וגם החברה להגנת הטבע 88496
התקשורת מבליטה את הקשת הדמוקרטית - אך זו גם עתירה של החברה להגנת הטבע בדבר הפגיעה בשטחים פתוחים.
אריאל שרון, כשר הבינוי והשיכון בממשלת שמיר הצרה, הוציא את שד הקרקעות החקלאיות מהבקבוק.
האם השד יחזור עתה לבקבוק? ספק רב.
הקשת הדמוקרטית אינה מתנגדת לשינוי ייעוד קרקע חקלאית - אלא שהיא מעוניינת בחלוקה שוויונית יותר של הכסף. יש להניח שחלוקה כזו אכן תושג, והעיקר שהכסף ימשיך לזרום - גם אם יותר אנשים יתחלקו בו.
זה המקום לשוב ולהזכיר רעיון של היטל כספי על כל תוכנית שינוי ייעוד קרקע חקלאית לבנייה, שיוקדש להרחבת הריאות הירוקות המצטמקות.
וגם החברה להגנת הטבע 88538
למה היטל כספי, ולא לקבוע שאחוז קבוע מהאדמה יהיה ריאה ירוקה?
וגם החברה להגנת הטבע 88540
ראשית, כי זה יגביל אפשרות להגדיל אחוז זה, ויעודד בנייה בשטחים רבים עד להגעה לתקרה.
שנית, יש אי-שוויון בין המחוזות.
במחוז הדרום למשל, נמצאות כל שמורות הטבע הגדולות בישראל. שטח שמורת הר הנגב לבדה מהווה 5% משטח מדינת ישראל. אך במחוז תל אביב, שטח הגנים והשמורות אפסי ומסתכם בפחות מאלף דונם באזור סידנא-עלי-אפולוניה.
אפילו במחוז הדרום, אזור ב"ש-דימונה נטול כמעט כליל שטחים ירוקים, והר הנגב כמעט כולו שמורות קיימות ומוצעות.
שלישית, הדבר יגרום אשליה נוספת. כיום, כ-‏16% משטחי ישראל הוא שמורות טבע וגנים לאומיים מוכרזים. ע"פ התוכניות המאושרות והמתוכננות, אחוז השטחים הנ"ל יגיע לסביבות 28-27% - לכאורה הישג משמעותי, מקום שלישי בעולם אחרי איי סיישל וסלובקיה, אך רוב השטח נמצא בנגב ומשמש גם לאימוני צה"ל, דבר שאינו קביל בשום מדינה אחרת, בעוד במישור החוף הצפוף יש מעט מאוד שטחים מוגנים. גם לקק"ל אין כמעט יערות במישור החוף. די ברור שגורמי נדל"ן יצביעו על האחוזים כתירוץ למה לא לשמר עוד שטחים.
בעיה נוספת היא השטחים הפרטיים. חלק גדול מהשמורות המוצעות כולל קרקעות פרטיות, ואז תהליך ההכרזה נתקע בהעדר מימון לפיצוי בעלי הקרקעות, ולעיתים השמורות מוכרזות ובעלי הקרקע לא מקבלים פיצוי, דבר לא הוגן בעליל - וזה קרה למשל בגן הלאומי בכרמל. הגן הלאומי פארק השרון נתקע כך יותר מ-‏20 שנה ורק בשנה שעברה הושג סיכום להקמת קרן מיוחדת למימון הפיצויים מהרווחים משטחי בנייה מחוץ לפארק, וכנראה שעוד 5-4 שנים פארק השרון סוף סוף יוכרז.
(ושוב: בדרום כמעט אין קרקעות פרטיות, במחוז המרכז ובמחוז הצפון יש המון שטחים פרטיים).
קביעת אחוזים שרירותית תביא לכך שהמדינה תעדיף לייעד לריאות ירוקות שטחים שלא יקר לייעדם לכך, גם אם התוצאה תהיה שהר ירוק ייבנה כי הוא בקרקעות פרטיות, ומחצבה נטושה לידו תוכרז כריאה ירוקה. עיוותים כאלו קורים גם כיום אך בקנה מידה קטן יחסית.
וגם החברה להגנת הטבע 88543
התכוונתי שאחוז מסויים (5, 30, 80 מה אני מבין) מאותה אדמה החקלאית שמוסבת לבנייה יהיה ריאה ירוקה. זה כמובן לא סותר את אפשרות הגדלת הריאות הירוקות ושמורות הטבע בשאר שטחי המדינה.

איכשהו, קריאת העובדות שהבאת דווקא משכנעת אותי שזה עדיף, או שלגמרי לא הבנתי?
וגם החברה להגנת הטבע 88556
הפרשת שטחים כ"ריאות ירוקות" (וכן כל יעוד אחר) הינה עניינן של רשויות התכנון המוציאות ומאשרות תובניות מתאר. לא צריך החלטות מינהל מקרקעי ישראל או חוק.
החלטות המינהל נשוא העתירה (הולכות אחורה עד 1990 - נחשו מי השר הממונה?) נוגעות לפיצוי שיקבלו חוכרי ושוכרי קרקע חקלאית (קיבוצים. מושבים, יחידים וחברות חקלאיות) תמורת ביטול חוזה החכירה/שכירות עם המינהל.
וגם החברה להגנת הטבע 88558
דיברתי על מהותה של ההחלטה, לא על זהותו של המחליט. לא התיחסתי לעתירה, אלא להצעתו של עמית מנדלסון (ראה תגובה 88496 בסוף).
וגם החברה להגנת הטבע 88570
<איבדתי את הקוקיות במחשב>
עכשיו כשהבהרת את כוונתך, אין לי התנגדות לכך.
סביר להניח שתוצאות החלטה כזו תהיינה הגדלת שטחן של תוכניות הבנייה המוצעות.
הדבר יחייב חקיקה, וכן חשוב להבהיר את משמעות הריאה הירוקה בהקשר זה - פארק עירוני? יער קק"ל? שמורת טבע? מספר גנים ציבוריים קטנים וחסרי רצף במתחם בנייה גדול?
כן יש לחייב שתוכנית בנייה לא תכלול באופן מלאכותי שטחים שכבר מיועדים לריאות ירוקות. כך למשל ייתכן מצב שמחר עיריית חיפה תגיש תוכנית בנייה במורדות דניה, שכוללת חלק מפארק הכרמל על תקן ריאה ירוקה.
אגב, כיום יש מעט מאד מקרים של שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים ותוכניות בנייה, כוונתי לתוכניות הכוללות גם בנייה וגם שמורה. אחת כזו היתה בג'סר א-זרקא ונחל תנינים, אחרת שנמצאת עתה בדיונים משותפת עם... חברה קדישא, כוללת את בית הקברות ירקון והגן הלאומי שבירקון בקטע הרלוונטי. יש להניח שמשמעות אפשרית של הצעתך תהיה גם מספר ההצעות הנ"ל, ויש לכך יתרון מסויים שכן מתכנני הרשות לא מסוגלים להתמודד עם מאות התוכניות הממתינות לטיפולם. כרגע יש אולי 20 תוכניות בוועדות המחוזיות, והרבה יותר בוועדות המקומיות - עליהן אחראים פחות מ-‏10 אנשים באגף המקרקעין של הרשות, כך שתוכניות מתעכבות לעיתים עשרות שנים. רווח אפשרי מהצעתך הוא שמתכנן של הקבלן יכול להגיש את התוכנית בתיאום עם הרשות, ולחסוך לה עבודה.
(יצויין שבכל מקרה אין זה רווח גדול, שכן מס' ההצעות לשמורות וגנים לאומיים בגבול שטחי יישוב הוא קטן - ולכן הצעה אפשרית נוספת היא לא לחייב שהשטח הירוק יהיה צמוד לתוכנית הבנייה. למשל לחייב את היזם להגיש תוכנית שימור יחד עם תוכנית הבנייה.
אני חייב לסיים כרגע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים