 |
גיטרה | 2591 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
שהקורבן האישי שהם משלמים בכך שהם הולכים לעבודה גדול יותר מאנשים אחרים. יש אנשים שאומרים שהעבודה היא חייהם, אבל שוק העבודה, מעצם היותו מסגרת תובענית, פשוט גורם לכזה אי שוויון. מי שלא עובד לא מרוויח, למרות שהוא אחלה בן אדם ומאמין בעבודה באופן כללי. ואני לא מדבר על מובטלים שלא מרצון, אלא על כל אותם שהחירות וחופש הביטוי העצמי שלהם נפגעים -יותר- כשהם עובדים, הואיל ודמם סמוק יותר ונפשם רגישה יותר. מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר, אז למה שאלו שנהנים מזה לא יעבדו בשביל כולם? למה להציג אותם באור שלילי? הם לא בטלנים, הם פשוט סופר דופר רגישים. מכיר אותם. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני אגיד לך. אני מבין שלא נשלחת למחנה קיץ בתור ילד, הוריך חסו על נפשך הרכה ומנעו ממך מצב בו מבוגרים ממך בשנה שנתיים מחליטים מה אתה עושה, שעות השינה מבוקרות, אתה רחוק מהקרובים לך, גר עם זרים וכולי. חבל, חבל שילדים היום לא הולכים לתנועות נוער. טירונות זו דרך נהדרת להבהיר לילדי השמנת שנכון, לא הכול אתה בוחר בחיים. יש לך מחוייבות שצריך למלא גם אם היא לא נעימה. שש שעות ביממה זה מספיק, אם התרגלת לעשר שעות זה אכן עלול להיות קשה בהתחלה. אין שום מקום עבודה בשוק? ספר לי על זה. אתה יודע שבמסגרת עבודתי אני נאלץ לטוס בתדירות גבוהה ברחבי העולם, לפעמים מבלה ימים שלמים (!) עם אנשים שאני לא מכיר, האוכל חרא, שעות העבודה מסביב לשעון בגלל הפרשי השעות, ועוד לא דיברנו על מה שזה עושה לאור הפנים שלי? יקירי, סך הכול הבחירה שלנו בחיים היא די מוגבלת. יכולתי להיות פקידת דואר, ממש כשם שאתה יכולת להצהיר שאתה סובל מבעיות נפשיות ולהשתחרר מצה"ל. אני צריך לפרנס משפחה ואלו דרישות העבודה, מה לעשות. "מבוגרים ממך בשנה שנתיים" - כן, אז? יש איזו שחצנות במשפט הזה. זה לא בית ספר פה, אתה כולה שביעיסט, למה מי אתה שתגיד לי מה לעשות. תוך שנה שנתיים הטירון עצמו עשוי להיות המפקד, אבל את הצד הזה לא רואים כשעסוקים ברחמים עצמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו נו, לא להגזים. כמה אנשים מבוגרים אתה מכיר, שהשירות הצבאי (לא כולל לחימה בשטח) היה קשה עבורם יותר מהאזרחות? תתעניין אצל אבא. לא יודע בן כמה אתה, אבל נשמע לי כמו חשיבה של גיל העשרה. צבא לא מכין לחיים, מאידך צבא גם לא קשה, מסובך וטראומתי יותר ממה שיש לחיים להציע. מי שחושב שכן פשוט לא חי מספיק. תביא לי בן 40 שיעיד כאן שהטירונות הייתה ה"קטיעת רגל" בחייו ואוכל את הכובע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודתי הלא רעה בכלל אני חולק חדר עם שני מעשנים, אחד מהם אף נוטה לשים מוזיקת רקע על המחשב שלו שמוציאה אותי מדעתי. מה לשות, אנחנו חייבים ללמוד להסתדר. כאן זה לא הבית של אבא-אמא עם החדר הפרטי. כאןזה חיים. |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
אך בניגוד לצבא הם לא באים אתך לחדר השינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמה אנשים מבוגרים אתה מכיר, שהשירות הצבאי (לא כולל לחימה בשטח) היה קשה עבורם יותר מהאזרחות?" לפחות עשרה (רובם, אגב, התגברו על הסטיגמות והצליחו לקצר את שירותם באמצע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא בן 40, (טוב, עברו שנים מהתגובה), והטירונות זוכה בקלות בתואר התקופה הכי קשה, הרבה יותר בודאי מכל מקום עבודה או מטלה באזרחות. ואני מכיר המון אנשים שיאמרו שהטירונות היתה יותר קשה מהמטלות וחיי האזרחות שלהם. קטיעת רגל זה אולי קצת מוגזם, אבל אם כבר שאלת, ואתה עדיין באזור, אתה מוזמן לאכול את הכובע, הוא בטח התיישן מאז טוב טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולגה קרוב שלי טוען ברצינות שהשנה הראשונה עם הבת הבכורה שלו היתה יותר קשה מהטירונות שהוא עבר בגבעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהשנה הראשונה (וגם השנייה) של ההורות הן מתחרות מאד ראויות. מה שיש לי לומר על ההשוואה בינן לבין הטירונות זה: א. בהן יש מישהו לחלק איתו את הנטל, במקרה הטוב. ב. לפחות אצלי, ההורות הגיעה בגיל יותר מכפול מהטירונות, אז מהבחינה הפיזית גרידא, מה לעשות, הכוחות יותר מוגבלים כבר. ג. בשניהם, בטירונות ובהורות, קשת הקשיים רחבה ומשתנה בין אנשים. ד. ההורות היא, ברוב המקרים, תוצאה של בחירה אישית. הטירונות, לאו דוקא. ה. עוד לא נולד המ"מ שיעצור את הזמן, אבל כשהרך הנולד סוף סוף נרדם, רצוי עליך, זה מנצח בהליכה כל מ"מ וכל רגע בטירונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השנה ה15 קשה יותר וה20 קשה ממנה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהשנה ה-18 - כשהבן שלך עושה טירונות - חד גדיא, חד גדיא :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש ענית לי. אני דווקא הייתי במחנות קיץ בצעירותי, בתנועה, בטיול שנתי לאילת שבו לנו באוהלים וכן הלאה. אני מציע לך פעם להגיע לטיול של התנועה ולטירונות ולראותאת ההבדל. בטיול של בית-ספר/תנועת נוער, למשל, יש הרבה יותר זמן לנוח, לדבר עם חברים, להסתכל על הנוף. בטירונות שלי אני זוכר עד היום את הרגע שהמד"סים נתנה לנו שלושים שניות שקטות להסתכל על השקיעה. זה היה כל כך יוצא דופן. בכל מקרה, הדיון שלנו הוא לא על האם "שש שעות זה מספיק" (מה גם שבטירונות ישנים לעתים קרובות פחות) אלא על האם בשוק העבודה זה כך. אני לא מכיר הרבה מקומות בשוק העבודה שבהם עודים 19 שעות ביממה. בטח לא לאורך זמן (אולי יום-יומיים לאיזה פרוייקט). דווקא התיאור שלך של עבודתך רק מגחיך את ההשוואה. אתה משווה טיסות ברחבי העולם (על מטוס ממוזג עם שירות ואפשרות לישון) לריצות עם נשק בחום? את משווה "ימים שלמים עם אנשים שאני לא מכיר" (שנגמרים בלילה במלון) לכמה שבועות בחדר עם 20 חבר'ה, כולל בשינה ובמקלחת? שלא לדבר שבעבודה הנוכחית, ולו בגלל שבחרת בה, אתה עושה משהו שאתה יודע לעשות וטוב בו (ואולי אפילו גם נהנה ממנו מדי פעם). בטירונות - לא. אני מבטיח לך שגם אם היו משלמים לך יותר, לא היית ממיר את עבודתך הנוכחית בחיים בנוסח הטירונות, ולו הקלה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה יסודית לשוני בין טירונות לבין עבודה אזרחית, ולשוני בין הטירונות להמשך השירות. אחת המטרות (המוצהרות?) של טירונות היא "לשבור את האזרח ולבנות ממנו חייל". כדי להרגיל אדם לקבל פקודות באופן אוטומטי, אפילו תחת אש במצבים דרמטיים, צריך להטמיע בו את החיילוּת ברמה שמעבר לרציונל - באינסטינקטים. הדרך המסורתית היא לשבור את האגו, פשוטו כמשמעו. זוכרים את הטכניקות לשינוי תודעתי שהזכיר זה שהיה שם וחזר?1 הן כוללות מאמץ גופני קיצוני והטלת אימה, כמו שהאינדיאנים גם ידעו, וכמוהם טיילר דירדן ושאר מנהיגי כתות. ההזרה המוחלטת והפתאומית של הסביבה, הטרטורים והעמידה בזמנים ברמת השניות, השינה המעטה בלילה, אימת הרס"פ, משפטי המחץ שמדוקלמים שוב ושוב ("הנשק הוא החברה שלי") - כל אלה נועדו לצרוב בנו קושחה (מת על המילה הזאת) תודעתית חדשה, לפי צרכי הצבא. רק ככה נפנים שאנחנו רכוש צה"ל בשלוש השנים הבאות וגם כשיקראו לנו אחריהן ("אתה מגיע למילואים, ומרגיש שכל הזמן שעבר מאז השחרור היה רגילה אחת ארוכה," אמר לי פעם מישהו). והצריבה הזאת לא הפיכה. לא לגמרי. מהבחינה הזאת זה אכן כמו כריתת רגל, או סוג של כריתת אונה. והאמירה "כן, אבל זה עובר כשמשתחררים" מעידה על עוצמתה המופלאה של יכולת ההדחקה האנושית. ______________ 1 כן, נו. מיציתי את הצורך בהסוואה וגם את הכינוי המלודרמטי ההוא. במילא אני אלמוני עבור רובכם. בואו נעזוב את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת התלהבת, לא? מדובר כאן על טירונות 02? לדעתי המטרה של הטירונות (02) היא לגרום לחיילים להיות יחסית מרוצים כשהם מגיעים לבסיס הקבע שלהם כי שם אין להם לו"זים צפופים. כמובן שזה לא עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עשיתי 02. אבל זאת היתה טירונות נח"ל עם סגל של בני משקים, והבנתי שזה סיפור שונה מכל"צ. אחי הצעיר עשה טירונות כל"צ וקצת התחרפן במהלכה. מצד אחד, הוא כנראה מישהו שבאמת לא היה צריך לגייס. מצד שני, אם פציפיסט עדין-נפש כמוהו, שנזהר לא לרמוס נמלים כשעבד בגינה, דיבר אחרי שנה בהערצה על "השאקלים הקרביים", כנראה ששטיפת המוח חלחלה גם אצלו (אבל זה לא בהכרח נובע מהטירונות). בטירונות שלך אתה יכול כנראה למחוק חלק מהמרכיבים שפירטתי, אבל יש גם כאלה שנשארים - ההזרה, השמירות המטופשות באמצע הלילה, אימת שלילת השבת... לא התבאסת לקבל שעה ביציאה? כולה שעה, אבל בטירונות יש לזה מימד אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לזה מימד אחר, אבל אחרי שהטירונות נגמרת זה עובר די מהר. אפילו במהלכה כבר מבינים שהכל בולשיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא מה שאתם כותבים וזה נשמע כמו-אוי אוי אוי...כמה קשה היה לנו בצבא... OK-הבחור לא סיים את שרותו הצבאי וגם טרח ליידע אותנו בזה. אבל מסתבר שהשהות במסגרת הצבאית היא מאורע מכונן מבחינתו והיא ממשיכה להעסיק אותו גם כיום למרות שלא הצלחתי להבין איך הוא הצליח להכניס את זה לתוך השיר הזה ולשלב את זה בכאב היצירה שלו. אני בספק אם הוא עצמו מבין מה הוא כתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם אתה בעצמך מבין מה כתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי (אולי השתנה במהלך השנים), צה''ל מצהיר שאין מטרתו לשבור את האזרח ולבנות את החייל. הרבה פעמים שמעתי את ההצהרה שצה''ל אינו רוצה לשבור בניגוד למארינס ששם זו השיטה בהגדרה. השאלה היא האם מה שנעשה במציאות תואם את ההצהרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק הנקודה בעיני. יש אנשים שהתהליך הזה שובר אותם ולא בונה מחדש. והם יכולים להיות אנשים שיסתדרו היטב בחיים האזרחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יניחו להם, ולא יחפשו להתנקם בהם בכל חייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טירונות היא סבל בשביל כולם. ככה היא בנויה. ואני אומרת את זה בתור מישהי שאת הטירונות שלה בילתה בלעודד את שאר הבנות ולהסביר להם שזה רק משחק, וחוויה, ואם מורידים את השבת, זה כולה עשרה ימים, ואיזה כיף זה סוג של טיול שנתי. ועדיין בלילה האחרון מצאתי את עצמי דומעת בגלל איזושהי שטות (מופרכת לחלוטין) שנורא הציקה לי באותו הרגע. אין שום קשר בין זה לבין שאר השירות הצבאי. ומי שעושה טירונות קרבית, עושה אותה קצת יותר משמעותית ומטופשת ממי שעושה כזו של שירות ג'ובניקי ("כדי שלפחות עכשיו תרגישו צבא")ומי שזה באמת באמת "לא מתאים לאופי שלו" בדרך כלל מוצא את עצמו עוזב בגלל חוסר התאמה. בכל מקרה, סיכוי גבוה ששלוש שנים הוא לא ייבלה ככה.* ואתה יודע מה? אני משוכנעת שאם הייתי עוזבת את הצבא אחרי הטירונות שלי (שכאמור, באמת הייתה סוג של בדיחה מחורבנת) הייתי חושבת דברים הרבה יותר גרועים על הצבא. מצאתי לפני כמה שבועות איזה משהו שכתבתי למפקדות שלי בטירונות ולא טרחתי להעביר - ללא ספק אחד הדברים הכי דרמטיים ונסחפים שכתבתי מימי, ואחד הדברים הכי לא קשורים למציאות. *ברור, ברור, זו הכללה, ויש מספיק אנשים רגישים שהיו בצבא וסבלו. יש גם הרבה שלא, ויש את אלו שסבלו תוך כדי ואחר כך הבינו כמה זה חיזק אותם, ויש גם כאלו שלא. אבל תחושה שלי, מרבית הלוחמים הממורמרים כיום ממורמרים בגלל היציאות המחורבנות והשירות השוחק, ופחות בגלל ש"זה לא מתאים לאופי שלהם" וגורם להם לטרואמה. אני לא מכירה הרבה אנשים שלעמוד במחסומים "מתאים לאופי שלהם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אתה נותן לאנשים בחירה בין קטיעת רגל לקטיעת יד? כדי "לשנות את רמת הקושי בצורה רציפה" אתה צריך פונקציה רציפה של רמת הקושי שמשוקללת על כל האנשים הקיימים. מה דעתך, קל לחשב פונקציה כזו? וכאמור, אני *בטוח* שיש הרבה אנשים שיעדיפו 4 שנים של שירות אחר על 3 שנים של צבא. השאלה היא למה הם צריכים לשלם בשנה נוספת מהחיים שלהם רק כדי להימלט מהטראומה של הצבא. אולי נתת להם אלטרנטיבה שהם (בלית ברירה) יעדיפו, אבל האלטרנטיבה הזו עדיין דפוקה. אולי כדאי לחפש את הפתרון בכיוון אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת הקושי היא פונקצייה רציפה של זמן השירות. אפשר גם לא לחייב בארבע שנים, אלא פחות. רק רציתי להראות שאפשר למצוא פתרון שלא יראה לכולם הרבה יותר קל. חוץ מזה, גם ארבע שנים זה בכל זאת עדיף על מה שהם עוברים עכשיו, כאמור. בקיצור, אתה בטח תסכים איתי שהרעיון הוא באופן כללי טוב, גם אם קשה לדעת מראש כמה הוא צריך להיות ארוך או קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני חושב שהרעיון הוא באופן כללי גרוע (אלא אם הרעיון באופן כללי הוא ''צריך לתת אלטרנטיבה''). אני חושב שמה שצריך לעשות הוא למצוא דרך לבטל את שירות החובה תוך שמשאירים מספיק סיבות לאנשים לרצות לשרת בצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היר היר. מסכים עם כל מילה. לטירונות יש לדעתי השפעה שלילית מאד על החייל הקרבי - טירונות היא שטיפת מוח. אפקטיבית. הכרתי לא מעט אנשים 1 שההשפעה של המסגרות הצבאיות ה"מחיילות" הללו הייתה עליהם שלילית מאד גם בהיבטים של התפקוד שלהם בתוך המערכת הצבאית, לפחות עד שההשפעה מתפוגגת. מדובר פה על תהליך אינטנסיבי של חיברות מחדש של אנשים, כאשר שניות מעטות לאחר מכן, ולפני שהם הספיקו להתמודד עם כל הדיסוננסים שהפילו עליהם, זורקים אותם למקומות בהם הם צריכים לעיתים לבחור בין חיים ומוות של אדם אחר. האדם האחר הזה יכול להיות חייל אויב, שוהה בלתי חוקי, ערבי-חשוד-בחזקת-מחבל, או אפילו "סתם" חיילים אחרים. במקרה הזה, הלך הרוח שהטירונות מכניסה את אותו אדם אליו הוא הלך הרוח הכי לא מתאים שאפשר למצוא. מי שמתעניין יכול לראות את הסרט הדוקומנטרי המעולה "מחסומים", או לעשות מילואים. 1 - בינהם, במבט לאחור, אפילו(!) אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתענין! איפה נרשמים למילואים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אני כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך כדאי לך להצטרף למאבקו של כליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצים נורים בשקט רב מחלחלים הם בגבינו חצים קטנים של אהבה חצים קטנים עם השפעה גדולה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עודד כרמלי חתום של מניפסט שיצא עכשיו לעולם, של קבוצה המכנה עצמה "כתם". המניפסט כתוב בלשון בוטה וכולל מספר 'איסורים' לכתיבת שירה; אחד מהם הוא איסור על השימוש בדימויים ובמיל 'כמו', ואילו אחר טוען ש'שירת פעלים בגוף ראשון זו אוננות'. והנה, מעניין לגלות שבשיר זה של מר כרמלי מופיעה גם מופיעה המילה 'כמו', ויש שימוש בפועל בגוף ראשון ('שוב לא אוכל'...) מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ה"כמו" בשיר הזה הוא לא כמו כמואים אחרים :) יש לינק למניפסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המניפסט קיבלתי במייל, ומאחר שנשלח להמונים אני מניח שלכותביו לא תהיה בעיה שאעלה אותו לאייל. הנה: ככה 1. שירת פעלים בגוף ראשון זו אוננות. 2. מקומה של הלשון השחוקה בשיחת הרחוב. על השירה להמציא מחדש את מילותיה וצירופיהן. למטבעות לשון אין ערך במחוזות השירה. 3. שיר לירי לא יעלה על 20 שורות. שיר אשר חרג מתקנה זו שומה עליו שיהיה יצירת מופת. 4. אין דימויים. אין כמו ואין דומה ל. ישנן שתי ברירות צירוף: זהות והעדר זהות. 5. על השימוש במטאפורות להיות מוגבל ומוצדק. שימוש במטאפורות לעיתים תכופות כדי לצייד משפטים ריקים בפן לירי מוביל לזילות. 6. שבירת שורות אינה הופכת טקסט לשיר. 7. שתילת מיתוסים, ציטטות מהתנ"ך או כל מידע או שם "תרבותי" על-מנת "להגביה" שיר זו תחבולה נמוכה. אין זו מעניינו של הקורא מהו הספר האחרון שקרא הכותב או מה ההרצאה האחרונה בה נכח - או מדוע הינו חסר בטחון בכתיבתו ובאמנותו. 8. על השירה העברית להכיר בהישגי המודרניזם העילי של שנות השישים והשבעים, לפני שתוכל להתקדם הלאה, להתפתח, לחדש ולהיחלץ מן הבינוניות המידבקת בה היא שרויה. באים בזאת על החתום, עורכי "כתם" – עיתון לשירה יומית יהודה ויזן עודד כרמלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניפסט על גבול המטופש ביותר. במיוחד עקרונות 1 ו-7. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עיתון לשירה יומית'' זה נחמד. לפחות אין להם יומרות בקשר לנצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו צריך אחד כזה למתמטיקה. אני מתנדב להתחיל: 1. הוכחה על דרך השלילה היא מעשה סדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. מקומה של המתמטיקה הישנה היא בשיעורי חשבון. רק המתמטיקה המונדית יכולה להושיענו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אורכו של מאמר מתמטי לא יעלה על ארבעה עמודים. על החריגים שומה להתפרסם ב- Invenziones. 4. אין יחסי שקילות מבלעדי יחס השוויון, ומוחמד הוא נביאו. 5. השימוש בתורת הקטגוריות יהיה מוגבל ומוצדק. הוכחות בעזרת abstract nonsense מביאות לזילות המקצוע. 6. \התחל{סעיף} כתיבה ב-TeX\ אינה הופכת טקסט להוכחה. \סיים{סעיף} 7. אף אחד לא מתרשם מ"Grothendiek already suggested that", או "by standard techniques in algebraic geometry". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
9. המספרים הטבעיים הם רק קונבנציה, אפשר להסתפק במיספור מונוטוני עולה של סעיפים. 9. או לפחות לא יורד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחיל להעלות לי את הסעיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לפחות לא להוריד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, צריך אחד כזה לאייל: 1. תגובת מראה היא אוננות. 2. מקומה של ההתלהמות הוא בפא"צ. על תגובות באייל להיות מתוחכמות וחינניות. להשתלחויות אישיות אין ערך בתגובות באייל. 3. תגובה לא תעלה על 3 פסקאות. תגובה אשר חרגה מתקנה זו שומה עליה שתהיה תגובת מופת. 4. אין תיקונים. אין ראוי לאמר ויש לכתוב. ישנן שתי ברירות הגבה: הגבה לעניין או התעלמות. 5. על השימוש בסעיפים להיות מוגבל ומוצדק. שימוש בסעיפים לעיתים תכופות כדי לצייד תגובת ריקות בפן לוגי מוביל לזילות. 6. כתיבה בלשון גבוהה לא הופכת תגובה לראויה. 7. שתילת ציטוטים, ציטטות מספרים או כל מידע או שם "תרבותי" על-מנת להסתתר מאחוריהן זו תחבולה נמוכה. אין זו מעניינו של הקורא מהו הספר האחרון שקרא המגיב או מה ההרצאה האחרונה בה נכח - או מדוע הינו חסר בטחון בכתיבתו ובדעותיו. 8. על התגובות באיל להכיר בהישגי המגיבים הנעלים של תחילת האלף, לפני שיוכלו להתקדם הלאה, להתפתח, לחדש ולהיחלץ מן הבינוניות המידבקת בה הן שרויות. (ואני חושב שזה השג שבתגובה אחת הצלחתי לעבור על כל הכללים שכתבתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מתי כספי ניסה לתפור תיק לנתן זך! תגובה 215419 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של המניפסט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |