 |
לזכרו של ירדן ניר-בוכבינדר | 4254 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מיוחד"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
עצוב מאד לשמוע.. משתתף בצער המשפחה. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן עצוב לי באופן אישי. על אף השכנות הגאוגרפית, לא הכרתיו פנים אל פנים ובכל זאת אני חש כי "He was a man, take him for all in all, I shall not look upon his like again" (המלט, מערכה ראשונה, תמונה שנייה)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו ידיעה עצובה ואיומה. אכן, האייל לא יהיה אותו דבר אחרי לכתו, בטרם עת. משתתף בצער המשפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוהב את מאמריו ותגובותיו, הפסד גדול. משתתף בצער המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע ועצוב. משתתף בצער משפחתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן גילם עבורי את האייל המושלם: רחב אופקים, קל-עט, בעל כושר ביטוי פנומנלי, סקרן, צנוע, קשוב, שנון, חומל, רציונלי. מחוץ למלבנים החומים והכחולים של האייל, זכיתי לפגוש את ירדן פנים-אל-פנים לא מעט פעמים, אבל לא מספיק. עם זאת, בזכות אותם מלבנים, אני מרגיש שבמובן מסוים, הכרתי אותו טוב יותר מאשר חברים אחרים שלי, שביליתי במחיצתם שעות רבות הרבה יותר. תנחומיי מקרב לב לתמי ולמעיין. זכיתם לחיות לצידו של אדם נדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי הוא לבכות על דאבדין ודלא משתכחין. דמעותיי כמו מילותיי אומרות סליחה ותודה על הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדשות נוראיות. אני מזועזע. מעולם לא פגשתי את ירדן, אבל התכתבתי איתו כאן ב-25 שנים האחרונות, והחדשות מאד מעציבות אותי. ניכר שהוא היה אדם טוב, ובאופן בלתי תלוי - כמעט אפילו מנוגד - הוא היה אחד האנשים שהכי הערכתי, באייל ובכלל, בזכות היושרה האינטלקטואלית הנדירה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי לקרוא את מאמריו ואת תגובותיו ואפילו שנפגשנו פעמים ספורות הרגשתי שאני מכיר אותו. תנחומים למשפחה ולחבריו הקרובים, מי יתן ולא נדע עוד צער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף להרגשה. מעולם לא נפגשנו אבל הרגשתי שאני מכיר, מעריך, ומחבב אותו. הצטערתי מאד לשמוע. תנחומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו עדיין ממתינים לעדכון מהמשפחה בנוגע לפרטי ההלוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרטי הלוויה עודכנו בראש המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי את ירדן כאן, באייל הקורא, כשהתחלתי להגיב ואחרי זה הצטרפתי לצוות העורכים שהיה חלק ממנו. איכשהו יצא שב-25 השנים האחרונות היינו כל הזמן "בסביבה" אחד של השני: הטכניון, אוניברסיטת חיפה, IBM, ובסוף גוגל - אפילו באותה מחלקה. בזמנו חלקתי איתו את העניין בפילוסופיה. רק שאצלו זה היה באמת רציני – תואר שני עם תזה, בפילוסופיה של השפה כמובן, כמו גם תרגום GEB יחד עם טל. אני? סתם קשקשתי משהו מ"הזמנה לפילוסופיה" (של שר אוצר לשעבר, כן?). גם בדיונים הכתובים וגם בשיחות בעבודה הוא תמיד היה מקשיב בסבלנות אין-סופית, אף פעם לא מתעצבן. או לפחות, אף פעם לא מראה את זה. היית רואה אותו עוצר, חושב, ורק אז אומר משהו חכם ושקול או מגיב תגובה שגורמת לי לחשוב "אוף, למה אני לא חשבתי על זה". אני זוכר שהוא אמר לי פעם שאת התגובות הארוכות שלו לאייל הוא היה כותב ב-Word. ורק כשהן היו מלוטשות, הוא היה מעתיק-מדביק ושולח. אני מקנא, בין השאר, ביכולת שלו לנתח מוזיקה ולכתוב עליה במאמרים מבריקים. הכל מופיע בדף הכותב שלו: מ"איך קרה שפיספסנו את השמחות" ועד "אודי אריאל, והמופע המתגלגל...". אני משוכנע שירדן, בצניעותו האינסופית, ובקולו המחוספס-אך-שקט, היה מושך בכתפיו ואומר: "נו טוב, כן, כתבתי כמה דברים." - איש שעליו אפשר לומר בשקט "מים שקטים חודרים עמוק". אני שולח תנחומים לתמי ומעיין. נזכור אותו תמיד. ומי שרוצים לשמוע את ירדן, מספר בקולו על האייל הקורא, מוזמנים להקשיב כאן: https://www.youtube.com/watch?v=5xMaIiRE5GM&t=206... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חדשות נוראיות. הכרתי את דמותו של ירדן באייל, שתמיד נראתה לי מודל ליושרה ולחוסן אינטלקטואלי. הדברים שכתב מעולם לא נראו תוצאה של רגש או דחף רגעי שעורר בו הדיון. הוא התייחס תמיד ברצינות ובכבוד לדבריו של בן השיח, ואז נדמה שלקח אותם לתהליך של שיקול דעת רציני ובירור עצמי. כשחזר לדיון, היה זה עם השקפה מעמיקה או שאלת המשך שביטאה סקרנות אמיתית ביחס לעמדתו של הזולת. קינאתי בו. ככה הייתי רוצה להיות יום אחד. אף שלא הכרתי את ירדן אישית, זהו ערב עצוב מאוד עבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתמי ולמעיין: אני שותף לצערכם. הוסיפו עוד 1 למספר המעריכים ומוקירים את ירדן. כמעט כל חילופי הדברים בין ירדן לביני קרו כאן, בפומבי, אבל עכשיו בדקתי ומצאתי שגם בפרטי הוא היה אדיב, קשוב, סקרן, מלומד וחכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ירדן פגשתי לראשונה באסיפת עורכי האייל ב-2004, ואז באסיפות ומפגשים נוספים כאלה בשנים שלאחר מכן, גם עם תמי. נועם ההליכות, השקט המחויך וצלילות המחשבה היוו את ירדן ולהפך; להבדיל מאנשים צעירים וסופר-משכילים, הוא לא בידל את עצמו בסרקזם ולא התהדר בתובנותיו וביכולותיו, הן פשוט היו שם בשפע. הקרבה המיוחדת והמעמיקה של ירדן למוזיקה מז'אנרים רבים - על האלמנטים הטכניים, הוורבליים והתזמורתיים שלה - הייתה עוד פן בו שעורר (בי) השתאות ויצר הערכה וסקרנות. תנחומיי לתמי ולמעיין. זה מוות שרירותי שבא על אדם בשיא שנותיו, שהיה לו עוד הרבה לתרום לעולם ולשכלם הצלול של בני אדם. יהי זכרו ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש טוב, חכם, ידען ונדיב. מצער. יהי זכרו ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכן של ירדן מצטער שלא הכרנו יותר צר מאוד לשמוע, המום וכואב, משתתף הצער המשפחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים שאמרתי הערב כהספד לירדן, ערוכים קלות: לפני כמעט בדיוק שלושים שנה, בסוף שנת 1995, התחלנו, ירדן ואני, את הלימודים בטכניון. נדמה לי ששנינו לא היינו חיות חברתיות, ואולי דווקא בגלל זה נוצר ביננו קשר חברי. הקשר המקרי הזה הפך לחלק משמעותי כל-כך בחיי, כשגיליתי איזה אדם מופלא זכיתי להכיר. ירדן היה אדם משכיל אבל צנוע, מבריק אבל נחבא אל הכלים, רחב-אופקים אבל ממעיט בערך עצמו. זמן קצר אחר-כך התחלתי, כתחביב וכאתגר, לתרגם ספר. את הטיוטות הראשונות של הפרקים הראשונים הדפסתי, על מדפסת סיכות כי זו עדיין היתה המאה העשרים, וחילקתי עותקים לשניים-שלושה חברים ומכרים כדי לשמוע את דעתם. ירדן החזיר לי, באופן עקבי, דפים מכוסים בהערות בכתב-יד זעיר ומוקפד. כל הערה היתה מדויקת ובמקום, אבל יותר מזה, כל הערה הבהירה לי עד כמה קטונתי. אני לא מדבר כאן על תיקון לטעויות כתיב, למרות שגם את זה הוא עשה. אני מדבר על כך שיותר מפעם אחת, מבלי לקרוא את המקור, הוא הבין מה תרגמתי, זיהה שפספסתי לחלוטין את המשמעות הנכונה של הביטוי, אבל במקום לכתוב לי, למשל, "טמבל, זה לא part במובן "חלק", זה part במובן תפקיד במחזה, או קול ביצירה מוזיקלית", הוא כתב הסבר מנומס ומדויק שהראה, מבלי להתנשא ומבלי להשתחצן לרגע, בדיוק עד כמה קטונתי. יש לי כאן שני עמודים מודפסים מפברואר 1997, עם כל ההערות בכתב ידו. בשני עמודים הוא איתר שגיאות כתיב, הציע תיקוני ניסוח, הסביר בפירוט מדוע נדרש כל תיקון, זיהה מקומות שבהם לא הבנתי בעצמי את המקור - וכל זה, שוב, בלי שהוא עצמו קרא את המקור, והציע שיפורים שכוללים ביטויים משירתה של תרצה אתר, עם דיון על מקור הביטוי ועל התאמתו. ואם כל זה לא מספיק, הוא סיים בסוף עם המשפט, ואני מצטט: "אל תיתן למליון ההערות שלי לטעת בך רושם לא נכון: תרגומך משובח, וברור שאינו קל". מסוג ההערות האמפטיות שלי נדרשו שנים להבין עד כמה הן חשובות ביחסי אנוש. היכולות הרגשיות האינטואיטיביות והטבעיות של ירדן היו פשוט מדהימות, כמו שוודאי הבין כל מי שזכה להכיר אותו. די מהר הבנתי שאין לי סיכוי להוציא מוצר ראוי תחת ידי ללא מעורבות עמוקה של ירדן, והתרגום הפך לפרויקט משותף. המשכנו בתחביב הזה במשך חמש-עשרה שנים בערך. באותם הימים טרם ניתן היה להחליף הערות על-גבי מסמך אלקטרוני, ולכן נפגשנו, פיזית, כמעט כל שבוע, לפעמים יותר מפעם בשבוע. וזו תמיד היתה זכות, וזו תמיד היתה חוויה מחכימה. ירדן היה שותף ליצירה שמעטים יש כמותו. הרבה אחרים הכירו את ירדן כמשתתף בדיונים באתר "האייל הקורא". גם שם קל היה לזהות עד כמה מדובר באדם מיוחד במינו. דיון עם ירדן תמיד היה מכבד ומרחיב-אופקים, תמיד עם סבלנות אין-קץ, היקף ידע מדהים, דיוק משולב ברגישות. במשרד היינו בצוותים שונים, אבל אין לי שום ספק שגם מי שזכה לעבוד איתו שם הכיר אדם משכמו ומעלה. בסוף ספטמבר שאלתי משהו את ירדן, דרך דואר אלקטרוני כי לא הייתי במשרד. להפתעתי קיבלתי תשובה מתמי, שסיפרה לי על מצבו הרפואי, מצב שבסופו של דבר הכריע אותו. זו אבדה שעדיין לא הפנמתי באמת. אני אתגעגע, ירדן. אני תמיד אתגעגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה טל שהבאת את הדברים לכאן וחלקת איתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי רק עכשיו את הידיעה הקשה, ואני לא יודע את נפשי. איזו אבידה איומה. כמו רבים גם אני פגשתי את ירדן רק פעמים ספורות פנים אל פנים, אבל התדיינתי איתו בפורומים שונים כבר קרוב לשלושים שנה. הוא גילם את כל הטוב שאפשר לבקש מבר שיח. תנחומיי למשפחה באבלה הכבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצוב ומצער מאד. ירדן היה ללא ספק עורך הטריויה החביב עלי, בפער עצום מכל המתחרים. מצד אחד הרביתי לנג'ס לו, אבל מצד שני גם יצא לי לגאול מהתעלמות כמה מחידותיו. לשבחו ייאמר שתמיד הפגין אורך רוח וסלחנות. הערכתי את השילוב המיוחד של הומור ואלגנטיות עם צניעות וסקרנות אמיתית. לא הבעתי את זה אף פעם (כדי שלא יתפוס תחת), אבל נראה לי שפעילותו המרשימה באייל מדברת היטב בעד עצמה. אני משתתף בצער הספקית החתיכה, מעיין, המשפחה והחברים הקרובים. ירדן הרוויח ביושר כל סופרלטיב שנכתב (ויכתב) עליו בדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, אני הדר אחותו של ירדן. בניסיון להכיר פנים נוספות של ירדן נכנסתי לאתר. מאוד מחמם את הלב לקרוא את המילים היפות שאתם כותבים עליו. על אף שחשבתי שאני וירדן מכירים די טוב, אני מבינה עכשיו עד כמה עולמו היה רחב ומסועף ואף רחוק כל כך מעולמי. תודה לכם שהיוויתם עבורו פלטפורמה לביטוי והעמקה בסביבה מאפשרת. אין לי מספיק מילים לבטא עד כמה הוא יחסר לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אַח, אֵיזֶה אָח, הָיָה לָךְ. זִכְרוֹנוֹ הַמְזֻכָּךְ, בְּתוֹדַעְתֵּנוּ לָנֶצַח, יְהִי מְבֹרָךְ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצער לשמוע. יהי זיכרו ברוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |