 |
האצן יוסיין בולט נפסל בגמר אליפות העולם | 3372 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז נפסל. הוא ידע את החוקים ולא הצליח לעמוד בהם. לי כצופה זה מבאס, העדפתי את החוק הקודם, אבל לא אניף שלטים מול משרדי ההתאחדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"הארץ" התפרסמה היום עוד כתבה על הפסילה של בולט. עוד אין אותה באינטרנט, אז סרקתי והעליתי לכאן את האינפוגרפיקה שליוותה אותה, בגלל שהיא אחת הגרועות שנתקלתי בהן. שימו לב שהמספרים הקטנים יותר מוצגים גבוה יותר, אבל ה-9.88 מ-2005 טיפה יותר גבוה משני ה-9.85 שמצדדיו. לא מזמן נתקלתי בבלוג נחמד חדש, נדמה לי שבעברית, שמוקדש לביקורת על אינפוגרפיקה בעיתונות, אבל לא הצלחתי עכשיו לאתר אותו. מישהו מכיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לזה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בדיוק זה. תודה לך וגם לשכ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה http://charts.strawjackal.org/ ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם טעות של הגרפיקאי. (הצגת זמן קצר יותר גבוה יותר היא מקור לטעויות אם הגרף נעשה באופן ידני על ידי מי שאינו רגיש למספרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מקשרים בדרך כלל גבוה יותר עם טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שזה הקישור האינטואיטיבי בראש, לא שזה מה שנכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי אוף טופיק וניסוי קטן: מי תומך בהחלטה לאפשר לפיסטוריוס להתחרות בעזרת הפרוטזות, ומי מתנגד לה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומכים: Sarif Industries מתנגדים: ארגון Purity First |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סטיב אוסטין בטח תומך, אבל אני מתעניין יותר בקוראי האתר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד. די ברור שהוא אתלט ברמה הגבוהה ביותר אז אם הוא יכול להשתוות לרצים האחרים, למה לא?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שנה אחרי פסיקת CAS, הציגו שניים מהמומחים של פיסטוריוס, פיטר וויילנד ומת'יו באנדל, את ממצאיהם המלאים. לפיהם, הלהבים - שפיסטוריוס טוען כי אינם נוחים - מעניקים לו יתרון עצום על פני אתלט רגיל, שיכול להגיע אפילו ל-10 שניות בריצת 400 מטר." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות מאוד ממוקד מטרה כדי לטעון שהלהבים נותנים לו יתרון עצום על אתלטים רגילים, דחיל רבקום, לבן אדם אין רגליים. אתה מכיר מישהו שהיה מסכים ל"יתרון העצום" הזה? אני לא ממש מבין מה ההתעקשות הזאת על "טבעיות", ההתחרות שלו תעשה רק טוב ודי ברור שמגיע לו כי כמו שאמרתי הוא אתלט ברמה הגבוהה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמישהו טוען ברצינות שהוא רצה מראש בתותבות הללו כדי להפוך לאלוף עולם. אבל יש לו יתרון לא הוגן על אדם רגיל. מה שכן, זו תהיה סיבה חדשה לציידי כישרונות לחפש אתלטים מוכשרים מאפריקה. לא חסרים שם קטועי גפיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הסברת למה זה חשוב ומה בעצם לא הוגן ביתרון הלא הוגן (נניח שאכן לו היו לו רגליים הוא היה רץ לאט יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך העניין, דמיין לעצמך שני רוכבי אופניים. לאחד יש אופניים רגילים ולשני יש מנוע קטן באופניים. אם אני מבין נכון, התיאוריה טוענת שתנאי הפתיחה של ספורטאים צריכים להיות דומים, ולכן מה שמעניק יתרון בולט לאחד אבל לא לאחרים, נפסל. ככה פסלו אחרי האולימפיאדה את חליפות השחיה המהפכניות; כך בטור-דה-פראנס ושאר תחרויות UCI יש מגבלת משקל מינימלית לאופנים (הגם שהרבה דברים אחרים מותרים, כי ברור לאיגוד האופניים שאם הוא יעצור את התפתחות הטכנולוגיה הוא ישמוט את הקרקע מתחת חברות האופניים הגדולות); וכן הלאה. אז אם יש אחד שיש לו יתרון גדול, ולו בגלל סיבה מצערת כזו, אז אפשר להבין למה יפסלו אותו. אני לא בטוח מה דעתי בשאלה, אבל אני יכול להבין גם את דעתך וגם את הדעה המתנגדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כשנה היה סקנדל סביב שמועות על רמאות של רוכבי אופנים שהטמינו מנועים חשמליים זעירים במסגרת האופנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם הזכרתי את זה. השמועות, אגב, נבעו מכך שאף-אחד לא טרח לבדוק כמה רועש המנוע המדובר. מי שכן בדק גילה שאין סיכוי שזה היה מצליח לעבור בשקט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי את הסרט הבא, על אצנית שנפסלה מריצה כי היא "אולי לא מספיק אישה" וזה נותן לה יתרון לא הוגן: היא הוחזרה לבסוף להתחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון את המצב שלה היא עקרה, לא בדיוק מה שאנשים מחשיבים לבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרעיון זה למדוד מה היא המהירות\מרחק מקסימלי בה יכול אדם לעשות מטלה כלשהיא (לרוץ, לקפוץ לזרוק כידון וכו'), אם לאדם הזה יש פתאום רגל או זרוע ביונית, הוא כבר לא "אדם" ומתחילה תחרות של פיתוחים טכניים, ופחות של פיתוח האדם. לעניין היתרון הלא הוגן, ניקח אדם שרץ 100 מטר ב-X זמן, אם נקטע את רגליו, נשים לו רגליים ביוניות, ואחרי זמן התרגלות הוא ירוץ 100 מטר ב-0.9X הרי שיש פה שינוי לא הוגן. במיוחד, ייתכן שיבוא יום והרגליים האלה (שאין להן צורה של רגליים אנושיות) יהיו מוצלחות במידה כזאת, שלאנשים "רגילים" לא יהיה סיכוי לנצח בתחרות. מה תגיד אם מחר מישהו נטול גפיים יבוא לשחות פרפר עם סנפיר גדול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כל מי שקרא את הקיבריאדה יודע איך זה נגמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה חשוב לבדוק מה המהירות המקסימלית שבה אדם רץ 400 מטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה חשוב לבדוק מה מקור היקום? או מה מוצא האדם? או מה הספרה ה1000 אחרי הנקודה של פיי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלישי באמת לא מעניין, זה יותר תרגיל מבעיה. למען האמת באחד מספרי ''ספר השיאים של גינס'' הספר שמכיל את התוצאה המדויקת ביותר (לזמנו) של פיי מוכתר בתור הספר המשעמם בעולם. שני הראשונים קצת יותר כלליים מהשאלה דנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאותך מעניינת השאלה מה מוצא האדם, חלקים נכבדים באוכלוסיה מתעניינים בשאלה כמה מהר יכול אדם לרוץ 400 מ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאני לא אקבל תשובה אז אני אנסה לענות לבד. בהתחלה הרעיון של המשחקים האולימפיים היה גורל, היוונים האמינו שיש אנשים שבורכן ע''י האלים ובאמצעות התחרויות הם יגלו מי זה. בגלגול המודרני החידוש נבע מהאמונה שיש אנשים שטובים מאחרים א-פריורי ושוב המשחקים נועדו למצוא את האדם הזה. לאחר מכן בתקופת המלחמה הקרה הטענה הייתה שיש מדינות או חברות שיותר טובות מאחרות והם מאפשרות לספורטאים לפרוח. כמו כן יש אנשים שמתעניינים כי זה מסמל אצלם התמדה ונחישות ומעבר לזה אנשים מתעניינים בכל תחרות שלא תהיה. בשתי הטענות הראשונות אני לא מאמין, להיפך, אני חושב שהם דוחות. לטענה השלישית כבר אף אחד לא מתייחס ברצינות עם כל המעבר של ספורטאים ממקום למקום. לגבי שאר הטענות פיסטוריוס מקיים אותם ובגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל התחרויות לא עונות על השאלה הזו כל כך ביעילות. רק אחת להרבה זמן נשבר שיא העולם, ושיא העולם (והתפתחותו) רק משמש נתונים לאקסטרפולציות אפויות-למחצה שיענו על השאלה האם השיא יתכנס למספר מסוים (קצה גבול היכולת) ומהו. האם ברוב התחרויות, כשהשיא לא נשבר, הצופים חושבים "נה, שוב בזבזנו דקה מחיינו (אמנם היה מאבק צמוד ומרגש, אבל לא למדנו כלום)"? ומה כל הקטע הזה עם מדליות, שנותנים עם טראראם שלם לאיזה שלושה שלא לימדו אותנו שום דבר חדש בשאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תענוג לראות אתלטים גדולים בפעולה. יש משהו מרגש ומרהיב באנשים שמאמצים את רוחם וגופם אל קצה היכולת האנושית. אבל כדי להנות מהצפיה המסגרת חייבת להיות תחרות (או ''התחרות'' כמו במיץ פטל), לא כדי שהשעון או הרף יקבעו לנו כמה להנות, אלא כדי שהם ידרבנו את המתחרים לתת את כל כולם. המבנה של התחרויות מתוכנן כדי להפיק הכי הרבה תחרותיות ולא הכי הרבה שיאים, וטוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, ברור, אני רק ניסיתי לסתור את הטענה של הפריפריאלי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלמרות שרוכבי אופנים חשבו שהם רכבו במהירות הכי גבוהה שהם מסוגלים, הם הצליחו לרכב מהר יותר. אחרי מספר רכיבות במאמץ שיא על אופנים נייחות, הרוכבים התחרו בשתי דמויות אווטאר. דמות אחת היתה הם עצמם הרוכבת באותה מהירות. הדמות השניה, כך נאמר להם, רכבה במהירות הטובה ביותר של הרוכב, אך למעשה רכבה מהר יותר מהשיא של הרוכב. הרוכבים הצליחו לרכב באותה מהירות כמו הדמות השניה, 1% מהר יותר מהשיא שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שעונים לאתלטים בהם אתה יכול להשתמש בנתוני העבר שלך ליצירת יריב וירטואלי, כך שבזמן האימון אתה מתחרה בעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אומרים שהלהבים מעניקים לו יתרון של 12 שניות, לא עשר, זה אומר שהוא בעצם בחמש שניות טובות איטי מדי לרף האולימפי - בתור אישה... כאילו דא. אף אחד לא באמת יודע להשוות בין הלהבים לבין שוקיים אנושיות, הבחור הוא רץ פנומנלי וחבל שהשניים האלה שוב מעוררים מחלוקת. הם רק שניים מתוך שבעת המומחים ועל פניו לא הידענים שביניהם. הטענה המרכזית שהם חוזרים עליה היא שהלהבים קלים משוקי אדם - ברור שהם קלים משוקי אדם , אבל גם אין בהם שרירים! חסרון שרירי השוקיים בולט בזינוק האיטי שלו ולוקח לו המון זמן להאיץ. ואם דיברתי על בולט, ועל רוח האולימפיאדה, פיסטוריוס אחד שווה ארבעה בולטים שחצניים שמנופפים בנעלי זהב מתוצרת פומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קטנה - נניח שאצן נואש יחליט לקטוע את רגליו כדי לרוץ עם להבים (לצורך הדיון - משוכללים מהקיימים). האם תהיה בעד השתתפותו? אם לא, כיצד תוכלי להבדיל בינו לאדם שרגליו נקטעו בדרך לא יזומה? ____ ורק לגילוי נאות - אין לי דיעה מוצקה בנושא. אם כבר, אני חושב שפיסטוריוס ראוי להערצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מאוד מעניינת, וגם התשובות שהועלו, לכאן או לכאן, טובות, אבל נראה לי די ברור שאין שום עמדה קוהרנטית בנושא שבאמת יכולה לעמוד בכל המבחנים. בשביל זה צריך ללכת אחורה ולשאול את עצמנו מה זה ספורט (ובפרט, אתלטיקה) ולמה אנחנו נהנים לצפות בזה. אם ה"טבעיות" היא העניין כאן, אז מה לטבעיות ונעלי הספייקים, אדני הזינוק, המסלול, תוספי התזונה המותרים והאסורים שהאצנים לוקחים? אבל מילא, נניח שאנחנו רוצים לבדוק את קצה גבול היכולת האנושית ובשביל זה מותר לעזור לגוף האנושי קצת. אבל מה זה בעצם היכולת האנושית? היכולת שלי? האם זה לא מעניין לראות את בן ג'ונסון קובע 9.79 כשהוא על סמים אנאבוליים, אבל כן מעניין לראות רץ אחר שאולי בגלל איזשהי אבנורמליה גנטית נהנה מיתרון פחות או יותר זהה? לא יודע. לי זה באמת נראה אינטואיטיבית לא פייר שאדם יקח סטרואידים, אבל כן פייר שהוא יוולד מוטציה שלא ניתן להתחרות נגדה בשום צורה. אבל אני לא חושב שאני מסוגל להגן על העמדה הזו. כך גם בנוגע לפיסטוריוס - לא מן הנמנע שהפרוטזות נותנות לא יתרון, ואני בטוח שגם אלו שלא הבינו מה הבעיה בכך שנותנים לו לרוץ, לא היו אומרים אותו דבר לו היו מפתחים פרוטזות שיאפשרו לו לרדת מ-40 שניות ב-400 מטר ולקצור זהב קליל עם שיא עולם בפער עצום על האחרים. ואני די בטוח שאם יושקעו בכך משאבים, מהר מאוד יפותחו פרוטזות כאלו. הדיעה האישית שלי בנושא היא שכל עוד הוא מקום אחרון בחצי גמר, אין מה לדאוג לספורטיביות, ואפשר להנות מהסיפור המדהים. עוד כמה שנים יתחילו הבעיות. אבל עוד כמה שנים יתחילו אינספור בעיות פי שמונה יותר חמורות, אז למי יהיה אכפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת גם דעתי, הוא לא קבע שיא עולם חדש ולא כל דבר צריך לשקול ברמה עקרונית ולחשב תסריטים אד אבסורדום, הבחור הוא מופת לספורטיביות ואפשר פשוט ליהנות מהמראה המדהים. (בלי קשר, מצפיה בו אני חושבת שהלהבים לא מעניקים לו יתרון כללי. יש הבדלים בחישוב הריצה גם בין רצים בריאים, רץ נמוך לעומת רץ גבוה מניע פחות מסה, משקיע בסך הכל פחות אנרגיה, והצעדים שלו קצרים יותר ומהירים יותר - ככה גם פיסטוריוס. רק שאצלו הלהבים מן הסתם גם מכאיבים; בריצה השנייה תוך יומיים, ריצת חצי הגמר, הוא רץ ב 0.8 יותר לאט, זה לא הבדל קטן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד ממקצועות הנכים (כדורסל אאל''ט) יש להם חוק נפלא. כל אחד מקבל ניקוד לפי החומרה של הנכות שלו, מסכמים את הניקוד של כל השחקנים וצריך להגיע למספר כלשהו. ככה גם יש חוק, גם הנכות לא מהווה מכשול וגם אתה עדיין צריך להתאמץ. אם אפשר לעשות אותו דבר באמצעים טכנולוגיים אז מעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שה"טבעיות" היא קרוב לקריטריון האמיתי. אנו רואים בספורט דבר בריא לגוף ולנפש, ומשהו שכולנו היינו עושים אילו לא היינו כל כך עצלנים. את האתלטים הטובים אנחנו רואים כאנשים יותר טובים מאיתנו, במובן הזה, ולכן אנחנו רוצים שהם ישתמשו באמצעים בריאים, ואמצעים שגם אנחנו היינו משתמשים בהם אילו לא היינו כל כך עצלנים ולא היה כל כך בא לנו גלידה עכשיו. סטרואידים בחוץ כי הם משהו לא בריא. תזונה טובה, במסגרת דברים שנחשבים בכל זאת "אוכל", כן. נעלי ספייקים - כמו שנאמר כאן, כולנו הולכים עם נעליים, וכשאנחנו רוצים לרוץ מהר יראה לנו סביר להשקיע בנעלים שעושות זאת טוב יותר. זה נשבר כשהציוד הטוב נהיה מאוד מאוד יקר; אז זה משהו שכבר לא היינו עושים. ואכן, בשחיה פסלו את החליפות החדשות בעיקר כי הן יקרות להחריד. באשר למה דעתנו על מוטציה שלא ניתן להתחרות נגדה - אני חושב שאם יהיה מישהו עם מוטציה כזו, אז תלוי כמה היא תהיה רחוקה ממה שמוכר עד עכשיו (מהפכנית לעומת שיפור זעיר של הקיים). אם היא תהיה מספיק רחוקה, אני חושב שזה יהיה כמו עם פיסטוריוס בתקופה שנאסר עליו להתחרות עם הבריאים: נסמפט אותו, נחבק אותו, אבל נגיד לו שלא בבית ספרנו. אגב, ההומו סאפיינס באמת מתחלק לשתי קבוצות עם הבדל גנטי שנותן לאחת מהן יתרון בלתי עביר על השניה בספורט1 - ואכן אנחנו נותנים לבנות הקבוצה המקופחת להתחרות במקצים "מוגנים" משלהן. 1 ובהזדמנות זו, ברכות ללבן הראשון שעלה על הפודיום העולמי בריצה קצרה (http://en.wikipedia.org/wiki/Christophe_Lemaitre#201...), לראשונה אחרי לא יודע כמה זמן, ושבשנה שעברה היה הלבן הראשון שירד מ-10 שניות ב-100 מ', רק 42 שנה אחרי שעשה זאת הגזע העליון. אנחנו פאתטיים, אבל אתה השראה לנו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו הערת השוליים שלך: נראה לי שהיטלר היה שמח למראה התמונה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמק'ללן זה לא שם ארי טיפוסי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך השם מק'ללן קשור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מק'ללן, אם תעתקתי נכון, הוא שם נעוריה של סאלי פירסון (http://en.wikipedia.org/wiki/Sally_Pearson). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כל עוד שהשם של הספורטאי המוביל הוא לא אוונס, היטלר שמח :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא ארי, אבל יכול להיות אירי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההשפעות המזיקות של תוספים לא חוקיים למיניהם צומצמו משמעותית בשנים האחרונות (אם כי לא מוגרו לגמרי כמובן). למרות זאת, לא נראה שיש נכונות גוברת להתיר שימוש בתוספים האלו בדעת הקהל, ובגופים המפקחים השונים. אם אתה טוען שבריאות היא הקרטיריון ש*ראוי* לסנן על פיו אמצעים משפרי ביצועים, אז ההסתייגות הנ"ל אינה רלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, הקריטריון שראוי לסנן על פיו הוא מה מרגיש "האדם הסביר" (אהיה יותר ספציפי: מה חושבים או מרגישים רוב האנשים לאחר שהם שקלו את העניין היטב ושמעו טיעונים לכאן ולכאן; ההכרעה יכולה בסופו של דבר להיות רגשית, ולא רציונלית עד הסוף). אני מנסה לנתח מה הגורמים שקובעים את תחושת רוב האנשים. אז אולי זה לא בדיוק בריאות, אלא ההבחנה בין תוספי תזונה, שבסך הכל מכילים יותר או פחות מדברים שגם אנשים נורמליים אוכלים, לבין הורמונים, שאנשים נורמליים לוקחים רק כתרופות במרשם רופא (ורק לבעיות קשות). אפשר בטח להמציא שלבי ביניים שיהפכו את זה למדרון חלקלק, אבל כרגע נדמה לי שההבחנה די ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציע לפסול את אותם אמצעים משפרי הביצועים שאנשים רגילים לא משתמשים בהם כעניין שבשגרה (גם לא במינונים קטנים). הבעיה היא שאחת הסיבות המרכזיות שבגינה אנשים לא משתמשים באותם אמצעים כעניין שבשגרה, היא שהם לא חוקיים/לא מותרים בשימוש. זה נראה מעגלי (קריטריון יכול להיות מעגלי?). נניח שבעוד עשור יהיו סטרואידים פלאיים שמשפרים במידה ניכרת את היכולות הפיזיות, עם מינימום תופעות לוואי. נראה סביר שאנשים רגילים (שמתאמנים, או עוסקים בספורט באופן חובבני) לא יטלו סטרואידים כאלו, רק אם הם לא יהיו חוקיים. אם זה נכון, אז נטילה על ידי אנשים רגילים אינה קריטריון הולם לחוקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אחת הסיבות המרכזיות שבגינה אנשים [רגילים] לא משתמשים באותם אמצעים כעניין שבשגרה, היא שהם לא חוקיים/לא מותרים בשימוש." אני לא חושב שזה נכון - אני אופתע אם בפקודת הסמים (הפלילית) מופיעים סטרואידים אנבוליים. זו רק "תקנה" של ארגוני הספורט. אני חושב שהסיבה שאנשים רגילים לא צורכים אותם היא באמת שזה לא בריא, וגם שאין שום סיבה להשתמש בזה. נכון שארגוני הספורט מטילים סנקציות משלהם גם על צריכת סמים פליליים, מחשיש ועד קוקאין, מן הסתם באופן מחמיר בהרבה מרשויות החוק, אבל זה בשוליים של תופעת הסמים בספורט. (אגב, את אחד הסמים האסורים על ספורטאים, EPO, לקחתי בעצמי תקופת מה - לא רק באופן חוקי, אלא על פי מרשם רופא ובמימון המדינה... כנראה במינון נמוך יותר ממה שלוקחים, עפ"ז, רוכבי האופניים.) ובנוגע לסטרואידי העתיד חסרי תופעות הלוואי, קל וחומר שהם יהיו מותרים מבחינת חוקי המדינה, ואני מסכים שאנשים רגילים כנראה יטלו אותם. שהרי בעצם, סיבולת גבוהה כשלעצמה היא דבר בריא לכל הדעות, וגם יותר כוח בשרירים כלשעצמו זה טוב; כך שאם לא יהיה נזק, אז תהיה תועלת). או אז, אני מנחש, גם ארגוני הספורט יתירו אותם, ובצדק. (אלא אולי אם הם יהיו יקרים להחריד, ע"ע חליפות השחייה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא סטרואיד, אבל תרופה שמשפרת את הכושר בלי לקום מהספה: למרות שלא ידועות תופעות לוואי, והתרופה עברה מבדקי בטיחות (אם כי לא יעילות) בבני אדם1, היא הוכנסה לרשימת החומרים האסורים על ספורטאים. 1 מהרצאות ששמעתי בזמנו, יכול להיות שאני כבר לא מעודכן. מכל מקום אין לראות באמור המלצה לקחת חומר כלשהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. כל זמן שהפגיעה בבריאות היא משמעותית (או לפחות ישנה תפיסה ציבורית שהפגיעה היא משמעותית) אנשים לא יטלו חומרים אסורים. הנקודה שהתכוונתי להעלות הינה שבהינתן צמצום הפגיעה עד למידה סבירה, ומודעות של הציבור הרחב לצמצום בפגיעה - אנשים רגילים ישתמשו באותם אמצעים משפרי ביצועים. אז זה משאיר אותנו עם קריטריון הבריאות, שפוסל את מרבית החומרים משפרי הביצועים באופן זמני בלבד, ובמידה הולכת ופוחתת - שכן יש התקדמויות טכנולוגיות כל הזמן בתחום הזה, כך שמעתי. בנוסף, גם קריטריון הבריאות הופך לאבסורדי במקרים מסויימים. אני חובב MMA ואגרוף, למשל, תחומים שבהם המטרה היא פחות או יותר לחבוט בראשו של היריב כמה שיותר חזק וכמה שיותר פעמים. האם זה קונסיסטנטי לאסור על הספורטאים בענפים הללו ליטול חומרים משפרי ביצועים? יתכן שניתן לטעון שהרבה ענפי ספורט - לא ברוטליים למראה, כמו כדורסל וכדורגל - גורמים לנזק מצטבר עצום לעוסקים בהם, ואותו אבסורד קיים גם במקרה שלהם. אני לא זוכר מי אמר שהוא רוצה לראות את האתלטים הטובים שהטכנולוגיה מאפשרת (פראפרזה), אבל אני שותף לעמדה הזו, ולכן מקווה שכל החומרים שלא פוגעים בבריאות במידה בלתי סבירה יהיו חוקיים בעתיד, ושוועדות האתלטיקה השונות, והמחוקקים, ישמרו על ראש פתוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שיהיה משעשע אם נכה קטוע יד יתאגרף בידי פלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, "תוספים חוקיים" כמו Creatine supplements [Wikipedia] מאושרים לשימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, ומאתגר את הטענה שלי, תודה. פקטור נוסף באיסור/התרה הוא, מן הסתם, היכולת לגלות את הסם/תוסף בבדיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. בעלי פרוטזות לטעמי אינם רשאים להשתתף באולימפיאדה, אלא באולימפיאדת הנכים. יום יבוא והתוצאות באולימפיאדת הנכים תהיינה טובות מאלו של אולימפיאדת ה''טבעיים''. ההפרדה חייבת להתקיים. כל העניין בספורט הוא שלמתחרים נתוני פתיחה זהים. לולא היה מקובל לנעול נעליים ביום יום גם נעלי הספייקים היו נאסרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים במשחקי הנכים בלונדון הפסיד פיסטוריוס לאלן(?) אוליביירה מברזיל ב-200 מ', והאשים את יריבו שלהביו הארוכים יותר נותנים לו יתרון לא הוגן. אחר כך הוא נמלך בדעתו, ולפחות רשמית הוא מפרגן. ב-100 מ', אגב, הוא הגיע רביעי בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחחחח. דרך אגב, מהכתבה הזו מסתבר שבעולם ספורט הנכים יש תקנות שנועדו למנוע מספורטאי לבוא עם איזו פרוטזה שבא לו ולהפוך את המשחקים לחוכא ואטלולא. נראה שאורך הפרוטזה המותר נקבע לפי מימדי הגוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקובני(שניצח לכאורה) משך את הסיני אחורה, תוך כדי ריצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(למי שעוקב אחרי ספורט רק באייל, הקובני באמת נפסל והסיני עלה למקום שני.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל האמריקאי עדיין הגיע מקום אחד לפני האחרון!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הסיני היה אמור לנצח. לפי הסדר היו סיני ראשון, קובני שני ואמריקאי אחרון, הקובני הכשיל את הסיני והאמריקאי ניצח. כמו בחידה על התלת-קרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם האתלטים יכולים. כצופה תמיד עצבן אותי שכל מירוץ היה מתחיל עם פסילה ואז מתארגנים להזנקה נוספת. זה היה מעיק ומיותר, ואין ספק שהאצנים סבלו מזה הרבה יותר. אז בולט פסל, ביג דיל. זבש''ו. בפעם הבאה ייזהר יותר, יש להניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני מניח שהנושא כבר עלה לדיון, אך בהינתן החוק החדש, אין הכרח להפסיק את הריצה. פשוט נותנים לה להסתיים ובסופה מודיעים על הפסולים. זה כמובן מחייב את הרצים להתמיד גם בסוף המסלול, כאילו כל המקדימים אותם פסולים ואת הקהל להשהות את התרגשותו משיאים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותחשוב איזה צחוקים יהיו במרתון... אבל ברצינות, אותה השהיה של הקהל מההתרגשות משיא חדש או מזהות המנצח די פוסלת את הרעיון. אני חשבתי שאפשר להשתמש בהזנקה כמו במרוצי סוסים, כלומר מחסום פיזי שמאת האפשרות לפסול בהזנקה. אבל הכי פשוט, כמו שטריליין אמרה, שיתרגלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמאת" = "שמונע את". אין לי מושג איך זה השתבש כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח, זה דווקא אמור להגביר ולמשוך עוד את המתח, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לחשוב על הארועים הגדולים ממש, כמו למשל אותו 9.58 מפורסם. מתח אולי יהיה בשפע, אבל התדהמה, ההשתנקות, הצעקה וחיבוק הדוב של המסכנה שיושבת לידך - כל אלה יסבלו, וחבל. יש גם בעיה של אצנים שבעקבות התזוזה של הפוסל הראשון עלולים לזוז בעצמם ולהפסל על לא עוול בכפם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם חוק מספר 8, איננה עם הנוסח האוסר לגעת עם הרגל בקו הלבן בזמן הגשה, אלא עם אכיפתו או למעשה אכיפתו הנדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של כתבה. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם לא משתמשים בספירה לאחור? ככה זמן הזינוק יגיע בלי שום הפתעה, בניגוד ליריית הפתיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. נשמע לי כמו רעיון טוב. והספירה לאחור במירוץ הגמר תקרא, איך לא, the final countdown. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי המחסום הפיזי נראה דווקא רעיון יותר טוב. החיסרון היחיד, שזה ישנה לגמרי את טכניקת הזינוק ויצריך לאפס את טבלת שיאי העולם. זה כבר נעשה בכידון, לא סוף העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי מחשבה נוספת אני פוסל את הרעיון, ובאותה נשימה גם את הרעיונות של מיץ ושל יובל. אתלטיקה מבוססת על פעילויות שהיו בעלות ערך במצב הטבעי, וככל שמתרחקים מהן מפסידים משהו. לכן ריצה צריכה לכלול גם את זמן התגובה, כי היא מחקה את הפעולות מהרגע שראית את האריה ועד שהגעת לעץ הקרוב, וקפיצות לגובה אמורות לסמל מעבר מעל מכשול קבוע ולא פתרון של איזו בעית אופטימיזציה. שיטת המדידה של קפיצות למרחק עונה על אותו קריטריון, אחרת אפשר היה למדוד את המרחק ממקום הנגיעה של הנעל באדן (שהיה רחב יותר) ובכך לחסוך הרבה פסילות וללא ספק לשפר את השיא. אפשר לתקוף את הטענה הזאת בכל מיני דרכים מעצבנות לגבי האמצעים בהם כן משתמשים (מסלול, אדן קפיצה, מוט גמיש להפליא וכד') אבל אני חושב שמה שמושג הוא שיווי משקל עדין ובדרך כלל1 נכון בין אמצעים טכנולוגיים לבין החוקים הבסיסיים של מה מודדים. _____________ 1- חליפות השחיה עברו קצת את גבולות השכל הישר בעיני, וטוב שחיסלו אותן. חבל שלא מחקו גם את השיאים שהושגו איתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך על הכל, כולל הערה 1 וההערה להערה. רק לא על המסקנה - הרי מחסום פיזי לא מוציא מהתחרות את היסוד של זמן התגובה. רק הגירוי לתגובה משתנה. אפשר אפילו שגם זה לא ישתנה - יישאר מזניק עם אקדח, והורדת המחסום תתוזמן אוטומטית ל-X מאיות אחרי הירייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן איזה כשל לוגי? כיצד מקורה הפרה היסטורי של יכולת ומעשה גוזר את הלכותיהם דהיום? אני מתקשה להאמין שאסוציאצית האריה או דומה לה משמשת עדיין לאיזשהו מרכיב בהנאה או במוטיבציה הקשורות לענף הספורט המדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנאה שלי מהליכה (המקצוע באתלטיקה) ומשחיה בסגנון גב, חזה ופרפר נפגמת בהחלט - עד כדי כך שהייתי מבטל אותם - מכך שנראה לי שמדובר על מגבלות שרירותיות לגמרי על פעולה טבעית. נכון שאפשר לא לעשות לזה רדוקציה למקור פרהיסטורי. מצד שני, אם נזכרים מדי פעם שבעצם כל ענפי האתלטיקה (וגם הרמת משקולות; למה לא משייכים אותה לאתלטיקה?1) בעצם משחקים על יכולות בסיסיות של הגוף האנושי, ובהתם לכך על פעולות גופניות בסיסיות של בני אדם, ובהתם לכך על אתגרים גופניים אמיתיים (בזמנים ובמקומות שבהם היכולות הגופניות היו רלוונטיות להישרדות), זה כן מוסיף רובד כלשהו להנאה, לפחות אצלי. ולכן נראה לי סביר שהטבעיות תהיה קריטריון רלוונטי להחלטות העדינות יותר של איך טכנית לבצע את המקצוע, ומה מותר ומה אסור. במחשבה שניה, יש מקום להפריד בין פעולה גופנית "טבעית" לבין הצורך ההישרדותי בה, וזה מתבטא במקצועות הזריקה (כידון, כדור ברזל, דיסקוס, פטיש): זו פעולה גופנית טבעית, ואפשר לראות ילדים משחקים ומתחרים בזה באופן אינסטינקטיבי. מבחינת צורך הישרדותי בסביבה פראית, אכן יש צורך לזרוק חפצים כבדים - אבל לאו דווקא למרחק, אלא לקלוע למטרה מסוימת, נייחת או נעה. ויש דווקא ענפי ספורט של קליעה למטרה, אבל רק באמצעות מכשיר ולא ביד חופשית. ייוסד לאלתר! ועוד ענף שצריך לייסד: תחרות רדיפה בריצה כמו שיש באופניים (http://en.wikipedia.org/wiki/Individual_pursuit). זה גם יפה ודרמטי - ריצה נגד יריב ולא מולו - וגם מבטא בדרך הטובה ביותר את הפעולה הטבעית-הישרדותית של ריצה.2 1 באנציקלופדיות של ילדותי, וגם ויקיפדיה מאששת את זה, היה מושג של "אתלטיקה כבדה", שכלל משקולות, אגרוף והיאבקות. אבל שני האחרונים הם מקצועות קרב, שיחד עם "אחים" שונים מתרבויות לא-מערביות שנוספו להם במרוצת השנים הפכו למשפחה מובהקת בפני עצמה, שונה לגמרי מאתלטיקה קלה. 2 ובקשר לתחרות הזו באופניים, אני לא כל כך מבין כשיוצא לראות רסיסי תחרויות כאלה באולימפיאדה: לרוב רואים את שני הרוכבים רוכבים רוב הזמן לאט ובזהירות. מה הרווח מרכיבה טקטית כזו, על-פני שעטה מההתחלה במלוא הקיטור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה שניה של התגובה, דווקא יש תחרות של קליעה מדויקת למטרה, ללא מכשירים: זריקת חצים ללוח. אבל היא לא אולימפית, ולא מאוד מתאימה להיות אולימפית, בגלל שהיא מעדיפה באופן קיצוני את אלמנט הדיוק העדין על-פני אלמנט הכוח, ובהתאם לכך הולכת בקטן מבחינה מרחבית, ונעשית בפאב קטן ולא באולם גדול1 2. אני חושב שהיה מעניין לעשות הטלת כידון למטרה, שתשתלב מצוין באיצטדיון האתלטיקה. 1 גם הירי האולימפי הוא כזה, ואכן לראות אפילו דקות ספורות שלו בטלוויזיה זה שיעמום מפיל מורא. 2 אם חושבים על זה בהקשר של מיומנות טבעית שאותו ספורט מזקק אותה, אז הטלת כידון למטרה היא מיומנות טבעית של קרב או ציד, בעוד שזריקת חיצים למטרה אולי מזקקת מיומנות טבעית של התנקשות חשאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אם ירי אולימפי כ"כ משעמם אותך, מה כ"כ מעניין אותך בזריקת כידון או יידוי פטיש או לחלופין בקפיצה לגובה מאשר בירי של רובה אולימפי? 2 תיקון קטנוני: חיצים יורים (או מורים?) למטרה ולא זורקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספורט הקליעה הוא ספורט שבו המתחרה מנסה לזוז כמה שפחות - להבדיל מסוגי ספורט אחרים, בהם יש תנועה כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכף אענה, אבל כדי לדעת לכוון את התשובה - אותך מעניין זריקת כידון, קפיצה לגובה וכו'? אם כן, תוכל לנסח מה מעניין אותך בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי אף אחד מהם לא מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה שמעניין אותי באתלטיקה הוא לצפות באדם מתמודד נגד האתגר ונגד מתחריו, כשאפשר לראות איך הוא מפעיל את גופו, ואיך הוא מביע את רגשותיו, לפני, תוך כדי, ואחרי. התחרות עושה דרמה, שמתנקזת לשניות מעטות (גם בריצות ארוכות, יש מהלך של דקות רבות, אבל דרמות שנמשכות שניות). בירי ספורטיבי המתחרים שוכבים ללא תנועה, לבושים מכף רגל ועד עיניים, כדי שלא נראה את הדרמה. בעצם, כל האתגר בספורט הזה הוא שלא תהיה דרמה! (לפחות מהבחינה הפנימית של המתחרה). מקצה נמשך שעה, שבה לא קורה כלום מבחינת הצופה, עד כמה שאני זוכר, חוץ מעדכונים על לוח אלקטרוני. אני מניח שאחרי אלה אפשר לעקוב, ואם רוצים אז להסיק דרמה (15 כדורים לסיום, ויחזקאל משיג את ישעיהו! האם לישעיהו יש תשובה? את השלושה האחרונים שלו הוא החטיא!) - אבל אין לדרמה הזו שום ביטוי אצל המתחרים (אני לא יודע אם הם בכלל רואים מה קורה אצל יריביהם, ואם זה טוב להם לדעת). בנוגע לירי אני לא היחיד, לא ידוע לי שיש בעולם צופים רבים לספורט הזה. שחייה, לעומת זאת, סובלת מחלק ניכר מאותן בעיות - המתחרים רואים פחות טוב זה את זה מאשר בריצה, ואנחנו רואים הרבה פחות טוב מה קורה להם גופנית ורגשית. באותה מידה אפשר להראות לי רובוטים זהים וחסרי פנים שוחים. בקליפים של שידורי אולימפיאדה, כשמראים קטעי אתלטיקה אפשר להראות אתלט קופץ או רץ; כשמראים שחיה, מה מראים? שחיין שואג מאושר ליד הבריכה... למרבה הפלא היא עדיין אחד הענפים האולימפיים הפופולריים ביותר. חידה היא לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי זה מעניין, בטח יותר מקליעה למטרה שכמעט לא מעניינת אותי כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הדודה דווקא מטילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שלושת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה האלוף המכהן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע ל-2: בימים האחרונים הטרידה אותי קצת הנקודה שהעלית בדבר חסרון "הטלת כידון למטרה" כענף ספורטיבי מוכר. הספקולציה העכשוית שלי היא שענף כזה קרוב מדי לסצנת קרב, כלומר החלק הסובלימטיבי של הספורט לא מספיק דומיננטי בו. הגעתי לספקולציה הזאת ע"י התבוננות פנימית ונסיון לאבחן את ההרגשה שהייתי מרגיש כצופה באותו ספורט, מעין ניסוי מחשבה רגשי. משהו לא נעים מתגנב שם ללבי בגלל שנדמה לי שהייתי נוטה לדמיין אדם או בעל חיים עקוד במקום המטרה המוצבת בקצה המטווח. זה לא קורה לי בצפיה בירי מקשת (די מעניין, אגב) או מרובה (אפילו זה לא רע אם זה לא מתבצע בנוסח הסטרילי של הענף הממוסד. מי שראה את הסידרה "הצלף" בטח מבין על מה אני מדבר), וגודלם הננסי של ה darts מרחיק את הספורט מהעיסוק המקורי המדמם באופן דומה. השילוב של שימוש בכוח פיזי יחד עם קליעה למטרה הוא קצת יותר מדי אלים לטעמי, למרות שכל אחד מהם בנפרד קביל בהחלט על הנפש הלא-כל-כך עדינה שלי1. מן סתם, הטלת כידון ליוותה את המין האנושי מספיק זמן כדי לפתח את האברסיה הזאת, בעוד שימוש בכלי ירי מודרניים יותר, כולל קשת, הוא תופעה חדשה מדי בשביל שהאבולוציה2 תתייחס אליה. וכאן אני מפנה בקשה לקוראים: אנא ערכו אותו ניסוי מחשבה3 ודווחו אם ההרגשה הזאת משותפת גם לכם. _____________ 1 - היי, ג'וד. 2 - ספקולציה, סובלימציה, דומיננטי, darts, אברסיה, אבולוציה, טכנולוגיה (שלא להזכיר "ספורט" ו"פיזי") - לכל אלה יש חלופה עברית ששימוש בה היה מעמעם במשהו את מה שביקשתי לומר. בהקשר של דיון 3378, אני חושב שעיקר המאמץ להגנת השפה העברית צריך להתרכז בשימור המבנים הלשוניים, לא באוצר המלים (שם הקרב אבוד ממילא. הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר מדי). 3 - כמובן טוב יותר אם מישהו יכול לערוך את הניסוי בפועל4, ולמדוד כל מיני משתנים פיזיולוגיים/פסיכולוגיים אצל הצופים. אולי יש בקהל איזה פסיכולוג ספורטיבי עם תקציבים וזמן פנוי? לדעתי זה יכול להיות ניסוי מגניב למדי. 4 - קבוצת הביקורת יכולה להשתמש בחתולים אמיתיים במקום המטרה1. סתאאאם. לא צריך להרוג חתולים במקום שמספיקה החותנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 אבל מעניין (וטוב) ש"ניסוי מחשבתי" כבר התקבע והחליף את "גדאנקנאקספרימנט". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 מסכים 3 כן. מרגישים את טעם הדם. ומה בכך? ענף האגרוף משתתף באולימפיאדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3- אבל קרבות סכינים לא. כאמור מדובר בספקולציה חסרת ביסוס מעבר לתחושות שלי: אני חושב שהשילוב של כלי נשק עם כוח פיזי עובר את גבול הטעם הטוב שלי (אם כי גם אגרוף אינו הספורט החביב עלי כך שקשה לדעת אם אני מייצג את הפלח האלים של חובבי הספורט, למרות אהבתי לפוטבול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה עוד ענף אתלטיקה מדמיוני הקודח: לשלב קפיצה לגובה ולרוחק לכדי "קפיצה בשני ממדים": שני רפים במרחק X ובגובה Y (או שמא Y1 ו-Y2), וצריך בקפיצה אחת לעבור את שניהם. האתלטים יוכלו לשנות את שני הפרמטרים, וטיב התוצאה יחשב לפי מכפלת הממדים (או "שטח הטרפז", או כל פונקציה אחרת שתתברר כעדיפה). האמת היא שהעולם כנראה ימשיך להסתובב בהצלחה גם בלי זה. מה שבאמת מסקרן אותי הוא האם התנועה המקובלת היום לקפיצה לרוחק היא האופטימלית, או אופטימלית בקרוב, גם לזה (הפוסברי של הקופצים לגובה הוא בבירור לא בכיוון). אם כן אז זה לא כזה רעיון שווה. יהיה שווה אם תתפתחנה כאן תנועות קפיצה חדשות (אולי צריך לתת יותר משקל לגובה על פני הרוחק כדי לעודד את זה). אני מדמיין שעדיף מין זינוק עם הראש קדימה באלכסון שטוח למדי (הקופץ ככידון), תוך סיום בגלגול על הראש. אבל אני לא ביומכניקן. עוד משהו שווה כאן, מבחינת הדרמה לצופה, הוא שיש שני רפים שאפשר להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר גם לשכלל את הקפיצה המשולשת ל''ארבע מקלות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק שני רפים? אפשר למדוד את האינטגרל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטגרל של מה? תשים לב שבקפיצה לגובה בשום שלב לא כל הגוף נמצא מעל גובה הרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשוב של מה. אתה מכניס מושג מתמטי - יצאת חכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יוצאים חכמים מחשבון לכיתה יוד. הכוונה למדוד את סך השטח במרחק ובגובה. קפיצה לגובה היא מקרה פרטי לא אופטימלי בעליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגובה אפשר למדוד לפי הנקודה הנמוכה ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מסובך. הייתי מתחיל בוויתור על הרף בקפיצה לגובה ובשיפוט אלקטרוני במשחקי כדור (ואם כבר אז הייתי מוסיף 5 שניות לנבדל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבון די פשוט מראה שהקפיצה המיטבית בהיעדר חיכוך הינה של 45 מעלות, ולכן מתקבלת בה מהירות התחלתית זהה לגובה ולרוחק. אגב, מעניין שהמצב דומה גם ללא רוח, כי הרי רק מקטינים את גודל המהירות הרגעית בכל רגע ולא את כיוונה. אולי הגיע הזמן שספורטאים יתחילו ללמוד באיזו זווית יש לנטר בהתאם אם הרוח איתם או נגדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון לסוסים עגולים. לאנשים יש ידיים ורגליים, שקצת עוזרות והרבה מפריעות. גם אם ארבעים וחמש מעלות זה הזווית הנכונה, יותר מעניין מה תנוחת הגוף, ואיך היא משתנה במשך הקפיצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה נכון לו היתה רמפה או משהו בסגנון. הבעיה היא שאנחנו עדיין לא מכירים דרך להמיר מהירות אופקית של אדם למהירות אנכית בלי שימוש באמצעים מכניים. לו היינו מצליחים היינו עוברים את ה6 מטר. תשים לב שבקפיצה לגובה הם רצים נורא לאט יחסית בניגוד לקפיצה לרוחק שם הם רצים בשיא המהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי פשוט לדאוג לכך שמסלול הזינוק יהיה משופע (וימשיך להיות משופע מספר סנטימטרים אחרי קו הזינוק), למרות שבהחלט יקטין את המהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוח מקטינה את המהירות בציר Y, אבל לא משפיעה בציר הX, לכן במהירויות רוח שונות, הזוית בהכרח שונה. אם ניקח מקרה קיצון, בו אדם יכול לקפוץ בזוית בה הרוח תאפס את מהירותו בציר Y בהגיעו לשיא הגובה, ברור שהוא ינחת בנקודה ממנה קפץ. אבל ברור שקפיצה בזוית חדה כן תאפשר לו להתקדם, ולו מעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתייחס לקופץ כנקודה, צריך להתייחס לתנועתו כלתנועת גל או קפיץ (?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהרעיון שעל כל הרצים לזנק בו־זמנית (או ליתר דיוק, שמשך הריצה שלהם צריך להימדד החל מאותו רגע) הוא תולדה של מגבלות טכניות שעבר זמנן. מדוע לא פשוט למדוד את הזמן שלקח לכל מתחרה להגיע לקו הסיום מרגע שזינק? ובאותה הזדמנות (רפורמת מיצפטל בא״ק), בקפיצה לגובה (ובקפיצה במוט), יש למדוד את גובה הקפיצה (כפי שעושים בקפיצה לרוחק) במקום לקבוע רף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גישה מאוד הנדסית. השאלה היא אם אנו רוצים לייצר דרמה או לעשות benchmarking. אני מניח שהתשובה היא שילוב שיהיה מספיק מרתק כדי למשוך צופים אך גם מספיק הוגן ואמין. בתחרויות של בודדים אכן ראוי לדעתי לשקול בכובד ראש את הצעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין יהיה להיות את פיסטוריוס ויוסיין בולט מתמודדים אחד על אחד. זה יהיה מעמד סמלי, להבדיל אבל אולי רק קצת כמו ההתמודדות בין קספארוב לדיפ בלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבוע "תקופת הזנקה" שתוגדר כחצי אחוז משיא העולם או חצי שנייה (הקצר מביניהם) לפני\אחרי ההזנקה1, רץ שייזנק לפני "תקופת ההזנקה" ייפסל, רץ שייזנק במהלך תקופת ההזנקה, זמנו הסופי ייקבע לפי הזמן בו זינק ביחס להזנקה, ואצן שזינק לאחר "תקופת ההזנקה", זמנו הסופי יהיה זמן הריצה פחות חצי תקופת הזנקה בלבד. המטרה, היא לאפשר לצופים לדעת בקירוב טוב מי מוביל בכל זמן נתון, אבל מצד שני לא לפגוע ב"נכונות" התוצאות, תוצאת לוואי עשויה להיות מניעת ריצות טקטיות, כלומר גם בשלבים המוקדמים יהיה על הרצים לעשות כמירב יכולתם, פן זינקו מוקדם מהמתחרים. 1 במאה מטר מדובר בתקופה של עשירית השניה השניה, ב-400 מטר מדובר על יותר מ-4 עשיריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהם מתחרים (פסיכולוגית) אחד נגד השני. מהבחינה הזו התחרות יותר מעניינת, לדגעתי, מתחרות קפיצה במוט. אבל אם כבר מזכירים קפיצה במוט: שלושה מקצים, התוצאה הטובה מהשלושה. נראה לי שלריצות קצרות (עד 400 מטרים?) זה יכול להיות סביר. זה גם מוריד את ההסתברות של ניצחון בגלל יד המקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לקפיצות לגובה ולמוט, הבעיה היא שאין לצופה שום דרך לדעת מה קרה לפני שהמחשב מעבד את עיבודיו ופולט את פלטו. ומה שיותר גרוע, אני חושב שלקופץ עצמו פחות ברור (ב"אינטואיציה של הגוף") איזה פיתול של איזה איבר הוא אמור לעשות בשבריר השניה הבא. ואגב, מה אתה מנסה לשפר בהצעה הזו? אם, במקרה, אתה מנסה לשפר את דיוק התשובה לשאלה "כמה גבוה אדם יכול לקפוץ", אז זו מלכתחילה מטרה רעה בעיני. חשבתי פעם על משהו הרבה יותר פשוט: הקופצים לרוחק משלמים במרחק רב על זה שהם צריכים לקלוע עם הרגל הקופצת למרווח די צר של קרש קפיצה. כאן זה עוד הרבה יותר פשוט מבהצעות שלך לבטל את הכלל הזה, ופשוט למדוד את המרחק מאותה נקודה שבה יצא שהם קפצו. נוח גם לצופה. הבעיה היא שזה יפחית ממרכיב הטכניקה במקצוע ויגביר את מרכיב ה-brute force, מה שבתורו יגביר את סוגי היתרון שאנחנו רוצים לפסול (חומרים אסורים), שוקלים לפסול (חלקי גוף מלאכותיים) או מקבלים אבל לא דלוקים עליהם (יתרון גנטי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הועלו כאן כל מיני הצעות רפורמה, וגם לי יש אחת. היא לא בעניין הזינוק, אלא בכלל במרתון, והיא כל כך צנועה שהיא לא ראויה לשם ''רפורמה'', רק תיקון - מעניין אותי אם גם אחרים חושבים שהיא שיפור, או דווקא הרעה. יש סוג מדליה חדש יחסית, מרתון-קבוצתית. נבחרת ששולחת ארבעה רצים או יותר מדורגת לפי הזמן המצטבר של הארבעה הטובים שלה. בעיני זה נפלא. אבל היה עוד יותר נפלא אילו הקריטריון לא היה הזמן המצטבר, אלא זמנו של הרביעי. כך זה יותר ''דמוקרטי'', שוויוני, קבוצתי, ומעיד יותר במדויק על העומק של אותה מדינה במרתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בכל זאת מתעקשים על זמן מצטבר, אני מציע מרתון שליחים. רק בשביל הדרמה כשייפול המקל בין השלישי הרביעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע מרתון שליחים עם בשורות למלך. (הדרמה היא כשמנסים לנחש של מי הראשים המתגלגלים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם מגבלה על הפרש מקסימלי בין הרצים, או ממוצע גאומטרי או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה אם מישהו מהקבוצה נאלץ(?) לפרוש? בקבוצה יכולים להיות יותר מארבעה רצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. מה קורה אם במרוץ שליחים מישהו נאלץ לפרוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרוץ שליחים? חשבתי שהתכוונת למרתון קבוצות שהוזכר בתגובה 580803. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי את השאלה. מה קורה בהצעה של ירדן אם אחד הרצים לא מסיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצעה של ירדן אין בעיה אם אחד הרצים לא מסיים (כל עוד לפחות ארבעה סיימו). חשבתי שההצעה שלך התייחסה לאותה תחרות (מרתון נבחרות) ולא למרוץ שליחים. אלא אם כן אתה מתייחס רק לארבעת הראשונים. יש לי הרגשה שהכנסת מגבלה כגון הפרש מקסימלי אינה דבר מוצלח. זה יכול לרסן רץ טוב, מכיוון שבזמן התחרות אין לו קשר עם שאר הרצים מהקבוצה. יש לי רתיעה מחוקים שדורשים הכנסת ''טקטיקה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על איך לדרג את הזמן של ארבעת הראשונים. כן, לרסן רץ ''טוב'' ולהעדיף קבוצה ''טובה''. זאת המטרה, כי אני מציע ריצה קבוצתית, מסונכרנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לרץ הטוב דרך לעזור לעמיתו הפחות טוב לרוץ יותר מהר? כלומר, משהו יוצא מזה שהוא מרסן את עצמו? (אולי בכל מיני תרגילים של לחסום רצים יריבים, אבל להכניס את זה בדלת הקדמית של התחרות נשמע לי בעייתי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו עם אופטימזציה של שמירת הכוחות והתחלת הספרינט הסופי, דברים כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הגנה מפני רוח, כמקובל בטור דה פראנס (למרות שזה חשוב יותר בריצות קצרות), וכן עידוד פסיכולוגי (הפגת הבדידות של רצים למרחקים ארוכים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי. הממ, צריך לנקד כאן: קָנִיתִי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, אולי גם שישירו, ויקבלו ניקוד בהתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתפלא מאד אם עניין ההגנה מהרוח הוא בעל איזשהו משקל כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא לא אתפלא. מנסיוני הדל אפילו בהליכה מהירה יש לרוח נגדית השפעה מורגשת על הביצועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשמישהו הולך לפניך, זה עוזר? על זה תכננתי להתפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה אחד לפני ושניים מאחורי שדוחפים וסוחבים לי את המימיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזה אין לי שום נסיון, שכן בכל המירוצים בהם השתתפתי הובלתי לאורך כל הדרך וסיימתי ראשון. אבל אינטואיטיבית נראה לי שהליכה במרחק קרוב מזה שלפניך אכן מפחיתה את הרוח הנגדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. ב-drafting (aerodynamics) [Wikipedia] כתוב: "drafting is occasionally used even in cross-country skiing and running". קבל ממני פליאה רשמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגב' אלבק הגיעה אלי כשהיא לבושה בחליפה עסקית. מה הלאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מתחזה! פליאה אלבק האמיתית נפטרה לפני כמה שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא יאפשרו לפיסטוריוס להמשיך להתחרות, הוא יכול למכור פלאפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |