הערוץ שכולם חיכו לו (חלק א') 2995
הקמת ערוץ 2 בראשית שנות התשעים עוררה ציפיות גדולות וגם חששות מרובים בקרב גורמים שונים במשק, בפוליטיקה ובתרבות הישראלית. חזרה לדברים שנשמעו באותה תקופה מאפשרת לבדוק מה התגשם ומה התבדה.
לוגו ערוץ 2 (מקור: הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו)
"מאחר שהיא היתה כמו עיסה שטרם עוצבה, כל אחד ניסה להניח עליה את חתימת רגלו וידו כדי להיות בפנים" (נחמן שי בראיון ל"אותות", יולי 1993).

ה-‏4 בנובמבר 1993 היה יום תחילת השידורים המסחריים של הרשות השנייה – ערוץ 2 (לאחר שנים של שידורי ניסיון, שהחלו באוקטובר 1986). חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הועבר בכנסת ב-‏1990, לאחר עיכוב של שנתיים ו-‏22 שנה של מונופול בתקשורת האלקטרונית בישראל.

הדרישה להקמת ערוץ טלוויזיה שני עלתה כבר בראשית ימי השידורים בארץ, והתחזקה במחצית שנות השבעים. בדרישה זו התבטא רצון הציבור בגיוון שידורי הטלוויזיה, וכן רצון הפוליטיקאים לשבור את מונופול הערוץ הראשון בכל הנוגע לסיקור חדשותי ביומני החדשות. הסדקים במבנה הריכוזי של הממסד התקשורתי בארץ התרחבו, והפעילות המשגשגת של ספריות הווידאו, תחנות הכבלים הפיראטיות וההתחברות לצלחות לוויינים, היתה בלי ספק מדד לצמא של הציבור לערוצי שידור נוספים. ב-‏1979 הוגש דוח ועדת קוברסקי, שהכיר בצורך להקים ערוץ שני בארץ והמליץ על הקמת ערוץ טלוויזיה שני, שיפעל לא במסגרת רשות השידור. עוד המליץ הדוח כי הפיקוח על הערוץ החדש יהיה באמצעות רשות ציבורית נפרדת מרשות השידור וכי מימון ההקמה וההפעלה של הערוץ יתבסס על הכנסות מפרסומת.

המהפכנות שברעיון הערוץ השני התבטאה לא רק בשבירת המונופול של הערוץ הראשון אלא גם בתפקודו של הגוף החדש כגורם מסחרי (גם אם בשילוב זהיר עם שידור ציבורי) – פריצת דרך של ממש באווירת אותם ימים. רעיון זה קסם לציבור ולגורמים שונים בחברה הישראלית, אך באותה עת עורר חששות מסוימים בכל הנוגע לשמירת האינטרסים של אותם גורמים. כמעט לכל קבוצת אינטרסים בארץ היו סיבות לשאוף להקמת הערוץ השני ולשבירת המונופול על השידורים – ובאותה עת גם סיבות לחשוש מפני תמונת המצב החדשה שתיווצר עם פתיחת שידורים מסחריים. כך נוצרה מערכת של פעולות ולחצים, שמטרתם "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" – להגיע למצב שבו יופעל ערוץ שני, אך יימנעו נזקיו האפשריים לגורם הפועל.

בחלק זה של המאמר אסקור את הציפיות והחששות שהתעוררו במערכת הפוליטית, במשק, ברשות השידור ואצל הציבור הרחב טרם תחילת שידורי ערוץ 2. בחלקו השני אבחן האם התממשו אלו במציאות, מאז תחילת השידורים.

ציפיות וחששות במערכת הפוליטית

שידורי הערוץ השני קסמו במיוחד לליברלים שבין הפוליטיקאים הישראלים. פרופ' אמנון רובינשטיין, שהיה שר התקשורת בזמן שהממשלה קיבלה את הצעת החוק, התבטא בראיון ל"הארץ" (1990) לגבי "נטישת הדרך הבולשביקית של ערוץ שמוכתב מלמעלה". כלומר, ראה את הערוץ הנוסף ככלי לשחרור מהשפעות פוליטיות, מתוקף היותו חלק מתהליך של ביזור המידע, המוביל לביזור הכוח הפוליטי.

לאנשי מפלגות אחרות נראה הרעיון מאיים יותר בשל ההשלכות הכלכליות והחברתיות שלו. יש לזכור כי האווירה שבה התנהלה התקשורת, והטלוויזיה הממלכתית בתוכה, עד אז, הולידה יחסים מורכבים בין השלטון והתקשורת. זו האחרונה שיתפה פעולה בשמירה על ביטחון המדינה ובצנזורה עצמית של ידיעות חדשותיות. הטלוויזיה התנהלה על פי הדגם הפטרנליסטי, ותקופת ההסתגלות לרעיון של שבירת דגם זה היתה ארוכה.

במערכת הפוליטית התנהל מאבק ממושך ורב תהפוכות על העברת חוק הרשות השנייה בכנסת, כשהתמיכה או ההתנגדות לחוק נובעות לסירוגין מטעמים אידיאולוגים ומאינטרסים צרים של טרום־בחירות. הפוליטיקאים שאפו אומנם לקבל לעצמם זמן חשיפה נוסף בחדשות ובתוכניות אקטואליה (באותה עת נמתחה ביקורת רבה על תפקוד מחלקת החדשות של הערוץ הראשון, על רקע טענת פוליטיקאים שהם "מופלים לרעה" ואינם זוכים לחשיפה לה הם ראויים); אך בה־במידה חששו מפתיחת ערוץ מידע נוסף שיקשה על השליטה בהזרמת המידע. על רקע זה, פעמים רבות נכשלה הצעת החוק לפני בחירות לממשלה. גם לאחר הקמת הערוץ ניתן להבחין בפוליטיזציה של המינויים למועצת הרשות השנייה, בניסיון למנוע אובדן שליטה על תכני השידורים.

בניגוד לציפיותיהם של הפוליטיקאים, תיאוריות שמקורן במחקר התקשורת מביעות סקפטיות רבה באשר ליכולת לביזור הכוח הפוליטי שיש לשידור רב־ערוצי. על פי התפיסה הביקורתית, הנסקרת בספרם של חוקרי התקשורת פול לזרספלד ורוברט מרטון, התקשורת נוטה תמיד לצד האליטה השלטונית והמערכת הכלכלית הנוכחית, שכן היא ניזונה ממנה ומעוגנת ביחסי הכוחות שהיא מייצרת.

בהתייחסות ספציפית לקשר שבין המערכת הפוליטית לריכוזיות התקשורת בישראל, אמרה פרופ' טניה ריינהרט, המייצגת את התפיסה הרדיקלית: "תלות־שלטון בדרגה זו או אחרת מאפיינת כנראה את רוב המדיה, גם במדינות מתוקנות. אך רק לעתים נדירות נעשה הדבר (בחברה דמוקרטית) בצורה כה גלויה וישירה כפי שנהוג אצלנו... בחברה המצהירה על ערכים דמוקרטיים, תלות גלויה מדי עשויה לעורר מחאה. על מנת שטלוויזיה בדרגה כה גבוהה של תלות־שלטון כמו בישראל תוכל לשרוד, חיוני שהציבור יאמין שלמעשה היא פלורליסטית ואובייקטיבית".


העולם הערב (צילום: אולפני מימד)



ציפיות וחששות במשק

גורמים במשק הכלכלי בארץ בחשו גם הם בקדירת הערוץ השני, כשבלבם תקווה למקור רווחים חדש מצד אחד, וחשש מפגיעה במקורות הרווח הקיימים מצד שני. כך, למשל, הביעו נציגי העיתונות היומית והתאחדות בתי הקולנוע את דאגתם מפני פגיעה בהכנסותיהם מפרסומות, שתוביל לסגירת עיתונים יומיים ובתי קולנוע. כדי למנוע פגיעה אפשרית כזו, נקבע בחוק הרשות השנייה כי אלו יקבלו מענק שנתי מן הרשות במקרה שהכנסותיהם יקטנו, עד תום שלוש שנים מיום תחילת השידורים (סעיף 104(ב) לחוק). כמו כן המליצה ועדה בראשות פרופ' עזרא סדן, ב-‏1980, כי הפקת החדשות ברשות השנייה תהיה בבעלות העיתונים.

חברות גדולות רבות ראו את היתרונות הגלומים בענף עסקי חדש זה של התקשורת האלקטרונית, ובאפשרויות הפרסום האדירות שהוא מבטיח, ולמכרז על הזיכיונות להפעלת שידורי הערוץ השני ניגשו שבע קבוצות שונות. דן כספי ויחיאל לימור הצביעו בהקשר זה על כך שריכוז הבעלות על התקשורת בידי קונצרנים כלכליים גדולים, שהאינטרסים שלהם רחבים הרבה יותר מעיסוק עיתונאי תקשורתי, מטשטשת את הישגי המבנה הפלורליסטי ומנציחה את הריכוזיות דווקא, עד כדי השלכות על איכות הדמוקרטיה.

בנוסף, לזרספלד ומרטון מזכירים כי מפעילי הערוץ המסחרי והמפרסמים בו שואפים תמיד להגדלת רווחיהם מן השידורים ולכן יקפידו רק על היותם אטרקטיביים מספיק לציבור ובלתי מרתיעים למפרסמים. למעשה, אם כך, התוצאה זהה לזו שהצגנו ביחס למערכת הפוליטית – קיום מערכת שידור שאינה מאיימת והשומרת על המצב הקיים.

ציפיות וחששות ברשות השידור

גורם עיקרי בין המתנגדים לפתיחת הערוץ השני הייתה רשות השידור, גוף שלמרות סד של מגבלות ממשלתיות־פטרנליסטיות וחילוקי דעות לגבי איכות השידורים בו, נהנה מכוח עצום ומחשיפה אדירה עקב היותו הערוץ היחיד בארץ. אנשי הרשות חששו כמובן מפגיעה במונופול שלהם, מערעור יחסי הכוחות שנבנו בינם לבין הממשל, מנטישה של הצופים וייתכן גם שמנטישת עובדים לטובת מקום התעסוקה החדש. חששותיהם מן השוק החופשי התקשורתי שייווצר ומתחרות שתפגע בערוץ השני היו מבוססים, שכן בכל מקום בעולם שבו הונהגו שידורים מסחריים ירדה האטרקטיביות, ועקב כך העוצמה, של הערוץ הציבורי (מצב שבדרך כלל מתאזן לאחר שנים מספר).

כבר בשנות השישים ניהל קול ישראל דיאלוג ממושך עם המערכת הפוליטית, כדי לשכנעה לצרף את הטלוויזיה העתידה לקום למסגרת רשות השידור. ב-‏1986 ניסו אנשי רשות השידור להשפיע על אופן הצבעתם של חברי כנסת לגבי חוק הערוץ השני, ובכך לטרפד את החקיקה. גם עם תחילת שידורי הניסיון של הערוץ, בסוף שנות השמונים, המשיכה רשות השידור במגמה של חוסר שיתוף פעולה וסירוב להעביר תוכניות לערוץ השני, בתקווה שיועבר לבסוף לידיה של רשות השידור.

אך היו ברשות השידור גם כאלה שראו את התועלות העשויות לצמוח לה מכניסת גורם משדר חדש לתמונה – למשל, המרצה ויעול של תפקוד רשות השידור (שהיה עד אז מסורבל למדי) והחופש שיינתן לה לעסוק בתכנים איכותיים ולמלא את התפקיד הקלאסי של רשות שידור ציבורית. נוספה לכך הציפייה להורדת העול הכבד מעל כתפי הרשות כמפיקת יומן החדשות היחיד בארץ (ולצד זאת גם הפחתת הלחצים מצד פוליטיקאים ואינטרסנטים למיניהם), וכן יצירת הזדמנויות לפתיחת משרות חדשות וסיכוי לעידוד ומימון ממשי של יצירה מקורית.


דן שילון (צילום: ידיעות ספרים)



ציפיות וחששות לגבי תכני השידורים

הלכי הרוח בציבור ובקרב חוקרים ומבקרים נטו באופן ברור לתמיכה בשבירת המונופול התקשורתי של הערוץ הראשון, ובקרבם התפתחו גם ניחושים לגבי דמותו העתידית של הערוץ שבדרך. כל הכותבים והעיתונאים תמכו בהתלהבות בשבירת המונופול כצעד מחויב המציאות. היו ציפיות ל"תחרות בריאה" ולהיצע תרבותי מגוון שיקבל סוף סוף הצופה הישראלי, שעד אז חי בחברה דמוקרטית ללא פלורליזם תקשורתי. הדעות נחלקו בעיקר באשר לדרך ההפעלה הראויה של שידורי ערוץ 2 והאופי שילבשו התכניות שישודרו בו, כאשר היבטים מסוימים עוררו ציפיות חיוביות אצל אחדים וחששות אצל אחרים.

היו שצפו ירידה ברמת שידורי הטלוויזיה בגלל התלות בפרסום, וטענו כי התחרות התקשורתית־מסחרית תהיה חיובית רק אם תהיה מוגבלת ומפוקחת בצורה יעילה מבחינת נהלי פעולתה ואופי השידורים. כך טען למשל יצחק לבני בגיליון כתב העת "פוליטיקה" ממאי 1990, שהוקדש כולו למהפכה הטלוויזיונית בארץ, כי אין הכרח שטלוויזיה מסחרית תפנה למכנה המשותף הנמוך ביותר, וכי בתפקוד נכון ופיקוח ציבורי הולם יצליח הערוץ לשדר תכניות איכותיות שיהיו גם אטרקטיביות. גם המומחה לתקשורת פרופ' דן כספי, באותו גיליון, תמך בהכוונה ממשלתית מוגבלת של השידורים, כדי למנוע את נטיית היזמים להפקות זולות. יחד עם זאת, הוא צפה ירידה ברמת השידורים שתיגרם בשל מחסור בכוח אדם מיומן, שכן לא נוצרה באותה עת עתודה של אנשי תקשורת שהיו יכולים להיות מועסקים בערוץ השני. העיתונאי הוותיק אורי סלע הציג גישה הפוכה וקבע שיש לשבור את הפטרונות של השידור הציבורי תלוי־השלטון. לטענתו, הפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר תהיה לא יותר מ"מחלת ילדות" של הערוץ החדש והקהל ילמד להיות סלקטיבי יותר עם הזמן.

כל הכותבים באותו גיליון זכור של "פוליטיקה" קיוו לעידוד של הפקות המקור, שלהן הובטח בחוק לפחות שליש מזמן השידורים בערוץ, וציפו לפריחת היצירה הישראלית עקב כך. אך נשמעה גם הטענה שמצב ההפקה המקורית רק יחמיר – "הטלוויזיה המסחרית תתחיל לייצר תכניות פופולאריות מתועשות כדי למלא את המסך וליצור הרגלי צפייה. זמן רב יעבור עד אשר תעלה רמת ההפקה המקורית בטלוויזיה המסחרית... ואין לסמוך רק על התכניות המקוריות שתופקנה בערוץ המסחרי גם לאחר שיתבסס" (אשת הטלוויזיה יוהנה פרנר ואשת האקדמיה תמר לוטן, "פוליטיקה").

הפרסומות הצפויות בטלוויזיה, בפני ציבור שעד כה נחשף לשקופיות חסות בלבד, היו גם הן מקור לחששות, על אף שברור היה שפרסומות הן מחויבות המציאות בשידור מסחרי ועל אף הסקרנות לקראת הפקתם של תשדירי פרסומת ישראלים מקוריים. ואולם, חששם של הכל הופג עם העיון בחוק הרשות השנייה, שהגביל את זמן שידורי הפרסומת ללא יותר מ-‏10% מזמן השידורים, וקבע את שידורן במקבצים בתחילת התכניות ובסופן, ללא קטיעה.

כמו כן, לגבי הקשר בין הפרסומות לאופי השידורים, והתלות הצפויה ברייטינג, נשמעו דעות אופטימיות ביותר, כמו זו של איש התקשורת יורם ברנע, שצפה כי תכניות בעלות איכות ירודה ממילא יזכו לצפייה נמוכה, ובכך יהפכו את הפרסום בהן ללא כדאי. לגבי הרייטינג אמר ברנע, כי הוא אינו משקף בהכרח את מה שהצופים מעדיפים לראות, אלא את הברירה שלהם מתוך היצע קיים. המבקרת הדה בושס הצטרפה לדעה זו: "לא מאמינה שאנשים אוהבים לראות זבל", כתבה באותו גיליון.

עם זאת, תיאוריות ביקורתיות, כגון זו של חוקר התקשורת מרשל מקלוהן, מצביעות על כך שתכני השידור הטלוויזיוני הם שוליים ביחס להשפעת המדיום עצמו. צורת השידור והצפייה בטלוויזיה כופות הצגת תכנים קלים לעיכול, היצמדות למתכונת קבועה ולסטריאוטיפים מקובלים, והצגת מציאות קוטבית ללא יכולת העמקה. זאת, ללא כל קשר לרצונם של המשדרים. בנוסף, על פי התפיסה הביקורתית של לזרספלד ומרטון, הפנייה המסחרית אל המכנה המשותף הנמוך ביותר היא דרך להוסיף ולקיים את הפער והיעדר השוויון בין הציבור המתעניין לבין קהל ההמונים, המוביל לרווחים למפרסמים, ולכן הירידה באיכות התכניות היא מחויבת המציאות במערכת שידור הפועלת על פי עקרונות כלכליים־מסחריים.



בחלקו השני של המאמר נבחן האם הציפיות והחששות שרווחו ערב עליית הערוץ השני לאוויר אכן התממשו לאחר תחילת השידורים.

קישורים
הרשות השנייה
קשת
רשת
ספרם של החוקרים פול לזרספל ורוברט מרטון
חלקו השני של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

בדיעבד הסתבר 488579
שהערוץ החדש ביטא את העברת השלטון אל השליט החדש - משפחות ההון.
ואם הערוץ הראשון העיז לפעמים להרגיז את השליט הישן, ערוץ 2 עושה את מלאכתו באמונה כשהוא מטמטם את הציבור בתכניות ריאליטי ומצנזר סרטים כמו "מבצע שקשוקה" על האחים עופר, שלמרות שהם לא ראו אותו הם מרשים לעצמם להפעיל את מכבש הלחצים שלהם על כל הגורמים "כי הוא בטח מוציא אותם רע" או משהו.
לפעמים ממש בא להתגעגע אל "הבולשביזם הישן", ביחוד כשרואים את פינות התרבות שעוד נותרו בערוץ 1, או סרטים של הבי.בי.סי. ערוץ 2 לא מתקרב אפילו לגובה הזה.

אבל נחמד להזכר בנוסטלגיה של הימים הראשונים לפריצת הערוץ (שהח"מ זכה אפילו להופיע בתכניות ששודרו בו אז) ולדעת שהכתיבה על כך היא עוד הוכחה למה שכבר נשמע פה ושם - הרטרו לניינטיז מגיע, הדבר הבא.
נוסטלגיה 489994
כמה זמן באמת עובר בד"כ עד שמסתכלים על עשור קודם... נו... כמו שאנחנו מסתכלים על שנות השמונים, השבעים והשישים (של ארה"ב)? לא שמתי לב מתי התחילו להתייחס לאייטיז כמו לאייטיז, הייתי צעיר מדי, ועד ששמתי לב, היה נדמה לי כבר שזה תמיד היה ככה. אנחנו באיחור מבחינת הניינטיז, או שזה הקצב?

לגבי "מטמטם את הציבור" - נראה לי שהפכת סובב ומסובב בנושא הצפייה בריאליטי וטמטום.
נוסטלגיה 489996
נדמה לי שגל הרטרו לעשור מסוים מופיע בערך עשרים שנה אחריו. אני מניחה שזה אומר שבקרוב נחזור לשמוע נירוונה, גאנס אנד רוזס וללבוש פלנל מחדש.‏1 אני תוהה מה מצבן של הדר' מרטנס שלי.

1 90210 כבר כאן.
awesome to the max 490020
לא מתכוון לגל הרטרו, אלא להסתכלות על העשור כמשהו מיוחד ושונה מהנוכחי. אולי זה בגלל שהייתי צעיר ולא התייחסתי, אבל אני לא זוכר שהאופנה הייתה שונה מהותית באותה תקופה - בגדים, מוסיקה, סלנג. את יכולה לראות תמונה של מישהו (לא כל אחד, מן הסתם, אבל הרבה מהתמונות) באותה התקופה, ומיד להגיד "שנות השמונים". בדומה לגבי מוסיקה. כנ"ל לגבי סלנג (למה אין בויקיפדיה ערך "סלנג של שנות האיקס"?). מתי שנות התשעים יהיו מספיק שונות שגם להן יהיה ניחוח יחודי בשבילנו?
awesome to the max 490024
אז קצת לפני שעוברות עשרים שנה. נאמר, 15 שנה אחר כך?
להקות גראנג' הן בהחלט מאפיין של שנות התשעים המוקדמות. גם את "הגל החדש של הרוק הישראלי" מייחסים לאותה תקופה. מבחינת אופנה, אם אני אראה מישהו עם נעלים כבדות, ג'ינס מרופט (רצוי עם חורים!), חולצות פלנל משובצות מכוערות, אני אוכל לומר שזה מראה ניינטיזי. כנ"ל לגבי חולצות עם המון המון המון פרפרים, או פרחים או חיפושיות עליהן (ע"ע תותי מ"פלורנטין") - מראה מובהק של תחילת שנות התשעים עד, בערך, רצח רבין.
לגבי סלנג - מדליק, מטריף ומגניב (להבדיל מ"מאגניב")על הטיותיהם השונות. לספרות בנושא פנה לאיטו אבירם המאוחר וסמדר שיר.
awesome to the max 490025
גברת, אני הולך עם ג'ינס מרופט וחולצות פלנל מכוערות עוד משנות השישים.
awesome to the max 490027
כן, אבל אחר כך זה חזר. מה שאומר שאסור לזרוק שום דבר. בסוף הכל חוזר לאופנה, רק צריך להיות מספיק סבלניים.
awesome to the max 490041
הבעיה שלי היא לא הסבלנות אלא הדיאטה.
awesome to the max 490026
ככל הזכור לי, מדליק, מטריף ומגניב שייכים לשנות ה80. (וגם איטו אבירם וסמדר שיר.)
awesome to the max 490029
אני חושבת שהם התחילו בסוף השמונים וביססו את מעמדם בתחילת התשעים עד שהתפוגגו סופית מתישהו בהיטמן 3.
awesome to the max 490031
אני זוכר אותם לפחות מאמצע ה80.
awesome to the max 490033
אז או שאני טועה, או שהם היו בשטח יותר זמן ממה שחשבתי - ''שירי רחוב'' לסוגיהם ו''יעל ואני'' באמת התחילו באמצע שנות השמונים, עכשיו כשאני חושבת על זה, אבל המשיכו עד לעשור הבא. סמדר שיר בייסקלי בנתה חצי קריירה על שירים שנגעו לסדאם חוסיין, כנ''ל אורן ציבלין עם ''סחבק מדבר'' ודומיו.
awesome to the max 490030
נדמה לי שבשנות התשעים, שנות השמונים כבר נחשבו ליוצאות דופן. מה שבטוח, הרבה לפני 2005.

אני לא יודע מה הן להקות גראנג', אז תקני אותי אם מה שאני אומר לא רלוונטי - תופעה שולית יחסית שהתחילה או פרחה במהלך העשור הנידון, אבל הייתה שולית כל הזמן, זה לא נחשב. המוסיקה שאנחנו חושבים עליה כמוסיקת שנות השישים, זו הייתה המוסיקה השלטת באותה התקופה. נדמה לי.

תודה על הדוגמאות, אבל הן לא עוזרות לי. בסוף שנות התשעים הייתי בן, מה, 17? 18? אז רוב שנות התשעים הייתי אפילו יותר צעיר, ואני לא זוכר דברים כאלו. מה שאני כן "זוכר" הוא סדרות בטלוויזיה מאותה תקופה שצפיתי בהן שוב מאז. אבל שם כולם אמריקאים. אז אם יש לך דוגמאות מהתרבות האמריקאית, זה יכול לעבוד.
awesome to the max 490032
אני מדברת על החצי הראשון של שנות התשעים. המוזיקה הייתה שונה לחלוטין מהטראנסים ושאר המוזיקה האלקטרונית של סוף אותו עשור.
להקות גארנג'? כל להקות הסיאטל (בלי קשר למוצא הגאוגרפי הממשי שלהן) - נירוונה, פרל ג'אם, ומנגד - הטכנו. אם יצא לך לדגום את סופו של פסטיבל ערד אתה בטח יודע על איזה שינוי אני מדברת. סדרות נוער אמריקאיות? אני חושבת שהרלוונטיות הן פרקר לואיס ובוורלי הילס.
אנחנו באותו הגיל - שנות התשעים התחילו במלחמת המפרץ, המשיכו ברצח רבין ונגמרו בעלק-חגיגות המילניום.
לא נוער 490117
יש הרבה שירים שמשמיעה ראשונה שלהם אני יכול לזהות שהם משנות השמונים, לפי הסגנון‏1. לנחש בודאות גבוהה ולקלוע באחוזים טובים, בכל אופן. אני לא חושב שיש שירים משנות התשעים, שאותם ספיציפית אני לא מכיר, אבל שהיו מז'אנר שהיה פופולרי, שאני אדע לנחש שהם לא מעכשיו. אני לא זוכר משהו יחודי בסגנון. זה לבדו לא אומר הרבה - יש המון דברים שאני לא זוכר - אבל מוסיקה מכל התקופות יוצא לשמוע בכל מיני מקומות כל הזמן, ול"אוחח, זה כזה אייטיז‏2" אין מקבילה מהניינטיז אצלי (צריך להזהר להפריד מ"אוי, אני זוכר איך ששמעתי את זה באיקס, אז בכיתה קיי").

לא אמרתי "סדרות נוער". בעצם, אני רוצה להגיד - עדיף לא נוער. בדיוק אכלתי.

---
1 מעניין יהיה לבדוק את זה עם מבחן האזנה. לא מצאתי בגוגל אתר כזה.
2 "...מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?"
לא נוער 490154
נראה לי שזה כי אתה (וגם אני) גדלת בניינטיז, ולכן הדברים האלו לא נשמעים לך שונים מהותית ממה ש''הנוער'' שומע היום.
לא נוער 490178
1. למה את מדברת על הנוער?
2. נו? אבל למה זה לא נשמע לי שונה מהותית? בגלל שזה לא שונה מהותית, או שאכן יש הבדל, ותמיד מי שגדל בתקופה לא מבחין בקלות בין האופנה שלה לאופנות הבאות אחריה, וגם מי שגדלו בשנות השמונים, לא מבדילים בין שנות השמונים לשנות התשעים?
לא נוער 490182
1. כי ילדים שומעים מה שנותנים להם לשמוע, והשמועות טוענות שאחרי גיל 25 אתה כבר שומע רק מה שלמדת להכיר עד השלב הזה. חוץ מזה, כשאתה מחפש ללמוד על אופנות (במוזיקה, בלבוש) הגילאים הרלוונטים, למיטב הבנתי, הם 15-25.
2. מי שגדל בתקופה מסוימת, ולא מתעניין באופנה באופן מיוחד, לא תמיד שם לב למגמות. אם ניקח כדוגמא, נגיד, את התספורת המטופשת קצוץ-עם-צמה, אז אני מניחה שמי שראה את הזוועה הזו בלייב פחות ישים לב כמה זה מגוחך (או לפחות יקבל את זה בהבנה) עד שתעבור תקופת זמן. מי שלא רגיל לזה, זה יבלוט לו הרבה יותר לעין. הדברים הם הרי לא נחתכים אלא חלק ממגמות. מן הסתם קל יותר להצביע על הלוק של "שנות השישיים" אחרי שעברו 40 שנה ואנחנו יודעים מה נשאר אופייני רק לאותו פרק זמן ומה המשיך הלאה. אם אתה ילד-ניינטיז ומסתובב עד היום עם הדוק'ס שלך, לא בטוח שאתה מודע לזה שאתה תקוע בעשור הקודם. סביר יותר שאתה מניח שמדובר בנעלים נוחות והגיוניות וחסרות-זמן כמו ליוויס 501.
לא נוער 490213
ליוויס 501. אהבתי.
לא נוער 490347
מי שראה את הקרוקס בלייב בהחלט שם לב כמה זה מגוחך.
לא נוער 490384
מגוחך? בצבא דווקא נעליים קלות נחשבו משהו טוב.
לא נוער 490424
גם בעיני מאות אלפי רוכשי הקרוקס. אין מחלוקת על כך שהן היו נוחות, אבל קשה גם לחלוק על כך שהן היו מכוערות להפליא.
לא נוער 490432
תופתע, יש מחלוקת גם בעניין הנוחות.
גם בענין היופי 495613
בעיני הן לא נאות פחות מנעליים אחרות, לפחות לא ביותר מסטיית תקן. הייתי משיג לעצמי זוג אלמלא התקמצנתי לוותר על כפכפי הזיקו בעשרה ש''ח שלי.
גם בענין היופי 495619
מהם כפכפי זיקו?
גם בענין היופי 495623
כפכפים המעידים כי שם משפחתו של המכופכף בם הוא גרציאני, ולא "אהבל", כפי שטוענת כתובת הדוא"ל הנכלולית שלו?
גם בענין היופי 495636
כפכפים בסגנון הזה:
הנמכרים בשקלים אחדים ונוטים להתפרק עוד לפני ששילמת עליהם. לעד יהיה שם החברה הרשום על הכפכף חד פעמי (זיקו היה השם שהיה רשום על הכפכפים מז'אנר זה שנעלתי ב1999, ומשום מה זיכו אותי בקיטונות חריגים בהיקפם של לעג מן הסביבה), ולא תוכל למצוא בחנות אחרת כפכפים תוצרת אותה פירמה. לא שתהיה לך סיבה.
awesome to the max 490035
בשביל סיכום מקיף של תרבות הפופ משנות התשעים (לפחות בשני השליש הראשונים שלהן) כדאי לפנות ליצירת המופת הקולנועית ''קלולס''.
חולצות פלנל משובצות מכוערות 505814
לפעמים אני מנסה לאמוד את גודל הזוועה שהיו חשים החשים להזדעזע מן הבגדים הגזעיים, הנעלים הקוליות, התסרוקות המגניבות והסלנג הסוף, שקדמו להם ב-‏20 שנה, לו היו הם נחשפים לאלו של עוד 20 שנה. אני שומע אותם מכריזים דברים בנוסח "אם זהו העתיד אני רוצה למות בגיל 30!".
awesome to the max 490036
ההסתכלות התחילה (כמו בכל עשור) כבר בזמן הווה, כי קובעי הטרנדים קובעים אותם עבורנו כשנה-שנתיים לפני.

כמובן, מה שקובע זה מה שנשאר בזיכרון, ומבחינה זו שנות השמונים נשאו לפחות 4 טרנדים/קונספטים אופנתיים מרכזיים שזכורים לי כרגע:

1. רטרו לשנות החמישים - מעילי עור שחורים, ג'ל ובלורית בשיער הגברי, מוזיקה בהתאם וכולי. זה התחיל כמובן בסרט "גריז" (1978) אבל נמשך גם אחרי.

2. ביטויים ויזואליים של קפיטליזם הארד-קור - חליפות עם כתפיים מרופדות ( power suits), עקבים מחודדים, צבעים נוקשים כמו שחור ואדום. כל מה שרואים בסרט "נערה עובדת" עם סיגורני וויבר.

3. פאנק Punk ווריאציות מרוככות שלו - גם זה התחיל בסוף שנות השבעים אבל נכנס למיינסטרים בשנות השמונים, כאשר סיכות הביטחון בלחי הומרו עבור ילדי הפרברים העדינים בטי-שירט מחוררת או בשיער צבוע בספריי. גרסא מרוככת היא למשל סינדי לאופר.

4. נוירו-טכנו - בהשפעת גל הסייבר בכתיבה המד"בית ומד"ב בכלל. צבע כסף, פנים צבועות, רובוטים, אנדרואידים (דוגמה ויזואלית בולטת היא האופנה הניכרת בבליידראנר כמובן).

חוץ מזה היה דגש חזק על לונדון כמובילה אופנתית.
''לא מאמינה שאנישם אוהבים לראות זבל'' 488588
היה אמור להיות ''חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח''

אבל פה זה לא טוקבק בויינט.

מצד שני, אני מחכה לחלק השני של המאמר לראות אם ציפייתה של גב' בושס התממשה או לא.

''עם קצת מזל, יפסק פה החשמל''.
488631
מה קרה לחוק הרשות השנייה, "שהגביל את זמן שידורי הפרסומת ללא יותר מ-‏10% מזמן השידורים, וקבע את שידורן במקבצים בתחילת התכניות ובסופן, ללא קטיעה"?
488638
לחוק נתנו סייגים.
החלק האמור בחוק הוא פרק ו', סעיפים 82 (זמן הפרסומות) ו־85 (אורך הפרסומות):
"82.(א)תשדיר פרסומת בשידורי טלויזיה ישודר בתחילתה של תכנית או בסופה, ובנפרד ממנה.
(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), יכול שישודר תשדיר פרסומת גם באתנחתאות שבמהלכה של תכנית, בהתאם לכללים שקבעה המועצה.
...
85.(א)זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת שרשאי בעל זכיון להקצות בכל שעת שידור, לא יעלה על –
(1)שש דקות – בשידורי טלויזיה;
(2)תשע דקות – בשידורי רדיו.
(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית המועצה להתיר לבעל זכיון הקצאה שונה של זמן תשדירי פרסומת, ובלבד שמכלל זמן השידורים ביממה העומד לרשותו של בעל זכיון, לא יעלה זמן השידור המרבי לתשדירי פרסומת על –
(1)עשרה אחוזים – בשידורי טלויזיה;
(2)חמישה עשר אחוזים – בשידורי רדיו."
אם אינני טועה, מותר לזכיינים לחבר שעתיים וכך לשדר בשעה אחת 15% פרסומות ובשנייה 5%. הייתה כתבה לפני מספר שבועות על אנשי הרשות השנייה שבודקים את אורך הפרסומות באחד העיתונים, פרח מזכרוני איפה.
האם יש Adblock Plus לטלוויזיה? 488647
האם יש Adblock Plus לטלוויזיה? 488779
יש ויש. הוא נקרא בפי הבריות ''כפתור כיבוי'', והוא עובד מצויין.
האם יש Adblock Plus לטלוויזיה? 488780
אני מסתפק בכפתור "השקט". זה הכפתור הראשון בשלט שמאבד את הסימון שעליו, אבל זה לא חשוב, גם ב-‏3 בבוקר בעיניים עצומות ועם אצבעות כף הרגל שנרדמה לי אני יכול ללחוץ עליו.
מאמר מעניין ביותר 488643
בתור אחד שלא היה עד לאותם טיעונים בעת עליית הערוץ השני לשידור מעניין לראות כיצד אנשים היו כה נאיבים לגבי העתיד של הערוץ המסחרי.

ניתן פשוט לסיים ב "הם טעו!" אחד גדול ובכך לסכם את המאמר השני שיבוא. אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את חלק ב'.
488651
לכל מלעיזי הערוץ השני, מתי לאחרונה הצצתם בערוץ הרצוץ של רשות השידור? עם כל הצער, והסימפטיה, והנוסטלגיה, האיכות הטכנית שם היתה ונשארה כל כך ירודה שאין הזדמנות לבקר את התכנים.

והערת עריכה קלה: "פעמים רבות נכשלה הצעת החוק לפני בחירות לממשלה" מן הסתם הכוונה ל"בחירות לכנסת".
ואם כבר בתיקונים עסקינן... 488704
"ה-‏4 בנובמבר 1993" צריך להיות כמובן "4 בנובמבר 1993" או למען הדיוק אפילו "ארבעה בנובמבר 1993".
חשבון נפש 488737
אם אני כהדיוט גמור בענייני תקשורת, מנסה לסכם לעצמי את ההבדלים שאני מגלה בין הערוץ השני לראשון אני מקבל:

א. ברמת התוכן והאיכות אני מתקשה מאוד להבחין בהבדלים משמעותיים (אולי אפילו יתרון לערוץ המסחרי).

ב. ברמת השרות והאמינות הטכנית ("סליחה תקלה") נראה שיש יתרון לערוץ המסחרי.

ג. בערוץ המסחרי יש פרומואים ופרסומות והרבה (בערוץ הציבורי הרבה פחות). אישית, לא מפריע לי במיוחד ושמעתי אומרים שבד"כ תשדירי הפרסומת והפרומואים יותר טובים מן התוכניות עצמן.

ד. הערוץ השני לא רודף אחרי עם האגרה.

ה. הערוץ הראשון משדר וללא תשלום נוסף משחקי כדורגל וכדורסל "לאומיים". הערוצים המסחריים גם. אני גם לא ממש בטוח שזה משמח אותי. לדעתי לא יקרה שום אסון אם מי שמשחקי הליגה הלאומית בכדורגל וכו' מעניינים אותו, ישלם סכום כלשהו כדי לראות אותם. אני לא רואה סיבה מדוע צריך לחלק את העלות על כל עם ישראל כולל אותו רוב שאין לו עניין או עודף כסף. לדעתי, ההתנגדות המוצדקת לשיטת שלם וצפה נובעת מן העובדה שאנו יכולים לנחש שהשיטה לא תוזיל אפילו באגורה את האגרה ושאר התשלומים של אלו שאינם צופים.

לסיכום: ניצחון די מובהק לערוץ המסחרי. יחי השוק החופשי.
חשבון נפש 488740
ה. אני לא רואה חדשות. לדעתי לא יקרה שום אסון אם מי שחדשות מעניינות אותו, ישלם סכום כלשהו כדי לראות אותן. כנ''ל סדרות מקור על רווקים תל-אביביים מגניבים ובעצם כמעט כל מה שמשודר בטלוויזיה. בקיצור לא הבנתי את הטיעון שלך לגבי שידורי ספורט.
חשבון נפש 488762
אולי מוטב שאעמיד זאת כך: אני כמובן מעדיף שהכול יהיה ללא תשלום נוסף. אך אם מישהו בא וטוען, שלמרות האגרה ו/או הפרסומות, משדר ספציפי כלשהו יקר לו מדי, אני מציע לו או לא לשדר או לנסות למכור אותו ב"שלם וצפה". הציבור צריך להגיב באי רכישה/ אי צפייה. אם יש מספיק אנשים המוכנים לשלם תמורת אליפות אירופה בכדורגל או שידור החדשות, מדוע המדינה צריכה להיות המטפלת המגינה עליהם?
אין לי שום דבר נגד שידורי ספורט (נהפוך הוא). פשוט נזכרתי שערוץ הראשון הצדיק את רמת ההפקות הירודה בכך שכל הכסף הלך למכבי ת"א בכדורסל של ימי חמישי.
חשבון נפש 488815
אני תוהה האם הנהגת תשלום עבור צפייה בשידורי חדשות בטלוויזיה היתה מעלה את רמת המוצר. הרושם שלי הוא שכאשר מעצבי מהדורות החדשות מרגישים שהם עובדים בשביל המפרסמים בלבד, השידור הופך למחרוזת של דרמות אנושיות וסיפורונים משעשעים, קצת צחוק וקצת דמע, שכל מטרתם לרתק את הקהל, ובוודאי לא לנסות להחכים אותו.

בקשר לתגובה קודמת שלך, מהדורת החדשות של הערוץ ה-‏1 עולה לדעתי על מהדורות הערוצים המסחריים. היא מוגשת בסיגנון מתון יותר, וזאת כנראה הסיבה ששיעור הצפייה בה נמוך יחסית (למרות יופיה של מירב מילר). בערוץ ה-‏1 אין שעשועונים בזויים, ובמקומן יש תוכניות אקטואליה שהיו יכולות להיות טובות אילו לא היו נגועות בהטייה ואפילו אינדוקטרינציה פוליטית. חבל שלחלק מאנשי התקשורת שם אין יושרה עיתונאית.
חשבון נפש 488816
לפני מספר ימים ראיתי בערוץ 1 תכנית שעוסקת בתכניות עבר ומישהו אירח את ירון לונדון. הראו שם קטעים מ"עלי כותרת", טנדו, קליפים של לונדון-גשר אלנבי- ותכנית בשם "דילמה".למרות שירון לונדון אוהב להדגיש את בוזו לערוץ הראשון, שם הוא עשה את מיטב תכניות האירוח שלו- היה מדהים לראות עד כמה היתה רמת התכניות גבוהה; הדיון היה דיון תרבותי-לא פופוליטיקאי והתכניות היו עם מתח פנימי -מעולות. נכון שהיו בשחור לבן על פי מיטב הטמטום של רשות השידור של אותם הימים, אבל מעולות.
חשבון נפש 488822
אכן, תוכנית ''דילמה'' היתה מן הטובות והמרשימות הזכורות לי בארץ. הפקתה היתה כנראה יקרה מדי או מסובכת מדי והיא נפסקה אחר זמן לא רב, וחבל. חבל שלא נוצרה מסורת מתמשכת של תוכניות אלה שבהן נעשה סיעור מוחות (כפי שזה קרוי כיום), בכל פעם סביב נושא אחר, באופן נקי, תרבותי, תוך מחלוקות ולעיתים אפילו תוך מחלוקות חריפות אך בלי צעקות ובלי עלבונות אישיים.
חשבון נפש 488885
המסקנה הסמוייה בדבריך היא שהציבור לא אוהב תכניות איכותיות ולכן האח הגדול צריך לכפות אותן עליו עד שיהפכו ל"טעם נרכש". בבריה"מ התפיסה הזו היתה נהוגה שנים רבות והתוצאה מבחינת איכות התרבות הסובייטית אינה טובה. לעומת זאת מחזאים ומחזות גאוניים כמו הדרמטורגיה היוונית, שקספיר ובעצם גם מולייר נולדו בכור המצרף של טעם הקהל.
אני מאמין שהערוצים המסחריים אינם מפיקים תכניות איכותיות לא משום שהקהל לא אוהב אותן, אלא משום שיותר קל להפיק/לקנות תכניות זבל.
חשבון נפש 488886
המסקנה הזאת כל כך סמויה שאפילו נעלמה מעיני. נסחפת למקומות שלא הייתי בהם ולא התכוונתי להיות בהם. הרשה לי להזכיר לך, שחלק מהתכניות של ערוץ 1 כשהיה יחיד, לא היו אהובות במיוחד על השלטון.ירון לונדון שאליו התייחסתי,החשיב את עצמו לראדיקל ולפעמים חרג מהקונסנסוס החם והיה די בוטה כלפי מפא"י וממשיכתה -התכניות שהתייחסתי אליהן היו עוד לפני המהפך של 1977.
חשבון נפש 488888
לא התיחסתי לשאלה אם השלטון אהב או לא אהב תוכניות. השאלה היא מדוע תכניות כמו אלו שאהבת לא יכולות להיות מופקות בערוצים המסחריים? אני סבור שהסיבה לכך היא שהציבור לא מספיק רוצה אותן ולכן השאלה כאן היא בכ"ז שאלה של "לחנך את הציבור" או לא.
אני סבור שכן צריך לחנך את קהל הצופים, כן צריך טלביזיה ציבורית איכותית. אבל אי אפשר לעשות זאת באמצעות כלי כל כך חלוד וכל כך מעצבן כמו רשות השידור (זוכר את התקלות השביתות והועדים שלהם?). מי שהרס את השידור הציבורי בישראל היו עובדיו ומנהליו ולא הערוצים המסחריים.
חשבון נפש 488895
בעיקר מנהליו. במונח ''מנהליו'' אני כולל גם פוליטיקאים שהיו בעלי השפעה על הועד המנהל. אם היו רוצים מאד להבריא את רשות השידור -היו עושים את זה. '' האסון'' של השבתת הערוץ הראשון על ידי העובדים לא היה אמור להפחיד אף אחד אלא אם הוא רצה ערוץ חולה.
חשבון נפש 488901
נכון, רשות השידור צריכה להיות מעין כלי לעידוד התרבות בארץ, במקום זה היא מאכלסת קרפיונים יבשים ומיובשים, המוכרים רצינות ואחריות מעושים, לחבורת מכורים, שבטוחים שצפיה במבט היא סוג של חובה לאומית מיצבת.
חשבון נפש 488904
די להתעללות בגווייה!
חשבון נפש 488905
כשהאלטרנטיבה היא יומן עם יאיר לפיד...
חשבון נפש 488908
האלטרנטיבה ליומן עם יאיר לפיד היא שלח ודרוקר
חשבון נפש 488957
נכון וזה מה שאני רואה כל זמן שאין פרסומות. הבעיה שמציגים את ערוץ 1 כערוץ מנוון ועלוב מול היתר ולא מול שלח ודרוקר. אינני טוען שערוץ 1 הוא ערוץ טוב. אבל שני האחרים הם זבל מרוכז עם חריגות.
חשבון נפש 488962
ערוץ 1 הוא מנוון ועלוב, נקודה. ומיושן. יש לערוץ תקציב גבוה למדי, רק שרובו מתבזבז על משכורות שיכלו להחסך עם הערוץ היה עובד בצורה יעילה.
אני אישית הפסקתי לראות תכניות אקטואליה בערוץ הראשון בתקופה שהפודל של שרון היה הפרשן הראשי שלהם.
את סיכום משחקי השבוע בכדורגל, שהיו חגיגה גדולה בערוץ הספורט אני לא מסוגל לראות בערוץ הראשון. עליבות בהתגלמותה. גם תכניות איכות (תכניות טבע, זיווגים ואנא-עארף מה הם עוד מחביאים שם) אני לא רואה בערוץ פשוט כי השלט כבר לא מגיע אליו.

לדעתי חשוב שיהיה ערוץ ציבורי, במתכונת ה- BBC. לשם כך צריך רפורמה ברשות השידור שעשויה לקרות רק אם איכשהו איזה שר חזק יקח את זה תחת חסותו וגם יצליחו לשבור שם את ועד העובדים (אני יודע שסביר שממך לא אקבל חיזוק לדעתי זו).

דרך אגב, זכורני שד"ר עמית שכטר, שלימד אותי בתואר הראשון (אצלו עשיתי את שני הסמינרים שלי) הציג בצורה בהירה ויפה את המצב הקיים ואת הפוטנציאל של הערוץ הציבורי.

לגבי הערוצים האחרים, אף אחד לא מכריח אותך או אותי לראות אותם ובטח שלא לשלם עליהם.
חשבון נפש 488966
לגבי השורה האחרונה - זו שאלה אחרת, טכנית אבל גם עקרונית. הרבה אנשים לא מסוגלים כלל לקלוט את ערוצים 2 ו-‏10 אלא אם מותקנת להם אנטנת כבלים, שהיא כמובן בתשלום.
חשבון נפש 488974
מסכים איתך לגבי ערוץ 1. לא מסכים איתך לגבי שני הערוצים האחרים: לא רוצה- אל תראה. הם קיבלו זיכיון והתחייבו למשהו. בקיצור, לא רוצה לתת להם הנחות בגלל שאינני משלם.
חשבון נפש 488921
וואלה. באמת לא בסדר שעובדים מתאגדים ונאבקים על הזכויות שלהם.

אגב, מי שהרס את השידור הציבורי בישראל היו עובדיו ומנהליו. מי שהרס את הטלויזיה - הם הערוצים המסחריים.
חשבון נפש 488930
מה זאת אומרת הערוצים המסחריים הרסו את הטלוויזיה?
המטרה של הטלוויזיה הפופולרית היא לבדר את ההמונים וזה בדיוק מה שהיא עושה. בכל העולם. כל מי שטעמו שונה מטעם ההמון צריך למצוא את הנישות שמתאימות לו, שלמזלנו נגישות למדי בעידן האינטרנט.
אגב, הטלוויזיה כאן אף פעם לא היתה טובה יותר. גם בימים של ערוץ 1 הרוב היה זבל, רק מסוג אחר.
חשבון נפש 489056
לנועה שלום. אני מקבל גם את הערתך וגם את הערתו של איציק ש. משפט התולה את חוליו של הערוץ הראשון בועדי העובדים שלו הוא אכן פשטני ולא נכון. כמו בד"כ האחריות מובילה אל הניהול.

כ"זכרן" נלהב של זוטות טריביאליות ודברים לא חשובים, אני יכול להעיד שסיפורי ועדי העובדים ברשות השידור לא היו בקטגוריה של "עובדים מתאגדים ונאבקים על הזכויות שלהם". (אני משער שהערוצים המסחריים מעסיקים יותר עובדים ומשלמים להם יותר מרשות השידור). התפתחה שם תרבות שלמה של אוכלי חינם ומקבלי שכר ללא עבודה, שמזכירה את ועד העובדים בסדרה הבריטית "מישהו משרת אותך?". זכור לי מקרה של עובד שקיבל משכורת במשך שנים מבלי לעבוד רק משום שעובד אחר סירב להפסיק לעשן באחד האולפנים (העובד הראשון היה חולה אסטמה או משהו כזה).
הדוגמה שהבאתי רק מדגימה שהרשות הסריחה מהניהול ולא מועדי העובדים.
חשבון נפש 489085
בקשר להשערה שלך - אני בספק. נכון, יש את הכוכבים הגדולים שמקבלים הרבה, אבל ככל הידוע לי - התחקירנים, הצלמים, כל האנשים שעושים את העבודה שברקע, מקבלים גרושים.
חשבון נפש 489086
על שכר התחקירנים:
חשבון נפש 489091
בערוץ השני הניצבים מקבלים שכר מינימום לא כולל החזר הוצאות נסיעה. לא חוקי? לך תתלונן במשטרה.
חשבון נפש 489087
ממה ששמעתי, הבעיה עם העובדים ברשות השידור אינה התאגדותם אלא התאגדותם בנפרד זה מזה. הסכמי העבודה של הטכנאים לא חופפים את אלה של הצלמים, ושונים מאלה של הנהגים וכולי - פיצול שלא תואם את צרכי העבודה של שידורי שטח בעיקר. יוצאים לצלם כתבה, הנהג עובד רק עד שתיים, הטכנאי עד ארבע והצלם מתחלף באמצע, וכולי.
חשבון נפש 489095
זה סיפור שחוזר על עצמו בשדות התעופה, בנמלים וככה. הבעיה היא שתפקידם של הועדים הוא למטב את תנאי העובדים. תפקידה של ההנהלה הוא לדאוג שהמערכת תפעל בצורה תקינה וזה אינו סותר את האינטרס הבסיסי של העובדים.
מה שקרה ברשות השידור הוא שההנהלה לא הצליחה להעביר את הגבולות שלה אל ועדי העובדים (והללו אולי סרבו להבין אותם) והעדיפה לסגור איתם את החשבון באמצעות ההפרטה והמיסחור.
בקשר למשכורות הזעומות ועובדי הקבלן ברשות השנייה. כללי השוק אומרים שצריך לשלם משכורות בגובה שבו יש אנשים המוכנים לעבוד עבורן. ברשות השידור היה שוק רק מבחינת הבלגן והשביתות. התקלות הטעויות ורמת השידורים הנמוכה לא היו מקריים. רשות השידור העסיקה המון עובדים במשרות מאוד חלקיות, הרבה סטודנטים לומדים והרבה אנשי רוח ופעילים ומקורבים שהשלימו הכנסה באמצעות התשלומים הזעירים של רשות השידור. מכאן אוירת החלטורה והרשלנות הטכנית של השידורים. תקלות מרגיזות על ימין ועל שמאל התרחשו לא רק כאשר טכנאי כלשהו החליט להשבית את השידור אלא כל הזמן.
חשבון נפש 489097
במהלך 24 השנים שהייתי במילואים פגשתי בין היתר אנשים מאל- על, תעשיה אוירית, רשות השידור: כמו שהיו אין ספור סיפורים על האבסורדים שסיפרת, כך לאותם עובדים היו אבסורדים על המנהלים הבינוניים והבכירים. היה זמן למשל, שהיו בתעשיה האוירית המון עובדים שאפילו לא היו מגיעים לעבודה, אלא רק מקבלים משכורת - בגיבוי ההנהלה. דברים שלא יאומנו.
חשבון נפש 489094
אני היכרתי עובד אחר שקיבל משכורת בלי לעבוד משום שלא רצה את התפקידים שהוצעו לו ולא קיבל את אלה שרצה.
חשבון נפש 489096
עניין ועדי עובדים מזכיר לי סיפורים שהיה מספר לי אחי לפני 30שנה. הוא היה אז לפני הסדיר ועבד בחברת החשמל בקריאת מונים. בשלב מסויים באו אליו מהועד והעירו לו שהוא עובד מהר ויעיל מדי. אפשר היה לעשות מה שכולם עשו-שנאו את הועדים. הנהלת ההיסתדרות וחברת החשמל די אהבו את זה (אגב, גם היום). הם אהבו את זה כי היה להם נוח שיש את מי לשנוא ולא את הנושאים באחריות למצב. אם איגודי העובדים היו דמוקרטיים מלמטה, המצב לא היה יכול להתנהל בצורה כזאת. אבל:
הנהלת חברת החשמל היתה יכולה להיות בעלת כסת"ח קבוע למחדליה והנהלת ההיסתדרות ומפלגת העבודה ששלטה בה, היו יכולות להמשיך את השליטה הריכוזית שלהן בעובדים.
כמו שאתה אומר- הדג תמיד מסריח מהראש ואנחנו מסרבים ללמוד את זה.
חשבון נפש 489999
''הם אהבו את זה כי היה להם נוח שיש את מי לשנוא ולא את הנושאים באחריות למצב'' - אם הועדים היו אומרים לעובדים לעבוד פחות טוב, נשמע לי שהם נשאו לפחות בחלק מהאחריות.
חשבון נפש 490054
טוב ידידי דורפל, הועדים היו/הם חלק מהמיבנה הזה שקוראו לו ההסתדרות הכללית. זה היה ארגון שקשור לשלטון וייצוג מוהנהגת העובדים כאיגוד מיקצועי לא נתפס באמת כתפקידו הראשון במעלה, יותר נכון, כן נתפס בתנאי שאינו גורע מהכוח הפוליטי של הארגון וראשיו. בגלל זה היה מאד נוח וחשוב לו שלא תחלחל חס ושלום הדמוקרטיה לארגוני העובדים. במידה רבה היה נוח להנהלת חברת החשמל לשתף פעולה. שחיתות מסוג זה בנויה על איזו קביעות באנשים (לא קביעות בעבודה) שעוסקים בעסקנות של האיגוד-כלומר ההיפך מדמוקרטיה.
חשבון נפש 490111
לא הבנתי.
חשבון נפש 490151
הוועדים הם רק מרכיב אחד במבנה המושחת של ההיסתרות הכללית וגם החדשה. כדי להבין את העניין צריך לחזור עשרות שנים אחורה ולראות שהייצוג שייצגה ההיסתדרות את האינטרסים של השכירים היה בהרבה מיקרים חלקי וקצר טווח. אין לי כעת זמן לפרט.
חשבון נפש 489998
לא כל מה שנעשה בחסות ''מאבק להגנה על הזכויות שלנו'' הוא מוסרי או לגיטימי, או בכלל נועד להגנה על הזכויות הנ''ל.
חשבון נפש 488892
נראה לי שדווקא בתחומי התרבות ה''גבוהה'', בריה''מ התעלתה למדיי. לא ניתן לחשוב על ספרות, תאטרון, מחול, ומוזיקה במאה העשרים מבלי להיתקל ביוצאי החינוך הסובייטי.
שלא לדבר על הקולנוע 488951
אי אפשר בכלל לדמיין מה היה מצב הקולנוע ב-‏50 השנים האחרונות ללא ההשתתפות הממשלתית בארצות שונות...
חשבון נפש 489098
כדי לא להתבזות בדברי איוולת בוא/י נשמר מעיסוק בדירוג איכותי של תרבויות. בעיני דוקא העובדה שציינת מסמנת בעיני את הבעיה של התרבות הסובייטית. היה זה מיכאיל בארישניקוב שערק לקובנט גארדן ולא פונטיין שערקה לבאלט קירוב. הסיבה אינה כלכלית גרידא. אומנים מערביים רבים מטיילים ומתגוררים במזרח הרחוק ובאפריקה משום שהתרבות שם מאתגרת אותם. לא היה דבר כזה בבריה"מ. תופעה כמו תיאטרון גשר הנוטש את מקום תרבותו ועורק לתרבות אחרת היא דבר נדיר.
יש שורה בספרה של מרינה צבטייבה "מסע אל הים" "מה עלי לעשות? בכירת פייטנים / בעולם בו שחור מכל - אפרפר, / בעולם בו בתרמוס השראה משמרים, / מחוץ לסדרים / של עולם מסודר?"
השורה הזו מתארת יפה את אוירת המחנק התרבותי שחשו גם אומנים שלא היו מתנגדים פוליטיים של המשטר. מגפת ההתאבדויות וההרס העצמי בין אומניה הבכירים של בריה"מ (מאיאקובסקי למשל)והעובדה שמיטב היצירה הסובייטית התפרסמה ב"סאמיזדאט" המחתרתי והלא ממסדי מדגישות עד כמה התרבות הסובייטית הנתמכת היתה חלולה, שמרנית וחונקת.
חשבון נפש 489103
"והתוצאה מבחינת איכות התרבות הסובייטית אינה טובה"
"בוא/י נשמר מעיסוק בדירוג איכותי של תרבויות"

שני משפטים, שניהם שלך, והם עפעס סותרים, אלא אם בשני היטפת גם לעצמך מוסר. עם הראשון אני לא מסכים/ה, מהשני אני מתעצבן/ת. איך אפשר לדון בתרבות מבלי לדרג בין דברים איכותיים לפארש?
חשבון נפש 489107
לא כל דיבור על איכותה של תרבות מסוימת מהווה דירוג איכותי של תרבויות.
חשבון נפש 489127
א. אני יכול להסכים לחלק מדבריך, אלא שאני כיוונתי להשוואות איכותיות בין תרבויות שונות (דבר שמאפיין דוקא את בוגרי התרבות הסובייטית ובעיני הוא סממן של פרובינציאליות).
אם מישהו ממש מתעקש אפשר לדרג איכותית בין התרבות הרוסית לתרבות האפגנית. דא עקא, שלאפגנים אין שימוש רב בתרבות הרוסית אפילו אם שופטים "מוסמכים" במינוי עצמי יגידו להם שתרבות זו "איכותית" יותר מתרבותם שלהם. ביאליק אמר ש"תפקידן של כל הלשונות אחד הוא: לגלות מה שבלב על-ידי דיבור וכתב, אבל דא עקא: אותו ה'מה' שבלב אינו אחד לכל".
ב. בתוך כל תרבות יש דברים איכותיים ופחות איכותיים ודוקא כדאי ו"תרבותי" לדון ולהתוכח על כך. אבל גם כאן אפשר לציין שדירוגים למיניהם הם תמיד בבסיסם עניין של טעם וריח.
ג. אתה מכיר את התיאור הסאטירי של אגודת הסופרים בשטן במוסקבה/בולגקוב? אני מתאר לעצמי שהמצב די דומה באגודות המקבילות בישראל, ארה"ב וכו', אלא שהאגודות האחרונות לא יכולות להחליט מי יפורסם ומי לא, מי יקבל שכר סופרים ומי לא.
חשבון נפש 489157
ג. אני לא זוכרת את התיאור של אגודת הסופרים שם. אפשר פירוט?
חשבון נפש 489168
יש שם תיאור סאטירי של חבורת פקידים בטלנים ושתויים העסוקים כל הזמן בחלוקת טובות הנאה לעצמם וקרוביהם ובמריבות קולניות בינם לבין עצמם על חלוקת השלל. הם מוצגים כשוטים המלאים בחשיבות עצמית ומדקדקים בקוצו של יוד על כבודם וכיבודיהם. בקיצור בולגקוב שנרדף ע''י הממסד הספרותי הרוסי וניצל ממוות בטוח רק בגלל חיבתו האישית של סטאלין למחזה כלשהו שכתב, סוגר איתם את החשבון ברומן ומציגם עירום ועריה.
חשבון נפש 489172
אה... הייתי צריכה לשחזר את זה על אף השכחה. וכי איך אחרת יכול היה לתאר אותם?:)
חשבון נפש 489179
ג. נזכרתי שבמצרים, ידידתנו הגדולה שבדרום, סופר זוטר שיעז להתראיין לעיתון ישראלי או חו''ח להוציא לאור ספר בארץ, יגורש מאגודת הסופרים, ובכך יאבד את זכאותו לפנסיה המשולמת באמצעות האגודה. לא ממש קשור.
חשבון נפש 488743
ד. הפרסומות, החסויות והקדימונים הם ''האגרה של הערוץ השני'' (ואגרה כבדה למדי), כך שהסעיף הזה לא מובן לי.
חשבון נפש 488744
הלוואי שגם הערוץ הראשון יחיה מהאגרה ה''כבדה'' הזאת, ויצא לי מהכיס. לא רק שהפרסומות לא מכבידות אלא שהן מהוות שירות לציבור, לא רק בזה שהן חוסכות לי את העונג שבלשלם את המשכורת של גדי סוקניק, אלא גם בזה שהן נותנות לי מידע צרכני.
חשבון נפש 488745
איזה מידע צרכני קיבלת מהפרסומות בזמן האחרון?
חשבון נפש 488747
לא זוכר משהו ספציפי, אבל בלי הפרסומות לא הייתי יודע על רוב החנויות בהם אני קונה, המוצרים אותם אני קונה והמבצעים בהם אני משתמש.
חשבון נפש 488748
אולי נעשה ערוץ בתשלום רק לפרסומות, בשביל אנשים שזה דחוף להם. או במילים אחרות, ברור שפרסומות זה התשלום שאנו משלמים עבור טלוויזיה ''חינם''. אם יש מישהו שגם מרוצה מהפרסומות, אז שישלם הוא עבור הזכות לראות אותם.
חשבון נפש 488785
אם יאסר בחוק על פרסום בחינם, אני, וכנראה גם אתה, נשלם בשביל לקבל פרסומות.
חשבון נפש 488926
כבר היום עושים את זה. זה נקרא ''עיתון''.
חשבון נפש 488927
וכשלא היו פרסומות בטלוויזיה אנשים באמת קנו יותר עיתונים...
כולם הכירו את כולם 488928
וגם נסעו יותר בכרכרות.
כולם הכירו את כולם 488998
ממש לא. אני הספקתי קצת לחוות את עידן הטרום-טלוויזיה, ומעודי לא נסעתי בכרכרה!
כולם הכירו את כולם 489021
אתה‏1 מוזמן לבוא לנהריה.

___
1 התגובה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות, והיא מופנית לבני כל המינים.
דיו ,דיליג'נס!‏1 489035
כנראה בלי פרסומות, לא היית מודע לאפשרות.

1 מה שקרן הון הסיכון ביקשה מהעגלון.
דיו ,דיליג'נס!‏1 489039
חוששתני שלא התכוונת להגיב עליי.
חשבון נפש 488750
אני, למשל, לא ידעתי שנתניה היא בירת הספורט של ישראל עד לפני שבועיים. האמת, לא ידעתי בכלל שיש בירת ספורט, הכרתי רק בירה לבנה, בירה שחורה ובירת שורשים שהיא, אם זה מעניין מישהו, אחד הדברים המגעילים ביותר שטעמתי אי פעם. ובתור אזרח ותיק תאמינו לי שאכלתי כבר את כל סוגי החרא המוכרים. אבל בעצם המידע החשוב הזה לא היה בפרסומות, הוא הובא במסגרת תשדירי חסות שזה משהו שונה לגמרי. בפרסומות, כידוע, מראים סרטונים קצרים ומעצבנים, בעוד תשדירי חסות מסתפקים בשיקופיות מעצבנות עוד יותר. אבל הכי גרוע היה כשהתשדירים נגמרו והעבירו את המשימה הלאומית של עצבון הקהל לידיו האמונות של גרטל. הוא באמת עושה את באותה מיומנות שהסינים עושים התעמלות מכשירים. מזל שהשי''ת ברא את יורוספורט.
חשבון נפש 488752
תארתי לעצמי שהתשדיר על טיפול אפוס בכאבי ברכיים לא חידש לך דבר.
חשבון נפש 488765
לי הוא חידש: אני לא ידעתי קודם על קיומם של אפוסים ציוניים מלבד אלה של ראשית היישוב.
חשבון נפש 488755
העניין המסתורי הזה עם בירת הספורט הגיע אפילו למדור המכתבים למערכת "הארץ", אבל אני אחרי עשרים שניות של גירוד פדחת נזכרתי במכון וינגייט, שאכן סמוך לנתניה. לא שזה עונה על הבעיות הגדולות שעולות מהחסות הזו (על מה מתבזבזת הארנונה וכו'), אבל בעיות העומק האלו כבר באמת נדושות, נצחיות, וחסרות מרפא כגרטל; תשובה לשאלה השטחית גם היא משהו.

אבל כללית, החסויות בשידורי האולימפיאדה של ערוץ 1 היו באמת חוצפה רבתי: מן הסתם אין שום חוק או תקנה שמגביל אותן, כפי שמגבילים את הפרסומות בערוץ 2 (לפחות מנסים), ואכן הם פרקו כל רסן במספרן ובתדירותן.
חשבון נפש 488761
עיריית נתניה, כמו מרבית העיריות הגדולות בארץ, עוברת בשנים האחרונות תהליך מיתוג - כך חולון היא 'עיר הילדים' ותל אביב היא כמובן עיר ללא הפסקה (החלוצה במיתוג העירוני).

וכך, ישבו היועצים האסטרטגיים של עיריית נתניה וגירדו בפדחתם והגיעו למסקנה שניתן למתג את נתניה סביב הספורט (וינגייט, מכבי נתניה, סביר להניח שסקר עירוני והעובדה שאין עיר אחרת שממותגת כיום בתחום הספורט).

האמת, בעין מקצועית, הם עושים עבודה מצוינת גם מבחינת פיתוח תשתיות הספורט בעיר וגם מבחינת המיתוג העירוני. לדעתי הם יצליחו במיתוג לפחות כמו חולון וגם המטרה האמיתית (זכיה של פיירברג בבחירות הקרובות) תושג.
חשבון נפש 488796
ורק עירי האהובה חיפה, בירת הנעבעכיות של ישראל, לא הצליחה להתעלות יותר מ''יש דברים שיש רק בחיפה''.
חשבון נפש 488798
חיפה היא 'בירת הצפון'
חשבון נפש 488799
בירת הטכניון.
חשבון נפש 488808
חיפה היא המעונות של מת''מ.
חשבון נפש 488880
הולכים לישון בדיוק בעשר, כי לא רוצים לבזבז חשמל.
חשבון נפש 488760
ואני חי כבר שנים עם חוסר הידע המשווע הסבור שבירת השורשים אינה אלא הכינוי האמריקאי לבירה שחורה. נא האר את עיני כולנו!
חשבון נפש 488764
לא ולא! אמנם מתרגמים למיניהם נופלים מדי פעם בפח הזה, אולי בכוונה שכן הצרכן הישראלי אינו מכיר את הזוועה כך ש"בירת שורשים" יישמע לו הגיוני כמו "בירת ספורט".

בירה שחורה היא משקה חביב, בעוד בירת שורשים מזכירה בטעמה נוזל לניקוי רצפה שעכברוש טבע בו לפני שבועיים. לפי הדודה ויקי עושים אותה מאיזה צמח מסתורי http://en.wikipedia.org/wiki/Sassafras שדומה למדי לקיקיון, מה שמסביר את הטעם.
חשבון נפש 488766
אם יותר לי לשאול, האם אתה נוהג ללגום נוזל לניקוי רצפה והאם הזדמן לך לטעום נוזל כזה שטבע בו עכברוש שבועיים קודם?
ואם לא, איך אתה יודע מה טעמו?
חשבון נפש 488852
למיטב זכרוני הדהוי-משהו, כבר בימי אולימפיאדת ברצלונה תועד הגרפיטי המצויין:
יוטבע גרטל בבריכה!
אוף טופיק פראי‏1 489205
את הגיקים חובבי הספורט באתר (היי, סמיילי) בטח יעניין לדעת שיוסיין בולט היה יכול לדגדג את ה 9.6 ואולי אפילו 9.55 אם לא היה מתחיל את החגיגות מוקדם מדי. עד כה היו רק ניחושים, עכשיו יש ניתוח קצת יותר רציני: http://arxiv.org/PS_cache/arxiv/pdf/0809/0809.0209v2...
__________
1- לצערי האולימפיאדה לא זכתה לאיזכור באייל‏2, כך שנאלצתי להתעלק על הודעה שלי בנושא משיק

2- כן, דב, גם שחרור האסירים. אני יודע.
אוף טופיק פראי‏1 489208
אגב גיקים חובבי ספורט, אני חושב שיש חפיפה קטנה מאוד בין המתענינים באתלטיקה לבין המעניינים בכדורסל (למשל). ותאורית קונספירציה משלי- הוא-שיאן בולט תפס בשניה האחרונה שאם הוא ינצח ב*ממש* הרבה אנשים יבינו שיש כאן עניין מוזר ולכן תפס את עצמו. מה העניין המוזר? אולי חומרים אסורים, אולי הוא הכלאה של חייזר עם אדם. אני אישית חושב שהוא אנדרואיד שהגיע מהעתיד.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489210
יש תיאוריה ותיקה (לאו דווקא על בולט, על אתלטים אחרים דומיננטיים בזמנם) ותמימה קצת יותר: באולמפיאדה מקבלים תהילה על שבירת שיא העולם, בתחרויות גראנד פרי מקבלים קצת פחות תהילה (לא הרבה פחות) והרבה כסף. אפילו אם ספונסר מסוים נותן כסף על שבירת שיא גם באולימפיאדה, עדיף לשבור את השיא רק קצת בכל פעם. לפחות עד שיבוא הספונסר שייתן פרס גדול יותר על שבירה גדולה יותר.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489211
מעניין. ככה גם עובדים באקדמיה.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489212
טוב, זה ידוע שבמקצועות שבהן אתה יכול לשלוט בקצב שבירת השיאים, כמו קפיצה במוט, זו אסטרטגיה נפוצה בקרב שיאנים לשבור את השיא מספר פעמים רב ככל האפשר.

לגבי שמירת השיאים לאולימפיאדה, הדוגמא היותר סבירה היא אצל פלפס. עושה רושם שעם חליפת השחייה החדשה הוא יכל לשבור שיאי עולם כבר לפני מספר חודשים והוא פשוט 'התאפק' עד האולימפיאדה.

לגבי בולט, גם אני חשבתי שהוא האט כדי לא לעורר יותר מדי חשד. עלי, בכל מקרה זה לא עבד. אגב, מעולם לא אהבתי את ריצת ה- 100 מטר - אין טקטיקה, הכל פיזי לחלוטין (או כימי ב-‏20 השנים האחרונות).
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489354
עם כל הציניות הטבעית שלי, ואחרי שצפיתי בריצה לפחות עשר פעמים, נשארתי עם הרושם שהיה לי בזמן אמת: הוא לא חשב על שיא העולם באותו רגע, הוא פשוט יצא מעורו מרוב שמחה כשראה שאף אחד לא קרוב אליו בכלל.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489371
איך אפשר לצפות בריצה עשר פעמים? בעצם, איך אפשר לצפות בריצה פעם אחת? מה מעניין בזה?
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489374
אין לי מושג מה מעניין בזה, אבל תשמע משהו עוד יותר מדהים: יש אנשים שמסוגלים להאזין לחמישית של בטהובן עשר פעמים! והיא, בניגוד למופע של בולט, נמשכת קצת יותר מעשר שניות.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489376
השוואה מעניינת, אבל עדיין לא ברור העניין הזה..
אוף טופיק פראי‏1 489294
מעניין מאוד. תודה.
חשבון נפש 488758
עניין של טעם וריח אני חושב. בין חסויות לאגרה, אני מעדיף חסויות. לדעתי גם הערוץ הראשון (וגם גל''צ למשל) לא פטורים מן מ''אגרת'' החסויות למיניהם. גם אגרה וגם טרטור במוח נראה לי לא פחות גרוע מן ''האגרה של הערוץ השני'' .
חשבון נפש 488781
בעיניי, לפרסומות ולפרומואים יש מחיר קוגניטיבי ורגשי, מעבר לשטיפת המוח הצרכנית (היה כאן פעם דיון בשאלה אם שטיפת המוח הזו עדיין עובדת).
חשבון נפש 488787
תיקון: לא "עדיין". בלי "עדיין".
חשבון נפש 492174
בהחלט. אין לי טלויזיה בבית (מסיבות פרקטיות, לא אידאולוגיות), וכשמזדמן לי להתקל במקבץ פרסומות טלויזיה במקומות אחרים, אני מוצאת אותו מכאיב פיזית עם כל העומס הויזואלי והקולי שיש שם.

מצד שני, יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי במוזיאון יושבת על ספסל ועוצמת עיניים, רק כדי להרגיע את החושים שלי מהעומס הויזואלי המטורף של להיות שם בתצוגה (ואני דווקא די אוהבת אמנות).

אז אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי.
חשבון נפש 492186
"אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי", אמרה מי שזכתה ללמוד בחינוך מיוחד ובכיתת מחוננים כאחד.

(we love you, Shoshana)
חשבון נפש 492191
לפחות היית מאיית/ת את השם שלי נכון.
זה Shoshannah, לא Shoshana
חשבון נפש 492213
סליחה, פעמיים.
חשבון נפש 488770
הנה הבדל חשוב: את "אגרת" הפרסומות משלם רק מי שמשתמש בשירות (צופה בערוץ), וביחס ישר לכמות השימוש.

בתור מישהו שלא צפה בשידורי טלוויזיה בביתו כבר כמעט עשור, לא שילמתי כלל לערוץ 2 (לא צפיתי בערוץ - לא ראיתי פרסומות) אבל שילמתי גם שילמתי, אלפי שקלים, לערוץ הראשון (למרות שגם בערוץ זה לא צפיתי כלל).

מטרת האגרה היתה לנתק את הערוץ מהתקציב הממשלתי, כך שלא יהיה נתון לסחיטה ע"י פוליטיקאים. את אותה תוצאה בדיוק ניתן להשיג גם ע"י אגרת-פרסומות, וזאת בלי להשית מס לא סביר על הציבור.
חשבון נפש 488783
אני מסכימה אתך שהאגרה היא בעייתית (ושיטת הגבייה שלה - עוד יותר).

אגב, האם אתה גם לא מאזין לרדיו ברכב, לתחנות כמו רשת ב', קול המוסיקה או 88 FM?
חשבון נפש 488786
גם אם כן, אגרת הרדיו כלולה בתשלום עבור חידוש רשיון הרכב, בין אם יש ברכב רדיו ובין אם החבר'ה לקחו לעמדה לשמוע חדשות.
חשבון נפש 488789
אני כן. מצד שני, יש שם פרסומות, והרבה; ואני סבור שהן מספיקות כדי לממן את שידורי הרדיו של קול ישראל.
חשבון נפש 488889
איך הערוץ הראשון מגלה על קיומך ועל חובתך האזרחית לשלם אגרה?
חשבון נפש 488891
הרבנות ו/או משרד הפנים מודיעים להם, מייד אחרי הנישואין.
חשבון נפש 488893
ולפני נישואיך, לא הצהרת בפני רשות השידור על שאתה מחזיק במקלט טלוויזיה? אני מזו-ע-ז-עת.
חשבון נפש 488923
זה די נחמד, בהתחשב בעובדה שהרבנות מנוהלת ברובה ע''י אנשים שאין להם טלויזיה בבית.
חשבון נפש 488945
באמת? אבל הם עוקבים גם אחרי אנשים שקונים מכשיר טלוויזיה (גם בדיוטי פרי) וגם אנשים שקונים אוטו (כי בכל אוטו חדש יש מכשיר רדיו).
חשבון נפש 488948
עוקבים גם אחרי מי שקונה טלפון נייד או נגן מדיה?
חשבון נפש 488949
כשאת כותבת "עוקבים", למה את מתכוונת?

עד כמה שאני זוכר, החוק מחייב את המוכר לדווח לרשות השידור על הלקוח. כשרכשתי טלוויזיה בתחילת העשור בחיפה (בעוד הכתובת שלי עדיין אצל הורי) לא קיבלתי שום דרישת תשלום מאגף הגביה (כששיניתי כתובת לחיפה כבר שילמתי מיוזמתי את האגרה. הסכום לא כל כך גבוה, בסופו של דבר, ואני רואה לפעמים תוכניות בערוץ הראשון).

אחרי רכישת מכוניות אין ממש טעם לעקוב, כי כפי שצוין לעיל, אגרת הרדיו נגבית באופן אוטומטי בעת חידוש רישיון הרכב כחלק מהתשלום הכולל.
חשבון נפש 488950
''עוקבים'' כפשוטו. מחפשים אינפורמציה ומקבלים אותה. גם אם מוכר הטלוויזיות מחויב בחוק לדווח על מכירה (למה זה, נפלא ממני).
חשבון נפש 488954
אולי הגיע הזמן לבטל את חובת הדיווח של מוכרי הטלוויזיות (אגב, האם היא באמת מתבצעת?), ולסמוך על אזרחי המדינה שידווחו דיווח אמת. לדעתך זה יעלה או יוריד את גביית האגרה?
חשבון נפש 488955
יוריד.
או שלאנשים יש כבלים והם לא מבינים למה הם צריכים לשלם עוד על משהו שהם לא צופים בו, או שאין להם טלויזיה‏1.
יש מעט מאוד אנשים שאין להם כבלים וצופים בערוץ 1.
וחברות הכבלים עושות כל מה שהן יכולות על מנת לצמצם את מספרם, בין השאר ע"י חבלה באנטנה או שאר הקונסטרוקציות שדיירי הבניין שאינם-מחוברים-לכבלים משתמשים בהן.

יש אוכלוסיה נוספת, שלא אנשים שקולטים / קולטים-בקושי ערוץ 1 ו-‏2, אבל בקושי צופים בהם ומשתמשים בטלויזיה כמקרן לדיוידי.
וגם הם לא מבינים למה הם צריכים לשלם על זה.

1 הכללה גסה. אני יודעת.
חשבון נפש 488959
אינני בטוח שאי אפשר להפיל את חובת הדיווח בבג''ץ.
חשבון נפש 488963
יוריד...

וראה את כמות האנשים עם כבלים פיראטים.
חשבון נפש 488968
יוריד. אני בעד לבטל את האגרה ולגבות את המס הזה בדרך יצירתית אחרת, אולי פרוגרסיבית (בהתאם למספר שעות הצפייה, אבל איך ימדדו לכל אחד זו שאלה אחרת). אולי אפילו חד פעמית (למשל בעת רכישת כל מכשיר חדש).
חשבון נפש 488972
(לא תארתי לעצמי שיהיה מי שיענה לשאלה שלי "יעלה")

לפי שעות הצפייה משמע, ככל הנראה, הכבדת הנטל על אוכלוסיית הקשישים. אין לי רעיון לפתרון יצירתי, מעבר להעברת נטל הגבייה לכבלים וללוויין (מה שהן יתנגדו לו בכל תוקף), אשר יוכלו לגבות עבור המדינה לפי שימוש. החשש שלי הוא שלכשיתברר שיעור הצפייה וסך התקציב הנדרש יתחלק לפי שעות הצפייה בפועל, ישלמו הצופים הרבה יותר מאשר הם משלמים היום.

עלות חד פעמית תהיה לדעתי לא סבירה. בהנחה שאורך חייו של מקלט טלוויזיה הוא 10 שנים, העלות תהיה בערך כעלות המכשיר. זה יגרום לפתיחת שוק חדש של מכשירי טלוויזיה ללא מקלט (ע"ע שירה גרא ומאבקה ברשות השידור) אינו יכול לקלוט שידורים מהאוויר אלא רק מממיר או ממכשיר וידאו/DVD/מחשב.

בקיצור, אני לא רואה מודל גבייה אלטרנטיבי אשר גם מבטיח את קיומו של השידור הציבורי וגם מבטיח את ניתוקו מתלותו בתקציב המדינה ובפוליטיקאים.
חשבון נפש 488977
בבריטניה מצאו מסלול כזה, קוראים לו ''פרסומות''.
חשבון נפש 488978
דווקא בבריטניה יש אגרת טלוויזיה, כמו אצלנו
חשבון נפש 489019
טלויזיה ציבורית ופרסומות אינן חברות טובות. המפרסמים ירצו וגם יצליחו להשפיע מה לא יכנס ללוח השידורים.
חשבון נפש 489033
להבדיל מתשדירי שירות, ושקופיות חסות?

ולמה זה כל כך רע? מישהו צריך להחליט מה לא יכנס ללוח השידורים, ודי ברור שמי שעושה את זה היום עושה את זה רע מאד...
חשבון נפש 488989
אפשר בהחלט לעשות שקלול, נאמר, של שעות הצפייה ורמת הכנסה. וקשישים ממילא מקבלים הנחות באגרה הקיימת, לא? (נדמה לי). הם יכולים להמשיך לקבל אותן, כפי שהם זוכים להנחה של 50% בתעריפי נסיעה באוטובוס וכדומה.

מה היה עם שירה גרא? לא מכירה את הסיפור (איפה היא היום באמת?).

השאלה היא האם השידור הציבורי אמור להישען על מערכת גבייה נפרדת, ולא על מסים שכל האזרחים משלמים ממילא - כפי שקורה במערכות החינוך והבריאות. אם כבר מחליטים‏1 שזה "שירות חיוני" שמגיע לכולם, אז שיגבו מכולם, ותהיה אופציית opt out רק למי שבאמת יוכיח שאין לו אחות. סליחה, מקלט.

1 זו כבר לא אמת מוסכמת על הכל, אבל אם כבר הרשויות החליטו כך, שיילכו עם זה עד הסוף.
חשבון נפש 489006
אני טוען שכל שקלול שכזה (שישמור על אותה רמת תקציב) יגרום לעלייה חדה בתשלום עבור מי שאכן צופה בערוץ. אני חושב שדי להסתכל בטבלאות הרייטינג כדי להסיק את זה.

עד כמה שאני זוכר, שירה גרא ובעלה ניהלו מאבק נגד רשות השידור (והצליחו) בטענה שהם הוציאו את רכיב המקלט מהטלוויזיה שלהם, ועל כן אינם יכולים לקלוט את שידורי הערוץ (באותה תקופה, מה שנשאר להם זה כנראה לצפות בסרטים בווידאו).

אני חושב שטל היה זה שהסביר לעיל למה חשוב להפריד את השידור הציבורי ממערכת הגבייה - כדי לנתק לפחות את החלק הזה מהתלות בפוליטיקאים (לא שאני חושב שהניתוק הזה תמיד מצליח, ע''ע יוסף בראל ואחרים).
חשבון נפש 490010
איך אני אוכיח שאין לי מקלט? יגיע צוות של חמישה אנשים, והם יחפשו מתחת לכל הכריות אצלי בבית, ומתחת למושבים של הכרכרה המשפחתית בנהריה? הדרך היחידה היא לשדר את הערוץ הראשון רק באופן מוצפן, כשהמפענח מדווח בחזרה שבעליו השתמש בו כדי לקלוט את הערוץ הראשון.
חשבון נפש 489000
איך בעצם מודדים רייטינג?
חשבון נפש 489009
בעזרת ה-people meter שמותקן אצל מדגם של בתי אב.
חשבון נפש 489037
לדעתי הפיפל מטר הוא אחד מהצרות של המערכת. איזה מין דבר זה לבנות תעשיה שלמה על השיטה של ''חברי מרכז הליכוד''.
חשבון נפש 489214
לא הבנתי.
חשבון נפש 489219
''קנה מעט אנשים, והשג שליטה ברבים''
חשבון נפש 489234
בהנחה שהמורה מפרש אותך נכון (תודה!) - האם יש חשדות מבוססים שמשתתפי המדגם "נקנו", או שאתה רק חושש מהאפשרות התיאורטית?
חשבון נפש 489290
אחד הערוצים המסחריים שידר בעבר תוכנית תיעודית על משתתפי המדגם, כולל משפחות ספציפיות.
מסקנה לוגית: אנשים הקשורים לערוצים המסחריים מסוגלים להשיג את המידע על זהות משתתפי המדגם.
סיבה לחשד: הפיתוי להשפיע על תוצאות המדגם גדול ביותר.
חשבון נפש 489367
איך הסוד הזה לא דולף לו בתקופה כזו שבה "אין סודות"? אין אף שכן ממורמר? קרוב פגוע?
חשבון נפש 489562
פשוט, כולם ממורמרים על המון דברים.
חשבון נפש 489564
או חבר של אחד הילדים?
חשבון נפש 489368
אגב, התכנית של אילן שושן היתה אמורה 'לעבוד על המערכת', שהרי סביר להניח שהרבה מהאנשים שיש להם פיפל מיטר יתעניינו בתכנית על האנשים שיש להם פיפל מיטר. כך היתה התכנית אמורה להגיע לרייטינג גבוה מאוד, למרות שאת מרבית האוכלוסיה התכנית לא עניינה.
באופן מפתיע, זכתה התכנית לרייטינג נמוך למרות הכל.
חשבון נפש 489359
אני לא חושש ספציפית משוחד, אבל עד כמה שאני הבנתי, משתתפי המדגם הם קבועים למשך שנים, והם גם יודעים את זה. יוצא שלמשתתפים יש כוח, ויותר מכך הם *יודעים* את זה. אני מניח שיש לזה השפעה על הטעם שלהם, אם כי קשה לי לאמוד איך בדיוק.
חשבון נפש 489380
מה היקף המדגם הזה, מישהו יודע?
חשבון נפש 489382
כמה מאות אאז''ן.
578 מתוך 6,000 489388
מדרוג לפי דודה ויקי:

חשבון נפש 489429
כמה תהיה מוכן לסבול לצפות בשטויות (לדעתך) רק כדי להשפיע על המדגם לכיוון כלשהו? ואם תצפה בתכניות שלדעתך איכותיות, הרי שממילא היית עושה את זה ולכן זו לא השפעה מכוונת.
חשבון נפש 489433
במה צופים כשאין משהו טוב לראות? את מזפזפת, אבל יש מי שיוכל אולי להרוויח מזה כסף :-)
חשבון נפש 489469
אני לא צריך לצפות, אני רק צריך להשאיר את הטלוויזיה דולקת ( בפיפל מיטר גם מודדים את הווליום?). יש טווח שלם בין שטויות לבין תוכניות איכות שבהם הידיעה שאת קובעת עשויה להשפיע על החלטתך. אני מניח שהצופים גם ירגישו "אחריות" לתת הזדמנות לתוכנית זאת או אחרת.
חשבון נפש 489472
אולי בחודש-חודשיים הראשונים להתקנת המכשיר. אחר כך, לתחושתי, הם כבר לא יטרחו לעשות מניפולציות כאלה, בהנחה שיש להם חיים.
חשבון נפש 489475
נכון. גם חברי מרכז הליכוד הם דווקא אותנטיים.
חשבון נפש 489586
למה אתה לא חושש משוחד?
כל עשירית אחוז שווה הרבה כסף למפרסמים/מפיקים/בעלי הערוץ. נראה לי מאוד הגיוני לחשוש משוחד.
אולי כתבת ככה למען הנימוס?
חשבון נפש 489597
אני לא חושש ספציפית מחוסר נימוס.
חשבון נפש 489027
אם באמת צריך שידור ממלכתי‏1, יש לתקצב אותו מהקופה הכללית של האוצר במקום לחשוב על כל מיני דרכים יצירתיות למדוד את רמת השימוש בו. האגרה היא אנכרוניזם שנשאר מהתקופה שרק לחלק קטן מהציבור היה מקלט רדיו, ואין שום הצדקה לשמר אותה בימינו, כשרק מיעוט מבוטל אינו "נהנה" ממנו בפוטנציה. אני חושב שהסיבה העיקרית לקיום האגרה היא לתת פרנסה לעובדי אגף הגביה, וכמה ג'ובים לאנשי שלומנו. י. אורן ישמח להסביר למה זאת תופעה רצויה.
____________
[]1- וזה "אם" גדול מאד. הרבה יותר זול להדפיס עיתון ממלכתי שיישלח מיידית למפעלי הגריסה הממלכתיים ומשם למפעל מיחזור ממלכתי וחוזר חלילה.
חשבון נפש 489034
גם אתה צודק (חוץ מהעניין של ''ג'ובים לאנשי שלומנו''. אני חושבת שהאגרה נשארה על כנה פשוט מפני שלאיש מהרשויות אין אינטרס חזק לבטל אותה, והלך הרוח הציבורי בנושא עד עתה היה בנוסח ''בואו נשתמט מתשלום'' ולא ''בואו נתארגן למחאה'').
אגרה זה רע 489040
מפלגה שתבטיח לבטל את האגרה, אולי יחד עם עוד כמה נושאים שוליים יחסית שמטרידים הרבה אזרחים‏1, יכולה להחליף את הפנסיונרים בכנסת הבאה. כותרת ההודעה יכולה להיות סיסמת הבחירות שלה.
___________
1- סקר פיראטי: מה הייתם מוסיפים למצע המפלגה? איזה שם הייתם נותנים לה?
אגרה זה רע 489046
אפשר כמובן לצרף אליה את אגודת מתנגדי הגאון מוילנה (הגר''א זה רע).
אגרה זה רע 489047
כלומר הם מתנגדים למתנגדים?
אגרה זה רע 489048
בדיוק. הם חסידים במינוס.
אגרה זה רע 489049
אפשרית גם הסיסמא ''התנגדו לתשלום האגרע''.
מאגרה לבירה 489051
מאגרה לבירה 489065
יש אגרה גם על בירה?
מאגרה לבירה 489069
ועוד איזה אגרה.
אנחנו לא מפסיקים לשלם על בירתנו הקדושה לנצח נצחים.
אגרה זה רע 490015
עלה ירוק.
חשבון נפש 489104
*מר* י.אורן בשבילך.
חשבון נפש 490012
בכדי שיהיה שימוש בעיתון הממלכתי, אני מציע להדפיס אותו על נייר רך, ורצוי דו-שכבתי.
חשבון נפש 490122
בשיטה שלך, זה יגרום לנסיקה במחיר נייר הטואלט, ואז, אנה אני בא
חשבון נפש 490126
האוצר תיקצב במאות מיליוני שקלים לשנה את הטלוויזיה הלימודית/חינוכית. "עבדו" שם מאות "עובדים" שהפיקו ביימו וצילמו שום כלום. רק תוכניות אולפן של "ראשים מדברים" זה עם זה (בד"כ עיתונאי בעל השפעה שיעזור במאבק למניעת סגירת הערוץ המיותר. מין דן מרגלית).
השלמת מידע 489059
בזמנו היה תשלום נפרד לרשות השידור בעת חידוש רשיון הרכב. רוב האנשים (למעלה מ-‏60%) פשוט לא שילמו אותו והמוסכים סירבו להפוך לגובים (ללא שכר) של רשות השידור ולבדוק למי יש מכשיר רדיו (שליף) ולמי אין.
בתחילה ההגיון הבירוקרטי של הרשויות נכנס לפעולה בנתיביו הרגילים. פקחים עם מחשב יד הציצו לתוך מכוניות חונות ורשמו תשלומי קנס למי שהיה לו מכשיר רדיו ולא שילם אגרה.
אלא שכאשר ההגיון הבריא משתלב עם האפשרות לגבות יותר כסף מן הציבור הוא מקבל לפעמים משנה כוח (נדמה לי שהיתה זו תקופתו של אריה דרעי במשרד הפנים). החוק שונה כך שאגרת הרכב מכילה אוטומטית רכיב מסויים העובר לרשות השידור (נדמה לי שאגרת הרדיו בוטלה בכלל במהלך השנים). מי שאין לו מכשיר רדיו ברכבו יכול לפנות למישהו איפושהו בצרוף האסמכתות הרלאבנטיות ולקבל החזר של כך וכך שקלים.
השלמת מידע 489061
ואני דווקא זוכר שהיה פס''ד בעניין שכל המכוניות מחוייבות באגרה, עם או בלי רדיו. לא ידוע לי על הליך של ערעור.
השלמת מידע 489066
אתה צודק. מי שתבע היה פרופ' זאב סגל, בטענה הפשוטה שאין לו רדיו ברכב. הוא הפסיד.
השלמת מידע 489073
והשופט חשין (בדעת מיעוט) התעלה על עצמו, וכתב על "אגרת אין-רדיו".

גם על זה כבר כתבו באייל: תגובה 162159
השלמת מידע 489093
נפלאים וסבוכים הם שערי החוק. אני לא זוכר את הדיון שהזכרת (אני זוכר משהו עם תושבי הבקעה שבקשו פטור מתשלום האגרה בטענה ששידורי רשות השידור כלל אינם נקלטים באיזורם. אאל"ט גם הם הפסידו).
אני בטוח למדי במה שספרתי. בזמנו היו הרבה מכוניות (בד"כ מסחריות ומשאיות) שבאמת לא היה בהן רדיו. הנהגים שלהן היו מתלוננים בתוכניות של גדעון לב ארי (האבא של הכלבוטקים למיניהם) שגובים מהם את האגרה והתשובה הסטנדרטית היתה תמיד שיפנו למשרד כלשהו (רשות השידור?), יצהירו שאין להם רדיו ברכב ואז יקבלו החזר של 20 שקלים (או אולי לירות).
אני מניח שהדיון המשפטי של זאב סגל אינו בהכרח סותר את המצב שתארתי. בינתיים ביטלו לגמרי את אגרת הרדיו ואני לא יודע מה קרה עם התשלום עבור רדיו ברכב. יש אפשרות שהיום כלל אין סעיף ספציפי כזה ומשרד התחבורה פשוט מעביר נתח מסויים מתשלומי אגרת הרכב לרשות השידור. נוהל כזה בפני עצמו נראה לי ראוי לדיון משפטי וכך ניתן גם להבין מדוע סגל הפסיד. יתר על כן בעיניים ליגאליסטיות אפילו הליך של גביית מס אוטומטי כאשר על משלם המס מוטלת החובה להוכיח שכלל אינו חייב במס, נראית ראוייה לדיון משפטי.
חשבון נפש 488947
הרבנות מודיעה למשרד הפנים על שינוי המצב המשפחתי, ומשרד הפנים הוא זה שמודיע לרשות השידור. רשות השידור מיודעת גם על ארוע שינוי כתובת, ואם האזרח הנודד אינו ברשימת משלמי האגרה, הוא מקבל הודעה ידידותית שמזכירה לו את חובו המוסרי והפיננסי למשה גרטל. במקרה שלי היתה להם גם החוצפה לדרוש תשלום עבור שנה או שנתיים קודמות בהן האגרה לא שולמה על ידי. אחרי שהצעתי להם לבדוק ברישומיהם שהאגרה שולמה עבור הכתובת בה התגוררתי באותן שנים הם ויתרו על הדרישה, אבל לא היתה להם תשובה טובה לשאלה למה הם לא בודקים את זה לפני שהם מבלבלים את המוח. לזכותם ייאמר שהם הגיבו מהר למכתב שכתבתי להם בעניין, ובסה''כ היחס שקיבלתי היה סביר.
חשבון נפש 488960
הם יכולים להיות מנומסים ופוצי מוצי. אחרי המבצעים הבלתי חוקיים של עצירת מכוניות- אי אפשר להגיד עליהם אף מילה חיובית.
חשבון נפש 488964
תודה.

לשאלתך למה הם לא בודקים קודם וכו'... אם הרשות יכולה לדרוש תשלום רטרואקטיבי, סביר להניח שהיא יכולה להרוויח כמה מליונים נוספים באמצעות ''שיטת מצליח'' הנסמכת על ההנחה שאחוז מסויים מהאנשים שהרשות ''גילתה אותם'' גרו אי אלו שנים בדירה שכורה, ועלולים להיכנע לדרישת התשלום, הצודקת כשלעצמה, אך ניתנת לעקיפה בקלות רבה כפי שהדגמת.
חשבון נפש 489003
מזל טוב לנישואיך!
חשבון נפש 489025
תודה, אבל יש לך בעיה קשה בהבנת הנקרא.
חשבון נפש 489026
שוטה, שוטה, אבל לומד מהנסיון...
חשבון נפש 489050
או אולי לך יש בעיה בכתיבת המובן.
חשבון נפש 489053
אשמח להשתפר. איך עולה מהטכסט שהתחתנתי לאחרונה?
חשבון נפש 489064
לא עולה ממנו שהתחתנת לאחרונה *ממש*, אבל נשמע לכאורה שזה היה בטווח שעוד אפשר לאחל מז"ט (לפחות אם אתה לא בריטני ספירט או זריז-גירושים כמוה...). בכל אופן, אם זה קרה מזמן, נהוג להוסיף "בזמנו" או משהו דומה.
חשבון נפש 489072
הוא רצה להוסיף אבל שכח.
חשבון נפש 489075
עזוב "בזמן האחרון".
אני לא יודע אם הבעיה בהבנת הנקרא או בהסק לוגי, אבל השכ"ג לא דיבר על נישואין.
בתגובה 488947 השכ"ג כתב "הרבנות מודיעה למשרד הפנים על שינוי המצב המשפחתי ... במקרה שלי..."

נישואין הם לא השנוי היחיד במצב המשפחתי.
חשבון נפש 489077
דילגת על ''רשות השידור מיודעת גם על ארוע שינוי כתובת...'' שהוא המפתח להבנת דברי המשורר. הרבנות השתרבבה אליו רק מאחר והיא הועלתה כחשודה אפשרית בהודעה קודמת.

המסקנה מהפתיל הקטן הזה היא שאכן כשלתי בהבהרת כוונתי, ועם האלמוני הסליחה.
חשבון נפש 489080
נמחלת.
חשבון נפש 489081
מנסיוני הדל ארוע של שנוי כתובת הוא ארוע תדיר הרבה יותר מנישואין. אפילו האיחוד של שנוי כתובת ושנוי מצב משפחתי אינו בהכרח תולדה מיידית של נישואין (אם כי נכון - נישואין הם תנאי הכרחי).
חשבון נפש 489083
מניסיוני הדל, גם הסוגריים שלך לא נכונים.
חשבון נפש 489084
אדרבא
חשבון נפש 489079
כן, אבל הוא ענה לטל, שדיבר על נישואים בריש גלי.
חשבון נפש 489082
נישואין הם מקרה פרטי של שנוי במצב המשפחתי עליו מודיעה הרבנות וכו'.
חשבון נפש 489088
מה - - אתה - - אומר ???
חשבון נפש 489004
מה, זה אומר שטל התכוון ברצינות לעניין הנישואים? חשבתי שזו הייתה בדיחה.
חשבון נפש 489028
אני לא חושב שהוא התבדח. מכל מקום, הסיפור שלי על שינוי כתובת אמיתי לחלוטין.
חשבון נפש 489099
נראה לי שלאחר קניית בית

עד שקנינו בית לא שילמנו אגרה, ובשנים הראשונות שגרנו בבית לא קנינו טלויזיה (קיבלנו במתנה...), כך שלא מדובר בדיווח של מוכרי טלויזיה
חשבון נפש 489124
האם שיניתם כתובת במשרד הפנים?
חשבון נפש 488756
2 פרוטות שלא צריכות לעניין אף אחד על איכות טכנית: אנחנו רואים טלוויזיה מאנטנה, ובעוד ערוץ 1 נקלט היטב, בערוץ 2 המצב קשה.
Up, up, up, past the Russell Hotel 488759
אני אותו דבר, אבל פרט לימי חמסין הקליטה טובה בשני הערוצים. עניין של גאוגרפיה.
חשבון נפש טלביזיוני 488773
אני חושב שזה דוקא צריך לעניין (נדמה לי שבעיות הקליטה עם ערוץ 10 קשות עוד יותר). אם הערוצים המסחריים מזניחים בכוונה את משדרי האויר שלהם, הם בעצם גובים "אגרה" סמוייה באמצעות התשלום שהן מקבלות מחברות הכבלים והלווין.
חשבון נפש טלביזיוני 488784
מה שמזכיר לי, מתי כבר יהיה שידור דיגיטלי קרקעי?
חשבון נפש טלביזיוני 488803
בחיי, אני מתפלא עלייך. שידור דיגיטלי קרקעי זה סעיף בחוק ההסדרים, ולכן תועבה.
חשבון נפש טלביזיוני 488817
יש לא מעט תועבות שאני מסתדר איתן יופי, טרפות ונידות למשל. אין לי בעיה עם עוד תועבה אחת שתאפשר לי לקלוט באיכות טובה את המעט שנותר.
חשבון נפש טלביזיוני 488849
שרות דיגילי שבחוק ההסדרים הוא נסיון מצד האוצר לצבור עוצמה על ידי הכנסת סעיפים לא תקציביים אבל שכולם רוצים וקבלת העובדה שהוא מנהל את המדינה. בצד עדר עיזים רעות צריך להכניס גם כמה כבשים טובות כדי שיראו כמה חשוב הציבור לכלכלני האוצר.
חשבון נפש 488775
''איכות טכנית'' זה גם תפאורה לא מבריסטולים ומצלמה שעוקבת אחרי הדוברים.
חשבון נפש 488777
יש לך דרישות מוגזמות.
חשבון נפש 488782
אצלי הפוך, ערוץ 2 נקלט היטב (ברוב ימות השנה) בעוד שערוץ 1 (על שני תדריו - אחד שמתחלף לפעמים לערבית ואחד שלא) מכיל תמהיל של שלג, גלי ים ושקופית תקלה או שידור חוזר משנות ה-‏80 העליזות, כאשר על כולם מאפיל הרבה פעמים זמזום שמכסה את פס הקול המקורי (אם כי הזמזום הזה עדיף על משה גרטל).
המצב מחמיר במיוחד כאשר מכונית עומדת עם מנוע מונע מול הבית שלי, כאשר פותחים או סוגרים תריס גלילה חשמלי (אצלנו או אצל השכנים) והארוע השכיח מכולם - כאשר מטוס יורד לנחית בנתב"ג.
חשבון נפש 488791
עם כל הנתונים האלה יכולים האיראנים לטווח את הבית שלך בדיוק של מטר.
חשבון נפש 488792
אם זה מה שישפר את הקליטה, אז יפה שעה אחת קודם.
ובאותו נושא 491430
גדעון לוי, ב"הארץ" (לא, לא על עוולות הכיבוש):
ובאותו נושא 491490
יפה.
אצל גדעון לוי, כל דבר הוא עוולות הכיבוש. הפעם כיבוש מסך הטלביזיה ע"י הטלביזיה המסחרית.
להפתעתי, הזדהיתי עם כל מילה ומילה במאמר של גדעון לוי.
הבעיה כרגיל אצל רדיקלים היא בסעיף ה"הצעות לפתרון" ולא בסעיף "תיאור הבעיה". שם נראה שיש לו כרגיל בעיית הבנה.
מה גדעון לוי מציע? שיכפו על הרשתות המסחריות מכסה של שידורי איכות? מי בדיוק ישב ב"ועדה המפקחת" ויחליט מה זה שידורי איכות? האם גדעון לוי מתעלם מכך שזה בדיוק מה שנעשה ללא הצלחה? האם גדעון לוי השלים את הטרנספורמציה מעיתונאי ליברלי בסגנון שוקן אל העיתונאי הבולשביק המתגעגע לימים בהם ממשלה/מפלגה יודעת כל נהגה ביד רמה את עדר ההמון בדרך הנכונה?

אני לא מאמין ולא סומך יותר מדי על טעמם, תבונתם או כישוריהם של אותם פעילים פוליטיים דרג ב שקיבלו ג'וב נחמד ברשות השנייה. לראייה אפילו את הסמכויות המופרזות שניתנו להם, הם לא הצליחו להפעיל ולממש. אני לא חושב שצריך "ועדת קומיסרים" שתתערב ותפריע בניהול של הרשתות המסחריות. די ביועץ משפטי במשרד התקשורת שיספר להן מתי הן עוברות על החוק.

מה שגדעון לוי ואחרים לא רוצים להבין הוא ש"לא תחסום שור בדישו". אין צורך ואי אפשר לנהל יותר מדי את לוח המשדרים של הערוצים המסחריים ואת טעמו של הציבור הרחב. שידורי האיכות שגדעון לוי וגם אנוכי מתגעגעים אליהם נודדים באופן טבעי לערוצי נישה ושם מקומם. נהפוך הוא, תוכניות שמפאת איכותם האליטיסטית לא יכלו להתקיים בערוצי שידור ציבוריים רחבי יעד, יכולים עתה למצוא את מקומם ולהגיע לאותה נישה זעירה הצורכת אותם. אם ערוצי הנישה האלו לא "תופסים", משמע או שהתכניות לא מספיק טובות או שאין להן מספיק קהל.

הדרך הנכונה היא לדרוש את תכניות האיכות ולא להתנפל בזעם עקר על הרשתות המסחריות.
באשר לאיכויות הנשגבות מן העבר, מי שמתגעגע לאיכויות התרבותיות של ירון לונדון יכול לראות אותו כמעט כל ערב בערוץ מסחרי. התכנית שלו לא שונה או טובה באופן מובהק ממתחרותיה. מה שמרמז שאולי ההעדפה (גם שלי) לירון לונדון היא יותר גילית מאשר איכותית.
ובאותו נושא 491500
מפי הסוס: הזכיינים מסבירים את תמהיל התוכניות הנוכחי.


חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים