''השינויים הקטנים הם שיביאו למהפכה הגדולה'' 1004
כבר שנים שכנרת שריון נלחמת כנגד התפיסה הישראלית שמציגה את היהדות האורתודוכסית כיהדות היחידה. מתוך הקהילה שהקימה בעיר מודיעין, היא קוראת לפתיחות ופלורליזם, ולכבוד הדדי בין כל פלגי היהדות. דיוקנה של רבה רפורמית.
(כל הצילומים מאת המחברת)
בחדר מרווח ומקושט בצבעים עליזים, יושבים סביב שולחן קטן מספר אנשים, ביניהם נערים ונערות המצויים חודשים ספורים לפני בר או בת־המצווה. לאחר שהאזין לדיון סוער על מנהיגות, מרים אחד הנערים את עיניו ממחברתו ואומר - "אבל הרב כנרת, מה זאת בעצם מנהיגות?" בתגובה, מחייכת אליו אשה אחת מבין הישובים לשולחן ואומרת: "כאשר יש למישהי חזון ברור והיא רוצה לקדם את אותו החזון, כשיש לה הכישורים להוביל ולסחוף איתה אחרים השותפים לחזון והיא מצליחה בדרך - זו מנהיגות".

כנרת שריון היא האשה הראשונה בארץ לכהן בתפקיד רב. כיום כבר אפשר לומר רבה, לאחר שהאקדמיה ללשון העברית תיקנה והוסיפה את הה"א הנקבית - ובכך אפשרה למקצוע הזה, שהיה נחלתם של גברים בלבד, להיות גם נשי ובעל קונוטציה שוויונית. אלא שהשוויון הוא עדיין נחלתם של אנשי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בלבד. היהדות האורתודוכסית עדיין אינה מתירה לנשים לכהן בתפקיד רב. "עדיין קל יותר לאנשים לקבל את המונח רב עבור אישה על פני המונח רבה", סיפרה לי שריון כשנפגשנו לראשונה. ובעוד שבתחילת הקריירה שלה התעקשה על "רבנית" (המונח הנשי היחיד שהיה אז בנמצא), הרי שעכשיו כבר הבינה שאת העולם לא תשנה. מבחינתה, גם "הרב כנרת שריון" נשמע טוב.

כך, משוויתרה על תיקון העולם כולו, הועידה לעצמה משימה "קטנה": הקמתה של קהילה חדשה בעיר מודיעין. לקהילה קראה יזמ"ה, ראשי תיבות של: "יהדות זמנינו מורשת העם". השם הזה אינו רק ראשי תיבות, הוא גם קריאה: "הגיע הזמן שהישראלי הממוצע, זה שמגדיר עצמו כחילוני, יתחיל להיות אקטיבי וייקח אחריות על זהותו היהודית", היא אומרת. "פירושו של דבר שהוא יבסס את זהותו על מודעות לשורשיו ולערכים עליהם מושתתת יהדותו ולא על התנגדות למה שמכונה 'היהדות האורתודוכסית"'. היא מאמינה שיש פה מקום לכולם, וזה אומר פלורליזם דתי, שבו הדת מופרדת מן המדינה. מבחינתה, זה לא אומר שמדינת ישראל לא תהיה מדינתו של העם היהודי ושהיא לא תהיה "מחוברת לדת ולקצב החיים, ללוח העברי ולתרבות היהודית". מה שזה כן אומר, לדעתה, הוא שלכל אחד יהיה "החופש לבחור ולהתבטא כיהודי, כפי שהוא רואה את עצמו בתוך הקשת הרחבה של זהויות שקיימות בתוך היהדות."

כרב הקהילה היא נושאת עימה מסר חינוכי, השם דגש על ערכים חברתיים ובעיקר על קיום היהדות ממקום של הבנה וסובלנות הדדית. לעיתים קרובות היא נוהגת להביא לפעילויות שהיא מקיימת, סיפור מן המקורות שמתחבר לנושאים החברתיים העכשוויים. החיבור הזה, בין מסורת העבר לבין החיים בתוך המציאות היומיומית, שזור כחוט השני בפעילותה. כגזע המכה שורשים באדמה, התר אחר מקורות מחייתו, היא מנסה להצמיח פה תרבות חדשה, תרבות שתתבסס על פלורליזם ודמוקרטיה. כמי שנולדה וגדלה בארה"ב, ערכים אלו הם חלק בלתי נפרד מאישיותה, כמו גם האופי הפמיניסטי של עבודתה.


נשים נוטות פחות למשוך בחוטים



מה המשמעות של להיות אשה רב? איך זה משפיע על העשייה היומיומית?

"זה משפיע על העשייה כל הזמן. אני צריכה להוכיח לאחרים שאני מסוגלת, כי הסטנדרטים לגבי אשה הרבה יותר גבוהים. זה דורש ממני להגיע להשגים הרבה יותר גבוהים לעומת גבר בתפקיד. עם זאת, ככל שאת נמצאת יותר זמן בתפקיד, מתחילים להתייחס אלייך כאל רב הקהילה ולאו דווקא כאל רבת הקהילה. זה תהליך, ולוקח זמן עד שמגיעים לשם. פעם כשהייתי הרב של קהילת רמת־אביב הייתה אשה אחת, מבוגרת יחסית, שאמרה לי: 'כנרת, מבחינה שכלית, אין לי שום בעיה שאת הרב שלי. להיפך, חשוב לקדם את הנשים. אבל בלב וברגש זה מוזר וקשה לי'. עברה שנה וחצי, והיא נגשה אלי שוב ואמרה לי: 'שמתי לב שאני כבר לא מתייחסת אלייך כרב אשה. את הרב שלי'. בשבילי זה היה דבר גדול וזה ארך יחסית מעט זמן. לקח לה שנה וחצי לעבור את הפער בין מה שהראש אומר לבין מה שהלב אומר."

יש הבדל בין גבר רב לאשה רב, לדעתך?

"כמובן. זה נובע מראיית עולם שונה. הייתי אומרת שמנהיגות של נשים אינה מנהיגות קלאסית, מאחר שהן נוטות פחות למשוך בחוטים. השיטה שלי, למשל, מבוססת במידה רבה על האצלת סמכויות. כלומר, אני מעדיפה להעביר את הכלים לאחרים, על מנת שגם הם יוכלו לקבל החלטות בבוא הזמן. במקום שהם ילכו אחרי, הם פועלים איתי. מובן שיש לכך יתרונות וחסרונות. אחד היתרונות הוא, שאנשים מסוימים מגיעים לבית כנסת מתוך סקרנות והתעניינות בעובדה שאשה מכהנת שם בתפקיד רב. יתרון נוסף נוגע לאוכלוסיית הנשים, מאחר שהנכונות שלהן לגשת לרב אשה היא הרבה יותר גדולה. מצד שני, העובדה שאני לא מאוד סמכותית ודורשת יכולה להוות חיסרון, כי יש אנשים שזקוקים לזה. בעיה אחרת היא שיש גברים שנמנעים מלגשת לאשה, כי פחות נוח להם לדבר איתה על תחומים מסוימים. אצלי, אולי בגלל מי שאני, גם גברים ניגשים לדבר על בעיות".
כנרת ידעה שתהיה רבה כבר בגיל 15 (אז היה שמה סנדרה). מדובר בתחילת שנות ה- 70, כשהמושג של רב אשה לא היה קיים עדיין - האשה הראשונה שקבלה הסמכה לרבנות, קבלה אותה בארה"ב ב- 1972. בגיל 21, לאחר שהשלימה לימודי תואר ראשון בספרות השוואתית, התקבלה ללימודי רבנות בהיברו יוניון קולג' בניו יורק. בגיל 25 הוסמכה לרבנות. בזמן לימודיה לרבנות, השלימה תואר שני בספרות עברית. נושא עבודת הגמר שלה היה שירי ציון של יהודה עמיחי. בזמן הלימודים הכירה כנרת את ברי שריון, שיצא ללמוד בחו"ל. הם נישאו וב- 1983, כשברי שב ארצה, כנרת עלתה עמו. באותה שנה נולדה בתם הבכורה, איילת (18). בהמשך נולדו ארז (15), ענבר (13) ועמיחי (10).



מה הוביל אותך ללמוד רבנות?

"בחברה הנוצרית שבה גדלתי, רוב הילדים חגגו חגים נוצריים. בחברה כזו, אם את לא חזקה בתור מי שאת, זה יכול לעורר בעיות לגבי הזהות העצמית שלך. לי היה ברור מאוד מי אני ומה אני, והייתי מאוד חזקה בתוך הזהות הזאת. בגלל שהייתי כל כך חזקה, אנשים היו באים אלי לשאול כל מיני שאלות. למשל, בפסח היו שואלים אותי למה אני לא יכולה להחליף סנדוויצ'ים כמו תמיד. הסברתי להם שאני לא אוכלת לחם בפסח, וסיפרתי להם את כל סיפור יציאת מצרים. תמיד הייתי במצב שהייתי צריכה להסביר. כדי לעשות את זה, הייתי צריכה לחפש, וככל שחיפשתי יותר, התעניינתי יותר. אהבתי את התפקיד הזה של להסביר מה זה להיות יהודי. שלוש פעמים בשבוע הלכתי אחר הצהריים לבית ספר יהודי, ובשבת בבוקר הלכתי לבית הכנסת, שהיה קונסרבטיבי. בית הכנסת ובית הספר היהודי, שהיה קשור אליו, היו הבית השני שלי. ביליתי שם הרבה שעות, עם המשפחה ולבד. הצלחתי שם בלימודים והייתי במצב שיכולתי להנהיג את התפילות, גם כילדה. כל זה היה לפני בת המצווה, כי בשנים האלה הקונסרבטיבים לא נתנו זכויות שוות לבנות. גדלתי בתוך התנועה הקונסרבטיבית, אבל ראיתי את עצמי יותר מתקדמת מהתנועה שבה חונכתי ומצאתי בית רוחני אידיאולוגי אצל הרפורמים, אף־על־פי שאני יותר מסורתית מרוב הרפורמים בארה"ב".

שנה לאחר שעלתה ארצה, החלה כנרת לכהן כרב של קהילת רמת־אביב. היא שינתה לחלוטין את מבנה הקהילה, והפכה אותה מקהילת בית כנסת למרכז קהילתי רב תחומי, שמתמקד ביהדות. מבנה זה שימש בסיס למודל קהילת יזמ"ה. ב- 1996 עברה להתגורר במכבים, והחלה בהקמתה של יזמ"ה כמרכז יהודי פלורליסטי. תחילה הוקם גן ילדים, וממנו הורחבה הפעילות הלאה. כיום היא מקיימת פעילויות קבועות לילדים ולמבוגרים. בימי שישי בבוקר היא עורכת טקס קבלת שבת בגני הילדים של הקהילה ובכיתה א'. בכל יום שישי היא מגיעה לקבוצה אחרת, לפי סבב.


כשהישראלי הממוצע ייקח אחריות על הזהות היהודית שלו



מה ההבדל בין תפקיד הרב ביהדות הרפורמית וביהדות המתקדמת?

"ביהדות האורתודוקסית התפקיד של רב הוא להיות פוסק דין. ביהדות הרפורמית, מאחר והיא נותנת חופש בחירה, התפקיד של הרב מקבל אופי של מדריך רוחני. התפקיד שלי הוא לתת לכל אחד כלים להתמודד ולקבל החלטות בצורה אחראית, מתוך מודעות מלאה למשמעות של החלטתו. לדוגמא, בקהילת רמת־אביב, אחד החברים היה משותק ומרותק לכסא גלגלים רוב חייו. פעילותו העיקרית עם ילדיו סבבה מסביב למחשב. הוא שיחק איתם במחשב, פתר בעיות, עזר להם בשיעורים. המחשב היה גם כלי העבודה שלו. באחד השיעורים שלי על שבת, הוא אמר לי שהוא בדילמה. ולמה? כי אני דיברתי על כך, שבשבת יש חשיבות להתנתקות משגרת היומיום, ולדברים שאנחנו עושים כדי לקדש את היום. ואילו הוא נמצא מול המחשב כל יום בעבודה, בבית הוא נמצא עם הבנים מול המחשב, ויוצא שבשבת הוא גם מול המחשב. כך שבעצם אין לו שום אפשרות להבדיל בין קודש לחול. הוא רצה לדעת אם, לדעתי, בשבת צריך להמשיך עם המחשב או להפסיק. אמרתי לו שאני מעבירה את האחריות אליו, ושהוא צריך להחליט בעצמו איך הוא מבין את קדושת השבת. אולי הוא יגיע למסקנה, שאם הוא רק משחק משחקי מחשב עם הבנים, זה בסדר. ייתכן גם שהוא יגיע למסקנה שהוא רוצה ניתוק מוחלט מהמחשב. אפשר שיבחר במשחק קופסא ואולי בטיול, כשהוא בכיסא והבנים על ידו. ישבנו ביחד כמה פעמים על סוגיות שונות שקשורות בקידוש השבת. בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה, שלא מתאים לו להתעסק עם המחשב בשבת, והוא פיתח דברים אחרים. בדיעבד הוא שמח מאוד, כי כך הוא לא התפתה לעבור לענייני עבודה ולדברים אחרים. אם הייתי אורתודוקסית, השאלה לא היתה עולה בכלל. אבל אצלנו, אם השימוש בחשמל לא משמש למה שמוגדר כעבודה, אז לשחק משחק במחשב זה לאו דווקא נגד העקרונות של השבת. זווית ההסתכלות שלנו שונה. אנחנו פונים תמיד לעיקרון שעומד מאחורי ההלכה. במקרה הספציפי הזה, ישנן בהלכה שלושים ותשע הגדרות ל'מלאכה' והוא למד אותן. שמחתי מאוד שהוא עבר את כל התהליך הזה, כי עכשיו המשמעות של היום עבורו הרבה יותר גדולה. הוא עשה צעד ששחרר אותו לגמרי".

באיזה מובן זה שחרר אותו?

"זה שחרר אותו מכלי, שעבורו הוא כלי עבודה".

אפשר לומר שנוצר פה סוג אחר של דינמיקה בין הרב לאנשי הקהילה?

"יש פה תהליך משותף של חשיבה. לרשותי עומדים אותם הכלים שעומדים לרשותו של הרב האורתודוקסי, אבל אני נותנת לאנשים יפוי כוח וסמכות להחליט, וכאן יש הבדל גדול בין היהדות האורתודוקסית לבין היהדות הרפורמית. אותו יפוי כוח ממלא את ההחלטות שהפרט מקבל, במשמעות לגמרי אחרת. אם את שואלת אותי היום לגבי אותו אדם, האם הוא ממשיך לפעול ככה, אני יכולה להגיד בביטחון מלא שכן. ואם לא, כלומר במידה שהוא החליט לעשות משהו אחר, זה נעשה על ידי מחשבה מחודשת. הוא לא יחליט סתם לחזור לשחק עם הילדים במחשב, רק משום שזה נוח לו. אני קוראת לזה 'לקחת בעלות' על הזהות היהודית שלך".

מה זה אומר מבחינה מעשית?

"זה אומר, שאם אני מתחתן, אני אתחתן כמו שאני חושב שזה נכון להתחתן. בצורה שיותר משקפת אותי. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. בטקס הבר/בת מצווה, באיך אני בוחר לחגוג את החגים. אני חושבת שלרוב האנשים החילוניים, כמו גם לרוב האוכלוסייה שמגיעה אלינו, אין את הכלים לעשות את ההחלטות. יש הבדל אם החלטה נעשית מתוך ידע או שהיא נעשית מתוך בורות. החלטה שנעשית מתוך ידע היא החלטה מודעת יותר".

ואת רואה את זה קורה בעתיד?

"כן. כשהישראלי הממוצע ייקח אחריות על הזהות היהודית שלו. כבר היום יש התעוררות בקרב הישראלים שמגדירים את עצמם כחילוניים. גם עם זה יש לי ויכוח, כי אני לא חושבת שיש כל־כך הרבה חילוניים. אולי יש כאידיאולוגיה, אבל הזהות של רוב הישראלים נובעת מכך, שהם הוציאו את עצמם מן העולם הדתי אורתודוכסי. האורתודוכסים הצליחו להטביע בתוך המוח של הישראלי החילוני, או זה שמגדיר את עצמו כחילוני, שיש רק דרך אחת להיות יהודי, וזו הדרך האורתודוכסית. קשה מאד לחנך מחדש לכך שקיימות אופציות נוספות, שהנן לגיטימיות בעיני היהדות העולמית. היהדות הרפורמית היא הזרם הכי גדול ומשפיע בעולם, רק בארץ לא. היום יש בארץ גל חדש של אנשים צעירים, שמתחילים לקחת אחריות על הזהות היהודית שלהם. הם אומרים: מאחר שאני לא אורתודוכסי, להתחתן בדרך האורתודוכסית זה בעצם לעשות משהו נגד מצפוני. הם מוכנים לנסוע לקפריסין, להתחתן בטקס אזרחי ולערוך את הטקס הדתי בדרך שמשקפת יותר את השקפת עולמם. אבל הם עדיין בגדר מיעוט".

יש בכלל מקום לדיאלוג בין הזרמים?

"דיאלוג יכול להתקיים רק עם מישהו שיהיה מוכן להתחלק בעוגה ויהיה מוכן לשמוע, כמו בארה"ב. אני אתן לך דוגמא: בזמנו ישבתי במועצת הרבנים המקומית של לוס־אנג'לס, גוף מאוד מכובד. שם ישבו ביחד אורתודוכסים, רפורמים וקונסרבטיבים - רבנים מכל הזרמים, ודנו בנושאי אקטואליה. הרבנים האורתודוכסים לא הסכימו עם הדרך הרפורמית, אבל הם כיבדו אותנו. גם אני לא הסכמתי איתם, אבל כיבדתי את הדיעה שלהם. כל אחד האמין בדרך אחרת, ולמרות זאת, התחלקנו באותה עוגה. היה בינינו כבוד הדדי וזה אפשר דיאלוג בינינו. אני פתוחה לדיאלוג ומוכנה להשקיע בכך המון זמן, בתנאי שמדובר בדיאלוג אמיתי. בזמנו נפגשתי עם קבוצה של בני־עקיבא, זה היה ערב מרתק. הם הזמינו אותי לחוג בית כדי להבין מהי היהדות המתקדמת. היתה שם סקרנות אמיתית, ולא רק רצון לבחון אם אני יהודיה או לא. ומה יותר מסקרן מאשה רב? סיפרתי להם איך אני שומרת שבת - לא נוסעת, לא מדליקה טלוויזיה או חשמל. באותה תקופה לא נסעתי בשבת, וזה היה כך במשך כארבע־עשרה שנה. היום אני לא מדליקה אור ולא מקשיבה למוזיקה בשבת. בהתחלה הם חשבו שמדברים על ברגים מול פירות, כלומר על שני דברים לגמרי שונים. אבל כשהתחלתי להסביר להם מאין זה בא, הם הבינו שאנחנו מדברים על פירות, אבל על סוגים שונים של פירות. כשדיברתי על המשמעות של שבת בחיי ובחיי הקהילה שלי, איך אני מחליטה בצורה אישית ושהסמכות היא בידיים של האדם עצמו, על קדושת היום הזה ומהי קדושה, פתאום היו לנו המון דברים במשותף. זה שימח אותם שיש אנשים רציניים, שחושבים על שבת בצורה אמיתית. הם לא תקפו אותי ולא ניסו להעמיד אותי בפינה, אלא רצו להבין איך הראש שלי פועל. ועם זאת, נשאר האבל - העובדה שאני עושה את זה לא כי זה מה שאלוהים רוצה, אלא מסיבות אחרות. תשאלי אם הם הסכימו אתי בסוף הערב? בכלל לא. כי טוב להם איפה שהם. ואני לא באתי אליהם בדרישה שיתנערו מהדעות המיושנות שלהם, כי אני לא מאמינה בזה. אני מאמינה שכל אדם צריך למצוא את הדרך שלו להזדהות עם החלק שלו בעם היהודי, ולחיות כיהודי עם האמונה שלו. מה שחשוב זה לכבד זה את זה, וזה את דעותיו של זה. אני טוענת שיש הרבה יותר משותף בינינו ממה שמפריד בינינו. נכון שאם מסתכלים על המציאות הפוליטית, אז כמובן שכל הדגש הוא על מה שמפריד בינינו ולא על מה שמאחד אותנו".

כשמישהו עצוב ואני מצליח לשמח אותו, אני יודע שיש אלוהים



באחד המפגשים עם ילדי בית הספר, שאלה אותם כנרת מה זה אלוהים ואיך יודעים שיש אלוהים? "כשמישהו עצוב ואני מצליח לשמח אותו, אני יודע שיש אלוהים", ענה ילד אחד. כך ידעה שמשהו מהערכים, שהיא מנסה להקנות להם, נספג. "אני משתדלת לדבר עם הילדים על אלוהות, לא על אלוהים, על מנת להקנות להם את המושג ממקום מופשט יותר. אלוהים זה לא הוא, אלא דרך חיים".

איך את רואה את רעיון האלוהות?

"אני חושבת שנבראנו בצלם אלוהים, והצלם הזה הוא מה שמעניין אותי. זאת אומרת, מה אנחנו עושים עם התכונות האנושיות שלנו כמו לאהוב, לכבד, לעזור. אני רואה את כל התכונות האלה כמתנות אלוהים, כתכונות של האלוהות שנמצאת בתוך כולנו. אני שואלת איך אנחנו יכולים לקחת את התכונות הללו מתוכנו ולהכניס אותן לתוך העולם ועל־ידי כך לעשות תיקון עולם אמיתי. אם זה על־ידי תפילה ואם זה על־ידי מעשים ופעולות למען אחרים ולמען החלשים בחברה, למען השלום ולמען כל הדברים שיבנו לנו עולם יותר טוב. אני מברכת ומתפללת יום יום. אני חושבת שהתפילה היא פחות לצרכים של אלוהים ויותר לצרכים שלנו כבני אנוש. אני רואה אותנו, בני האנוש, כשותפים של אלוהים. אם אנחנו לא מנצלים את האלוהות שבתוכנו, אנחנו לא שותפים בברית עם האל".

את הרעיונות הללו היא מעבירה לילדים ולמבוגרים בצורת סיפורים הלקוחים מן המקורות. באחת מקבלות השבת בחרה לעסוק בנושא עכשווי: דו־קיום. לשם כך הביאה סיפור מן התלמוד על שתי קבוצות שחיו במריבה ולמדו לחיות ביחד. "קל יותר להעביר לילדים את רעיון האלוהות. אדם מבוגר תקוע לפעמים בצורות מחשבה, שהוא פיתח במשך הזמן. לכן, הוא לא תמיד מוכן לקבל שיש דרך אחרת להסתכל על העולם. אם הוא שלם עם עצמו ועם מה שהוא, אז למה שהוא יחשוב בצורה אחרת? עם זאת, יש מספיק אנשים עם פתיחות מסוימת, שמוכנים לשמוע דרך קצת אחרת. יש אנשים שמתחברים כשהם עוברים משבר במשפחה, אם זה מוות או מחלה. פתאום, דפוסים שפעם עבדו מצוין בשבילם, לא פועלים יותר. הם מחפשים משהו אחר, ואז מתגלית פתיחות לקבל משהו חדש. לפעמים זה קורה במשבר חיובי, כמו מעבר. למשל, משפחה שהבן שלה הגיע לגיל מצוות. המשפחה צריכה להתמודד עם ילד מתבגר, שמחפש את הזהות שלו, שנמצא בעיצומו של מרד, שצריך להיפרד מן ההורים. לפעמים, התהליך הזה של פרידה מלווה במרד חזק וזה קשה למשפחה. ועם זאת, זה דבר חיובי, כי הילד עובר תהליך של מעבר מתלות לעצמאות. לפעמים בניית טקס בר־מצווה עם משפחה יכולה לשנות את הדרך שבה אנשים מסתכלים על אלוהים. כשאני בונה טקס בר או בת־מצווה, אני משתמשת כמסגרת בתפילה המסורתית, אבל בנוסף לזה, המשפחה מוסיפה את החותם שלה. זה יכול להיות, למשל, קטע קריאה של משורר אהוב. יש חשיבות למסר של הקטע שהם בחרו. זה מבטא את מה שהמשפחה חווה בתהליך המעבר של הבן או הבת שלהם. יש פה ניסיון להתייחס לא רק למה שקורה לילד או לילדה, אלא למה שכולם ביחד חווים כמשפחה. מה שבן או בת המצווה עוברים משפיע על כל הדינמיקה של המשפחה, ולכן חשוב לי לשתף את האחים והסבים בטקס. כך הטקס הוא גם ביטוי לזהות 'שלנו' כמשפחה, ולא רק לזהות 'שלי' כבן או בת־מצווה. בגלל זה, יש הרבה יצירתיות בטקסים שלנו. הם מתקיימים בתוך מסגרת מסוימת, אבל הם גם משקפים את המשפחה. אז מצד אחד יש מסגרת, ומצד שני יש הרבה גמישות בתוך המסגרת".



איך משתלבים עקרונות היהדות המתקדמת עם הרעיון שעבודת האל נעשית בלי לשאול שאלות?

"אני לא יודעת מי הגדיר את עבודת האל בצורה כזו. היהדות היתה מלאה שאלות מאז ומתמיד. כל התלמוד מבוסס על שאלות. מה שקורה היום הוא שאנחנו נדבקים לתוצאות, לשורות הסופיות שנרשמו ב'שולחן ערוך'. למה רבי יהודה הנשיא לא רצה לערוך את המשנה? כי הוא פחד שברגע שזה יהיה כתוב, זה יאבד את הדינמיות, את העושר הפנימי שלו. וזה בדיוק מה שקרה. לדעתי, האורתודוכסיה כיום נדבקת לתשובות הסופיות, והיא איבדה את היופי של התהליך. שאלות כמו: מה אלוהים מצפה מאיתנו? איך אנחנו יכולים להגשים את הפוטנציאל שקיים בכל אחד מאיתנו להיות אנשים יותר טובים, יותר תורמים, יותר מבינים, יותר סולחים - הן השאלות שצריכות לעמוד בבסיס התהליך הזה. היהדות תמיד היתה פלורליסטית, בעיני. גם לפני שקם הזרם הרפורמי. האורתודוכסיה כזרם התפתחה כתגובה נגד הרפורמים. פירוש המילה אורתודוכסיה הוא 'הדרך הנכונה'. לפני זה היו כל מיני קהילות, וכל אחת התקיימה תחת הסמכות של הרב שלה. לא היתה סמכות אחת בלעדית. גם בתקופת בית־המקדש לא היתה סמכות בלעדית. היו ויכוחים בין הכוהנים והנביאים, בין המלכים והנביאים. תמיד היו דרכים שונות לפרש את היהדות. הצדוקים, שהיו קשורים לפולחן סביב בית־המקדש, ושלהם היה הכוח, טענו שרק דרך הפולחן של בית־המקדש, ניתן להגיע לעידן המשיח. ואילו הפרושים טענו שלא, ושזה תלוי גם במצוות שאדם ממלא באופן אישי. מה שמכונה היום 'יהדות נורמטיבית' מבוסס לא על הצדוקים, אלא על הפרושים. הפרושים היו המהפכנים אז. הם היו הרפורמים של תקופת בית־המקדש. זה היופי של היהדות, שהיא התקיימה בדינמיות במשך דורי דורות. אנחנו מוסיפים לתהליך היפה הזה, שהיה מאז ומתמיד".

האם יש הבדל בין ראיית התפקיד שלך בתחילת הדרך לאיך שאת רואה אותו היום?

"בוודאי. גם משום שאני רואה וחשה את התמורות בחברה הישראלית, וגם משום שאני אדם שמשתנה כל הזמן. אני לא אותו אדם שהייתי בגיל 25, כשקיבלתי הסמכה לרבנות. אני אשה בשלה בת 45, שילדה ארבעה ילדים וגידלה אותם. וכן, גם השקפת העולם שלי התעצבה תוך כדי כך. אני מנסה תמיד להיות פתוחה לדברים, להשתפר ולהשתנות. אני מקווה שזה לא ייגמר אף פעם. היום, אני מתמודדת בצורה אחרת עם דברים. יש לי פחות סבלנות לדברים מסוימים, שאולי כשהתחלתי היתה לי יותר סבלנות אליהם, ויש לי יותר סבלנות בתחומים אחרים. הגרעין שלי הוא עדיין אותו גרעין, אבל אני מקווה שאני יותר חכמה, יותר נבונה, יותר בוגרת. ניסיון החיים לימד אותי להיות יותר צנועה. פעם חשבתי שאני יכולה לשנות את העולם ולהתחיל מהפכה חדשה. לא שאיבדתי את זה לגמרי, אבל היום אני רואה את המהפכה בצורה אחרת, בשינויים קטנים. השינויים הקטנים האלה הם מאוד אמיתיים והם כן יביאו, בסופו של דבר, למהפכה הגדולה. נראה לי שאני קצת יותר צינית, וקצת יותר מבחינה בקשיים שיש. אני רואה את התמונה היותר רחבה. זה דבר שנובע מניסיון חיים, וזה נכון לגבי כל אחד בכל תחום".

היו לך חרטות?

"אף פעם. היו לי זמנים קשים. לפעמים הייתי עייפה מלדפוק את הראש בקיר. שום דבר לא הלך חלק ושום דבר לא זרם. זה מאבק אחרי מאבק אחרי מאבק. זה מעייף. היו לי תקופות קשות, בהן הרגשתי שאין לי את התמיכה כדי להתקדם בקצב שאני רוצה. גם היום אני עדיין דופקת את הראש בקיר, אבל הראש שלי כנראה יותר חזק או שהקיר קצת התרכך או שניהם... וגם הציפיות שלי מעצמי השתנו. הן יותר מציאותיות, אז אני מרגישה יותר את ההתקדמות מאשר את התסכולים".



את יכולה לחשוב על משהו שבשבילו הכל היה כדאי?

"יש הרבה רגעים כאלו, אבל הבולט ביותר אולי קרה ב- 1988, ברמת־אביב. מדובר במשפחה של עולים מברה"מ לשעבר, שהבן הבכור שלהם, יאן, סובל משיתוק מוחין. הוא יושב בכסא גלגלים ולא יכול לדבר. כשיאן הגיע לגיל מצוות, הם פנו לרבנים אורתודוכסים, שאמרו להם שהוא פטור מעלייה לתורה. הם קבלו את זה קשה. מדובר בילד מאוד אינטליגנטי". כנרת עוצרת לרגע, מרשה לעצמה להתרגש בעיניים בורקות וממשיכה: "אני לא אשכח את זה לעולם. האם התקשרה אלי, אמרה שהבן שלה בכסא גלגלים ושאלה אם יש לנו גישה לנכים בבית הכנסת. אמרתי שכן. היא לא אמרה לי שהוא סובל משיתוק מוחין. היא בקשה לבוא לדבר איתי. כשנפגשנו, היא הסבירה לי את מצבו של הבן, ואני אמרתי שאשמח ללמד אותו ושזה יהיה משהו מרגש ומיוחד. כך למדתי שפה אוניברסלית של סמלים, שפותחה על־ידי יהודי בשם צ'רלס בליס עבור אנשים משותקים או כל מיני אנשים שלא יכולים לתקשר. במקרה של יאן פיתחתי ביחד איתו כל מיני סמלים חדשים, שקשורים בתחום היהדות ושלא פותחו קודם בעברית. פיתחנו סמל ל'טלית', ל'תפילין', ל'ספר תורה'. התהליך היה מרתק בפני עצמו והקשר שנוצר בינינו, היה עמוק ומרגש מאוד. הכרתי אותו עד כדי כך, שממבטו יכולתי לדעת אם הוא הבין או לא. כשהסתכל ישר בעיניים זה היה כן, וכשהוא הסתכל הצידה או למטה זה היה לא. יאן יכל להרים את הראש ולהוריד אותו, ולכן בהמשך פיתחו בשבילו מנוף שעליו יכל להקיש בראש. המנוף הזה היה מחובר למחשב באמצעות תכנה מיוחדת, ובאמצעותו יאן יכל לדבר על־ידי כך שהקיש בראשו על המנוף. אני הייתי עם יאן בפעם הראשונה שהוא דיבר עם אמא שלו דרך המחשב. הדבר הראשון שהוא כתב שם היה: 'אמא, תודה על כל מה שעשית עבורי'. זה היה משהו מיוחד. כשהוא התחיל לעבוד עם המחשב, התקשורת בינינו השתנתה לגמרי. הוא הכניס למחשב לבד אות־אות את הנאום שלו, את הברכות, את פרשת השבוע, העלייה לתורה, הכל. היה צורך בהמון סבלנות בשביל להגיע בכל פעם לאות שהוא היה צריך. הילד הזה היה מדהים. כשהוא עלה לתורה, הכנסנו 300 איש במקום שרק 100 איש יכלו לשבת. היה יום חם, אוגוסט. הוא היה בכסא שלו עם תפילין על הראש. בשיא הטקס לא היתה אף עין יבשה בכל בית הכנסת. אז זה לא רק מה שזה עשה בשביל המשפחה, שהתחברה פתאום לעולם היהודי ולסמלים היהודים ולתמיכה ולאהדה עצומה מהקהילה. פתאום היו לי פניות מהמון משפחות, שגם הילדים שלהן סבלו מכל מיני סוגים של שיתוק מוחין, פחות קיצוני אולי משל יאן. יש הרבה דוגמאות כאלה.

"נכון, זה לא משנה את הכל, אבל אלה הדברים הקטנים שתורמים למהפכה. בראיון שנתתי לעיתון ב- 1985, שאלו אותי מה הקריטריונים שלי להצלחה. אמרתי: 'כשהאשה הצברית הראשונה תקבל הסמכה לרבנות בישראל'. זה קרה ב- 1995, כשמיה ליבוביץ' הוסמכה לרבנות. איך מיה החליטה ללמוד רבנות? היא ראתה את הראיון איתי ב'ערב חדש' ואמרה: 'זה מה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי'. מיה משפיעה עכשיו על חיים של דור חדש והיא לא היחידה. יש עוד נשים".



בערב שבת סתווי מגיעים כנרת וברי ברכבם לבית הכנסת. רוח קרירה מנשבת בין בניני האבן החדשים של מודיעין, ואינה פוסחת על קבוצת הקרוונים, שבית הכנסת של קהילת יזמ"ה הוא אחד מהם. בתוכו מתכנסים כמה עשרות אנשים לקבלת שבת. הם מתישבים על כסאות הפלסטיק הלבנים, אשר סודרו בשורות מבעוד מועד, ונוטלים לידיהם את ספרי התפילה המונחים עליהם. מולם, בקדמת החדר, עומדת כנרת חובשת כיפה, בחליפת מכנסיים שחורה, המשווה לה מראה נשי, חגיגי, אלגנטי, סמכותי משהו. מסבירת פנים ונעימה למראה, היא מרככת את סטריאוטיפ הרב המוכר משכבר. על הקיר מאחוריה תלוי פלקט כחול, עליו כתוב באותיות דפוס כתומות: 'פרחי חורף' ותמונות של רקפות וכלניות מודבקות עליו. על שאר הקירות תלויים ציורים שציירו ילדי 'גן גורים'. כל אלו עדות לכך, שבימי חול משמש הקרוון כגן ילדים ואילו בסוף השבוע, הוא מוסב לבית כנסת. ארון קודש מתקפל, שעוצב במיוחד על ידי ברי, מוצא אז מן המחסן, ומוצב בפינת החדר. כשהחדר מתמלא, היא עוטה טלית על כתפיה, ובבית הכנסת משתרר שקט. היא פותחת בפרשת השבוע, פרשת שמות. בהמשך שרים כולם ביחד מזמורי שבת ושירים עבריים וגם את "יחד" של להקת גאיה. ברי מלווה בגיטרה, אייל, היו"ר, מתופף על הדרבוקה ואווירה של חג והתרוממות רוח מציפה את המקום. למחרת, עם צאת השבת, מתמלא שוב הקרוון לטקס הבדלה. כנרת, במכנסי ג'ינס ובסריג בהיר, עומדת לפני שולחן, עליו מונחים זר כלניות ויין לקידוש. היא מדליקה נר הבדלה ומזמינה את אחת הילדות לברך עליו ביחד איתה. האורות כבים ואורו האדמדם של הנר מתפזר בתוך העלטה ומרכך את פני היושבים בחדר. שתיהן אוחזות ביחד בנר, מרימות אותו למעלה ומברכות ברכת שבוע טוב. רגע של חום משתרר בקרוון, משהו שהוא מעבר לקדושה. זהו רגע שניזון מן הרצון ליצור איזושהי תרבות חדשה, מתוך התרוממות רוח וחזון של שיתוף ואמונה. המשך הערב הוא חגיגה של מאכלים, שירה ונגינה. הרבה כנרת שריון מתישבת בין אייל לבין שתי נשים אחרות וארבעתם מתופפים, הוא בדרבוקה והן בתופים אפריקאים. או אז היא פושטת את בגדי המנהיגה ומתמסרת כולה לשמחה. השיר "יחד" מהדהד שוב בחלל החדר, ולא במקרה. כי היחד הזה הוא חלק מאורח חיים שבו בחרו במודע. בתוכו יש מקום לאמונות שונות, לתרבויות שונות, לאורח חשיבה שונה. ועם זאת, יש משהו שמאחד את כולם: הליכה בשביליה של יהדות דינמית ומתחדשת. בתוך אותם שבילים, בתוך אותו חבל ארץ, הקרוון הזה, הערב הזה הם ביטוי להשקפת עולם שלמה, הבאה לידי ביטוי במילותיו של הסופר עמוס עוז:

"אין אנו קיימים אך ורק כדי לשמור מסורת אבות או פלאי טבע, זכרונות ילדות או חפצי קודש, פן יהיו חיינו למוזיאון פולחן. העולם איננו מוזיאון. גם הטבע אינו מוזיאון. גם התרבות אינה מוזיאון. מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב ולהרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו. גע בחי, גע בזולת, בתנאי אחד – באהבה. ארץ ישראל אינה המוזיאון של אלוהים. שום מקום אינו המוזיאון של אלוהים. שום זולת ושום חפץ דומם אינו אובייקט של פולחן. מותר לגעת ומותר לשנות. כל עוד אתה עצמך מוכן להשתנות ושיגעו בך, התנאי הוא אהבה" (מתוך יזמ"ה במודיעין, גיליון מס' 2, דצמבר 2000).

מילים אלו מבטאות במידה רבה את דרכה. לפעמים צריך לסלול את הדרך הזו בעבודה קשה, וזה מה שהיא עושה: סוללת ובונה. זה התחיל לפני שנים כשבחרה להיות לרב. זה נמשך בחזון שהפך למציאות - קהילת יזמ"ה, שאותה הקימה. וזה חלק מן העשייה היומיומית שלה: פעילות דתית ערכית, שבה האדם עומד במרכז.
קישורים
אמצע הדרך או פארסה מגוחכת - מאת דובי קננגיסר
דת חדשה - מאת עידו שטרנברג
השגות על התנועה הרפורמית - מאת יוסי גורביץ
התנועה הרפורמית - האתר הרשמי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אתמהה 71649
בראיון אומרת הרבה כינרת שהיא אינה מאזינה למוזיקה בשבת, אך בטקס קבלת השבת בטמפל שלה מנגן בעלה בגיטרה.
???
אתמהה 71650
אני מניח שהיא מתכוונת למוזיקה שמתנגנת ברדיו או בדיסק, ולא למוזיקה חיה.
חבל, חבל 71652
הסיפור מעניין בפני עצמו, מאפשר היכרות עם אישיותה של הרבה - אבל יחד עם זאת לא תורם הרבה באשר לתפקידה של רבה בקהילה רפורמית. עד כמה הרצון שלה לשנות נובע מהיותה רפורמית? עד כמה הוא נובע מזהותה הנשית?

היא דיברה על "חלוקת סמכויות" - אבל אילו סמכויות יש לה מלכתחילה? האם העצות שהיא נותנת הן פסיקות לכל דבר? זה לא ברור למי שאינו מצוי בקהילה הרפורמית (או הדתית בכלל). מהסיפורים האנושיים שהובאו, עולה הרושם שהיא משמשת בעיקר כעובדת סוציאלית קהילתית. האם זה נכון, ועד כמה זה מכוון? מה סמכויות הרבה מעבר לזה?

ובכלל, איך מתנהלת שגרת היומיום שלה? היכן היא מועסקת? האם כל בוקר היא קמה ויוצאת לבית החולים לילדים, כפי שעולה מהתמונות? כי מעבר לזה, אני מצטער, לא הבנתי *מה* היא רוצה "לשנות" ומה הנושאים החברתיים-דתיים שמטרידים אותה. ואם הרבותא היא פשוט, שהגישה של כנרת יותר אמפתית מאשר של רב גבר, זה נקרא יותר כהיסחפות של המראיינת בתיאורי פועלה הקהילתי של הרבה. חבל.
חבל, חבל 71653
איזו סמכות יש לרב? יש לו כמה סמכות שהקהילה שלו מייחסת לו. למזלנו לרבנים עדיין את סמכויות בחוק...
מזלנו או לא 71656
אני אשאל שוב - כמה סמכות מייחסת הקהילה הרפורמית לרב בכלל ולרבה בפרט? כמה קבין מתוך זה לקחה כנרת ועל כמה ויתרה?
סמכויות וקהילה 71668
היכרותי עם עם הקהילה הרפורמית בארץ שואפת לאפס (מהצד השלילי), אולם את הקהילה הקונסרבטיבית בארץ ובצפון אמריקה יצא לי להכיר קצת יותר.
הקהילה אינננה רק מתחם בית הכנסת, היא כוללת בית ספר או גן ילדים, לימודי יהדות למבוגרים ולבני (ובנות) מצווה, פרויקטים של קליטת עולים חדשים ועוד.
העובדה שאדם יכול לומר שהוא חלק מקהילה, והדבר לא מתבטא רק בכך שהוא מגיע לתפילה בערב שבת, מעידה על קשר מיוחד בין אנשים שלצערי חסר בחברה החילונית.
אתה שואל כמה סמכויות - תלוי כמה הקהילה פעילה.
אם הפעילות מסתכמת בתפילות של שבת הרי שלרב (או לרבה) לא תהיה סמכות מלבד בנושא זה כי בין האנשים לא יהיה קשר מלבד המפגש בשבת.
סמכויות הרב תלויות גם באנשי הקהילה - למה הם התרגלו, מה הם מבקשים מהרב שלהם וכמובן תלוי גם ברב (או ברבה) עצמו - עד כמה הם מבקשים להיות מעורבים, כמה הם מוכנים לתת לאנשים אחרים סמכויות. כאן אין השאלה האם הרב טוב או לא, אלא כמו בקבוצות חברתיות אחרות תלוי באישיות של המנהיג/מדריך/מנהל פרויקט או במקרה זה - רב .

התגובות שקראתי היו תוקפניות מעט ואני תוהה האם זה כי המגיבים הם מהצד האורתודוקסי ואינם מוכנים לקבל רעיון של יהדות אחרת או דווקא מהצד החילוני שכ"כ מפחד מהיהדות וגם הוא סגור לרעיונות חדשים.
צדקה כנרת בקריאתה - הגיע הזמן שהציבור החילוני בישראל יכיר בזהות היהודית שלו. רק היכרות עם הדת תאפשר את החירות האישית לבחור היתנתקות או מציאת דרך שונה למימוש היהדות.
סמכויות וקהילה 71676
תודה על ההסבר.

ולתהייתך, בואי ננסה את הדרך השלישית - ייתכן שהמגיבים (אני מהווה עד עתה 50% מה"תוקפנים" שבהם, כך שיותר לי לדבר בלשון רבים) דווקא רוצים לשמוע עוד ועוד על הרעיון של יהדות אחרת, ולכן מצרים עוד יותר על כך שהמאמר לא סיפק את רצונם.
הרעיון של יהדות אחרת 71789
אני לא אטעןלדעת מה הייתה מטרת המחברת בכותבה את המאמר, אך בוודאי שאחת מהמטרות היא לחשוף את ציבור האתר ליהדות הרפורמית.
לפי תגובתך מטרה זו הושגה.
ומה הלאה ? זה תלוי בך. אם אתה באמת מעונין ללמוד, גש לקהילה הקרובה לביתך או צור קשר עם הסניף המרכזי (כמדומני שהוא בי-ם). אין טעם לתקוף את המחברת על כך שלא הציגה את כל הרעיונות עליהם מבוססת היהדות הרפורמית...כך בוודאי לא תלמד עוד.
הרעיון של תקשורת אחרת 71818
מה אגיד לך, ראשית את מאשימה אותי בהתנכרות לדת, ועכשיו את שולחת אותי, עם הפמפלט ביד, לבית דניאל. אני מודה לך על ההסבר שנתת קודם, אבל טענותיי לא כוונו אלייך וגם לא אל היהדות הרפורמית. היתה לי ביקורת על דגשי המאמר, והבעתי אותה.
אפס מהצד השלילי 71720
רציתי להזכיר שחילוניות אינה ההיפך מיהדות, אלא ההיפך מכל הדתות במידה שווה ולכן דין הכת הרפורמית כדין הכת האורתודוכסית (גם אם ערכיה דומים יותר לאלו של ההומניזם המערבי משיקולי התחנפות לקהילה).
אפס מהצד השלילי 71804
הבהרה קלה: דת הינה מכשיר חברתי. אין ביינה לבין אמונה באל(ים) כמעט כלום. "דת" הקיבוץ היתה נוקשה ומקובעת כמו "דת" האורתודוכסיה, והיא לא נשענה דווקא על ציווים שמיימים.

הדת מנסה לשלוט בקהילתה ע"י שימוש בבורות, הפחדה ועונשים מתמשכים (חיים האלה, הבאים וחיי דורות ההמשך).
יש עוד מסגרות חברתיות שמשתמשות בכלים כאלה, לא זכור לי שהם זכו כאן (או במקומות אחרים בסביבה) לאהדה, גם הדת לא אמורה לזכות באהדה כזו.

חילוני לא אמור ל"חזור" לשורשים ולהיות "יהודי" כפי שהוא רוצה, ול"האמין" כפי שהוא רוצה - הוא חילוני => אינו מאמין באל.
שמירת מסורות, חגים והיסטוריה משותפת זה דבר יפה,נחמד ובהחלט מלכד. אך (שוב) אין להם קשר לאמונה.

אני רואה ברפורמיות צורה לשלב אתאיסטים, עם חולשה (אשר נובעת מחינוך ומהסביבה) לדת ה"אמיתית" וה"נכונה", במסגרת דתית ולגרום להם להאמין בכח-עליון כלשהו.

לא עושה לי את זה. סליחה.
אפס מהצד השלילי 71973
הפכת את המושגים. חילוני איננו "לא מאמין", חילוני הוא פרט אשר לא משתייך לגוף דתי מאורגן. מכאן, שחזרה לשורשים היא אפשרית מאוד עבור החילוני.
האתאיסט, לעומתו, כופר בקיום האל, או בקיום כל "כח עליון". מכאן, שאי אפשר "לשלב אתאיסטים", או "לגרום להם להאמין". מי שלא מאמין פשוט לא מאמין, נקודה. אי האמונה לא נובע משיקולי נוחות של קיום מצוות וחוקים, אלא מכפירה בעצם הרעיון.
היהדות האלטרנטיבית אכן יכולה לקרב חילונים לדתיות פעילה, ולי אישית אין שום בעיה עם זה. למה לא. אבל עליך להבין את ההבדל בין חילוניות לאתיאיזם (בישראל, למשל, רק 3% מהציבור מגדירים עצמם אתאיסטים, בעוד מעל 50% מגדירים עצמם חילוניים).
אפס מהצד השלילי 71980
בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן אבי-חי, 5% הגדירו עצמם כ"אנטי-דתיים", ו- 43% כ"לא-דתיים". רק 35% הגדירו עצמם כמסורתיים (קיטון לעומת סקרים דומים בעבר). מבחינת שמירה על מצוות הדת - 21% לא שומרים בכלל, 43 אחוזים שומרים "במקצת".
כמו כן - רק 65% מאמינים "בלב שלם" בקיומו של אלוהים. מעניין לציין שרק 62% מאמינים בלב שלם שיש כוח עליון המכוון את העולם. כלומר, לפחות שלושה אחוזים מהמאמינים באלוהים, לא רואים בו כוח עליון המכוון את העולם (לפחות, כי יש רבים שמאמינים בכוח עליון שכזה שאינו אלוהים).

סתם שתדעו.
אפס מהצד השלילי 71986
אולי 62% מאמינים בכח עליון המכוון את העולם, ו3% לא הבינו את השאלה?
אפס מהצד השלילי 72007
אם אלו אכן הם המספרים, הרי שהחילונים הם מיעוט בארץ. האמנם?
אפס מהצד השלילי 72048
מיעוט, אבל הכי גדולים מבין כל שאר הקבוצות. אם כי חשוב לזכור שהמסורתיים הם קבוצת ציר שכזו, שיכולה לפעמים לפעול יחד עם הקבוצה הזו ולפעמים עם הקבוצה השניה, ולכן הם אלו שיקבעו לאן תלך ישראל, אם היו שואלים אותנו מתישהו.
קהילה והחברה החילונית. 71830
"אדם יכול לומר שהוא חלק מקהילה...קשר מיוחד בין אנשים שלצערי חסר בחברה החילונית..."

אני מסכימה איתך שלהיות שייך לקהילה מסויימת זה דבר נפלא. אבל אני בהחלט לא מסכימה איתך ששייכות לקהילה הוא דבר שנמנע מהציבור החילוני.
קהילה כלשהי לא חייבת להיות מאופיינת דווקא על ידי דת מסויימת. הקשר, המעורבות,החינוך יכולים לבוא מכל כך הרבה כיוונים אחרים.

ואת יודעת מה? לתחושתי חברה הישראלית (כן, גם החילונית) רק הולכת יותר ויותר לכיוון של "קהילתיות".
קהילה והחברה החילונית. 71857
אני לא בטוח שקהילתיות היא כזה דבר טוב. קהילתיות היא תחליף למשפחתיות המתפרקת. היא דבר טוב במובן הזה שלפעמים היא מבטלת את השבטיות (המשפחתית), לטובת קהילתיות על בסיס ערכים. אבל לצערי, הרבה מאוד מהקהילות הקיימות מתבססות על ערכים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-ליברליים, והן מהוות סכנה למסגרת המדינית הדמוקרטית. כלומר - הקהילתיות היא סכנה לאינדיווידואליזם.

עזבו. אני מדבר במילים ארוכות. יש לי 6 עבודות, מתוכן 4 במדעי המדינה, על הראש. אני לא מצפה ממישהו להבין את הבלאגן שיש לי בראש כרגע.
אליאס קנטי על מחשבות: 71888
One sees thoughts stretching their hands out of the water, one believes they are calling for help. A mistake: They live below, intimate and very familiar with one another, just try and pull a single one out alone!
קהילה והחברה החילונית. 72105
את צודקת לחלוטין.
בדברי הייתי צריכה להדגיש שבסביבה בה אני חיה כיום אינני חשה כשייכת לקהילה (כפי שתיארתי חיי קהילה קודם).
דת בעידן הקיטש 71759
כנרת שריון מנסה לשווק דת חדשה זרה וקיטשית והכל במסווה
של עידן חדש נאורות ועוד בלה בלה בלה.. אם כבר נאורות
אז למה לא להמשיך להיות אדם חופשי ?! ואם כבר טקסים
יהודיים דתיים אז למה לא המקור והכי קרובים למקור הם רק
האורתודוכסים, ויש קהילות אורתודוכסיות "מתקדמות" (למי שזקוק) .
דת בעידן הקיטש 71783
טועה ומטעה מי שחושב שהאורתודוכסים קרובים למקור. אין שום קשר בין ''יהדות'' כפי שנחוותה בימי אברהם ויצחק דרך ימי הבית הראשון והשני ועד ימינו שלנו.
טעות כזאת מאפשרת לאורתודוכסים להמשיך וךראות את הדת כרכוש פרטי שלהם. בפועל הם בעצמם מקיימים פירוש על פירוש על פירוש של הדת.

היהדות ניתנת להבנה חדשה ע''י קריאה מחודשת במקור. ע''י קריאה שכזו לא יהיה שוםצורך לקבל כמובן מאלייו או בכלל את התלמוד והגמרה, כמו כן כל הפסיקות המתבססות עלייהם תהיינה פתוחות לעיון מחודש.
קריאה כזו תהיה לא פחות נאורה וחופשית מחילוניות עם היא תחזק את הערכים של רצון חופשי ומחשבה חופשית.
דת בעידן הקיטש 71848
ראה מר דותן, מה שהיה בימי אברהם יצחק וכו לא ממש ידוע
מה גם ש''העולם'' אז היה שונה לגמרי. מה שכן ידוע זה שסבי
אבי סבי וכו וכו היו נוהגים כפי שהאורתודוכסים נוהגים
ואני מניח שהתהליך הדינמי של שינויים היה קיים תמיד וימשיך להתקיים אבל מי שישנה (מתוך הבנה חדשה קריאה
מחודשת במקור וכו) הם רק אלה שהדת חשובה להם באמת ובתור
שכזו הם נוהגים (המשנים) משנה זהירות בכל שינויי תפיסה,
והמציאות היא (למרות שהממסד הדתי האורתודוכסי לא נראה ראויי ומסוגל לגדלות שכזו) שהידע הרחב והאמונה האמיתית
נמצאים (ביהדות) רק באורתודוכסיה. מה שכנרת שיריון
מציעה זה גימיק מתפשר שלא ממש מחויב לחוקי הדת אלה
ממציא אותם מחדש.
דת בעידן הקיטש 71858
"היו כמה תגובות של יהודים לתקופת ההשכלה: היו שהפכו לסוציאליסטים, היו שהפכו לציונים, ומנגד התפתחה החרדיות, שהיוותה את התשובה ההפוכה - הייתה פה התרסה כלפי דור ההורים, שכן כל החמרה דתית מבית מדרשם של החרדים פירושה שההורים, הורי ההורים וכך הלאה עד לבני ישראל במדבר - כולם חטאו ולא היו מספיק דתיים.

כך, למשל, החזון איש, זה שכולם זוכרים את המשל שהמשיל לבן-גוריון אודות העגלה העמוסה והעגלה הריקה (ושוכחים משום מה את תשובתו של בן-גוריון כי ההתיישבות והפרחת השממה ממלאים את עגלת החילוניות), הצליח לשכנע דור שלם של חרדים לזרוק את גביעי השבת שעברו דורות רבים מאב לבן, ולעבור לגביעים גדולים יותר. משמעות הדבר שמאות ואלפי שנים כוס היין של שבת לא הכילה כמות מספקת של יין, וכל הדורות ששתו מהם עברו על אחת מתרי"ג המצוות ונידונו חלילה לחיי גיהנום."

(אבי בליזובסקי - דיון 970)
דת בעידן הקיטש 71876
דובי, אני מקווה שאתה לא תופס ברצינות את הציטוט שהבאת. החמרות היו מאז ומעולם ואף פעם הם לא נתפסו כחטא של הדורות הקודמים. ובוודאי שמי שלא שתה בכוס קידוש גדולה, לא חטא כיון ששתית יין היא ממנהגי השבת (או דיני השבת) אבל לא מתרי''ג מצוות ובכלל אין אף מצוה מתרי''ג מצוות שהעובר עליה נידון לחיי הגיהנום. אבי בליזובסקי משתמש באותם ביטויים השגורים בפי מחזירים בתשובה, רק שהוא לא מבין אותם.
דת בעידן הקיטש 71880
הבאתי את הדברים כדי לערער על הטענה שמה שהאורתודוכסים עושים זה מה ש"סבא של סבא של אבא" שלו עשה. הם עושים את מה שנראה להם נכון - וזה כולל המון החמרות חזקות מאוד על מה שעשו קודמיהם. אבל מי אמר שדווקא הדרך הזו היא הנכונה? מי אמר שכל דור חייב להחמיר יותר מקודמיו? למה לא לנוע בכיוון השני, דווקא? כל עוד פועלים בתוך הטווח שמגדירה התורה, אני לא רואה שום סיבה לראות ברפורמים פחות נאמנים ליהדות מאשר האורתודוכסים.

לא שממש אכפת לי, מבחינתי כולם מאמינים באמונות טפלות.
דת בעידן הקיטש 71937
..או קיי מה אתה רוצה לאמר ?! הרי לפי מה שכתבת, היהדות
(הדתית) עברה משבר בתקופת ההשכלה שכן יהודים עברו להתעסק
באידיאולוגיות חילוניות (יהודים הפכו להיות חפשיים)
וכתגובת נגד הפכו יהודים אחרים לחרדים (ואגב בחיטוט
שערכתי על עברן של מספר קהילות יהודיות במזרח אירופה
קהילות שנוצרו במאה ה-‏18 בעידוד האימפריה האוסטרית
התברר שקהילות מסויימות קמו ממספר מצומצם של יהודיים
חפשיים ולאחר שהתבססו יצאו לחפש רב ואח"כ שוחט ומוהל גם
ובקהילות אלו תפסה התנועה הציונית מקום מרכזי ) ועדיין
הסמכות הדתית (אם מתוך כבוד ואם מתוך אמונה ) היתה
היהדות האורתודוכסית כי היא ורק היא המשיכה ללמוד "תורה"
והיא שהיתה מסוגלת ללכד מסביבה הן את היהודי החופשי
והן את החרדי.
דת בעידן הקיטש 71861
מעולם לא טענתי שיש בידינו ידע מושלם על אורח חייהם של האבות המייסדים של האומה. ניתן רק לשאר איזה מין קשר הם חוו אל מול אלוהים.
מאיפה לך שאבי אבי סבך נהג לפי מנהג האורתודוכסים והאם כלל יש מנהג כללי. הרי ידוע שה-''ספרדים'' וה-''אשכנזים'' חלוקים בעניינים מהותיים מאוד ולפיכך צא ואמור אני אורתודוכס ''ספרדי'' או אני אורתודוכס ''אשכנזי''.

אני מודה שלצד האורתודוכסים יש גוף גדול של ספרות אבל רוחב היריעה לא מלמד על עומקה ובחלק מהמקומות יש קרעים של ממש.

אינני משוייך לרפורמים או לקונסרבטיבים ובוודאי שלא לאורתודוכסים. דעתי היא שדת היא מאין שיחה פנימית של האדם עם עצמו ולאור דעה זו הרעיונות של כנרת ראויים באותה מידה כמו פסיקה בת אלפי שנים של רבי שמשון בר יוחאי.
דת בעידן הקיטש 71934
א. דת אינה שיחה פנימית של האדם עם עצמו (התכוונת בטח
לאמונה) דת היא פוליטיקה/ מפלגה ממש כמו להיות
ליכודניק מערכניק וכו. ההדיוט מנופח ריגשית וחאלס.
ב. אשכנזים ספרדים וכו הם מנהגים המבוססים על אותם
מקורות איסורים מצוות וכד עם שינויים קלים שהמקום
גרמן. הרפורמה של כנרת שיריון זו יצירה חדשה לגמרי
זרה ומגוחכת, יהדות כמו של כנרת היא יהדות שבסופו
של דבר מתירה אש אשוח עם חנוכיה נישואי תערובת וכד
(ואיני טוען בעד או נגד התופעה) זוהי יהדות בערבון
מוגבל שתתפוגג מהר
דת בעידן הקיטש 72052
כל הזמן מנבאים ליהדות הלא אורתודוקסית התפוגגות, והיא קיימת כבר 150 שנה ולא עושה שום סימנים של העלמות. להיפך. היהדות החרדית, לשם השוואה, קיימת כ-‏300 שנה.

עם כל הכבוד, רוב היהודים בעולם היום הם רפורמים, קונסרבטיבים וכו'. הם הזרם המרכזי, כך שאם מישהו "זר ומגוחך" זה אתה ולא הם.
דת בעידן הקיטש 72240
א. אני אדם חופשי. חופשי עם כבוד לדת היהודית (כפי
שהיתה נהוגה אצל סבי הורי סבי וכו) כך שאם ארגיש
צורך לקבל שירותי דת אפנה (באופן הטבעי ביותר)
למקור.
ב. המוזר הוא שאנשים חופשיים (חילוניים) מרגישים פתאום
נוח להתעסק עם היהדות הרפורמית (וזה נובע יותר בגלל
דעות קדומות ושינאה ליהדות האורתודוכסית) כאילו שיש
בה (ביהדות הרפורמית) איזושהיא בשורה ועובדה שאין
כי היהדות הרפורמית בישראל מצומצמת ביותר.
ג. עם כל הכבוד לך אני בטוח שאתה טועה (''רוב היהודים
בעולם היום הם רפורמים..'') ואין לי דבר נגד היהדות
הרפורמית אני רק חושב ש''דת'' מהסוג הזה תיעלם.
נצח הדוגמות לא ישקר. 72242
תולדות השיגעון בעידן המדיה 72246
ב. אני חושב שההסבר הרבה יותר טריויאלי. הפלגים הרפורמים והקונסרבטיביים לא עודדו עליה לישראל ולא היו להם מרכזי כוח במדינה שבדרך (בגלל הדגשים השונים שלהם לעומת היהדות האורתודוקסית) כך שה"ממסד" הרבני שהתפתח במדינת ישראל היה אכן האורתודוקסי. מאמצע שנות השבעים כאשר מדינת ישראל הפכה לאטרקטיבית יותר לעליה גם לבעלי נכסים החלה עליה ממדינות אנגלוסקסיות שבהן יש ריכוז גדול יותר של רפורמים וקונסרבטיבים והם מרוכזים היום, למיטב הבנתי, בעיקר באזור השרון (כפר-סבא ורעננה הם מרכזים שאני מכיר, אך כנראה שיש עוד). באמצע שנות התשעים, עם הגל ה"רוחני" משהו שתקף את ישראל החל גל של "חיפוש עצמי" לשטוף את הציבור החילוני שהתבטא במבחר של תופעות הנהוגות עד ימינו - נסיעות למזרח, תורות מזרחיות שונות, לימודי קבלה וכו'. נראה לי שהרפורמיות והקונסרבטיביות מדברות יותר אל דור ה"מיושבים יותר בדעתם" - בני 30+ שמנסים למלא איזה חלל בקצת "יידישקייט", אבל לא מעוניינים לקחת על עצמם עול תורה ומצוות אלא רק להרגיש איזה חיבור "רוחני". האם הגל הזה יתעצם? לך תדע... אני קצת פחות קטגורי ממך בקביעות שלך.

ג. מדוע את(ה?) חושב(ת?) שהקונסרבטיביות והרפורמיות יעלמו? לכאורה, יש בהן הרבה ממה ששאול התרסי (פאולוס) עשה לנצרות כדי להפוך אותה לאטרקטיבית - אין כפייה של מצוות "קשות" ולכן נראה שקל יותר להיות רפורמי או קונסרבטיבי מאשר אורתודוקסי. אולי דווקא הקלות הזו "תתפוס"?
תולדות השיגעון בעידן המדיה 72305
הפלגים הרפורמים (עד כמה שאני יודע) לא תפסו באירופה
(והמקור כמדומני היה בגרמניה ) הם כן תפסו בארה''ב בגלל
אופי המגורים (משפחות יהודיות חיו בנפרד בין יתר האוכלוסיות וכד). ההערה שלך (ג.) מחזקת את טענתי ,
הנצרות צמחה מהיהדות. תחילה השינויים מהיהדות (של אותם
הזמנים) היו מינוריים אח''כ השינויים היו משמעותיים הרבה יותר. עצם הנכונות לבצע שינויים כדי להיות אטרקטיביים
מנוגדת לרוח היהדות. יתכן שלרפורמיים תהיה עדנה ובזכות
אטרקטיביות הבאה מתוך שינויים של התאמה ונוחיות היא
תפרוץ קדימה אבל זו כבר לא תהיה אותה יהדות שלפחות
חלקנו יודע וזוכר.
תולדות השיגעון בעידן המדיה 72308
I don't think anyone claims that conservative and reform judaism is the same as orthodox judaism, but as you also write, there is no reason to assume that these two movements will fade away.

which part of your claim does my remark on (c) support? please explain.

as for "the judasim we know and remember" - orthodox judasim itself isn't the same as judaism in "bait sheni" period etc., so I believe that for people in the 18th century orthodox judaism differed from the judaism they "knew and remembered".
תולדות השיגעון בעידן המדיה 72386
ההערה (ג) שלך תומכת בטענתי (שסופה של היהדות הרפורמית
להעלם) שהרי הנוצרים הראשונים (יהודים כולם) הביאו משהוא חדש לגמרי (שהיה אמנם קרוב ליהדות אבל צמח מתוך שאיפה להיות אטרקטיבי ולהתאים את עצמו לכולם) ולא הצליחה משום
כך להיות חלק מהיהדות והתפתחה למשהוא אחר לגמרי (למרות
הבסיס (המקראי) המשותף . גם זו דרך להיעלם (מיהדות).
ההגיון אומר ש רבה (לדוגמה) מניחה תפילין בבית כנסת
מעורב (נשים וגברים) מהוה תפנית קיצונית מאוד מהיהדות
האורתודוכסית ה''שולטת'' (בצדק או שלא בצדק) ומשום כך היא
לא תשרוד כחלק מהיהדות. אגב גם ביהדות האורתודוכסית
ישנם זרמים ''מודרניים'' המתאימים את הדת להוה , מתוך
לימוד והבנה ולא מתוך כוונה להיות פופולריים.
תולדות השיגעון בעידן המדיה-שאלה 72387
האם הישראלים החילוניים בני המהפכה הציונית סופם גם להעלם?
ומה הקשר שלהם אל היהדות?
תולדות השיגעון בעידן המדיה-שאלה 72392
לא ממש ברור לי הקשר. ובכל זאת המשך קיומה של ישראל
היא הערובה להמשך קיומה של הישראליות. הקשר של ישראל/
ציונות (החילונית) ליהדות היא שללא היהדות (שהמשיכה
להתקיים בגולה) לא היתה לא ציונות ולא ישראל (לטוב ולרע)
תולדות השיגעון בעידן המדיה-שאלה 72395
לא ממש ברור לי שהמשך קיומה של מדינת ישראל הוא ערובה להמשך הקיום של הישראליות קימים מיעוטים לאומיים רבים ללא מדינות.
ברור שהציונות החילונית מוצאה מהמפגש של היהדות כפי שהתהותה בימי הבנים עם ההשכלה המודרנה אך הטענה שלי שגם האורתודוקסיה בלבושה הנוכחי היא תוצאה של המפגש הזה והיא איננה תופעה הקימת מקדמת דנא (למרות שהיא טוענת שכך הוא).
והשאלה היא האם האורתודוקסיה בלבושה הנוכחי יכולה להתקים ללא מדינת ישראל
לא ידוע לי על קיומם של קהילות אורתודוקסיות ענפות מחוץ למסגרת של המדינה הישראלית.
בעולם המערבי לפחות הם פלג אחד מיני רבים.ומחוץ לו הם כבר כמעט ואינם קימים אחרי העליות הגדולות של שנות החמישים.
קהילות אורתודוקסיות ענפות 72427
ובברוקלין היית?
קהילות אורתודוקסיות ענפות 72428
ובמונסי (גדולה אולי כמו ק''ק בני ברק) ובקרית יואל
קהילות אורתודוקסיות ענפות 72484
רק בתור תיר
ואני מתקן את הניסוח
אין הגמוניה אורתודקסית מחוץ למדינת ישראל.הטענה להגמוניה אורתודוקסית בעם היהודי קשורה בעבותות לעובדה שם יצרו מערך הגמוני התוך המסגרת המדינית היהודית.
זה לפחות הרושם שלי
למישהו יש סטטיסטיקה על התפלגות הזרמים ביהדות ארה''ב.
תולדות השיגעון בעידן המדיה-שאלה 72442
או קיי אז שני דליים של חומוס ודיסק של שרית חדד הם הערובה להמשך הישראליות ..וברצינות, אני חושב שזה נושא
בפני עצמו. בקשר לעניין היהדות (ופה אני החילוני מנסה
להסביר לוגית את טענתי) :
א. האם היהדות הרפורמית פתוחה יותר לנישואי תערובת מאשר
היהדות האורתודוכסית ?
ב. האם היהדות הרפורמית פתוחה יותר לשינויים עתידיים
כולל "אימוץ" מנהגים זרים מאשר היהדות האורתודוכסית?
ג. האם שמירת הקיים (תפילות חגים וכו) הם פועל יוצא של
אמונה (באל) או צורך אישי העלול להשתנות ?
תשובות לשאלות הנ"ל מובילות אותי למסקנה אחת (יתרון היהדות האורתודוכסית). אני גם חושב שבישראל הנושא פחות
משמעותי (בגלל אופיה היהודי של המדינה וההשפעה שיש לזה
גם על יהודים חילוניים וכמובן גם על הרפורמים ).
דת בעידן הקיטש 72264
א. היהדות היא לא ציפור, ואין לה מקור. יש התפתחות של הרבה מאות שנים, כשמידי פעם חלה התפלגות לזרמים. כשהופיעה החסידות, הזרם המרכזי ממנו התפצלה, התיחס אליה בדיוק כמו שהחרדים מתייחסים כיום לרפורמים. בסופו של דבר הם השלימו. היהדות הרפורמית קיימת מאז אמצע המאה הי''ט, ויש הרבה אנשים שסבי הוריהם היו רפורמים. לאורתודוקסים אין שום זכות לתבוע בעלות על היהדות, וזה מגוחך שאדם לא דתי כמוך מתיימר לפסוק בין הזרמים השונים ביהדות הדתית ולקבוע מי ''מקור'' ומי לא.

ב. זה בכלל לא מוזר שלחילוניים נוח עם הרפורמים. הרפורמים מעולם לא כפו על אף אחד להתחתן ולהתגרש אצלם, ולא לחצו על שום ממשלה לחוקק חוקי חזיר. אם אתה מתנכל לחופש הבחירה שלי, בוודאי שאפתח נגדך מה שאתה קורא ''שינאה ודעות קדומות''. תן לי את החופש להחליט לבד, ואז אסכים להקשיב לדעתך, ואולי אפילו להשתכנע.

ג. אם אתה מעדיף את דעתך על העובדות, יערב לך.
דת בעידן הקיטש 72390
רן, החופש שלך להחליט יקר בעיניי בדיוק כמו החופש שלי.
אני גם מעריך כל מי שמוצא לעצמו נתיב אמוני פולחני כלשהו
בחייו (כולל אגב התנצרות וכו) . כמו כן לי אישית(למרות שהנושא אינו
אישי)גם לא יפריע (בסיטואציה מסוימת) להיות חלק מקהילה
רפורמית (אם העניין יענה בעבורי על צורך כלשהו) למרות שכפי
שציינתי ובאופן טבעי אפנה (אם ברצוני לקבל שירותי דת כלשהם)
ליהדות האורתודוכסית. אבל העניין הוא לא אישי ואם נניח לרגע
את האורתודוכסים רפורמים ונעיין לרגע במקורות (תלמוד משנה
רמבם שולחן ערוך וכו) ואם נניח לרגע שיש ליהדות בסיס אמוני
כך שהמצוות והאיסורים כמו גם השכר והעונש הם "עניין" אלוהי (וודאי)
אזי הקשר (הדתי) של היהדות הרפורמית לאותם מקורות רופף למדיי,
למרות הדגשת הקשר לאותה יהדות (ואני לא מטיל ספק באופייה של "חוויה"
שכזו, ולא זה העניין).
ו..(אולי זה ירגיע אותך, כי נראה לי שאתה לוקח את העניין באופן אישי)
סתם כך (ואולי מתוך שובניזם לאומי) אולי בעצם עניין ה"רבה" הכל כך
חדשני (ועוד רעיונות רפורמיים) יעורר גל אדיר בעולם החותר לשוויון בין המינים
..ולעוד רפורמות ..ובעתיד הקרוב (משיח ?!) חצי עולם יהיה יהודי (ובעצם
אולי יהודיות) .
דת בעידן הקיטש 72399
בנו של אדם הוא יותר "מקורי" מאשר אחרים, גם אם הוא לא זהה לו לגמרי. כלומר, נכון שהאורתודוכסיה של היום לא נראית בדיוק אותו הדבר כמו לפני מאתיים שנה, אך היא הרבה יותר דומה מאשר הרפורמה. הרי אם נבחן את המחויבות להלכה, האורתודוכסיה יותר מקורית. אם נבחן את התפיסות האמוניות, האורתודוכסיה יותר מקורית. וכו' וכו'...

ואם נשתמש במושגים מתמטיים (אף שלא ניתן להשתמש בכלים מדעיים כדי לפתור את הוויכוח מי מקורי): השונות בין האורתודוכסיה לבין היהדות לפני מאתיים שנה קטנה מהשונות בין הרפורמה ליהדות שלפני מאתיים שנה.
דת בעידן המודרני 72402
העובדה שהזרם האורתודוכסי קרוב יותר מהרפורמי ליהדות של לפני מאתיים שנה איננה לזכותו אלא להפך.
העולם השתנה לבלי הכר במאתיים השנים האלה, והזרם הרפורמי מכיר בשינויים האלה ומנסה להתאים את היהדות אליהם.
דת בעידן המודרני 72445
ומי אומר שהשינויים הם בהכרח לטובה ??? לפי קצב העניינים העכשוי העולם הולך בעיניים פקוחות לאבדון
דת בעידן המודרני 72456
ראה את הנצרות. הזרם הפרוטסטנטי (המאפשר גמישות אמונה, מן ''דת לייט'') התפשט והפך לדומיננטי, על-פני הקתוליסיזם שקפא על שמריו.
דת בעידן המודרני 72479
לא אמרתי ששינויים הם בהכרח לטובה. צריך לשקול שינוי שינוי, ולהחליט. היחס לנשים למשל- אתה בעד שנשים ימשיכו לשבת ב"עזרת נשים" ולהשקיף בהערצה על הגברים המתפללים? אתה באמת חושב שאנשים צריכים ללכת ל"מקווה" כשיש היום מקלחות ואמבטיות בכל הבתים? אתה באמת חושב שאסור להדליק אור בשבת, כשמדובר על פעולה פשוטה של הסטת מתג, שקשה לאדם הגיוני להתייחס אליה כאל "עבודה"?
ועוד ועוד ועוד.........

על כן- שינוי הוא לא "טוב" או "רע". אבל ההגיון אומר שבעולם שהשתנה מאוד יש צורך בהתאמה כלשהי של הדת לעידן המודרני, ולכן קפיאה על השמרים בוודאי אינה טובה.
דת בעידן המודרני 72532
נו באמת. אין איסור על עבודה בשבת. יש איסור על עשיית ''מלאכה''. המשנה מלמדת שיש ''ארבעים חסר אחת'' מלאכות ולהן יש תולדות (וסייגים).
בכלל, הדת היהודית היא דאונטולוגית. כשמדובר במצוות דאורייתא טעמי המצוות אינם רלוונטים להחלטות מה לקיים או מה מתאים לתקופה. הם באים רק לסבר את אוזנם של בני-אדם. מנגד, יש דרכים מובנות בתוך הדת להסיק מה הן המצוות ובאיזה תנאים יש לקיימן.
אבל כמה זמן דת -חדשה זאת תחזיק מ 71797
אבל כמה זמן דת -חדשה זאת תחזיק מעמד בכלל ובתוך היהדות בפרט 50 שנה ?.? או 100 שנה ובחו"ל הרבה פחות .וכידוע לכולם
ואין מאריכים בדבר המצער

חבל על אבדן של מסורת !!!

וחבל על אבדן של יהדות
וחבל על אבדן של תורת משה
וחבל על אבדן של אלפי שנים של מסירות נפש של אבותינן הקדושים
אלא שכבר כתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים :שבכל דור ודור יהיה מישראל שיטמעו בין הגויים ובכללם הנוצרים הקראים למיניהם והרפורמים
הרמב"ם כתב "הרפורמים"? 71806
הוא בעצם כתב ''הרפורנים'' 71827
אבל הספלר תיקן לו.
הערות 71885
1."היהדות היתה מלאה שאלות מאז ומתמיד. כל התלמוד מבוסס על שאלות. מה שקורה היום הוא שאנחנו נדבקים לתוצאות, לשורות הסופיות שנרשמו ב'שולחן ערוך'. למה רבי יהודה הנשיא לא רצה לערוך את המשנה? כי הוא פחד שברגע שזה יהיה כתוב, זה יאבד את הדינמיות, את העושר הפנימי שלו. וזה בדיוק מה שקרה. לדעתי, האורתודוכסיה כיום נדבקת לתשובות הסופיות, והיא איבדה את היופי של התהליך."

ראשית, הניתוח והמסקנה די נכונים (לצערי), הייתי מעדיף יהדות אורתודוקסית שמבוססת יותר על התלמוד ועל הטור והבית יוסף מאשר השורות הסופיות בשולחן ערוך.

שנית, בחיינו מבחן התוצאה הוא המבחן העיקרי ולכן יש ליהדות האורתודוכסית יתרון על הרפורמית. במילים אחרות, אולי חברי קהילה רפורמית יותר מעורבים בפסיקת ההלכה שלהם (בתהליך) אבל התוצאה אינה יותר טובה (טובה בכל המובנים. למשל: אין היא יותר אמיתית מבחינה אמונית)

2. "אין אנו קיימים אך ורק כדי לשמור מסורת אבות או פלאי טבע, זכרונות ילדות או חפצי קודש, פן יהיו חיינו למוזיאון פולחן. העולם איננו מוזיאון. גם הטבע אינו מוזיאון. גם התרבות אינה מוזיאון. מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב ולהרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו. גע בחי, גע בזולת, בתנאי אחד – באהבה. ארץ ישראל אינה המוזיאון של אלוהים. שום מקום אינו המוזיאון של אלוהים. שום זולת ושום חפץ דומם אינו אובייקט של פולחן. מותר לגעת ומותר לשנות. כל עוד אתה עצמך מוכן להשתנות ושיגעו בך, התנאי הוא אהבה"

זאת פעם ראשונה שאני נתקל בציטוט זה והוא מעורר מחשבה.

3. "זה התחיל לפני שנים כשבחרה להיות לרב. זה נמשך בחזון שהפך למציאות - קהילת יזמ"ה, שאותה הקימה. וזה חלק מן העשייה היומיומית שלה: פעילות דתית ערכית, שבה האדם עומד במרכז."

האדם העומד במרכז הוא הפך התפיסה היהודית המעמידה את אלוהים במרכז. אם כנרת שריון אכן חושבת כך היא מוציאה את עצמה מהמחשבה היהודית שהיא טוענת לאפשרות לפירוש מחדש שלה. כנרת שריון מזכירה את הפרושים בימי בית שני כדגם לחיקוי, אבל הפרושים האמינו שאלוהים במרכז והיא לא.

4. המאמר לא מתעסק בנקודת המחלוקת העיקרית בין היהדות האורתודוקסית לרפורמית: חוקי הלכה מחייבים.

כללית, מאמר מעניין ובחלקים ממנו גם מרגש.
הערות 71892
לגבי 3 - האדם במרכז הפעילות. לאו דווקא במרכז האמונה.
הערות 71932
העמדת האלוהים (שהוא במובן מסויים ערך אקסיומטי) במרכז
הוא רעיון גאוני שכן תפיסה שכזו מאפשרת גישה אובייקטיבית
בשאלות מוסר וכד' לעומת זאת העמדת האדם במרכז אינה מאפשרת
אובייקטיביות שכן במצב שכזה יש את האני העצמי האני
הקהילתי האני השיבטי ואין את ההוא ה"מת" מרעב וההוא הלא
יוצלח שמביא (ובקושי) 2000 ש"ח משכורת הביתה ועוד ועוד.
הערות 71949
העמדת האלוהים במרכז *איננה* מאפשרת גישה אובייקטיבית
בשאלות מוסר! ראשית, משום שאין מובן להיגד "גישה אובייקטיבית בשאלות מוסר" ושנית משום שהמוסר הוא בדיוק השאלה: *מה ראוי להעמיד במרכז!* לכן, אין שום עדיפות להעמדת האדם במרכז או האל במרכז; הבחירה בין מוסר אחד למשנהו אינה בדרך ההיסק אלא בדרך הבחירה.
הערות 72244
מבלי להכליל את כל בעיות המוסר כן ישנה גישה אובייקטיבית
בשאלות מוסר (..שופט לדוגמא נדרש לאוביקטיביות). אלוהים
(כדמות אכסיומטית) היא שאיפה של האדם להגיע לדרגתו (המוסרית) דרך ''שאיפה'' שכזו למושגים כמו ''לא תגנוב'' וכד
יש משמעות נוספת (מבחינת להגיע לעד) כמובן שבגישה שכזו
ישנה גם כפירה(אלוהים לא קיים ממש) ולמרות זאת זו גישה מקובלת גם בקרב אנשים דתיים.
הערות 72247
אני אחסוך לGEG דקה ואומר ששופט פועל על פי האובייקטיביות של *החוק* והסובייקטיביות של המוסר, ולא על פי מוסר אובייקטיבי.
הערות 72296
תודה, מותק.
אגב, שופט פועל ע"י האובייקטיביות של *החוק*. נקודה. אין לכך כל קשר למוסר. אם לדוגמא הנאשם (פעיל זכויות אדם), חייב כסף לאיזו תנועה גזענית שהשופט (כאדם, לא במסגרת תפקידו) אישית חושב שאינה מוסרית לטעמו, הוא יפסוק שהנאשם חייב כסף. אין לכך כל קשר למוסר בכלל.
הוא יפסוק על-סמך הראיות האוביקטיביות, ותו לא.
הערות 72298
Sure Sugar...

But pay attention to the fact that I used the word "POEL". The judge *rules* by the law but may *pass sentence* on a moral basis. A thief is a thief, but if one steels bread in order to feed his family the judge will probably choose a punishment from the low-end of the punishment scale that is available to him.
הערות 72300
לדעתי, חומד, יש פה בעיתיות לא רגילה: *בפועל*, אני ואתה יודעים שמה שהשופטים עושים לא פעם עובר על "לא תישא פני דל", הכלל הפורמאליסטי הראשון בהיסטוריה, כמדומני. עוד ראה: http://www.mechon-mamre.org/i/e120.htm. סעיף ז' - "וכן בדיני ממונות, אין מרחמין על הדל--שלא תאמר עני הוא זה, ובעל דינו עשיר, הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד: על זה הזהירה תורה "ודל, לא תהדר בריבו" (שמות כג,ג), ונאמר "לא תישא פני דל" (ויקרא יט,טו)", וגם סעיף ו'. דרך אגב, מה אתה אומר על סעיפים ג' וד'...?
אבל ישנה בעיתיות רבה: אם שופט הוא קפיטליסט קיצוני, דרוויניסט חברתי, הרי במקרה הטוב הוא לא יחמיר עם העני... אסור ליצור מצב שבו הצדק יהיה יחסי לשופט שבמקרה נזדמן לשפוט באותה סיטואציה. זה לא יהיה בכלל משפט חוקי, ובמקרים כאלו, *אני* לא אכיר בו כלל. אם החברה רוצה לרחם על גונבי לחמים יותר מגונבי BMV שהם גם עשירים, יפנו נא *לרשות המחוקקת*, ויבדילו את עברת הגנבה לדרגות. הרבה יותר פשוט, צודק ודמוקרטי (כי תהיה כאן הכרעה של העם).
הערות 72306
Well, precious, I'd first like to stress (if it wasn't stressed enough) that I differ betwen a ruling (psak din) and passing sentence (gzar din). Second, the fact is that the law doesn't state a specific penalty for every offence but gives the judge a varying range of penalties. This range lets the judge express a moral statement, that is inherently subjective, as you stated.
הערות 72310
אבל, מחמל נפשי, מה להבדל הטכני בין פסק-הדין וגזר הדין לענייננו? האמת, לפי השקפתי, זו אינה אלא הבחנה טכנית המקלה על המערכת. אפשר בהחלט לאחד את השניים. כאשר מעניקים לשופט סמכות לקבוע שרירותית (כלומר, שלא לפי החוק דווקא, אלא לפי רחשי ליבו באותו רגע, שאינו בהכרח 'טהור' יותר מזה של הנאשם) את העונש, אכן מכניסים פה "צלם סובייקטיבי להיכל המשפט", כפי שירדן ניר קרא לזה. אותו ווקטור סובייקטיבי, אינו חוקי לדעתי, וחשוב מאוד לבטלו. אלא שכדי לעשות זאת לא צריך בהכרח לציין מראש את מספר השנים שהנאשם יבלה בבית-ההבראה-על-חשבון-המדינה-וילמד-טכניקות-פשיעה-חדשות. מספיק לנסח כלל פורמאלי. דוגמא (מופרכת?) תהיה לחשב קנס דיפרנציאלי למצבו הכספי של הנאשם. או כל כלל פורמאלי (ולכן אובייקטיבי) אחר.
הערות 72317
But huney-bunny, how can we encompas the wide variety of possible circumstances the law may be broken? the fact is that we, as a society, take into account the different circumstances of every crime. Did the mugger steal just for basic needs or for fun & profit? Was remorse expressed? etc. I can understand that this is a "subjective icon in the halls of court" but it's certainly not "unlawful" as far as I understand the concept of man's law (not physical laws). I can somewhat understand the fine (knas) example that you gave, but can you extend this example to prison terms also? I think this would be impossible.
המכתב 72333
יקירי-שלי.
המשפט הראשון שלך הפחיד אותי מעט, הוא הזכיר לי את '1984'. תחשוב על זה "how can we encompass the wide variety of possible circumstances the law may be broken?"...
הרי דבר שלא מצוין בחוק כ "אסור", הוא מותר. אם אנחנו רוצים לאסרו, נחוקק חוק שיאסור אותו. אולי אני פשוט צריך איזו דוגמא טובה...
אם אנו רוצים לתת הנחה למקרה שהובעה חרטה (או חרטא...), נחוקק 20% הנחה להבעת חרטה... אם לא, אין זכות לאף-אחד (ויהיה זה שופט, או סתם איש שב"ס) להחליט על דעת עצמו שמותר לקצץ בעונשו. כאמור, אין שום כורח לחוקק את עניין הקנס (דיפרנציאליות של העונש הכספי). אנחנו באותה מידה יכולים לחוקק חוק הפוך: הקנס יהיה ביחס הפוך לפוטנציאל הפיננסי של הנאשם... ואז עשירים כמעט לא ישלמו. כל-עוד זה חוק, השופט ישפוט לפיו.
אז... "צייר לי דוגמא"
המכתב 72337
(ושוב בעברית, ונמאס לי ממשחקי החיבה)

נדמה לי שכורח ההוכחה הוא עליך, ואני לא יודע מה אתה רוצה מ- 1984. המצב הקיים הוא שבני האדם מכירים במושג "נסיבות מקילות" ולרובם זה נראה נורמלי ששודד ששדד זקנה שלא יכלה להתנגד יקבל עונש חמור יותר מאשר שודד היפותטי שישדוד את מר אלי האנה למשל. לכן, צייר לי אתה דוגמה.

אני רוצה לשוב ולהדגיש (והפעם בעברית) שאיני חולק על האובייקטיביות של החוק - השאלה אם מישהו "אשם" או "חף מפשע" אינה שאלה מוסרית אלא שאלה טכנית - מהו החוק (אע"פ שגם כאן אנו בעצם קצת משלים את עצמנו, בשל האפשרות לסתירות בין חוקים, מקרים שאינם מכוסים על ידי החוק, ועצם העובדה שהחוק נתון לפרשנות). לעומת זאת, העונש (פסק הדין) שגם הוא חלק מהחוק (על עברה X ניתן לגזור בין A ל- B שנים בכלא ו/או קנס של בין C ל- D ש"ח) הוא אכן גמיש ונועד כדי לשקף את ההשקפה החברתית שגם לפשע יש נסיבות, מקילות ומחמירות. ושוב, חובת ההוכחה היא עליך לתרץ מדוע יש להפסיק להשתמש במנגנון זה אלא לעבור למנגנון אחר שאינו משאיר ברירה ביד השופט.
המכתב 72338
הא לך דוגמה טרייה, מאתר YNET:
סגנית נשיא בית המשפט, השופטת שרה סירוטה, קבעה, כי בשאלה המשפטית, אם מותר או אסור לדבר בטלפון נייד בזמן שהרכב אינו בתנועה, ניתן לנקוט מספר פרשנויות. הפרשנות המקובלת עליה היא שרכב אינו נמצא בתנועה כשהוא עומד ברמזור או בפקק.

המכתב 72342
אינני מכיר את הנוסח המדויק של החוק, אבל ברור שייתכנו מקרים שהחוק אינו ברור/חד-משמעי מספיק. במקרה זה *החוק* הוא כישלון, ואם נשווה את זה לתוכנה, היה קופץ לנגד עיננו "Syntax error". או במקרה זה, החוק היה צריך לחזור לכנסת, לחקיקה מדויקת יותר. אי-אפשר להאשים אדם על-סמך חוק לא ברור או לא-חד-משמעי, ולכן קבעה השופטת: "אילו רצה החוק להגביל הגבלה ברורה וחד משמעית לגבי כל נוהג ברכב, בין שהוא רכב נע או בין שהוא רכב עומד, כל עוד הנוהג ברכב מצוי בתוך הרכב ונמצא 'בסבך התנועה', היה על החוק לומר זאת במפורש בצורה ברורה כי אל לו לנוהג הרכב, להשתמש בטלפון נייד או קבוע ללא דיבורית, אף אם הרכב אינו נע. אולם לא כך נכתב בחוק".

למעשה, זו דווקא דוגמא לא רעה לעמדתי.

לגבי תגובתך הקודמת: אם בני-האדם (האזרחים) רואים הבדל בין שדידה של אדם חסר ישע לשאינו כזה, יגדירו בחוק את ההבדלים בין השניים בצורה חד-משמעית, וישפטו בהתאם.

אגב - סתירות בין חוקים צריכים לחזור לכנסת, אבל בנוסף אפשר לנסח משהו כללי (ויש כזה) שחוק חדש יותר, קובע. דבר נוסף הוא להגדיר חוקים מסוימים כעליונים על אחרים. למשל לכנותם בשם "חוקי יסוד". מקרים שאינם מכוסים ע"י החוק מכונם במדינה דמוקרטים "מותרים". וכל דו-משמעיות כמובן תחזיר את החוק למי שחוקק אותו.
שוב, אם האזרחים רוצים להגדיר בצורה יותר פרטנית את העברות, הם (הפרלמנט) צריכים להגדיר בחוק את התת-סעיפים הרלוונטיים. השארת פרטים אלו למצב רוחו של שופט (למשל, אם הקלדנית נתנה לו או לא), או לאידיאולוגיה הפרטית שלו, זהה בדיוק למתן גושפנקא חוקית לשופט להחליט על סמך דעותיו הפוליטיות של הנאשם, את חומרת מעשהו. במילים אחרות, לא רלוונטי, ולכן אותו חלק ב "שפיטתו" של השופט אינה שפיטה כלל אלא 'הכרעה' ולכל אזרח שמורה הזכות ואף החובה שלא לציית לאותה בחירה אישית של אדם אחד, שהוא במקרה שופט*.

-----------------

* אם מערכת האייל רואה בתגובה זאת הסתה לאי-ציות לחוק, היא מוזמנת למחוק אותה. להגנתי אומר שקריאה זו היא דווקא קריאה לציית לחוק, *ולא לציית* לדבר *שהוא* בלתי-חוקי.
המכתב 72343
תתבייש לך חזיר שובניסט. אתה ישר מניח שהשופט הוא זכר והקלדנית היא זאת שנותנת.
לידיעתך, בבתי המשפט בישראל יש יותר שופטות משופטים.
המכתב 72345
לא סתם חזיר שובניסט אלא גם אחד כזה שיש לו רק אסוציאציות סקסיסטיות.

''מצב רוחו של שופט (למשל, אם הקלדנית נתנה לו או לא)'' - עוד דוגמה אחת מכמה אחרות באותו סגנון של עולם דימויים מצומצם.

בטח שהוא יכול לרשום שהדוגמה שלו זה לעניין אני רק מתקיפה לגופו של אדם (בטוי יותר טוב מהאדהומינם המאוס).
אז אם ימחקו את התגובה הזו שלי אני שואלת למה לא ימחקו גם התגובה של האלוהים הקטן הזה.
המכתב 72370
אין לי רק אסוציאציות סקסיסטיות, אבל רוב האסוציאציות הם מתחום הסקס. אני אוהב פילוסופיה וסקס, ואיך אמרו ב "שטן" (ספר מומלץ של ג'רמי לוון): "נפט, פילוסופיה, מין; ככול שאתה מעמיק, זה נעשה טוב יותר".
חיטוט באף 72375
ככל שאתה מעמיק, זה נעשה טוב יותר.
אתה עושה את זה עם עניבה? 72380
כוונתך בוודאי שאתה אוהב להתפלסף על סקס!
העסק עצמו הוא די בזוי ולא פורמלי.
אם הן חושבות שזה סקסי. 72548
בזוי? חלילה. ממש כמו שירה.
פורמאלי? אם היית טורח לקרוא את הגותי הכתובה (בין השאר, חכו לפרסום "המחברות"...) מעל מלבני האייל, היית יודע שכל הטלאולוגי, כלומר הרצוני, איננו פורמאלי...
כבודו אדם פשוט??? 72566
''זיונים הם הליריקה של ההמונים'' (בודליר).
:-) 72571
בודליר? 74216
רב"י, לא ידעתי שעברת להתגורר בסעודיה‏1.

1 "ט.ל.ח". אלכס מאן לאחר ששם נפשו בכפו, ואפיין את דמותו של עופר הלוחם.
מחלקת טראומאן באייל 74226
1.לאן נעלמה השומה שעיטרה את קצה שמך? בלעדיה, מנין לי לדעת שאינך יציר מאן?
2.קלטי כבר האשים אותך בפרנויה, תיקון טעות! לא פרנואיד- פראנומאן.
3.מה זה רב"י ו-ט.ל.ח? ומדוע בעצם שלא יצרפו אותך למערכת בתור אחראי על כתיבה ועדכון של מילון ר"ת (יש לך 90% כישורים- מוח קודח).
מחלקת טראומאן באייל 74246
אני אלכסנדר מאן? אתה אלכסנדר מאן ואמא שלך אלכסנדר מאן גם כן!
מחלקת טראומאן באייל 74270
אמי נפטרה לפני שנים,כך שהיא לא תוכל להכחיש.
אני מכחיש, ומאחר ובלהט תגובתך(אגב,תיקון טעות,100% כישורים ,מוח קודח+ תגובות עצבניות)מבקש שוב הסבר לראשי התיבות בהם השתמשת.
תיקון:ובלהט תגובתך שכחת לענות.. 74272
מחלקת טראומאן באייל 74300
רב''י - רון בן יעקב
טל''ח - טעות לעולם חוזר, טעות לעולם חוזרת
תודה! 74311
מתחזה 74358
איזה כבוד אנשים התחילו להתחזות אלי.
התגובה שמעלי אינה שלי.
(ואגב, מי שרוצה להתחזות אלי שישים לעצמו שעון ל3 בלילה, ב10 בבוקר אני בד"כ לא זמין).
מחלקת המדינה 74360
1.אינני יציר מאן. לא ממש איכפת מנין אתה יכול לדעת את זה. השומה מעטרת את קצה שמי כשיש לי משהו נוסף להעיר. זה השימוש שבד"כ אנשים עושים בכוכביות.
2.קלטי האשים אותי בפראנויה? איפה? (אולי זה בחלק שעדין לא עברתי עליו). בכל מקרה קלטי מקפיד לטעות בלפחות 95 אחוז מהמקרים ככה שהאשמות שלו (אם אכן היו כאלה) יכולות בעיקר לשמש כהוכחה שאינני כזה. חוץ מזה הקישור שאתה עושה למאן מעיד על חוסר הבנה של הנושא הנידון. ראה 4.
3. מה שאשר אמר. תודה על ההצעה, אבל אין לי ענין (ואני מניח שזה הדדי).
4. הכותרת שלך לא מוצלחת. אמנם ציטטתי את מאן, אבל אין שום קשר בין נסיון הניחוש הכושל שלי לבין מעלליו של אלכס מאן. למיטב זכרוני רב"י כבר הודה בעבר באיזו דמות (לא מזיקה) אחת או שתיים שהוא כתב. אם לא הבנת (בעצם ברור שלא הבנת) היחודיות והבעיתיות במעללים המיוחסים למאן, היא לא עצם העובדה שהוא החזיק כמה דמויות מהצד, אלא השימוש שהוא עשה בהן.
ט.ל.ח 74368
קשר/לא קשר למאן?,לשם כך היה נחוץ ההסבר לר"ת.
מתחזה? איך ניתן היה לדעת? עיסוק בניחושים כושלים זה התחום שלך.
בפעם הבאה שתעיר אותי מתרדמתי, *רק* כדי לפקפק במוצאי המלכותי,אל תתפלא שאינני נחמד.
תלך 74491
אה, אז בגלל שראשי התיבות לא היו נהירים לך, הנחת שכנראה יש כאן קשר לפראנויה ממאן? בד"כ נהוג קודם כל לברר את מה שלא ברור, ורק אח"כ לצאת בכל מיני כותרות פומפזיות מגוחכות ולא רלוונטיות.
לא היית יכול לדעת שהמתחזה הוא איננו אני, וגם לא טענתי כך.
איפה ראית אותי מתפלא על חוסר נחמדותך? א. אין כאן שום דבר מפליא. ב. אני לא מבין את מי זה מעניין אם אתה כן נחמד או לא נחמד.
עוויתי ,חטאתי, פשעתי, מתנצל. 74536
בדיקה יסודית העלתה כי הפעלתי שיפוט נמהר.קבל התנצלות.
ארשום שדה נפט על שמך בצוואתי.משמרת לילה נעימה.
טוב, גם אני עוויתי‏1 קצת 74939
אחרי הכל, לא רק אתה, אפילו סבא שלך לא היה רב"י‏2.
ובנימה אופטימית זאת, אני מכריז על נטילת פסק זמן של לפחות שבוע וקצת‏3, לא כולל מועדי ב', מן ה"אייל".

1ותודה למיץ פטל (למרות שבאמת ידעתי קודם!) http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=1044&rep=7...
2 על מנת למנוע אי הבנות, מתבסס על שם ספרו הדש של אורי אורבך, "סבא שלי היה רב".
3 לא כולל היום, ומקרים בהם תיפול ההזדמנות לידיי.
סבא שלי לא היה רב... 75314
תגובתו של מאיר עוזיאל על כותרת הספר הנ"ל לא יכולה שלא להעלות חיוך.

(אגב, מישהו קרא את הספר? דעות? המלצות? ביקורת?)
סבא שלי לא היה רב... 75325
חביב. מומלץ לעמוד ולדפדף בחנות הספרים.
סבא שלי לא היה רב... 75710
ותגובתו היא? השורה שבכותרת?
טוב, הוא תמיד גרם לאורי אורבך להראות מצחיק, יחסית לסאטיריקן ימני.
סבא שלי לא היה רב... 75765
''סבא שלי לא היה רב - הוא היה רב ראשי''. (סבו של עוזיאל היה, באמת, הרב הראשי לישראל).
הרב הראשי הספרדי הראשון 75880
הראשון לציון הראשון 75936
מסקנה חפוזה 74299
אכן טל''ח חמור מאד .אני לא היחידי שמכיר את בודלייר, לידיעתך.
מסקנה חפוזה, אך לא בלתי הגיונית 74302
לאחר שתקשרת עם, ודברת בשביל וויליאם ש., וזיגמונד פ.

[דיסקליימר: אני לא אייל הנפט, לא האייל המקורי ההוא, וגם לא אשר לבשן].
נו, ניסיתי 74361
קורה גם לטובים ביותר. (אם כי הפעם זה קרה לי).
הערות 72307
אפשר לדעתי קצת ל''הגמיש'' את הקביעה ההחלטית שלך שהרי על
אותה עבירה נענשים עבריינים באופן שונה .
הערות 72309
see the discussion between GEG and me on the thread right above our heads:
תגובה 72296
הערות 72320
א. ההערה הקודמת שלי התייחסה להערתך ש : שופט פועל על פי האובייקטיביות
של החוק והסובייקטיביות של המוסר ולא על פי מוסר אובייקטיבי.
ב. כשכתבתי מוסר אובייקטיבי התכוונתי למשהו הרבה יותר פשוט לדוגמא :
לא להפלות (במשפט ) בין אדם שחור לאדם לבן . בין איש שמאל לאיש ימין
או בין אדם משכיל לסתם בור וכד.
ג. בתקופת העבדות בארה"ב (למשל) ערכו של כושי לא היה כערך אדם לבן אלה כשל
חפץ . העמדת האדם במרכז (בתקופה ההיא ) הייתה בעצם העמדת האדם הלבן במרכז
ואני מניח שאנשי רוח/ מוסר (ברובם) של אותה תקופה לא הבינו את הבעייתיות שבזה.
מוסר כפול שכזה היה דומיננטי הרבה יותר בתקופות קדומות "המצאת" האלוהים
והעמדתו במרכז פטרה (חלקית)את הבעייתיות הזו..כי הוא "בורא" הכל וכולנו בניו
(ונכון שיש בדתות עיוותים בשם אלוהים וכו) ואם נגיע לדרגתו ימנעו עיוותים (למשל
מהסוג הנ"ל).
הדת הרפורמית 73029
הרפורמים הם אחת התופעות המסוכנות ביותר שקמו בעם היהודי בשנים האחרונות. דרך הנאיביות או הרצון שלהם ללכת בלי ולהרגיש עם, הצליחו לרוקן את עולם היהדות ממשמעותו האמונית המקורית שבהלכה (ממנה הם מתעלמים במקרה הטוב, או לוקחים ממנה כפי הנוח להם במקרה הרע). נסיונם להפוך את היהדות מדת תיאוצנטרית של אמונת הייחוד לדת אנתרופוצנטרית ומנוצרת של אמונה לא לשמה. דת של אדם העובד את עצמו (בניגוד לאת האל). דת המנוהלת ע''י הרעיונות 'הנכונים' של התקופה (ולא משנה איזה תקופה) ולבסוף לאחר כל זה לקרוא לתוצאה יהדות או נאיביות או חוצפה. עדיף היה שיקימו דת חדשה המתבססת גם היא על הברית הישנה ולא יטפסו טרמפ על העגלה היהודית שפשוט אינה מבינה מדוע עליה לסחוב על עצמה גם את החבריה פורקי עול תורה ומצוות האלה שהפסיקו לציית לאמא ומתעקשים לקרוא לה אמא.
הדת הרפורמית 73030
הרפורמים הם יהודים דתיים שמעדכנים את עצמם עפ"י התקופה, ולא חיים לפי הלכות מלפני 2000 שנה כמו האורתודוקסים.
הזרם שלהם בהחלט לגיטימי ויהודי לא פחות מזרמים יהודים אחרים (וכנ"ל גם החילוניות).
הדת הרפורמית 73069
1. ההלכה התחילה להיכתב לפני 2000 שנה אבל היא גם ממשיכה להיכתב.

2. הטענה "אני לא מוכן לחיות לפי הלכות שנכתבו לפני 2000 שנה" היא כמו לטעון "אני לא מוכן ללמוד מדע שנכתב לפני 400 שנה".
הדת הרפורמית 73184
אכן, מדע נבדק ונחקר כל פעם מחדש, ואם נמצאות הפרכות להנחותיו, אז התפיסה מלפני אפילו 10 שנים (ולא רק 400 שנה) נזנחת לטובת התפיסה החדשה.
הדת היא לא כזו, אלא שמטעמים פרגמטיים היא צריכה לסגל את עצמה לשינוי הזמנים, ומכאן נוצרים זרמים חדשים כמו הקונסרבטיבים והרפורמים או שינוי ההלכה אצל האורתודוקסים, כפי שציינת.
הדת הרפורמית 73776
1. נכון, גם הרפורמים ממשיכים לכתוב אותה.

2. אתה היית מוכן להבדק ע"י רופא שהידע שלו זהה לידע שהיה לרופא מפורסם כמו, נגיד, הרמב"ם? האם לא היית מעדיף רופא עם ידע קצת יותר עדכני?
מי הזיז את הדת [שלא] שלי 73035
נראה לי מעט מוזר לקרוא מתקפה חמוצה וארסית שכזו על היהדות הרפורמית, ממי שהגדיר עצמו "אפיקורוס מוחלט" שרואה ביהדות "אזוטריה" ובית הכנסת נראה לו כ"אתר פגאני של דת ישנה ולא מוכרת". מי שהטיול הראשות שלו לאמריקה הטיל אותו בזעזוע לאותה תחושה מרה של זרות גימוד ואובדן "בדידות נוראה בעיר שרבות בה הבחורות היפות". כדי לחפס מרגוע לנפשו המסוערת מהכרך הניו יורקי הוא חש להתרפק על הדברים היחידים שהבטיחו לו נחמה במוכרותם המעומעמת, הסמלים היהודיים של ה"אריות היהודיים האמיצים והיפים", ורואה בניו יורק כמעט כשטייטל יהודי, ומשוטט בבתי הכנסת שלה ומסתייג ומגחך למראה התאטרון האמריקאי הלא מוכר לו.

אותו עידו שתאר בצורה כל כך פיוטית את גילוי היהדות דווקא במקום בו כל אחד שיש לו יחס מסוים ליהדות נדרש לבצע בחירה מודעת ולעצב מחדש את יחסו ליהדות. בישראל הרי הכל מוכר וברור ומובן מאליו לעייפה, אך מחוצה לה, האדם שהוטל לסביבה הכופה עליו בדידות ועצמאות מחפש משמעות לעצמיותו היהודית, לשאריות הקורים שבנפשו.

קרדו ארגו סום אומר לעמצו האדם המחפש משמעות לעצמו בקרב הקהיליה המוכרת לו, נשמתו נגרפת לכיוון המוכר, ועל כן האפיקורוס הופך אורתודוקס יותר מהאפיפיור.

אבל מה לו להלין על אותה יהודים שבצעו את בחירתם על פי דרכם? לפני שנים מיקרוסופט ניסתה לרשום את המלה חלונות כסימן רשום, האם לאיזו קבוצה יש מונופול על השם יהדות? לאחר פירוק להקת פינק פלויד, כילו שלושת החברים הנותרים כמה שנות התדיינות בבתי המשפט על רוג'ר וואטרס של הזכות להשתמש בשם הלהקה, אהם היהדות פועלת במרחב העסקי?

האם חיבים הרפורמים או כל זרם חדש לפעול על פי מרשם מסוים הקובע מהן תהליכי רישום ועיתוב של דת או פרשנות דתית מחודשת?

ולא נכנסתי בכלל לשאלה מסוכן עבור מי, ומדוע "הרשתה" האורתודוקסיה את צמיחתו של זרם רפורמי.
מי הזיז את הדת [שלא] שלי 79807
IF YOU LIVE LONG ENOUGH IN A REFORM COMUNITY YOU LEARN THAT THEY HAVE NO COMMON BASE OR A RED LINE WICH YOU CAN NOT CROSS.EVEN THE SMALLEST COMPANY HAVE DOES AND DONT'S - SOME KIND OF STRUCTURE,TAHT IS THE REASON WHY THE REFORM THING HAS NO GRIP,NOTHING TO HOLD ON TO.YOU DO WHAT YOU CHOOSE JUST LIKE BEING NON-RELIGIOS MAN/WOMAN!MORE THAN THAT THE OLD HALACHA GOES WAY BACK TO SINI WHERE MOSHE GOT THE TORA FROM GOD WITH THE ROOLS AND STRUCTURE LEARNED IT FROM GOD AND PAS IT ON -THE WRITEN AND THE ONE THAT EXPLAIN THE WRITEN-HALACHA THAT WENT FROM ONE CHACHAM TO ANOTHER UNTIL IT WAS WRITEN IN THE MISHNA ,GMARA AND SHULCHAN ARUCH .THE REFORM TAKE THE EASY THINGS -AND EVEN THAN NOT AS BASIC ROOLS AND CALL IT THE NEW JEW RELIGION- ITS JUST LIKE TAKING A DOOR FROM A ROLLS-ROYS CREATE A EASY MADE CAR - GRUTAA AND CALL IT ROLLS-ROYS!
ברכות 79810
ברכות לרבה כנרת שריון, על מינויה לראשות בית הדין של התנועה הרפורמית בישראל.
ברכות 79835
רציתי לכתוב "מינויה כאב"ד" אבל הבנתי שזה עשוי להיות מוזר (:
האם מישהו יודע מה המונח המקובל במשפט הישראלי לאשה המכהנת כ"אב בית דין"?
ברכות 79837
אב"ד =(גם) אם בית הדין.
ברכות 79838
האם אכן משתמשים במונח "אם בית הדין"?
ברכות 79840
היה אמור להיות סימן שאלה בסוף המשפט שלי. הנה הוא --> ?
שוטי הנבואה 91125
האם יש אופציה להוצרותה של תנועה רפורמית ארץ ישראלית
257723
אני רוצה לדעת אם רפורמים אוכלים בשר גדי עם חלב פרה
257753
הרפורמים נוהגים לצוד מגיבי אינטרנט טפשים ולאכול את בשרם בראשון לפסח עם חלב פרה.
עתירה לבג"ץ: לחייב המדינה להכיר ברבנים רפורמים 331144
"קיבוץ גזר והמרכז לפלורליזם יהודי עתרו לבג"ץ בדרישה להורות למדינה להכיר ברבנים רפורמים וקונסרבטיבים המשמשים כרבני שכונות וישובים ולהעניק להם תקנים ומעמד בדומה לאלה של רבנים האורתודוכסים.

אחת העותרות היא הרבה מירי גולד, המשמשת כרב קיבוץ גזר באופן לא פורמלי. לפני שש שנים היא הוסמכה לתפקידה בהיברו יוניון קולג' על ידי התנועה הרפורמית ומתפקדת בגזר וסביבותיו.

בעתירה היא דורשת להכיר בה, להעניק לה מעמד ושכר שווים לאלה המוענקים ל-‏16 הרבנים האורתודוכסים הגברים המכהנים בקיבוץ גזר. "אני רוצה שיהיה לי תקן של רב. כל קהילה בוחרת את הרב שמשרת אותה, וזה מאוד חשוב שקהילה תוכל לבחור את הרב שלה", אמרה הרבה גולד."

עתירה לבג"ץ: לחייב המדינה להכיר ברבנים רפורמים 331155
בקיבוץ גזר כבר מכהנים 16 רבנים אורתודוכסים? כמה אנשים יש שם בכלל? כמה רבנים צריך לבן אדם?
עתירה לבג"ץ: לחייב המדינה להכיר ברבנים רפורמים 331174
גם אני נדהמתי מהמספר. נראה שבכתבה ב-Ynet חל אי דיוק. המספר 16 מכוון למספר הרבנים המכהנים לא בקיבוץ גזר עצמו אלא במועצה האזורית גזר, המאגדת כ-‏24 ישובים.

עתירה לבג"ץ: לחייב המדינה להכיר ברבנים רפורמים 331176
זה כבר קצת יותר מובן. לרגע נבהלתי.:)
שלום לכולם אחיי ואחיותי היקרים! 405600
אמנם לא קראתי את כל התגובות {בערך חצי} אך מרוח הדברים אפשר לאמר שכמעט כולם שופטים את המאמר/האשה וכמעט תמיד בהקשרים של שייכויות מי מתקהל עם מי ואת מי צריך לאהוב/לשנוא והרי כולנו בני אדם יקרים אהובים ומתוקים כפי שכולנו היינו כשבאנו לעולם {למרות ששכנענו את עצמנו שאנחנו כבר לא} וגם שונים ולא בכדי כל אחד נולד בסביבה קצת שונה עם תכונות שונות בכדי לעבור את המסע המרתק המיוחד שלו ולכן אין מקום לשפיטה של דרך כזו או אחרת כי בתוכה חיים אנשים ואנשים מחפשים את דרכם ועצמם בכל זרם ומכל עדה הכל בעצם זניח לעומת האהבה שמקשרת בין כולם שהרי בלעדיה אי אפשר ואנחנו רואים כמה כשמישהו מאיתנו פוגש אחר בחו"ל פתאום הם כל כך אוהבים שהרי בפנים אנו אוהבים אחד את השני רק ששופטים כל היום בגלל המגננות והחסימות שלנו ולכן הצעתי הצנועה....מה זה משנה מי אני ומי אתה בואו נאהב נתחבק ונעשה טוב אחד לשני /ה נקבל כל אחד כפי שהוא ואם מישהו רוצה ללמוד ממך הוא כבר יבוא לבקש את דעתך לא תמיד אנחנו יודעים הכל והמציאות הרבה פעמים טפחה על פני כולנו ומה נשאר לנו בתור יהודים רק לחייך לעצמנו ולעולם ולצחןק בקול גדול קול של אהבה {הכותב הוא דתי המשתדל לקיים את ההלכה ומאמין בה במלואה אך מתוך הסתכלות פנימה ונמאס לו כבר שכל זרם בדת לוקח לצדו את האמת ולא מקבל את השני מאוד מאמין בחילוניות האינדבדואלית ומתוך זעקה לבורא העולם והאהבה אני כבר "מת" שעם ישראל יתגבר בתורה מצוות אהבה פתיחות שלווה ועדינות וכן לא רואה סתירה בין הדברים -ונראה לי שכל סתירה כזו שורשה בגלותיות שגם אותה אנו מקבלים באהבה כי אם אני קורא למשהו גלותיות ואתה נאחז בזה בקיום חייך אז גם זה אהבה}
רק שמחה ישועות טובות שפע של אהבה ויהי רצון שכל משאלות ליבנו הטובות יתגשמו

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים