מהספסל האחרון 2659
זיכרון ילדות מבית הספר הסובייטי

הַשֶּׁמֶשׁ מִתְפַּתֶּלֶת בַּעֲצַלְתַּיִם
וְחוֹצָה אֶת צָהֳרֵי הַיּוֹם
יֵשׁ בִּי חֲרָדָה לְהֵרָדֵם בֵּין חַמּוּקֶיהָ
אֵלּוּ מְעַטּוֹת שְׁעוֹת הָאוֹר
שֶׁמִּשְׂתָּרְכוֹת מְגֻשָּׁמוּת
כְּמוֹ צֹאן כְּבָשִׂים לֹא מְסֻפָּרוֹת
לְלֹא שִׂימַת לֵב חוֹדְרוֹת אֶל נִשְׁמָתִי
וְחוֹנְקוֹת קְרִיאוֹת שִׂמְחָה רַעֲנַנּוֹת
מֵהַקַּיִץ הָאַחֲרוֹן וְחֹפֶשׁ.

הִבַּטְתִּי בַּחַלּוֹן שֶׁסִּמֵּל לִי הַרְבֵּה.
נִסִּיתִי לִרְאוֹת הַשָּׁמַיִם - קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְהָצִיץ
כְּשֶׁאַתָּה תַּלְמִיד בְּכִתָּה א'
אַתָּה יוֹשֵׁב זָקוּף וְכִמְעַט לְלֹא נִיעַ, כִּי צִוּוּ עָלֶיךָ
וּבְכָל זֹאת רָצִיתִי לִרְאוֹת הָרָקִיעַ הַקָּלִיל.
אוּלַי גַּם עָלֶה מִתְעוֹפֵף בְּקַלֵּי קַלּוּת - מוּל שַׁחֲקֵי הַתְּכֵלֶת.
נִסִּיתִי לִגְנֹב בְּמַבָּט פּוֹזֵל מֵהַסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן
מָה עוֹד הָיִיתִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת?


קישורים
השיר כתמונה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

באמרו למה המשורר התכוון 402335
שיר יפה מאוד.

אני תוהה על השורה "אֵלּוּ מְעַטּוֹת שְׁעוֹת הָאוֹר", שהתחביר שלה נראה מאוד מגושם, על סף הלא-תקני (אפשר איכשהו להבין אותו אם מוסיפים פסיק לפני ואחרי "שעות האור"; בכל מקרה, שגרתי יותר "אלו שעות האור המעטות") - אני חושב שזה פשוט תחביר רוסי. מכיוון שבשאר השיר העברית היא למופת, נדמה לי, אני תוהה.
באמרו למה המשורר התכוון 402349
בשירה מקובל גם תחביר לא תקני.
באמרו למה המשורר התכוון 402354
כמובן. וכמובן, רצוי שזה ישרת מטרה כלשהי. לא *התלוננתי* על התחביר, רק רציתי להבין מה מטרתו - בעיקר מכיוון שמדובר בשורה בודדת בתוך כל השיר.
באמרו למה המשורר התכוון 402358
יכול להיות שהכוונה היא לחבר את ה''מועטות'' גם ל''חמוקיה'' (על אף שהם זכריים) - לא רק שעות האור מועטות, אלא אף השמש עצמה ''מועטה'' באיזה אופן.
באמרו למה המשורר התכוון 402353
תודה על תגובתך!

לשיר קצב איטי, לכן התחביר "לא תקני".לדעתי, קצב יכול להעביר תחושת האווירה האיטית של שיעור למשל... .קצב מאפיין שירה.
יפה 402692
ואין קשר לתחביר רוסי? הכבשים באו מהארץ או משם?
הגדרות 403756
אני אכתוב עכשיו דברים שברורים לגמרי, רוב הזמן, לרוב האנשים: י

בשביל להמשיך לחיות אני אצתרך לשכוח. י

זכרונות.

להאחז בזמן, או, קצת לצידו של הזמן, בזכרונות.

לנסות להאחוז בדבר הזה זמן שהוא גדול בהרבה

אבל, זאת בכלל לא הסיבה

אבל, זו הנקודה שאני כל הזמן חוזר אליה!

שיכחה.

שיחרור הזכרון ממעגל המודעות

נע החוצה על פני רמות המודעות השונות רכס אחרי רכס

עד כי הוא נע בתנועה חפשית
אבל ''באותן מעטות שעות האור'' זה באמת תחביר רוסי. 404029
В те немногие часы света.

תחביר רוסי למהדרין שבמהדרין.
באמרו למה המשורר התכוון 428577
הי ירדן, השיר כולו לא מפוסק מחוץ לנקודה בסוף כל בית. אני מניחה שאכן קיים שם פסיק בכוונת המשורר
402402
השיר מתאר ילד שיושב בכיתה, עייף, כמעט נרדם, מנסה להסתכל מבעד לחלון ולהשיב את נפשו.
זו סיטואציה מוכרת, שכל מי שהיה ילד יכול להזדהות איתה. אולם יחודו של השיר ביכולתו לאפיין את הסיטואציה. לא בכדי הוא נקרא "זיכרונות מבית הספר הסובייטי". האוירה הרוסית מובעת בשיר ביותר מדרך אחת.

התרגומיות שעולה בקריאה, כבר בשורות הראשונות, ויוצרת הרגשה מתווכת:
"הַשֶּׁמֶשׁ מִתְפַּתֶּלֶת בַּעֲצַלְתַּיִם
וְחוֹצָה אֶת צָהֳרֵי הַיּוֹם
שמש שמתפתלת (הרי צורתה עגולה), שחוצה את הזמן (ולא, כמקובל בשפה העיברית, הזמן הוא "חצות היום").

יֵשׁ בִּי חֲרָדָה לְהֵרָדֵם בֵּין חַמּוּקֶיהָ
אֵלּוּ מְעַטּוֹת שְׁעוֹת הָאוֹר
שֶׁמִּשְׂתָּרְכוֹת מְגֻשָּׁמוּת
כְּמוֹ צֹאן כְּבָשִׂים לֹא מְסֻפָּרוֹת

המשורר מתאר זמן משתרך, איטי, מגושם, והאסוציאציה שעולה בו, הדימוי שאותו הוא בוחר להביא לשם המחשה, הוא עדר כבשים לא מסופר. הדימוי אכן קולע. הצמר המיוזע מעביר את הרגשת הנימרחות השוררת. אולם זוהי אסוציאציה של מיטען תרבותי זר, לא ישראלי, לא מקומי (מלבד, אולי, לילדי הבדואים).

לְלֹא שִׂימַת לֵב חוֹדְרוֹת אֶל נִשְׁמָתִי
וְחוֹנְקוֹת קְרִיאוֹת שִׂמְחָה רַעֲנַנּוֹת
מֵהַקַּיִץ הָאַחֲרוֹן וְחֹפֶשׁ.

הכבשים חודרות אל נשצתו בלי שהוא שם לב (גם כאן, המבנה המסורבל: ללא שימת לב) וחונקות את הרגשת החופש שנשארה בו מהקייץ האחרון.
כעט עובר הילד לנסיונות חסרי סיכוי על מנת להחיות בו את תחושת החופש. החלון כבר איננו חלון קונקרטי כי הוא "סימל לי הרבה", אך גם אינו הסמל שהיה. הנסיונות להסתכל בשמים נכשלים.

הִבַּטְתִּי בַּחַלּוֹן שֶׁסִּמֵּל לִי הַרְבֵּה.
נִסִּיתִי לִרְאוֹת הַשָּׁמַיִם - קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְהָצִיץ
כְּשֶׁאַתָּה תַּלְמִיד בְּכִתָּה א'
אַתָּה יוֹשֵׁב זָקוּף וְכִמְעַט לְלֹא נִיעַ, כִּי צִוּוּ עָלֶיךָ
וּבְכָל זֹאת רָצִיתִי לִרְאוֹת הָרָקִיעַ הַקָּלִיל.
אוּלַי גַּם עָלֶה מִתְעוֹפֵף בְּקַלֵּי קַלּוּת - מוּל שַׁחֲקֵי הַתְּכֵלֶת.
נִסִּיתִי לִגְנֹב בְּמַבָּט פּוֹזֵל מֵהַסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן

השורה האחרונה הופכת להתרסה מרירה:
מָה עוֹד הָיִיתִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת?

השיר מתאר מצב של מסגרת נוקשה ("ציוו עליך") החונקת את תחושת החופש (עלה מתעופף ורקיע קליל)ואין מושיע. מלבד התוכן הסיפורי, השיר חוזר פעם שניה באפן כתיבתו, המנסה להביע את רחשי ליבו (החופש), אך נתקל במסגרת השפה (דיקדוק, אוצר מילים, תחביר), ואין מושיע.
תגיד בכנות 402409
מה עשית חוץ מ cut and paste, וחזרה על השיר במלים קצת אחרות?
גם אצל ביאליק-''ואם ישאל המלאך'' תשרי,תרס''ה,ווארשא. 402477
סיטואציה דומה לזו מופיעה גם אצל ביאליק בשירו ''ואם ישאל המלאך''. בשיר זה המשורר לוקח את הקורא למחוזות שונים בחייו ובהם הילדות, הנעורים ותקופת הלימודים בבית המדרש.הגמרא מתוארת בתמונת לשון מעניינת ''גמרא היתה לזקני שעירת גוילים ומעוכה. ובכרסה-שתי שערות של זקנו הלבן, חוטי ציציות פסולות של טליתו הקטנה וסימנים של הרבה טפות חלב ושעוה, ובגמרא הזאת, במעי אותיות מתות בדד פרפרה נשמתי''. הלימודים בבית המדרש מתוארים כחונקים את הנפש ועם זאת בהמשך השיר מהווים מקור לצמיחת השירה ''באותיות המתות שירי חיים הקרו''.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 402694
אני, אישית, מעדיף לצרוך את הדימויים שלי ממשוררים שהארוטיות שלהם מופנית כלפי משהו שהוא לא דף גמרה (למה תמיד כשאני כותב על שירה אני נהיה עילג?) ללא קשר לכמה הדימויים האלו עדינים ומורכבים.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 402888
גמרא ולא גמרה.
באליק הוא מכותבי השירה המשובחים שבאופן עיקבי המורות בבתי הספר והתיכון עושות לו רצח אופי שנשמר לעד בליבותינו. חבל.

לבי התגובה המרושעת על הגזור והדבק: אם לא הבנת את התוכן החדש שבדברי, מה חבל.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 403120
מדוע לדעתך עדר כבשים הוא "בלתי מקומי"? האם עדרי כבשים נפוצים בערבות סיביר יותר מבכרמל?
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404136
אכנכון, אדונילי.
עדרי כבשים הגולשים במורדות, באחו הירוק, הם מראה של חו''ל יותר מאשר של הארץ. לפחות בעיניי.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404156
אחו ירוק זה אירופה. כאן אנחנו מסכימים.
אבל השיר מזכיר כבשים מיוזעות בקיץ, לפני הגֵז. אין דבר יותר ים־תיכוני מזה. אולי פרט לפיתה טרייה עם לבַּנה מחלב עזים, שמן זית וקצת זעתר מלמעלה.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404242
ים תיכוניות לבנטינית כפי שאנחנו אוהבים לזכור אותה מבעד למשקפיים עבות המסגרת האירופאית, ולא כפי שאנו, בני המקום מכירים אותה באופן מיידי עד כדי כך שזו האסוציאציה הראשונה שעולה בראשנו.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404530
אני לא יודע בשם איזה "אנחנו" אתה מדבר, אבל אני אוכל להנאתי לבנה, ורואה עדרים כמעט בכל טיול לגליל או לכרמל (בדרך כלל חם).

בכל אופן, עדרי כבשים *איננה* האסוציאציה הראשונה המתחברת אל "סובייטי".
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404567
ים תיכוניות ומשקפיים עבות מסגרת זה לא צירוף סותר (וראו אריס סאן).
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404596
ודן חלוץ.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404602
מאחר ואת נטפקנית אני ארשה לעצמי: "משקפיים עבי מסגרת".
טודה וסליכה.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404604
וישנה!
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404610
וישנה בכוונת מכוון.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404629
כשמסבירים בדיחות זה לא הופך אותן ליותר מצחיקות.
וזה המקום להשמיץ את ביליק. 404938
לדעתי נושבת מהשיר רוח זרות שאיננה מכאן. כמובן, אפשר להתווכח מה זאת "זרות" ומה זה "כאן". יכול להיות שעם חלק מהקוראים הישראלים עדר כבשים מתקשר אסוציאטיבית עם הווי המקום. לדעתי צריך להקשיב למה שעולה מהשיר באופן כללי ואז לחפש למה אנו חשים זאת באמצעים הספרותיים שבהם השתמש המחבר, ולא להיפך, מהפרט אל הכלל.
הכבשים תומכות בהרגשת הזרות שהרגשתי ממילא, ולא להיפך: שבגלל הכבשים אני מרגישה זרות.
שמעתי פעם מאריאל הירשפלד על ההבדל בפרשנויות של שיר, פרשנות קטנונית נוסח "למה התכוון רש"י" ופרשנות רחבה שקולטת ושואבת את השיר כמכלול. ככה שאין לי עניין להתווכח על כבשים כן או לא.
שו-שו-שובך יונים 405002
היש ישראלי יותר מ http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3779&... ?
שו-שו-שובך יונים 405028
אל תבלבל את האלמוני עם עובדות. כל הערה שאינה מתאימה לתחושה הסובייקטיבית שהוא חווה היא קטנונית ומיותרת.
שו-שו-שובך יונים 405453
אכן אתה צודק. עדר עיזים יכול להיות ישראלי מאוד, כשהשיר נכתב כך.
הוא גם יכול להיות אירופאי מאוד כשהשיר נכתב בשפה תיקנית פחות, שגורה פחות על הלשון.
בילדותי, לא ידעתי 404266
שצריך להוריד את הקרש הזה לפני שעושים צרכים, אז עד גיל 12 בערך הייתי יושב על הקרמיקה המגעילה, אחר כך גיליתי והתביישתי מאוד במשפחה שלי.
שיר מזעזע באופן מוצלח 405662
מקלקל מצב-רוח יעיל במיוחד, יש לצרף אזהרה לקורא.
לולא קראתי את פרטי הכותב, 407970
חשבתי שהכותרת מהווה חידוד מיותר מעט לביקורת ברורה על מערכת החינוך באופן כללי.
אפילו אצל תלמידת בית-ספר חצי דמוקרטי בלי גדרות וסורגים השיר מעורר הזדהות...
כבשים לשמחתנו יש ברחבי העולם, אך לי הן לאו דווקא התקשרו לנוף מקומי, אלא לכבשים שלפי האגדה סופרים בשביל להרדם, וכשאינן נספרות - נוצרת לאות פנימית.
אולי גם עלה - אולי גם לראות עלה, ואולי גם להיות כעלה...
משהו בשיבושים מתאים לשיר ומותיר אותו מאוורר.
לולא קראתי את פרטי הכותב, 428585
ויתכן שקיימת פה קונטציה נוספת: "כבקרת רועה עדרו"- חדגוניות שביאוש , שמתחבר לא רק לנוקשות שבמסגרת ולכמיהה לחופש, כי אם גם ליאוש שבהמתנה לגזר הדין, ושמתערבב עם הפחד מהמבוגר, מהסמכות, מהמסגרת. וההמתנה לגזר הדין היא חלק מהחדגוניות, המתנה שבשיגרה, חיים בצל הפחד, התחושה של הנידון התמידי. אמא רוסיה הסטליניסטית, שהיא גם סימבול.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים