 |
כמה ספרים קראת בשנת 2023? | 4206 |  |
|||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כולם זבלונים. את ספר העיון היחיד שהתחלתי זנחתי באמצע. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השנה, לפי הרישום שלי, קראתי רק 24 ספרים וזה ממש מעט ביחס לשנים הקודמות. כשני שלישים מהם היו ספרי מתח וריגול. בעקבות ההמלצה מהשנה שעברה של יהונתן קורא (תגובה 756313) קראתי את כל סדרת Slough House -שמונה ספרים וחמש נובלות (מקובצות בספר נוסף): Slow Horses הספרים בסך הכל באמת מהנים לקריאה, כתובים היטב, מותחים, משעשעים ומעודכנים (מכילים ברקע ארועים אמיתיים מהממלכה הבריטית). מה שקצת מפריע לי זה הנטייה של הסופר לנסות ליצור מתח בצורה קצת מלאכותית - להשאיר חוט עלילה בנקודה מותחת ולעבור לחוט עלילה מקביל לפרק או שניים. כמו כן, סדרת הטלוויזיה שנוצרה על פי הספרים מוצלחת ושווה צפייה (לטעמי).Dead Lions Real Tigers Spook Street London Rules Joe Country Slough House Bad Actors Standing by the Wall (The List, The Drop, The Catch, The Last Dead Letter, Standing by the Wall) סופר נוסף שקראתי מספר ספרים שלו הוא יניב איצקוביץ': אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו - סיפור מוזר שמורכב למעשה מארבע סיפורים בזמנים שונים ובמקומות שונים, אך כולם מתחברים זה לזה. העלילה כוללת מרכיבים על-טבעיים או פנטסטיים והיא בהתחלה סוחפת ומרתקת, אבל החלק האחרון כבר מרגיש קצת מרושל וכאילו לסופר נמאס והוא רק רוצה לסיים כבר את הספר. תיקון אחר חצות - רומן היסטורי שמתרחש במזרח אירופה בסוף המאה ה-19, כתוב נפלא ומלא בדמויות נהדרות ומשעשעות, ספר מאוד מהנה לקריאה. דופק - הרומאן הראשון של איצקוביץ' ולטעמי הפחות מוצלח ממה שקראתי, אולי כי החברה הישראלית שמוצגת בו נראית אומללה ומעוררת רחמים. ספרים של סופרים שאהבתי: כהשלמה משנה שעברה קראתי את אמונה של דרור משעני, כמו הספרים הקודמים היה מותח ומהנה, אבל קצת חוזר על מה שכבר קראתי בספרים הקודמים. מגלה החולשות של ישי שריד - ספר לא רע, סוג של מותחן ריגול וסייבר, העלילה מעניינת ומותחת, גם אם לא תמיד ממש אמינה. הבעיה העיקרית היא הדמות הראשית שקשה מאוד להזדהות איתה ומאיזה שלב כבר לא היה אכפת לי מה יעלה בגורלה. צילה של יהודית קציר - מעין ביוגרפיה של סבתא רבתה של הסופרת, שמסתבר שהיו לה חיים מרתקים, לא רק ביחס לתקופה אלא אפילו ביחס לימינו (ואפילו נתניהו מופיע שם). מתחיל קצת כבד, אבל משתפר בהמשך. קרדיט של ליעד שוהם - קצת שטנצי, אבל אני עדיין נהנה לקרוא אותו. לא ספרות משובחת, אבל מעבירה את הזמן בכיף. כהרף עין של יואב בלום - עוד ספר שלא דומה לשום דבר אחר, מקורי ומפתיע. הפעם זה נראה קלישאה - עוד ספר על מכונת זמן והדיון הלעוס אם יש רצון חופשי או לא, ועדיין הספר פשוט נפלא, ובתור בונוס, תעלומת רצח בסגנון Who's done it. לב רעב של אשכול נבו - אוסף של סיפורים קצרים (ואחד לא כל כך קצר), חלקם נפלאים, נוגעים ללב ומעלים מחשבות, חלקם נשכחו ברגע שהתחלתי לקרוא את הסיפור הבא. בגדול - מערכות יחסים בין הורים וילדים, בין בני זוג, בין חברים. חלקם כבר קראתי בספרים אחרים אצל סופרים אחרים, חלקם מקוריים. הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי של יונס יונסון - עוד ספר מצחיק של יונס יונסון, אבל הבחירה לחזור לדמות שכבר הכרנו וכבר צחקנו מהשטויות שלה קצת תמוהה. הפעם הספר ארוך מדי, מתקשה לשמור על עניין והבדיחות לא תמיד עובדות. אין הזדמנות שלישית של יונתן דה שליט - עוד מאותו הדבר ועוד פחות טוב. עדיין, העביר את הזמן. שונות: מלכודת בפריז של עוזי עילם - אני אפילו לא זוכר על מה זה היה. יותר מזה, ניסיתי לקרוא את מוסקבה מאיימת שלו ונשברתי אחרי 30 עמודים. פשוט גרוע. ארץ המנזרים של שחר מגן - סיפור חצי תעלומת מתח חצי דרמה ומסע פנימי של אנשים שגרים בקצה העולם, בפריפריה של הפריפריה. בסך הכל נהניתי לקרוא, אבל איכשהו נשארתי עם טעם של החמצה, לא ברור לי למה. הנתניהו'ז של ג'ושוע כהן - מרצה יהודי באוניברסיטה נידחת מארח את משפחת בן-ציון נתניהו על כל שגעונותיה, לא שהמשפחה שלו היא הכי מוצלחת בעצמה, אבל ליד האורחים הם נראים ממש טוב. הסופר טוען שהכל אכן קרה במציאות (לא לסופר, לחבר שלו) אבל אותי הסיפור לא כל כך הצליח להצחיק. אולי אם היה מדובר במשפחה של ראש ממשלת יוון הייתי יותר נהנה. את עוד תתחרטי על זה של נועה שלו - עוד סיפור מתח וריגול, קצת יותר מוצלח מהאחרים שקראתי השנה, ועדיין, לא מדהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף להמלצה על סדרת הטלוויזיה Slough House. (אבל אני רואה סדרות עוד פחות משאני קורא ספרים, אז אני לא סמכות המלצה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בזה שאיפה שאני מפסיק לקרוא את הספר אני יוצר סימניה בדפדפן, ואם זו לא הפעם הראשונה שאני קורא אותו אני יודע גם לערוך סימניות. ואני עושה את זה כי זה באתר בשם Internet Archive. איפה שהשאלת הספרים (המצולמים) היא לשעה אחת, וכל פעם צריך לחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השנה חלה קפיצה בהספק קריאת הספרים שלי, לבערך אחד לחודש וחצי. כך קיימתי הבטחה ישנה לעצמי (אפילו בפרהסיית האייל) לקרוא ספר היסטוריה, וקראתי אחד טרי, "לפייס את היטלר" של טים בוברי. לא בחירה מוצלחת: המון פרטים לא מאוד מעניינים, ולא מאוד מחדשים על הנראטיב שלמדנו בבית הספר בשלושה משפטים על מדיניות הפיוס. עוד, לראשונה בחיי כנראה, קראתי ספר ספרות יפה די חדש מהמכבש, "מה קרה להגר באילת" של עופרה עופר אורן, כי לא יכולתי לסרב לבחירה הצורנית לכתוב רומן קצר חרוז בסונטות. יפה. גם את "אור ירח" של שייבון אהבתי, אבל אוהדת שייבון השנייה בבית לא כל כך. אבל באוגוסט קפצתי מעל הפופיק, והתחלתי את "מהתלה אינסופית" של דיוויד פוסטר וואלאס, שמיועד לקוראים שתי ליגות מעלי. במשך חודשיים השלמתי בקושי 15% ממנו, ואז פרצה המלחמה והספק הספרים שלי צנח כמעט לאפס, כי הרבה יותר חומר בעיתון מושך אותי לקרוא. רק לאחרונה החלק של העיתון מתחיל קצת לרדת, ואני מצליח להתקדם במהתלה בחצי אחוז לשבוע. אני אפילו לא משוכנע עדיין שזה שווה (בשלב מסוים קראתי שוב את הביקורות כדי לדעת מה מחכה לי בהמשך ואם כדאי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי המון עבודה, וזו סיבה טובה לפרט כאן מאיזה ספרים נהניתי השנה, בסדר לא מחייב: אדם הולך הביתה - יורם עשת אלקלעי - ספר נהדר, ממואר צובט לב של לוחם במלחמת יום הכיפורים, שנפצע פציעה סופר-קשה והצליח לשקם את עצמו. זוליכה פוקחת עיניים - סאגה ששואבת מן הפרק הראשון, קורותיה של אישה קזאנית צעירה שהוגלתה לסיביר, זה בעצם סיפור חייה של סבתה של הסופרת. נהדר ומעביר את פרטי הפרטים לאשורם. מסע שורשים - טובה דיקשטיין, אהבתי מאוד, ספר עיון על מאכלי כנען המקראית, שופע ידע ברמת התבלין הספציפי ומביא גם מתכונים שנשתמרו עד ימינו (כך הכנתי גבינה בפעם הראשונה בחיי). שומרי המגדלורים - מבטיח, מקיים רק בערך, ספר מתח על תעלומה אמיתית שלא נפתרה. שרלוב ברונטה - וילט - נהניתי מאוד מסיפור החניכה הזה של בת טובים שירדה מנכסיה ומתפרנסת כמורה או אומנת - עם אחרית דבר מאלפת על התקופה. זה הולך לכאוב - אדם קיי - רב מכר, נהניתי ושכחתי הכל. לא אמשיך לספריו האחרים דווקא בגלל שנהניתי ומיציתי. הדרך לגן עדן - גיל הראבן, סיפורים קצרים מד"ביים בסגנון מראה שחורה אהובת הקצין הצרפתי - קראתי וליוויתי את הפרקים בהרצאות היו-טיוב של ד"ר הנרי אונגר על הספר. תענוג פוסט מודרני ובכלל. כרוך סביב צווארך - צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה - סיפורים קצרים סביב נושאים כמו הגירה מאפריקה לארה"ב, פערים תרבותיים והחלטה על החיים שראוי לחיות. קצת הרגשה של בוגרת סדנאות כתיבה, אבל נחמד. קלרה והשמש - אישיגורו. מעצבן וקיטשי, לא אמין בעליל, סתם השתרבב לרשימת הספרים שאהבתי לראות אם יש לכם עדיין קשב. המורה לעברית - מאיה ערד. כרגיל אצל ערד המצוינת, הנושא הוא ניסיונות ממושכים למישמוע של המציאות, הדמויות כושלות בזה עד שמישהו מעורר אותן בכוח להביט באמת. היו עוד ספרי מקור שאהבתי, "בדרך" של דרור בורשטיין, "יריתי באמריקה" של תהילה חכימי", "היפומאניה" של מגי אוצרי (התפסן גרסת 2024). והיו גם הרבה שלא אהבתי. כרגע אני בין ספרים, כלומר משחקת שבץ נא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיל שפתחתי על ספר אחר של אישיגורו1, "לעולם אל תיתן לי ללכת", כתבת אאז"נ שסופרי לא-מד"ב שמנסים לכתוב מד"ב נוטים ליפול במד"ביות (גם אם הם מצליחים להזריק איכויות שפחות טיפוסיות לסוגה). מסקרן אותי איך גיל הראבן עמדה באתגר. 1 עברתי את המבחן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמדה בו יפה מאוד, להרגשתי - גם ספרותית וגם ''מד''בית'' היא מעמיקה ומשוכללת רגשית יותר מאישיגורו. שאגב ''שארית היום'' שלו גם כן נכתב מתודעה של משרת ש''תוכנת'' לתפקידו. לא צריך את הקולב הטכנולוגי בשביל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה שנת השיא שלי בקריאת ספרים (אולי עקב פרישתי משוק העבודה ואולי לא): 1. תמיסת שבעת האחוזים, ניקולאס מאייר 2. ג'ונסון 38, אביבית משמרי 3. זעקי ארץ אהובה, אלן פטון 4. 15 סיפורי מופת, אגאתה כריסטי 5. הנוסע הסמוי, ז'ורז' סימנון 6. מיתוסים פוליטיים ערביים, עמנואל סיוון 7. ראשית: פעמים ראשונות בתנ"ך, מאיר שלו 8. שבע מידות רעות, מאיה ערד 9. אל תגידי לילה, עמוס עוז 10. סנטרל פארק, גיום מוסו 11. קנאת סופרות, מאיה ערד 12. סינדר, תולדות הלבנה, מאריסה מאייר 13. חרדתו של המלך סלומון, גארי רומן 14. צפע בידי, ארוה באזן 15. כס הכסף (מסיפורי נרניה), קיי אס לואיס 16. משחק הראיות, ליעד שוהם 17. ספר האשליות, פול אוסטר 18. ספרד, אנטוניו מוניוס מולינה 19. יום הדין, ליעד שוהם 20. הברנש הקטן, מנדלי מוכר ספרים 21. הקרב האחרון, קיי אס לואיס 22. שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב), ג'רום ק' ג'רום 23. ארוחת בוקר בטיפני'ס, טרומן קפוטה 24. משכילה, טארה וסטאובר 25. פלטרו ואני, חואן ראמון חימנז 26.מסדר זיהוי, ליעד שוהם 27. דור המדבר, רנה ליטוין 28א. חף מפשע, ג'ון גרישם 28ב. חיי, אוטוביוגרפיה, פ.י. את השניים האחרונים החשבתי כאחד בגלל שאת הספר של גרישם זנחתי לאחר 150 עמודים, והאוטוביוביוגרפיה של ידידת משפחה שהלכה לעולמה השנה, נפרשה על פני פחות מ-100 עמודים, אז החשבתי אותם ביחד כאחד. הספרים שהכי נהניתי לקרוא - של מאיה ערד, של ליעד שוהם ושל קיי אס לואיס. הספרים שהכי השפיעו עלי - משכילה, ספרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה נאה, לאו דווקא בשל הפריט השני בה :-) אלא מפני שקלטתי שחלק לא מבוטל מהספרים בה הם ישנים ולא זמינים בחנויות או בדיגיטלי - משמע, אתה פוקד ספריות או ספריות רחוב (או ספסלי רחוב). ואפרופו מס' 20, מאיצה בכל אייל שיש לו פנאי להיכנס ולראות מה חדש בפרויקט בן יהודה ההולך ותופח (עם כל כתבי אהרן מגד, חנוך ברטוב, שולמית הראבן ועוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא אהבתי את ''שבע מידות רעות'' של מאיה ערד ונמנעתי מספרים אחרים שלה כתוצאה. סופרים ששונאים את הדמויות שלהם, זה לא בשבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד מתחבר - זה גם אחד הדברים שהכי מפריעים גם לי בספרים ובסרטים. עוד יותר אני לא אוהב זה מקרים בהם הכותב חומל על הדמויות, אבל פשוט מתענג על ההתעללות בהם. זו הסיבה שהפסקת את הספר של גרישם באמצע, למרות שהוא כתוב מצויין. הבנתי לאן הדברים הולכים ומה הוא מנסה להראות (המערכת דפוקה והאנשים הקטנים הם שסובלים), למרות שהוא כותב לטעמי. לפעמים אני לא שם לב עד שמאוחר מדי, ולעיתים רואים את זה כבר בעמוד הראשון, אבל יש בעלילה, בסביבה המתוארת או בדמויות ערך מוסף ומתגמל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |