בחדר העבודה של זיגמונד פרויד (חלק א') 1983
חיי פרויד ומחקריו בראי התמונות והפסלונים בחדרי עבודתו שבביתו בברגגאסה 19 בווינה. חלק ראשון מתוך שישה.
פרויד בחדר העבודה שלו, תצלום מאת אנגלמן
ימים אחדים לפני שיצאה משפחת פרויד מאוסטריה ב-‏1938 פנה ידיד של זיגמונד פרויד לאדמונד אנגלמן, יהודי יליד וינה, וביקשו לתעד במצלמתו את הבית בברגגאסה 19 שבווינה, בית מגוריו של פרויד ומקום הולדתה של הפסיכואנליזה. אנגלמן צילם סידרה של כ-‏150 תצלומים של חדרי העבודה וחדרי המגורים, והשתמש אך ורק באור טבעי מחשש שהבזקים יעוררו את חשד הגסטפו שקיים תצפית קבועה על הבית. כמו כן, צילם את פרויד, את אשתו מרתה ואת בתו אנה.

פרויד התגורר עם משפחתו בברגגאסה מספר 19 בווינה במשך 47 שנים, מ-‏1891 עד 1938. בבית זה נולדו 3 מתוך 6 ילדיו, שם קיבל את מטופליו וכתב את מחקריו הנודעים. פרויד נרדף בעקיפין בידי הנאצים עוד לפני ה"אנשלוס", האיחוד של אוסטריה עם גרמניה במארס 1938, תורתו הוכרזה כ"מדע יהודי" וספריו הועלו באש בשריפות הספרים הראוותניות שהתקיימו בגרמניה ב-‏1933. באותה עת הגיב על כך בסרקזם האופייני לו כשאמר לאחד מידידיו, "ראה עד כמה התקדמנו, בימי הביניים היו שורפים אותי; כיום הם מסתפקים בשריפת ספריי." אולם, כשהנאצים הגיעו לווינה הסכנה הפיזית הייתה קרובה ומוחשית, ופרויד עקר לאנגליה לבית שהוכן למענו במרספילד גרדנס מספר 20 בהמפסטד. הוא לא האריך ימים שם - מחלת הסרטן שלקה בה זה מכבר הכריעה אותו והוא נפטר ב-‏23 בספטמבר 1939 בגיל 83. הבית בברגגאסה 19 והבית במרספילד גארדנס משמשים כיום כמוזיאונים להנצחת זכרו של פרויד ומפעלו. תצלומיו של אדמונד אנגלמן מוצגים במוזיאונים אלה ובאחרים, הם שמשו לשחזור דגמים של חדריו של פרויד והתפרסמו בספר "ברגגאסה 19" (1976). (מבחר מן התצלומים של אנגלמן מופיע גם באינטרנט).


מכתבתו של פרויד בחדר העבודה. תצלום מאת אנגלמן



אני מכיר אחדים מתצלומיו של אנגלמן מזה שנים, אך התעניינותי בהם התעוררה מחדש כשקראתי לאחרונה ביקורת ב"וושינגטון פוסט" על תערוכתו של האמן רוברט לונגו "מחזור פרויד" בגלריה בניו־יורק. לונגו השתמש בתצלומיו של אנגלמן ועיבד אותן לתמונות גדולות בטכניקה של ציור פחם וגרפיט עם "הדפסי אייריס". "ציוריו של לונגו נשארו נאמנים לזוויות הצילום של אנגלמן," צוין בכתבה, "אך הושמט מהם מידע רב. הוא השמיט פרטים בכך שהעטה על החדרים חשיכה כמעט מוחלטת... והתמקד בפרטים כמו חריר־הצצה – פרט שמעצים את האסוציאציות הנקשרות לנקב כפתח לפיקוח משטרתי ואנאליטי כאחד."


דלת דירתו של פרויד, שלט וחריר הצצה, דיפתיכון מאת רוברט לונגו



אנגלמן ביקש לתעד את הבית על כל פרטיו, כפי שהתנהלו בו חייו של פרויד כל ימיו, ואילו בעבודותיו של לונגו ניכרת החתירה לתפוס את הרגע שבו נאלצו פרויד ומשפחתו לנטשו. לונגו מבטא את אימת הנאצים שבחוץ בעזרת דגשים שחורים או ניגודים חריפים בין שחור ללבן; הוא הופך את שולחן העבודה של פרויד לרוח רפאים שקופה כמעט; ויוצר דיפתיכונים כדי להמחיש ניגודים בין פנים לחוץ. ברבים מציוריו הוא מתמקד בפריטים בודדים כמו הכיסא של פרויד או הכר על ספת המטופל, ובכך מעניק להם מעין הילה, ואף נוכחות חזקה יותר, אך מצד שני מתבטלים ההקשרים המקוריים שבהם התקיימו החפצים הללו – הם מצויים בחלל משל עצמם, מנותקים וחסרי זיקה לפריטים אחרים ולחלל הבית.


מכתבתו וכיסאו של פרויד מאת רוברט לונגו



שני חדרי העבודה של פרויד, המשרד וחדר־הטיפול, היו עמוסים בעתיקות ובפסלונים - מצריים, יווניים, אפריקניים ואסייתיים - שהרשימו מאוד את אורחיו ומטופליו גם יחד. לו אנדריאס־סלומה, מבאי ביתו של פרויד, אמרה כי "הארכיאולוג שבו הוליד את הפסיכואנליטיקן", ופרויד עצמו אמר כי "חיבתו הממושכת לחפצי עתיקות טמונה בהיותה הדימוי הראשי למלאכת חייו". פיטר גיי מספר בביוגרפיה שכתב על אודות פרויד, שכשאחד ממטופליו של פרויד הצליח בעזרתו לגלות עמוק מתחת לפנטזיות, "תמונה מן התקופה הראשונית שלו (לפני שהיה בן 22 חודשים)," התרגש פרויד וכתב בהתפעלות, "זה היה כאילו שלימן חפר בשנית את טרויה, שנחשבה לאגדה." כשהתבוננתי בעבודותיו של לונגו נזכרתי ב"דימוי הארכיאולוגיה" של פרויד, ואמרתי לעצמי, שרבות מהן משבשות את "הרבדים הארכיאולוגיים של החדר", ואף שהן ממקדות בדרכן את תשומת הלב לפריטים כאלה ואחרים, במידה רבה הן תולשות אותם מהקשרם הטבעי. המחשבה הזאת הניעה אותי לחזור לתצלומיו של אנגלמן, לדלות מאתרים שונים ברשת ומספרים אחדים מידע נוסף על מקצת החפצים, הציורים והפסלונים שבחדרי העבודה של פרויד, ולנסות לעמוד על קשרים בינם לבין פרשת חייו של פרויד ומחקריו.


חדר־הטיפול של פרויד ובמרכזו ספת המטופל, תצלום מאת אנגלמן



על ספתו של פרויד

הפריט הבולט ביותר בחדר־הטיפול הוא ספת המטופל הנודעת של פרויד, שמעליה היתה תלויה תמונה גדולה של המקדש המצרי העתיק באבו־סימבל. את הספה האנליטית נתנה לפרויד ב-‏1890 מאדאם בנבנשתי, מטופלת אסירת תודה. הספה הייתה מכוסה בשטיח פרסי משיראז, עמוסת כריות ולמרגלותיה שמיכה למקרה שהמטופל יחוש בקור. פרויד ישב בכיסאו, למראשות הספה, מחוץ לטווח הראייה של המטופל. (פינתו של פרויד שמשמאל אפלולית בתצלום לעיל, אך אפשר להבחין במסעד הכסא הצמוד לספה). פרויד אמר שהספה והאנליטיקן הסמוי מן העין הם מורשת ההיפנוזה, אך הודה שהוא מקפיד על סידור זה גם מסיבה סובייקטיבית: "איני מסוגל לשאת את מבטי הזולת הנעוצים בי שמונה שעות ביום או יותר." עם זאת, להיעדר מגע העין הישיר היה גם הגיון טיפולי: "מאחר שבמהלך השעה האנליטית פרויד הפקיר את עצמו ללא־מודע שלו, לא רצה שמטופליו יוכלו לראות את הבעות פניו שמא תשפענה עליהם שלא לצורך (גיי, ע' 243)."

אולם, במידה מסוימת יכלו המטופלים להציץ בייצוגי נפשו של פרויד - או למצער לשער כי הם עושים זאת - כשהתבוננו ביער הפסלים ובתמונות המרשימות שבחדר, ששיקפו את הנושאים הגדולים שעסק בהם. כשהמטופל שכב על הספה עיניו לא היו נעוצות בתקרה - פלג גופו העליון היה מוגבה, ולמעשה, התנוחה הייתה ישיבה למחצה, וכך התאפשר לו להתבונן בפריטים השונים, ובפרט בשלוש התמונות שמעל מרגלות הספה.


תמונות מעל מרגלות הספה: פליישל מרקסוב, ידידו של פרויד (למעלה משמאל);
"גרדיווה", העתק גבס של תבליט מפומפיי ( מימין);
"אדיפוס והספינקס", ציור מאת אנגר (למטה משמאל). תצלום מאת אנגלמן



בפרק על פרויד בספרה "Gone Primitive" מדגישה מריאנה טורגובניק כי שלישיית התמונות לעיל היא דרמה אדיפאלית, שמטופליו של פרויד הוזמנו להשתתף בה: "למטה היה תלוי ציור של אנגר, אדיפוס והספינקס. מעליה היה תלוי דיוקן של אחד ממוריו של פרויד, מזוקן ואבהי. בקנה מידה גדול יותר, נידמית כעומדת לדרוך על אדיפוס ועל המטופל, נראית אישה מהלכת בתבליט קלאסי, הקרוי גרדיווה (אישה מהלכת או הרה). כך שלמרגלות המטופל הוצגה באופן ציורי אותה דרמה אדיפאלית שתיחשף על הספה: האב רוכן מעל הבן, האם מגיחה במלוא גודלה, ספינקס חד חידות, שיפתרו בבוא העת, ויובילו את אדיפוס להכרת עצמו ולנידויו־העצמי בעת ובעונה אחת. התיאוריות קדמו לסידור התמונות, אך ברבות הזמן, הסידור העניק תוקף לתיאוריות: שום מטופל ששכב על ספתו של פרויד לא יכול היה שלא להיות ער לדרמת־היסוד שהוא נדרש להשתתף בה כדי להירפא."

אפשר לחלוק מעט על הניתוח הנאה של טורגובניק. היא מייחסת חשיבות למשמעות השם "גרדיווה" כאישה הרה, כלומר אם, אך זו טעות הנובעת משיכול אותיות: בספרה כותבת טורגובניק בכל מקום Gravida, וזהו אכן מונח גניקולוגי הקשור בהריון, אולם, השם הנכון הוא Gradiva; בהמשך (בחלק ד') ניווכח לדעת כי גרדיווה איננה אם דורסנית אלא צעירה המהלכת לפני אהובה שעדיין לא נישאה לו. כמו כן, כפי שנראה (בחלק ב'), לפחות בעיני פרויד הבוגר לא הייתה הדמות הגברית שבתצלום דמות האב הסמכותית ביותר בחייו. עם זאת, אין ספק שכאשר שכבו מטופליו של פרויד על הספה והביטו בתמונות הן פעלו פעולה לא מבוטלת על נפשם ודמיונם.

בחלק ב': על מוריו הנערצים של פרויד והשפעתם עליו, על "מחקרים על ההיסטריה", הספר שמציין את ראשיתה של התיאוריה הפסיכואנליטית, ועל המטופלת המפורסמת "אנה או".
קישורים
ברגגאסה 19 - תצלומי ביתו של פרויד מאת אנגלמן באמזון
מבחר מן התצלומים של אנגלמן (להקליק על התמונה כדי לעבור לבאה אחריה)
ביקורת ב"וושינגטון פוסט" - על תערוכתו של רוברט לונגו "מחזור פרויד"
מחזור פרויד - עבודות נוספות מאת לונגו באתר ארטנט
פיטר גיי , "פרויד: פרשת חיים לזמננו" - ביוגרפיה
Gone Primitive - סיפרה של מריאנה טורגובניק
בחלק ב' של הסדרה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אירגון החדרים, החפצים והתמונות מדברים בעד עצמם 227092
מאמר מעניין . 227437
על הגבול הדק שבין אמנות למדע - וכיום בעידן הפסיכולוגיה הפיזיולוגית, המאמר מדגיש את היופי האנושיות ושאר הרוח שהתקיימו בפסיכולוגיה בראשית ימיה .

ממתינה בקוצר רוח לפרקי ההמשך (:
דיפתיכונים 227440
מה זה?

(עוד מילה שכולם חוץ ממני מכירים).
דיפטיכון 227443
ציור על לוח מתקפל
דיפטיכון 227453
תודה. רב מלים לא מכיר (לא בטי''ת ולא בתי''ו).
דיפטיכון 227454
ניסית בלי ה"ון" בסוף? (כמו טריפטיך).
דיפטיכון 227461
עכשיו ניסיתי. עדיין לא מכיר.
דיפטיכון 227462
דיפטיכון 227465
הה, לטינית. חשבתי דווקא ארמית ("ושאינו יודע לשאול, אַת דיפטיך לו"... )

אוקיי, פינת ההשפלה היומית הולכת ומתמלאת בקצב, והשעה רק 10:30. שנדבר קצת על ליכסון מטריצות ? :-)
דיפטיכון 227632
אתה רשאי לעשות זאת החל ממחר ב 12:00. לפני זה אסור!
מסעות בחלל ובזמן 227457
שמעון ידידי,

ראשית אפתח בברכה לרגל הופעת חלקו הראשון של מאמר מעניין וארוך, אשר סוקר את דמותו וסביבתו של אחד מחלוצי חוקרי נפש האדם; נושא זה אולי רלבנטי מתמיד, היות ובשנים האחרונות אנו ערים להתפתחותן של אסכולות המבקשות להוכיח את טעויותיו הבסיסיות של פרויד, כמו גם הסביבה ורוח הזמן מתוכה פעל (Zeizgeist). אני חושב שבמידה מסויימת חלקו הראשון של מאמר זה מצביע על כמה מהדברים הנלווים לאישיותו של פרויד, ולדברים בהם בחר להעמיד ולקשט את עולמו.

כבוד רב ו/או הערכה עמוקה כלפי ניתוחי האמנות השונים במקרה זה אין לי, ובמיוחד במקרה מריאנה טורגובניק; הרעיון לפיו ניתן לנתח אדם נפשית או אומנותית בהתאם ליחס הדברים בהם הוא עיצב וריהט את סביבתו והחלל שהיה מצוי ברשותו, נראה לי אמנם מעניין – אולם יש לשים גבול וסייגים לאינטרפרטציות אשר נדמה כאילו הן מבקשות להיות מושלכות אל דמות הסובייקט.

מבחינה זו נראה כי חדר העבודה והטיפול של פרויד, כמו גם שאר חללי הבית שבו גר במשך עשרות שנים, מהווים סימבוליקה חשובה במסגרת הנסיון להפוך את דמותו לאיקון של זמן ותקופה, ובמיוחד על רקע עליית הנאצים לשילטון בגרמניה וסיפוחה של אוסטריה – אולם לא מעבר לכך; את חדר עבודתו של פרויד יש לבדוק בהיבט כללי של חדרי עבודה שונים מאותה תקופה, על כל ריהוטם וסגנונם ביחס ישר לסגנון, צבעים וסידור החלל שאיפיינו אותם.
אני גורס שהשוואה מסוג זה תראה שפרויד ריהט ועיצב את החדרים ששהה בהם בהתאם לרוח זמנו ותקופתו, ולמרות שלל הפסלים והתמונות האקזוטיים לכאורה, הרי שהיה מעוגן בדברים המקובלים של תקופתו.
אגב, בהקשר זה אציין כי הסיבה לעיסוק המתמיד בעיצוב החלל בו גרה דמות מסויימת, נראית לי עצמה כפאטיש הכולל את נסיון שימורה – ומכאן הפרוספריטי המתקיים בהצגת חדרי עבודתם או המקומות בהם גרו אנשי שם שונים, אשר בקונטקסט מסויים נחשבים כאנשי מופת ו/או דמויות היסטוריות. ניתן לשער שבמקרה פרויד הפיתוי והרצון להשכיבו על הספה ולהביט אל מסתרי נפשו והגיגיו באמצעות הדברים שבהם בחר לרהט את עולמו, משחקים תפקיד נוסף במקרה זה, בבחינת 'הכר את המטפל'.

האם ניתן להסיק משהו על פרויד מהתבוננות על יער הפסלים, הספרים, התמונות והציורים שאפפו את דמותו? אני מאמין שאם התשובה לשאלה זו חיובית, הרי שהכרה זו אינה אלא משנית; הדברים החשובים והקובעים מצויים בסופו של דבר בפעולותיו הישירות אדם, שפירושו בהגותו ובמעשיו.

אני כמובן ממתין לחלקי המאמר הבאים.
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227543
היי אלכס,

תגובתך הקולעת נוגעת ישירות בשאלות בסיסיות שליוו אותי במהלך כתיבת כל סדרת המאמרים הזאת. במילים אחרות, את תשובותיי לשאלות שאתה מעלה כאן אני מעלה בהדרגה במהלך פרקי הסדרה. עם זאת, מספר התייחסויות:

על הניתוח של טורגובניק לשלישיית התמונות אתה כותב כך: "יש לשים גבול וסייגים לאינטרפרטציות אשר נדמה כאילו הן מבקשות להיות מושלכות אל דמות הסובייקט". ובכן, איך קובעים את הגבול? אני בחרתי בדרך של התייחסות ספציפית ולא מכלילה לשאלה. במקרה זה, הבאתי ראייה של ממש: ספק אם גרדיווה מייצגת אם בדרמה אדיפאלית מהטעם שהיא נערה צעירה שעדיין לא נישאה. עצם הטעות של שיכול האותיות אצל טורגובניק נובעת, לדעתי, מהניסיון לאכוף בכוח רב מדי פרשנות על סידור התמונות. אולם, בהמשך הסדרה אביא דוגמה נוספת לפרשנות של ארגון החפצים, שממנה אי אפשר להסתייג בקלות כזו.
כמו כן, היות שלא מדובר רק בארגון אלא בתמונות עצמן, אראה בפרק בסדרה שיוחד לכך, שלתבליט גרדיווה עצמו הייתה משמעות רבה בעיני פרויד, והוא הקדיש לדמות הזאת מאמר חשוב ומשפיע ביותר.

באחד המקומות בתגובתך מופיעה ההתנסחות הבאה: "...ולדברים בהם בחר להעמיד ולקשט את עולמו...". ונשאלת השאלה האמנם היו אינספור הפסלים שבחדרו קישוט גרידא? פסלים עתיקים אכן נמצאו בבתים אירופיים. הייתה אופנה שלמה באירופה של קישוט הבית בפסלונים, הן קלאסיים והן של תרבויות פרימיטיביות, אולם אצל פרויד מדובר באוסף של ממש ובעיקר בחפצים אותנטיים (לא מייצור המוני מלאכותי). האוסף היה כה גדול, שלא היה מקום בחדריו של פרויד להציב את כולם על המדפים ובתיבות הזכוכית, וחלק מהם ניצב על הרצפה – וזה חורג בעליל מגדר דקורציה. כמו כן, כפי שיתואר בפרק העוסק ב"טוטם וטאבו", בעיניו של פרויד הפסלונים הללו במפורש לא היו קישוט כי אם מפתח להבנת תרבויות עתיקות.

ומכאן להערתי האחרונה: במידה לא מבוטלת עצם המהלך של ניתוח דמות ע"פ התמונות והחפצים שבחדריה הוא מהלך פרוידיאני. פרויד האמין שמידת האקראיות בחיי הנפש של האדם פחותה בהרבה ממה שנוטים לשער, ולכן גם לצורה שבה היחיד מארגן את סביבתו יש משמעות רבה אפילו אם הוא עצמו אינו תמיד מודע לכך.

אולם, היות שאינני פסיכואנליטיקן, לא מיהרתי להסיק מסקנות מרחיקות לכת ע"ס הציורים הפסלים בלבד. בתיאור דמותו של פרויד והגותו הסתמכתי לאורך כל סדרת המאמרים על פרטים ביוגרפיים בדוקים, על כתביו של פרויד וכו'. במילים אחרות, התמונות והחפצים שבחדרי העבודה, שימשו לי במידה רבה רק כנקודות מוצא לדיון על פרשת חייו של פרויד והגותו, אך עיקרי הדברים נסמכים על טקסטים כתובים.

אלכס, תודה על תגובתך שחידדה את השאלות העולות מהצגת הדברים במבוא לסדרה, ואפשרה לי להוסיף מעט על מה שנאמר בו. איני רואה בתגובתך ובתשובתי סוף פסוק אלא רק התחלה של דיון, ואשמח מאוד לקרוא תגובות נוספות שלך בהמשך.
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227547
"אולם, היות שאינני פסיכואנליטיקן, לא מיהרתי להסיק מסקנות מרחיקות לכת ע"ס הציורים הפסלים בלבד". האם להערכתך פסיכואנליטיקאים כן היו עושים זאת? האם מקובל בפסיכואנליזה מודרנית, או זו של פרויד, לנתח קישוטים בהם מקיף עצמו אדם ולהסיק מהם מסקנות, ואף כאלו מרחיקות לכת?
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227550
פרויד היה ידוע בבניית תלי תלים של פרשנות פסיכואנליטית על בלימה (מאמר ארוך על משה רבנו עולה במוחי, אבל יש המון כאלה).
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227553
נדמה לי שזה יותר ממאמר - ספר בשם ''משה האיש ואמנות הייחוד'' אא''ט.
אמנות -> אמונת 227554
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227598
דומני שכוונתך לספר ''משה והמונותיאיזם'' והוא יידון בהמשך הסדרה.
לתשומת לבכם 228112
הפרופ' מרטין בובר המנוח, בהקדמה למהדורה הראשונה של ספרו ההגותי והמונומנטלי (בעיני חוקרי מחשבת ישראל) בשם: "משה" (בהוצ' שוקן), כתב:
"...לתאר את משה כאינדווידואליות ממשית ולפרט מה יצר ומה מפעלו ההיסטורי - שמתי למטרה בספר זה, וזאת על הבסיס המובן לי מאליו של חקירה ביקורתית ללא פנייה, חקירה שאינה תלויה במסורת הדתית, אבל גם לא בדעות המקובלות על האסכולות המדעיות.
"מה שאני נותן כאן הוא לפי ראות-עיני ניסיון מקיף ראשון ממין זה. עד להיסטוריון המובהק, אדוארד מייאֶר, לא נעשה באמת שום ניסיון; אבל גם בשני הספרים על משה, בעלי חשיבות מדעית שיצאו לאור מאז, 'משה וזמנו' להוגו גרֶסמן (1913) ו'משה' לפאול פולץ (1907, מהדורה חדשה מעובדת, 1932) או שהמטרה לא הוצבה כלל ... או שהיא נתפסת במידה צרה מדי ...".

ובהערה למטה מובלט שם בהקשר זה: "יש להשתומם ולהצטער, שחוקר חשוב כל-כך בתחומו כמו זיגמונד פרויד גמר בלבו לפרסם ספר כל-כך בלתי-מדעי ובנוי ללא אחיזה, על השערות ללא יסוד, כספרו, 'האיש משה והדת המונותאיסטית' (1939)".
לתשומת לבכם 228116
אורי,
כאמור, ספרו זה של פרויד בפרט ותפיסתו את הדת בכלל, יידונו בפרק שלם שיוחד לכך בסדרת מאמרים זו. איני רוצה להקדים את המאוחר, ולכן אשמח להתייחס להערותיך רק לכשיתפרסם חלק זה, ואשמח אם תצטרף לדיון שם.
מצוטט הבננה 286820
בשירה של ג. אלה "מה יהיה בסופך" (1957)
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227572
אלון,

ראשית, לא רק פסיכואליטיקנים יכולים להסיק מסקנות ע"ס הצורה בה מאורגנים (או מפוזרים) חפצים בחדרו של אדם, וע"ס הציורים, הספרים והכלים המצויים בביתו, להערכתי כולנו מסיקים מסקנות על אישיותו של פלוני ע"ס מראה דירתו וחפציו; אנחנו עושים זאת כמעט באופן אוטומטי, בדומה לצורה בה אנחנו בוחנים את תווי פניו של אדם, לבושו וכו'. לפיכך, ניתן לומר, קל וחומר שהפסיכואנליטיקן עושה זאת, שכן כפי שציינתי הוא מניח מראש שאין הדברים מקריים.

איני יודע אם מקובל בפסיכואנליזה מודרנית להכשיר את הפסיכואנליטיקן ספציפית לניתוח מארג החפצים בביתו של אדם, אך הנקודה החשובה היא שעצם טיבו של המקצוע הזה מחייב שימת לב לפרטים זעירים העשויים להסגיר מידע על הלא-מודע של המטופל, ואין ספק שפסיכואנליטיקנים עושים זאת ממילא (זאת, כמובן, אם הם רואים בפועל את בית המטופל, שכן, כידוע, הטיפול נערך בד"כ בחדר הטיפול של הפסיכואנליטיקן).

פרויד ואנשי חוגו כתבו מאמרים רבים שבהם ניתחו יצירות אמנות כשכלי מרכזי ששימש אותם היה ניתוח משמעותם וארגונם של פריטים הנראים ביצירות השונות. מאמריו של פרויד העוסקים בניתוח יצירות אמנות התפרסמו בעברית בספר "מעשה היצירה בראי הפסיכואנליזה". במאמרים הללו עולות השערות מרחיקות לכת על אישיותם של מיכאלאנג'לו, דה וינצ'י ואחרים הנסמכות באופן בלעדי כמעט רק על ניתוח יצירותיהם. בנושא פלישת הפסיכואנליזה לשדה הספרות והאמנות עוסק חלק ד' של הסדרה, ולכן לא אקדים את המאוחר ואעצור כאן.
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227682
(אני מקווה שאתה לא נעלב שאני לא פותח ב"שמעון"? איכשהו הפורמליות הזו לא נראית לי מתאימה כאן).

בוודאי שכולנו מסיקים מסקנות על אדם מפרטים שונים, אבל אתה רמזת שדווקא פסיכואנליטיקאים מסיקים מסקנות מרחיקות לכת מקישוטי-בית, וזה היה חדש לי. כמו שציינת, הם לרוב בכלל לא רואים את פנים ביתו של אדם, ולכן לא הנחתי שזה חלק מהשיטה. אני מבין ומקבל שהם מנסים לחקור ע"י שימת לב לפרטים, אבל אם זו המטרה, מדוע באמת אין ביקור בביתו של אדם חלק אינטגרלי מהתהליך? הלא זה אוצר בלום של פרטים מסגירי-תת-מודע. (אני יודע שאתה לא פסיכואנליטיקאי, אני סתם מנסה להבין את המסגרת שבה הם פועלים).

ניתוח יצירות *של* אמן נראה לי מסלול סביר הרבה יותר לחקר מעמקי נפש מניתוח התמונות שאנשים תולים בסלון.
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227742
הבהרה קטנה: בתשובתי לאלכס אכן כתבתי שאני לא פסיכואנליטיקן ולכן טענות שונות העולות במאמרים מבוססות במידה רבה על חומר ביוגרפי, ניתוח מאמרים וכו'. עיקר כוונתי בהתנסחות הזאת הייתה לומר דבר מה על דרך עבודתי בתשובה לאלכס, ולא לרמוז שניתוח מארג החפצים בחדרי מטופלים היא פרקטיקה פסיכואנליטית מקובלת (אם כי בדיעבד אני מסכים שאפשר להבין גם כך את המשפט שציטטת).

ובאשר לשאלה מדוע באמת אין זו פרקטיקה מקובלת, אין לי תשובה מבוססת אבל אני יכול להציע ניחוש: אחת הבעיות שפסיכולוגים מתמודדים איתם היא היחסים הרגשיים שנוצרים בין המטופל לפסיכולוג במהלך הטיפול. פסיכולוגים לומדים שורה ארוכה של טכניקות התמודדות עם המצבים הרגשיים הללו. ייתכן שמהיבט זה יכול ביקור בבית המטופל ליצור יחסי מטפל-מטופל מסוג שעלול לשבש את מסגרת היחסים הרצויה ולהפריע בטיפול; וכך למרות היתרון שבסיכוי לגלות פרטים מסגירי לא-מודע מההתבוננות בבית המטופל, התהליך כולו ייצא נפסד. כאמור, בקיאותי בפרקטיקות טיפוליות מוגבלת למדי, ואם יש למישהו מידע מבוסס יותר אשמח גם אני לשמוע.
תמונות ופסלים בחדריו של פרויד 227795
אפתח בהערת מפתח ראשונה: אינני חושב שיש צורך להיות פסיכולוג מוסמך או פסיכואנליטיקן כדי לדון בחומרים אלו ברמה סבירה, ובדיוק שכפי שאנשים שונים יכולים ואף נקראים לחוות דעתם ולעצב תודעתם בשאלות היסטוריות גם אם אינם היסטוריונים, הרי שגם במקרה זה ניתן לנהל דיון כללי לצורך בדיקה וחידוד שאלות.
דווקא חילופי הרעיונות, ההיגדים, המכתבים והפולמוסים בקרב פרויד וקבוצתו, מוכיחים את הזוויות הרבות והשונות שיש לנושא סבוך זה; מעקב אחרי מערכות היחסים בין פרויד לעמיתיו ותלמידיו מראה אולי את עוצמת הרגש הנלווה למאבק החריף בין התיאוריות השונות להבנת נפש האדם, אולי כפי ששאלת חשיבותם הראשונית או המשנית של החפצים המקיפים אותו פתוחה לדיון.

עקרונית, אין הרבה ספק שחדרו של אדם מהווה פתח להבנת עולמו והדברים הערכיים-סובייקטיביים השונים הממלאים אותו, ואינני חושב שיש להכביר מילים מדוע הדבר כך: הרי כל אחד איתנו מכיר זאת ביום יום.
השאלה המרכזית שצריכה להישאל בקונוטציה זו, היא אם ניתוח סביבתו המיידית של אדם, כמו גם צורת התלבשותו – הנם בחזקת הדברים המרכזיים הקובעים את אופיו. אינני בטוח בכך; אני גורס שמעשיו והיגדיו של אדם חשובים פי כמה מהצורה ומכמות הפסלים והקמיעות המקשטים את חדרו, גם אם הוא 'מאמין' בהם בכל לב או סתם מבקש לשאוב נחת ואינספראציה מעצם המצאותם בקרבתו.

מבחינה זו צורת הופעתו החיצונית וארגון סביבתו הראשונית של אדם אינן אלא בדיקה אסתטית נלווית לשיטתי, אשר אינה כרוכה או קשורה בהכרח להבנת המוטיבציה והסיטואציה הערכית-אתית הראשונית המלווה את מעשיו והתבטאויותיו. בדיקה אסתטית זו הינה בחזקת ביטוי הרצון לפיענוח נוסף וחשוב, אך כל נסיון להבין דרכה באופן מרכזי וראשוני את נפשו של האובייקט הנצפה, אינה אלא בחזקת אינטרפרטציה נוספת לשיטתי, וזאת בניגוד לבדיקת מעשיו המאוד-קונקרטיים ברגע ובפרק זמן נתונים.

במילים אחרות: המעשה וההיגד קובע פי כמה מעטיפתו להבנתי, או מהצורה שאדם מארגן את פני סביבתו הטבעית: אדם מבולגן אינו חייב להיות מבולגן במחשבותיו, ואדם אשר מקשט את חדריו בפיסלונים רבים אינו מחוייב להאמין בהם ו/או לשאוף קורת רוח ותעצומות נפש מעצם המצאותם במקום, גם אם פסלים אלו אותנטיים וגם אם מרמזים על נסיון פיענוח ארכיאולוגי לכאורה.

מקרה טורגובניק הספציפי שהבאת בחיבורך זה מהווה מבחינתי ולדעתי דוגמה ל'עודף אינרפרטציה' מסויים, מאחר והיגדיה השונים מעלים השערות שאינן ניתנות לשום הוכחה קונקרטית בשטח. ה'גבול' מבחינה זו היא אולי הנקודה שבה אדם מתבקש לסייג עצמו במילים 'להבנתי' ו/או 'לשיטתי', ועל ידי כך להעמיד את דבריו ביחסיות מסויימת לדברים אחרים הנאמרים בנדון.
רשימות מטרלינג 227657
לי זה מזכיר את הסיפור הקצר "רשימות מטרלינג" של וודי אלן.

צריך לקרוא את Without feathers של וודי אלן 227761
יש שם איזה פסיכואנליטיקן, דומני הלמהולץ. הנ''ל מצליח למשל לשכנע אקסהיביציוניסט, הפותח את מעילו ברחוב ומגלה מבושיו, לשים במקום זה דג האליבוט מתחת למעילו. כלומר מחליף את הסימפטום בתצורה אדפטיבית חברתית.. בחורה אחת אפילו מתרגשת ואומרת שהדבר שינה את כל מהלך חייה.

באיזה שלב, כאשר פרויד מנודה על ידי הקהילייה הפסיכיאטרית הוא ניתפס ליאוש, ושואף לעשות הסבה מקצועית. דהיינו להיות אקרובט טרפז בקרקס. אלא שתרגיל מסויים אינו תחת יכולתו והוא מוותר על הרעיון.

בדומה לקארל יונג, פורץ ויכוח עז בין פרויד להלמוהלץ, והם ניפרדים אך שוב ניפגשים, וכך הלאה. אלא שהארוע ששם סופית קץ ליחסיהם הוא מותו של פרויד...

שווה קריאה.
צריך לקרוא את Without feathers של וודי אלן 274825
האם יש מהדורה עברית לספר?

צריך לקרוא את Without feathers של וודי אלן 274829
איכשהו זה מזכיר את הספר ההוא של פ.ק. דיק ( ברקת, איפה את?) שהפסיכיאטר הולך לאירועים משפחתיים במקום הפציינט הנוירוטי שנכנס לחרדות.
עוף טופיק....מעוניין בהמלצות לספרים בתחום הפסיכואנליזה 227985
שלום לכם,,לאחרונה אני מגלה עניין רב בתיאוריה הפסיכואנליטית וקורא מאמרים בנושא..אשמח מאוד אם אתם חבריי המלומדים תמליצו לי על ספרים (בעברית כמובן) של פרויד שאיתם אתחיל את ההיכרות שלי עם כתביו ועם הפסיכואנליזה. להתחיל (מעכב סימפטום וחרדה בהוצאת רסלינג נראה לי מעניין מאוד למשל אבל אני לא יודע אם אפשר להתחיל איתו ). חשוב לציין שאני לא בא לנושא מתוך חוסר ידע מוחלט,אני נמצא בטיפול באורנטצייה פסיכואנליטית שגרם לי לחחוש ולהבין על בשרי הרבה מהדברים שפרויד מדבר עליהם: השפעתם של דברים שהיו לא מודעים על ההתנהלות והחיים שלי,ההפנמה באישיות שלי של התנהגות הוריי אליי ,מנגונני ההגנה (הקשים הכפייתיים במקרה שלי) שהנפש שלי סיגלה ועוד. כמו כן מתוך לימודיי במגמת פסיכולוגיה והלמידה בתנועת הנוער(הנוער העובד) אני מכיר את התיאוריה הללית על מבנה האשייות (איד ,אני וסופר אגו) ותיאורית ההפתחות המינית באופן כללי.גם המלצות על פסיכואנלליטיקאים אחרים יעניינו אותי(לפי מה שהבנתי תיארויית יחסי האובייקט שמתקשרת להפנמה של דמויות הוריות פותחה אחרי זמנו של פרויד)
תודה מראש ויומ טוב
פרויד הכי טוב לקרוא בכל כתבי 228089
לגבי תיאורטיקנים אחרים ההגדרות שלך מכוונות אותך ישירות לצוות החי והז"לי של מכון טוויסטוק שבלונדון (מיסודה של אנה פרויד הבת של...) תנסה לקרוא את וויניקוט (קריא מובן וקל) , את מאהלר (אבן בסיס), ויורשיהם הרוחניים שגם הם כבר אינם צעירים ונודף מהם ריח של נפטלין. אם אתה חובב טקסטים קשים ובלתי מובנים או פוסטמודרניזם אני ממליצה לך להתנסות בחוויה המרגשת בשבקריאת קוהוט.

ושאלה ענינית: למה לך? ההבנה הפסיכולוגית התרחבה מאוד מאז ימי הפסיכואנאליזה, ואם אתה מעוניין בתובנה עכשווית על נפש האדם למה לעצור כירכרת סוסים כשאפשר לנסוע במכונית?
נשמט אחד השמות (למרות ההגהה) 228127
כבסיס ממליצה לקרוא את:מלני קליין לצד וויניקוט שניהם ממתווי הדרך של התיאוריות שעוסקות ביחסי אובייקט.
נשמט אחד השמות (למרות ההגהה) 230472
מלאני קליין???
לא יודעת... התיאורייה שלה קצת עשתה לי זעזוע קל. הקטע עם השד הרודף, הפכו את התינוק ליותר מידי מתוסבך, השנה הראשונה שלו בחיים, תעזבו אותו בשקט, כבר מכניסים לו חרדות ודכאונות ופחדי רדיפה, הגזימה זאתי הייתי אומרת.
אבל מאהלר היא ממש מעניינת ואני מסכימה עם הגישה שלה מאד.
מאמר הבקורת של הוו''פ 227997
מבטא באופן רהוט יותר ממה שאני הייתי מצליחה לעשות, את הרגשתי למראה התמונות המעובדות. דהיינו- שאי אפשר להאשים את לונגו בסובטיליות יתרה. האיש לא חוסך באמצעים להגברת הדרמטיות, ותוחב למתבונן את גודש הסמליות עם כפית לתוך הגרון.
הצילומים של אנגלמן, לעומת זאת, נוגעים ללב.

מצפה בעניין להמשך. ואם מותר לבקש מהמערכת- אל תחכו יותר מדי זמן בין חלק לחלק. יש סכנה של אי רצון להתייחס לנושא לפני קריאת כל ששת החלקים.
מאמר הבקורת של הוו''פ 228012
היי אסתי, אם לא תהיינה הפתעות בלתי צפויות, מדי שבוע יתפרסם חלק נוסף.
סינתיה אוזיק 228975
הסופרת Cynthia Ozick כתבה סיפור רלוונטי ביותר למאמר ולדיון שבעקבותיו (תמונות חדר עבודתו של פרויד, הפסלונים, הארכיאולוגיה והפסיכואנליזה, משה). מדובר ב"סיפור" בן שני חלקים שנקרא "From a refugee's notes" (לכן סיפור במרכאות, כי אלה כביכול רשימות), ופורסם בספר "Levitation: Five Fictions" (הספר תורגם לעברית ופורסם בשם "ריחוף").
סינתיה אוזיק 228986
אמיר,
תודה על ההפניה. זה מסקרן אותי. תוכל, בבקשה, לפרט עוד קצת על הסיפור הזה? (חיפוש שערכתי ברשת לא העלה בינתיים כלום).
סינתיה אוזיק 229095
ובכן, ראשית, תיקון. הסיפור נקרא "From a Refugee's Notebook", והקטע הראשון, הרלוונטי לענייננו, נקרא Freud's Room. ברשימה זו מעלה הפליט/ניצול השואה (לא ברור, אבל נרמז) על הכתב תיאורי תצלומים שחלם (שוב, לא ברור אם ראה אותם או דמיין אותם) שבהם נראה חדר העבודה של פרויד בברגגאסה. באחד התצלומים נראה עמוד של מנורה המחלק את התמונה לשניים: מצד אחד הארון ובו הפסלונים, ומצדו האחר הספה. אוזיק/הפליט עושים את הקישור המתבקש (?) בין הארכיאולוגיה לבין "הארכיאולוגיה של הנפש". הרשימה/סיפור מעלה נקודות נוספות, בהן השוואה בין נסיונו של משה רבנו להיות אלוהים לבין נסיונו הדומה של פרויד (כל אחד מהם ניסה בדרכו לשנות את סדרי הטבע) והניגוד יהדות-יווניות (נושא מרכזי וחשוב אצל אוזיק).
אם יש לך גישה לספרייה אוניברסיטאית, הספר Levitation: Five Fictions יימצא ביותר מאחת, ולפחות באחת (חיפה) נמצא הנוסח העברי, כמדומני בתרגומה של עדה פלדור. מבירורים שערכתי, לא ניתן לרכוש את הספר בעברית, על כל פנים - לא עותק חדש (אזל בהוצאה).
יום נעים
סינתיה אוזיק 229099
היי אמיר, תודה. יש עותק אחד באנגלית באונ' ת''א, וכבר הזמנתי אותו.
פרויד הכובש 229430
ברכות שמעון ותודה על המאמץ.

כמה נקודות בקשר לפרויד שאולי יכולות לעניין ואולי הן סתמיות, במיוחד אם ננסה להפעיל עליו את השיטות שלו עצמו.

אני לא זוכר היכן הוא כתב את זה, (אולי בביוגרפיה שלו?) בכ"א פרויד כתב שהוא רואה את עצמו לא כמורה או כמדען, אפילו לא כאיש הגות. הוא חשב על עצמו בתור קונקוויסטדור, כובש. מסתבר שכשהוא היה ילד, הוא יסד יחד עם החברים שלו חבורת-ילדים. זאת היתה חבורה סודית עם סיסמאות וכאלה, והיתה להם גם שפה סודית - ספרדית. לכל ילד היה כינוי וכינויו של זיגיסמונד שלמה (לימים הוא השמיט את ה-ס') היה קונקוויסטדור. ישנם חוקרים שהישוו את האגודה הפסיכואנליטית שהוא יסד לאימפריה האוסטרו-הונגרית, בה פרויד שלט ללא מצרים כמו השושלת ההאפסבורגית, ועם מותו היא התחילה להיתפורר עקב מחלוקות ומריבות.

סתם אפשר אולי ליקשור את הקונקוויסטדור לדברים שהוא כתב בשנות ה1880, ש"היתה לי הארה" והוא נוכח לדעת "שהפסיכולוגיה היא השליטה העריצה, טיראנית, שלי". הרעיון שהישתלט עליו היה הדחף להסביר את כל התופעות הפסיכולוגיות במונחים של תהליכים פיזיולוגיים - הרי הוא התחיל את הקריירה שלו בתור פיזיולוג וניורולוג כפי שתארת בחלק ב'. הדחף הכמעט אובססיבי הזה שלו הוביל לספרו הראשון "הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית".

נקודה אחרת שקשורה למה שאלכס כתב בתגובה 227795, ואולי קשורה גם לאוסף האמנות והסדר המיוחד ששר בחדר עבודתו. את האנקדוטה הזו סיפר לי מרצה לפסיכולוגיה: ראשית יש להביט בתמונה של פרויד ופליס שבלינק
פרויד, הניורוילוג הצעיר, בילה את ימיו במעבדה נידחת בעריכת ניסויים. הוא לא היה היה מקפיד במיחוד על לבושו ומראהו (מי כבר היה מסתכל עליו?). כשהוא עזב את הניורולוגיה לטובת הפסיכולוגיה, הוא התחיל להתעניין בלבושו והיה מבלה שעות בסלוני יופי. מעניין אולי לדעת שב"תרבות וחוסר נחת" (זה השם בעברית?) הוא כתב - אולי בהשפעה תלמודית או הובס/מיל - שבאין ממשלה ששולטת, אנחנו נהייה כמו חיות שרוצחות ואונסות אחת את השניה. בלי סדר, אירגון, טיפוח, מחזור להיות מה שאנחנו חיות.
זקנים מכובדים 229481
היי רון,

התייחסויות לאחדות מהערותיך:

אפשר שבזמן מן הזמנים פרויד אמר שאינו רואה עצמו כמורה, מדען או איש הגות, אך אין ספק שהוא היה כל אלה, וקשה להניח ש"הוא לא ידע שהוא כזה". על פי כל העדויות הוא היה מרצה מרתק. את האיצטלה המדעית לא פשט אף פעם וכפי שציינתי בחלק ב' טען תמיד שהפסיכואנליזה עולה בקנה אחד עם השקפת העולם המדעית. וגם אם מערערים כיום על הגותו, אין חולק על מקוריותה.

עניין הכינוי קונקוויסטדור בילדותו לא מוכר לי, אך אני יודע שבנוסף להזדהותו עם דמות אדיפוס (חלק ג') ועם משה (חלק ו') הזדהה בנעוריו עם דמותו של חניבעל.

באשר להחלפת השם זיגיסמונד בזיגמונד, הוא עשה זאת כפי הנראה בגלל שהשם זיגיסמונד היה שם ששימש בבדיחות אנטישמיות על יהודים. עם זאת, פרויד מעולם לא התכחש ליהדותו (יידון בפרוט בחלק ו').

"האימפריה הפסיכואנליטית" הייתה ברובה יהודית. זאת סיבה מרכזית לכך פרויד הכתיר בשלב מוקדם למדי את יונג, הגוי הנוצרי, ל"נסיך הכתר", הוא לא רצה שהפסיכואנליזה תתפס כ"מדע יהודי" אלא כמדע לשמו. זה לא עלה בידו בגלל המחלוקת המקצועית והריב הידוע בין השניים. אמנם היו חילוקי דעות ומריבות בין הפסיכואנליטיקנים הראשונים, אבל פרויד ניסה למתן אותן ככל יכולתו כדי שהעסק לא יתפורר. הקהילה הפסיכואנליטית התפוררה בעיקר בגלל עליית הנאצים, שתקפו את הפסיכואנליזה חזיתית, שרפו ספרים, והשביתו את ההוצאות לאור של פרסומי האגודה הפסיכואנליטית. רוב חבריה יצאו לגלות, כולל, כאמור, פרויד עצמו שיצא לבסוף ללונדון (עוד על כך בחלק ו').

ובאשר לעניין הלבוש ההדור וסלוני היופי. אכן, כל עוד היה פרויד סטודנט ועבד במעבדתו של ברוקה לא הייתה חשיבות למראה החיצוני. אולם, אחרי כן הוא התפרנס כרופא בפרקטיקה פרטית, וההידור בנוסח המקובל היה מחוייב המציאות, חלק מקוד התנהגות ולבוש שמצופה מרופא. אם תסתכל בתמונות של ברוייר ומרקסוב בחלק ב' תראה, שלמרות הפרש הגילים, קצת קשה להבדיל ביניהם בגלל קוד ההופעה המתבקשת. הזקנים הווינאיים האלה, "זקני הרצל" המטופחים, היו אמורים להקנות מכובדות והדרת פנים.
שקיעתה של הגמוניה 229674
אני לא מומחה לתנועה הפסיכו' ושקיעתה, אך נראה לי שיש משהו במה שאותו מרצה העיר על אישיותו החזקה של פרויד שניהל בקשיחות את "המסדר" שלו.

אם כבר מדברים על היתפוררות של מסורת, כדאי אולי להזכיר את שקיעתה של הפסיכולוגיה הגרמנית. הפסיכולוגיה במאה ה20 היא בעיקר פסיכולוגיה אמריקאית, במאה ה19 היא היתה גרמנית. השקיעה שלה החלה במלחמת העולם הראשונה והנאצים נעצו את המסמרים האחרונים בשאריות שנותרו. הקץ הגיע באופן סימלי בהפצצת לילה של העיר האוניברסיטאית לייפציג, מעוז הפסיכולוגיה, ע"י חה"א האמריקאי. הטייס המוביל קיבל הוראה להתחיל להטיל פצצות על הבניין הגדול הראשון שהוא רואה, וזה היה המבנה ההיסטורי של המכון לפסיכולוגיה קלינית (בו למרבה האירוניה, למדו דורות של סטודנטים אמריקאיים). זה סיפור מרתק ששווה מאמר בפני עצמו.

אגב, במשך הרבה שנים (עד שנות ה80 אאל"ט), פרויד לא ניכלל בקורסי המבוא וההיסטוריה במחלקות לפסיכולוגיה של ייל והארבארד. לא הרבה אנשים יודעים את זה [אמר מייקל קיין].
שקיעתה של הגמוניה 229724
על כך שאישיותו של פרויד הייתה חזקה אין עוררין. חברי האגודה הפסיכואנליטית היו במידה רבה תלמידיו, הם העריצו אותו, ולכן כמעט באורח בלתי נמנע התפתחו יחסי אב-בנים. היות שכולם היו שקועים בתיאוריות הפרוידיאניות כל מחלוקת או ניתוק מיד העלו על הדעת רצח-אב במובן הפסיכולוגי (למעשה הדיון הקטן שלנו פה קשור לחלק ב'). כך, למשל, הפרישה של יונג ואוטו ראנק אחריו נתפסו על-ידי פרויד ויתר חברי האגודה כבגידה, הן משום שפרויד טיפח את שניהם, והן משום שבכל פרישה, היה פוטנציאל של הקמת אסכולה מתחרה לפסיכואנליזה, שנלחמה על התבססותה.
אסכולה מתחרה 229901
לא לפסיכואנליזה, שתמיד התיחסו אליה בהרמת גבה (או הקיצונים, כלאחיזת עיניים), אלא לפסיכיאטריה. אם תרצה אני יכול לכתוב את המעט שאני יודע.
אסכולה מתחרה 229935
אני דיברתי על תחרות לפסיכואנליזה, שרצתה כמובן לכבוש את כל עולם הפסיכולוגיה. מכל מקום, אשמח לשמוע עוד, כמובן.
הקטע שהמטפל יושב מאחורה 230470
בתור מטופלת זה נראה לי כל כך לא נכון.
פרוייד בהחלט גאון משוגע לפי דעתי,אבל היו לו הרבה צדדים בתיאוריה מוגזמים.
אני חושבת שדווקא הישיבה מול המטפל והאפשרות להחליף מבטים, רגשות ומילים תורמת לטיפול בהרבה.

הצילומים ממש יפים לפי דעתי.

תודה
גל
בחדרי 256064
משרדו של פרויד שלח מסר, "יש כאן כל כך הרבה דברים ואין מקום לדברים שלך."

לורה מילר כותבת במוסף הספרים של הני"ט על בתיהם של סופרים ואנשי הגות. "הרושם המוטעה בו אנחנו רואים את חיי הסופרים נובע מההשלכה שלנו כקוראים...זהו צורך אנושי להפוך את מקום היצירה למקדש בו נוצר דבר מה פלאי..."

דיפטיכון 375039
דיפטיכון הוא ציור/צילום המורכב משני חלקים (פורמטים) המהווים קשר אחד לשני, תחשבו- שתי תמונות ממוסגרות אחת ליד השניה, הממשיכות אחת את האחרת.
במיקרה זהו פרוייקט שעליי ליצור עכשיו בלימודי אמנות, אז חשבתי לשתף...
יום פרויד בניו יורק 383230
ראש עירית ניו יורק החליט לחגוג את יום הולדתו ה-‏150 של זיגמונד פרויד. אז איך אתם מרגישים עם זה?
475654
יש כאן חוסר דיוקים קריטיים בתאריכים וזמנים וכדאי לעשות עבודת תיקון מעמיקה בהתחשב הזה שזהו חומר שפשוט למצא
האומנם? 475743
לי

אני לא יודע אם התכוונת לחוסר דיוקים בתאריכים במאמר עצמו, אבל אם זו טענתך, ראשית, אציין שהם לקוחים מהתרגום העברי של הביוגרפיה של פרויד מאת פיטר גיי, הנחשבת למקור מוסמך.
שנית, אם תאריך ספציפי כלשהו נראה לך כשגוי צייני מהו, בבקשה, ורצוי גם שתצייני את המקור עליו את מסתמכת.

שמעון

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים