכימות על הנקודה הזו. האם המניעים, שכנראה מעצבנים אותך, פוסלים בהכרח את הטענה? לא משנה, אני רואה שאין לך חשק להיכנס לזה :-) לי היה חשוב לפרט נקודות מעשיות, תיקונים נקודתיים לגמרי ולא טענות מעורפלות או אנקדוטליות. אגב, ארבע לידות של רבע שעה זה בכלל לא קצ'קיאדה, זה נתון לספר של גינס. 1 כן, עושים את זה, והביקורת על הנוהל הזה דווקא לא באה מאתרי "הרוח הרוחנית" אלא מ"המדריך הישראלי להריון ולידה" של בר ורוזין, המכונה גם "התנ"ך", שהוא המיינסטרים שבמיינסטרים בתחום הזה. וכדי לא לעבות יתר על המידה את הערת השוליים הזאת, שאר דבריהם של בר ורוזין כתובים ב תגובה 238670 . אגב, בספר מובעת התנגדות נחרצת ללידת בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עונה לתגובותייך במעורבב, לא לכל אחת לחוד. במדריך בר-רוזין עילעלתי פעם (לא יודעת איפה, בחנות?). מתי הוציאו אותו? אני משערת שלא בשנים האחרונות. עד כמה שידוע לי, כמה מן הדברים המוזכרים שם הם כבר נחלת ההיסטוריה וההתנגדות להם אינה נחוצה עוד. זה שאת אומרת שלא נותנים לבנאדם לשתות כוס מים, זה באמת הוציא אותי מדעתי. לא ייאמן. מה יש להגיד? חארות... עוד מגלחים? כבר לא מגלחים, נכון? בלידה הראשונה גילחה אחות. לא רציתי לעבור שוב את אותה חוויה, ולקראת הלידה השניה החשמן גילח. וואללה, צ'מעי, מי היה חולם שחשמנים מצומחי זקן יודעים לגלח ככה... המיילדת התפעלה מהשלמות (ברצינות :-)). (את רואה שאני, אך ורק מתוך כוונות חברותיות, חושפת כאן את כל בני מעיי, וההגינות המינימלית מחייבת שתודיעי, סו"ס, לציבור המעונה ששנתו נודדת - מיהו האינסטלטור??!! דור שלם דורש אאוטינג!! סתאאם, סתם) לפחות בהדסה עין כרם, שם ביקרתי יולדת לפני כשנה - יש ליולדות גישה חפשית לתינוקותיהן ואפשרות להיניק אותם בלי שום הגבלה. יש לשער שזה כך בעוד בתי חולים. גם לא הוציאו את הבעל אל מחוץ לחדר הלידה, לא אסרו על היולדת לקום והיא קמה, הלכה לשירותים ונדמה לי שהתקלחה בעזרת בעלה. אולי תבררי - אולי באמת שם, בהדסה עין כרם, הגישה היא ידידותית למשתמש יותר מאשר במקומות אחרים ואולי זה אפילו שווה את הנסיעה (או אולי אפילו שהות מראש בירושלים, אם יש ביכלתך). סתם... הרי זה לא יהיה. מהי עצה? עצה, פעמים רבות, היא חותמת גומי שאנו מבקשים להחלטה שכבר החלטנו. נראה שאת כבר החלטת. לגיטימי, לגיטימי לחלוטין. אולי באמת אני הייתי האדם הלא נכון במקום הלא נכון, והיית צריכה לשוחח עם מישהי הקרובה ברוחה לאורח המחשבה שלך. ובכל מקרה, בין אם תלדי בבית, בבית חולים, במרכז לידה או בשדמות בית לחם - אני משערת שהכל יתנהל כראוי. אין שום סיבה שלא. אכן, סוציולוגי. צריך לזכור - לא, בעצם, אין שום צורך מיוחד לזכור, ואעפי"כ אזכיר בלשוני המאוד-לא-סוציולוגית: כל העייסק התחיל בשנות השישים מכמה אמריקאיות-מעמד-בינוני, משועממות, חסרות סיפוק, שחשו שלא נטלו חלק מרשים מספיק, מיוחצ"ן מספיק, במהפכנות הכללית, אז הן אירגנו להן מהפכנות פרטית. ייתכן שבלעדי החלוצות הנ"ל ברקת הדעתנית אפילו לא היתה יודעת שהיא לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות. מה אני מקשקשת? ברקת היא ברקת, והיא היתה יודעת. ובכל כך לא באתי לומר שבתי החולים והרופאים הם גן עדן עלי אדמות. הם בהחלט לא. --------- קצ'קיאדה פרק ב/9143 סטטיסטית, יש סיכוי שההריונות שמן השני והלאה יתקצרו, בהשוואה לראשון. אצלי קרה ההיפך: חמשת הריונותיי הראשונים נמשכו כולם בין שלושים ושבעה לשלושים ושמונה שבועות. מתוך ששת אהוביי הסנסציוניים, דווקא אהובי הקטן, המתוק, השישי, חיכה עד ליום אחרון, סוף השבוע הארבעים - התל"ם המיתולוגי. באותה תקופה, כל מי ששמע מפי תמיהות בעניין זה, אמר - נו מה את רוצה? טוב לו, הוא לא רוצה לצאת.. במשך אותם שבועיים היו בנותיי מניחות את ראשיהן על בטני ושרות לו מזמור עתיק יומין, מלא תקווה ואופטימיות, שלימדתי אותן. לא מצא חן בעינינו "ברל'ה", כי ברל'ה הוא הרי ברל'ה, אז איכשהו, שרתי יום אחד - "יוסל'ה...", ואחריי המשיכו הילדות במרץ, באהבה, במתיקות, תוך צחוק מתגלגל: "יוסל'ה, יוסל'ה, צא החוצה, אמא ואבא יקנו לך עוגה...". ------------ לטפי את הבטן ותמסרי ליוסל'ה ד"ש ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרהור עגום בעקבות האמריקאיות המשועממות - מי צריך את גיל רונן כשיש אותי.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מהאמצע - מי אמר לך שהחלטתי? כו-לה זרקתי משפט על לידה בבית. לעת עתה אני קוראת, שוקלת, חושבת, שומעת, אפילו קוראת תגובות של אמהות לששה ילדים, שערי בנפשך. מדריך בר-רוזין פחות מעודכן ממה שכדאי היה - מהדורה אחרונה מעודכנת ל-1998, יצאה גם מהדורה דקה יותר ב-2002. אבל הים אותו ים, בשינוי ניואנסים. (כאן מגיעה התעלמות סמי-אלגנטית מההערה שלך על האמריקאיות). מה שחשוב לי הוא ללדת עם מיילדת צמודה שתשעה לרצונותיי ולאפשרויותיי קודם כל, בלי לזרז אותי כי יש צפיפות בחדרי הלידה. לא עניין הבית חשוב כאן. אם אוכל לשכור מיילדת פרטית בתוך בית חולים, אעשה את זה. אם אצטרך להביא אינסטלטור, אעשה גם את זה (רק בלי הפומפה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקטור מרנצנבוים, אתה רואה מה שאנחנו צריכים לסבול כאן??!! שבוע אנחנו לא עוצמים עין ובסוף היא בכלל עבדה עלינו בעיניים!! הרעיון של מיילדת צמודה בתוך בית חולים הוא רעיון טוב מאוד. ------------- *לשכור*; לא רק אמריקאיות שנות שישים אני חושבת על הנושא הזה את מה שאני חושבת על הרפואה האלטרנטיבית ובערך על כל נושא בעולם - זה מונע ע"י אינטרסים כלכליים. רק שבעוד שבמקרה של האלטרנטיבית זה בסה"כ ברור וגלוי, כאן, בעניין זה, קשה לשים את האצבע על פושעי אוסלו. אולי עוד אגלה, יום אחד. כמובן, כל זה אין לו קשר ישיר להחלטה שלך, זה לא מתנהל ברמה הזאת. ובכל זאת, אם לוקחים בחשבון, לו במסוייג, את ההנחה הכלכלית - הצעד הבא הוא שמסע ההשמצות המאסיבי כלפי בתי החולים הוא אינטרסנטי, לא כולו "רוח רוחנית" ואיננו לגמרי מבוסס. כשהייתי בהדסה עין כרם לא ראיתי משהו שמזכיר סרט נע וממעט החוויות ששמעתי מן היולדות, לא זירזו שם אף אחת, לא בגלל צפיפות ולא בגלל הבת דודה של הצפיפות. אבל שימשיכו לפתוח אתרים, מה'כפת לי. מיילדת צמודה בתוך בית חולים - רעיון טוב, אמרתי כבר? הנה, אומרת עוד פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מה אני אשמה שחצי מילה על העניין הזה מקפיצה את כל העולם? :-) בחיי שלא ידעתי שזה ככה. אף פעם לא עשיתי תוכניות לידה אינדיבידואליות. אגב, תגידי לדוקטור שלך שאפשר כבר להוציא את המדחום מהתחת של ויקטור. לגבי האינטרסים הכלכליים - האינטרס שעולה בדעתי הוא דווקא הפוך - בתי החולים מעוניינים לשמר את ההגמוניה שלהם בתחום הלידות (ע"ח מרכזי לידה ולידות בית), כדי להמשיך לקבל את המענק הנאה שלהם על כל לידה, משהו סביב 6,000 שקל. במקרה שיולדת בלידת בית נרשמת אח"כ בבי"ח, גם אז הוא מקבל את המענק. מה שכן, אישור של לידות בית יסייע למיילדות כמובן, אם כי יש גבול למספר הלידות שמיילדת אחת מסוגלת להתחייב אליהן מראש, פשוט בגלל שהתל"מ נוטה לתעתע (נדמה לי שהן מתחייבות ל-6-8 לידות בחודש ולא יותר). אבל אישור כזה כן יכול לחזק את המעמד המקצועי שלהן ולהוסיף עוד הכשרות ומיילדות חדשות לתחום הזה. יכול להיות שיש אינטרסים כלכליים אחרים, ואם למישהו יש רעיון, אשמח לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מאותה תקרית אפידורל, שגם היא למעשה הסתיימה בטוב ורק צרמה בגלל האופן שבו נעשתה, מחלקת היולדות בעין כרם היתה יעילה מאוד לשני הכיוונים. הם אמנם זירזו תהליכים, אבל לא היה נראה שהם עושים משהו לרעת היולדת, המיילדות היו אסרטיביות מאוד לטוב ולרע - באחד החיבורים למוניטור, סיפרו לי שהפעילות הרחמית שלי לא מרשימה אותן אך בשלב הפעיל של הלידה הן היו מועילות ויעילות עד מאוד ופרט לשטיקים שלי (שדרשו בין השאר מוזיקה אלקטרונית ברקע) הציעו שטיקים משל עצמן (מראות ותנוחות משונות). במחשבה שניה, היתה לי לידה קצת קינקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מכירה כמה וכמה יולדות שהיו בשמחה נשארות עוד כמה ימים במחלקה. אני גם מכירה יולדות שהתעקשו לא לתת לילודיהן חיסונים בבית החולים כדי לחסוך מהן את כאב הדקירה וברחו מהמקום המרושע הזה כל עוד נפשן בן. לידה ביתית לא מתאימה לכל אחת, אבל כנראה כמו כל דבר שמגיע לישראל, הכל נלקח לקיצוניות מוזרה, כמו למשל תיאוריית הרצף. אני לא חושבת שנושאים כאלה צריכים להיות שחור-לבן מוחלט אלא אם אפשרות ומוכנות לשינויים. בבוסטון, כל הריונית רשאית להחליט אצל מי היא רוצה לעשות את מעקב ההריון שלה - מיילדת או רופא נשים ומבצע/ת המעקב הוא זה שילווה אותה במהלך הלידה. נטייתי הראשונה היא לכיוון המיילדת ולו בשל נסיונה הגדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
17. ולגבי הנקה - שוב, העניין הוא לא הבחירה להיניק או לא להיניק, אלא התמיכה של בית החולים בבחירת היולדת. תינוק שהתרגל לבקבוק בגיל יום, יתקשה לחזור לינוק מהשד (מה שדורש ממנו יותר מאמץ וגם "אחיזה" אחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל קשור זה בזה. הבחירה להיניק או לא וכיצד היא נעשית, הבחירה הזאת - כל זה קשור ישירות בתיאור שתיארת, של התינוק המתרגל לבקבוק בגיל יום ואחר כך מתקשה לחזור לינוק מהשד. גם אני חשבתי ככה פעם, ובפועל גיליתי שלא כצעקתה. תינוק שהוזן פעם-פעמיים - וגם עשר פעמים, מבקבוק, אולי באמת יתבלבל קמעא ואולי לא - ואז יינק מן השד, ויוכל להיזון גם בדרך אחרת כלשהי, אם אימו תבחר בכך או אם יתגלה שזו הדרך שהוא אוהב. בזאת אינני אומרת שבית החולים רשאי לזלזל ברצון היולדת. הוא צריך לכבד אותה ולתמוך בה. העניין הוא עם ה*בולשיטולוגיה*, שגורמת לאשה להיות כל כך חרדה בנושא זה. לפחות במקרה שלי - חשבתי ככה משום שחשבתי ככה, וגם משום שחמותי חשבה ככה. העניין הוא שכשאת חושבת ככה זה לא בגללך, לא בגללי ולא בגלל חמותי. זה *בגללן*. איך זה שתנועה שכל רצונה שהאשה תהיה נינוחה ומאושרת ושליווה ושהתינוק יהיה נינוח ומאושר ושליו - יוצרת גדודים של נשים כל כך עצבניות ומבוהלות? אין כאן איזה משהו דפוק מהיסוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת ככה *בגללן*? למה באמת אני חושבת ככה? בטח לא בגלל חמותי (שאינה) ולא בגלל אמא שלי. את הגישה של הדור הקודם (אמא שלי לצורך העניין) בכל הקשור לרופאים ורפואה אני ודאי לא מאמצת. הדור הזה הריץ אותנו לרופאים על ימין ועל שמאל, קצת מתוך חרדה מובנת וקצת מתוך רצון לסמוך על רופא, אני לא שופטת את המניעים עכשיו, אבל השורה התחתונה היא שהריצו אותנו לבית חולים ביפו לעשות תפקוד ריאות, לבית חולים בתל אביב לבדוק את הפלטפוס ולרופא פרטי ברעננה שיגיד אם מבנה העצמות שלנו נורמלי, ואלוהים יודע מה עוד. למבנה העצמות שלום, אבל עד היום אמא שלי אומרת דברים כמו "את חלשה, אולי תבקשי שייתנו לך זריקה נגד זה", וכשרצתי לחדר מיון בגלל דאגה גינקולוגית לא מזמן, היא אמרה "לפי דעתי יאשפזו אותך יומיים שלושה עד שתרגישי יותר טוב". לדעתה זה בריא וחיוני לשהות בבית חולים, אולי זה מחזק את הגוף והנפש, מי יודע. אין ספק, הדור של מולידיי נתן אמון מלא ברופאים, רצה שרופאים יושיעו אותו, ורופא שהכזיב (כלומר, לא הסכים לתת אנטיביוטיקה לשפעת) היה בסך הכל תירוץ לעבור לרופא אחר, אם אפשר אפילו לקופ"ח אחרת, ולהתחיל את כל ההיסטוריה הרפואית מחדש. אצלנו היו מעבירים כרטיסי חבר של מכבי בגניבה מאחד לשני, כי מכבי היו מקבלים חולים בשבת (נדמה לי שזה היה היתרון הגדול שלה), וככה היינו מבלים, כילדים, על ספסלי ההמתנה של מכבי ביום שבת בבוקר, ממתינים לעוד מרשם מוזל לאקמול). מים גנובים ימתקו, כי בכלל היינו כולנו חברים בקופ"ח לאומית. איך הם דאגו לנו, ההורים, שיהיו בריאים. באמת. * * * מה שאת קוראת עצבנות ובהלה (אני עונה לגבי עצמי, כמו ששמת לב, לא לגבי "הנשים ההן" שמאמינות בבולשיטולוגיה), הוא בעצם דעתנות שהתפתחה כלפי אחד התחום האחרונים במערכת שבו זכויות החולה לא נשמרות. את יכולה לנתח את זה פסיכולוגית, על סמך האינפורמציה שסיפקתי לך פה בשפע, את יכולה להגיד שזה סוציולוגי או פתולוגי או מי יודע מה. אני לא אסכים ללכת לרופא שיניים שמתייחס אלי בצורה מחפירה, למה שאלך לרופא מיילד שמתייחס אלי כך? אני אכן רוצה להיות רגועה, ולהכין לעצמי את התנאים המתאימים ללדת, ואני מסתכלת מסביבי ורואה שהדבר הזה כרוך במאבק. לעלות על בריקדות בשביל זה, ממש לא כדאי במצבי הנוכחי, אז המאבק הקטן שלי מתמצה בניסיון לאפשר לעצמי לידה יותר כמו שאני חושבת שהיא צריכה להיות, ופחות כמו שאנשי הסרט הנע עושים ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להגיד לכם שהפחדתן אותי כהוגן ושזה עתה החלטתי, שבחיים שלי, אבל בחיים שלי, אני לא נכנסת להריון. אמא'לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מכוח הסמכות שניתנה לי ע"י אמא אדמה הנני ושטפתי מנשמתך בעזרת אגלי טל רעננים וצוף פרחים מתוק - את כל התגובות המכבידות עליה. שכחי אותן. כל דבר בעיתו. ב. ועכשיו, בנשמה מטוהרת - עלייך לפרוץ בצחוק רם, לקרוא את תגובה 237668 - ולזכור רק אותה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? בינתיים כיף חיים! (1) (1) ל.ב.פ מתענגת על שליש ב', כולל שיבת התיאבון, העירנות והרצון לחיות, ומדחיקה לגמרי כמה שליש א' היה פיכס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת, הן מפחידות אותך מפני הלידה. ההריון זה כיף. (איילת, בהזדהות עם ל.ב.פ. בכל מה שנוגע לשליש שני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים ללדת, וכבר היו דברים מעולם: (העדינים מתבקשים לא לגלול את העמוד כלפי מטה). ______________ ברקת, שכל תחלופת גזים נדמית לה לאחרונה כתנועות עובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך "המדריך הישראלי להריון ולידה" של ד"ר עמוס בר וטלי רוזין (עמ' 383): "כבר היום ברור שיש דברים שאינם פוגעים בבטיחות הלידה וחייבים לשנותם: אין צורך בחוקן לכל יולדת, הגילוח הוא פעולה מיותרת, חיבור לעירוי לא תמיד נחוץ בלידה רגילה ומהירה המתקדמת היטב, וגם חיבור אוטומטי למוניטור לכל משך הלידה אינו הכרחי... מזון אמנם מתרוקן לאט יותר מקיבת האם ההרה, רפלקס ההקאה ירוד אצלה במעט, ובזמן צירי הלחץ יש הקאות, אך כל אלה אינם סיבה מספקת למנוע כוס מים מאשה שנמצאת שעות רבות בלידה שאינה מסובכת. חתך חייץ המתבצע באופן אוטומטי בלידה ראשונה הוא פעולה מיותרת, וכמוהו גם חוסר האפשרות להתהלך לאחר הקבלה לחדר לידה. גם הגשת הסיר למיטה מיותרת. אפשר בהחלט לתת ליולדת לגשת לשירותים, גם אם ירדו לה המים... ..אין צורך ללדת עם זרקורים המכוונים לפתח הנרתיק. אור עמום מספיק בהחלט, ואילו השכיבה על הגב - שאמנם נוחה מאוד לצוות - מנוגדת למעשה לכל היגיון... שינויים דרושים גם במה שנהוג היום לאחר הלידה: אין שום סיבה הגיונית להוציא את הבעל אחרי הלידה אל מחוץ לחדר הלידה ולהשאיר שם את אשתו לבד לשעתיים. ברוב המקומות כבר ניתנת אמנם ליולדת האפשרות להיניק ולהחזיק את התינוק אחרי הלידה, אבל יחד אם זאת לא מאפשרים לה בדרך כלל לראות אותו למשך 6-12 שעות לאחר הלידה, וזה בפירוש מיותר. גם ההחלטה לא לתת לאם גישה חופשית לתינוק ולהאכלתו במשך כל שעות היממה מצביעה על גישה מיושנת שדורשת שינוי ומהר, ומתן תוספות המזון לתינוקות במשך הלילה ללא התייעצות מוקדמת עם היולדת היא ממש שערוריה" (השגיאה התחבירית במקור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהנסיון המשפחתי: 6, 8, 10 ו 14 עובדים. 11 - לא צריך ממש לרחוץ אבל אפשר לפחות לנגב קצת. 17 - זה לא נורא אם התינוק יקבל בקבוק אחד או שניים בלילות הראשונים ויתן לאמא שלו לישון רצוף, הנזק שתעשה לו אמא בהתמוטטות עצבים יכול להיות גדול מהנזק שיעשו לו שני בקבוקי מטרנה. 3. מילדת פרטית (אני מכיר את התנאים בתל השומר) אומר שבכל מהלך הלידה (גם בשלבים הראשונים שבהם היא לא חיונית) תישאר איתך המיילדת בחדר הלידה (פעם היה גם אפשר לבחור את המילדת אבל הנוהל הזה בוטל). אם יש לך מלוה אישי שיהיה איתך זה ניראה מיותר, אם את הולכת לבד אז כדאי לחשוב על זה. לגבי 13, האיומים בדבר צניחת הרחם וירידה בהנאה המינית ניראים לי מוגזמים (לגבי השני אני יכול לדווח שלא נירשמו תלונות בטווח הארוך), בסך הכל מדובר בשריר שיכול להיות גם חזק וגם גמיש, בקורס ההכנה ללידה מלמדים חוץ משיטות העיסוי גם תרגילים לחיזוק ריצפת האגן (ומבטיחים שזה ימנע צניחת רחם ובריחת שתן בהמשך החיים). בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע. סעיף 3 נראה רלוונטי מאוד. ומשהו שמצאתי היום - טבלת השוואה מעודכנת בין נהלי בתי החולים השונים (דורש רישום חינם): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי אם לכתוב, כי אין לי ניסיון ישיר בלידה עצמה. אבל בכל זאת רציתי לבקש לא להזניח שתי נקודות נוספות, שאולי בלהט ההתרגשות בעניין אפידורל, מיילדות ודולפינים, אולי נשכחו. ראשית, כדאי לברר אילו איבחונים לפני לידה אפשר וצריך לעשות. כל הסיפור הזה עם מי שפיר ויחס 1:200 (או מה שזה היום) זה התלבטות חשובה, גם כל בדיקות ההתאמה הגנטיות, איקס שביר, טאי זקס, גושה, וכולי. לפחות שהאינפורמציה תהיה. דבר נוסף, לוודא שיש מישהו(או מישהי) שיכול לעזור בימים (ובשבועות) הראשונים *לאחר* הלידה. מניסיוני עם הראשון שלנו, אפילו שני הורים בלתי מנוסים זה מעט מידי. מישהו שיכול לבשל, לסדר ולעשות קניות יכול מאוד להועיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק לגמרי, והתשובות לשני הסעיפים הן כן וכן - הדברים נלקחו בחשבון (אם כי אותו יחס של 1:200 צפוי להדיר שינה מעיני בשבועות הקרובים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף אני מבין מה זה ''לידת עכוז''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הטריגר לעורכי דין שנוצרו ממין אנאלי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד עכשיו מעולם לא אמרתי ''דוסית'', או ''דוס''. לא טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לגברים מותר סיפורי לידה? בהריון הראשון לקחנו יחד קורס הכנה ללידה, זה היה בזמנו התנאי של ביה"ח לכניסתי ללידה. המדריכה באה אלינו הביתה ואני שכבתי על השטיח ותרגלתי גם כן נשימות וכיפופי ברכיים והרגשתי מחובר לצד הנשי ובאופן כללי מתקדם. בבית החולים, אחרי ירידת מים, חיכינו עם צירים איטיים כמה שעות. מרוב שיעמום התעמקתי במוניטור וגליו, ואפילו הגעתי להישגים נאים, תיכף מגיע לך ציר, תתחילי לנשום עמוק.... אחרי דקה, אמא..אמא... היו שם שתי מילדות, רופא כמעט לא נראה בשטח, אחרי הכל, הבכירה עבדה שם המון שנים ולא נזקקה לרופא אם אין סיבוך. המיילדת השניה הייתה גברתנית שעלתה מרוסיה, ומאוחר יותר בעזרת כוחה העצום לחצה (אשתי טוענת שהיא ישבה על בטנה). שמה של הגברתנית היה לתדהמתי בדיוק כשם שחשבנו להעניק לבת שתיוולד לנו, בישרתי לה בשמחה שאנו מתעתדים לקרוא לתינוקת על שמה. מסביב (רק וילונות הפרידו) עלו מדי פעם זעקות שבר של נשים בשלבים מתקדמים, ואשתי בדמעות השביעה אותי שלא אעזוב אותה, כנראה כבר הרגישה שאני מתחיל לאבד סבלנות, משתעמם מהמוניטור, ושוקל לרדת לקיוסק לקנות צ'יק צ'אק בפלה ועיתון. וכולם שמחים ופתאום איזה יופי, וזה בכלל בן... הלך השם שתכננו לבת, סליחה מיילדת, פעם הבאה. אחר כך הסתבר משיחה עם המיילדת הותיקה שניהלה את הלידה בלי רופא, שהיא הייתה גם המיילדת שלי עצמי (נו בטח שאני מכירה את אמא שלך, יילדתי אותה, רגע, לפי החשבון זה יוצא אתה ולא אחיך הגדול) והשנה היא יוצאת לגימלאות. הייתי גם בלידה השניה. והלידה של בן הזקונים הייתה כבר בניתוח קיסרי, זה קרה אחרי תרחישי הזוועה שצוירו בפנינו ללא כחל וסרק במקרה ונלך על לידה רגילה. כמה התחננתי, בקשתי, שירשו לי להכנס לניתוח, הבטחתי שאני קר מזג, צופה מוניטורים מקצועי, כלום... לידה ראשונה שחשתי חולשה. בדידות, מנוטרל מאחריות לחיי, שם מחוץ לחדר הניתוח הרגשתי כמי שנמצא בגיא צלמוות. בצר לי הודיתי למחנכת מכיתה ו' שחייבה אותי לכתוב חמישים פעם את תהילים כ"ג, ואמרתי אותו מדי פעם לעצמי בלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלידה הראשונה היינו ממש בסדר, הלכתי עם אשתי לקורס הכנה ללידה, היא למדה לנשום ואני למדתי להגיד "תנשמי ! תנשמי!". חוץ מזה למדנו מהאחות יהודית ( הקרויה בפינו עד היום (במלרע) "יהודית הדידקטית") שאפשר לעסות את הגב עם כדור טניס , ושאפשר לאכול קצת שוקולד בזמן הצירים. כשהגיע היום (בעצם הלילה) הגדול, התיק עם השוקולד וכדור הטניס כבר היה ארוז. בבית החולים עיסיתי, אבל לא ממש עזר. לאחר התלבטות, אשתי הלכה על אפידורל, והנה- יתרון! גם כאב פחות, וגם את הניתוח הקיסרי שהיה צריך לעבור בסופו של דבר, היא עברה ללא הרדמה מלאה. מסתבר שאם צריך לעבור קיסרי מהיר(להבדיל ממתוכנן), אין זמן לאפידורל, אז הולכים להרדמה מלאה. אין לי כלום נגד כל השיטות הטבעיות והחצי טבעיות, אבל בסופו של דבר, צריך לחשוב דווקא על מקרי הקיצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אני לא מציעה לקחת צ'אנסים מיותרים. אלא שהרושם שלי הוא, שהפרוצדורות הרפואיות השגרתיות דווקא מעודדות את התפתחותם של מקרי קיצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה היה אצלכם אבל קיסרי אמור להיות מקרה מאוד לא שכיח. למרבה הצער הוא שכיח יותר ממה שהיה יכול להיות לולא השתמשו כל כך הרבה באפידורל . אפידורל מגדיל שכיחות לידות התערבותיות (ואקום וקיסרי, למשל) כי הוא מונע מהיולדת לעזור לעצמה ללדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הוא מונע מהיולדת לעזור לעצמה וכולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מונע תנועתיות. היולדת שבחרה לקבל אפידורל מחוברת לאינפוזיה ולמוניטור באופן קבוע. היא לא יכולה לרדת מהמיטה. שכיבה היא התנוחה הגרועה ביותר לקידום לידה. תנועות דרושות לזרוז הלידה, תורמות לירידת ראש העובר. איך מגיעים מכאן לקיסרי ? שעות רבות של לידה שלא התקדמה (ולא פלא) יכולות לגרור החלטה כזו. למרבה הצער, "רבות" זה מונח יחסי, שמושפע גם מהצפיפות בחדרי הלידה בבתי חולים מסוימים. במקרה הטוב, הלידה התקדמה, והגיע שלב צירי הלחץ. היולדת לא מרגישה אותם. לולא היה פלג גופה התחתון משותק - היא לא היתה יכולה להימנע מללחוץ. כעת, אינה חשה בצירים ולא בשום דבר מהמותניים ומטה, ומקבלת הוראה מהמילדת ללחוץ, ולוחצת בעיקר בשרירי הפנים... אם הלחיצות לא אפקטיביות, הן לא יזיזו את התינוק ותדרש יותר עזרה של הצוות הרפואי. עזרה כזאת עשויה להתחיל בחיתוך חיץ הנקביים ולהסתיים בואקום. אני לא בעד הוצאת האפידורל מחדרי הלידה. אבל הייתי רוצה שהבחירה בו (או בכל פרוצדורה וגישה) תעשה מתוך ידע. הערה אישית. עם כאבים של חולי אני מתמודדת גרוע. אצל רופא שיניים בוחרת הרדמה מקומית+גז צחוק. אני ממירה את הכאב והפחד בחצי שעה של התאוששות אחרי הטיפול. אבל ללידה הגעתי בריאה ואני רוצה להישאר כך. אני יודעת שיש הפוגות בין גלי הכאב, שאפשר להחלישם ע"י מגוון אמצעים לא פולשניים (נשימות, מקלחת, ווקליזציה, תנועות מעגליות ועוד). אני בוחרת לידה מהירה ככל האפשר, ללא חתך, עם תינוק עירני בסופה וכאב שהסתיים ברגע שהתינוק נולד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפידורל משפיע על עירנות התינוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה לגבי אפידורל. אבל פטידין - משכך כאבים נפוץ נוסף - עלול ''לסמם'' את התינוק, ולהקשות על היניקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמעתי שהפטידין הוא אח להרואין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט אח. אבל יש אחים ויש אחים, אתה יודע. למשל, האח של בן-ארצי המתאבדן הפוטנציאלי הוא סמולני ידוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד מתבלבל, איך קוראים לחומר שמזרז את הלידה? לא פיטידין? (אולי פיטוצין?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שקוראים לו ''תדחפי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שקראתי פעם שתינוקות שאימותיהם קיבלו אפידורל נולדים קצת יותר ישנוניים, או פחות עירניים, או משהו כזה. לא יודע אם זה טוב או רע, יכול להיות שזה דוקא עוזר להם לעבור את התהליך בצורה פחות טראומטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלידה טבעית התינוק נולד מאוד ערני ורגוע, והשעה הראשונה (בערך) לחייו מלאת קסם - מבטו ערני וסוקר, והוא מנסה באופן פעיל (ומצליח) לינוק. החלפת מבטים עם תינוק שזה עתה נולד היא חוויה שאין לי די מילים לתאר (יש לי בעצם, אבל אני חוששת שילעגו לרגשנותי :-( ). ליניקה המיידית השפעה פיזית רצויה גם על האם - האוקסיטוצין שמופרש במהלכה תורם גם לכיווץ הרחם. {במאמר מאוד מוסגר - נתקלתי אפילו בטענה, כי אם הילוד יונח מיד לאחר הלידה על בטן אמו, יצליח למשוך את עצמו אל הפטמה - הישג שבגיל זה אפשרי רק מיד לאחר הלידה. לא יודעת לגבי נכונותה - בכל תאורי הלידה בהם נתקלתי, אם התינוק הונח על בטן אמו - תמיד הועבר די מיידית לזרועות אמו או אדם אחר, לפני שהיתה לו הזדמנות להוכיח את הנ"ל.} לאחר תום שעת הערנות הראשונית - התינוק שוקע בשינה, סביר להניח שנח ממאמץ הגעתו לעולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |