ישפוט המלך כאן בין שתינו 2499
"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" – תקליטור שירי ההצגה (הבימה, 2005), מדיה דיירקט; תקליטור שירי ההצגה (הקאמרי, 1964), הד ארצי.

כמעט שאין צורך להציג את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". אחד המחזות האהובים והמוכרים ביותר בישראל נכתב על ידי סמי גרונמן בגרמנית, תורגם על ידי נתן אלתרמן לעברית מחורזת – תרגום שמקובל לומר שהעלה את המקור בכמה דרגות – והועלה לראשונה בתיאטרון "אֹהל" ב-‏1943. בעלילה מתחלף שלמה המלך בבגדים ובתפקידים עם הסנדלר העני והכסיל שלמי. באינטריגה משתתפות גם נעמה, אשתו של שלמי, ונוֹפְרית, בת פרעה, שהיא אשתו הראשית של שלמה.

ב-‏1964 הוסיף אלתרמן למחזה פזמונים, סשה ארגוב הלחין, וההצגה הועלתה כמחזמר בתיאטרון "הקאמרי", בכיכובם של אילי גורליצקי (שלמי/שלמה), יונה עטרי (נעמה) ורחל אטאס (נופרית). היא היתה הצלחה עצומה, וב-‏1982 הועלתה שוב, בליהוק דומה (אז החליפה מיקי קם את רחל אטאס). בתחילת 2005 העלה תיאטרון "הבימה" את ההצגה, והיא עדיין "רצה" בימים אלו.


הפקת 1964 - עטיפת האלבום (עטרי, גורליצקי, אטאס)



בהפקה החדשה מככבים אבי קושניר (שלמי/שלמה), גלית גיאת (נעמה) ומירי מסיקה (נופרית). יוני רכטר עיבד מחדש את השירים, וכעת יצא ב"מדיה דיירקט" תקליטור עם שירי ההצגה, ומעט קטעי מונולוג ודיאלוג. במקביל, ניתן לרכוש תקליטור עם שירי ההצגה בגרסת 1964 (שגם בו מעט קטעים מדוקלמים). אני ממליץ בהתלהבות על ההצגה, אבל בין אם צופים בה או לא, האלבום – בעצם שניהם, החדש והישן, מומלצים גם הם. מאמר זה יתמקד במוזיקה של ההצגה, ובהשוואה בין החדש לישן, כפי שניתן להתרשם מהאזנה לשני התקליטורים.

אלתרמן וארגוב: מפגש גאונים

מה יש בהם, בשירים, שהעניק להם מעמד של קלאסיקה? זהו מפגש (לא יחיד) בין שני ענקי הזמר העברי, אלתרמן וארגוב. אלתרמן יצק בשירים את מלוא גאונותו כפזמונאי: שפה עשירה, שיבוצים מקראיים, הומור שנון ותעלולי חריזה יצירתיים.

ארגוב, לעומת זאת, לא תרם למחזה לחנים מהשורה הראשונה שלו. אין בהצגה שיאים של סיבוך מלודי והרמוני המאפיינים את שיריו הגדולים כמו "חופשה באדום", "השמלה הסגולה", "שיר משמר" ורבים אחרים. אולם גם בשורה השנייה של ארגוב יש מספיק מורכבות כדי לעורר קנאה אצל כל מלחין אחר כמעט. אלו לחנים רבי קסם, שתופסים את האוזן מייד ואינם ממהרים להימאס עליה גם אחרי שמיעות רבות.

כנראה שהפשטות היחסית של הלחנים לא נבעה ממחסור בהשראה, אלא מבחירה מודעת, מתוך התחשבות במגבלות: שיריו הגדולים של ארגוב הם אתגר טכני גם לזמרים המובהקים ביותר, ואילו גורליצקי, עטרי ואטאס הם זמרים רק למחצה (האחרונה אולי מעט יותר), שגם צריכים באותו זמן לשחק ולרקוד. יש גם להתחשב במגבלות של הקהל: רוב הצופים במחזמר (לפחות לפני שהוא הופך לקלאסיקה...) שומעים את השירים בפעם הראשונה באולם, ורוצים ליהנות כבר אז; ועליהם לחלק את הקשב שלהם בין המנגינה למילים, שכאמור מסחררות בפני עצמן.

לאור זאת, ולאחר שמאזינים לשירים מספיק פעמים כדי לשים לב לפרטים, מסתבר כי באותם פרטים קטנים מתגלה ארגוב בכל גדולתו. כפי שמצוּטט יוני רכטר בתוכניית ההצגה, "נדמה לי שהבחירות המוזיקליות שלו לטקסטים של המחזמר הן היחידות ולכן הטובות ביותר שניתן לכתוב" (בפרפראזה על האמירה של לאונרד ברנשטיין על בטהובן). התאמת לחן למילים היא עניין לא פשוט, שיכול ליצור מכשלות. יעיד על כך מקום אחד במחזה שבו ארגוב לא כל־כך הצליח: בשורות (מפי שלמי, כשהוא מתפקד כשלמה בארמון) "בית הנשים אולי לרוץ? / חיים של כלב, / אבל האלף שם – יכני רעם אלף!", מצאתי עצמי תוהה (בהאזנות להקלטה הישנה) מהו "רעם אלף". בהצגה החדשה הוחלט לדקלם ולא לשיר את הקטע, ואז מתברר הפיסוק הנכון – "יכני רעם! אלף!" (נדמה לי כי אפשר היה לפתור זאת בלי לוותר על המוזיקה).

אבל לאחר שמודעים לאתגר שבהלחנת הטקסט המורכב, אפשר להבחין עד כמה חריקות כאלו נדירות בשירי המחזה. הלחנים כאן כמעט תמיד מתאימים עצמם למילים באופן מושלם, נזהרים לא לבלוע אף מלה, להדגיש כל חרוז (מרשים במיוחד "שיר היין", שחורז לא רק בין השורות אלא גם בתוכן), וליצור מתח ופתרון בדיוק במקום שבו המילים עושות זאת (דוגמה נאה בשבע השורות הראשונות של "זה לא בשבילי"). פנינה שאהובה עלי במיוחד נמצאת ב"שיר המריבה":

הה, שמן זך בסולת!
הה, דבש ונופת צוף!
ואיזה ראש כרבולת
ואיזה גוף שפוף!
פרצוף מלוח,
אף כפוף!
תנו לשאוף רוח,
אוף!

כאילו לא די בחריזה הגלויה של שורות ה"אוּף", זיהה ארגוב שגם המלה "פרצוף" מתחרזת עמן, והבליט זאת בתעלול יחודי. בתוך כל אילוצי הפשטות הוא מצליח לשמור על חופש משחק ולהפתיע ללא הרף.

קושניר, גיאת ומסיקה: בנעליים גדולות

יש להודות כי למרות הילת הקלאסיקה שנקשרה למחזה במשך ארבעים השנה האחרונות, רוב שיריו לא היו ללהיטים ארוכי־טווח. יוצא מן הכלל "שיר הסנדלר" ("וַי ליומי, וַי ללילי") שהושמע הרבה מאז ועד היום. "זה לא בשבילי" הושמע הרבה פחות, וכל השאר כמעט בכלל לא – לעומת שירים אחרים משנות השישים, שהיו לקאנון של הזמר העברי. ועדיין, בלא מעט בתים בישראל נמצא התקליט מאז, ולא מעטים מכירים בעל־פה כל צליל וכל תג מהביצועים הישנים. זה, כמובן, מטיל משא לא קל של ציפיות והשוואות על המבצעים החדשים. גם אם, כאמור, גורליצקי ועטרי אינם זמרים דגולים (ואטאס רק במידה מסוימת), הרי שהם עשו את תפקידם כהלכה, ומתוקף מעמד הקלאסיקה, קשה להימנע מהתפישה כי "כך צריך השיר להישמע".


הפקת 2005 - עטיפת האלבום (קושניר)



אבי קושניר, לטעמי, יוצא חלש. על הבמה יש לו דווקא לא מעט חן, אבל פורמט התקליטור לא עושה עמו חסד: ללא עזרת המימיקה ושפת גוף, וללא תפאורה, בגדים ושחקנים אחרים על הבמה, בולט מאוד היעדר כישורי השירה שלו. מזל שיש לו רק שיר וחצי, ושהעיבוד מחפה עליו במידת מה (על כך נרחיב מייד). באופן מפתיע, גם בקטעי המונולוג שבתקליטור הוא אינו נשמע טוב: אין לו הדר רב כשלמה, והוא מגזים מדי בפרֶחיות של שלמי (מן הסתם אחראי נוסף לכך הוא הבמאי, אילן רונן). גלית גיאת מוצלחת יותר, בזכות נוכחות קולית חזקה בשירים. לחובתה אציין יותר מדי קישוטי־משחק בשירה, לטעמי, ובדומה לקושניר – הגזמת־מה בפרֶחיות במונולוגים.

מי שבולטת לטובה בתקליטור היא מירי מסיקה. כמו אטאס בהפקה הראשונה, היא "יותר זמרת" משני השחקנים האחרים; וארגוב אכן הלחין לנופרית שירים תובעניים מעט יותר מאשר לדמויות האחרות. מסיקה מנצלת היטב את ההזדמנות, בקול גדול ואקזוטי מעט, בשירה חזקה, מדויקת ועשירה בגוונים.

לשחקני המשנה, שביחד מקבלים נתח נכבד מהשירים, אין הרבה אפשרויות לבלוט או להיכשל. אבל ראוי לציין לשבח את ההגייה המאוד ברורה, עניין חשוב בטקסט המאתגר של אלתרמן. בהקלטה הישנה קשה להבין הרבה מן המילים (בעיקר ב"שיר היין" ו"שיר הסיום", שמשלבים קצב מהיר עם שירת מקהלה גדולה). איני בטוח אם הקרדיט מגיע לצוות או לשיפור בטכנולוגיית ההקלטה, אבל בתקליטור החדש התמונה מתבהרת לחלוטין.

לפני שבוחנים בזכוכית מגדלת את איכויות השירה של משתתף זה או אחר, צריך אולי לבחון את הנוף הווקאלי של התקופה. לחובבי הזמר העברי אלו ימים קשים: זמרים חדשים וכוכבים נולדים עטים על קאנון הזמר העברי, שירי שנות החמישים־שישים־שבעים, וזורעים חורבן והרס. נדמה כי לא ניתן לשמוע ולו ביצוע אחד ראוי. התופעה הדומיננטית היא הוספת "קישוטים" – תווים נוספים בין התווים וההברות המקוריים – ללא טעם וללא חן. נראה שזמרי ימינו, באופן לא מודע אולי, רואים באלו חלק בלתי־נמנע מתפקידם כזמרים. אני חושד כי הסיבה היא שהמודלים לחיקוי עליהם גדלו הזמרים הצעירים הם רוק מצד אחד וזמר מזרחי מצד שני. הראשון דורש שירה שמבליטה את האגו של הזמר ומחצינה את רגשותיו; השני דורש סלסולים. שתי טכניקות השירה הללו זרות למילים וללחנים של הזמר העברי הקלאסי, שהולמים מרחק רגשי מסוים של הזמר מהמילים, והיצמדות ללחן הנקי. יש שחיפשו מפלט אצל זמרים לא־כוכבים ומעוטי יומרות, למשל נעמי פולני עם "התרנגולים החדשים"; אולם שם הקולות נטולי אופי, והשירה נקייה אך חסרת להט. אבל אני סוטה מן הנושא.

חששתי שהביצועים בהצגה החדשה יסבלו מאותה מחלה. אבל החשש התבדה: רוב המבצעים שרים בצורה נקייה למדי, את התווים של המלחין והמעבד, ולא יותר – מבלי לוותר על קולם הייחודי ועל המשחק הדרמטי בתוך השירה (אפשר להבחין בתופעה שאני מלין עליה, במידת־מה, אצל טלי אורן באחד מתפקידי המשנה, וכאמור, אצל גיאת). אני מעז לנחש שנדרשה עבודה מכוונת לא מעטה מצד צוות ההפקה (רכטר?) כדי להביא אותם לכך. על רקע תקופתנו, ניקיון השירה בהצגה החדשה הוא שושנה בין חוחים.

רכטר: יורה בתותחים

החידוש הדרמטי ביותר בהצגת 2005 הוא העיבודים המוזיקליים החדשים של יוני רכטר. משא ההשוואה מונח עליו במידה כבדה הרבה יותר מאשר על הזמרים, ובנוסף לכך נטל ההצדקה: הרי אפשר היה פשוט להשאיר את העיבוד הישן, ובמקום זאת נעשה שינוי רדיקלי. בעצם, רכטר הוא רק אחראי משני – הרי ברור כי מלכתחילה לא היו פונים לתותח מוזיקלי כמוהו אלמלא החליט מי שהחליט (הבמאי?) שנדרשת מהפכה.

אז במה, בעצם, מדובר? בזמר העברי הקלאסי, במיוחד לפני 1967, היה לעיבוד תפקיד משני. יש מילים, למילים יש לחן, הזמר שר את הבתים והפזמון בזה אחר זה, וזהו. הליווי הכלי הוא פונקציונלי בלבד, ולא מתבלט – לכל היותר מעבר קצר עם מנגינה עצמאית בין הבתים או בינם לבין הפזמון. היו מקרים נדירים של ליווי על־ידי תזמורת גדולה (כמו בפסטיבלי הזמר הראשונים בתחילת שנות השישים), אבל גם אז, תפקיד התזמורת היה רק עיבוי לתפקיד הרגיל של האקורדיון. שיר נמשך בין שתיים לשלוש דקות, ובמשך הזמן הזה נשאר אופי הצליל שלו אחיד.

בז'אנר אחר במוזיקה הפופולרית, מחזות הזמר של ברודווי (ובעקבותיהם, הסרטים המוזיקליים של הוליווד), הגישה היתה שונה. שם שיר נמשך הרבה יותר זמן, ויש בו מגוון התרחשויות: רווחים גדולים בין בתים, שממולאים בקטעים אינסטרומנטליים, בטקסט מדוקלם, בריקודים (או תוכן חזותי אחר) וכולי; חילופים בין קטעים מהירים ואיטיים, משחקים בין סולנים למקהלה לנגינה, ועוד. בז'אנר הזה, המלחין לא בהכרח עובד יותר קשה מאשר בזמר הפופולרי המינימליסטי יותר; מי שעובד יותר הוא המעבד.

ב"שלמה המלך" 1964 הגישה היתה במובהק גישת הזמר העברי המסורתי. היתה תזמורת בינונית בגודלה, והיו מעבד (אריה לבנון) ומתזמר (נעם שריף) שעשו עבודה יפה, אפילו יצירתית בגבולות צרים, של ליווי חינני – ופונקציונלי בלבד. על הפתעות סגנוניות וז'אנריות לא היה מה לדבר.

המשימה שרכטר נטל על עצמו היתה להביא את המוזיקה אל מחוזות ברודווי. ראשית, בגיוון סגנוני: כבר בפתיחה מופיעה הפתעה, בדמות עיבוד בארוקי רב־קולי ל"שיר החכם והכסיל". בהמשך נמצא גם בלוז, מעין־ראפ, מעין־רוק, קטע אינסטרומנטלי בסגנון ספרדי, מעט סלסולים מזרחיים, ועוד. להרכב הבימתי הצטרפה חבורת הרקדנים־מקישנים "שָקָטָק", ובשני קטעים אנשיה משמשים כ"סולנים" בתיפוף על מה שבא ליד. חלק מהשירים מופיעים פעמיים, בעיבודים שונים (לפעמים תוך שינוי ההקשר והמשמעות). המקהלה מתערבת הרבה יותר בשירי הסולנים. המקצב של חלק מהשירים שונה (לפעמים באופן עקבי בשיר כולו, לפעמים משתנה במשך השיר) – בולטת הפיכתו של "שיר הסנדלר" לשבע־שמיניות. הליווי חוזק בבס ותופים לצורך צליל עדכני יותר. בקצרה, נוכחותו של המעבד הפכה לדומיננטית.

האם זה טוב? שאלה של טעם כנראה. לצופים באולם התיאטרון תורם הגודש הסגנוני והצלילי לחוויה גדולה (כשהוא מצטרף לעושר של תפאורה, תלבושות ותנועה) – למרות שוודאי יהיה מי שיחשוב שזה קצת רועש מדי. בהאזנה בבית, ההתלבטות יותר קשה: באופן בלתי נמנע, מרוב יער רואים קצת פחות את העצים – הלחנים של ארגוב עטופים ביותר שכבות נוצצות, ואולי קצת קשה יותר להגיע ליופי הטהור שלהם. מצד שני, הבחירות הספציפיות של רכטר כמעט תמיד מוצלחות, וחלק מהעיבודים החדשים ממש יפהפיים. חוץ מזה, יש בדיסק החדש שיר נהדר שמשום מה לא נמצא בדיסק הקודם ("הנח להם שלמה"). ועוד שיר שלא נמצא שם, הפעם ברור למה – "שיר ערש", שהשתלתו בהצגה החדשה היא צעד מפוקפק מעט. אומנם מדובר באלתרמן וארגוב, ואפילו מתוך הצגת תיאטרון – אבל הצגה אחרת, "אסתר המלכה", והמילים לא מסתדרות עד הסוף. לחובבי זמר עברי השיר כבר לעוס למדי, אחרי המוני ביצועים מוקלטים; לפחות העיבוד של רכטר מחדש בו קצת.

ואנחנו: באמצע

אז איזה מהשניים אני ממליץ לקנות? בעצם כבר נתתי את התשובה: את שניהם. צריך לשמוע (כמה וכמה פעמים) את ההפקה הישנה, להכיר ולאהוב את השירים, ואז לשמוע את החדשה, ולהתפעל מהלבוש החדש. זה לא יותר מדי, זה עדיין פחות מדי. כדאי להוסיף לכך צפייה בהצגה (להזדרז!), וגם לחכות או ללחוץ שיוציאו כבר מחדש את הטקסט בספר (המהדורה המקורית אזלה מזמן, וגם בחנויות ספרים משומשים קשה להשיגה). הספר מכיל קטעי מחזה שהושמטו מההפקה הבימתית, ובהם כמובן פנינים אלתרמניות רבות. בנוסף, הוא מכשיר מועיל להתכוננות על הטקסט לפני שהולכים לצפות בהצגה – יש בטקסט הרבה עבודת פענוח שקשה לעשות בזמן אמת, בין אם מילים נדירות ובין אם ציטוטים ומחוות לשיר השירים ולקהלת.

זו השקעה ראויה בהחלט, שהרי מדובר בנכס תרבותי שלא יסולא בפז. אם יש תוקף להבחנה בין אמנות לבין בידור, היצירה הזו היא במובהק בתחום הבידור – אבל היא מוכיחה כמה עשיר, מספק ואף מאתגר יכול בידור להיות. אם באמצע שנות השישים היה מותר לקוות שהתרבות העברית תמשיך ותוציא עוד ועוד כאלה, היום נראה שלפחות בתחום הבידור לא קמו יורשים לאלתרמן ולא לארגוב. בינתיים לא נותר לנו אלא לטפח את המורשת שהשאיר הדור ההוא, להתענג עליה בעצמנו, ולגדל את הדורות הבאים על התפריט המזין הזה.
קישורים
שירי ההצגה בגרסת 1964 - התקליטור
יומן ההפקה 2005
שיר המריבה
יוני רכטר
נתן אלתרמן - ויקיפדיה
אלתרמן - האוסף המחומש - מאמר באייל
סשה ארגוב - ויקיפדיה
מדיה דיירקט
שקטק
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

346544
תודה, הן על המאמר והן על ההמלצה.
והערה לשונית, קטנונית, אחת: כתבת "חבורת הרקדנים־מקישנים...". אני מניח שבביטוי "מקישנים" כוונתך למה שקוראים "פרקשניסטים", כלומר נגני כלי הקשה. יישר כח על הבטוי העברי, אבל נראה לי ש"נוקשים" עדיף.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346548
אבל על התופים מקישים, ולא נוקשים, הלא כך?

1 לא אתה! חיים לנסקי.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346549
ובעברית של ימינו: טמבל שומר אבטיחים :-)
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346575
?
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346576
זה לא היה ברצינות.
(מקשן, מיקשה והדמיון ביניהם).
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346583
האסוציאציות שלי כנראה היו קצת איטיות היום.:)
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346561
ובדלת?
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 346629
בועטים.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347006
אולי מקשנים הכוונה היא דווקא לאותם מקישים על המקש במקלדת ויוצרים מוסיקה בעזרת המחשב. סתם למחשבה.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347021
נוקשים. מי שמקצועו לחזר על הפתחים, אני מוכן לקרוא לו ''נוקש''. אם כי אפילו כאן יש הגורסים ''הקש בדלת''.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347462
יפה, אז חזרנו לנקודת ההתחלה: מקיש ונוקש משמעותם זהה. *אני* מעדיף את הפונטיקה של השני בבואי לתאר את מעשיו של החובט (מחביט?) בכלי ההקשה.

__
הגדרה לתוף: כלי נגינה עקשן, שאינו מוכן לנגן, אלא אם כן מכים בו.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347501
בדקתי באבן-שושן. המשמעות זהה, אבל שתי הדוגמאות שיש שם מן המקורות בהקשר של נגינה הן ''הקיש''.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347939
ומה באשר ל"הקיש" במובן הסיק? המקור משותף?
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347513
לא יפה להטיף לאלימות באינטרנט.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 347950
העדפתך - כבודה במקומה מונח, אבל המונח הנכון היחיד לתיאור פעולתו של נגן כלי ההקשה הוא, כמובן, הקשה. מסיבה זו הם קרויים כלי הקשה ולא כלי נקישה.
מקשן טיפש, טיפש מקשן‏1 348027
עד כמה שאני יודע, כלי נקישה הוא ביטוי שגור ומקובל ל-percussion instruments.
כמו כן, המשקל הזה תואם את "כלי נגינה" ו"כלי נשיפה".
ask google 348031
about 166 for "כלי נשיפה" "כלי נקישה".
about 20,500 for "כלי נשיפה" "כלי הקשה".
ask google 348364
לשאול את גוגל זה נחמד, אבל אם רוצים תשובה מוסמכת, עדיף לשאול את האקדמיה. זה מה שעשיתי, ולהלן תשובתה:

במילון למונחי במוזיקה של האקדמיה ללשון העברית (תשט"ו) נקבע כלי נקישה, וזאת צורת המופת; מכאן המנגן הוא נוקש (אפשר לעיין במונחי האקדמיה באתר שכתובתו רשומה בתחתית המכתב).
כיוון ש"נקישה" ו"הקשה" הן מילים נרדפות או כמעט נרדפות, לא נראה שהגרסה האחרת, "כלי הקשה" ו"מקיש" היא בבחינת טעות.

בברכה
קרן דובנוב
מזכירה מדעית
המזכירות המדעית
האקדמיה ללשון העברית
ואגב, אני מכיר כמה פרקשניסטים אשר חובטים בתופים ובמצילות בזעם כזה, שנראה שהם מוציאים את כל העצבים. לאלו אני מציע לקרוא "מנקשים".
ask google 348366
מתנקשים
נראה לך? 348369
זנגוויל אפוי? 348406
או החיה, בגרסתו החבובתית?
ask google 348425
about 2 for "צורת המופת".
about 91 for "הצורה התקנית"
don't ask google 348427
בערך 135,000 "חמש שקל"
בערך 519 "חמשה שקלים"
בערך 53,300 "חמישה שקלים"
מה קורה? 348430
אתה בטוח שאתה יודע לגגל? או אולי סתם רוצה להטריד?

about 551 for "חמישה שקלים".
about 23 for "חמישה שקל".
about 36 for "חמש שקלים".
about 998 for "חמש שקל".

אבל(!) חלק ניכר מן האחרונים מביאים את הביטוי הנ"ל כדוגמא לבטוי לא תקני
ask academy 348510
איך פנית לאקדמיה ללשון העברית?

אני יודע שהם עונים למכתבים ולשיחות טלפון. נראה שהטכנולוגיות שלאחר 1905 עדיין לא הגיעו אליהם. שלחתי אליהם מייל ולא קיבלתי שום תשובה. יונת הדואר שלהם הגיעה, כנראה, ללבנון.
ask academy 348526
אני פניתי אליהם לאחרונה בשאלה לכתובת acad@vms.huji.ac.il, וקיבלתי תשובה מהירה ואדיבה.
ask academy 348541
אני שלחתי הודעה לאותה כתובת דואר אלקטרוני ב-‏24.10.2005 ועדיין ממתין.
ask academy 348543
אז אולי כדאי לנסות שוב - אתה יודע, לפעמים מכתבים נמחקים בטעות וכו'.
ask academy 348544
בסדר, אנסה שנית.
ask academy 348579
אני כמו יובל (נוב). את התשובה (כולל שגיאת ההקלדה "למונחי במוזיקה") העתקתי לתגובה 348364.
ask academy 369314
פניתי אליהם לאחרונה לכתובת לעיל, ולא נעניתי במשך חודשיים. שלחתי בפקס, ונעניתי (בדואל) למחרת.
האקדמיה היא גם זו שקבעה 348699
כי יאמר "מִנשק" ולא "ממשק". עם כל הכבוד, בשני הנושאים האלה האקדמיה יכולה ללכת לחפש. ואם תנסה להסביר ל-Percussionist שהוא למעשה "נוקש", סביר להניח שהלז יתנקש בחייך.
כתבה יפה 346848
רשימה מקיפה על תולדות ההצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר
" יש כאן :
מלך שהוא סנדלר
וכך הלאה וכך הלאה להוסיף על זה נוכלה... 348496
תודה על המאמר הנחמד. למה מוקד העניינים הפך להיות מקיש נוקש? איזה ניג'וס. בתור מכורה לפסקול המקורי והחדש, שלא מתביישת לשאוג אותם בכל רחבי הבית בכל אפשרות אפשרית בהחלט, החלטתי עם עצמי וגם הסכמתי לעצמי (מכירים את זה שילדים אומרים "את מסכימה לי"?) שהפסקול הישן מיושן מעט, וגם אוזן בלתי מזוינת תתחספס מעט אשר שמיעת המקורי. אם להודות על האמת, הוא אפילו טיפ טיפונת מ-ש-ע-מ-ם, גם משום שהקולות שלהם לא מספיק טובים, אבל עדיין זו הצלחה מוסיקלית ענקית. את החדש פשוט כיף לשיר וכיף להאזין לו, הוא משמח מאוד. עיבוד נפלא.
נקודת מחלוקת קטנה: שיבוץ "שיר ערש" הוא החלטה גאונית ומפתיעה. לקח לי שתי דקות להחזיר נשימה מרוב התרגשות והפתעה כשראיתי את זה קורה בתאטרון.
ואם מישהו חפץ בטקסט - יש לי ואשמח לשלוח במייל - את הגרסה הכמעט אחרונה של הטקסט למהדורת 2005 אשר מוצגת עכשיו בהבימה.
וכך הלאה וכך הלאה
להוסיף על זה נוכלה...
348963
יופי של כתבה. דרושה לא מעט תעוזה, לדעתי, כדי להשוות בין הביצוע המיתולוגי לבין החדש ללא דעות קדומות, אבל הכותב עמד בזה בכבוד.
צל"ש מיוחד על העלאת נושא הקישוטים הקוליים הלא נחוצים לסדר היום. לצערי לא זכיתי לשמוע את הביצוע החדש, עדיין (גם בגלל מיקומי מחוץ למזרח התיכון, אבל גם בגלל אותן דעות קדומות שהזכרתי: החשש שזמרי הגירסה החדשה יוסיפו "קישוטים" לשירים המקוריים כה כבד, עד שיש נטיה להישאר בבית ולא לקחת את הסיכון).
אני לא בטוח שאני מדבר על אותו סוג של קישוטים שירדן הזכיר - לדעתי הצרה הגדולה ביותר של מרבית הזמרים בדורנו היא עם מה שמוזיקאים קוראים לפעמים "גליסים" (צורת רבים של "גליס", קיצור של "גליסאנדו"): כשהזמר אמור להתחיל משפט מוזיקלי בתו מסוים, הוא למעשה נוחת על תו נמוך יותר, ופותח את המשפט בגלישה הדרגתית (גם אם מהירה מאוד) למעלה לעבר צליל הפתיחה המקורי. תיאור מילולי של גליס נשמע קצת מסובך אבל למעשה התרגלנו לזה עד כדי כך שלמרביתנו זאת כבר נשמעת צורת השירה הטבעית.
אם אמנם ל"גליסים" ירדן מתכוון, אני לא מסכים עם ההסבר שמקורם בהשפעה משולבת של רוק ושל מוזיקה מזרחית. גם במוזיקה המזרחית וגם ברוק יש לא מעט זמרים טובים שמשתמשים בגליסים באופן מדוד - כלומר כאפקט קולי אחד מתוך מגוון רחב של אפקטים, שמשתמשים בו ברגעים שבהם זה עשוי לשרת את המילים (או לשרת כל מטרה אחרת, אבל לא באופן אוטומטי). לדעתי הסיבה העיקרית לשימוש המופרז בגליסים מסוג זה היא חוסר יכולת קולית: לא קל לנחות במדויק על הצליל הרצוי, ללא אימון ופיתוח הקול. כך שנחיתה אקראית על צליל אחר היא כורח המציאות אצל זמרים בינוניים, וכיוון שבמשך השנים הציבור הרחב הפסיק לצפות מהזמרים שידייקו בשירה, מה שהתחיל כפשרה הפך להיות מאפיין של סגנון.
נדמה לי, אם כי לא ממש חקרתי את העניין, שהגליסים נפוצים יותר בפופ ישראלי מאשר, למשל, בפופ אנגלי או אמריקאי. לדעתי אשמות בכך במידה רבה הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך. סגנון השירה שהתפתח בהן הוא ייחודי בכך שהוא ביצע בגליסים שידרוג נוסף: ממאפיין סגנוני אחד, זמרי הלהקות הצבאיות הפכו את הגליס להיות המטרה עצמה.
גליסים, ובעברית גלישים או גליצ'ים? 348987
הצעה: גליסים, ובעברית גלישים או גליצ'ים?
"במידה רבה"? 348994
מצטרף למחאה נגד הגליסים - אתך במאבקך הצודק!

אני אבל חולק עליך בנוגע לאשמים. כתבת: "לדעתי אשמות בכך במידה רבה הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך"; לדעתי, הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך (שזמריהן אכן הרבו לחטוא בגליסים ובחטאים אחרים) היו בעלות השפעה זניחה על פני המוזיקה הישראלית, בניגוד חד למעמדן בשנות החמישים והשישים. כמה שירי להקות צבאיות מעשרים וחמש השנים האחרונות האייל (או הישראלי) הממוצע מכיר? שמותיהם של מי מחברי הלהקות האלה היו מפורסמים כשעוד לבשו מדים?
"במידה רבה"? 348997
אני מניח שהשאלה בסוף היתה רטורית, אבל בכל זאת, כדי להדגים כמה מעט שירים נשארו מאז, להלן מה שאני זוכר:
"קום והתהלך בארץ"
"יא-ליל" ("קול פעמונים עולה בעיר העתיקה")
ו"שרית הספרית"

הזמר היחיד שהתפרסם עוד שלבש מדים שאני זוכר היה יהודה אליאס.
"במידה רבה"? 348999
אתה בטח גם מכיר את ''ארצנו הקטנטונת'' בביצוע המקורי (להקת פיקוד צפון), אבל כפי שאמרת, זה רק מדגים כמה מעט שירים נשארו מאז.
"חורף 73" 349010
של להקת חינוך מיוחד.
"חורף 73" 349013
זהו, שזה כבר שנות התשעים, כשליוצאי הלהקות היה מייד מקום בערוץ הילדים (ליאת אחירון למשל, ומי אמר טל מוסרי?)
349047
לתומי חשבתי ש''שנות השמונים ואילך'' כוללות את שנות התשעים.
וטל מוסרי התחיל ב''תופסים ראש'' ו''צעירי תל אביב''. הוא לא צמח בלהקה.
"חורף 73" 349016
של להקת חיל חינוך, לדעתי.
"חורף 73" 349018
כן, ללהקת חיל חינוך קראו אז "להקת חינוך מיוחד": http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistId=15562
"במידה רבה"? 349000
"יונה עם עלה של זית"
(וגם, נשכח קצת וטוב שכך, "שיר הסלנג" - "הי אתה, אם באת לצבא, תלמד לטובתך תלמד את השפה". וגם, עדיין לא נשכח מספיק, "לאחד החיילים" (מה זה היה לך, רחל שפירא?)).
אני דווקא לא שומע הרבה גליסים בכל אלו. כולם, אגב, מהחצי הראשון של שנות השמונים - אולי ירון מתכוון לתקופה מאוחרת יותר?
אני רק שאלה 432004
מה זה גליס?
אני רק שאלה 432029
ראי תגובתו של ירון שפתחה את הפתיל.
להקות צבאיות 349029
אתה צודק שהלהקות הצבאיות של 20 השנה האחרונות לא התקרבו לרמת הפופולריות של הלהקות הצבאיות בגלגולים קודמים. מהבחינה הזאת אני מקבל את התיקון.
אבל מה, אני חושב שללהקות עדיין יש מקום מרכזי כמקום שבו זמרים מתחילים, שחלקם יתפרסמו בשלב יותר מאוחר, מקבלים לראשונה במה, מבססים את הרגלי השירה שלהם, ומתרגלים לרמת הציפיות של הקהל. מהבחינה הזאת התפשטות הגליסים בלהקות הצבאיות הרסנית היום אפילו אם השירים שלהם נותרים אלמוניים.
למי שהזדמן בשנים האחרונות לאירועים ותחרויות למיניהם בבי"ס "רימון" (ומי אם לא "רימון" פולט שוב ושוב זמרים חדשים אל לב המיין סטרים) קל מאוד להרגיש בדומיננטיות של יוצאי להקות צבאיות, ובמקביל, במאפיינים הבולטים של השירה שלהם. גליסים כבר אמרנו אבל יש עוד; למשל, היעדר הבדל בין "חזק" ל"חלש" (מבחינת עוצמת הקול), ואם כבר יש "חלש", אז הוא מועבר בלחישה ולא בשירה.
להקות צבאיות 349079
מעניין - הבדל בשירה בין חזק לחלש הוא כמובן דומיננטי ברוק, אבל האם אתה מוצא כזה ב"זמר העברי"? בעיבודים של "שלישיית שריד" יש בלי סוף קרשנדו ודימינואנדו, אבל זה מבליט את העובדה שהם היו פחות או יותר יחידים בכך (ולטעמי, לא שרדו יפה במבחן הזמן).
חזק-חלש 349100
באמת אולי הבדלים חזק-חלש הם לא המאפיין הכי בולט של הזמר העברי. כתבת למעלה בצדק שדווקא בלהקות הצבאיות הותיקות (וגם התרנגולים למיניהן) השירה היתה מונוטונית. וגם כתבת בצדק שכוכבים כמו הסולנים של "שלמה ושלמי" הם לא דוגמא לזמרים גדולים. ובכל זאת נדמה לי שכללית, הכוכבים של העבר הקפידו על זה יותר. אין לי ראיות לכך בשליפה, אבל נדמה לי שיהורם גאון, יפה ירקוני, שושנה דמארי, הפרברים, אילנית ועוד השתמשו בדינמיקה עשירה שתישמע היום די מיושנת (גם לטעמי). אלה שעדיין מפגינים מגוון של צבעים בשירה גם היום, מבלי להישמע טרחניים, הם בעיקר הותיקים - חוה אלברשטין, ריקי גל, אריק איינשטיין.
מי אלה בעצם שלישית שריד?
חזק-חלש 349102
יפה ירקוני תשמח מאוד לשמוע שהיא "השתמשה בדינמיקה עשירה" :)
שלישיית שריד 349184
http://www.mooma.co.il/artist.asp?ArtistID=2779 , אבל אין שם יותר מדי אינפורמציה. כנראה שלא רק אני חושב שהם לא התיישנו היטב, אלא גם עורכי תוכניות הרדיו הרלוונטיות - אבל בכל זאת פה ושם אפשר לשמוע אותם. אני מכיר רק מעט שירים בביצועם, ואפילו אלו מוכרים יותר בביצועים אחרים, כך שקשה להצביע עליהם באמצעות שירים - אולי רק "טוב ללכת בדרכים". שרו בליווי גיטרות בלבד, והצטיינו בעיבודים מרובי אקשן: קונטרפונקט, מנגינות בגיטרה, וכאמור הרבה משחקי דינמיקה - אבל לפחות היום זה לא נשמע באמת מוצדק.
שלישיית שריד 350440
אגב, הם מיוצגים כאן: תגובה 350439 ב"האם אמרו לך פעם".
גליסנדו (ואין) מזור 348998
תודה על התגובה. אכן, התכוונתי לגליסים. ובצער-מה אני גם נוטש את התיאוריה היפה שלי על מקורם לטובת התיאוריה שלך, הפשוטה והסבירה הרבה יותר.
גליסים 349008
אפשר דוגמאות?
דוגמאות 349044
אוקיי, הנה דוגמאות.
נכנסתי לאתר של רשת ג' ופתחתי את רשימת השירים במצעד הפזמונים ששודר השבוע. בחרתי כמה שמות די באקראי, ואז חיפשתי דגימות שלהם ב imusic.co.il. כל הדוגמאות שלהלן לקוחות מתוך הדגימות (הורדת הדגימות היא בחינם).

דוגמא א': חופשי - שרונה נסטוביץ.
"אולי אתה חושב שאתה מכיר אותי כמו שאתה מכיר את עצמך": בשורה "מכיר את עצמך" יש גליס על ההברות "כיר", "עצ", "ך", כלומר על כל הברה מוטעמת, או מבחינה מוזיקלית, כל הברה שבה אם השירה לא היתה מדויקת, היינו מרגישים.
"תראה אותי תראה אותך, מה שחושבים בפנים זה לא תמיד מה שנראה": בשורה "תמיד מה שנראה" יש גליס על ההברות "מיד", "ש", "אה". כנ"ל - בכל מקום שצריך לדייק בשירה, יש גליס במקום.
"להיות חופשי, להיות כל מה שבא לך": ב"מה שבא לך" יש בעצם גליס על כל תו.

דוגמא ב': אסף אמדורסקי - זה מכבר (ברשימת המצעד של רשת ג' הופיע שיר אחר של אסף אמדורסקי, אבל השיר לא היה ב-imusic, ולכן בחרתי שיר שכן היה).
"זה מכבר אין איש מחכה לי שם": גליס על ההברות "זה", "כבר", "אין", "מ", "כה".
"ואם אין ים הרי אין גם ספינה": גליס על "ים", "גם", "נה".

דוגמא ג': הראל מויאל - אמצע הלילה בכפר.
"אמצע הלילה בכפר": גליס על "לי" ו-"כפר".
"מדליק עוד סיגריה לפני מעצר": גליס על "גר", "ני", "צר".
"אני שומר ומואזין שר מרמאללה": גליס על "מר", "זין".
צריך להבחין בין סלסולים טיפוסיים שלקוחים מתוך המוזיקה הערבית הקלאסית (למשל במילה "מעצר") לבין סתם גליסים (למשל ב"מר" ו"זין").

נראה לי שההגזמה בגליסים מדברת בעד עצמה. מאוד ייתכן ש-‏3 הזמרים שהוזכרו כאן מסוגלים לשיר יותר טוב. מה שבטוח הוא שהם יודעים שאף אחד לא מצפה מהם להתאמץ. מה שעוד בטוח הוא שגליסים בלי חשבון הם חלק בלתי נפרד מסגנון השירה שלהם - יכול להיות ששירה יותר מדויקת היתה אפילו נחשבת אצלם לפגם. על אסף אמדורסקי חבל לי במיוחד - בחור מוכשר באמת, ובכל זאת, אם הייתי לאה גולדברג הייתי שוקל לתת לו סטירה.
דוגמאות 349078
(צליל אסימון נופל).
תודה.
האם זה גליס? 349597
"כלום לא קורה פה, כלום *לו-או* קורה פה.."
(אביתר בנאי)
האם זה גליס? 349650
לא. זה קישוט ענייני ולא נדוש שנובע מזה שהברה אחת תופסת שני צלילים (או יותר).
גליסים 349073
כפי שירון הראה, למצוא דוגמאות זה קל, אבל אנצל את ההזדמנות כדי להוציא קיטור: אתי אנקרי, כשהיא שרה (עם מתי כספי) את "כמו גלגל בתוך גלגל". זה מעצבן במיוחד, כי היא הרי יכולה גם אחרת.
מקום לקיטורים 350419
מנצלת את הבמה להלין על השירה העצלה והלא מדויקת שפשטה בארצנו
יש עוד גורמים שמחזקים אותה כמו העובדה שניתן ''לתקן'' הקלטות, שתופעת ''כוכב נולד'' פשטה בארץ, וכיוב'
אבל אין תרופה לכך מלבד להאזין לחוה אלברשטיין או מדייקים אחרים מתקופות אחרות (גם אז היו ''לא מדייקים'', אל דאגה)
מקום לקיטורים 350425
תכנית רדיו קצרצרה של NPR על תיקוני שירה בעזרת המחשב: http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId...

הדיון הזכיר לי משהו קשור. טריק אולפני נפוץ הוא להקליט את הזמר שר פעמיים את אותו התפקיד בדיוק - לא קול ראשון וקול שני - ולהכניס את שני הערוצים ביחד לתוצאה הסופית. בגלל הבדלי גובה זעירים בין שני הצלילים המושרים בכל רגע נתון, מתקבל אפקט עשיר של "עומק" (יש המון דוגמאות שכולם מכירים, אבל אף אחת לא עולה עכשיו בראש).

בביוגרפיה (בעלת השם המוצלח all you need is ears) של ג'ורג' מרטין, המפיק המוזיקלי של הביטלס, הוא מספר שכשהוא עבד עם הבי-ג'יז, הוא לא הצליח ליצור את האפקט הזה - האחים גיבס שרו פשוט מדוייק *מדי*.
מקום לקיטורים 350438
בביצוע של מתי כספי ל"חופשה באדום" (מישהו כאן הזכיר את ארגוב?), הוא משחק עם זה - חלק מהשורות הן בהקלטה יחידה, וחלק בהקלטה כפולה כזו - עד המשפט שחותם את השיר, שבו נשמעים איזה ארבעה-חמישה מתי כספים שרים ביחד - אם כי לפחות אחד מהם במובהק בגובה שונה (ואולי כולם, והוא פשוט יוצר אקורד?).
מקום לקיטורים 350445
בזמנו, כספי סיפר שהקליט כך (בריבוי קולות) כדי לשחזר את החוויה שהיתה לו מהפעם הראשונה ששמע את השיר: מקהלת בנות ליוותה את הפזמון מצד אחד של הבמה. אאל"ט, זו הסיבה שבסטריאו ניתן לשמוע את "מקהלת כספי" רק מרמקול אחד.
מקום לקיטורים 350471
לא למיטב שמיעתי (שהיא לא משהו).
מתי כספים 350476
נדמה לי שהמקהלת מתי כספים בסוף ההקלטה החדשה של חופשה באדום שרה באמת ארבעה קולות, בלי קשר לטכניקה של הכפלה כדי ליצור עומק. אם כבר מקטרים אז ארשה לעצמי להעיר שההקלטות החדשות של מתי כספי נשמעות כאילו הוא הקדיש חצי שעה לכל אחת ועבר הלאה. המקהלת מתי כספים במיוחד נשמעת כמו פתרון מאולץ מאוד - היא גם קצת מבהילה, אבל בעיקר מעוררת געגועים לחופשה באדום הישן. חוצמזה, למרות שמתי כספי היה ונותר אחד המקפידים הגדולים על שירה מדויקת, בשנים האחרונות מפריע לי שאפילו הוא הגדיל משמעותית את מינון הגליסים.
עדיין כקדם קולטת אוזני הלחן ההוא התמים 361779
מסתבר שגם בתחום הגליסים, לא עלינו, היה אריק איינשטיין חלוץ: ב"לא פעם בקיץ", מפסטיבל הזמר על 1966. אין ספק שזה היה בכוונה ובמודע; למרבה השמחה זה לא תפס במשך עשרים השנים הבאות.
ואני חשבתי.. 497431
שהכוונה לסוג אחר של קישוטים - ה"סלסולים" והוספה של תוים נוספים בין הצלילים העיקריים של המנגינה, אמצעי סגנוני שהוא חלק אינטגרלי מהמוסיקה המזרחית, ולהבדיל, במוסיקה הבארוקית.

והשווה:
שרית חדד עם קישוטים (אני חושבת שיש עוד ביצוע יותר מסלסל ומקושט, אבל לא מצאתי אותו)
חווה אלברשטיין עם לא מעט גליסאנדי, דווקא, אבל בכל זאת לדעתי בביצוע מרשים
והבחורה הזאת, שעלתה בחיפוש אקראי ביוטיוב, ששרה מאד נקי, מדייקת, לא מסלסלת/מקשטת ולא שרה עם כמות משמעותית של גליסים- אבל אני בכלל לא בטוחה שזה הופך את הביצוע שלה לטוב יותר.
ואני חשבתי.. 497463
הביצוע של שרית חדד בעיניי לא מועיל, לא מזיק. לשיר הזה, שיש בו כבר מן הקלישאה, אני מוכן לקבל ריענון בדמות השירה של חדד. כנראה שאם הייתי מקשיב יותר מדקה כבר הייתי מתעצבן.

הביצוע של חווה אלברשטיין, לעומת זאת, עצבן אותי מאוד, כמעט מהרגע הראשון. הקול והמשחק בהגשה שלה נפלאים כרגיל, אבל הגליסים כאן לטעמי פשוט רוצחים את השיר. זה כמובן מאוד חריג אצלה - אני תוהה אם כמו כמו אריק איינשטיין ב"לא פעם בקיץ" (תגובה 361779 (לא שאני יודע עליו - רק מכניס אותו לאותו ניחוש), זה היה ניסיון מודע וחד-פעמי לעשות משהו שונה.

אחרי שני אלו, הביצוע האקראי מיוטיוב היה כמוזיקה באוזניי. יכול להיות שאני סתם שמרן.
הגלשן שלי 549886
לכל מנהג מגונה במוזיקה יימצא המלחין שיעשה בהם שימוש מכוון, שנון ויפה (מרווח הטריטון "המכוער" ו"חמוריקו" של ארגוב). חידה: איזה שיר בפופ העברי עושה שימוש מכוון, שנון ויפה בגליסים?
הגלשן שלי 549938
לא דיברנו עוד על אהבה?
הגלשן שלי 550061
לא שמתי לב! שם נשמע לי שהמוזיקה היתה מעדיפה צלילים מובחנים, ורק הגרון האנושי, אפילו של סוזן ופראן, לא יכול כנראה (אולי גם ב"בנימינה", למרות ששם מצליחים קצת יותר). הדוגמה שלי הרבה יותר בוטה. רמז: כמו ב"חמוריקו", ההשראה באה מחיקוי של צליל מעצבן שגיבור/ת השיר עושה.
הגלשן שלי 550237
ילד מקטר.
הגלשן שלי 550085
אני לא יודע אם לזה הכוונה, אבל במחלק המוסר השכל יש גליס מכוון, שנון ויפה.
הגלשן שלי 550168
נכון, ולא לזה התכוונתי.
הגלשן שלי 550182
לעומת זה בשיר החיים היפים זה מכוון ויפה, אבל לא ממש שנון.
הגלשן שלי 550236
אתה בטוח שזה מכוון?
הגלשן שלי 550245
נשמע ככה, בעיקר ב''רגליה די יפות'' או ב''שרק שוב לא יהיה פיחות''.
הגלשן שלי 550256
גם חווה אלברשטיין שרה את השיר הזה, לא? אפשר לבדוק אם גם אצלה יש גליסים.
הגלשן שלי 550258
זה גליס? נשמע לי (במגבלות הסאונד) כמו סלסול. חשבתי שאתה מדבר על התפקיד של גלוסקא.
הגלשן שלי 550275
שם פחות ברור אם זה מכוון או נובע ממגבלות הקול.
הגלשן שלי 550282
הלו! לפי דעתי שניכם לא הבנתם מה זה גליס! :-)

דוגמא (של ירון, מייסד הפתיל) לגליס היא ההברה הראשונה, "זה", ב"זה מכבר" בביצוע אסף אמדורסקי, על ההתחלה כאן. שימו לב איך הוא עולה לתו הרצוי (מי) מאיזשהו תו לא מוגדר מתחתיו, והשוו לתו הפתיחה היציב בביצוע של אושיק לוי. זה ממש נשמע כאילו שאמדורסקי פשוט לא פוגע בתו הראשון, ומתקן במהירות.

גליס (מהמין המעצבן) "קלאסי" יופיע אצל זמר בינוני בתחילת משפט מוזיקלי או מיד אחרי קפיצה טונלית גדולה יחסית, לפני שהגרון שלו התאפס על הצליל המדוייק. ב"החיים יפים" שנידון למעלה אני שומע טיפה סלסולים אצל פליישר, וגליסנדו מכוונים אצל גלוסקא, אבל לא גליסים, במובן שלדעתי ירון התכוון אליו.
הגלשן שלי 550316
גליס זה פשוט קיצור של גליסנדו, לא? והם יכולים להיות מכוונים או לא-מכוונים, והם יכולים להיות מעצבנים או לא מעצבנים, (ולרוב הם מעצבנים, ולאחרונה או לא-מכוונים או חלק מאופנה של רשלנות). לא? לא הייתי נטפל לגלוסקא אלמלא הדוגמה הוטלה לפתחי. מחר או מתישהו אפרסם לאיזה שיר אני התכוונתי, ואז תגיד מה דעתך.
הגלשן שלי 550346
ברור שגליס זה קיצור של גליסנדו, אבל אנחנו מנסים להבדיל בין מינים שונים שלו. הנה ניסיון לקיטלוג.

גליס ממין א' נובע מיכולת קולית נמוכה - חוסר יכולת לפגוע ישר בתו הנכון - וכאמור, יופיע בד"כ בתחילת משפט מוזיקלי או אחרי קפיצה טונלית גדולה יחסית.

גליס ממין ב' נשמע כמו גליס ממין א', אבל הוא מושר פחות או יותר בכוונה, כי הזמר שמע יותר מדי זמרים ששרים עם גליסים וחושב שגליסים זה יפה. גליס ממין ב' עשוי לפיכך להופיע בין שני תווים קרובים טונלית באמצע משפט מוזיקלי, כלומר במקום בו הזמר לא היה צריך להתארגן על הצליל הנכון. הגליס על ההברה "זה" בתחילת הביצוע של אמדורסקי הוא או ממין א' או ממין ב' (הימור שלי: א'), אבל הגליס על ההברה "נה" בסוף המשפט "עוד חודש, עוד שנה" (39 שניות לתוך השיר) הוא בעליל ממין ב'.

גליס ממין ג' הוא אפקט קולי, אחד מבין רבים, שזמר מיומן ובעל חוש טעם ישתמש בו במשורה. דוגמא: ההברות "where" ו-"o", במשפט "somewhere over the rainbow" בתחילת הביצוע הזה של ג'ודי גרלנד. שימו לב שבפעם השניה שהיא שרה את אותה השורה (52 שניות אחרי תחילת השיר), אין גליסים.

גליס ממין ד' הוא גליסנדו מלא ‏1 - מעבר מצליל אחד לצליל אחר לא בקפיצה, אלא תוך שירת/נגינת כל רצף התדירויות שביניהם, כאשר לצליל הראשון יש זכות קיום מלאה בפני עצמו (כלומר הוא לא "הכנה" לצליל שני), ובכל ביצוע של השיר/מנגינה - עם גליסנדו או בלי - היה צריך לכלול אותו. להפתעתי לא הצלחתי להיזכר בדוגמא ממש טובה, וההכי מוצלחת שעולה על דעתי כרגע היא הגליסנדו שבין שתי ההברות במילה crazy בשיר בעל אותו השם של אירוסמית' (דקה וכמה שניות לתוך השיר). בניגוד לגליסים ממין א'-ג', הכיוון של גליס ממין ד' הוא במקרים רבים מלמעלה למטה. כשכתבתי שאני שומע גליסנדי מכוונים אצל אופירה גלוסקא ב"החיים יפים" התכוונתי לגליסים ממין זה.

בנוסף, יש סלסולים למיניהם, שחלקם כוללים גליסים/גליסנדי, אבל בוא נשים אותם בצד.

הגליסים המעצבנים (לדעתי), ושאליהם אני חושב שירון התכוון, הם אלה מסוג א' ו-ב'. אני לא הבחנתי בכאלה ב"החיים יפים", וגם לא ב""לא פעם בקיץ" שהזכרת בתגובה 361779.

____________________
1 כדי שלא אואשם בבורות אציין שיש המבדילים בין גליסנדו לבין פורטמנטו, כאשר המינוח הראשון שמור למעבר בין שני צלילים תוך השמעת כל הצלילים הבדידים ביניהם (בנבל או בפסנתר, למשל), ואילו השני שמור למעבר דרך כל רצף התדירויות שבין הצלילים (בכלים המאפשרים זאת, כגון כינור, טרומבון, או הקול האנושי).
הגלשן שלי 550384
תודה על הסקירה! בשיר שעליו אני חד - נו, יאללה, מי שעדיין לא רוצה פתרון שלא יכנס לכאן - הם מסוג דל"ת; בכל אופן, זה משהו שברור שאלמלא מילות השיר, זו היתה נחשבת שירה רשלנית ומכוערת (וכמובן הזמרת זכת השירה לא היתה מעלה בדעתה לשיר כך).
הגלשן שלי 550394
אכן זיופים וגליסים בלתי פוסקים (ועדיין חינני ביותר).
הגלשן שלי 567877
סליחה, על איזה שיר אתם מדברים? כנראה שזה כבר לא נמצא ביוטיוב
הגלשן שלי 567883
כן, באמת ירד מיוטיוב. ירדן התכוון לשיר "תני לי להחליט" של ג'וזי כץ, מאחד הפסטיבלים הראשונים בשנות השבעים. לא מצאתי ביוטיוב עותק אחר לביצוע המקורי, אז הנה הגירסה של נינט לשיר.
הגלשן שלי 567970
תודה.
הגלשן שלי 568192
ואם תרצי לשיר בעצמך ולהפליא בגליסייך - הנה לך ליווי מוכן (רק שימי לב לאזהרה שמתחת לתמונה!).
הגלשן שלי 568227
וואלה... תודה גם לך.
הגלשן שלי 550395
גם ריטה ביצעה את השיר הזה, לדעתי בצורה מדויקת יותר (אבל מה אני כבר מבינה, אחרי הסקירה המלומדת של יובל).
הגלשן שלי 550410
אכן שיפור משמעותי בַּדיוק (אך למשל לא בתו הראשון של כל בית).
הגלשן שלי 568239
מין ד':

כאן ב-‏0:55 וכו'

וגם כאן ב-‏0:20, הגיטרה אבל גם הקולות גולסים.
הגלשן שלי 568278
הקישור הראשון מוביל אותי להודעה: This video contains content from UMG. It is not available in your country. Sorry about that. איזה שיר זה?

תודה על השיר השני. לא הכרתי.
הגלשן שלי 568357
השיר הראשון: Visage - Fade to Grey.

השיר השני: !!!
הגלשן שלי 568409
וואו, חטפתי מנת יתר של אייטיז מהקליפ של השיר השני - התסרוקות, הבימוי, הסינתסייזרים... מתחרה אפילו בקליפ של Don't you want me ששיבצתי במאמר על הפנדר רודס, ושנראה כמו פרודיה על עצמו. בכל אופן, בהחלט מדובר בגליס ממין ד'. תודה.

(אז אני לא מכיר אלבומים מוקדמים של הפינק פלויד. מה תעשו לי?)
הגלשן שלי 568447
(נכה בך עם שלושה סימני קריאה!!!)

הקליפים האלה באמת מפליאים. אני לא מצליח להיזכר אם בזמנו חשבנו שהם מרגשים ועמוקים או שהם מצחיקים לגמרי.
ששה סימני קריאה 568452
הגלשן שלי 568361
עוד קישור לשיר הראשון.
באשר לשני - תודה על רגע, קט וחולף ככל שיהיה, של תחושת עליונות מוסיקלית עליך (:
הגלשן שלי 699491
הנה קובי אוז מספר לצביקה פיק בדיחה על הגליסים של צביקה פיק.
הגלשן שלי 699494
איזה יופי. האם אתה ממליץ על הסדרה הזו כולה? (השמועה עליה רק חלפה עמומות ליד אוזני).
הגלשן שלי 699496
ואללה, לא יודע. איכשהו התגלגלתי היום ביוטיוב לפרק הזה, שגם אותו ראיתי בדילוגים רציניים, ובמקרה נחתתי על בדיחת הגליסים. אבל נראה נחמד מאד, וכשיהיה לי יותר זמן אני מתכנן לראות את כל הסידרה.
הגלשן שלי 699503
אז נאלצתי לשפוט בעצמי :-) וצפיתי כבר בפרק וחצי עד עכשיו. יופי של סדרה.
הגלשן שלי 699505
מסכים, כיף לצפות. למרות אקלקטיות מה בבחירת המרואיינים.
הגלשן שלי 699507
יופי, אז שניכם עשיתם לי עוד יותר תיאבון לראות את הסדרה.
הגלשן שלי 699495
אבל מה שאוז מדגים זה לא גליסים, אלא מליסמות, הלא כן?

(ומליסמות הן אמצעי הלחנה לגיטימי ומקובל, מה שגרם לי קצת לבלבול בהאזנה ראשונה לבדיחה. בכל אופן הטענה נגד השירה של פיק הפתיעה אותי. ובדיוק כשתהיתי, השמיעו ברדיו את שושנת פלאים, וניסיתי לשים לב במודע למידת הדיוק בשירה שלו. באמת די מזעזע בקריטריונים של שירה קלאסית; טיפה גליסים, טיפה מליסמות לא מחויבות, הרבה ויברטו בתדר נמוך, ונדמה לי שגם זיופים סתם, אם כי לא תמיד אני משוכנע מה בשירה ומה בהקלטה.

ועם זאת,

1. אולי בהשוואה לשנות השבעים זה באמת היה יוצא דופן וסיבה לבוז; בשביל קובי אוז לצחוק על זה בסדרה חדשה זה קצת מצחיק. אוז שר מדויק עכש"י, אבל אצל רבים מבני דורו והדורות שאחריו זה אפילו לא קריטריון.
1.5 (לא קשור) באחת משתי העונות שראיתי של "כוכב נולד", באחת מתוכניות האודישן, היה איזה רגע שבו פיק (אחד השופטים) התיישב באופן לא מתוכנן מראש ליד הפסנתר שהיה שם, ואילתר כמה שניות של ביצוע מחופף לחלוטין, ככה בשביל הצחוקים, של אחד השירים הישנים שלו. רגע אחרי שזה נגמר אמרנו לעצמנו אני ואשתי, לעזאזל, גם כשהוא כל כך מחפף, וגם כשכבר עבר זמנו לכאורה, הכריזמה שלו כזמר משאירה אבק לכל המתמודדים הצעירים שנתנו שם את נשמתם.
2. כל הזיופים לא מפריעים לביצוע להיות יפה, וללחן הנפלא שלו לזהור.)
הגלשן שלי 699497
בזכותך למדתי עכשיו מילה חדשה - Melisma [Wikipedia]. אז קודם כל תודה.

עד כמה שאני מבין את המושג, התופעה הצביקפיקית שקובי אוז צחק עליה היא טכנית אכן מליסמה, אבל מסוג מאוד מסוים - כזו שהלחן היה יכול להתקיים היטב גם בלעדיה, כי הראשון מבין שני הצלילים ששותפים לאותה הברה הוא רק קישוט מקדים לצליל השני, ה"עיקרי", וזה היה בסדר גמור לשיר רק את השני. אולי לזה התכוונת כשכתבת "מליסמות לא מחויבות"?
הגלשן שלי 699499
כנראה שלזה התכוונתי, אבל ניסחת במדויק את מה שהיה אצלי רושם עמום.
הגלשן שלי 699506
ב"אני אוהב אותך לאה" יש כמה דוגמאות טובות לגליס הצביקפיקי הנ"ל - למשל ההברה האחרונה ב"הנה ימים רבים חלפו", והאחרונה ב"כעיני רחל".

ובעניין שתי התגובות האחרות שלך, מתחתינו בפתיל: אני כנראה עוד יותר בור ממך בטניס, כי אפילו לא הכרתי את הביטוי "שגיאה לא מחויבת". ותודה גם ממני לאלון נחשוני, שבטוח קראתי פעם את התגובה שלו אבל שכחתי את המושג.
הגלשן שלי 699656
בשני המקרים האלה אני לא בטוח שהמליסמה לא מוצדקת - יש לה תפקיד מלודי, וזו אולי שאלה של טעם אם עדיף איתה או בלעדיה.
הגלשן שלי 699657
נכון, אבל במליסמה "אמיתית" זו לא שאלה של טעם אם עדיף איתה או בלעדיה - ברור שעדיף איתה. למשל, אם נחסל את הצליל השני ב"התקווה" - "כו-הול עוד בלבב..." (ועל אחת כמה וכמה אם נחסל את הראשון) - המלודיה תינזק באופן חסר תקנה, בשונה ממה שקורה בשני המקומות שציינתי באאא"ל.
הגלשן שלי 699501
(את ההשראה לביטוי "מליסמה לא מחויבת" קיבלתי ממונח שמשתמשים בו בטניס, "שגיאה לא מחויבת", שבתור בור בטניס תמיד הצחיק אותי - אם היא כן מחויבת אז איך היא בכלל שגיאה? - וגם עורר בי פליאה, שמונח שנשמע על פניו סובייקטיבי ואפור הוא מספיק חד-משמעי כדי לעשות עליו סטטיסטיקות.)
הגלשן שלי 699502
(מצטער על הספאם, אבל את התודה אני צריך להעביר לאלון נחשוני, תגובה 573379.)
350439
זו הזדמנות טובה להמליץ על האוסף החדש של ארגוב בהוצאת ''הד ארצי'', ''מנגינה מאירה, מצלצלת'' - שלושה דיסקים ערוכים לתלפיות. גם לא פסחו, נדמה לי, על אף שיר שווה באמת מהשירים המוכרים (כך שלמי שלא ידע את יוסף מדובר בקורס מקיף), גם נבחרו ביצועים טובים (אפילו לא אחד מרגיז), וגם יש לא מעט פיתויים לשועלי זמר עברי ותיקים, בדמות אי-אלו שירים לא מוכרים וביצועים לא מוכרים. תענוג צרוף.
לו רק יכולנו לנצור 350691
לא חלפה שעה מפרסום התגובה, ושמתי לב שחסר ''החולמים אחר השמש''. נו, אז למי שיקנה רק את האוסף יש עוד למה לשאוף...
לו רק יכולנו לנצור 350702
לחן שאתה מתעב, נכון? :-)
אני דווקא שרה אותו לינוקא כשמטיילים במנשא, והוא תמיד מחייך באותו מקום - בעלייה החדה מעלה ב"נעבור" ("בין הברושים והכרם שנית נעבור").
הוא גם מחייך תמיד בעלייה החדה בסוף כל בית ב"שיר אביב" ("אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר") וגם בכל עלייה גבוהה אחרת בעצם. מעניין אותי האפקט החזק הזה של אותו מקום מדויק בשיר בכל פעם.
לו רק יכולנו לנצור 350706
המממ, מעניין אם גם ינוקא-ירדן טייל במנשא ושיר אחד?
לו רק יכולנו לנצור 350707
נשמע לי שיש לך שם זאטוט מוסיקלי במיוחד.
לו רק יכולנו לנצור 350762
אני לא בטוח שהבנתי את הבדיחה במשפט הראשון עם הסמיילי, אבל ליתר בטחון, תגובה 329450, משפט אחרון.
אני לא טוב בזה כל כך, אבל נדמה לי שהעלייה ב"נעבור" היא במרווח קווינטה, ושמרווח קווינטה נחשב לנעים-באוזן קלאסי. נסי להחיִיך אותו עם "כְּשֶאִ", שתי ההברות הראשונות ב"חורשת האקליפטוס", דוגמת בית הספר לקווינטה.
לו רק יכולנו לנצור 350776
החיוך הגדול באמת של הינוקא מתקבל כשאמו מגיעה לסוף השיר. אתה מכיר את הרגשת הרווחה כשאיזו אזעקה רחוקה שלא היית מודע לקיומה מפסיקה לפתע לזמזם בתת ההכרה שלך? זהו.
לו רק יכולנו לנצור 350784
הצחקת אותי. אצלנו *אף פעם* לא מגיעים לסוף השיר.

_________
ברקת, אם מסורה במיוחד.
לו רק יכולנו לנצור 350783
אה, זה היה סתם חיוך ידידותי. אבל כנראה שזכרתי לא נכון את רגשותיך לגבי השיר.

אנסה ואדווח (הוא מטייל עכשיו בבטחה עם סבא בגן הציבורי, מקום בו האזעקות העולות ויורדות של אמא לא ישיגו אותו).
אני חושבת שהתכוונת ל''שיר השיכור'' 352725
(ולא שיר הסנדלר),
כאשר דיברת על שיר שרכטר שינה את משקלו ל7/8
(בצורה מקסימה לחלוטין)
שיר אחד, שני שמות 352896
שמו המקורי הוא אכן "שיר השיכור" (ככל הנראה) - כך הוא מופיע בטקסט של המקורי של המחזמר (וכך גם בדיסק של ההפקה החדשה), אולם בדיסק ההפקה של 1964 הוא נקרא דווקא "שיר הסנדלר".
כל מילה בסלע 352972
נדירים הם המקרים בהם אני מוצאת דעה שקולעת לדעתי בתאימות כה "מוחצת".

כמה הערות, תוספות וכו' [זה יצא ארוך משחשבתי, עמכם הסליחה]:

דבר ראשון, אני חייבת לציין שגם יוני עטרי וגם אילי גורליצקי הם זמרים טובים לא פחות משהם שחקנים טובים - מדובר בבוגרי להקות צבאיות ששרו בהרכבים שונים (בניגוד לקושניר ולגיאת שהם בראש ובראשונה שחקנים, והראשון ממש לא זמר, למרות ששלחנו אותו פעם לאירוויזיון...). בעיני הם (א"ג וי"ע) עשו עבודה ווקלית מצויינת וגם יצקו הרבה אופי לדמויות. ציינת את המשחק של קושניר ושל גיאת כ"פרחי" מדי, ואני מסכימה לחלוטין, זו בדיוק המילה שחסרה לי ע"מ להגדיר את מה שהציק לי במשחק שלהם.

ממירי מסיקה לא התרשמתי במיוחד עד להצגה (השירים שלה ברדיו לא סחפו אותי), אבל אחרי שראיתי אותה על הבמה - וואוו! איזו תותחית. מדובר בליהוק המוצלח ביותר בהצגה, היא נכנסת לנעליה הגדולות של רחל אטאס המנוחה ולא מביישת את המקור. ראויה לציון העובדה שהליהוק שלה נעשה עוד בהיותה אלמונית למדי - רק בהמשך השנה יצא הדיסק שלה והיא התפרסמה כזמרת. כמו תמיד, כשמלהקים ע"ס הכשרון נטו ולא ע"ס מדד ה"כוכבות" של השחקן, רואים את התוצאות בשטח.

ההצגה עצמה מהנה ביותר - תלבושות, תפאורה וריקודים ססגוניים ביותר. נעשו שינויים בסדר השירים במחזמר וגם כמה תוספות פה ושם, רובם לא הפריעו לי. מעבר ליכולת השירה (והפרחיות המצערת במשחק) של השחקנים הראשיים, שני דברים הציקו לי במיוחד:

א. החריזה המשובחת של אלתרמן קצת הלכה לאיבוד בהגיית הטקסט אצל השחקנים. אני מניחה שהגישה הפעם היתה להעביר את הטקסטים באופן מודרני וקולח יותר, כך שהעצירות במשפטים יהיו טבעיות ויותר בשפת דיבור מודרנית, ולא בהכרח לפי המשקל המקורי. מה לעשות שחריזה דורשת שמירה קפדנית על המשקל, וברגע שהחרוז מוקם פתאום באמצע המשפט בלי נשימה אחריו, הוא פשוט נבלע ברצף המילים, וזה קרה יותר מדי פעמים לצערי.

ב. העיבודים החדשים של רכטר. יוני רכטר הוא אחד מהיוצרים האהובים עלי ביותר, ויש לי הערכה עצומה כלפיו. יחד עם זאת, נדמה לי שמרוב רצון לחדש ולרענן, הוא הלך לא פעם רחוק *מדי* מהמקור, לטעמי לפחות.

אקדים ואומר שאני חובבת מושבעת של ארגוב וגם של מחזות זמר, קראתי את המחזמר במלואו, ואת הדיסק של 1964 יש לי כבר כמה שנים על המדף. בבואי להצגה החדשה האוזן שלי היתה רגילה מאד לביצועים המקוריים, ולא פעם היה קשה לי "להשתחרר" ולהיפתח אליהם. היו בחירות מוזיקליות שבהצגה עצמה הציקו לי ולאחר מספר האזנות לדיסק החדש התחבבו על אוזניי, כך שכיום אני כבר יותר מאוזנת בהתיחסות לעיבודים החדשים. הבעיה שלי עם רובם היא העובדה שמרוב תוספות, שינויי מקצב, מעברים מוזיקליים, ריקודים, תיפופים וכו', כל שיר נהיה חגיגה שלמה בפני עצמו, נמתח על פני דקות ארוכות מדי, ובמינון גבוה מדי זה פשוט הופך להיות טרחני ומעיק. נכון, העיבודים המקוריים באמת היו פשוטים, אבל פשטות היא לא בהכרח דבר רע. אם לקחת כמטאפורה ציטוט מהמחזמר עצמו "לא תמיד העיקר החוכמה, גם השטות מבקשת סיפוק."

לפני כחודש, כשחזרתי מההצגה עם הדיסק, הרצתי אותו מספר פעמים ברצף, ואז חזרתי להאזין לישן. בהתחלה היה חסר לי פתאום העושר בעיבודים של רכטר, אבל אחרי שהאזנתי בקפידה שמתי לב שלמרות הפשטות שבעיבודים המקוריים, לא חסר בהם דבר - היתה תזמורת, היו כלי מיתר וכלי נשיפה במקומות הנכונים (הרבה יותר מאשר בעיבודים החדשים, ובתור חובבת כלי נשיפה וחליל בפרט, זה חסר לי). "כי הלב שום דבר לא עוזר לו, אם חסר לו דבר מה אז חסר לו".

לא תכננתי לפרט על כל שיר (בהפקה החדשה), אבל פתאום שמתי לב שאני חשה צורך לעזות זאת... מצטערת על האורך, אבל אני לא מצליחה להתאפק. מי שירצה, יקרא.

1. שיר החכם והכסיל - ההקדמה הזו היתה קצת מיותרת לטעמי, ויותר מהכל מסקרן אותי מהיכן צץ בית נוסף לשיר - הוא לא מופיע בגירסה הקודמת וגם לא בטקסט של ההצגה. לא ראיתי קרדיט עבור תוספת טקסט לשיר הזה... מוזר.

2. לא נשמעה כזאת I - מירי מסיקה מלכה.

3. לא נשמעה כזאת II - התוספת של השירה של קושניר מיותרת למדי, וצורמת במיוחד השפה " תגידו מה קרה, על מה המהומה". לא רק שאין חרוז (לכל היותר עובר בקושי), אלא שיש הבדל במשלב בין שתי השורות. הראשונה בולטת במיוחד כיוון שהיא פשוט לא משתלבת באופן טבעי עם הטקסט של אלתרמן.
אני רחוקה מלהיות אלתרמן, אבל אחרי שחשבתי על זה כמה דקות, הצלחתי להגיע להצעה הבאה: "הגידו על שום מה // היתה המהומה" (אפשר גם "כל המהומה" אם שרים את השווא ב-מ' כמו שווה ולא כמו צרה). גם מתחרז, וגם שומר על המשלב.

4. למה שלמה - הפרדת שיר היין לשני חלקים שונים היתה בחירה מעניינת, אבל לא התחברתי אליה. את שירת הראפ(?) הפגנה כלל לא אהבתי. על הבמה עם השלטים והריקודים זה עוד עובר איכשהו, בדיסק זו רצועה שאני מדלגת עליה בלי לחשוב פעמיים.

5. שיר השיכור - אמנם ההקדמה ה"מזרחית" אינה לטעמי (אני לא מחובבי הז'אנר, מה לעשות) והיא תמיד ארוכה לי מדי ומעיקה עלי... א-ב-ל ההמשך ב-‏7/8 פשוט מדליק לחלוטין, ומשדרג את השיר בכמה רמות. אני מאד אוהבת שירים במקצב 7/8, זה מקצב מאד שמח, ועל הבמה זו בכלל היתה חגיגה שלמה.
אני מודה שלשיר הזה היה לי קל יותר להסתגל - מבין כל שירי המחזמר המקורי השיר הזה הכי פחות אהוד עלי (השירה של גורליצקי עם ההגיה המודגשת של הצירה המלא קצת מעיקה, הלחן הוא בעיני מהפחות מוצלחים, והעובדה שהשיר סובל מעודף השמעות לא עוזרת). פרט לכך גירסת השיר החדשה שוחררה לרשת כבר לפני כשנה, כך שידעתי מראש מה אני הולכת לשמוע והיה לי זמן להרגיל את האוזן ולהתכונן נפשית...
לסיכום: מבחינתי מדובר בהברקה העיבודית של המחזמר ב-ה' הידיעה.

6. זה דודי מדוד - לא אהבתי.
שינוי המקצב הפך את השיר לאיטי יותר ואבד לו חלק מהעוקץ שהיה במקור. הקצב המקורי שהיה קוצף ושוצף התאים במדוייק לטקסט ולהלך הרוח של נעמה, העיבוד החדש הוא משהו שונה לחלוטין, לא רע בפני עצמו, אבל פשוט לא קשור, לא משתלב. בביצוע המקורי הזעם של יונה עטרי פשוט נטף מכל מילה, היה בו הרבה פלפל, אבל גם אהבה לבעל, בעוד הביצוע החדש נשמע בעיקר מייבב ובעיקר "פרווה".

7. ריקוד נופרית - לא קיים בדיסק הישן, איזה כיף שהוא נכלל בחדש!
8. הנח להן שלמה - כנ"ל (ומירי מסיקה מלכה, כמובן).

9. אישי כמו כולם - ההקדמה המדוברת של גיאת (בקול מצטפצף) מדגימה יפה את עקרון ה"פרחיזם" עליו דיברנו.
השיר עצמו עובר דיי מהר, אין לי הערות מיוחדות (לא מתעלה על המקור).

10. שיר הנקמה - מצויין, כמו כל השירים של מירי מסיקה. יש לציין שבשירים של נופרית השינויים בעיבוד היו מינוריים יחסית, וזה בהחלט לטובה. אהבתי את העיבוד הקולי של הבנות המלוות אותה.

11. שיר החכם והכסיל II - חמוד למדי, עיבוד קולי מעניין.
הביצוע המועדף עלי היה ונשאר המקורי, אבל בנקודות; אין ספק שגם לביצוע החדש יש חינניות בלתי מבוטלת. ידיד שלי טוען שהם נשמעים כמו הגששים, במיוחד כמו גברי (נו, חוכמה גדולה, זה בגנים!) ואני טוענת שהם דווקא מזכירים לי יותר את התרנגולים (גם כן "הפתעה גדולה" - אחרי הכל מדובר בשירים של ארגוב...).

12. שיר היין - בסדר. לא מתעלה על המקור, אבל לא גורע.

13. שיר ערש - תוספת דיי מיותרת מבחינתי. על אף שמדובר בשיר נפלא, צדק ירדן בכותבו שהוא כבר לעוס למדי (יתכן שהפעם דווקא עיבוד ראדיקלי יותר היה מצליח להפיח בו חיים חדשים), והוא אכן מרגיש קצת זר ולא משתלב באופן אינטגרלי.

14. אל השדות - אוי ואבוי.
העוול שנעשה לשיר הזה הוא פשוט בלתי נסלח מבחינתי.
זה היה שיר הערש המקורי שחתם את המערכה הראשונה, אך כיוון שהפעם הונחת שיר ערש אחר, השיר הזה הפך לשיר הפותח את המערכה השניה. כתוצאה מכך העיבוד החדש הפך שיר ערש עדין (עם עיבוד חליל מקסים) למין שיר סמי-מזרחי שכאילו יצא מפסטיבל שירי הדכאון של הגשש.
בפרט חסרה לי השורה (שהושמטה הפעם) ששר שלמה: "שלי שלי הוא זה השיר, אשר ירונו; כן הוא קיים, שירי, שיר השירים".

15. בודד אני - אין טענות על העיבוד, את השירה של קושניר אני פחות אוהבת. חבל במיוחד על ההחלטה להפוך את הבית האמצעי משירה לדיבור (ציינת את זה במאמר). זה אולי מבהיר את הטקסט, אבל דווקא הבית הזה הולחן בואריציה מעט שונה ומעניינת, והוא חסר לי. כמו כן חסר הבית האחרון "הרי לך מרוב משחק וחילופין למלך אין עם מי לשתות בגילופין" - למה סתם להשמיט?
החלטה תמוהה במיוחד היא לשנות שתי מילים בשיר "בודד אני בזה" הפך ל"בודד אני בודד" ו"מה טוב היה ללגום" ל"מה טוב היה לשתות". איזו סיבה היתה לשנות דווקא כאן את הטקסט המקורי של אלתרמן?

16. זה לא בשבילי - אכן כך.
הביצוע החדש מתחיל לא רע (הבנות המלוות), אבל נשאר רך מדי ובהמשך מתחיל להימרח ולהתפזר לכיוונים לא רלוונטים (ואלס קלאסי?! איך זה קשור?!) והוא פשוט מאבד את העוקץ. זה לא שהעיבוד רע, הוא מעניין, הוא נשמע טוב, אבל הוא ממש לא מתאים לסיטואציה. חבל במיוחד על קיצור הפאוזה הדרמתית-קומית אחרי השורה "וחסר לי שלמי בעלי" מה שדי פגם בבדיחה לדעתי.
גלית גיאת לא מתקרבת ליונה עטרי, וההפסקות לריקודים ושלל "הדגשות" באמצע השיר מאריכות אותו יותר מדי, ולטעמי סתם קוטעות את הזרימה, הקצב והחיוניות שהיו במקור.

17. שיר המריבה - לא רע, אבל שוב, לא מתעלה על המקור.
המשחק של עטרי ואטאס פשוט טוב בהרבה, ומה שיותר מציק לי הוא שבביצוע החדש נשמע שהן בעיקר מדברות את הטקסט במקום לשיר אותו.

18. שלמי ונעמה בארמון - כל מה שכבר כתבתי על השחקנים, נכון גם הפעם.

19. שמש מוף - שוב ביצוע ווקאלי נפלא של מירי מסיקה.
גם הפעם אהבתי את הליווי הקולי של הבנות, פרט לסופרנית שנאלצה לצפצף את תפקיד החליל שהיה בעיבוד המקורי. אני יודעת שאני לא אובייקטיבת, אבל זה לא רק מהאהבה לחליל אלא באמת גם בשל העובדה שהצפצופים האלה פשוט לא נשמעו טוב (הבחורה מגיעה לגבהים האלה, אני לא מנסה לגרוע מיכולותיה הווקליות; אבל מבחינת השילוב, העיבוד כמכלול - לא אהבתי).
אם כבר הגעתם עד הלום (סחתיין עליכם!) - מישהו אולי יודע מה זה "מוף"?

20. שיר הפיוס - אני אמביוולנטית.
עיבוד מרענן ומעניין, אבל קצת יותר מדי... גם הפעם מרוב שינויי קצב ונסיון לגוון את העיבוד כמה שיותר, השיר לא זורם מספיק לטעמי, וחסר את החינניות והקלילות שהיתה במקור.
למרות כל זאת (זה ישמע לכם סותר, אבל זה לא) הפעם דווקא אהבתי את הנגיעות המזרחיות ב"שלמי אתה אשכול הכופר" (רק חבל שהן נמרחו יותר מדי) ואת שינוי המקצב ב"מהר שלמי מהר חבקני". גם בהמשך היו משחקים מעניינים בשיר, שמצד אחד בהאזנה נטו נשמעים קצת "יותר מדי", אבל על הבמה תורגמו לריקודים מגניבים ביותר (החסרתי פעימה כשקושניר סובב באויר את גלית, סחתיין עליהם!).
סה"כ אהבתי את השיר, היה שמח, זה העיקר.

21. שיר סיום - היי!
נכון שגם המקצב המקורי הוא "הורתי" למדי, אבל העיבוד החדש מקצין את זה עד כדי כך שכל פעם שאני מאזינה לו אוטומטית אני רואה בעיני רוחי להקת ריקודי עם (עם התלבושות והכל!). פרט לכך, שלושה בתים קוצצו ממנו באכזריות, לא יפה!

לא תאמינו, אבל בזאת סיימתי.
A shot rings out in the Memphis sky 353729
תודה על ההסכמות והפירוט, אני מוצא שאני מסכים איתך על הרוב (צריך באמת להרביץ למישהו על "תגידו מה קרה"; נראה לי שקם דור שכבר לא מודע לכך שזה לא תקני‏1! ההצעה שלך "הגידו על שום מה" וגו' טובה מאוד).

"מוף" היא שמה העברי של ממפיס, מהערים המפורסמות של מצרים העתיקה (ואולי השם המצרי? "ממפיס" הוא בבירור תעתיק יווני).

1ומי שכבר כן יודע שהציווי צריך להיות שונה מהעתיד מתכנת אתרי אינטרנט עם כפתור "כנס". את מי אני צריך לכנס?
הספר קיים 429065
רכשנו אותו לפני ההצגה והתענגנו עליו יחד, כך שבהצגה זיהינו את פניני אלתרמן ואפילו את הגמויות.
איפה אפשר למצוא.....? 459930
איפה אפשר למצוא את הגרסא המקורית של המחזה לצפייה? (עם אילי גורליצקי)
איפה אפשר למצוא.....? 459939
אני בספק אם ב-‏1964 ההצגה צולמה. יש לי יסוד לא-ודאי לחשוב שזו של 1982 (עדיין עם אילי גורליצקי) צולמה ושודרה בטלוויזיה (אולי ותיקים ממני יכולים לאשר מכלי ראשון). אם כך, יש סיכוי (אבל לא וודאות) שהיא נמצאת בארכיון רשות השידור. האם זה זמין לציבור? לא יודע, אם אתה מוכן להתאמץ מספיק אתה מוזמן לפנות אליהם.
נראה שאכן לא צולמה, אבל אולי ב-‏1972 כן 460064
ב"כך היה" שידרו בשנה האחרונה צילום של "שיר היין" מאותה שנה. הצילום בש"ל כמובן ובאיכות גרועה למדי, אבל מקסים לראות: http://www.youtube.com/watch?v=tMkNJVfkJXE

עוד מארכיון הערוץ הראשון: יונה עטרי שרה את "זה לא בשבילי" (מתוך מופע מצולם כלשהו): http://www.youtube.com/watch?v=kSb_KoCOJgU
היא מקסימה (על אף שהיא מתעקשת לשיר "בִּדִיוק" בעקביות מצערת).
עיבוד כלי הנשיפה נשמע לי נאמן למדי לעיבוד המקורי (המקסים) של אריה לבנון.

אחרון חביב גם כן מ"כך היה": דקה של אילי גורליצקי שר את "שיר הסנדלר" 1982: http://www.youtube.com/watch?v=GHJZulBhnTs
(ושר "איננוֹ". *אנחה*. העולם אינו מושלם).
נראה שאכן לא צולמה, אבל אולי ב-‏1972 כן 460498
תודה. יש לציין שהעיבוד של "שיר היין" כאן שונה מאוד מזה שבדיסק של ההצגה הראשונה - כל הקטע האינסטרומנטלי לא נמצא בדיסק, ולא השירה המואטת בסוף. אני מניח שמה שמצולם כאן הוא מה שהיה על הבמה, וזה מאשר חשד שלי - שהדיסק משלב הקלטות דיאלוגים/מונולוגים "חיים" מההצגה, כולל צחוקים ומחיאות כפיים מהקהל, עם הקלטות מוזיקליות מהאולפן. "החשד" (לא שזה פשע, כן?) הזה התעורר אצלי קודם רק בגלל שלפעמים המעבר בין הדיאלוג לשיר נשמע לא חלק. עכשיו מתברר שגם העיבודים המוזיקליים שונים.
נראה שאכן לא צולמה, אבל אולי ב-‏1972 כן 460567
א. הגיוני, מקובל ורצוי שהשירים מוקלטים באולפן. הקלטות חיות מהבמה נשמעות טוב פחות, ואין סיבה שההנצחה באלבום לא תהיה מיטבית. הרבה פעמים דווקא הקלטות חיות מהבמה זהו פתרון זול כשלא רוצים להשקיע בהקלטות אולפן. את הירידה באיכות שומעים היטב, למשל בהקלטה של "יוסף וכתונת הפסים" משנת 92' כמדומני (עם חוה אלברשטיין ושי זורניצר).

ב. ייתכן (ואף מתקבל על הדעת) שהעיבודים שהיו על הבמה בשנת 1964 נשמעו ממש כמו בדיסק, אבל בשנת 72', אחרי 8 שנים, חלו שינויים. יכול להיות שבזמן הזה המחזמר ירד והועלה מחדש, סביר שהתחלפו שחקנים וצוות, אולי גם בעלי תפקידים משפיעים כמו במאי, כוריאוגרף, מנצח ומעבד.
מופע שנות השבעים (שלהם) 530943
אתמול הם שוב הופיעו ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר"! הם - אילי גורליצקי (70), יונה עטרי (74), וגם אריה לבנון (78, הגילים באדיבות ויקי), שעיבד את המוזיקה להצגה הראשונה. איתם על הבמה היו התזמורת הסימפונית חיפה, המקהלה הקאמרית טבעון, ודפנה ארמוני (ינוקא) בתפקיד נופרית, במקום רחל אטאס שהלכה לעולמה.

זה הלך כך: לבנון כתב עיבודים חדשים (לתזמורת סימפונית ומקהלה; במקור היו מעט נגנים וזמרים), וגם הלחין כמה קטעים לתזמורת בלבד, וגם ניצח. גורליצקי, עטרי, ארמוני והמקהלה שרו את השירים המוכרים, עם מעט העמדה, וביניהם ובין קטעי התזמורת תמצת גורליצקי את העלילה, תוך שיבוץ מעט חרוזים מן המחזה, מונולוג וחצי, וקומץ הגיגים וזכרונות מסביב למחזמר. האודיטוריום של חיפה היה מלא.

אז איך היה? נשים דברים על השולחן - לא באים להופעה כזו בציפייה לניצוצות מוזיקליים חדשניים. אפילו לא למען הנוסטלגיה, שהרי מי שראה אותם בהצגה המקורית יודע שהחוויה הבידורית-אמנותית לא תשוחזר כאן במלוא עוצמתה. באים לחלוק כבוד (וחלק אולי באים כי הם מנויים לסדרה, אבל בכל אופן היה קהל מבין ואוהב). בהינתן זה, היתה הופעה ענקית.

המקהלה היתה מפוספסת - הם לא קיבלו הרבה קטעים, והקטעים שהם כן קיבלו לא עשו עימם חסד. החלקים שלהם בשיר הסיום, ועוד יותר מזה "שיר השתייה", מהירים מדי למקהלה גדולה. המילים נבלעו לחלוטין והעליצות הדרושה נבלעה בכבדות. דפנה ארמוני התחילה בקול עצור להדאיג ב"לא נשמעה כזו", אבל התחממה בהמשך, עשתה "שמש מוף" מצוין, וב"שָֹרָתי בשחק" כבר פתחה את מלוא הפה ונתנה ביצוע אדיר. אבל ארמוני אינה הסיפור כאן (בעצם היא סיפור מעניין, אבל סיפור אחר). רק אציין לשבח את המלהקים שחשבו עליה: חוץ מזה שמבחינת שירה היא נהדרת לתפקיד, הקול שלה מזכיר מאוד את זה של אטאס.

אריה לבנון הרשים: גם התזמורים וגם הלחנים החדשים היו יפים, אם גם לא פורצי דרך. נגיעה נחמדה במיוחד: בבית של ארמוני בשיר הסיום, המילוי התזמורתי שבין השורות שלה היה מנגינה "מצרית".

יונה עטרי התחילה מהוסס - כללית בסדר, אבל עם כמה צלילים אבודים בשני השירים הראשונים. חששתי לה לקראת "שיר המריבה", שהוא גם קשה טכנית, גם משיאי המחזמר, וגם היא צריכה לעמוד בו כשווה מול ארמוני. אבל התברר שהיא רק שמרה לו כוחות: היא שרה בו בעוצמה, בדיוק ובהתלהבות, ולא נרתעה גם מתנועות ריקוד מפתלות גו ואגן. את האיכות הזו היא המשיכה גם ב"שיר הפיוס".

ואילי גורליצקי? נראה שכבר זמן רב הוא התגעגע להופיע מול קהל. הוא פשוט חגג: התרוצץ על הבמה, פלרטט עם הקהל ("אין מה להגיד, אתם קהל מוכשר"), ושר גם בקטעים של המקהלה. גם הוא פספס כמה צלילים בסופי שורות, ומסיבה שלא ברורה לי רץ מהר מדי במונולוג המפורסם "היא את מלכי אוהבת", אבל מה זה חשוב. בנסיבות אחרות ההשתלטות שלו על הערב היתה יכולה להתקבל כטרחנית, אבל כאן זו המסיבה שלו, וקל לפרגן לו. אני מניח שמבחינתו הם יכולים לצאת עכשיו לסיבוב הופעות.

כאמור, זו הופעה שאולי החלק הכי חשוב בה הוא מחיאות הכפיים בסוף (ארוכות ובעמידה). אבל המשתתפים הרוויחו אותן ביושר, גם הערב.
מופע שנות השבעים (שלהם) 530951
אוי, כמה אני מקנא!

(נדמה לי שהייתי האלמוני מתגובה 214892)
מופע שנות השבעים (שלהם) 531031
כמדומני זו לא הופעה חד-פעמית. תהיה לך ההזדמנות.
מופע שנות השבעים (שלהם) 537095
אז הנה הזדמנות נוספת, ב-‏9 במרץ בהיכל התרבות בתל-אביב.
מופע שנות השבעים (שלהם) 537746
חזרתי מההופעה לפני זמן קצר (תודה! תודה!).
הרושם שלך התקיים גם כאן, תו לתו ולפרטיו. באופן כללי, כמעט כל המשתתפים השתפרו עם התקדמות ההופעה. דפנה ארמוני התחילה גרוע, ובשירים המאוחרים היתה מרשימה ביותר. למען האמת, עד שקראתי את תגובתך בשנית הייתי בטוח שהיתה בעיה בסאונד. המקהלה באמת לא תרמה, וחבל, חוץ מאשר בשיר אחד (שכחתי איזה). יונה עטרי היתה מצוינת, ובאמת הרשימה במיוחד בשיר המריבה ובשיר הפיוס. בהיותי ילד, הקטע היחיד שזכרתי מההופעה (בטלוויזיה) היה הילוכו התרנגולי של גורליצקי בשיר הפיוס; כנראה אינני יוצא דופן, כי על פי מחיאות הכפיים הנקודה הזו היתה רגע השיא בהתרגשות הקהל.
הייתי, כמובן! 531347
היה פשוט מעולה. דפנה ארמוני הייתה ליהוק מוצלח ביותר (נופרית היא ללא ספק תפקיד ל"ביג מאמא", ולו המחזמר היה מוצג בחו"ל זה היה תפקיד לזמרת שחורה). לא מצאתי בעיה בשירה שלה ב"שערוריה כזאת", והשיר השלישי שהזכרת הוא "שיר הנקמה" (או "שיר המצרייה" - מה קרה ששכחת את שמות השירים?). אילי ויונה היו מצוינים כתמיד, נראה שיש אנשים שקורצו מחומר מיוחד והם פשוט לא מזדקנים...

אריה לבנון שינה לא מעט אבל שמר על רוח העיבודים המקוריים (שלו) והחזיר עטרה ליושנה (אחרי ה"עיבודים" של רכטר זו הייתה חוויה מתקנת). המקהלה הייתה טובה, בעיקר בקטעים שמראש נועדו לשירה של כל הקאסט (למשל "שיר היין" היה מצוין, והעיבוד שהם שרו היה כבר אז, רק לא הוקלט לאלבום, מסתבר. ניתן למצוא אותו ביוטיוב http://www.youtube.com/watch?v=tMkNJVfkJXE). אני חולקת עליך - לא היה טעם לתת להם מלאכותית קטעים נוספים, גם ככה לא אהבתי שהם שרו את "שיר החכם והכסיל" (שנועד במקור לסולו של דמויות משנה). זה לא נשמע טוב בביצוע מקהלה וקצת התבאסתי, זה אחד השירים האהובים עליי ביותר.

שיא הערב מבחינתי היה "אל השדות". זה שיר יפהפה ועדין, והוא בוצע ללא דופי, לשמחתי גם בנאמנות רבה לעיבוד המקורי. התרגשתי עד דמעות, מילולית. זו הייתה חוויה מתקנת כפליים, מאחר שבהפקה של הבימה הפכו את היוצרות, ומשיר ערש שחותם את המערכה הראשונה הוא הפך לשיר "מארש" שפותח את המערכה השנייה, פשוט רצחו אותו לגמרי.
הייתי, כמובן! 531363
בהפקה שראיתי, זו מלפני כמה שנים, עם קושניר בתפקיד שלמי, הם סיימו את המערכה עם ''אל השדות''.
הייתי, כמובן! 531366
לא הם לא, בוודאות. הם סיימו את המערכה הראשונה ב"שיר ערש" ("היכל ועיר נדמו פתע...") שגם הוא נכתב ע"י אלתרמן/ארגוב, אבל להצגה "אסתר המלכה" וזו הפעם הראשונה שהוא שובץ ב"שלמה ושלמי". שיר יפה, אבל מקומו לא שם, לטעמי. המערכה השנייה נפתחה בצעידה של קוצרים בדרך ליום עבודה בשדות, ואז הם שרו את "אל השדות".
ומופע סף שנות השמונים 536907
ובן לשנתון עוד יותר מוקדם בזמר ובבידור הישראלי עדיין מופיע באופן סדיר: שמעון ישראלי (1932). לפעמים בצוותא ת"א, לפעמים בחיפה, למשל במוצ"ש ה-‏6 במרץ. עבדכם ינכח וידווח.
טוב מאוד 537677
ובכן, אפשר להבחין שהוא קצת פחות צעיר מפעם (מתקשה לפעמים למשוך הברות ארוכות, שמץ של רעד קל בידיים), אבל רק קצת. הוא שר ומדבר בקלות ובנינוחות, והבאס המיתולוגי עדיין רועם כשצריך. מתברר שהוא מגדיר את עצמו כשחקן יותר מאשר כזמר, ובהתאם המופע הוא של דיבורים (בעיקר על עצמו) לא פחות משל שירים. החומרים שלו טובים, יותר מכפי שחשבתי: השירים הסאטיריים (את רובם לא הכרתי) והמונולוגים עדיין עוקצים יפה, ובזכות מינון טוב של אירוניה עצמית הוא נחלץ מסנטימנטליות-יתר. ביתו אירית מלווה אותו בפסנתר חשמלי. יש לה מדי פעם שורה בשיחה פסאודו-ספונטנית איתו, ואז מבינים מה זה אומר שהוא שחקן, אבל היא באמת חמודה, והיטיבה לעבד את "עמוק עמוק העצב בעיניים" ואת "סתם יום של חול". הראשון הוא רגע שיא במופע: אחרי שהוא מקדים ומסביר למה הוא לא הקליט את השיר בעבר (אורלנד אמר לו שהוא צעיר מדי), הביצוע שלו מתחרה עם זה של אריק לביא.
טוב מאוד 537698
גם אצלכם הוא נתן רק קטע קטנטן מ"תורת היחסים"?
טוב מאוד 537705
אני חשבתי שהוא שכח את המילים. גם ב''סתם יום של חול'' הוא לא שר את כל הבתים.
טוב מאוד 537712
לדעית השירים האלה נמאסו עליו מרוב שימוש.
התורה על רגל אחת 537741
כן.
(אז מה, כולם כאן כבר ראו אותו לפני?)
שאל ת'אייל 531359
אי שם בראשית שנות השמונים, שודר בטלוויזיה מעין סיפור אותו חייט (אילי גורליצקי) מספר לילד. כל מה שאני זוכר הם קטעי משפטים של גורליצקי: "אני תפרתי לגנרלים". "טלאי מאחור - כמו למכנסי רכיבה". כמו כן היה שם קרב תותחים מוזר, אני חושב שבין הרוסים לטורקים.
מישהו יודע מה זה?
שאל ת'אייל 531364
זה מתוך "המימיה שהלכה לאיבוד" של נחום גוטמן.
אני לא משוכנעת לגבי הספר, אבל זה נחום גוטמן בברור.

הדודה באה והביאה שמלה, מלפני המלחמה (מלחמת העולם הראשונה). מבד משובח - אבל עם קצת חורים. זה בשביל נחום, להכין לו מכנסיים ארוכים‏1. את החורים הציעה הדודה לאחות עם חוטים. לקחו את המכנסיים לחייט.
את רעיון החוטים החייט פסל מכל וכל. "אני תפרתי לגנרלים. לי יש מספריים!" מכנסיים אינם גרביים ולא מאחים עם חוטים.
הוא הכין מכנסיים, סידר את החורים שיהיו מאחורה, ושם עליהם טלאים משולשים, עם תפירה מסביב כדוגמא, כאילו בכוונה.
תוך כדי כך, הוא סיפר על המכנסיים שתפר לגנרל רוסי. הגנרל יצא למלחמה, נפל בשביל, ושוביו הורידו ממנו את המכנסיים, הואיל והן היו כל כך משובחות. לאחר זמן הוא הצליח למצוא את שובהו, זיהה את המכנסיים, ולקח את המכנסיים בחזרה.

אגב, אותן מכנסיים היו בעוכריו של נחום גוטמן, הואיל וכשבאו לגייס לצבא התורכי, הם לא הסכימו להאמין שהוא בן 15 וטענו שהוא בן 18, וכשיר לגיוס. והוא נאלץ להמלט.

1 כמקובל לבחורים שהגיעו לפרקם.
פמחת קרה מקרה. 531367
הגנרל הרוסי היה קרוב של בר-כוכבא?
פמחת קרה מקרה. 531382
מדוע?
אבטיח. 531383
גם בר-כוכבא נפל בשביל (והוא שם, בכלוב).
חרררמפ*2 531386
אבטיח. 531414
כנראה שבר כוכבא, אם לא היה בעצמו גנרל אז הוא אכן היה קרוב של הגנרל. הבן שלי הגדיר אותו הבוקר כ-''איש צעיר, גבה כוכב''. אגב, הוא גם טען ש-''הוא היה גיבור, הוא קרא לדהור''.
אבטיח. 531420
ואני תמיד חשבתי שאם הוא צריך עזרה מדרור אז כנראה הוא לא כל כך גיבור.
אבטיח. 531552
קפץ על האריה!
קפץ על האריה!
כל העם אהב אותו, קפץ על האריה.
והסיום: 531553
אריה.
אריה.
אבטיח. 531562
ואילו אני לא הבנתי למה הוא קרא לי דרור, כששמי בכלל לא דרור.
והוא שם בכלוב 531385
גם בר כוכבא נפל בשביל.
שאל ת'אייל 531377
הוא לא תפר לגנרל מכנסיים, אלא מעיל.
סליחה ושליחה.
שאל ת'אייל 531381
מכנסיים.
לחלוטין מכנסיים.
ולא מעיל.
שאל ת'אייל 531388
נכון.
שאל ת'אייל 655758
את המעיל כבדרך ארץ, אז לבש יחיאל פרץ.
שאל ת'אייל 531384
תודה רבה!
שאל ת'אייל 531393
על פי הקישור שלקמן, בספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" יש סיפור בשם "מכנסים ארוכים". זה זה?

שאל ת'אייל 531398
כן.
מספריים גנראל ומכנסיים ארוכים 531401
הסיפור הראשון מתוך 'סיפורים מצויירים' בו מספר גוטמן על החייט שתפר לו מכנסיים עליהם כתב 'אז ידעתי: האדם הזה, הצועד במכנסיים אלה, כבר נעשה בחור'.
בהמשך, בסיפור 'עוד על מכנסיים ארוכים', אכן מתייחסים אל גוטמן הצעיר כבחור המשתמט מגיוס כי 'אלה מכנסיים של בן עשרים ושתיים'.

בזמן העבודה מספר לו החייט על 'בגד' שתפר לגנראל רוסי (לאחר מכן אכן מתייחס הגנראל לבגד כמכנסיים).
מספריים גנראל ומכנסיים ארוכים 546708
נורא ואיום. את ה''בחור'' במשפט שנתפר על המכנסיים קראתי במבט ראשון ב-ו' חלומה...
! 655751
שאל ת'אייל 531408
כן.
שאל ת'אייל 531421
"מימית הפלאים"

ועוד שמונה-עשר סיפורים כתובים ומצוירים בידי נחום גוטמן.
כנס וערך: אוריאל אופק.
סיפורים שליקט מ"דבר לילדים"
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651164
שנים שאני מחפשת ולא מוצאת :(
זה צורך נפשי אני פריקית של המחזמר של 1964
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651189
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651213
ראית שכתוב שם "חסר במלאי"?
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651215
האמת שלא. בכל אופן מי שמחפש את זה, יכול לחפש באתרים כאלה או להזמין בחנות דיסקים.
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651224
ראית שזה נכון ל2002?
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651229
לא ראיתי, וגם עכשיו כשאני רואה לא ברור לי מה התאריך הזה מסמן.
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651242
לבינתיים

_______
ובהזדמנות: מזל טוב להפונז ולתשע
איך איך איך אוכל להשיג את התקליט/ור המקורי? 651292
הופה, תראו מי קפץ לביקור! איזה כבוד. תישאר לקפה?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים