 |
מדרג הזהויות ופוליטיקת ההשתקה | 3702 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, פה אתה יכול לפרט - מי בחרת? מי נשאר בחוץ בצער? את מי הרגשת סיפוק להשאיר בחוץ? אני קצת מאוכזב מעצמי, גיליתי שאין לי כמעט אהבות של ממש בגיטריסטים. שנאות דווקא יש לי; יותר קל לי לסמן גיטריסטים שאני לא אוהב (בריאן מיי, אדי ואן היילן, סלאש1). כדי לקושש עשרה אהובים אני אצטרך להקשיב לאלה שאני לא מכיר (רוב הרשימה, ובפרט, אוי לבושה, פיט טאונסנד), לאלה שאני מכיר אבל בטוח לא מספיק (קלפטון) ולזה שאני מכיר מצוין אבל אף פעם לא שמתי לב אליו כגיטריסט (זאפה). יש רק שניים שסימנתי בלב שלם חוץ מהנדריקס: אחד הוא ג'וני מאר, שכשהייתי נער וחרשתי את הסמיתס למדתי להעריך אותו עוד יותר מאת מוריסי. השני - פעם ברדיו שמעתי את Cocaine, ואמרתי לעצמי, או, אף פעם לא הבנתי מה כל כך דגול באריק קלפטון, ועכשיו אני מבין! איזה צליל גיטרה נהדר! ואז השדר אמר שזה היה ג'יי ג'יי קייל. ומה לעזאזל עושה ברשימה בלאק פרנסיז? לא אמור להיות ג'ואי סנטיאגו? (לא שהייתי בוחר אותו, ובכל זאת) 1אצל שני האחרונים אפשר לטעון שהתיעוב שלי הוא למוזיקה של הלהקה ככללה, אבל אני חושב שלגיטרה יש תפקיד, תרתי משמע, בתיעוב. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם את נופלר (המכונה קנופלר) הצטערתי להשאיר מחוץ לעשיריה שלי | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
בימים אלה ממש הוא מוכר עשרות מהגיטרות שלו במכירה פומבית בלונדון, אם זה מעניין אותך. ושאפו על הקישור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא בטח גם חותם על הגיטרה. גיטרה של נופלר בחתימתו האישית ותלויה בסלון. כן ממש. בגלגול הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם כזו שגם קלפטון, גילמור, ג'ף בק ואחרים חת מים עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי גרוש, כנראה הייתי ללא גרוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And my radio And my radio says tonight it's gonna freeze
People driving home from the factories There's six lanes of traffic Three lanes moving slow https://youtu.be/D4T0xMLKQqM?si=eG-yYcwMJUw4tGrz https://prasadmodakblog.com/2018/11/11/growth-of-the-... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה בבלוג נהדרת. ואני שמח להשוויץ שזיהיתי מיד לפי המילים, בטרם ראיתי את הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה הקטע שהוא שר לאט כמו הנתיבים העמוסים, הזוחלים והעייפים. לו יכולתי כמו ב SimCity 2000 להוסיף לנוסעים המיואשים עוד נתיב או לחבר אותם לעיר אחרת יותר נורמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. 550,000$ 2. האלבום הזה כמו מצה מרובעת. אין תחכום, הכל מוכר וידוע. אין תלונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בגיל 75 הלוואי על כולנו להקליט אלבום, אפילו צפוי ומוכר. זה לא בדיוק הגיל לשבור גיטרות על הבמה (שבינינו, אפילו זה כבר נדוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אני אוהב את הצניעות המוזיקלית של הזמר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירות שלי היו ברובן מאוד שבלוניות הנדריקס פריפ ג'ימי פייג' סנטנה דיויד גילמור בריאן מאי סלאש עד כאן קלי קלות השלישיה האחרונה היתה לי קשה בגלל ריבוי מועמדים קלפטון פרינס ג'ף בק ריצ'י בלקמור זאפה חשבתי לרגע גם על מיק רונסון בסוף בחרתי את קלפטון, ריצ'י בלקמור ופרינס, והשארתי בצער רב את ג'ף בק בחוץ. מי שהיה צריך להופיע בין המועמדים לדעתי ולא נכלל הוא ג'ו וולש מהנשרים. הגדול מכולם היה ונשאר עבורי רוברט פריפ. מי שיכול לנגן תו בודד שישמע כמו מנגינה, ושהסולואים שלו לא נשמעו כמו שום דבר אחר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי המון שנים של המנעות מטעמי "יצא לי כבר מכל החורים" שמעתי שוב את אלבום ההופעה הכפול של לד זפלין The song remains the same. אני חושב שבאותו לילה שרתה השכינה על ג'ימי פייג' והוא היה לרגע הגיטריסט הכי טוב בעולם. נכון, הוא היה נפוח מחשיבות עצמית, ועזרה לו חטיבת הקצב כנראה הטובה בהיסטוריה, אבל עדיין. אני מדבר כמובן על סטיירוויי, אבל גם Since I've been Loving You (שלא הופיע באלבום המקורי אבל כן בסרט1). בכלל, כמות הנפח המוזיקלי שהגיטרה שלו ממלאת באלבום הזה (קצב, ריפים, לווי, עיטורים, סולו, הלוך חזור עם הזמר, כנ"ל עם התופים, דאווינים) היא חסרת תקדים בעיני. ________ 1 והגרסה ברימסטר מ 2007, מהופעה אחרת באותו סבב, אפילו טובה יותר בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב משם את No Quarter הפחות ידוע קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהוא בעיני דוגמה מצויינת לגאוניות התיפוף של בונזו, על אחת כמה וכמה לאור העדרו של הבס בגרסת ההופעה כי ג'ון פול ג'ונס על הקלידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי עכשיו לשמוע בפעם הראשונה שיר אחר של ג'יי ג'יי קייל, והתחזקתי בבחירתו (הקצת סוטה) לגיטריסט האהוב עלי (למרות, או שמא בגלל, שמבחינת הסוגה אני לא אוהב את זה כמו שאני אוהב זרמים יותר מתוחכמים ו/או כבדים ברוק). הוא פשוט גורם לי לרצות לרקוד, ואני אף פעם לא רוצה לרקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית לאחרונה שאני ממש נהנה לצפות בריקודים מז'אנר ה boogie woogie, וזה די מדהים מבחינתי (הדבר היחיד שנהניתי ממנו עד לאחרונה בתחום הריקוד היתה להקת פילובולוס). כמה חבל שאשתי לשעבר גררה אותי דווקא להופעות משמימות של בלט קלאסי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע למה נזכרתי בפתיל הזה היום, אבל חשבתי שאם מדרגים גיטריסטים, צריך לחלק אותם לפי סגנונות. כי מה לג'ימי פייג' ולפאקו די לוסיה? יוצא שהמצעד, וגם הבחירה האלטרנטיבית של בן שלו, מתמקדים בגיטריסטים של ז'אנרים בודדים. אז בוא נראה (בסוגריים דוגמאות, לא דירוג) בלוז- (בי בי קינג, באדי גאי, ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס) ג'אז - (ווס מונטגומרי) רוקנרול - (לס פאול, צ'אק ברי, צ'ט אטקינס, קית' ריצ'רדס) פופ רוק (ג'ורג' הריסון) בלוז רוק (אריק קלפטון, גארי מור, SRV) פולק רוק (ניל יאנג) רוק דרומי (דווין אולמן) רוק כבד (ג'ימי פייג', ריצ'י בלקמור, אנגוס יאנג) רוק לטיני (קרלוס סנטנה) גלאם רוק (בריאן מאי, אדי ואן הילן, סלאש) פרוג רוק (רוברט פריפ, סטיב האקט) מטאל (דייב מארי, מרטי פרידמן, קירק האמט) פאנק (פרינס) פאנק (ג'וני ראמון) פוסט פאנק (ג'וני מאר) וג'ימי הנדריקס, שוב, בקטגוריה משלו. הייתי מכניס אותו לרוק כבד, רק שעוד לא היתה הסוגה. גיטריסטים ישראלים- יצחק קלפטר יהודה פוליקר דני סנדרסון שמוליק בודגוב (הצ'רצ'ילים, ברוש, ששת, היהודים) שעיטר וממש "עשה" להיטים גדולים כמו סיוון (לחכות לסולו), נכון להיום של זוהר ארגוב, הסולו הקצרצר והענק מ"אתה פה חסר לי" ועוד הרבה. קטע המופת שלו עבורי הוא הדואט עם הכינור של טוני בראוור ב"שמש שמש" של אריאל זילבר. גילי דור, בזכות הסולו האלמותי ב"אם זאת אהבה. עבורי זה סולו הגיטרה הגדול ביותר בשיר עברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אין שם טאצ'. ואם אמרתי טאצ', אחד הגדולים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לרגע זה חמק מאוזני מה שהוא עשה ב"אני ואת אז". מילא הסולו, אבל ההנדריקס באינטרו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי האינטרו (של הקישור ששלחת, כן?) נשמע הרבה יותר קלפטון מהנדריקס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נשמע יותר BB King. בסיס להשוואה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני הייתי שם את הקשת BB קינג – קלפטון – הנדריקס בסדר הזה1, אזי הדרוג שלך מכיל ממילא את הדירוג שלי. 1 מבחינת אופי הנגינה והסאונד, אין כאן מי יותר טוב או פחות טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר שמש שמש - לאחרונה הקשבתי, אולי לראשונה, לביצוע המקורי, והוא הפיל אותי מהכסא. מעבר לזה שזה שיר פרוג-רוק פר אקסלנס, והסולואים הארוכים והמוצלחים, יש בו בס דומיננטי במיוחד שממש מוביל את כל השיר. יובל יכול אולי לומר אם הנגינה עצמה טובה מהרגיל, או שזה טריויאלי, אבל זה ממש משך את תשומת ליבי. שאפו לזילבר ולהקתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגעתי (באיחור...). לשאלתך: לטעמי נגינת הבס ב"שמש שמש" מצוינת, אם כי לא פנומנלית - יש בארץ לא מעט בסיסטים שיכולים לנגן את התפקיד הזה באותה מידה של הצלחה. ברור שזילבר ויוסי מנחם (הבסיסט) תיאמו ביניהם את הכפלת תפקיד הבס לפרטי פרטים. אני מאד אוהב השיר בביצוע הזה. אם אתה רוצה בוכטה של שירים ישראלים עם נגינת בס פנומנלית (לטעמי), אז תקשיב למיקי שביב באלבום "אפרוחים" של דורי בן זאב. למשל, "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול". לא חושב שיש או היה עוד מישהו שיכול להישמע ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. איך שיר רחוב? (הבאס מצטרף לקראת הסוף. אני מניח שזה אולארצ'יק.) (כשניסיתי עכשיו למצוא אותו ולא זכרתי איך קוראים לו, הגעתי בטעות לשיר לא מוכר מאותו אזור, יום יפה. נשכח בעוון לחן סתמי, אבל שיגועים מפתיעים בבאס ובאורגן.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לא הכרתי את שני השירים. ב"שיר רחוב" אני שומע את הבס נכנס אחרי 35 שניות, ולא לקראת הסוף. עם כל הכבוד לאולארצ'יק, ויש לי אליו המון כבוד, המרחק בין נגינת הבס שלו בהקלטה הזאת לבין נגינת הבס של מיקי שביב ב"אפרוחים" הוא כמו המרחק בין ספיטפייר ל-F15. מדהים איזו קפיצה עשתה אז המוזיקה הישראלית תוך פחות מעשור. יש אכן שיגועים מפתיעים באורגן ב"יום יפה", לרבות (אני די בטוח) שימוש באפקט ואה-ואה, שהיה אז המצאה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמח שהגעת, גם אם מאוחר! אני מרוצה לשמוע שלא סתם התרשמתי מהבס שם. יש לי שאלה/תהייה קצת ניטפוקית לגבי המטריקה שלך - האם איכות היצירה נקבעת לפי כמה נגנים יכולים לנגן אותה? כל (טוב, לא כל אבל הרבה) בן 18 שמנגן חשמלית שנתיים יודע לנגן לא רע את Little wing של הנדריקס, ובטח עשרות או מאות כאלה ביוטיוב אפילו עושים זאת ממש טוב. האם זה מוריד מהגאונות של הגיטריסט שכתב את הקטע הזה? הנגינה של שביב באמת נשמעת יוצאת דופן בשיר של דורי בן זאב, היא רק קצת סובלת לדעתי מהשיר וההפקה שסביבה, שהם ממש לא באותה ליגה (שלא כמו אצל זילבר ששם גם שאר מרכיבי השיר משתלבים היטב עם הבס המוצלח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> האם איכות היצירה נקבעת לפי כמה נגנים יכולים לנגן אותה? ברור שלא, אבל לפעמים הקריטריון הזה מעיד הרבה. ובלי קשר, יש הבדל גדול בין "לנגן לא רע / ממש טוב את LW" לבין "לנגן כמו הנדריקס את LW". פול דייווידס העלה לא מזמן סרטון על הניואנסים הבלתי-ניתנים-לשחזור בנגינה של הנדריקס בשיר הזה. בנוסף, במקרה הספציפי של הנדריקס ו-LW, חלק מהגאונות זה לא עצם הנגינה, אלא החדשנות - להמציא את (to come up with) סטייל הנגינה הזה, שלא היה קיים לפני הנדריקס. ובנוגע למשפט האחרון שלך: אני דווקא מת על ההפקה ב"אפרוחים", ולטעמי גם כל שאר הנגנים באלבום (בעיקר מאיר ישראל, אלונה טוראל וחיים רומנו) עושים עבודה פנטסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פול דייויס הוא היוטיובר החביב עלי ביותר מבין הגיטריסטים, אז עדותו בהחלט נמצאת אצלי גבוה מאד. עד כדי כך, שלבושתי, כבר ראיתי את הסרטון הכל-כך מקצועי הזה, וחלק מהניואנסים היו כאלה עדינים שבקושי הצלחתי לשמוע אותם. אני כמובן מאשים את מגבלות השמיעה והקצב האישיים שלי, כך שזו היתה חוויה קצת humiliating1. כמובן שהחדשנות, אבל אפילו כתיבה (הלחנת סולו או ליווי גיטרה במקרה הזה) פחות חדשנית אבל מוצלחת מצויה אצל גבוה יותר מהיכולת הטכנית לבצע משהו. עולם הגיטרות היום, למשל, רווי בגיטריסטים שהיכולת הטכנית שלהם מבחינת מהירות וזריזות מופלאה - אבל מבחינתי כל ה Sredding הזה לא מעניין לשמיעה ולא מפעיל אצלי שום הנאה מוזיקלית. מציין להגנתי שהקשבתי רק לשיר היחיד שקישרת (שאפילו היה מוכר לי מאז שהתנגן ברדיו), ולא לכל האלבום. משהו בו היה רזה מדי לטעמי, וככלל הלחן היה קצת ג'ינגלי כזה ולא כזה מבריק. 1 מה שאני קורא humbling כדי לשמור על האגו הפגוע :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו בזכות יובל הקשבתי שוב לסרטון הזה על little wing, בשקט עם אוזניות מול מחשב ואפילו הצלחתי להבחן ולהבחין את רוב הניואנסים שהוא מדבר עליהם. תודה יובל, ממש מגניב! ובאמת שאפו לג'ימי, הערכתי אליו על הקטע הזה אפילו גדלה, מי היה מאמין שזה אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם חשקה נפשך לשמוע גיטריסט שהוא גם מוזיקלי לעילא וגם שרדר מטורף, חפש את Matteo Mancuso. למשל זה. פול דייווידס חביב מאד גם עלי, אבל הווידאו הזה שלו, עם דומיניק מילר (לא פחות!), גרם לי למפח נפש. ראשית - אתם לא שומעים שהאקורד הראשון בשיר הוא Am6 ולא D79? זה נכון שיש בין שני האקורדים חפיפה גדולה בצלילים, אבל הבס הוא אחר, וזה משנה לגמרי את התמונה ואת הפונקציה ההרמונית של האקורד. שנית - לעשות נפשות לבוסה נובה דרך שתי גיטרות אקוסטיות (מיתרי מתכת) ולא קלאסיות (מיתרי ניילון)? סירייסלי? ואם אני כבר שופך את מררתי בענייני פאשלות גיטרה ביוטיוב, שמעת את Primrose Hill החדש של שון לנון וג'יימס מקרטני? הגיטרה האקוסטית בפתיחה (צד ימין של תמונת הסטריאו) לא מכוונת בצורה מ-ז-ע-ז-ע-ת. לא חושב שאי פעם שמעתי זיוף כזה צורם בתוצר מוזיקלי (לכאורה) מוגמר כלשהו. איך אף אחד בהפקה לא שם לזה לב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הבוסה נובה טרם ראיתי, אבל לגבי דומיניק מילר - אחד הסרטונים המוצלחים של פול זה כשהוא מציין שבשיר של סטינג הגיטריסט (דומיניק) מנגן את אחד האקורדים הקשים בshape of my heart אחרת בהופעה חיה, בצורה יותר 'קלה'. ואז כשדומיניק התארח אצל ריק ביאטו, הוא הזכיר שראה את הסרטון וקצת נעלב, ואז שם לב שזה בדיוק מה שהוא עושה. פול קיבל מחמאה וחגג עליה, ובצדק (בכל זאת, גיטריסט מהשורה הראשונה מקשיב ליוטיובר שמדבר על גיטרות, זה לא קורה כל יום). לגבי השיר של לנון/מקרטני הדור הבא - הקשבתי, ואתה בטוח שזה הערוץ הימני? כי שם יש בפתיחה גיטרה שמנגנת לבדה שני צלילים גבוהים וממושכים, אז לא ברור לי איך אתה שומע זיוף שם בלי רפרנס? אני רחוק משמיעה אבסולוטית, כידוע. אבל כשנכנסת הגיטרה משמאל, אני בהחלט שומע שהיא "מזייפת" יחסית לימנית. מי מהן מכווננת לשירה יותר? כבר קשה לי לומר. וכמובן שלא אתווכח אם תאמר שיחסית לכוונון אבסולוטי הימנית לא מכוונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> לגבי השיר של לנון/מקרטני הדור הבא - הקשבתי, ואתה בטוח שזה הערוץ הימני? וואלה, כנראה לבשתי את האוזניות הפוך בבוקר. עכשיו וידאתי שהן מונחות נכון ואני שומע את הגיטרה הזאת שמאלה מהאמצע. הצליל הכי מזייף שלה הוא (לכאורה) מי גבוה, 5 וחצי שניות מתחילת הסרטון, והזיוף הוא יחסית לכל שאר הכלים ולשירה. ואם אנחנו מדברים על סרטונים של פול דייווידס בנושא תיקונים לתפקידי גיטרה, אי אפשר שלא להזכיר את הסרטון הזה, שבו דייווידס מספר איך הוא קיבל מייל מפול סיימון, עם תיקון בנוגע ל- fifty ways to leave your lover. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד! אז האוזניים הותיקות שלי עדיין שוות משהו :) (לא שהן יודעות מי הוא מי לכאורה באוזן בלתי מזוינת). ולגבי סיימון - זה באמת סרטון נהדר, ועוד יותר נהדר שבזכותו אנחנו יודעים איך לנגן את השיר הזה נכון, תודות לפול ופול. נכון שהאינטרנט הוא מקום מופלא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרנט באמת מקום מופלא, וספציפית, שפע הידע שזמין ביוטיוב הוא דבר מדהים. כשהייתי בתיכון היטלטלתי פעם באוטובוס עד לחבר שגר בעכו, כי היה לו עותק VHS מצ'וקמק של וידאו הדרכה לנגינה בבס של ג'קו פסטוריוס. צפיתי (אצל החבר) בריכוז בוידאו, ושמתי לב איך ג'קו מניח את אצבעות יד ימין שלו על המיתרים בצורה מסוימת, שונה מאיך שאני ניגנתי עד אותו היום. אימצתי את השיטה שלו וטכניקת הנגינה שלי השתפרה מיד. היום הסרטון הזה זמין ביוטיוב לכל אחד 24/7 בכל מקום בעולם, יחד עם אין-סוף סרטונים אחרים על נגינת בס (ועל קרמיקה, תכנות בפייתון, יפן הפיאודלית, וכו'). בנוגע ל"הידד!" - צר לי להיות משבית שמחות, אבל לצהול על זה ששמעת את הזיוף זה קצת כמו טראמפ, שהתרברב בכישורים הקוגנטיביים שהוא הפגין במבחן שיועד לאבחן דמנציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי השמחות: א. גם לעבור רף נמוך זה עדיין הישג. בגילי המתקדם זה יכול להיות גרוע יותר. ב. המוח הוא איבר מופלא. אחרי שמומחה בתחום אמר לי שהזיוף הוא במקום אחר, התגובה המיידית שלי היתה לפקפק בעצמי, ולנסות לשכנע את עצמי שמה שאני שומע לא נכון. זה שלמרות המחסום הזה הסתכנתי בקריאות בוז מהפורום ועמדתי מול האוטוריטה זה ראוי לטפיחה קטנה על השכם. (לפחות טפיחה עצמית :-) ) ג. ומול זה מאות תגובות ביוטיוב לסרטון ההוא לא שמעו את הזיוף, מעניין דוקא. או שכולם חצי חרשים או שזה בלתי נתפס מבחינתם שיקרה דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ;-) ב. ;-) ;-) ג. באמת תעלומה. בודדים בתגובות התייחסו לבעיות בשני הסרטונים הנ"ל (פרימרוז היל, ובוסה נובה אצל פול דייווידס), ואני לא יודע מה להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אני מקווה שזה לא חילול השם, אבל הגיטרות האקוסטיות פחות מפריעות לי והן בוודאי לא ''זיוף'' ברמת הפרימרוז. ובהמשך לזה - תתפלא מה אחוז הלא-מנגנים שמבחינתם גיטרה אקוסטית וקלאסית זה אותו דבר. אז זה יכול להסביר לפחות חלק נכבד מחוסר-התגובה של טוקבקי יוטיוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתפלא, זה ידוע. בתוך עמי אנוכי יושב. עדיין, הייתי מצפה ליחס יותר גבוה מ-1:200 בין התגובות הביקורתיות לבין המהללות, בייחוד בערוץ יוטיוב שמוקדש לנגינת גיטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי זיוף צורם בתוצר מוזיקלי מוגמר כלשהו, סולו החליל ב-‘California dreamin. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע שמעתי אותו ופתאום ראיתי את התגובה הזו! דווקא את החליל למדתי לאהוב. פחות מכך את החצוצרה בשיר When a man loves a woman. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"חצוצרה" ב-WaMLaW היא חצוצרה ושני סקסופונים. הנה סיפור מעניין בנוגע לסקציית כלי הנשיפה בשיר הזה, שמתאים בול לדיון שלנו: Sledge actually recorded two versions of it, one at Rick Hall’s FAME Studios at Muscle Shoals, the other at Ivy’s own Norala Studios. After recording the first version, Jerry Wexler at Atlantic Records said the horns were out of tune and asked Sledge for a do-over, so they got different horn players and gave it another go. In the end, though, the two tapes somehow ended up being mixed up, and Atlantic put out the first version.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לא מתקנים את זה וסוגרים את הסיפור? מה שטוב לקלי קלרקסון יכול להתאים גם לפרסי סלדג'. רק במקום לשירה, לעשות זאת לחצוצרפון שהורס לי את השיר כל פעם מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון בדיוק ב"מתקנים את זה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבודדים את החצוצרה והסקסופונים מן השיר, ובאמצעים דיגיטליים מדייקים את גובה הצליל שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודומיו. מעניין אם כבר ישנו ערוץ יוטיוב/ספוטיפיי של קלסיקות ששופצו באופן כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לענות לך בוודאות למה לא עושים את זה, אבל נראה לי שהתשובה הכי טובה היא "כי זה לא מקובל". יש אין-סוף שירים - חלקם מאד מפורסמים - עם פאשלות גדולות או קטנות, שאפשר בקלות לתקן עם הטכנולוגיה של היום, ועוד יותר בקלות כשיש גישה לערוצי ההקלטה (multitrack) המקוריים. אבל בעוד שזה די מקובל לעשות רימאסטרינג / מיקס חדש לשיר (שזה פחות או יותר לשפר עד כמה שאפשר את איכות האודיו של ההקלטה המקורית), כמעט ולא זכורות לי הוצאות מחודשות עם תיקוני טעויות בעצם הנגינה או השירה. הדוגמה היחידה שעולה לי לראש היא Let it Be של הביטלס, עם האקורד המפוקשש בפסנתר על ההברה "Mo" במילה "Mother" ב-2:58 (כבר דיברנו פעם על הפיקשוש הזה), שתוקן בגירסת ה-Naked לאקורד הנכון. אבל אפילו הדוגמה הזאת לא הכי טובה, כי מדובר בעיבוד אחר לשיר, בלי התזמורת שפיל ספקטור הקליט לגירסה המקורית (היו בעצם שתי גירסאות מקוריות עם תזמורת, לא משנה). ספציפית במקרה של כלי הנשיפה ב-WaMLaW, כל ההקלטה רחוקה מלעמוד בסטנדרטי הנגינה של היום, ואפילו בסטנדרטים שהוצבו שנים בודדות אחרי ההקלטה, בשנות השבעים. תקשיבו למשל לתופים הלא יציבים. אז למה לא מתקנים הכל? מן הסתם כי ההקלטה המקורית היתה "נכונה לשעתה", וכי אנשים התרגלו אליה, וכי יש חן מסוים במגושמות הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אחרי חוסר ההתלהבות בה נתקלה הצעתי מלפני 23 שנה לשכתובן של קלסיקות ספרותיות, חשבתי אולי להתחיל מהצעה מתונה זו. אבל נראה לי שאתה צודק - העולם עוד לא מוכן (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו הרימאסטרינג לא תמיד מועיל למאזין (אני) שרוצה לשמוע את מה שהוא רגיל לשמוע. בכמה מקרים קיבלתי את הרושם שהשיר מאבד ברימאסטרינג משהו מהחן המקורי שלו. זה מאוד אישי וספציפי- יש איזה שיר מפורסם של הביטלס ששכחתי מהו1 שיש בו שינוי קצב מעצבן (אותי). הסתבר לי שזה בגלל שהשיר מורכב מספלייסינג של שני טייקים שונים. שם דווקא הייתי שמח להתערבות דיגיטלית (שמי יודע, אולי כבר נעשתה ובגלל זה שכחתי מהו השיר) ______________ 1 אבל שוב יפריע לי ברגע שאשמע אותו שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שונא רימאסטרינג. אחד הדברים הכי מבאסים בלקנות דיסקים באמזון של תקליטים שאהבתי פעם והקלטתי, זה שהמון גרסאות שם הן רימאסטר מעצבן שהורס את כל הכיף של התקליט המקורי. ואז צריך לפשפש באיביי או במקומות אחרים ברשת כדי להשיג דיסק מקורי. ממש מעצבן, ודי שיטתי, ככה שמראה שיש איזו סיבה מסחרית מרגיזה לענין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשאתם אומרים, קלטתי שזה באמת חליל! לא שחשבתי פעם "מעניין איזה כלי מנגן את הסולו", פשוט אם הייתם נותנים לי מבחן אמריקאי בשאלה הזו הייתי כנראה שוגה בתשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים, החליל קצת off אבל איכשהו זה נותן לסולו (ולשיר) אווירה משונה וקצת מלנכולית ומוסיף לייחוד שלו. ורואים שם את ג'ימי הנדריקס בקהל! (0:35) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, וכבר דיברנו על זה פעם. אבל בעיניי הזיוף ב-Primrose Hill לוקח בנוק-אאוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ובאנקדוטה ממש צדדית - גם עם סביבתי הקרובה אני נקלע לאי-הבנות כשאני אומר ''לא רע'' על משהו ומתכוון שהוא ממש טוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. פספסתי את Summertime של ג'אניס גופלין. מעיף את שינייד החוצה בקלילות. ויש גם קאברים ישראלים לא רעים בכלל אני אוהב את "אצלך בעולם" של היהודים יותר מהמקור. אבל הגדול מכולם הוא ארקדי דוכין עם ליצן קטן שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קאבר נהדר שנכנס לי לפלייליסט הוא Changes בגרסת שרק. אולי עוזר שלא כל כך אהבתי את העיבוד המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה מוזר שקרה לי אתמול: הפלייליסט שרץ לי בעבודה ברקע כולל כ 100 שירים. אתמול בדרך מהעבודה הביתה (8 דקות לכל היותר) שמעתי ברדיו שיר מהפלייליסט שלי. החלפתי תחנה ושוב היה שיר (אחר) מהפלייליסט שלי. שוב החלפתי וגם הפעם היה שיר מהפלייליסט שלי. החלפתי פעם נוספת והיה שיר לא מהפלייליסט שלי, אבל הוא בדיוק נגמר, והשיר הבא היה מהפלייליסט שלי. פאקינג ארבע ברצף! אמנם הפלייליסט שלי כולל המון להיטי ענק, אבל היי! ההסבר היחיד שמצאתי, חוץ ממקריות מטורפת, הוא השעה. יום ששי בשבע בערב יכול להיות שמשרה רוח מסויימת על עורכי המוזיקה, אותה רוח שנמצאת בפלייליסט שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קאבר שנכנס לי לפלייליסט הוא I put a spell on you בביצוע של CCR | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הפלייליסט שלי לרוב לא כולל את השירים הטובים ביותר לדעתי, אפילו לא של אותו אמן, אלא שירים שאני שמח לשמוע ברקע שוב ושוב. לדוגמה- מקווין בחרתי את Lover boy, משלום חנוך את "בגלגול הזה", ואין שם כמעט פרוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה קצת לקרוא לזה קאבר: שני ביצועים קרובים בזמן, מבצע משותף חלקית, רחוקים ככל שאפשר מוזיקלית, ואת שניהם אני אוהב יותר: "אהבה שקטה", תמוז וזילבר לבד. סתם, את זילבר לבד אני יותר אוהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביצוע של תמוז החלק הטוב לדעתי הוא הפזמון. שלום לוקח אותו ועושה אותו שלו. לדעתי אפילו הופך אותו מפזמון ל C part. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפתלתי בשאלה אם זה קאבר או לא, אבל בעצם אלו שני לחנים שונים - בלי שום דמיון משמעותי - לאותו טקסט, נכון? ואם כך, פשיטא שלא קאבר? (והאם זו תשובה יחידה לשאלת הטריביה? כלומר, יש עוד דוגמה לשני לחנים לאותם מילים, שהמלחין השני הוא אחד המבצעים של הלחן הראשון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי: שני לחנים שונים, לא קאבר. (ולא עולה בדעתי עוד דוגמה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קאבר. אבל קאבר של זילבר! האלבום של תמוז יצא ב 76' והגרסה של אריאל זילבר ולהקת ברוש ב 78'. במפתיע הלחן המקורי הוא של שלום, והשיר הופיע במקור באלבום הבכורה של שלום באנגלית, כך שאני צריך לקחת חזרה מה שאמרתי (בעצם להגיד את זה על זילבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחפור עוד טיפה בסיפור הזה. מה מצא זילבר להלחין מחדש דווקא את השיר הזה של תמוז? או, אם היה לו לחן כזה נחמד, למה דווקא עם המילים ההן של חנוך? כידוע (לי מהסדרה של קוטנר), בסוף ימיה של "תמוז" זילבר סבל. הוא לא אהב את הרוקיות והבומבסטיות בהופעות של "תמוז", חיבל (מוזיקלית) בהופעות שלה, ובסוף הביא לפירוקה. אפשר לראות את המילים של "אהבה שקטה" - גם אם לא באופן מאוד מדויק - כמטאפורה על הרומן המוזיקלי שהשתבש בין זילבר לחבריו ב"תמוז". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה לא לחן חדש, יותר קול שני על אותם אקורדים. עדיין קאבר. אני חושב שהשיר פשוט מצא חן בעיניו, והוא עשה לו גרסה זילברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, אני הייתי בוויכוח הזה עוד בתחילת שנות התשעים (עם חברי דאז אלעד ל"ר, איפה אתה?). אין ספק שיש קשר בין שתי הגירסאות, ובטח יש מאחורי זה סיפור נחמד, אבל אני עדיין מחזיק בדעה שזה לא קאבר. אובייקטיבית, האקורדים הם לא אותם אקורדים, במיוחד בפזמון ("כל כך הרבה זמן..."). המלודיה בחלקים ניכרים אכן מתלבשת על אותה חלוקה ריתמית בשתי הגירסאות, כלומר יש לתווים אותו משך, אבל התווים עצמם מאד שונים. מעניין שדווקא בביצוע של תמוז יש בבתים מקומות שבהם המשקל של השיר מחסיר רבע מתיבה (על "נחוץ" ו"בחוץ", למשל), שזה מאפיין זילברי נפוץ, ואצל זילבר אין. אבל אז בפזמון אצל תמוז כל התיבות הן תיבות ישרות של ארבעה רבעים, ואצל זילבר יש בלגן אטומי. מי שמעוניין בתווים מדויקים של תפקיד הבס בשיר (מעשה ידי עבדכם הנאמן) מוזמן להציץ כאן. בזכותך, אריק, התוודעתי לביצוע המוקדם של שלום לשיר, באנגלית, שם יש בבתים אפילו עוד תיבות של שלושה רבעים. אבל אוי, המבטא... ואנקדוטה: פיני שפטר, האודיופיל בעל ערוץ היוטיוב הנ"ל, נודע פעם בזכות הישג מסוג אחר לחלוטין, חפשו את השם שלו במבצע גוזל [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: אצל תמוז יש בפזמון תיבה אחת של שלושה רבעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשקל - דוקא בגרסה של זילבר (ששמעתי ראשונה כאן) נראה שהוא מכניס יותר-מדי-מילים לכמה משפטים, ואצל הביצוע של תמוז התוספות האלה למשקל השורה יותר טבעיות. זילבר ממש מאיץ ובולע את המילים כדי שייכנסו, ןזה די צרם לאוזניי. אודיופיל ושיפור מכ"מים יכולים שניהם להיכנס תחת המטריה של Signal processing expert. סיפור מרשים מאד. אני זוכר משמועות שזמן רב אחרי היירוט ההוא היתה מחלוקת נוקבת בחיל האוויר למי מגיע הקרדיט להפלה - להוקים או ל-F15. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, משיאי האלתור הישראלי. לא הכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל נימוק נוק-אאוט לטובת הצד שלך בדיון: לפי הפרטים ב-discogs, הקרדיט ללחן בביצוע של זילבר הוא של שלום חנוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נראה לי נוק אאוט. יכול להיות שזילבר אחראי על הלחן שלו, אבל שמפיקי האלבום, או זילבר עצמו, פשוט חשבו שהלחן לא מספיק שונה ולא כדאי להסתכן במחלוקת קרדיטים. חוץ מזה, עיקר העניין בביצוע של זילבר הוא לא במנגינת המילים המושרות אלא במנגינות הכליות בין השורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם כן חנוך כתב את הלחן שזילבר שר, קשה לי לדמיין איך הוא כותב לחן כזה אחרי הגרסה של תמוז. הסיפור הספקולטיבי שאני מציע הוא: הלחן שזילבר שר הוא מה שחנוך כתב מלכתחילה, והביא לידיעת זילבר; אבל בפאזה הרוקנרולית-קשוחה של חנוך ותמוז, הלחן הזה לא הסתדר, הוא "מוזיקלי" מדי - אז חנוך שיטח אותו. זילבר, על אותו רקע שעליו כתבתי בתגובה 759637, החליט במחווה יפה לגאול את הלחן המקורי. (ואם, משום מה, הסיפור הזה נכון, מה זה אומר על השאלה השולית, קאבר או לא קאבר? קאבר. אבל אפשר גם לומר ששתי ההקלטות, או השלוש עם זו באנגלית, הן קאברים לגרסה לא ידועה שחנוך השמיע פעם לזילבר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי. כפי שאריק כתב, חנוך ביצע את השיר עם הלחן של תמוז עוד ב-1971, כלומר כמה שנים טובות לפני תמוז. אז חנוך בחר פעמיים לשטח את הלחן? גם עצם ההשערה שחנוך הביא לידיעת זילבר את הלחן ה"מקורי" וזילבר בהמשך גאל אותו, היא, אפעס, על הצד העמוק של הספקולציה (הם בכלל הכירו לפני תמוז?). ובנוסף - מבחינה סיגנונית, הלחן בביצוע של זילבר הוא מאד זילברי. הניחוש שלי: זילבר, בזילבריותו, השתעשע עם הלחן של חנוך, אולי אפילו בזמן חזרה עם שאר התמוזניקים (מניסיון, דברים כאלה קורים מדי פעם בחזרות), אהב את הגירסה שיצאה ובהמשך הקליט אותה. בגלל שהלחן עדיין מזכיר את הלחן המקורי, חנוך קיבל את הקרדיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בזילבריותו'' זו מילה נהדרת ומתאימה היטב למה שהיא מתארת. יש לזילבר משהו, שאני מוצא שחסר מאד אצל הרבה אמנים שנשמעים אותו דבר (יוצאי ''כוכב נולד'' לדורותיהם, למשל). ההגשה שלו, הקול, הם ייחודיים ובלתי אפשרי שלא לזהות שיר שלו כשלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי את ההסבר שלך (שבחלקו היה גם ההסבר המועדף שלי, תגובה 759706). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הג'אם של קוטנר: זילבר שופך קצת אור על נסיבות היצירה של הגירסה שלו לשיר. הייתי בהופעת האיחוד הזאת שלהם, ולצערי היא לא עמדה בציפיות (הגבוהות) שהיו לי ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצועים יפים. לא מאמין לזילבר. הוא אוהב להציג את עצמו כחסר השכלה מוזיקלית אבל זה לא נכון. חוץ מזה שכל המשפחה שלו מוזיקאים הוא עצמו למד מוזיקה בצורה מסודרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, המבטא, אבל הו, הגיטרה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רע, אבל יותר מדי וואה-וואה. זה אפקט כל כך דומיננטי שצריך להשתמש בו במשורה וברגעים הנכונים (כמו שידעו אפילו הנדריקס, קלפטון, סלאש ורבים אחרים). כשזה נמצא שם לאורך כל הזמן זה מאבד את האפקטיביות ומקלקל, לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קאבר עברי ממזמן ששמעתי רק אתמול ואהבתי: פראג של רוקפור. זיופים נוראיים בשירה ובנגינה, אבל לטעמי זה איכשהו הולם את הנושא הכואב של השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכ, פלצנות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |