בינה מנצחת 4208
עם השיפור המהיר בכלי בינה מלאכותית כדוגמת Midjourney, DALL·E ו-chatGPT, גבר השימוש בהם בקרב אמנים. יצירות בהן שותפה בינה מלאכותית מצליחות בקרב צרכני התרבות, וגם החלו לגרוף פרסים שנועדו במקורם ליוצרים אנושיים.

במרץ האחרון זכה ה"צילום" "PSEUDOMNESIA: The Electrician" במקום הראשון בתחרות הצילום השנתית של חברת סוני. הצילום תואר כרדוף וכמייצג את רוח השפה הויזואלית של הדיוקנאות המשפחתיים של שנות ה-‏40 של המאה הקודמת. בוריס אלדגסן, שהגיש את הציור, ויתר על הפרס והסביר כי מדובר בדמוי צילום מקורי שנוצר באמצעות DALL·E 2 דרך הנחיות שהוא נתן לו. בראיון ל"Scientific American" סיפר אלדגסן בן ה-‏54 שכלי הבינה המלאכותית מאפשרים לו למנף את הידע העשיר שצבר לאורך שנותיו הרבות כצייר וכצלם לכדי prompts מתאימים, בתהליך שיכול לארוך מספר ימים. "צילומים" אחרים ששלח אלדגסן הגיעו גם הם למקומות גבוהים בתחרויות צילום.

עוד קודם לכן, קטפה היצירה Théâtre D’opéra Spatial של ג'ייסון אלן את המקום הראשון בתחרות לאמנות דיגיטלית במסגרת יריד האמנות בן 150 השנה של קולורדו. גם במקרה זה, חשף היוצר לאחר מכן את מקור היצירה - הנחיותיו ל-Midjourney. הדבר עורר חוסר נחת בקרב רבים, כולל אחד משני שופטי התחרות, מה שהביא את היריד להוסיף תחרות נפרדת, שמאפשרת שימוש בבינה מלאכותית. תהליך היצירה, כפי שתיאר אותו אלן, כלל שילובים שונים של מילים שהניבו כ-‏900 תמונות, מתוכן הוא בחר 3 ואלו עובדו בפוטושופ.

החודש זכתה ראי קודאן באחד משני פרסי הספרות החשובים ביפן - פרס אקוטאגאווה. כבר במעמד קבלת הפרס סיפרה הסופרת היפנית שלבד מן הרעיונות ש-ChatGPT הגה עבורה, מכילה היצירה משפטים שלמים שנוסחו על־ידו. אל נוכח התגובות הקשות להן זכתה, השיבה קודאן בשיוויון נפש שהיא מתכוונת להמשיך להשתמש בבינה מלאכותית, כדי שהיצירתיות שלה תתבטא במלואה, כפי שמתאר ד"ר רועי צזנה בבלוג "המדריך לעתיד".

בעקבות ChatGPT קמו שירותים נוספים, יעודיים עבור כותבים. אלו מעצבים עבורם עלילות מפורטות, תיאורי סצינות סוחפים, דמויות מעוררות אמון ודיאלוגים משכנעים. דבר זה מאפשר את האצת קצב הכתיבה גם בקרב סופרים מנוסים ופוריים. כך למשל עשתה הסופרת המצליחה ג'ניפר לפ (שכותבת תחת השם ליאן לידס). אמזון החלה להגביל את מספר הספרים החדשים באתר לעד שלושה ליום לכל סופר.

גם עבור סופרים פחות מצליחים, למשל כאלו שמתקשים בחלק ממרכיבי הכתיבה, לדוגמא, הדמויות שבספריהם אינן עמוקות מספיק, מספקים הכלים הללו את השדרוג הנדרש. זה גם מאפשר למי שאינם טובים באף מרכיב של הכתיבה לספק תוצר אמין וסוחף, גם אם לא תמיד פורץ דרך.

כנגד מגמה זו נטען שבהשוואה לכתיבה האנושית הספונטנית, שנסמכת על הדמיון האנושי שמתנגד לסדר ולהיגיון, ואינה ניתנת לפירוק לחלקיה הנפרדים, כפי שתיאר המשורר סמואל טיילור קולרידג' את כתיבתה של פואמה גדולה, מסוגלת הבינה המלאכותית רק לאוטומציה סכמתית וחסרת נשמה. בתגובה לכך, מזכיר צזנה את תהליך היצירה המסודר והמפורט שחשף אדגר אלן פו כשנה לאחר פירסום פואמת "העורב". אפשר גם להוסיף כי התוצרים של chatGPT ודומיו ניזונים ממגוון וכמות על אנושיים של רעיונות ושל פרטי ההוויה האנושית, כפי שאלו באים לידי ביטוי במיליוני ספרים, שירים, סרטים וספרי הסטוריה, ובפרשנויות ספורט. התוצר שהם נותנים עבור בקשות בתחום היצירה, הוא בלתי צפוי ומשתנה כל העת, גם עבור אותה בקשה, רגע מאוחר יותר.

כמה מן השאלות שכל זה מותיר: באיזו מידה יתחיל הציבור הרחב לצרוך מוזיקה, ספרים ואמנות ויזואלית "סינתטיים"? האם זה יבוא על חשבון יצירה אנושית אותנטית, או שאולי ירחיב את הצריכה התרבותית? בהינתן השפעתם של ספרים, שירים, מוזיקה ואמנות עלינו, האם ייתכן שמרכיבים מסויימים בהם יביאו לשינוי מהותי בתרבות ואולי גם בהתנהלות האנושית?
קישורים
ראיון עם בוריס אלדגסן
Théâtre D’opéra Spatial
הסופרת שקיבלה פרס על כתיבה עם בינה מלאכותית - רועי צזנה
ספריה של ליאן לידס
תהליך יצירת "העורב"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

766624
אפשר להוסיף קישור לדיון 3978 כי מה שהולך ומתממש לנגד עינינו הוא תופעה דומה, אלא שלא בשטח הספורט אלא ביהלום שבכתר המין האנושי: החלק האינטלקטואלי והיצירתי.

שהחיינו וקיימנו.
I, For One, Welcome Our New Machine Overlords 766627
אם במאה ה-‏19 היו ממציאים מצלמה מודרנית (עם צבע וזמן חשיפה נמוך) ומגישים תצלום לתחרות ציורים, התמונה כנראה הייתה זוכה במקום ראשון. בעצם, לא אתפלא לשמוע אם כבר כשהמציאו מצלמות היו כאלה שביכו את אמנות הציור. מה שקרה בפועל זה שמי שרצה יצירה פוטו-ריאליסטית השתמש במצלמה, ואמנות הציור התפתחה לאימפרציוניזם, סוריאליזם, קוביזם, אמנות מופשטת ועוד.
יצירתיות היא, מטבעה, תהליך חדשני, ואת זה כלי AI לא יכולים (בינתיים) לחקות.
בספרות המצב, כרגע לפחות, אפילו פחות מעניין. תיאור הספר שמוצג בראש האתר של ליאן לידס: This magical midlife cozy mystery might have the answer! What do you get when you combine a cat rescue, a fifty year old heroine, a charming Texas town, and a magical object that allows any cat to communicate? The Silver Circle Cat Rescue Mysteries! כמה העמודים הראושנים מציגים ילדה קטנה שמגיעה עם אמא שלה לאמץ חתול, ומתמקד ברצון שלה לאמץ כמה חתולים ותיאור של החתולים השונים. אין לי בעיה עם ספרים כאלה ומי שנהנה מהם (סביר שיצא לי לקרוא ולהנות מדברים יותר גרועים‏1), אבל לא נראה לי שזה מאיים על יצירות ספרות שראוי להתייחס אליהן בתור כאלה. אם כבר, נראה שיש כאן מעין מהפכה תעשייתית 1.5 - לי אישית אין בעיה אם ספרים בתור מוצר צריכה יהפכו ליציר AI, כמו שאין לי בעיה עם זה שהמזלג שלי מיוצר במפעל ולא בעבודת יד.

_________
1 אם להתעלם מה-subject matter, הקריאה הזכירה לי את ספרי בארסום של אדגר רייס בורוז. הבעיה לא בבורוז אלא בי - כשקוראים את הספרים שלו אחרי שגדלים על הסופרים שקראו והושפעו מהסופרים שבתורם גדלו והושפעו מבורוז, ספרי ג'ון קארטר נראים מיושנים, צפויים ודלוחים. מה שמחזיר אותי לנקודה הראשונה לגבי יצירתיות.
I, For One, Welcome Our New Machine Overlords 766630
__________
1 אפילו טרזן המקורי של אותו סופר היה פחות טוב בעיני הילד שלי מהזיבלונים שהציפו את השוק - כולל דן טרזן, הטרזן הישראלי. ואגב, בעניין ההגיה בעברית של שמות לועזיים, שיהיה ברור שטרָזן הוא טרָזן ולא מעניין אותי מה מר בורוז חשב.

ונסיים בקריאת הקרב:

טרָזן על העצים
הוא שבר את הביצים.
I, For One, Welcome Our New Machine Overlords 766656
אצלנו הוא שבר שלוש ביצים.
I, For One, Welcome Our New Machine Overlords 766657
הוא חזה כבר אז את המודל הקווארקי.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766745
אז התחלתי באוסף שורות שנמנה על הזיבורית שביצירתו של ויליאם וורדסוורת':
And to the left, three yards beyond,
You see a little muddy pond
Of water–never dry
I measured it from side to side:
‘Twas four feet long, and three feet wide.
----------------
gpt-3.5 הציע להחליף זאת ב:
Behold, to the left, just there beyond,
A humble pond in mud embond,
A pool that never dries.
I gauged its span from edge to edge,
Four feet in length, and three in pledge.
----------------
בעוד ש-gpt-4-0125 בעל הנשמה היתרה הציע את:
There, to the left, a span beyond where grasses sway,
a pond, a modest mirror to the sky's array
Its waters, murky whispers from the earth's embrace,
never succumb to the sun's arid chase.

I paced its edges, soul touched by humble grace,
Four feet in breadth, three in length—it's a tranquil space.
Where nature's pulse in quiet resounds, wide and deep
In this little realm of peace, where time does gently sleep.
----------------
אני נוטה יותר לשני, אבל אני מבין בשירה בערך כמו פול דיראק, חתן פרס נובל לפיזיקה שכתב לחובב השירה הידוע רוברט אופנהיימר:
In science one tries to tell people, in such a way as to be understood by everyone, something that no one ever knew before. But in the case of poetry, it’s the exact opposite!

הדבר הבא שביקשתי ממנו הוא לשפר סרט... בהמשך.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: גארפילד 766764
מן הסרט המצויין "זומבילנד", נודע לי על קיומו של סרט שאינו מצויין, תופעה שמקומה לא יכירנה בעולם החדש.

gpt-3.5: חושב שהשחקנים לא ייצגו היטב את דמויות הקומיקס ועדיף היה הסרט על טהרת ה-cgi.
קו העלילה נעדר את היחוד הגארפילדי, דבר שקל היה לתקן אם הכותבים היו שואבים יותר מתוך הקומיקס שהוכיח את עצמו.
כך גם לגבי הבדיחות בסרט שנעדרות את השנינות והאיזון שבין הומור לרגש שקיים בקומיקס אך לא בסרט.
הוא גם ביקר את גילומו של אודי הכלב והבחירה בביל מאריי כקולו של גארפילד. במקומו הוא הציע כמה אלטרנטיבות: ג'ים דייוויס, שדיבב את החתול הג'ינג'י במקור ועליו כותב gpt:
He had a deep, laid-back delivery that many fans associated with the character. Using him for the movie would have maintained a sense of continuity and nostalgia.
מעניין שהוא כותב על דייוויס שנפטר שלוש שנים קודם שיצא הסרט בזמן עבר, אבל עדיין מציע את ליהוקו.
שחקני קול אחרים שהוא מלהק עבור קולו של גארפילד: פרנק וולקר, ג'ים קאמינגס, ה. ג'ון בנג'מין ובילי ווסט (שזכור לטוב כ"בנדר" ו"סטימפי").

gpt-4-0125 השיב באופן מדוייק ומלוטש יותר:
Animation and Integration:
The CGI used to create Garfield didn't seamlessly integrate with the live-action elements of the film. The interaction between the animated character and the human actors often felt unconvincing, which detracted from the immersive experience of the movie.
Modification: Utilizing advancements in CGI and animation techniques seen in more recent films could significantly improve Garfield's integration into the live-action
environment. Employing motion capture technology, similar to what was done in movies like "Planet of the Apes" or "Paddington," would create a more lifelike and interactive Garfield.

Characterization and Voice Acting:
While Bill Murray's voice acting as Garfield was one of the more positively received aspects, some felt that the character's personality didn't fully align with the original comic strip. Garfield's trademark sarcasm and laziness were there but didn’t fully capture his essence.
Modification: To address this, the script should lean heavily into Garfield's iconic character traits, grounding his humor and attitude more deeply in the source material. Dialogue that sharper reflects his unique brand of humor, matched with situations that highlight his cunning, laziness, and love for lasagna, would help. Furthermore, involving voice actors who can bring depth to the supporting characters will enrich the overall narrative.

Story and Humor:
The plot was considered simplistic and not engaging enough for older audiences, while the humor didn't always hit the mark, failing to capture the cleverness and charm of the comic strip.
Modification: A plot restructuring could provide a richer storytelling experience. Incorporating a mix of humor that appeals both to children and adults — something films like "Shrek" and "Pixar" movies excel at — could broaden its appeal. The story could delve into more adventurous or heartwarming territory while still maintaining Garfield's characteristic disdain for effort, giving it more depth and engagement.

Faithfulness to the Source Material:
Fans of the original "Garfield" comics and cartoons felt the movie did not stay true to the essence of the characters and the universe they inhabit. Key characters felt underdeveloped or inaccurately portrayed.
Modification: Strengthening the narrative with subplots and character arcs that are reminiscent of the beloved comic strip storylines would honor the source material more faithfully. This includes giving more screen time and development to characters like Jon Arbuckle, Odie, and Nermal, ensuring that their personalities and relationships with Garfield are well explored.

Visual and Thematic Style:
The movie’s visual style was criticized for being too generic and lacking the vibrant, distinctive aesthetic characteristic of the comics.
Modification: To enhance the visual appeal, the film could incorporate more of the comic strip's visual elements, using a color palette and production design that evoke the warmth and whimsy of Garfield’s world. Thematic elements such as Garfield’s commentary on pet and human relationships, the absurdities of daily life, and his philosophical musings could also be woven into the narrative more thoughtfully.

In summary, to make the 2004 "Garfield" film better, it would require a holistic approach that includes technological advancements in animation, a deeper dive into character development, a more engaging and age-inclusive script, greater fidelity to the source material, and a visually distinctive style that captures the essence of Garfield's universe.
---------------

כשביקשתי ממנו להחליף את ביל מאריי, הוא פתח בהספד לדייויס, תוך שהוא מציין את הסטנדרט הגבוה שזה הציב ב- capturing the perfect tone of ennui and sarcasm.
הוא הציע את ניק אופרמן, ה. ג'ון בנג'מין, ג'ק בלאק ואת ג'ון גודמן, עם נימוק לכל אחד מהם. למשל על גודמן הוא כתב:
Goodman has a warm yet commanding voice that can carry both tenderness and a gruff edge. His range as a voice actor is evident in roles such as Sulley in "Monsters, Inc." and Pacha in "The Emperor's New Groove." Goodman's capacity for playing both lovable and cantankerous characters could have made him an interesting choice for Garfield.

הבא בתור (ואחרון): "התפסן בשדה השיפון".
תרבות המערב, מקצה שיפורים: גארפילד 766765
ממתין בכליון עיניים לשפן בשדה התיפסון.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766776
רק לאחרונה קראתי אותו לראשונה. אחלה ספר כמובן, אבל לא מן השורה הראשונה ואולי גם לא השניה של הספרות המערבית דהיום. על כן מניתי זכויותיו והפלתי תחינתי למען תוקפץ עטרת ראש נכדו של הרב שמעון סלינג'ר אל הליגה הראויה לה, וכתבתי אל הבינה כהאי לישנא:
Suggest a slightly modified plot for "The Catcher in the Rye" to make it more compelling, while preserving other qualities of this book

gpt-3.5 בחר להרחיב את המסע של הולדן, גיאוגרפית, חברתית ומתוך כך גם כרונולוגית, אולי מתוך נסיון לממש את חלום הרומן האמריקאי הגדול, זה שמפעם בליבם של כותבים אמריקאים רבים. באמצעות אודיסיאה הנפרשת לרוחב ארה"ב על מגוון נופיה וספקטרום אוכלוסייתה, נחשף הולדן לא רק לזיוף של עולם המבוגרים, אלא גם למורכבויות החברתיות של ארה"ב של אחרי מלחמ"ע ה-II. הוא מתמודד עם מערכות יחסים, מתפתח מוסרית וחווה קשיים נפשיים בעטיו של מות אחיו. חרדתו מפני השפעת זיופי עולם המבוגרים על תמימות הילדים פוגשת את חוסר הצדק החברתי בו הוא נתקל, מה שמביא אותו לצמיחה אישיותית, אבל גם לטיפול נפשי.
הערה: הסתפקתי בניסיון ראשון, אבל כדאי לזכור שאפשר לעשות כמה ניסיונות, תוך שמתקנים ומכוונים את gpt.

מה אומר ומה אוסיף? הרי הבטחתי לסבתא על מיטת חוליה שלהבא אסכור את פי - אלא אם תהיה לי מילה טובה לומר על משהו. לפני שעצמה את עיניה לעד היא עוד הספיקה לפלוט "למה לשים תנאים? ולמה אסכור את פי במקום אשתוק? אתה לא יכול פעם אחת לדבר כמו בנאדם נור...". כל יום אני מתגעגע אליה. אסתפק לכן בציטוט של סומרסט מוהם (לא מצאתי ברשת, בין המקשרים יוגרל לייק) שבז לכתיבה מסוג זה: 'מי שכותב לא בשביל הקהל של היום אלא למען הנצח, יישאר בלתי קריא לנצח'.

gpt-4-0125 לעומת זאת שמר על רוחב היריעה המקורי, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנט של דחיפות ומטרה - מחלת אחותו של קולפילד. דאגתו לה מתנגשת עם נקודת מבטו הצינית, מה שמוסיף רובד נוסף לאישיותו, אבל גם משרתת גישה זו מאחר והוא צריך עתה להגן על האחות התמה מפני עולם המבוגרים:
In an alternate version of "The Catcher in the Rye," protagonist Holden Caulfield is not merely a troubled teenager wandering the streets of New York City, disillusioned by the phoniness of the adult world. Instead, this narrative introduces a compelling twist: Holden has a younger sister, Phoebe, who is seriously ill. This crucial plot element adds an underlayer of urgency and purpose to Holden's journey.

The story begins as the original does, with Holden being expelled from his prep school. However, in this version, his immediate concern upon leaving school early isn't to avoid his parents’ disappointment, but to spend time with Phoebe, fearing he may not have many more opportunities to do so. The depth of his affection for Phoebe and his fear of losing her contrasts sharply with his cynical view of the world, adding layers to his character and making his disdain for adult hypocrisy even more poignant. He sees in Phoebe a purity and innocence he believes is worth protecting at all costs, fueling his fantasy of being "the catcher in the rye."

As Holden wanders through New York City, his escapades and reflections are tinged with this added dimension of familial love and fear of imminent loss. The various encounters he has – with former teachers, nuns, old acquaintances, and strangers – are colored by his internal struggle between maintaining his connection to childhood innocence through Phoebe and facing the inevitable realities of adult life, which he views as fundamentally corrupt and devoid of authenticity.

Holden's visit to the Museum of Natural History becomes even more symbolic; it's not only his own childhood he wishes to preserve in amber but also Phoebe’s. His later decision to run away and live a reclusive life, inviting Phoebe to join him, stems from a desperate attempt to save her not only from the physical illness that threatens her life but also from the metaphorical diseases he perceives in society.

In the climactic carousel scene, as Holden watches Phoebe ride round and round, his realization deepens. The beauty of the moment lies not in preserving Phoebe in perpetual innocence but in allowing her the freedom to grow, change, and even fail. This moment of clarity brings a more profound conclusion to Holden's journey, portraying not just a young man's cynical view of adulthood but a poignant narrative of coming to terms with the complexities of life, the inevitability of change, and the power of letting go.

This modified plot preserves the fundamental essence of "The Catcher in the Rye" – the alienation, the struggle with identity, and the critique of societal norms – while adding a layer of emotional depth and narrative drive through the looming tragedy of Phoebe’s illness. Holden is not just a disaffected youth but a brother grappling with looming loss, making his journey a universally resonant story of love, fear, and the painful process of growing up.

לדעתי זה אכן מוסיף על המקור.
-----------------------------------------------

כללית יותר, ניסיתי לחשוב מה ארגיש כשאני קורא ספר שחלק משמעותי ממנו נכתב בעזרת LLM.
המחשבה הראשונה היתה שארגיש מתומרן ע"י משהו שסונטז אלגוריתמית ללא רגש אמיתי.
המחשבה השניה היתה שזה בעצם עיקר מה שעושים סופרי פרוזה - הם כותבים על דברים שהם לא עברו ורגשות שלא חוו.
השלישית היתה שזה תלוי במה שאספר לעצמי - אני יכול להפנים שכל התובנות הספרותיות, הפסיכולוגיות וההיסטוריות, כולל מחקרים מדעיים, הביאו את ה-LLM אל קווי עלילה עשירים יותר ותובנות על החברה ונפש האדם, שמהימנות יותר מן הניסיון המוגבל של סופר בשר ודם. אז אולי ארגיש מה שכתוב מחבר אותי בצורה אותנטית יותר להוויה האנושית ושהעלילה מבוססת יותר.
הרביעית היתה אחרי שקראתי את הצעתו לעיל של gpt-4. די מהר זה לא באמת חשוב לי: אם התוכן מרתק ומתגמל, אשקע בו; אם לא, רק אז אולי אתלה זאת בדרך בה נוצר הספר, או בפרומפטים של ה"סופר", או בבחירות של הלקטור, או מה שזה לא הולך להיות.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766777
טוב, אז הוא הפך את זה למלודרמת נטפליקס בינונית וקלישאתית.
אולי יותר טוב מהמקור, אבל כידוע אני בכלל לא ממעריציו, אז זה לא רף גבוה מבחינתי.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766789
לפעמים תיאור באורך כזה אכן די בו כדי להבין את מגבלות הספר/הסרט.
אבל אני לא יודע אם הצגה מוגבלת כזו של העלילה, לא היתה מפילה אל אותה הקטגוריה גם כמה קלסיקות. פרטי הביצוע ולא סכימת העלילה הם שהפכו את חלקן לנכסי צאן ברזל שליחם טרם נס.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766792
מסכים בהחלט.
וזה בנפרד מההתפעמות שלי מהיכולת של מחולל טקסטים לתת תשובה כזו בכלל.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766778
מעניין, תודה!
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 766815
רק לציין את המובן מאליו, אתה והמודל עשיתם פה תרגילים שונים קטגורית.

בשירה, המודל ממש מילא את תפקיד האמן, ויצר פרגמנט של יצירה. בסרט, המודל לא תפקד כקולנוען אלא כמבקר - אמנם מבקר קונסטרוקטיבי, אבל זה נראה עדיין רחוק (לפחות חודשיים של טכנולוגיה!) מיצירה של הסרט המשופר (או לפחות סצינה ממנו). בספר, זה נראה לי בין לבין: הוא שרטט סקיצה של שיפור, שממתינה להגשמה (כתיבת הטקסט עצמו) - אבל זה מן הסתם כבר עניין "טכני" פעוט ל-LLM או לכותב אנושי מיומן.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: התפסן בשדה השיפון 767054
חודשיים, אמרת? https://openai.com/sora
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766814
מה היה הפרומפט שלך? הזנת את השורות המקוריות וביקשת "שפר את זה"?

מה שניכר מאוד לאוזן הוא של-‏3.5 יש מעט מאוד חוש משקל, ו-‏4-0125 עוד פחות. חריזה בלי משקל זה קצת עצוב בעיני. מבחינת תוכן, התוכן ששניהם כתבו נראה בעל פוטנציאל מרשים, אבל כשמדובר רק בקטע משיר שלם זה כמו שתיקח מתכון בן שישה שלבים לעוגה, תיתן רק את השלב הרביעי ותבקש לשפר אותו.
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766912
השאילתא היתה:
The following poem by WILLIAM WORDSWORTH is not one of his best:
[poem]
Can you improve it?

עכשיו ביקשתי מהם להוסיף משקל (meter באמריקאית, או metre בבריטית):
gpt-3.5:
To the left, just yards beyond,
A murky pond, a solemn bond,
Its waters never dry.
I measured from its edge astride:
Four feet in length, three feet wide.

gpt-4-0.125:
To the left, beyond a brief expanse,
There lies a pond, by chance glance,
A tranquil pool, enduring and serene,
Its breadth and length, a measured scene:
Four feet across, in width but three,
A simple spectacle of harmony.

In this rendition, the endeavor is to enhance the imagery and emotion evoked by the original text, while maintaining the essence and measurements that form the core of Wordsworth's lines.

מעבר לזה, מסכים איתך. אבל אפשר לבקש ממנו להגות ולכתוב סיפור/ספר שלם. מניסיוני, עדיף לעשות זאת באמצעות חלוקה של המשימה ואיחזור קונטקסט באופן מסויים (שלפחות בסיכומים התברר לי כמוצלח, גם אם איטי ויקר להחריד בגירסת הטרום אלפא שכתבתי).
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766928
מוזר, 3 נתן משקל למופת, ואילו 4, למיטב אוזני (אבל אני לא קורא מאוד משופשף של שירה אנגלית) לא עשה משקל בכלל. ליתר דיוק, כל שורה לעצמה קצבית, אבל אין קשר משקלי בין השורות, ובשתי האחרונות גם החרוז גרוע.

אולי 4 מודרניסטי יותר...
תרבות המערב, מקצה שיפורים: וורדסוורת' 766931
או שמרוב אילוצים, הולך gpt-4 ומתחרפן.
עורבים משיחיים 766914
אולי לצורך זה הם מטרידים לעיתים את סביבתם.
WokeBot 767276
ראיתי היום תלונות לפיהן קשה לקבל אנשים לבנים מ-Gemini 1.5 של גוגל. מתברר שיש לכך גם השלכות משעשעות במיוחד כמו חיילים נאצים שג'מיני, בשם הגיוון, הפך את חלקם לשחורים, אפיפיורית הודית ואבות מייסדים אפרו-אמריקאים לארה"ב. בעקבות זאת, השעתה גוגל את היצירה של תמונות בני אדם באמצעות ג'מיני. אני לא רוצה לחשוב מה קורה כשמבקשים מן החבר המחווט מידע היסטורי.
מקור - GeekTime
remix אפליקציה חינמית ליצירתיות באומנות פלסטית 767334
אפליקציה מסוג AI למי שרוצה "לעשות את" במקום "לדבר על". הפרומפטים לא איכותיים במיוחד, על סף הפתטיות מבחינת קוגניקציה של הבנת הטקסט. אבל יש לתוכנה יכולות לא מבוטלות מבחינת האסתטיות של התוצאות. מי שנהנה מיצירת אמנות פלסטית עשוי להנות ואף להפיק ציורים איכותיים לפי כל קריטריון שהוא. תוכנה סימפטית, חינמית באמת (ללא הטרדות המשתמש בפרסומות, ללא לחצים בלתי ניסבלים לקנות תוכנה בתשלום). אני ניסיתי בזמנו את dell-2 החינמית, מעבר להדגמה לסקרנים היא לא שווה כלום, לא ניתן לייצר יצירה (שדורשת עשרות שלבים של ניסוי-טעיה).

לא רוצה להתווכח אבל אם אני כבר כאן — לפי דעתי הצנועה ההייפ שיש בנוגע לכושר היצירה הלא אנושית של AI בעתיד הנראה לעין מאוד מופרז: אפס יכולות עצמאיות בענפים בעלי מאפיינים מתמטיים חזקים, קרוב לאפס ביצירות פרוזה ספרותית, יכולת צנועה מאוד בפואטיקה. המגבלות הללו הן בשל העדר יכולות לחשיבה קוהרנטֳית מעבר לשירבוט רעיונות שבלוניים (שהרי ה- AI היום ,בעיקרו, הוא אספן של רעיונות שבלוניים וצירופים שבלוניים שלהם).
לעומת זאת בקטעי יצירה שעובדים הרבה על "דימויים מצומצמי טווח",כגון פואטיקה או אמנות פלסטית — יש מקום ל- AI במיוחד אם AI משמש כאסיסטנט ליוצר אנושי או בתור מסער מוחות ליוצר אנושי. הייתי אומר ש- AI כיום הוא מילון ענק לדימויים ולשברי רעיונות, בתור מילון כזה הוא יכול לסייע רבות. אילו לא התחומים היחידים שבהם AI יכול לתרום בטווח מיידי, אבל בתחום יצירתיות (=יצירה שכוללת שבירת שבלונות) אין לי ציפיות גדולות.

בסיום, כאמור, אני ממליץ שוב בחום על remix לחובבי אמנות פלסטית. התנסות ישירה מלמדת יותר ממאמרים מלומדים כמובן מי שאין לו חיבה לאמנות פלסטית לא יהנה כמובן. הכוונה באמנות פלסטית: ציור,פיסול, צילום, גרפיקה.
ההייפ שיש בנוגע לכושר היצירה 767341
מתוך הספר "האמת" של טרי פראצ'ט - על מכונת הדפוס.

In this gloomy frame of mind it was positively cheering to wander into the print room to find the Bursar arguing the theory of words with Goodmountain.

Hold on, hold on,' said the Bursar. 'Yes, indeed, figuratively a word is made up of individual letters but they have only a,' he waved his long fingers gracefully, 'theoretical existence, if I may put it that way. They are, as it were, words partis in potentia, and it is, I am afraid, unsophisticated in the extreme to imagine that they have any real existence unis et separato. Indeed, the very concept of letters having their own physical existence is, philosophically, extremely worrying. Indeed, it would be like noses and fingers running around the world all by themselves-

That's three 'indeeds', thought William, who noticed things like that. Three indeeds used by a person in one brief speech generally meant an internal spring was about to break.

'We got whole boxes of letters,' said Goodmountain flatly. 'We can make any words you want.'

'That's the trouble, you see,' said the Bursar. 'Supposing the metal remembers the words it has printed? At least engravers melt down their plates, and the cleansing effect of fire will-'

"scuse me, your reverence,' said Goodmountain. One of the dwarfs had tapped him gently on the shoulder and handed him a square of paper. He passed it up to the Bursar.

'Young Caslong here thought you might like this as a souvenir,' he said. 'He took it down directly from the case and pulled it off on the stone. He's very quick like that.'

The Bursar tried to look the young dwarf sternly up and down, although this was a pretty pointless intimidatory tactic to use on dwarfs since they had very little up to look down from.

'Really?' he said. 'How very . . .' His eyes scanned the paper.

And then bulged

'But these are . . . when I said . . . I only just said . . . How did you know I was going to say . . . I mean, my actual words . . .' he stuttered.

'Of course they're not properly justified,' said Goodmountain.

'Now just a moment-' the Bursar began.

...

The Bursar's face had that warm glaze of someone who deals in numbers and can see one huge and inconvenient number getting smaller in the very near future, and in those circumstances philosophy doesn't stand much of a chance. And what was visible of Goodmountain's face had the cheerful scowl of someone who's worked out how to turn lead into still more gold.

'Well, of course, a contract of this size would have to be ratified by the Archchancellor himself,' said the Bursar, 'but I can assure you that he listens very carefully to everything I say.'

'I'm sure he does, your lordship,' said Goodmountain cheerfully.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים