 |
דגל פיראטים בכחול-ולבן | 159 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
1. דיסק של טל גורדון ורונה קינן, לא רק רונה קינן (מי יערוך את העורכים?...) 2. אני דווקא כן הייתי קונה דיסק ב-40 ש"ח (יתרה מזאת, אני עושה את זה) ולא הייתי קונה דיסק ב-80 ש"ח. ההתעקשות המגוחכת של תעשיית המוזיקה בישראל לעשות הכל חוץ מלהוריד מחירים (ועובדה שאפשר, כפי שכל ביקור ב"תו השמיני" בירושלים יוכיח) מביאה אותם, ואותנו, למצבים אבסורדים. כמובן שזה לא ממש תירוץ, אבל בכל זאת, אם המצב כזה איום, אולי כדאי להתפשר קצת. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. צודק. תוקן. תודה. מטיח ראש בקיר 2. אתה אולי, הרבה אחרים לא. אגב, בזמן האחרון דיסקים ישראליים חדשים נמכרים במחירים של 55-60 ש"ח, מן הסתם כדי לעודד קניית דיסקים מקוריים (דיסק חדש בארה"ב נמכר בכ-15 דולר, כך שהמחיר היא סביר לגמרי). למיטב ידיעתי, הציבור הקונים לא התרשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקים חדשים בארה"ב נמכרים בין 10 ל-13 דולר, שהם בין 45 ל-60 ש"ח, כולל מע"מ. למרות שגם זה קצת יקר (לייצר דיסק עולה פחות מלייצר קלטת אודיו, אבל הראשון עדיין עולה לקונה הרבה יותר מהאחרון), לפחות זה הגיוני. בדיוק אותו הדיסק שיעלה 11 דולר בארה"ב (50 ש"ח בערך) יעלה בארץ 85 ש"ח (כ-18 דולר). מאיפה בדיוק ההפרש? לגבי דיסקים ישראליים חדשים, אכן צעד מבורך - בפעם הבאה שאני אראה דיסק ישראלי שאני רוצה ב-55 ש"ח, אני אקנה אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע בקשר לזה. הייתי בניו יורק ממש לאחרונה, קניתי די הרבה דיסקים (שלא הצלחתי להשיג בארץ), והמחיר הממוצע, אחרי מס, היה בסביבות 12-14 דולר לדיסקים של ג'אז ושאר סגנונות שוליים, ובסביבות 15-18 דולר לדיסקים חדשים/מיינסטרים. נראה לי די מקביל למחירים בארץ. גם אם תציץ באמזון, אגב, תראה שהמחירים לא כל כך נמוכים בהשוואה לארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר הזה כבר התפרסם פה לא מזמן בצורה קצת שונה (כותב אחר?). נגמרו הנושאים או הכותב מתעקש שוב לחזור על דעותיו? :) רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה האמיתית היא לא זיוף מוזיקה, זה לא מה שגורם להורדת הדירוג הבעיה היא זיוף תוכנה אני תוהה אם העורך פרסם את המאמר כשהו מפעיל עותק חוקי של WINDOWS עותק חוקי של WORD טול קורה מבין עינך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה ציינת... אבל מחירי התוכנה בישראל (ובעולם) מרקיעי שחקים כ"כ שגם כותבי התוכנה עצמם צריכים ליטול קורה מבין עיניהם. עותק חוקי ומלא של office עולה 800 ש"ח לסטודנט ו-2000 ש"ח לאדם פרטי, ואלה מחירים ששום אדם שפוי בדעתו לא יסכים להם. ואם זאת, כל אוניברסיטה וכל אתר אינטרנט מניחים שיש לך איך להישתמש בקבצי word, כך שאין לך ברירה... בנושא של מכירת תוכנה, הכסף הגדול הוא ממכירת חבילות תוכנה לעסקים, שעליהם גם קל לאכוף את חוקי הקנין הנ"ל. מה שחסר הוא מנגנון למכירה במחיר סביר של תוכנה לאדם הפרטי. עד שזה יקרה, כנראה שהפיראטיות תמשיך להישתולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש יתרון גדול במצב הקיים של היעדר אכיפה בתחום זכויות היוצרים, המאפשר לך לבחור בדיוק למי לשלם ולמי לא. למשל, אין לי שום ייסורי מצפון על כך שאני משתמש בתוכנות גנובות של מיקרוסופט בשווי של אלפי שקלים, מאחר שמיקרוסופט היא תועבה שיש להשמידה (תרשו לי לקפל את כל הקטילות הלעוסות על מיקרוסופט לביטוי קומפקטי זה). באותו אופן אני מרגיש מצוין כשאני גונב דיסקים של הביטלס במקום להעשיר את היוצרים ויורשיהם שמזמן הפסיקו ליצור מוזיקה מעניינת. מצד שני, אני מתנגד לצריבת דיסקים של להקות רוק מתחילות, במיוחד ישראליות, שהמשך קיומן של תלוי בכך שאני אקנה את הדיסק. ואם אתם שואלים, לולא האכיפה המוגברת על גניבת סחורה חומרית, הייתי גונב נעלי נייק או בקבוקי קוקה קולה ללא היסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לציין, אגב, שלפני כ-10 שנים המדיה הנפוצה ביותר להפצת מוזיקה היתה תקליטים וקלטות. אמנם הקלטות סבלו משם רע משהו, אבל אנשים עדיין קנו אותן הרבה. יתרה מזה, קלטות ניתן היה ל_הקליט_ (כפי שרומז שמן...), ואנשים עשו זאת על ימין ועל שמאל - לא היה בית בישראל בו לא היו כמה עשרות קלטות מוקלטות - מהרדיו, מתקליטים ומקלטות אחרות. איכשהו, לאף אחד לא הפריע המצב הזה. המוזיקאים חיו בשלום, האנשים לא התייסרו בנקיפות מצפון וכולם היו מאושרים. עוברות כמה שנים, וכולם עוברים להשתמש בתקליטורים, והאיכות משובחת כ"כ שהקלטות הולכות ונעלמות מהשוק. ואז, מגיעים הצורבים - פתאום אפשר להקליט גם תקליטורים באיכות מצוינת! ופתאום קמה צעקה מוסרית - אבל זאת גנבה, זאת פירטיות, זה איום ונורא. אני לא טוען שאין בזה אלמנט של גניבה, אבל מה ההבדל? למה לפני 10 שנים זה היה בסדר והיום אנחנו גונבים את פת לחמו של האמן המסכן והמיוסר? מה השתנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז מסויים ממחיר כל קלטת הלך לאקו''ם (או ארגון דומה, לא זוכר) - כלומר, לא משנה מה הקלטת, שילמת לאמנים הישראליים. ההסדר הזה, אגב, נוצר רק אחרי שכמות ההקלטות בארץ הפכה לסלתי נסבלת. הסדר דומה לא מופעל על דיסקים לצריבה, שכן הם מוגדרים כמוצרי מחשב, ולא כמדיה להקלטת אודיו או וידאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי, במקום לבכות על חוסר המוסריות הישראלית, נציע את ההצעה הפרקטית והמתבקשת-מאוד הבאה: דיסקים לצריבה לא יוגדרו כמוצרי מחשב, אלא כמדיה להקלטת אודיו. אקו"ם יהיו מאושרים, כי הם יעשו ים כסף (הרי הם בכל זאת מוצרי מחשב לעתים תכופות), אנחנו נשלם 20 אגורות יותר למדיה, ובא לציון גואל. (דרך אגב, אפשר גם להכריז ש40%- מהמדיות הנרכשות הן לאודיו, או כל סטטיסטיקה מתבקשת אחרת - סקר קטן וכולנו נהיה יותר חכמים ופחות עניים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי ירצה את אקו''ם, אבל זה לא ירצה את ארגוני זכויות היוצרים העולמיים - אלה שרוצים להטיל סנקציות על ישראל בגלל מצב הפיראטיות בה. גם המצב עם הקלטות הוא לא יותר מאשר קומבינה שתתכן רק במדינה בעלת רשויות חסרות אונים כמו שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה'קומבינה' הזו החלה את דרכה בארצות הברית, אני חושב שעם המצאת הקלטת בידי פיליפס בשנות ה-70'. בשנות ה-80' היא התרחבה גם לקלטות וידאו, לאחר פסיקת בית משפט בזכות יצרנית מכשירי וידאו, פסיקה שקבעה שלמכשירי וידאו יש תפקיד חוקי של 'time-shifting' - יכולת הצרכן לקבוע מתי הוא יצפה בתוכנית מסוימת. האירוניה היא שאותה יצרנית מכשירי וידאו היתה חברת סוני, שהיום, כבעלת מספר חברות תקליטים מאוד גדולות, מצויה בדיוק מהצד השני של המתרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, ההיסטריה מסביב לאובדן ההכנסות והתמלוגים היא עתיקה. אמנם - אינני יודע מה חשבו אנשים על הפונוגרף של אדיסון. מן הסתם ביכו את העתיד העגום, שבו אנשים יוכלו להאזין למוסיקה מוקלטת ולא מהופעה חיה. בשנות החמישים ניתן היה לקנות רשמקול סלילים ולהקליט מוסיקה מרדיו ומתקליטים בבית. בסביבות 1970 המציאה חברת פיליפס את הקלטת הקומפקטית המוכרת, וכל העולם התחיל להקליט, לחרדת מפיצי המוסיקה. לפני כעשור התרכזה החרדה סביב שני מוצרים: ה-tape digital audio) DAT), המקליט בצורה דיגיטלית על קלטת אודיו רגילה (כנראה בפורמט הדומה ל-WAV), והדיסק הקומפקטי של חברת סוני, הקטן מדיסק רגיל וניתן להקליט עליו. המושא התורן לחרדת חברות המדיה לרווחיהן הוא כרגע פורמט MP3 והנגנים שלו. אמנם אין בידי נתונים, אך נראה לי שחברות התקליטים מתעשרות יותר ויותר. פישוט התהליך ונגישות המדיה מגבירים את הצריכה. אם לא ניתן היה להפיץ מוסיקה שהוקלטה בקלטות באמצעים ביתיים וללא מעורבות החברות הגדולות, לא היה נולד 'שוק הקסטות' של התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שהוכיח את עצמו עם הזמן כספק רווחים אדיר לחברות התקליטים. זכורים מאמציהם של מוסיקאים שחרגו מהזרם המרכזי (ע"ע אלביס פרסלי) להקליט מוסיקה בדרך לא דרך. המצב שבו לחברות המדיה יש אמצעים של שיווק ואריזה מפותחים יותר משל המשתמש הביתי יישאר. בשנות השבעים הקונים פותו על ידי עטיפות קרטון, פוסטרים מדהימים, טקסטים כתובים של השירים ועוד. העתיד? לא ידוע לי, אבל הפיתויים יישארו. נראה לי שיותר אנשים מגיעים למופעי בידור המוניים מאשר בתקופה שבה המציא אדיסון את הגרמופון. זה אינו מעגל נסגר, אלא ספירלה נפתחת. לסיכום - חוק הוא חוק, ואסור להעתיק. מצד שני - הקוזק הנגזל הוא לא כל כך מסכן. גם בתוכנות מחשב - הרווחים של מיקרוסופט, החברה המועתקת מכולן, לא כל כך בירידה. ספק אם תפוצת המחשב לא היתה נפגעת לו אנשים היו יודעים שלאחר רכישתו, יש להשקיע אלפי שקלים ברכישת מערכת הפעלה, דפדפן אינטרנט, מעבד תמלילים ומשחקים. אנשים מעתיקים והשמיים לא נופלים. לטעמי - המצב האידיאלי יהיה כאשר הצרכן ישלם על פי השימוש. אין דין תלמיד תיכון הכותב עבודה במעבד תמלילים כדינו של עסק מסחרי המפיק רווחים מהמחשב והוצאותיו מוכרות לצרכי חישובי מס הכנסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לMP3, שחברות התקליטים בארה"ב כבר רואות אותו כאיום ממשי (בארץ, לפי מוכר אחד בחנות דיסקים שדיברתי איתו, זו תופעה זניחה לחלוטין לעומת הפיראטים) - אני חושב שלא צריך להסתכל עליו כעל תופעה שצריך לקעקע אותה בכל צורה, אלא כצורה לא-מושלמת (מבחינת זכויות היוצרים) של המוסיקה בעתיד: מוסיקה שתמכר אונליין, מיידית, במחירים נמוכים ועל בסיס רצועה בודדת ולא אלבום שלם. למה אני מתכוון? יש כמה דברים שמאוד לא נוחים לי בשיטה הנוכחית, של קניית אלבומים בחנויות: אני צריך להטריח את עצמי לחנות, אני צריך לקנות אלבום שלם גם אם אני רוצה שני שירים מתוכו, ואני צריך לשלם פערי תיווך, שאני חושב שכמעט מכפילים את המחיר. MP3 הוא צורה הרבה יותר נוחה למוסיקה, משום שמי שיודע איפה לחפש, יכול בזמן קצר להוריד כל שיר שהוא רוצה. שמעתי שיר יפה ברדיו? תוך 3 דקות אני מאתר את השם שלו בעזרת מנוע חיפוש, תוך 3 דקות נוספות אני מוצא מאיפה להוריד אותו, ותוך חצי שעה הוא כבר אצלי. ממש לא אכפת לי לשלם מחיר סביר (נאמר, 5-10 ש"ח, סביר בהחלט בשביל שיר אחד) תמורת השיר. מה שאני רוצה זו הנוחות של שמיעת שירים בודדים בבית, ובלי הצורך להסחב עם סרח עודף של 10 שירים אחרים שמגיעים על אותו דיסק. אני בטוח שהרבה מאוד אנשים מורידים קבצי MP3 בגלל הנוחות הזו, ולא בגלל שזה בחינם. נכון שזו הפרה של זכויות יוצרים, אנשים מאותה סיבה גם נוסעים באדום. זה הכל נשמע מאוד הגיוני, אבל אני לא בטוח אם אי פעם נקבל תסריט מושלם שכזה. ראשית, אני לא מאמין שאי פעם פטנט שיאפשר העברת מוסיקה מאובטחת לחלוטין, שרק הרוכש יוכל לשמוע, ויוכל לשמוע בכל מקום ובכל שעה. קיים פרוטוקול בפיתוח בשם SDMI המתיימר להיות מאובטח, אבל הוא זוכה לביקורות צוננות וקיטונות של רותחין מצד הקהילה הטכנית, משום שהוא מגביל מאוד את הצרכן, יותר מאשר בקניית דיסקים רגילים, וגם נראה כאילו הוא 'נועל' גם את שוק יוצרי המוסיקה וגם את שוק יצרני המערכות, כך שהם תלויים באירגון SDMI ובאישור שלו לייצור (כמובן תוך תשלום תמלוגים נדיבים). שנית, אם חברות התקליטים לא יוכלו לדפוק אותנו במחירי האלבומים, הם ידפקו אותנו במחירי הרצועות הבודדות. אל תבכו כל כך על החברות האלו (לפחות הבינלאומיות, לא רוצה להתחייב בארץ), הן מרוויחות סכומים מופלגים, שרק מעטים מהם מגיעים בסופו של דבר לאמנים. המצב כרגע שהן למעשה בפועל קרטל - מתי בפעם האחרונה ראיתם איזושהי תחרות במחירי הדיסקים? בשוק חופשי באמת, בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה אמורות להתחרות לא רק במצעד הפזמונים אלא גם במחירים שעל הדיסקים. לדעתי אם תודבר תופעת הפיראטיות לחלוטין, לא נראה ירידה במחירי הדיסקים (מה שאמור לקרות, כי הרבה יותר צרכנים יממנו פרויקט שעלותו קבועה) אלא דווקא עליה - בהעדר התחרות עם תחרות עם חברות תקליטים אחרות או עם פיראטים, למה להוריד מחירים? מיקרוסופט כבר הודתה שמחירי התוכנה שלה נקבעים יותר בידי איום הפיראטים מאשר בידי השווי האמיתי, אין סיבה להאמין שגם בחברות התקליטים זה לא יהיה כך. שלישית, נראה כאילו השוק עומד לעבור למודל עסקי שונה לחלוטין - כזה שמבוסס על פרסומות, כמו באתרים. כלומר, זה יהיה כמו ברדיו: את המוסיקה נקבל בחינם, אבל נאלץ לשמוע או לראות פרסומות בתמורה. אני לא יודע מה לגביכם, אבל לי פרסומות כבר עולות על העצבים. אני שומע גלגל"צ כי אין בו פרסומות, ומחליש את הרדיו בכל פעם שיש תשדירים או חדשות. אני רק מקווה שבמודל העסקי הבא של מוסיקה תהיה לי אפשרות לשמוע מוסיקה *בלי* פרסומות. לא אכפת לי לשלם סכום סביר, אבל תנו לי לשמוע את What a Wonderful World כשיר ולא כפרסומת לטלפון סלולרי. האמת, שלפעמים אני תוהה אם בכלל יש הגיון בכל השיטה הקיימת של קניין רוחני. בגלל שההכנסה מקניין רוחני מנותקת לחלוטין מעלות הפקתו, היא יוצרת אי-שוויונות עצומים בין יוצרים שונים. שיר פופ שמפיקים בשבוע יכול למכור פי עשרה עותקים מדיסק מורכב בסגנון Tubular Bells (שלקח, כמדומני, כשנה להפיק), ובזה רק מתחילה ההשוואה, כי היא מתגמדת לעומת סופר שטרח ועבד עשר שנים על ספר מחקרי היסטורי, והרוויח בוודאי עשירית משני הקודמים. בכל שיטה קפיטליסטית של קניין רוחני, אין שום קשר בין מידת ההשקעה למידת הרווח, והבדלים קטנים מכירות הם ההבדל בין אמן מתוסכל רעב ללחם ואמן שבע ועשיר. בעולם מושלם לחלוטין, ניתן היה לשלם ליוצרים תשלום קבוע עבור עבודתם, שתחולק חינם לציבור כתרומת היוצרים האלו לחברה, בדיוק כמו שמשרד ממשלתי מספק שירותיו לציבור ומממן את עובדיו. הבעיה בשיטה הזו היא שאין שום בקרת איכות, כלומר מי שהתאמץ יותר או יצר משהו מוצלח יותר לא יקבל יותר, אין תמריץ ליצור בעלות נמוכה יותר (לרסן תקציבים של סרטים, למשל), והיא פתוחה לכל מיני אמנים רמאיים שיצרו זבל שהציבור לא מעוניין בו (להבדיל כמובן מזבל שהציבור כן מעוניין בו, שזה מוסיקת פופ :) ) ועדיין יתפרנסו. וכמובן, השיטה הזו היא בעצם צורה של קומוניזם, ומה יצא מהשיטה הזו כבר ראינו. אין ספק, קניין רוחני הוא נושא מסובך וטעון. רק דבר אחד ברור לי בו: הטכנולוגיה תעקוף את כולם, ובעיקר את מי שמנסה להלחם בה בכל מיני שיטות של הגנות מפני העתקות. לכן, אני מסכים עם דובי שחינוך לערכי זכויות יוצרים (נשמע כמו פרויקט של המפד"ל) הוא פתרון הרבה יותר יסודי לבעיה. מישהו בעד להוסיף את זה לחוק החינוך, לצד חובת לימוד תורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסריט מושלם? בזה הרגע הפחדת אותי עד מוות. אתה לא קונה דיסק עם עשרה שירי "סרח-עודף", אתה קונה דיסק בגלל שני שירים טובים - ומקווה למצוא עוד שירים טובים בתוכו. השירים האהובים עלי היום מתוך דיסקים כמעט אף פעם אינם השירים שבגללם קניתי אותו. המציאות שאתה מתאר היא מציאות בה אמנים מאבדים לחלוטין את היכולת להשפיע על טעמו של הקהל וליצור את המוזיקה שהם רוצים - מהר מאוד הם יכתבו רק להיטים, כי פשוט אף אחד לא יקנה שום דבר אחר. בנוסף, השליטה שאתה נותן בידיה של גלגל"צ (האיומה) למשל היא אבסולוטית - מה שהיא לא משמיעה לא ימכר, נקודה. הרי אף אחד לא יקנה שיר אחד אם הוא לא מכיר את אותו השיר! בנוסף, העולם שאתה מתאר הוא עולם צר-אופקין להדהים: אם אתה היחיד שקובע מה תשמע ברמת השיר, לעולם לא תשמע שירים שאתה לא מכיר. גם ככה העולם האינטראקטיבי שאנו צועדים לעברו יגרום לכל אדם להישאר בד' אמותיו הרוחניות, והמצב שאתה מתאר יחמיר אותו עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע הראשון, אני חותם על כל מילה: גם אני קונה דיסק כדי להיות מופתע, וכדי לגלות שירים טובים שלא ידעתי על קיומם. מצד שני, האם חייבים "להכריח" אותך לקנות דיסק שלם בשביל זה? אולי יכול האמן לומר: אהבת את השיר דו-דו-דו? הרשה לי להמליץ לפניך על השיר דה-דה-דה! ואולי הוא יכול גם לומר: בעצם, דו-דו-דו הוא רק חלק אחד ביצירה כוללת, בלה-בלה-בלה, ואם אתה מעריך את יצירתי, כדאי לך לקנות את כולה! ואולי הוא יוכל גם לפתח את יצירתו במשך הזמן: זוכר את השיר שלי דו-דו-דו שאהבת לפני עשר שנים? כתבתי סביבו אופרת רוק וסבון שלמה, אנא נסה! בסך הכל אתה תוכל להחשף לשירים שלא הכרת קודם, באותם אופנים שהיום אתה נחשף לדיסקים שלא הכרת קודם, ואולי בעוד כמה אופנים. השליטה של גלגל"צ תהיה כמו היום, על מי שנהנה להיות נתין שלה. בסך הכל יש כאן (כלומר שם, בחזון של רזון) יותר חופש לכולם, ואני רואה בזה ברכה. לפחות אמנים של הברקה חד-פעמית לא ירגישו מחוייבים לעשות דיסק שלם ולייגע את הציבור, רק בגלל שרק ככה זה הולך. אפילו מעריצות ריקי מרטין הן בני אדם, גם אם פחות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, צרות-האופקין, בלי להעליב, מצויה בך. אתה עדיין חושב במונחים של שוק סגור של כמה חברות תקליטים שמריצות את כל הסינגלים שלהן דרך הרדיו. לפי אותו הטיעון, אם לא נהיה מחויבים לקנות ולשלם על כל העיתון היומי, ולא רק החלקים שאנו מעוניינים בהם (מה מעניין אותי מוסף הספורט?), נהיה יותר צרי-אופקים; או שאם ספרית הוידאו תאפשר לנו לשלם בשביל הסרט שאנחנו רוצים לראות, במקום לקבל את מה שהטלוויזיה דוחפת לנו באותו יום, האולפנים יפיקו רק שוברי-קופות טיפשיים. ואמאזון זו בכלל זוועה, כי איך ארצה לקנות ספרים חדשים אם אני לא רואה אותם על מדפי חנות הספרים? אני מעדיף לחזות שוק פתוח, שבו כל מי שרוצה יכול ליצור מוסיקה ולמכור אותה באינטרנט, תמורת סכום שהוא יקבע. תהיה תחרות חופשית בין כולם על כיסו של הצרכן, כאשר מן הסתם אמנים חדשים ולא מבוססים יגבו מחירים נמוכים יותר, אבל עדיין תשמר תחרות בין אמנים דומים שיתחרו על אותו השוק (תחשבו על הביטלס נגד הרולינג סטונז :) ). אל תדאג לשיווק. אין דבר שתרבות האינטרנט האמריקנית מתמחה בו יותר מאשר שיווק. יהיו עשרות דרכים לדחוף מוסיקה לצרכנים, ורובן לדעתי תהיינה עדיפות ותשארנה יותר חירות לצרכן מאשר שיטת הסינגלים ברדיו. אני מתאר לעצמי, בתור התחלה, שתוכל (אחרי free registration כמובן...) להאזין פעם או פעמיים לכל שיר שתרצה להוריד, כדי שתוכל להחליט מה אתה אוהב ומה לא. לכל ז'אנר אפשרי במוזיקה יהיו לפחות שני אתרי דיונים בסגנון האתר הזה כדי לחוות דעה על כל שיר ושיר שיוצא, וחברות השיווק *ישמחו מקרב לב* לשלוח לך אימייל בכל פעם שהאמן האהוב עליך יוציא שיר חדש. בקשר לטענה על שירים נוספים בדיסק - ראשית, אני רוצה להבהיר ש'עשרה שירים סרח עודף' היתה כמובן הגזמה לצורך הדגשה, אבל הכוונה שלי ברורה: אני לא רואה טעם לשלם עבור שירים שאני לא אוהב. אני רוצה את האפשרות להחליט מה אני אוהב ומה לא, למשל על ידי שמיעה פעם אחת, אבל אני רוצה לבחור מה אני רוצה ומה לא. לדעתי, במודל הנכון, שירים 'לא להיטיים' עדיין יופקו, כל עוד יש להם קהל. אף אמן אמיתי (להבדיל מלהקות מיוצרות) אינו מסוגל או רוצה ליצר שרשרת רצופה של להיטים; ובמודל הנכון, ישתלם לאמן ליצור שיר אפילו אם יהיה לו עשירית מקהל היעד של להיט, כי גם עשירית מבוחטה זה עדיין סטיפה. כמו שלכל אתר לא חשוב וחורני ברשת עדיין יש מאות מבקרים ויש קהל, סמוך על האינטרנט שיצליח להוציא את הדולר האחרון מכל נישה אפשרית שקיימת במוסיקה, ועדיין להיטיב ולקלוע לטעמו של כל אחד ואחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עידו (ויסלחו לי שאר הקוראים על הנימה האישית), לא כל האמנים בעולם הם ספייס גירלז (למעשה, עכשיו שהלהקה התפרקה, אף אחד מהאמנים בעולם אינו ספייס גירלז, ואימרו אמן). יוצרים כמו הסמאשינג פאמפקינז או ניין אינץ' ניילז יוצרים אלבומים סביב נושא או רעיון או הרגשה מסויימת. לסדר השירים באלבום גם כן יש משמעות וחשיבות (וראה את מאמרו המצויין של ירדן ניר ממזמן מזמן על המעבר מתקליטי ויניל לדיסקים). לדרוש מיוצרים להתרכז ביצירת יצירות בודדות, קצרות, קליטות ופופולריות יהיה מכת מוות ליוצרים האיכותיים באמת (וואו, הנה מלה מההיסטוריה החשוכה שלי - איכותיים...). אתרי האינטרנט שאתה מתאר יאבדו חלק גדול מהקהל, בדיוק כמו כל אתר. רק לשם הדגמה - גדי סוקניק, שזכה לכ-25 אחוזי רייטינג בערוץ 2, זוכה כעת לשברירי אחוז כעורך של אתר החדשות של נטקינג. בהתמחות הספציפית של אתרי השיווק שאתה מתאר למעלה גלומה הסתגרות של קהילות מוזיקליות בתוך תחומים קטנים ובלתי משתנים. הרעיון שלך הוא לא פחות המאפוקליפסה של המוזיקה הטובה, ואחרית הימים של מוזיקת הזבל - מוזיקה של שמע וזרוק. מה גם שאין לי שום אמון באינטרנט, אבל זה אני אישית, והנה אני שוב יורק אל הבאר שאני כותב בה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סחתיין על ההעלבה האישית. אכן ירידה נחמדה ברמת הדיון. תודה, נהנתי. ועכשיו לעניין - ההשוואה בין ספר לבין שיר אינה לעניין. ההשוואה הנכונה היא "אני רוצה להיות מסוגל לקנות רק את הפרקים המעניינים בספרים - למה הסופר מכריח אותי לקרוא את כל הספר?". אני לא טוען שיש פה דבר רע באופן אבסולוטי - יש דיסקים שבאמת יש בהם רק שיר נורמלי אחד או שניים. אבל יש דיסקים שיש בהם הרבה שירים מצוינים שפשוט לא תשמע אף פעם. האמונה הבלתי-מעורערת שלך ביכולת של אינפורמציה להגיע אל אנשים היא, תסלח לי, מגוכחת. על כל אתר באינטרנט שמבקרים בו מאות אנשים כל יום יש אלפי אתרים שאף אחד אף פעם לא רואה. על כל שיר שאתה שומע ברדיו יש מליון שירים שלעולם לא תשמע. אם הדרך היחידה בה אדם יוכל להרחיב את אופקיו (ושים לב, אני לא מאשים אותך בצרות אופקים, אני מאשים את השיטה שאתה מציע שתעודד צרות אופקים) היא ע"י בחירה מודעת, רובנו נישאר צרי אופקים למדי. זאת אחת הבעיות הגדולות עם אינטרקטיביות - אדם שהוא אוטונומי לחלוטין הוא סגור לחלוטין למידע חיצוני (הוא הרי מבודד לחלוטין מהשפעות חיצוניות), והוא ישאר מקובע לחלוטין בדעותיו ובטעמו. בוא ואתן לך דוגמא - בכל מסעדה בה קיימת האפשרות, אני תמיד בוחר ב'תפריט הטעימות של השף'. אני מניח שהשף מבין באוכל, ואני מניח שיש לו טעם מעניין (לא, אני לא מניח שכל מה שהוא יגיש לי אני אוהב). אולי אני אגלה מאכל חדש ומעניין שאף פעם לא הייתי מזמין בעצמי? אולי אני אלמד משהו חדש שלא הייתי מגיע אליו לבד? בצורה אבסורדית משהו, העולם שאתה מתאר הוא עולם נאופובי: כולם יעשו רק את הדברים המוכרים והאהובים. אני מעדיף עולם נאופילי: כולם ירצו לנסות דברים חדשים מדי פעם ויסמכו על אנשים אחרים מספיק בשביל לאפשר להם להשפיע על טעמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, בעצם, מונע מיוצר למכור "דיסק שלם" במודל האינטרנט? "לא ניתן לקנות רצועה זו לבדה, אלא רק את כל העשרה, במחיר של 25 ש"ח בלבד". לחלופין: "כל שיר שלנו עולה 10 ש"ח בהורדה ישירה מהאתר של דוד. אבל אם תגיד שדוד שלח אותך, תוכל לקנות את כל האלבום - 12 רצועות, לא פחות - בחמישים ש"ח בלבד". אם אהבת שני שירים שלהם, סיכוי לא קטן שתתפס בחכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, מהי האנלוגיה הנכונה בעולם הספרים לתופעה של בידוד שיר מתוך הדיסק? האם ספר אחד מתוך כלל יצירתו של סופר (רזון)? או פרק אחד מתוך ספר (קלין?) ואולי דווקא סיפור מתוך אוסף סיפורים קצרים? ואולי פסקה מתוך פרק? ואולי לכל אחד מאלה, האנלוגיה במוזיקה תהיה דווקא בידוד של הפזמון החוזר מתוך השיר? של סולו הגיטרה? די ברור למה אני חותר: אפשר לפרק ולאחד למעלה ולמטה כמעט ללא גבול. הכל תלוי ביוצר ובמאזין ויהיה נחמד לתת לשני הצדדים האלו להחליט, במין משא ומתן, מהי היחידה האטומית שאותה אפשר/ראוי להוריד. (אולי אולי אפשר לשקול לתת ליוצר אפשרות כפייה, או לפחות וטו - כלומר, אפשרות טכנית למנוע "הורדה" של שיר בודד, כאשר הוא חושב שיש ליצירה מקום רק כאלבום שלם). אבל שוב, המסגרת של "דיסק" דווקא, קיבוץ שירים בהיקף של בין ארבעים לשמונים דקות, לא הרבה פחות ולא הרבה יותר, אין בו שום דבר מקודש. אני מאמין שהוא נולד מסיבות טכניות בימי הויניל העליזים - אז, אכן, האורך היה הרבה יותר קשיח. בקומפקט דיסק אפשר כבר לשים על דיסק אחד הרבה יותר דקות, וכתוצאה מכך גם הגבולות התגמשו, אבל עדיין יש איזה ציפיה שבאלבום יהיו כמה עשרות דקות של מוזיקה, כלומר מספר מסוים של שירים. אם האינטרנט מאפשר שחרור ממגבלות כאלה, מה רע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתייחס לפירטיות מזווית אחרת, נראה שיש בזה הגיון מסוים. וההגיון טוען כי מוזיקה בכל קשת הגוונים שלה צריכה להגיע אל כולם. דהיינו: לא יתכן שיוצר ילחין, יכתוב, ישיר יצירה שתהייה כל כולה לאלו שיכולים להרשות לעצמם לרכוש אותה. ומה עם אלו שאין באפשרותם לרכוש ולשמוע. כשניתן להוסיף שהדרך הפיראטית נותנת ליוצרים צעירים ועלומים את האפשרות להיחשף. דבר שלא היה מסוגל להתבצע אם כל יצירה צריכה הפקה רבתי ותשלומים לעשרות טכנאים ולכל הקשור בעשייה של דיסק בודד. מה גם שרוב אלו אשר קובלים שיצירותיהם נגנבות. יושבים על מגדל השן. ומעיזים לדרוש עשרות אלפי דולרים להופעה ביום העצמאות. ובאשר לגניבות של תוכנה, הכלל תקף גם כאן! אם נחשוב קצת קדימה ולא על כעת ועכשיו מה יש בכיס. יהיה יותר כדאי שאנשים ללא מקורות כספיים יחשפו לטכנולוגיה הזאת. וללא תשלום. מאחר ואם ימצאו פטנט אשר יחסום באופן חד וחלק את מכת השכפול לתוכנות, ייווצר ברבות הימים מעמד אנשים חדש. אלו שיודעים להפעיל טכנולוגיה גבוהה. ואלו שאין להם שמץ של מושג מה זה בכלל. מעמד של אדונים ומעמד של ע(ו)בדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים אם המסקנות שלך. תוכנות ומוצרי מחשב משווקים ע"י חברות מסחריות. חברות שמטרתם להגיע לכמה שיותר קונים. כיום כמות המשתמשים בטכנולוגיה גדול לעין ערוך מכמות המשתמשים לפני עשר שנים, שלא לדבר על לפני עשרים. הגידול הזה לא קרה בגלל העתקות פיראטיות (טוב, אפשר לטעון שהמחשבים תואמי ה-IBM הם פיראטיים, אבל זה יהיה טפשי) אלא בגלל שיפור הטכנולוגיה, התאמתה לצרכן לא מקצועי, והוזלתה לכיס הביתי. כיום כמות החשובים למחשבים ומשתמשים בהם, בין אם בבית או בעבודה, היא עצומה, ונמצאת במגמת עלייה בלתי פוסקת. אם יצליחו לעצור לחלוטין את גניבת התוכנה, אנשים יעברו להשתמש בתוכנות חוקיות. אין אפשרות לחזור אחורה למצב בלי מחשבים - באג אלפיים הראה את זה לאנשים. ברגע שתוכנות יגיעו רק ממקורות חוקיים, המחירים שלהם ירדו, וירדו, עד שיהיו שווים ממש לכל נפש. מוצרי תוכנה יהיו פשוט בסיסיים מדי. לא עוד מותרות, אלא מוצרים בסיסיים שכל אדם צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק השוק טוען נמרצות, כי עקב ביקוש גובר, המחירים דווקא עולים. שלא כטענתך שהמחירים יוזלו אם הם יסופקו דרך מקור אחד שישלוט על המחירים ועדיין לא סתרת את הטענה שלי: מה יעשו אלו שאין להם כסף כדי לרכוש השכלה. ונותרה להם הברירה ללמוד לבד. באיזו תוכנה הם ישתמשו, חוקית? שתעלה להם כמו המשכורת החודשית שלהם לאנשים פרטיים צריך לתת את זה ללא כל תשלום כדי שחלקם, אלו שרוצים בכך, תהיה האפשרות ליישר קו עם אלו שהולך להם בקלות כי יש להם כסף לרכוש את השכלתם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק הזה של עקרון ההיצע והביקוש רלבנטי רק למוצרי מותרות, או מוצרים אחרים שאינם חיוניים. לא רחוק היום שבו מעבד תמלילים יהיה דבר כל כך בסיסי שהוא יהיה מסובסד ע"י המדינה. ראה הפרויקט היומרני של "מחשב לכל ילד". אם נתעלם לשניה מהצעדים הפוליטיים שהובילו להכרזות על הפרויקט, אפשר לראות שהוא נובע מהתפיסה שבימינו כל בית צריך מחשב, וכל אדם צריך לדעת להשתמש בו בשביל להשתלב בחברה המודרנית. אם המדינה היתה מוכנה - לפחות הצהרתית - לשאת בנטל הרכישה של מחשבים לכל אחד, על אחת כמה וכמה שתהיה מוכנה לסבסד מוצר שבלעדיו המחשב מאבד מיעילותו. חלב, לחם ו-Word - מוצרי היסוד של כל בית בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. פרויקט "מחשב לכל ילד" הופסק בימים אלו. 2. האמונה שלך בטוב-ליבה של המדינה מחממת לב, אבל לא ממש מבוססת במציאות. נראה לך שהמדינה יכולה להרשות לעצמה לסבסד מוצרים יקרים כ"כ? נראה לך שהיא רוצה, בהתחשב בעובדה שהיחידים שירוויחו מזה הם העניים? 3. "מחשב לכל ילד" מעולם לא היה פוליטי - הוא התחיל בימי רבין, וביבי בסה"כ תפס עליו טרמפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, טוב, נו. נגמר הכסף. :) 2. הכסף הגדול לחברות התוכנה לא מגיע ולא יגיע מצרכנים ביתיים אלא מבתי עסק, ולכן הקמפיינים נגד ההעתקות מכוונים לעסקים, ולא למשתמשים ביתיים. ("הגעתם למשרדו של המנכ"ל. המנכ"ל עכשיו בכלא", וכו'). כמו ש-Netscape Navigator הוא חינם למשתמש ביתי אבל עולה כסף לשימוש ארגוני, אני חושב שתהיה מגמה של שימוש זול במוצרים בסיסיים (כמו מעבדי תמלילים) ל"צריכה אישית", אבל אכיפה חוקית על בתי עסק. 3. הכל פוליטי, לא משנה מי מתחיל עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אוכל גורמה צריך להגיע לכולם! וגם סרטים חדשים. וגם מערכות סטריאו עם סראונד וצ'יינג'ר לשלושה דיסקים, ומחשבי פנטיום IIIחמשת-אלפים מגה-הרץ, ושעוני קרטיה ושמלות של גוצ'י. בכלל - כולם צריכים להנות מכל הדברים הכי טובים שאפשר להציע להם... אבל אי אפשר, כי בינתיים, עדיין יש דבר כזה שקוראים לו כסף, ויש מי שרוצה לקבל אותו (תהרוג אותי למה). על מוצרים צריך לשלם. אתה תתפלא לשמוע, אבל יוצרי המוזיקה בארץ ובעולם לא עושים את זה למען רווחת המאזינים, אלא, בין השאר, משום שזה מה שהם עושים בשביל כסף. להגיד שהם צריכים לתרום את זה לאוכלוסיית העולם כמחווה אנושית זה, אם תסלח לי, מגוחך. גם חברות התוכנה לא קיימות שם בשביל לעזור לאנשים לקבל חינוך, אלא כדי להרוויח כסף. אנחנו עדיין לא מדינה קומוניסטית, תודה לאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת העיכול שלנו כבני אדם מסוגלת לעכל כמעט הכל. ולאו דווקא אוכל גורמה. אני מכיר כמה וכמה אנשים שחיים ימים שלימים על לחם, גבינה וזיתים. והם מאושרים. וכנ''ל עם מערכות סטריאו, וייתר מנעמי החיים. אבל אם אפשר לקרוא ולכתוב עבודות רק בפורמט וורד. זה מחייב לרכוש את התוכנה שתבצע זאת. וכנ''ל עם כל פטנט אחר, שיצרניות חובקות כל מוציאות אל השוק. אני משוכנע ששמת לב לכך שבעשור האחרון כלכלת העולם נשלטת ע''י חברות ענק החובקות כל. אשר מכתיבות לשאר ייצורי האנוש, בכל רחבי העולם את אופיין. והן מרוויחות הון עתק על כך. הפירטיות לא גורעת מן הרווחים שלהן. לדעתי רק להפך. כך המוצרים שלהן מגיעים לכל אדם ברחבי הגלובוס. וכך החברות הללו מתפרסמות ומכירותיהן עולות ורק עולות. ובאשר ליוצרי המוזיקה, אם אינני טועה, אזי כל יוצר מוזיקה חדש מעוניין לקבל הכרה ע''י כמה שיותר שומעים. ומשאלתו הראשונית היא שהמוזיקה שהוא יוצר תהיה שובת לב, שתיגע בכולם ושיאזינו לה המון רב של אנשים. ובתחילת הדרך הוא ישמח אם יפיצו את היצירה חינם לכל דורש. ה''טמעות'' מגיעה עם התמלוגים. ככל שהיוצר מרוויח יותר, כך הוא מעוניין לעשות יותר כסף. ועדיין לא ראיתי יוצר מוזיקה פופולרי שאין לו מה לאכול. להפך אני רואה מוסיקאים שמיצרים זבל ומוכרים אותו במחיר של זהב. אין אני טוען בשום אופן כי הכול צריך להיות חינם, זה הליך שפשט את הרגל. אני רק חושב כי מוזיקה ותוכנות עבור המחשב, לצרכן הפרטי. אינן צריכות לעלות כסף. וכשאני אומר לצרכן הפרטי זה אומר בדלת אמות ביתו. עד כה המצב נשמר. מי שאין לו כסף מעתיק תוכנות. מה גם שבעניין המוזיקה זה היה קיים לפנים ולפנים. עיין ערך קלטות טיפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקומות עבודה ואוניברסיטאות מספקות כמעט תמיד מחשבים עליהם יוכלו הסטודנטים נטולי המחשב לעשות כל מה שהם צריכים לעשות. גם ניידות היא צורך מחוייב המציאות של כל אדם - האם נדרוש מיצרני מכוניות ותחנות דלק לספק לנו את אלא בחינם? או שאולי אגד ודן צריכות לתת שרותים ללא תמורה? מוזיקאי שרוצה לחלק את המוזיקה שלו חינם, יכול כבר היום לפתוח אתר אינטרנט ולהציע לאנשים לצרוב עבורם את הדיסק שלו במחיר עלות, או אפילו חינם, אם בא לו. אין כל טומאה ברצון להרוויח כסף, ולחיות מהמקצוע שלך. אתה לא מכיר יוצרים פופולריים שאין להם מה לאכול? ראית את "סוך עונת התפוזים"? החברים של נטאשה לא ראו גרוש משני הדיסקים הראשונים שלהם, וחיו בתנאים לא תנאים. רק מהדיסק השלישי (רדיו בלה-בלה המצויין), הם התחילו להרוויח כסף (ומיד התפרקו...). ומה המשמעות של "לא צריכות לעלות כסף לצרכן הפרטי"? האם אמנים צריכים להרוויח את כספם אך ורק דרך הרדיו? כלומר - לדעתך, המוזיקה היחידה שצריכה להעשות, היא כזאת שתושמע פעמים רבות ברדיו? אני חושב שהודעות קודמות בשרשרת הזו כר הבהירו את התוצאות המזוויעות של הגמוניה גלגלצית על היצירה העברית. ומה לגבי משחקי מחשב? לאלו אין "סקטור עסקי", אבל נורא קל להעתיק אותן. האם גם אותן צריך לספק חינם לסקטור הפרטי? פיפה 2000 מזוייף בארץ בכמות מכובדת עד מאוד - האם הזיוף הזה הוא "לגיטימי" באותה מידה כמו זיוף של אופיס 97, או פחות? על ה"slippery slope" שמעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לציין שהטיעון הקלאסי של אמנים הולך בדיוק ההפך - אנחנו רוצים ליצור אמנות טהורה, שמימית, ולכן אנחנו לא יכולים לדאוג לרווחתנו ולטעם הקהל כל הזמן: החברה מחויבת לכלכל אותנו, ואנחנו בתמורה מחויבים לתת לה מכשרוננו. הראשון שהשיג פריצת דרך בנושא, אגב, היה בטהובן - הוא השיג חוזה עם אנשי וינה, שבו הם מתחייבים לשלם לו משכורת קבועה, והוא מתחייב להמשיך וליצור. עד לבטהובן, מוזיקאים היו לרוב משרתי-חצר וכתבו בסיטונאות (כמו באך, לדוגמה) - כך וכך יצירות מסוג כזה וכזה כל שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראו, יש מכונה כזו. היא נקראת תעשיית המוזיקה/תוכנה/כל דבר אחר עם זכויות יוצרים. מטרתה של תעשיה זו היא ליצור מוצרים שאנשים יקנו, ומטרתכם כצרכנים היא לקנות אותם. האמנם? אני מניח שחלקכם שמע על תנועה (או ארגון או מגמה בתוכנה) שנקראת open source, תנועה זו משחררת תוכנות מצויינות לחלל הקיברנטי, ונותנת אותם חינם לכל דורש (ואפילו את הזכות לשנות אותם כאוות נפשם). נכון שהכספים המעטים שמגיעים לארגון לא מספיקים כדי לאפשר לכמה אלילות מין להצהיר ש"גם אני מפעילה סטאר-אופיס והוא מה-זה מקפיץ לי את הפיוזים", אבל מוצרים כגון זה עומדים ברמה, ואף עולים על מיכרוסופת אופיז. שלא נדבר על מוצר כגון php שעולה בכמה רמות על asp של אותה חברה זערורית ורכיכתית (שאגב מריץ אתר זה ועוד כמה מוצלחים לא פחות). דבר דומה קיים במוזיקה, נסו פעם אולי לשמוע מה מציעים לכם חינם אין כסף ב-mp3.com - נכון שאילו ברובם אומנים מחוץ לתעשיה, ופיכך אין מנגנונים משומנים וירקרקים מדולרים שמשכנעים אתכם שזוהי המוזיקה לשמוע (וכן, אני כולל בכך גם להקות מוצלחות כמו הסמאשינג או להבדיל אלפי הבדלות שבק'ס). תעשו מה שתחשבו, אבל שלא תחשבו לרגע שיש כאן איזה חוסר צדק... (וכן אני כותב את זה ממכונה windows ולא לינוקס, אבל קיבלתי את החלונות חינם- וללא אופציות אחרות מספקי הלאפטופ שלי- לכו תתווכחו עם מונופולים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן לערוך השוואה בין המחירים של דיסקים בחו"ל לארץ. הערך הכספי,גובה שכר ורמת החיים שונים לחלוטין. בכל אופן אין שום סיבה שדיסק ישראלי יעלה יותר מ-50 ש"ח!!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יעלה 50 ש"ח, תקנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, והרבה יותר. (לצורך העניין יש לי כ 200 דיסקים, כולם חוקיים ומתוכם רק כ 15 ישראליים ורובם של אישתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרפת העבירה חוק "שלושת העברות" למלחמה בהורדות פירטיות והקימה גוף ממשלתי שמשימתו יישום החוק הידוע בראשי התיבות "האדופי". מאז הקמתו נשלחו למעלה מ 820,000 מכתבי אזהרה ראשונים, כ- 70,000 מכתבי אזהרה שניים, ו- 165 איש קיבלו מכתבים בשלישית והם עלולים להיקנס ב 1500 יורו וניתוק לחודש מהאינטרנט. הפופולריות של החוק ירדה והפכה לנושא בבחירות הקרובות כשמתנגדי סארקוזי תוקפים אותו בטענה שהחוק מערער זכויות אזרחיות, והם מעודדים מהצלחת ההתנגדות בארה"ב לחוק SOPA. אולם, המכירות של מוזיקה דיגיטלית עלו ורווחי התעשיה מתייצבים, ומחקר אחד טוען שהחוק הוסיף כ- 14 מליון יורו לרווח של אפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחקר שעליו מסתמך המאמר: http://electronlibre.info/IMG/pdf/HADOPI-IFPI-FINAL.... זהו המקור לנתונים של המחקר. נראה שגם לגישה השלטת בו. לא קראתי אותו עדיין לעומק. מקריאה ראשונית נראה שהמחקר מעלה שההשפעה של החוק על המכירות הייתה קטנה למדי, אם בכלל. וזה עוד לפני שנכנסים לשיקוליהם בבחירת נתונים.
http://www.scribd.com/doc/79271399/Hadopi-Final Acknowledgements: The authors thank four major record labels for generously providing data to support this research. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דרך לחסום הורדות פירטיות של מוסיקה פופולרית. הסיבה: רוחב פס מצוי. רוחב הפס היום מספיק גדול עד שניתן להוריד שיר של 10 מגה בייט תוך מספר דקות מחיבור אינטרנט אנונימי (למשל בבית קפה). רוב האנשים לא מורידים כמויות אדירות של שירים, מספיק להם להוריד נאמר 20 שירים בחודש. בנוסף להורדה מהאינטרנט יש הפצות פנימיות בתוך מוסדות (כמו בתי ספר, מקומות עבודה גדולים), יתכן ששם היקף ההפצה גדול יותר מההפצה פירטיות דרך האינטרנט, אם יחסמו באינטרנט האפיק הזה יתחזק. תעשיית התקליטים מוכרת על דיסקים אלבומים של שירים, כאשר (נאמר) 80 אחוז מהשירים לא ממש מעניינים את הקונה. כל עוד לקונה לא הייתה ברירה, עיסקת החבילה הזו עבדה (לטובת תעשיית התקליטים, ולרעת המשתמשים). האינטרנט והאיכסון הדיגיטלי שברו את הכפיה הזו. שירות מכוון כמו זה של אפל, מוכר באופן ממוקד שירים בודדים, זו שיטת מכירה משתלמת יותר לקונה ולמוכר. אם המחיר סביר: נניח 2 דולר לשיר, לא משתלם להוריד באופן פירטי כי הטרחה לא שווה את ההוצאה. תעשית המוסיקה צריכה לעשות רוויזיה לגבי שיטות השיווק הישנות, זמנן עבר. ככל שרוחב הפס יורד וככל שאמצעי האיכסון הדיגיטלי נעשים זולים יותר, מתחזק אותו תהליך בהפצת סרטים. היום כבר לא משתלם למכור סרטים פירטיים על צרובים, כי אפילו המחיר הזול אינו מפתה את הקונים (מעדיפים החלפה בספריות או הורדה פירטית). אפשר עם קצת מאמץ להוריד סרטים ברשת באיכות סבירה (כמובן שיש פיינשמקרים שיטענו שהאיכות פחות מ HD וזה נורא, אבל רוב הצופים מסתפקים בפחות איכות וויזואלית חוץ מסרטים בודדים שאותם הם "חייבים" לראות באיכות גבוהה במיוחד. לעיתים יותר קל ונוח להוריד סרט פירטי מהרשת מאשר ללכת לספריית השאלה של ווידאו. יש בישראל יותר מאלף סרטים פירטיים עם תרגום עברי מובנה בסרט, זה כולל סרטים שאין בספריות ווידאו (אני יודע על כ- 1100 אבל אני משער שיש עוד כמה מאות). לדעתי תוך כ- 10 שנים יסגרו כמעט כל ספריות הווידאו, הספריות הבודדות שיוותרו ישאילו רק מוצרים מובחרים. סרטים פירטיים ללא תירגום ניתן להשיג באינטרנט כמעט ללא הגבלה. תעשיית הסרטים צריכה לחשוב מהר כיצד לעבור להפצת VOD במחירים נמוכים, אחרת ההפצות הפירטיות של סרטים ישברו אותה כמו שההפצות הפירטיות של שירים שברו את תעשיית המוסיקה הפופולרית. יש לי הרגשה שרשת YOUTUBE חושבת בעתיד הלא רחוק להפוך לרשת VOD גלובלית. כבר היום YOUTUBE מאפשרת העלאה וצפיה בסרטים שלמים, חלקם באיכות טובה, יתכן שזה נעשה כדי לבדוק האם הרשת תעמוד בעומס של הפצת VOD. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי האיכות: בעוד שב־CDROMים ישנים היה קול לא דחוס, במדיות דיגיטליות מודרניות יותר, הקול והוידאו דחוסים. אמנם באיכות טובה יחסית, אבל זה כבר עניין של בחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, החוק הצרפתי לא חוסם הורדות אלא קונס מורידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך אפשר לקנוס אותך אם אתה מוריד מהאינטרנט דרך חיבור אנונימי (כגון נקודות חמות) ? לדעתי בעניין הורדת שירים היום המלחמה של חברות התקליטים נגד פירטיות היא *מלחמה אבודה*. למעשה את המוסיקה שמעניינת אותי אני מוריד מ- YOUTUBE ,כביכול הורדה לא פירטית. לגבי סרטים עדיין המלחמה לא אבודה, אבל בסופו של דבר (נאמר תוך 10 שנים) גורל הסרטים יהיה כגורל השירים היום. רוחב הפס והאיכסון הדיגיטלי הזול הופך את הפירטיות לעניין קל ביותר. אתה יודע שזה פירטי לצלם מאמר ? למרות זאת אי אפשר לאכוף את זה משיקולי עלות של אכיפה. אותו דבר יקרה לסרטים כאשר מחירי פס רחב או איכסון דיגיטלי ירדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצלם מאמר? הנה ברנש חביב1 שקורא לציבור לעזור לעזור לחברת Time Warner המסכנה לאכוף את זכויותיה בשיר Happy Birthday. 1 כן, יצא לי כבר לפגוש אותו. לצערי לא יצא לי לקבל ממנו חתימה2. למרות שמו, אין קשר בינו לבין המחברות של השיר המקורי. 2 חתימה על מפתח PGP, מה חשבתם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלעד''צ אבל ניתן לקנוס את בית הקפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן לקנוס את הנקודות החמות, כי הן לא יכולות לחסום תכנים (יותר מדי מסובך), אפילו ספק אינטרנט מתקשה מאוד בזיהוי שרתי שיתוף קבצים שצצים ונעלמים כל הזמן, חלקם של השרתים מוסווים על ידי REDIRECTION . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אני לא ממוחה לחוק הצרפתי אבל אני לא חושב שהטענה שלך רלוונטית במיוחד כי אתה מתייחס לצד הטכני הצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצד הטכני _מהותי מאוד_ לגבי האפשרות שניתן לאכוף חוק. הבאתי במקום אחר את הדוגמא של צילום מאמרים (מוגנים על ידי זכויות יוצרים) שהוא עבירה לא פחות מהורדת שירים פירטית, מעולם לא היה ניתן להעניש עבריינים (על צילום מאמרים) בגלל הקלות של ביצוע העבירה. הקלות שבה ניתן להעתיק תכנים פירטיים (היום שירים, מחר סרטים) היא שמונעת אכיפה. כפי שציינתי, הדרך היחידה לצמצום הורדת תכנים פיראטית היא על ידי הורדת העלות של מחירם לצרכן על חשבון הוזלת עלות ההפצה המסורתיות דרך חנויות פיזיות (הפצה כזו מנפחת מחיר מוצר פי כמה מעל המחיר של הייצור). האינטרנט והכבלים מאפשרים מאפשרים הורדה דרסטית של מחיר ההפצה. ברגע שמחיר מוצר יהיה "נוח" לצרכן הצרכן יעבור לצריכה חוקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהסיבה שהאיסור לא נאכף היא שהספקיות לא רוצות לאכוף אותו כי אם הן רוצות הן יכולות. כמובן שספקיות אינטרנט הוא קונספט רגולטורי לחלוטין כך שאם החוק ישונה ספקי התשתיות יהוה אחראיות ויוכלו לטפל במורידי קבצים. מעבר לזה יש כמובן רשתות סגורות ומכשירים סגורים כמו האייפד . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שספקיות אינטרנט יכולות להתערב ביעילות בסינון תכנים. יתכן שהרשת יכולה להתערב כאשר היא יכולה לזהות שרתים ולזהות פרוטוקולים, אבל ביזור שרתי קבצים הוכיח עצמו כקשה מאוד לחסימה. לפי הערכה מאוד גסה שלי , היום יש לפחות 100 שרתים _גדולים_ של קבצים (בסגנון RAPIDSHARE) והמספר הזה ילך ויגדל. שלא לדבר על ביזור בסגנון רשת טורנט שהשרתים העיקריים שלה (מן הסתם) פרושים על מחשבי הקצה ללא שרתים מרכזיים גדולים (משהו בסגנון נאפסטר, קאזה, אמיול). שרתים מרכזיים לרשת זו (אם יש בכלל) מעבירים רק אינפומציה מצומצמת מבחינת הנפח של קבצים לכן קשה להשבית אותם. חסימה של הורדת קבצים רק בגלל שהם משתמשים בפרוטוקולים נפוצים תגרום להורדת איכות שירות כללית של האינטרנט, לכן אנשים לא ירצו לשלם עבור פס רחב שבפועל אינו רחב. נדמה לי שחלק משרתי קבצים מציעים פרוטוקולים יחודיים להעברת קבצים מהשרת (על ידי שתתקין תוכנה יעודית מטעם השרת במחשב), זה עוד יותר מקשה על חסימה לפי פרוטוקולים. בנוסף, איך אפשר להטיל אחריות על ספק אינטרנט אם הוא לא מסוגל לעקוב ביעילות אחר התכנים שהוא מעביר ? אני בטוח שכל ספקי האינטרנט בישראל שהתפרסם עליהם שהם מאיטים במכוון הורדת קבצים ישלמו על כך באובדן לקוחות. אגב, ב- YOUTUBE יש להערכתי הרבה חומר פיראטי, כנראה שלא משתלם לרשת לסנן אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ספקית רוצה לסנן את rapidshere היא פשוט צריכה לחסום אותו לגבי פרוטוקולים יותר מתוחכמים היא צריכה לגבות על פי תעבורה. האחריות שאני מטיל היא לגבי הדברים שהספק מסוגל לעשות. צריך להבדיל בין מה שמותר למה שמשתלם. לספק אסור לחסום את youtube אלא אם כן יש לו צו. לגבי מה שמשתלם הוט בדילמה מצד אחד גונבים לה חומר מצד שני, כמו שאמרת, היא רוצה למכור פס רחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדברים על רוחב פס ומה שמשתלם לספקים, פתאום מתחילים להבין שביט טורנט הוא פרוטוקול משתלם: עם קצת שימוש נבון (נדמה לי שיש כבר את ההתאמות הללו, אבל עדיין לא בשימוש נרחב) אפשר לגרום להעדפה של הורדות ממשתמשים קרובים (לדוגמה: מאותו הספק). זה יחסוך לספק רוחב פס יקר יותר אל מעבר לים. כמובן שכל עוד הספקים נלחמים נגד המורידים זה לא יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל RAPIDSHARE אין כבר מעמד יחודי, יש להערכתי עוד מאות שרתי קבצים שפועלים באותה מתכונת כמו RAPIDSHARE אז יחסמו את כולם ? חוץ מזה שרתי שיתוף קבצים נותנים גם שירות חוקי למהדרין (למשל: גוף מסחרי או אקדמי, רוצה להפיץ סרט מיוזמתו לכן הוא מעלה את הסרט לשרת קבצים חיצוני כי אין לו שרתים חזקים משלו). אם אתה חוסם שרת שיתוף קבצים אתה פוגע בפעילות הגונה ומבורכת של הרשת. אגב. בישראל מתוכנן להקים תשתית של סיבים אופטיים לאינטרנט הישר לבית הגולשים, התשתית תסתייע בתשתית ותחזוקה של "חברת חשמל" (זו שמספקת לנו חשמל ביתי), זה ירחיב פי 10 (נאמר) את רוחב הפס המצוי בתקשורת פנימית בישראל. כרגע, בזק וחברות הכבלים מנסות לעכב את הביצוע כי הן חוששות מתחרות. כפי שאמרתי, הגדלת רוחב פס מצוי מגדילה את האפשרות של פירטיות כי אין אפשרות מעשית לפקח על תכנים כאשר יש כמות תעבורה ענקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) למה לא? מעבר לזה ברשימה לבנה אתה לא צריך לחסום אתה צריך לא להכניס. 2) אתה טענת שאי אפשר לחסום עכשיו אתה טוען שזה לא בסדר לחסום. ההתנהגות של זירה כבר הוכיחה שהיא לא רואה את עצמה כמגינת האינטרנט החופשי כך שזה לא טיעון שיעבוד עליה. 3) אם באמת המדינה תקים רשת היא תמצא בדיוק באותו מצב כמון של הוט ויס כי היא גם מוכרת פלטפורמת שידורים (עידן +). אין בעיה לפקח על תכנים כשאתה הספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הרשת הפרטית: ר' תגובה 592179. כמוכן, אם המדינה תקים בעצמה רשת זה פתרון אפשרי, אבל בבקשה אל תקרא לזה אינטרנט. גם צפון־קוריאה ולהבדיל צה"ל לא קוראים לרשתות הפרטיות שהם מחזיקים "אינטרנט". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין הבדל בין חסימה ל"אי כניסה". 2. אין סתירה בין מה שאמרתי קודם לבין מה שהוספתי (הוספתי: שרתי קבצים גדולים, נועדו בין השאר להקל הפצת תכנים לגיטימיים, זה סוג של מיקור חוץ בהפצות של קבצים גדולים). הוספה זו נועדה להסביר מדוע חסימה טוטלית של גישה לשרתי קבצים גדולים היא עניין מזיק שיכשל. מאידך, אי אפשר לעשות מעקב וסינון של תכנים לאותם שרתים (בעיקר בגלל הכמות העצומה של הקבצים). 3. המדינה כנראה רק תספק את התשתית לרשת סיבים אופטיים. כנראה, המדינה תימכור לקבלנים את הזכויות לשימוש בתשתית זו, קשה לי להאמין שהמדינה תיכנס לתחומים מעבר לתשתית, זה בניגוד למדיניות ההפרטה. גם השידורים הדיגיטליים טלוויזיה (ורדיו בעתיד) הם תשתית בלבד, שמנוהלת על ידי קבלן חיצוני (עידן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? "אי כניסה" משמעה שכל אתר חדש שיקום יצטרך לבקש להכנס לרשימה הלבנה כדי שצרכני הרשת יוכלו לגשת אליו. לצורך העניין, כל בלוגר שפותח אתר על דומיין פרטי יאלץ להגיש בקשה למדינה לפתוח את הגישה אליו לגולשים. שלא לדבר על אתרים בחו"ל שלא מעניין אותם הגולשים הישראלים, אבל שגולשים ישראליים עשויים לרצות לגשת אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר בדיוק למה התכוונתי כאשר אמרתי "אותו דבר" לפני חודשיים וחצי. בכל אופן, דעתי היא שכל סוגי החסימות (כגון רשימה שחורה או רשימה לבנה) לא יעילות כי הן פוגעות במשתמשים שאין להם כוונה לפעול פירטית. אגב. היום כחודשיים וחצי לאחר שהאתר TOPDOWN.ME נחסם בקול תרועה על ידי זירה , האתר החילופי NAKO.ME גדול יותר מהאתר שהורד. כנראה שזירה לא תצליח לסגור אתרי הורדות, בגלל כושר התאוששות מהיר שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
^ אותו דבר = אין הבדל (במקור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה יועיל? אפילו בצרפת לא נראה (ר' התגובה שלי למחקר שבכותרת פתיל זה) שחברות המדיה מצליחות להראות שהחוק הזה משיג את מטרתו. עשר שנים של נסיונות לחימה דומים לא ישנו את המצב בצורה מהותית. שלא לדבר על הפגיעה ביצירת התוכן. כבר היום יש למספר חברות גדולות אצבע על השלטר של יוטוב ויכולת לצנזר משם תכנים עם הטענה הערטילאית של פגיעה בזכויות יוצרים. אתה רוצה להרחיב את זה לכל האינטרנט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרחיב כלום, עד כמה שאני מבין זה המצב הקיים. ספק האינטרנט לא חייב למכור לך כלום, אם הוא רוצה הוא יכול למכור לך אינטרנט עם שתי אתרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: לפני שספקי אינטרנט מכרו "אינטרנט" היו כמה רשתות נפרדות: באר"ב: AOL, Compuserve, MSN, בצרפת: מיניטל. משום מה זכור לי שגם החברה שהקימה את וואלה ניסתה להקים רשת דומה בארץ. יותר מאוחר היו "פורטלים סלולריים" שהיו פופולריים יחסית כל עוד למשתמשי הטלפונים הסלולריים לא היתה ברירה. אז כן, הספק יכול לנסות להקים רשת פרטית משלו. השאלה היא עד כמה הרשת הזו תצליח. האינטרנט מצליח בגלל הזמינות של מגוון תכנים. לדוגמה: איך מנוע החיפוש של גוגל יודעת שמשהו הוא "טוב"? בגלל שהרבה אנשים באינטרנט מצביעים עליו. אתה רוצה אינטרנט עם שני אתרים ועם מצעד הפזמונים של רשת ג'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שכן, בזמנו לפחות, הרבה אנשים אהבו את ה"הגנה" של AOL (מפני תכנים לא רצויים וגם מפני "הליכה לאיבוד" ברשת). לפני 10 שנים היו הרבה יותר משתמשי אינטרנט שאפשר לכנות Newbies, חסרי ניסיון וחסרי ביטחון, ולאלה הרשתות הסגורות התאימו מאוד. ולפני 10 שנים הרשת היתה קטנה יותר ועדיין היתה יכולת, או אשליה של יכולת, שאפשר לתפוס את כולה באינדקסים. אנשים נעזרו בהם מאוד, במיוחד כשמנועי החיפוש לא הניבו תוצאות טובות מספיק. צרכן האינטרנט המתוחכם של היום יודע לנווט (אם כי גם היום, רוב התנועה היא לאותם 5-6 אתרים ועל-אתרים1 רלוונטיים פר משתמש, והשאר קפיצות זמניות או אקראיות. רשתות כמו פייסבוק ואחרות נותנות בעצם קישורים "בטוחים" - מישהו המליץ עליהם, אתה "יוצא" אליהם ואז חוזר חזרה לרשת החברתית. כשיש קישורים מוטמעים מיו-טיוב למשל, אפילו לא יוצאים החוצה. מהבחינה הזו, של דפוסי הגלישה - בילוי של כמה שעות ביום בפייסבוק, שמאפיין אנשים רבים, במה הוא שונה מהותית מהגלישה הבטוחה שסיפקה AOL? (כמובן, בפייסבוק יש הרבה יותר חשיפה לתכנים למבוגרים, תכנים פוליטיים וכולי, דברים שברשת סגורה לא היו מסתננים פנימה. וכמובן שפייסבוק היא כבר ווב 2.0, עם תוכן גולשים כמאפיין מהותי. אבל אני מדברת על חוויית הקביעות והביטחון של המשתמש, כמי שנעזר במין "מטרייה", חוזר אליה שוב ושוב, ושואב ממנה את הרוב המכריע של התכנים שהוא צורך). (כמובן, זה לא קשור ישירות לדיון אלא הרהורים מפליגים שלי). 1 על אתרים = למשל, פלטפורמת בלוגים, קהילות בפורומים ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כמה מהתוכן באותם "חמישה אתרים ועל־אתרים" מגיע בפועל (לפעמים אחרי עריכה אנושית) מאתרים אחרים באינטרנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהוא מגיע מ"בחוץ". אבל בפועל, כמו שאדם לא יכול לאכול 2 סטייקים ביום, ככה הוא לא יכול לצרוך 1000 אתרי אינטרנט ביום. יש לי הרגשה שמבחינת כמות החומר הנצרך (לא כמות החומר הזמין) של כל משתמש, היה שינוי די קטן בצריכה בעשר השנים האחרונות. אולי החומר נבחר ומסונן באופן טוב יותר, אולי הוא מגיע דרך המלצות של "חברים", אבל לאנשים אין סבלנות, כאז כן היום, ליותר מאשר קריאת מאמר קצר, רפרוף על קריקטורה, כותרות החדשות, הבלוגים של החברים שלהם ואולי איזה פרק מסדרת טלוויזיה. (מבחינת *סוגי* התכנים, השינוי הכמעט יחיד בווב 2.0 הוא יותר שימוש ברשת לצורכי קריאה לפעולה חברתית - ארגון הפגנות, התנדבויות וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לא כל אחד קורא בדיוק את אותם דפים. אם תבדקי את סך הדפים שאנשים קוראים ואת מקורותיהם (שוב, כולל לפני עריכה אנושית), פתאום תגלי שהגבלת האינטרנט לאותם חמישה אתרים היתה הופכת אותו לדבר הרבה פחות עשיר, במקרה הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדתי את הקישור המעצבן מכותרת התגובה - גורם לכך שבלחיצה על התגובה, במקום שהיא תיפתח נפתח הקישור לחברה ההיא. ממש מיותר. חוץ מזה, ברור שאינטרנט עם פחות אתרים הוא פחות עשיר. התייחסתי לתחושת המשתמש ברשת סגורה מול רשת פתוחה. לדעתי, עם כל הגיוון והכמות הבלתי נתפסת, אנשים מרגישים בנוח יותר בנמלי בית, ונוטים להישאר בהם ולחזור אליהם. (האינטרנט של שנות התשעים מבחינתי מאופיינת בשיטוט הבלתי פוסק הזה ברשת, קפיצה מאתר לאתר בלי לדעת לאן נגיע, חיטוט באינדקסים במטרה לגלות אוצרות פחות מוכרים. היה גם מאמר זר שתורגם ל"הארץ" לא מזמן, שדיבר על פייסבוק/טאמבלר ודומיהן כאחד הכוחות שחיסלו את השיטוט ברשת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה מצב תקין לדעתך או שאתה רוצה לאסור על הקמתם של "פורטלי אינטרנט"? בהנחה שענית כן לשאלה הראשונה: האם זה תקין שאחנו מחייבים את ספקי התקשורת למכור רוחב פס לספקי האינטרנט בלי לחשב את הנזק שנגרם להם מהעובדה שהספק מוכר אינטרנט פתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאני לא רוצה לאסור עליהם הקמה של פורטלי אינטרנט. מהו בדיוק הנזק שנגרם להם מהעובדה שהם מוכרים אינטרנט פתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שמסתפקים בהורדות ולא מתחברים לכבלים/לווין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: ספקי התוכן בארץ ובעולם לא השכילו לספק את הביקוש לכך (לצרכנים בארץ) דרך האינטרנט ולכן הם מצפים מהצרכינם להיות צרכנים שבויים שמשתמשים במדיום האנכרוניסטי. האם לדעתך צריך לפצות את הספקים הסלולריים על כך שהמשתמשים לא מוכנים להשתמש בפורטלים הסלולריים שלהם ובמקום זה קוראים אתרי חדשות בחינם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את התשובה שלך. האם לדעתך גם צריך לחייב את הספקים למכור אינטרנט? אולי גם לחייב אותם לשדרג אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מחייב אותם למכור "אינטרנט"? הם לא רוצים, שלא ימכרו. אבל אם הם רוצים להיות חלק מרשת האינטרנט הם צריכים לעמוד בכללים. אם הם רוצים שהמשתמשים שלהם יתחברו לאינטרנט ויחוברו לאינטרנט ושהשרתים בחוות האירוח שלהם יחוברו לאינטרנט, הם צריכים להתנהג כמו ספקי חיבור אחרים לאינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על ספקי התקשורת, אותם מחייבים למכור פס לספקי האינטרנט באותו מחיר בלי שהם יוכלו לדרוש שזה יהיה פורטל או לגבות על פורטל מחיר שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על בזק והוט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אחוז ניכר מלקוחותיהן יעברו לכך, אולי יהיה טעם לבטל את ההפרדה בין ספקי תשתית (בזק, הוט, סלקום(?)) לספקי גישה לאינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אחוז ניכר מהלקוחות יעברו לכך יהיה אפשר לבטל את ההפרדה בין הערבים לארצות ערב. במילים אחרות לא הבנתי מה ניסית להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על בזק והוט מוטלות מגבלות בשל העובדה שהן מונופולים בתחומי התקשורת. אם המצב ישתנה, אולי יהיה טעם לבטל את המגבלות ולאפשר להן להתמודד מול שאר ספקיות החיבור לאינטרנט / חו"ל (ולהפעיל גם חוות שרתים משלהן). בדרך זו הן יוכלו להרוויח מאספקת חיבור לאינטרנט כמו שאר המתחרות ולא יהיה להן טעם להתלונן על כך שהלקוחות השבויים שלהן כבר אינם לקוחות שבויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספק השלישי הוא יס. הוט ויס מספקים גם שידורי טלויזיה ושייכים לזיר"ה,בזק לא. לדעתך אם כן יש לחייב את הוט ויס (כל עוד הם מונופול) לספק פס לספקי אינטרנט ולעשות זאת באותו מחיר כמו לספקי פורטלים, אני צודק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מיהם מבחינתך ספקי הפורטלים. יס לא מספקים (כמעט?) חיבור אינטרנט: איכות חיבור האינטרנט שהם יכולים לספק נחותה בהרבה מזו של המתחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רימון וגלדיס הם הכי מפורסמים אבל כל ספק אינטרנט מספק (או לפחות יכול לספק) פורטלים. אתה צודק, yes באמת לא מספקים חיבור אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו עוד משתמש בפורטלים הללו? אני לא חושב שהם מי שגוזלים את התעבורה של בזק ויס. להבדיל, גם וואלה ו־yNet הם פורטלים, והם לא ספקי חיבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רימון הוא ספק אינטרנט כשר [ויקיפדיה] ככל הנראה די פופולארי, גלדיס היא פסיכופטית וynet הוא אכן לא ספק. בכל מקרה הפס של רימון עולה כמו פס של אינטרנט. _______ אתה זה שלא רצה לקרוא לאינטרנט מסונן אינטרנט, אז אני קורא לו פורטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רימון נקנתה על ידי נטוויז'ן. כל ספק כמעט מאפשר גם אינטרנט מסונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רימון לא מסננים לפי אילוצי זכויות יוצרים. הם גם לא מסננים לפי רשימות לבנות. כמוכן, הם לא הספק היחיד במדינה. אם כל הספקים במדינה היו כמוהם, היתה בעיה רצינית של גישה לאינטרנט וחופש ביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב,נמאס לי, שאלתי שאלת כן/לא פשוטה ונגררתי לפתיל שלא מעניין אותי, אני פשוט אסביר את שתי האופציות. אם אתה חושב שצריכים לחייב ספקי תקשורת למכור פס לאינטרנט לא מסונן באותו מחיר כמו אינטרנט מסונן אזי הבעיה היא לא טכנולגית אלא חוקית, אתה מכריח אנשים למכור לך אינטרנט. אם אתה חושב שלא צריך אז הוט בדילמה בין הכובע שלה כספקית תקשורת לכובע שלה כספקית תוכן. העמדה שלי (וזה נראה לי תהיה עמדת המחוקק כשהוא ילמד את הנושא לעומק) שלא רק שמותר לה אלא שאם היא לא תעשה את זה יש לה אשם תורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכניס כאן אוסף שלם של משמעויות למונח ''מסונן''. רימון מסננים לפי תכנים. לא לפי הפרת זכויות יוצרים ולא לפי רוחב הפס. סינון לפי רוחב פס קיים בפועל בדלת האחורית. קוראים לזה ''חבילות גיימר'' ושמות דומים. גם בזק מוכרת חבילות שונות במחירים שונים. כל הזמן אומרים לה נו-נו-נו ובזה זה מסתיים. הסינון הזה פוגע בלקוחות והוא לא מושלם. אבל הוא עוזר להתגבר על העובדה שהיא מוכרת יותר רוחב פס ממה שיש לה. סינון לפי שיקולי זכויות יוצרים לא קיים כמעט. להרבה גופים יש אינטרסים להמנע ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאתה ממש רוצה לדבר על המדיניות הנוכחית של רימון. אז אני אסכם את העמדה שלי ברפרנס לדיון שהיה בועדת הכלכלה: רשות השידור: אנחנו רוצים לגבות אגרה על האינטרנט, עוד עשור רבים יצפו בטלוויזיה דרכו. הועדה: טוב, תבואו עוד עשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא ברורה לי שאלתך. האם אתה שואל לגבי מחיר הגישה לאינטרנט, או לגבי היכולת להשית מגבלות על מה שעובר שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשית הגבלות או לתמחר גישה לא מוגבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי כבר כתבתי (תגובה 592262) שזה המצב בפועל היום. אבל בגלל זה ביקשתי להפריד בין שיקולי עלות רוחב פס ושיקולי מגבלות תוכן. נראה שאתה בינתיים מתייחס רק לשיקולי העלות ולא לשיקולי התוכן. אם כך, נראה שאין בינינו מחלוקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור ששאלתי על התוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב שגישה לא מוגבלת צריכה לעלות יותר (אם הוצאנו מהתמונה את שיקולי עלות רוחב הפס)? הרי הסינון הוא דבר שעולה כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה מתחרה במוצר אחר שלהם, הטלוויזיה. אני די בטוח שכבר כתבתי את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה בדיוק מגביל "רק מה שלא מתחרה בטלוויזיה"? את יוטיוב אתה מגביל? מה בקשר לסרטים שנשלחים דרך הדואר האלקטרוני? מה לגבי סאמיזדאט [ויקיפדיה]? האם נאסור על הפצת תצלומי רנטגן, מכיוון שהם יכולים לשמש עזרים להעתקה בלתי־חוקית של מוזיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה לבנה והגבלת מהירות למה שמחוץ לה. וגם את זה כבר כתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמו שכבר כתבתי: ספקי הסלולרי ניסו את זה כבר. לא הלך להם. ברגע שהמכשירים קיבלו אפשרות להציג דפים רגילים, הרעיון הזה קרס. יכול להיות שהם יצליחו "למכור" חיבור כזה בחינם. גם אז לא ברור לי אם זה מעשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 592181 כשהתשתית לאינטרנט רגיל תעלה (נניח) 200 שקל יותר לחודש אז כן, חלק מהאנשים יבחרו במסונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להצהיר כאן על רשימה של אותם אתרים. שים לב שאנחנו צריכים להימנע מפגיעה בטלוויזיה, ולכן ג'מייל ויוטיוב אינם ברשימה. מי ברשימתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל האתרים הטקסטואליים (לדוגמה אתר זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור תומך היסטורי של השונר, אני מתחיל להיות בעדך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קי. ניקח את השונר, למה לא?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט חושב על הפנדה וכל השאר שיודעים גם להראות דברים שאינם רק טקסט. הגבלות האתרים שלך יהיו קצת מתסכלות. (אני אישית כרגע לא בדיוק עם הפנדה אלא עם סמור השלג. אבל זה מתאים לרשימה לבנה: הוא יצליח להסתוות שם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי נקודות עקרונית 1) אינטרנט הוא סוג של טלוויזיה. זה נכון כבר היום, יש אתרים(שאני לא אקשר אליהם כי הם ככל הנראה לא חוקיים) שמראים לך בסטרימינג את מה שמשודר כרגע בערוצים השונים, וזה יהיה יותר ויותר בולט בעתיד. המצב החוקי היום שאינטרנט לא נחשב טלוויזיה כלומר אם למחשב שלך יש אינטרנט אין לך טלוויזיה אבל אם יש לו כרטיס טלוויזיה אז יש לך טלוויזיה. גם מבחינה עסקית אינטרנט לא נחשב לטלוויזיה כלומר אינטרנט בלי טלוויזיה עולה פחות מאינטרנט עם טלוויזיה. בסופו של דבר(להערכתי תוך פחות מעשור) יהיה ברור לכולם שאינטרנט זה סוג של טלוויזיה ואז תצטרך לשלם עליה אגרה ומפעילי האינטרנט יצטרכו לממן יצירה מקורית (כיום 8 אחוז מהכנסות הכבלים חייבים ללכת ליצירה מקורית) אפשרות שניה היא כמובן שהטלוויזיה תושווה לאינטרנט ואז לא תצטרך לשלם עליה אגרה והמפעילים לא יצטרכו לממן יצירה מקורית. מה שיקרה באמצע הוא שבעלי העסקים יתחילו להתייחס לאינטרנט כמו לטלוויזיה( וזה כמובן מתחיל לקרות כבר עכשיו) ויתחילו לגבות מחיר בהתאם. 2)הממע"ה. ברגע שאתה משתמש ברכוש של אחרים אתה זה שצריך להסביר למה זה מגיע לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלך היא שספקי התוכן יכולים להפוך את האינטרנט לטלוויזיה. אבל כבר היום יש לך כל מיני מכשירים שהופכים את הטלוויזיה למחשב ולאינטרנט. המכשירים הללו משתלבים יותר ויותר בתוך הטלוויזיה עצמה. לכן ההיגד הוא הפוך: טלוויזיה זה סוג של אינטרנט. אם ספקי התוכן של היום לא יודעים איך להרוויח כסף, הם יעלמו. אבל הניחוש שלי הוא שתימצא דרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחזק את דבריי. אם יש לך מכשיר שנראה כמו מכשיר טלוויזיה של היום ומכיל מחשב ממיר וראוטר אזי אם אתה קונה מהוט ערוצי טלוויזיה ורואה אותם דרך הממיר אזי יש לך טלוויזיה אבל אם אתה קונה רק אינטרנט ורואה אותם ערוצים אז לכאורה אין לך טלוויזיה. כמובן שזה לא ממש משנה אם אינטרנט הוא סוג של טלוויזיה או להיפך, אינטרנט וטלוויזיה הם דברים מספיק דומים בשביל שהחוקים וההתייחסות העסקית אליהם תהיה זהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בזה שחברות הכבלים החלו לפעול בארץ רק שנים ספורות לפני כניסת חיבור האינטרנט המסחרי, לא ברור לי איזו זכות טבעית יש להם לא להסתגל לשינויים בטכנולוגיה. אינטרנט וטלוויזיה אינם דברים מספיק דומים. גופים מסויימים שפועלים דרך האינטרנט נחשבים "עיתונים" לצרכים מסויימים. הרבה מגבלות אחרות לא חלות עליהם. בפרט: אין כמעט מגבלות רגולטוריות של פרסום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה חוקית רגלוטורית ועסקית אלא דברים שונים, מבחינה מהותית: לא. ככל שהטכנולוגיה תתקדם כך זה יהיה יותר ברור ויהיה צורך להשוות בין השניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטלוויזיה תהפוך לאינטרנט. שהרי כבר היום אפשר לעשות עם מכשיר טלוויזיה כל מה שאפשר לעשות עם מעצור לדלת. אבל אנחנו מתייחסים לטלוויזיה בתור טלוויזיה ולא בתור מעצור לדלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם באמצעות האינטרנט ניתן לעשות כל מה שנעשה עם טלוויזיה אז (בהגדרה שלי) האינטרנט נהפך לטלוויזיה. אתה יכול להגדיר אחרת אבל בכל מקרה הטלוויזיה לא נהפכת לאינטרנט (אולי למסוף) כי בלי חיבור לאינטרנט אתה לא יכול לשלוח אי מייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 30 שנים התחילו לחבר לטלוויזיה מכשיר בשם "מקליט סרט וידאו". רבים בתעשיה חשבו שהיכולת להקליט תוכניות ולהפיצן בצורה עצמאית תהרוס את תעשיית הקולנוע. בפועל זה רק יצר לתעשיית הקולנוע ערוצי הפצה נוספים. במקרה הכי גרוע הכבלים (כספק חיבור) יפשטו את הרגל ונישאר "רק" עם בזק וסלקום. ועם חברת חשמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה חשובה ששכחתי: יס היא חברת בת של בזק (לפי ויקיפידיה היא מחזיקה 49%) כלומר כל לקוח שעוזב את הטלוויזיה של יס גורם נזק לבזק. המדינה (כפי שאמרתי) גם מוכרת תשתית לטלוויזיה וגובה עליה אגרה אזי כל מי שרואה טלוויזיה לא דרך טלוויזיה פוגע בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב ושוב חוזר רק על חישוב ההפסדים. כל לקוח של בזק הוא פוטנציאל רווח לבזק. אם הוא עזב את יס ועבר לכבלים, עכשיו הכבלים מרוויחים יותר (איך אתה יודע האם הם מרוויחים? שאל את מחלקת שימורי הלקוחות שלהם אם הם מוכנים לוותר על הלקוחות הללו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מצטער שאני נשמע קצת כמו עובד הוט,אני לא, פשוט אצלהם הסיפור הכי פשוט) הטריפל הכי יקר של הוט עולה 200 שקל יותר מהאינטרנט הכי יקר שלהם. הנחת העבודה שלהם היא שהטריפל שווה יותר מהאינטרנט. ברגע שזה לא יהיה נכון הם יגבו על האינטרנט כמו על הטריפל. במצב הזה האינטרנט לא ישאר באותו מחיר כי לאינטרנט ולטלוויזיה יש עלות משותפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יעברו למתחרים. למה זה אמור להפריע לי? יש לך הנחה מוזרה שהמדינה בכלל רוצה להגביל את הגישה לאינטרנט. הרווח למדינה מקיום האינטרנט (להשכלה, לתרבות, ואפילו לעסקים) כ"כ גדול, שזה פשוט לא יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה אכן מתנהגת בצורה מטופשת אבל זה לא (רק) כי היא לא יודעת מה זה סטירמר או גוגל טי.וי. אלא בעיקר כי יש לה הרבה כוח. אם היא תתחיל להפסיד על עידן+ ולאבד צופי טלוויזיה היא תעלה את האגרה או תשים אגרה על האינטרנט (כמו,דרך אגב,גרמניה) או תעלה מיסים או תיקח כסף ממקום אחר. כמו שנאמר: ידע זה כוח אבל כוח זה עוד יותר כוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהמדינה תתחיל ברצינות לנסות משהו כזה, אני אתחיל אולי לדאוג (אבל קודם לכן: לפעול בנידון). עד אז, אנחנו מדברים על משהו תאורטי. שלא לדבר על כך שהוא לא קשור לכותרת (HADOPI הצרפתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגבתי על החוק הצרפתי אלא על התרחיש של אמ (נניח תגובה 592056). עם התרחיש הטכנולוגי אני מסכים (הפס יהיה יותר רחב ויותר זול) על התוצאה אני חולק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמבחינתי זה הזמן לסיים באי־הסכמה: כמו שכבר כתבתי למעלה, ההפסד של המדינה מהגבלות דראקוניות על האינטרנט יהיה פשוט גדול מדי, גם אם זה יהיה מעשי (הניחוש שלי: זה לא. פתאום תמצא כל מיני דרכים יצירתיות לעקוף את המגבלות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נחיה ונראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך ש8% מהכנסות הכבלים זה מה שמממן את הוליווד? זה פשוט סוג של צדקה לתלמידי קולנוע ולסקטי דוקו, אין לזה באמת השפעה על תעשיית הטלויזיה, לא מזה הם חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, אני ממש מקוה שלא. מדובר בכסף שלהוליווד אסור לקבל אז זה יהיה קצת מביך בשבילם אם הם תלויים בו. הכסף שהטלוויזיה (על שלל ערוציה) מחויבת לתת הוא אכן חלק משמעותי מתעשיית הבידור בארץ. אתה אכן יכול לוותר להם על החובה הזאת בלי שום חובה בתמורה, אני בטוח שהם ישמחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בארץ. עדיין, סדרה פופולרית בארץ שווה לעשות גם בלי ה-8%. דודו טופז לא קיבל את המשכורת בזכות השמונה אחוז, וגם לא הרצים למליון. ה-8% זה יותר צדקה ליוצרים קטנים יותר, שאף אחד גם לא טורח להוריד את היצירות שלהם מהאינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדשות לדוגמא נובעות מחיוב אבל זה לא ממש משנה יכולת להחליף את זה בתמיכה בענף הפיסטוקים או בהגדלת הכסף שהטלוויזיה משלמת למדינה. הנקודה העיקרית היא שהמדינה מחייבת אותם לשלם את הכסף הזה ולא מחיבת את האינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש מיסים שספקי האינטרנט משלמים למדינה ולמשרד התקשורת, על רשיונות וכו'. למה נראה לך שזה שונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. כנראה שהשוואה יותר חדה תהיה בין אתרים לערוצי טלוויזיה להקמת אתר לא צריך רשיון והוא גם לא עולה כסף לעומת ערוץ טלוויזיה. וגם זה חידוש כי עד עכשיו כמות ערוצי הטלוויזיה היתה מוגבלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי התכוונת בין אתרים שמשדרים בעיקר וידאו, למחלקה בחברת הכבלים שמוכרת VOD. אז כן, זה דומה, אבל יש כל כך מעט אתרים לשידור וידאו, ו-VOD זה גם תחום די צר, שאני לא בטוח עד כמה כדאי לטרוח ולעשות להם רגולציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין השאר בגלל שיו-טויב מצליח יותר מדי ו''סילק מהשוק'' הרבה מהאלטרנטיבות. אני מקווה שעם הורדת העלויות המצב הזה ישתנה. אני גם מקווה שטכנולוגיות של צפיה בתכנים מביטטורנט ודומיו יהפכו לנוחות יותר, מה שיוריד עוד יותר את מחיר ההפצה הויראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל מה שצפריר אמר. וכדי להשלים את התשובה: ...ואז יהיה יותר משתלם לעשות רגולציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקח בחשבון שככל שיהיו יותר מגבלות על יוטיוב, תהיה מוטיבציה גדולה יותר ליצור לו חלופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אבל זה נכון גם לערוצי הטלוויזיה ובפרט לvod. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לא סיכמנו כבר שהטלוויזיה הופכת לאינטרנט? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מצד שני, למה לא עושים היום רגולציה נפרדת על Vod, או על ספריות להשאלת וידאו? נראה שהשוק של ה-Vod קטן מדי כבר היום. זה לא כזה משנה שהוא יעבור לאינטרנט, לא נראה שהעוגה שלו תגדל בגלל זה משמעותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש היום רגולציה על הvod בידי אותם רגולטורים של הכבלים והלוויון. מה שמעניין שמסתבר שכבר ב2010 נפל להם האסימון. הכתבה מדברת בדיוק על ההפרדה הדמיונית בין אינטרנט לטלוויזיה מההיבט הרגולוטרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשלמת התמונה ועדת הניו מדיה המליצה לפקח על שידורי טלוויזיה באינטרנט (נראה לי שזו אותה ועדה שהכתבה הקודמת דיברה עליה). כמו כן המלצות ועדת חייק שיבטלו את ההפרדה המבנית בין טלוויזיה אינטרנט וטלפון מתקדמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל למה אין את אותו פיקוח על חנויות הוידאו והוידאומטים? נראה שזה סתם בגלל שחברת האב כבר ממילא מפוקחת (אגב, נראה לי שאין מחלוקת על כך שאם מישהו משדר תוכנית סדירה דרך האינטרנט הגיוני שיהיה מפוקח. אבל זה לא קשור לאינטרנט, גם אם הוא היה עושה את זה דרך הטלפון זה היה אותו דבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==>"אגב, נראה לי שאין מחלוקת על כך שאם מישהו משדר תוכנית סדירה דרך האינטרנט הגיוני שיהיה מפוקח. אבל זה לא קשור לאינטרנט, גם אם הוא היה עושה את זה דרך הטלפון זה היה אותו דבר". זאת, בגדול, היתה הטענה שלי. מהרגע שהשידורים באינטרנט יהיו מספיק דומים לטלוויזיה (נניח תכנית סדירה) הגיוני שהפיקוח עליו (או על חלקו) יהיה כמו של הטלוויזיה. לגבי המחלוקת, דומני שצפריר חולק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כבר היום לא מעט תוכניות סדירות דרך האינטרנט והן אינן מפוקחות, למיטב ידיעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולשיטת שייגץ זה לא הגיוני. אני בטוח שהוא יכול להסביר למה אם הוא רוצה. כמובן העובדה שבארץ קורים דברים לא הגיוניים דווקא מאוד הגיונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדירות? שאתה פותח את הערוץ ויש תוכן כמו טלוויזיה? כנראה שהם מספיק לא פופלריות, ולא שווה לפקח עליהם. תוכן סדיר שמופיע ב"ערוצי" יוטיוב יותר דומה לחנות וידאו מאשר לטלויזיה, ועדיין לא מפקחים על חנויות הוידאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיצע בעברית די דל: באנגלית המצב טוב בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, זה לא כמו טלויזיה, זה כמו חנות להשכרת וידאו, שאיננה מפוקחת כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרגע שנרשמתי ל"סדרה", היא מגיעה אלי אוטומטית, ואני מקשיב לה בזמני הפנוי. אני לא צריך "ללכת לחנות" עבור כל פרק בנפרד. יש גם מי שמקליטים את הפרקים במועדים קבועים מראש, מה שמאפשר השתתפות פעילה של קהל (בערוץ צ'אט, לדוגמה). אחד הבולטים: http://twit.tv . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפליקס עושה דבר דומה, זה עדיין לא ממש דומה לטלויזיה. אני מסכים שהקישור שנתת כבר דומה לתוכנית טלוויזיה, אבל לא לערוץ טלויזיה שנותן תוכן 24/7. אם תהיה תופעה של אתרים שמכסים הרבה זמן מהיממה בשידורים, יהיה הגיוני לפקח על זה כמו שמפקחים על ערוץ טלויזיה. אני איכשהו לא רואה את זה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אתה בונה בעצמך את לוח השידורים. אבל למה יש לדעתך הבדל מהותי? בפרט כשיש גם VOD. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה נראה לי שיש הבדל מהותי? בגלל שעד היום לא טרחו לפקח על חנויות להשכרת וידאו, למרות שגם שם זה בדיוק אותו דבר (אני זוכר את התגלית המופלאה כשהוידאו רק הגיע, שאפשר בחופש לשכור כמה סרטי ילדים לפי הטעם, ולקבל שמרטפית בחינם למשך כל שעות היום...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שמרגע שבנית לעצמך לוח שידורים, הוא כבר מגיע אליך ואתה לא צריך ללכת כל פעם מחדש לחנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מגיע אליך, כמו שאם תזמין קלטת וידאו ותבקש שתגיע כל שבוע, היא תגיע אליך בדואר, ולא תצטרך ללכת לחנות כל פעם (וכן, אפשר לעשות את זה, לפחות בארה''ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה בסיסית בעמדה שלך. ברור לי שכרגע אינטרנט הוא לא תחליף אמיתי לטלוויזיה אבל ההרגשה שלי היא שאתה לא רוצה רגולציה על האינטרנט בגלל שהוא אינטרנט. אז אני אתן לך אתגר. בפסק דין בפסק דין של בית המשפט הם השתמשו בהגדרה הבאה של מקלט טלוויזיה בנוגע לחיוב אגרה: "בגדר מקלט טלוויזיה נמצא כל מכשיר, או מערכת של מכשירים, אשר מבצע את הפונקציה האמורה של קליטת גלי רדיו והמרתם לכלל תמונה" שים לב שההגדרה חיובית, כלומר היא לא אומרת מה המכשיר לא יכול לעשות אלא רק מה הוא כן, לא מעגלית ומשתמשת במונחים פשוטים יותר מהמוגדר. המסקנה שלהם שחיבור ללוין למרות שהוא לא קולט את גלי הרדיו הוא מקלט כי הם חיברו אותו יחד עם המקלט של חברת הלוין והמשדר. לעומת זאת חיבור לאינטרנט הוא לא מקלט, הם לא מסבירים למה אבל מכיוון שזה פסק דין מ2008 לא קשה לנחש. עכשיו האתגר שאני מציב בפניך הוא להגדיר טלוויזיה תחת אותם עקרונות (חיובי, לא מעגלי ולהשתמש במונחים פשוטים יותר מאשר טלוויזיה ואינטרנט) כך שאתרים באינטרנט לא יפלו תחתיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתי האינטרנט הוא גם טלוויזיה, ולכן אני לא רוצה להתאמץ למצוא את ההגדרה. בפרט, מכשירי ה־VOD של יס ושל HOT הם גרסאות מנוונות של מכשירים קיימים (ר' לדוגמה Boxee [Wikipedia]). די ברור לי שהעמדת הפנים שטלוויזיה היא סתם טלוויזיה היא חסרת תוחלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האינטרנט הוא גם טלוויזיה אז הוא חייב באגרה ורגולציה לפחות כמוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוט חשמל הוא גם מקלט טלוויזיה, אנטנה מצויינת. אבל האם החזקתו תחייב אותך באגרה באם קנית ערכת אלקטרוניקה לגיל הרך? ברור שלא, רק אם תשתמש בו בתור מקלט טלוויזה תחוייב באגרה. אותו דבר, לא הגיוני לחייב את האינטרנט (מה זה? זו חיה שנמצאת בבזק?) בכלום. אם יש באינטרנט דרך לשדר מסרים בדומה לטלוויזיה (וכרגע אין), הגיוני למסות ולפקח על אלה המשדרים וקולטים שידורים דרך האינטרנט. ההבדל היחיד הוא, שקשה יותר לאכוף דברים דרך האינטרנט, כי הרבה מהתושבים שם גרים במדינות אחרות, עליהם יש לך פחות שליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חיברת את ערכת האלקטרוניקה וחוט החשמל באופן שמאפשר להשתמש בהם כמקלט טלוויזיה, אתה חייב באגרה, אפילו אם לא השתמשת בהם לצורך זה. אם לא חיברת אותם, אינך חייב באגרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני רואה שאולי לא הבנתי נכון את דוגמת החוט שלך. אז לא חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאמרתי. זה שחוט הוא גם מקלט טלויזיה, זה לא אומר שצריך פיקוח על חוטי חשמל. רק מי שמשתמש בחוט בפועל בתור מקלט טלויזיה יהיה חייב באגרה. לכן הרעיון של אחד המתדיינים כאן, שיש לחייב את הישות האמורפית ''האינטרנט'' בפיקוח כמו טלויזיה, כי אפשר תיאורטית להשתמש בה לשידורי טלויזיה, קצת מוזר. אכן אם יהיה אתר שיפעל כמו תחנת טלויזיה (שידורים רציפים במשך רוב היממה), הגיוני לחייב גם אותו בפיקוח דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון, לפחות לא לפי החוק והפרשנות המשפטית הקיימים היום בארץ. אם יש לך מין חוט משוכלל שיכול לשמש כמקלט טלוויזיה (זאת אומרת: אפשר לצפות בעזרתו בשידורי טלוויזיה. לא רק לקלוט את האותות אלא גם לפענח אותם ולהציג אותם על מסך המחובר לחוט), אזי תהיה חייב באגרה גם אם לא השתמשת בחוט בפועל כמקלט. במילים אחרות, מה שקובע הוא הפוטנציאל של החוט. לפיכך, בהחלט ייתכן ששופט כלשהו יחליט שמחשב עם מסך המחובר לאינטרנט (אמנם לא הישות "האינטרנט") הוא מקלט טלוויזיה החייב באגרה. השימוש שעשית בפועל במכשיר אינו מעלה ואינו מוריד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון לגבי מכשיר שכל יעודו הוא טלוויזיה, כמו טלוויזיה. זה לא נכון לגבי מסך של מחשב שיכול לשמש בתור טלויזיה אם מחברים אותו לממיר. מכשיר כזה מחוייב באגרה רק אם אתה משתמש בו בתור טלויזיה בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשב + חיבור מיתקן קולט טלוויזיה מחוייב באגרת טלוויזיה. לפי זכרוני, תקנה זו פורסמה באתר מכובד (YNET או משהו כזה). כל זאת, אם לרשויות ידוע קיום אביזרים אילו (לרוב לא ידוע לרשויות). לצורך תקנה זו *נראה לי* שאין צורך להיות מחובר לכבלים או ל YES. יש אמצעי קליטה נוספים (כגון כרטיס טלוויזיה, או סטיק USB שקולטים טלוויזיה אם נעזרים באנטנה שקולטת את רשת עידן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל המחשב בלי הקולט לא חייב באגרה, רק כי אפשר לדחוף לו מקלט ברבע דקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא נותר אלא לשוב לתגובה 489073 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה של הרדיו הוא אפילו קיצוני יותר, אבל שם זה עוגן בחוק (או שמא בתקנות? זה היה מזמן). פה מדובר על אגרת "יש-טלוויזיה" כשלא משתמשים בה, ואני חושש שאפשר יהיה לחייב זאת אפילו ללא שינוי התקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי החלטת ועדת הכלכלה רשות השידור תסגור את אגף הגביה וכנראה האגרה מבעלי מקלטים תופסק . האלטרניטובות הם: לגבות את כל האגרה מבעלי מכוניות מה שיגרום לפתיל שקישרת אליו להיות עוד יותר רלוונטי. או ,אפשרות שניה היא לגבות דרך הכבלים והלוין, כלומר לגבות מאותם אנשים ששידורי עידן+, שכוללים את כל שידורי רשות השידור, לא מספקים אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אם יש באינטרנט דרך לשדר מסרים בדומה לטלוויזיה (וכרגע אין), הגיוני למסות ולפקח על אלה המשדרים וקולטים שידורים דרך האינטרנט." בגדול אני מסכים איתך. אבל מבחינה טכנולוגית אפשר לשדר את התכנים הטלווזיונים דרך האינטרנט. המכשולים היחידים הם פיננסיים ורגולטורים. הערוץ הראשון לא רוצה להשקיע בשידור רציף באינטרנט בלי שזה יוביל ליותר אגרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הערוץ הראשון אי אפשר לקלוט באינטרנט? לא נורא. את כל אחיו הרדיופונים לרשות השידור אפשר לקלוט באינטרנט. משלמים אגרה גם על הרדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר, אבל לא באופן חוקי. אני באמת מתקשה להבין מה העמדה שלך. המצב החוקי כרגע בארץ לא רק שהוא לא סביר אלא שלפי ההגדרות שלך הוא לא תקף לוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן לא חוקי? אז למה הם טורחים לפרסם את זה באתר שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא. אחד מה"שאלות הנפוצות" שלהם היא "למה בשעות מסוימות לא ניתן להתחבר לתכנית טלוויזיה בשידור חי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: התשתית קיימת, ועושים בה שימוש ברוב הזמן. זה לא מה שכתבת למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב,אז אפשר. ולכן צריך לשלם אגרה על האינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס קסטות אנחנו לא משלמים על האינטרנט, ולכן אני אופטימי ומשער שגם אגרה לא נשלם על האינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעמדה שלך יש סתירה לוגית שאותה אתה לא רוצה להתיר. לא נראה לי שאפשר להמשיך את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי בכלל למה אנחנו מדברים על אגרה. לנסיון לגבות אגרה מהצופים דרך האינטרנט (כמו שהסברתי: מספר מכשירי הטלוויזיה נועד לתת במקור קירוב למספר הזה) יהיה מסובך ויקר. הוא יעלה למשק יותר ממה שקול ישראל ירוויח באגרה. לקול ישראל אין כח פוליטי רציני ולכן הסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא זניח. אם הם מאיימים שהם לא ישדרו באינטרנט: שלא ישדרו באינטרנט (ולא יהיו קיימים, כי הם לא שם). יש לך משהו קצת יותר רציני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הערוץ הראשון לא איים. לא צריך להיות מלודרמטיים. 2) על פי החוק היום אם ניתן לראות דרך מכשיר טלוויזיה אזי הוא טלוויזיה וחייב באגרה. לטענתך ניתן לראות טלוויזיה דרך האינטרנט לכן על פי החוק היום אינטרנט( או ביתר פירוט מחשב עם מסך המחובר לאינטרנט) חייב באגרה. 3) אתה רוצה חוק חדש שכנראה נשמע לך יותר הגיוני אבל בינתיים לא אמרת מהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בינתיים מתעלמים מהחוק הזה גם למכשירים חדשים (מחשבים שיכולים לקלוט טלוויזיה, ברוב המקרים). 2. אני בטוח שתימצא הפירצה המתאימה. אם לא: אז קול ישראל יפסיק לשדר באינטרנט. המחיר למשק של גביית אגרה ממכשירי אינטרנט גבוה (וזה עוד לאחר הורדת המכסים האחרונה). 3. התחלנו את הדיון הזה מדיון על HADOPI - דיון על החקיקה בעניין זכויות יוצרים. עם כל הכבוד לרשות השידור, הכוח הפוליטי שלה זניח. מה שבאמת מעניין בהקשר הישראלי הוא שידורי הכבלים והלווין ושידורים של תוכן מחו"ל. בפרט, ערוצים אישיים כמו שהזכרתי למעלה מאפשרים פרסום בפילוח אישי. דבר שהיום הרבה יותר מסובך. כמוכן הערוצים המסחריים היום מאבדים יותר ויותר צופים לאינטרנט, ויעדיפו אולי להנגיש את תוכנם לאינטרנט, אם הם ימצאו דרך להבטיח בצורה סבירה שלא יהיה דילוג שיטתי על פרסומות (ועדיף גם עם דרך לדעת כמה שיותר על הצופים). האגרה היא סתם פסיק קטן בכל הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי את ההמלצות של ועדת הניו מדיה (קישרתי לתקציר שמקשר להמלצות) ושם הם כותבים (עמוד 16) שכבר ב2007 האיחוד האירופי קיבל את עקרון הנייטרליות הטכנולוגית שאומר שלא משנה איך אתה משדר אלא מה ובאיזה איכות. כמו כל עקרון הוא מחלחל לאט. השאלה הראשונית שצריך לשאול כל פעם שמשווים בין טלוויזיה לאינטרנט הוא: "האם מקבלים את התנאי הזה?" ואם לא למה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, האיחוד האירופי התייחס לשידור על רשתות פרטיות. מדובר אמנם על החלטה עקרונית, אולם שידורים חופשיים על האינטרנט לא היו גורם רציני בהחלטה הזו. המצב הזה הולך ומשתנה. ואמנם שניים מחברי הצוות (שניים מארבעת נציגי משרד התקשורת, היו עוד ארבעה נציגים מהרשות השניה) חשבו שאין טעם בהסדרה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה האתר של החוק יש בו שלושה דברים חשובים 1) עקרון הניטרליות הטכנולוגית כלומר שאין הבדל בין אינטרנט גלי רדיו או כל אמצעי אחר כך שכל חוק שידבר על טלוויזיה ידבר גם על שידורים באינטרנט ולהיפך. אתה לא יכול להוציא חוק שיגיד לאתר ציבורי שמשדר באינטרנט מותר לעשות כך וכך אלא אתה חייב לדבר על שידור אודיו ויזואלי או שידור לא אודיו ויזואלי. 2)צנזורה. החוק קובע צנזורה על תכנים אודיו ויזואליים גם אם הם דרך האינטרנט. 3. פיקוח. החוק מחייב כל רשת שידור אודיו ויזואלית להירשם כך שהטענה כאילו רק דיקטטורות מפקחות ומצנזרות את הרשת היא מאוד לא מדויקת. החוק הזה, לדעתי, הוא הרבה יותר חשוב ובסיסי מsopa או מ hadopi כי הוא מדבר על ההסדרה הבסיסית. אחרי שעשינו רגולציה על האינטרנט הגלוי הרבה יותר קל לטפל בזרמים התת קרקעיים. כמובן שהחוק הזה שומט הרבה מהטענות נגד הסדרת הרשת. בארץ שלנו לא אוהבים להחליט אבל הכיוון הוא אירופאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב חוזר על העמדה המוזרה, לא הסכמנו כבר שזה מוטעה? אין אינטנרנט, לא צריך לשלם אגרה על האינטרנט, היישות "אינטרנט" איננה מוגדרת היטב ממילא. לעולם, אבל לעולם, אף אחד לא יצטרך לשלם אגרה על האינטרנט. גם אין צורך להגביר את הפיקוח על האינטרנט יותר מהפיקוח הנוכחי. אם מישהו יתחבר לאתר שמשדר את הטלויזיה הממלכתית באינטרנט, הגיוני לחייב אותו גם על הצפיה הזו. הגיוני נניח לחייב אותך להרשם בשביל לצפות באתר של רשות השידור, ובמידה ואינך משלם אגרה ממילא, אם נרשמת - תשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש "אינטרנט": ספקי החיבור לאינטרנט. (אנחנו בעבודה מחברים רשת שלמה עם עשרות טלוויזיות (סליחה, מחשבים) על חיבור ADSL אחד. למיטב ידיעתי גם בבתים הזיהוי בין "חיבור אינטרנט", "חשבון אינטרנט" ומחשב, הולך ונעלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי, אי אפשר להגיד ''האינטרנט הוא...'' כי האינטרנט מכיל המון דברים, ואי אפשר למסות אותו כי הוא משהו. זה כמו שתמסה בית דפוס על זה שהוא עיתון (יכול להדפיס עיתונים), משרד פרסום (מדפיס פליירים), מפלגה (פרופגנדה לבחירות), ובית כנסת (סידורים). בית דפוס שמדפיס בעיקר תעמולת בחירות, הגיוני להחיל עליו כללים שקשורים לפרסום מפלגות, אבל לא הגיוני עכשיו להחיל משהו באופן כללי על בתי דפוס, כמו שהמגיב השני כל פעם אומר (ואז אומר שהוא מסכים איתי שצריך למסות רק את המקרה הפרטי, אני כבר לא בטוח מהי דעתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי הוא לא מדבר על "אינטרנט" אלא על "משתמשי אינטרנט". משהו מקביל לבעלי מכשירי טלוויזיה (שאמור להיות קירוב טוב לצופי טלוויזיה, דבר שאותו אי־אפשר להגדיר בצורה נוחה לצרכי מס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש באינטרנט דרך לשדר מסרים בדומה לטלוויזיה. ליתר דיוק, יש שתי דרכים פופולריות עיקריות: 1. זרם מידע פשוט - streaming. מקביל לשידור חי של תחנה. פחות יעיל מכיוון שכל משתמש צורך את רוחב הפס בנפרד. אמורים להיות פרוטוקולים יעילים יותר לשידור אבל בפועל לא משתמשים בהם. 2. "סדרה של פרקים" - הודעה על פרקים קודמים ועל פרקים חדשים (כשמגיעים) - בעזרת RSS. בעזרת התוכנה המתאימה אפשר להפוך את זה לשידור אוטומטי. לדוגמה בעזרת Miro [Wikipedia] על מחשב אישי. כמוכן אפשר ליצור שירות של "ערוצי תוכן" למי שיותר מדי בטטה למציאת תוכן שיתאים לו אישית: יש כבר היום לא מעט אתרים שמשתמשים ב־RSS (טקסטואלי) מאתרים אחרים כדרך זולה "ליצור תוכן" משל עצמם. הבעיה שלי עם המגבלות שיש על טלוויזיה היא שהן תפורות על המדיה ולא על המהות. ברור שיהיה מי שירצה להשיתן ללא מחשבה יתרה על האינטרנט, ויהיה מי שיתנגד. אבל רצוי להבין קודם מה המגבלות הללו אמורות השיג. נראה לי שיהיה יותר מועיל להסתכל על עיתונות באינטרנט. יש כל מיני מגבלות בארץ על עיתון. מהו עיתון באינטרנט? כיום (לרוב הצרכים) - אתר שמחשיב את עצמו מספיק רציני כדי לקרוא לעצמו עיתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אתה זורק לי מושגים של פרופסור למחשבים בשביל לבלבל אותי, אבל זה לא ילך לך. אין לי מושג מה כתבת, אבל אני אסביר לך מה צריך לעשות במחשב בשביל שיהיה כמו טלוויזה. אתה נכנס לאתר, אתה לוחץ על כפתור "צפיה", ואז כל המבקרים רואים מה שהאתר משדר באותו רגע, ויש תוכן רוב היום. אם יש את זה, לא מעניין אותי streaming או שמינינג או מה שלא יהיה. אתה יכול לעשות את זה עם כל המושגים שזרקת ביחד, או עם בליל מונחי קסם מבלבלים אף יותר. אם מישהו בוחר במה לצפות מתוך מבחר (גם אם הוא יכול לבקש שישלחו לו כל פעם קלטת וידאו אחרת אוטומאטית), זה כבר לא טלוויזיה, אלא חנות וידאו משוכללת. עיתונות זה באמת מעניין. מה מגדיר עיתון בתור עיתון, ולא בתור מגזין, או פלייר פרסומי? המדיה היא אותה מדיה (חלוקת ניירות מודפסים לאנשים\מנויים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, ערוץ חוקי לחלוטין . כאשר "כל שידורי הערוץ מועברים בשידור ישיר באתר הכנסת" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד ההגדרות לערוץ היא, ערוץ שמספר גדול מאפס של אנשים צופים בו, אבל מסכים. על הערוץ הזה היה צריך להיות פיקוח (טוב, כנראה שיש עליו פיקוח של הכנסת איך שלא יהיה...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, יש שתי שיטות. האחת היא מה שעליה דיברת. הבעיה איתה היא שהיא הרבה פחות מתאימה לאינטרנט (וגם לאנשים שלא רוצים לראות תוכנית דווקא עכשיו. ע"ע VOD). השיטה השניה: לספק תוכן מגוון ולאפשר לאחרים לצפות בו בזמנם החופשי. כמו שהסברתי, אפשר להגיע מכאן לחויית צפיה שתתאים לבטטה בהינתן מספיק תוכן. ר' לדוגמה מירו, מהקישור בהודעה שלי למעלה. עיתון (או מחזנית או מלקחת פירסומית) באינטרנט הם מאותו המדיום כמו עיתון כתוב? אבל אולי בכל זאת יש משהו משותף? NRG והארץ באינטרנט הם עיתונים? וואלה? ynet? בלוג של עיתונאי? בלוג מצוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מחסנית, לא מחזנית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שלא מתאימה לאינטרנט, היא אולי שיטה מעניינת, אבל טלוויזיה היא לא. לדוגמה, אי אפשר לשדר תכנית לכל המדינה ברצות בעל האתר. גם אם כולם רואים אותו, הרי אתה בוחר במה לצפות ומתי. אני אפילו לא דיברתי על עיתון באינטרנט. שאלתי מה ההבדל בין עיתון שבועי, (שחלים עליו חוקי העיתונות), לבין מגזין שבועי של לשכת עורכי הדין, שעליו לא חלים החוקים הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאם ממשלה/חברה רוצה להילחם בהפרה של זכויות יוצרים אז הדרך היחידה היא באמצעות תאוריות כלכליות או ישומים טכנולוגיים. אני בהחלט רואה מקום לאמצעים שמטרתם שינוי תפיסתי, כמו שהחוק הצרפתי מנסה לעשות (ומה שאני יודע עליו זה רק מה שפורסם בכתבה המקורית אליה קישרתי). דוגמה רחוקה: בסוף המאה ה-13 יזם המלך אדוארד-1 סקר כללי במטרה להילחם בשחיתות, בהתעמרות ובניצול לרעה של סמכויות ע"י האצולה. הוא שלח סוקרים והעדויות על שחיתות שהם אספו ידועים בשם "מאה המגילות". אמנם לא הרבה הועמדו לדין אבל התוצאה העיקרית של הסקר היה שינוי תודעתי בחברה ובקרב האצולה בעיקר ההבנה שמקור הזכויות הוא במלוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אתה נכנס לשיקולים כאלה, אתה צריך להתחיל לשאול את עצמך למה בדיוק הממשלה ו/או החברה רוצה להילחם בהפרת זכויות יוצרים. התשובה "זהו החוק" לא קבילה מכיוון שאת החוק אפשר לשנות לפי רצון החברה והממשלה. השינוי התפיסתי הוא הצורך לשנות את חוקי זכויות היוצרים. הם לא מוצדקים ולא עובדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, שאלת הלמה לחוקק חשובה אבל 'אמ' אומר שהאיך, ובעיקר האספקט הטכנולוגי שלו, לא יכול להשיג את המטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית קפה הוא צינור. ניתן לקנוס אותו אם הוא לא נוקט אמצעים סבירים למניעת הפרת החוק (לדוגמה: מפרסט בראש חוצות שאצלו אין בעיה להוריד את כל הקבצים). בהתחשב בעצימת העיניים שיש כיום כלפי ספקי השירות השונים, נראה שגם אם הוא סתם יפרסם את עצמו כמקום נוח להורדות (ולא ידבר במפורש על הורדות לא חוקיות) הוא יצליח לצאת מזה בשלום. מצד שני, הוא לא מרוויח ישירות מההורדות. כל משתמש שמוריד הרבה תופס רוחב פס של הרבה משתמשים רגילים. לכן לא ברורה לי התועלת מפרסום כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה ''ניתן'' עפ''י החוק המדובר, אבל אני לא רואה בעיה מיוחדת אם החוק הצרפתי יטיל את האחריות על מי שניתן, אם המטרה הכללית היא יצירת אווירה של ''פשע'' סביב ההורדות והרתעה ציבורית מסיבית. וזה כולל, אולי, תפיסה של החוק לא כמכשיר ענישתי אלא כמכשיר ליצירה דעת קהל שהיא גם מפוחדת מצד אחד וגם עוינת כלי ה''עבריינים'' מצד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אווירה של פשע סביב הפעולה הזו, שאנשים מסויימים מתעקשים לכנותה גניבה, יש כבר זמן רב. זה באמת מאוד מרתיע. כשיסתבר שהחוק כרוך במספר רב של האשמות שווא, אני לא בטוח עד כמה דעת הקהל תהיה עויינת כלפי ה''עבריינים''. כשזה יגיע לאובדן הכנסות, מסיבות שונות, זה יהפוך להיות עוד פחות נחמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החוק יגביל אותך להורדה דרך נקודות חמות, חברות התקליטים והסרטים יגידו יפה תודה, מספר ההורדות ייקטן באופן משמעותי, ורווחיהן יעלו באופן ניכר ואם יהיו פתאום בתי קפה עם רוחב פס עצום, שיענו על הדרישה להורדה פירטית יימצאו דרך לחסום גם אותם. לגביי ההודעות הקודמות שלך, ספריות וידאו הם כבר היום מצרך די נדיר ומספרן יורד בהתמדה כבר שנים רבות, כבר היום ניתן לצפות בסרטים\סדרות חוקיים באינטרנט תמורת דולרים בודדים או בחינם תמורת צפייה בפרסומות, וככל שהמהירות של האינטרנט תגדל והחיבוריות שלו לסלון תגיע לכל בית, ייעלמו גם הוידיאומטים וגם הספריות, קודם במדינות דוברות אנגלית (בלוקבסטר פשטה את הרגל כידוע), מסיבות של השקעה נמוכה יותר בתשתית (אין צורך לדובב או לתרגם), ואחרי זה בעולם כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, החוק היה גם אחד הנושאים ששנויים במחלוקת במערכת הבחירות האחרונה. סרקוזי הציג אותו כאחד מהשגי ממשלתו ואילו הולנד הציג אותו כחוק גרוע וטען שהוא יבטל אותו אם ייבחר. הולנד נבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה למר הולנד. בינתיים, סיפור אחר, מעניין לא פחות. היימן שטרכמן הוא כנראה הפיראט הכי פורה שהוליווד צריכה להתמודד איתו, שהכין מאות אלפי עותקים של סרטי dvd. אלא ש"ביג היי" שולח את כל ההעתקים לחיילים מעבר לים, בחינם. שטרכמן בן ה- 92 שירת בצבא ארה"ב במלחה"ע-2, ולאחר שאישתו נפטרה הוא חיפש תעסוקה והחליט לדאוג לחיילים. במרוצת השנים הוא השתכלל וקנה מכונות העתקה, ועד כה הוציא מכיסו למעלה מ $30,000. על הקיר הוא שומר מכתבי הערכה ותודה מחיילים, תמונות ששלחו לו מעירק ואפגניסטן וגם דגל ממשימה מבצעית באפגניסטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מזכיר את השחקן המנוח ספנסר טרייסי, בזקנתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שציינתי בתגובה אחרת, הצרפתי הולנד הבטיח לבטל את החוק. והוא אמנם בהליכי ביטול. לאור הנימוק שהוזכר כאן יהיה משעשע לראות שהנימוק שמוזכר הוא עלותו של החוק לממשלת צרפת (12 מיליון יורו לשנה). חוץ מזה (לפי אותה הידיעה) הוא לא יעיל. אז הנה קיצוץ קטן של הממשלה הסוציאליסטית בצרפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הוצאה של מליוני יורו וניתוק בודד החוק בוטל. הוא יוחלף במערכת אוטומטית של אזהרות וקנסות נמוכים יחסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירסום מ- 16 מרס 2012. תקציר: הוגשה בקשה לבית משפט מחוזי למנוע פעילות האתר TOPDOWN.ME לבקשת זיר"ה (זיר"ה = התאגדות בעלי זכויות יוצרים שכוללת מפיצי סרטים סדרות טלוויזיה וכדומה). בין השאר ניתן צוו לשירות התשלומים PAYPAL שיגלה פרטים אישיים של כל מי שהעביר כספים לטובת האתר דרך PAYPAL. ניתן צוו לכל ספקיות האינטרנט לחסום גישה לאתר הנ"ל. להערכתי, PAYPAL עשויה לסרב להמציא פרטים אישיים של אנשים שהעברו כספים לטובת האתר מהנימוקים הבאים: * יש מעין "סודיות בנקאית" שהיא מחוייבת לה כלפי המשתמשים בשירותיה (ההליך כרגע אינו פלילי). * PAYPAL אינה חברה ישראלית לכן לא כפופה להוראות בית משפט ישראלי. * PAYPAL לא הוזמנה לדיון המשפטי לכן לא יכלה להציג את עמדותיה בדיון כזה. מעניין מה יקרה בפועל. בתגובה לחסימת האתר TOPDOWN.ME על ידי ספקי אינטרנט העבירו בעלי האתר את חלקו לאתר NAKO.ME , גם הגישה אל NAKO.ME נחסמה מייד אצל ספקי האינטרנט. בתגובה לחסימת האתר NAKO.ME , ניפתחה גישה עקיפה אליו דרך שרתי פרוקסי (שרתים מתווכים שבמקרה זה אנונימיים), שרתי הפרוקסי הנ"ל כנראה לא ניתנים לחסימה. כמו כן, בעלי האתר מקיימים קשר אינפורמציה עם המשתמשים שלה באמצעות חשבון FACEBOOK על שם TOPDOWN או משהו דומה. (יתכן שלא ניתן לחסום גישה לחשבונות FACEBOOK ). מעניין מה יקרה בהמשך. המשך מעקב אפשרי כנראה באמצעות חיפוש בגוגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פייפל העולמית אינה ישראלית, אבל הסניף הישראלי הוא די ישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי לא חסום (אם כי להוציא בדיקות מסקרנות האם זה חסום, מעולם לא השתמשתי באתרים הללו ואני גם לא מבין למה הם טובים, למה שמישהו יחפש משהו שם ולא במנוע חיפוש נורמלי ?). יכול להיות שהספקיות רק חוסמות את זה בDNS (שכמובן אפשר לקבוע על הDNS של גוגל, או כל אחד אחר) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי בדיקה עכשיו (בזק בין לאומי): הגישה ל- topdown.me חסומה (כנראה גם ברמה של IP ). הגישה ל- NAKO.ME נפתחה לפני יומיים-שלושה (אולי הייתה חסימה מסיבות טכניות שלא קשורות לחסימת TOPDOW.ME ). חיפוש אחר סרטים דרך גוגל מסובך יותר מאשר דרך אתרים כמו TOPDOWN.ME כי בגוגל אין סינון (לכן רוב התוצאות לא רלוונטיות למה שמחפשים). במיוחד מסובך להוריד דרך גוגל אם רוצים להוריד סרט שמחולק למספר חלקים או להוריד "סדרת אפיזודות" ששודרו בטלוויזיה. חוץ מזה אתרים כמו TOPDOWN.ME מוסיפים אינפורמציה כגון "פופולריות" של סרט , איכות הסרט , תוכן מקוצר, קטע ב- YOUTUBE ועוד. למשל: אילולא האתרים הנ"ל לא הייתי מודע לכך שיש סרט מצויין "הנערה עם קיעקוע הדרקון" (אני לא קורא מדורי ביקורת על סרטים כי אני לא סומך על טעמם של מבקרים "מקצועיים"). אגב, יש ברשת YOUTUBE את הסרט המצויין RAINMAN (דסטין הופמן , ג'ורג' (?) קלוני) באורך מלא (ללא כיתוביות), איכות ויזואלית סבירה. לא מבין למה לא התלוננו על הפרת זכויות יוצרים בקשר לסרט זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שכתבו בעיתון, בעלי topdown הורידו את האתר. שמועה אומרת שישנם מנועי חיפוש יעודיים לקבצים להורדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה האתר NAKO.ME הוא האתר היורש של TOPDOWN.ME אתרים כמו TOPDOWN ממלאים פונקציות שמנועי חיפוש לא מקיימים, או שאינם נוחים לגביהן. ציינתי כמה מהן. יש עוד פונקציות שממלאים אתרים הנ"ל, למשל: האתרים יוצרים קשר *מהיר* עם אנשים שמעלים סרטים ודומיהם לשרתי קבצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל כל שאר התכונות שציינת, הרשה לי להמליץ לך על האתר המצויין (רק אל תספר לזיר"ה) imdb. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה מספר שנים אני משתמש בפורטל REDDIT לצורך הורדת סרטים הכוונה שלי ל"ערוץ" ב- REDDIT שנקרא (בערך) FULL MOVIES IN YOUTUBE. האתר הזה משתמש בחולשה של YOUTUBE למחוק את תכנים הפירטים מייד (לוקח לפעמים בין מספר שעות למספר ימים עד שמסירים מ- YOUTUBE חומר פירטי). הדיחוי של המחיקה מספיק כדי להוריד סרט לפני שימחק. יש סרטים שאף אחד לא תובע מחיקתם והם נשארים על רשת יוטיוב מספר שנים לפחות.סרטים מיוטיוב ניתן ללכוד בעזרת האתר SAVEFROM. אם הסרט פופולרי ניתן לעיתים קרובות להשיג כיתוביות (עברית או אנגלית) שמקלות על הצפיה. _צריך להתפשר על האיכות הגרפית של הסרטים_. לפחות לגבי אישית - ההתפשרות לא כואבת מדי. בזכות ערוץ "סרטים ביוטיוב" של REDDIT זכיתי לצפות גם בסרטים טובים שאינם בזרם העיקרי ("ההליבוד ודומיו") למשל סרטים יפנים, רוסים ועוד. ערוץ נוסף להורדת סרטים הוא רשת טורנט. חיפוש יעיל למדי ברשת זו ניתן להשיג באתר PIRATE BAY. כרגע יש לי בהתקני איכסון בבית כמה עשרות סרטים שהורדתי ולא היה לי זמן לצפות בהם. כך שמבחינתי הסיפור סגור: לא חסר לי כלום. "זירה" יכולה לעשות מה שהיא רוצה וזה לא מזיז לי: יש לי סרטים מעל ומעבר למה שאני יכול לצרוך. לגבי מי שרוצה איכות גרפית מעולה (תמורת תשלום), אני מבין שנטפליקס מנסה לחדור לארץ בשוק זה. יש גם שרתי STREAMING זרים שלפי הבנתי עוקפים את הפיקוח של מדינת ישראל. (מטרת מטרת הפיקוח הישראלי היא לכפות צפיה בסרטים רק דרך "ערוצים מורשים מטעם המדינה": חברות כבלים לווין וכולי תמורת מחיר שערורייתי). לפי מה שהבנתי המדינה מנסה להכשיל את הערוץ הזה: בתי המשפט כפו לפני מספר שבועות אתרים ישראלים שנותנים שירותים לתוכנת KODY (או איך שקוראים לתוכנה זו). להערכתי גם חסימות אילו לא יועילו: ההוזלה בפס רחב וכונני איכסון ביתיים יהפכו את החסימות הללו לחסימות לא אפקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ג'ורג' קלוני. דסטין הופמן ותום קרוז. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |