 |
עוד משהו על מאיר אריאל | 3 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מאיר אריאל לא היה מלחין. אריאל היה פייטן, טרובדור. זאת אולי קלישאה, אבל זה נכון. ככל שנקפו האלבומים והשנים, נטש אריאל את הלחן לטובת המילים יותר ויותר - הן הרי תמיד עניינו אותו הרבה יותר. עם כל הכבוד, שירה אפשר גם לקרוא בספר. איננו חושב שזמר יכול להחליט להיות זמר, ולא משורר כותב בלבד, ולהתעלם מחשיבות הלחן, ובמקרים רבים, זה בדיוק מה שאריאל עשה. אין להמעיט בעובדה שאכן, הביצועים היפים ביותר לשיריו של אריאל הם אכן שלו. אבל הם מעטים ביותר. לסיכום, אני חושב שהכותב עושה עוול ל''סוף עונת התפוזים'' - לחן מלא ערגה ותשוקה, בדיוק כמו המילים. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר אריאל היה זמר גדול. אבל לא ה"זמר הגדול"; יש עוד כמה וכמה מלחינים ומשוררים טובים ומצוינים. מאיר אריאל היה ואיננו חבל שאיננו אבל מה לעשות הוא איננו, אף אחד לא יוכל לבצע יותר טוב ממנו את שיריו כי אף אחד הוא לא הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה כאילו רק מאיר אריאל היה מסוגל לבצע הכי טוב את השירים שלו היא עניין של טעם אישי. אני מאד אהבתי את הביצוע של ערן צור לשיר ''נשל הנחש''. זאת למרות, ואולי בגלל, היות הביצוע הזה שונה באופן מהותי מהביצוע המקורי של מאיר אריאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בהקשר ל"שלל שרב" יש לי הערה חשובה. מכתבה שקראתי פעם והזכירה את השיר נודע לי שזה מקרה מובהק של שיר שבו קודם-כל היתה המנגינה ורק אח"כ הומצאו לה מלים שימלאו אותה בצורה יפה. דוגמה נהדרת אחרת שממחישה זאת ,וגם היא משל מאיר אריאל, היא "ערב כחול עמוק" שנכתב במקור בספרדית לפני 30 שנה (או משהו כזה). לכן הטענה שהלחן עושה עוול למלים היא קצת מוזרה, אולי כדאי להגיד להיפך? - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ערב כחול עמוק'' היה השיר הראשון ששלמה יידוב הלחין, בשפת האם שלו (ספרדית כמובן). באלבום האחרון שלו הוא מבצע מחדש את הגרסה המקורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המנגינה קדמה למילים: תגובה 581319. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנני שולת אתכם התקשורת בכלל :מדוע משבחים אדם רק לאחר שהוא מת? הרי כולנו זוכרים את ההשמצות של התקשורת על מאיר אריאל מדוע עכשיו התקשורת משבחת אותו? המבקרים בתקשורת צריכים להבין שמעשיו הטובים של האדם היו כבודו ולצערי הרב -כשלתם.גם אז בתקופת ההסתה נגד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל אף אחד לא טרח להגיד איזה ראש ממשלה נהדר ואילו מעשים שעשו תרמו למדינה .נכון זה היה זמן שברירי והכל יכול היה לקרות אבל אולי אם התקשורת היתה מנסה להוציא את הדעות הללו מעשים כאלו היו נמנעים. ובחזרה,למאיר ארירל,היה בן -אדם נפלא וחבל שהתקשורת חיכתה למותו את להוציא לבחוץ את הטוב שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר היה ועודנו בחזקת גאון. יחיד עמד במערכה על חופש הביטוי בעידן של פוליטיקלי קורקט הוא אמר ללא בושה המלך הוא עירום והוא בכלל מלכה. מותו של מאיר הותיר אותנו המומים וכואבים הן על מותו של אב רוחני והן בגלל הזילזול של התיקשורת בו ובאנשים אותם הוא ייצג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד בנאי כתב שיר ערגה מקסים למאיר אריאל "בלוז כנעני" אותו הוא מבצע במסע ההופעות האחרון ("ממשיך לנסוע"), מומלץ! עוד חבר ותיק של מאיר,מיקי שביב,הוציא השבוע (5.1.03) דיסק חדש שההשפעות המאיר אריאליות ניכרות בו מאד בכתיבה,(עוד אומן מוכשר שלו מקבל את צומת הלב המגיעה לו ומתבזבזת על שרית חדד וחבריה ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מאיר אריאל הכרתי באופן אישי גם כמאוד אהבתי את החומר והיתי במעל 15 הופעות שלו וגם במסגרת העבודה שלי בגלי צה. כחודשים לפני מותו עלה הרעיון שאני ינגן אם מאיר אריאל חליל צד מאיר אריאל ראה אותי עם החליל ביד ואמר לי היי האם אתה מנגן על חליל עיוורים או חליל רואים שהוא מחליף בשננותו את הע בא. הוא גם הקליט בקולו החם ספרים של כפכא בסיפריה לעיוורים מאוד אהבתי את מאיר אריאל גם כמשורר גם כאדם וגם כמצחיקאן חבל שבסוף ימיו הוא הסתבך אם הכהילה ההומו לסבית בישראל אני יודע שהיה לו קשה אם זה מאוד אם זה שפיצצו לו הופעות בעמצה אני מאוד אוהב את האיש ומתגעגע אליו אני לא מסוגל לשמוע אותו מאז שהוא מת כי הדמעות עדיין יורדות. אני מתגעגע לאיש וליצרתו כל כך הרבה ככמה היו באיש הזה כול כך הרבה הומור וכול כך מעט מזל אהאירוניה היא שהאיש שהכי צחק בהופעות על המערכת מת כתצאה מפשלה של המערכת האלבום האהוב עלי הוא רישומי פחם אלבום מדהים ביופיו יש לי גם את התקליטו ן המקורי של ירושלים של ברזל ההיה זכרו ברוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את כל הדיסקים של מאיר מלבד שני הדיסקים הקטנים שהם ירושלים של ברזל ועברנו את פרעה אני חייב להשיג אותם אם תוכל לעזור ליאני אהיה אסיר תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קם בישראל גאון בכתיבה כמו מאיר אריאל וחבל שאבדנו אותו כל-כך מוקדם בקשר לביצועים של אומנים שונים לשיריו של מאיר אריאל זוהי רק מחווה יפה לכבודוואף אותם אומנים יאמרו כי אינם מתימרים לשיר כמו מאיר. אך אין ספק שרק מאיר יכול לשיר את שיריו אשר לכל מלה יש פנים רבות ורב הנסתר על הגלוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר אריאל ליווה אותנו במשך שנים רבות אך לא הצליח לפרוץ לתודעת הציבור כשם שהוא ידוע היום. אני, שיכול לשמוע את שיריו חזור ושמוע, ראיתי אותו בהופעה לפני למעלה מ- 20 שנה ולא נדלקתי. מסקנתי, שכמוני גם אנשי הרדיו וגל"צ לא עלו על הכישרון הענק הזה ולא השמיעו אותו כך שנשאר מחוץ לתודעה. אולי הוא הקדים את זמנו כמו רבים ומצויינים. עבורי, התמהיל של המילים, המנגינה והשירה המיוחדת, שדומה אולי לקריאת שירה, הם המרכיבים העושים את חוויית מאיר אריאל. וגם לביצוע הנפלא של אהוד בנאי ל "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" אין את העושר המאיר אריאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכלס, כל מילה פשוט תופסת את מה שהאדם הענק הזה היה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מישהו יודע על מה נכתב השיר שלל שרב? ככל שאני חשוב על מילותיו יותר, כך אני מבין אותו פחות. אשמח לכל כיוון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הוא מדבר על העיר תל אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספרים שנכתב על מקרה אונס, הרבה איזכורים של נפתחת ,לגמור, לבוא, כתוב בוירטואוזיות אבל סתום כהרגלו של אריאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התכונה הזו של שירי מאיר אריאל, שרק הוא ידע להלחין ולשיר אותם (וכבר הצטבר מספר דו-ספרתי, אם לא תלת, של ראיות שליליות לטענה הזו), אפשר לכנות "סגירות אמנותית". עלתה בדעתי עובדה מסקרנת, שאולי היא פן אחר של אותה סגירות: לנוכח שליטתו הוירטאוזית של אריאל בשפה1, אפשר היה לצפות שהוא יהיה מתרגם מחונן של פזמונים ושירים. אבל ככל הידוע לי, מוכר רק פזמון אחד שהוא תרגם: http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=6021&... וגם זה נראה תרגום קצת מרושל בכוונה. האם יש עוד? 1עוד הגיג שולי: אפשר אולי להכתיר אותו כגדול החרזנים בעברית, לפחות מאז תור הזהב בספרד, מכל מקום יותר מאלתרמן וגולדברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא תרגום, זו גרסה עברית. גרועה להחריד. לא ברור מדוע הוא החליט להרוס ככה את השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אפשר היה לצפות כך? להרגשתי, מה שעניין את מאיר אריאל היה בעיקר מאיר אריאל, לטוב ולרע שבזה :-) לעומתו, אהוד מנור, ששם עצמו ככלי חלק גדול מהזמן, היה מתרגם לעילא (לדעתי תרגם טוב יותר מאשר כתב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך לגבי מאיר אריאל וחולק עלייך לגבי גדולתו של מנור כמתרגם. לטעמי הוא היה מתרגם בינוני. אני מניח שהדבר נבע מדבקותו היתרה בטקסט המקורי1. שמות כמו דן אלמגור, נעמי שמר ויהונתן גפן1 עלו עליו בתחום זה. __ 1 היה מי ששאל אותי לא מזמן לגבי העדפתי: יופי או נאמנות. בתרגום ההעדפה שלי ברורה. 2 וזאת לפני שפנינו לנפילים כמו אלתרמן או ז'בוטינסקי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אני חולקת עליך לגבי הנפיל אלתרמן. תרגומיו לשייקספיר היו ממש בעייתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לתרגום שירים, אבל נעזוב זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שלא נותנים למתרגמים של שמות הסרטים לתרגם את יצירות שייקספיר אחרת היינו מקבלים: "חרמן על יוליה" (2) "חרמנים בליל קיץ" "הסוחר מת מצחוק".... (1) למרות נדושות הנושא, הייתי חייב לפרוק את התסכול שלי - עם קוראי האייל הסליחה (2) רומיאו בן זונה כבר היה תפוס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמו של איזה סרט תסכל אותך כל כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השניים האחרונים - הדייט שתקע אותי (Knocked Up)וחרמן על הזמן (Superbad) אני אמנם לא אוהב גם תרגומים שלא קשורים - נניח כמו 'המירוץ לצמרת של מקס פישר' (Rushmore) אבל לפחות אני לא מובך כשאני בא לקנות כרטיס יש מערכון מעולה של שי ודרור על זה - חבל שלא מצאתי אותו ברשת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לפחות במקרה של "Knocked Up" גם האנגלית איננה מרשימה. ולגבי "המירוץ לצמרת..." - ראה תגובה 311229 וההמשך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה סיפור אמתי זו באמת הברקה פראית. אפילו מוצלח יותר ממתרגמת שתרגמה פעם את "run of the mill" ל"מירוץ התחנה" במאמר בפילוסופיה. מזלו של כותב המאמר היה שהוא יודע עברית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו ראיתי את זה <http://www.fisheye.co.il/static/lethalform.html> | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שה''רק עכשיו'' כאן היה באמת זמני מאוד - כשאני ניסיתי לפתוח את הקישור הוא כבר בישר לי שאין אליו גישה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להוריד את הסימן האחרון שנכנס משום מה ללינק - ננסה שוב:http://www.fisheye.co.il/static/lethalform.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נעמי שמר היתה ליגה אחרת בתחום זה. יצא לי להאזין הרבה לאחרונה1 לתרגומים שעשתה ליוסי בנאי משירי ברסאנס, ואני מתמוגגת כל פעם מחדש. 1 עקב דרישת הקהל הצעיר ("אמא, לרקוד איתך פרפרים! לרקוד איתך פרח בדמות פרה!"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב נעמי שמר, (לפחות) שניים משיריה היותר מפורסמים, החלו כתרגום (או עדיף - כגירסא עברית) לשירים זרים, אבל בחדוות היצירה היא התאימה להם מנגינה משלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו יהי. הראשון הוא ירושלים של זהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. אבל ירושלים של זהב לא מתורגם. נדמה לי שהשיר המקורי בכלל שיר אהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לו יהי השני, אבל הראשון הוא העיר באפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד תהיתי על הענין הזה של ''לו יהי''. השיר לא כל כך מסתדר עם הסיפור. אם אתה מנסה לשיר אותו לפי המנגינה של החיפושיות זה יוצא די מאולץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מסיבה זו, נעמי שמר החליטה לא לאנוס את המילים, ולהתאים להן מנגינה משלהן (אם כי דומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כל העניין, שהוא נכתב למנגינה ''הפוכה'' (כמו קול א' במקום קול ב'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. האם הרעיון לא היה אמור להיות שאת המלים "עוד יש מפרש לבן באופק" שרים כמו "When I find myself in times of trouble" ואת "לו יהי" כמו "Let it be"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל היא "הפכה" את המנגינה. לבקשת בעלה, מסתבר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הכל. רציתי לתת דוגמה ליהונתן גפן, וגיליתי שכבר עשיתי זאת: תגובה 185358 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי לא מסכים עם השימוש בביטוי "מרושל" לגבי התרגום של מאיר אריאל ל- knocinkg on heavens door, לדעתי מה שהופך את התרגום הזה למצויין (שהוא גם אותו הדבר שהופך את רוב שיריו של אריאל לגדולים), הוא דווקא השימוש במילים יום-יומות, ושלקוחות מהעגה המקומי. שורה כמו:" אמא בואי והסירי את כוכב רב הסמל הזה מעליי/אין לי על מי להסתלבט איתו כאן", מייצגת בצורה כל כך מדוייקת הלך רוח מסויים (ומי שעבר שירות בצה"ל יכול להתחבר לזה לחלוטין, בעיקר לקראת סוף השירות...), ובמקרים כאלה מיוצגת הגדולה של מאיר אריאל: לקחת שיר לועזי ולהפוך, לא רק את המילים לעבריות, אלא גם להכניס בו הוויה ומטען ישראלי, שמתחבר בצורה טובה גם עם ההקשר הכללי של השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש גדולה בהעברה התרבותית בשתי השורות האלו, זה עניין של טעם (בעיניי זה חביב, לא יותר), ובכל אופן הנושא לא מפותח. מה שבבירור רשלני הוא ההתעללות במשקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עודד זהבי: "המלים, המוסיקה ואופן הביצוע נהפכים לישות רטורית אחת, שבה המלים ומנגינתן, גוון הקול וההטעמה, הישירות העדינה והעדינות החודרת נהפכים לאחד" "מי שישווה את ['הבן אדם אינו אלא'] לאחת מרצועות האלבום 'מכתבים למערכת' של יהונתן גפן ודני ליטני יוכל לשמוע את ההבדל המובהק בין גפן לאריאל. אריאל, גם כשהוא מדבר, מזכך איזושהי מנגינה שרק אוזניו שומעות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא עכשיו את הספר המצוין שירים. לדעת לאהוב1 מאת רון לוי ומלי מאיו-לוי. הספר מנתח 22 שירים עבריים, ובכל אחד מהם מפרש בהרחבה ובהעמקה את המילים, הלחן, ובעיקר - תוך ירידה לפרטים דקים, שורה שורה - את הקשר ביניהם. יש גם הקלטות נלוות לכמה שירים נדירים, תווים, וטיפים לביצוע. אחד מ-22 הנבחרים, וכמו האחרים הוא נבחר כדוגמה חיובית, הוא זה שעבורי היה המקרה השלילי ביותר במאמר: "שלל שרב". כפי שאסף רזון העיר בדיון, מתברר שאריאל כתב את המילים ללחן מוכן של פוליקר. ועדיין אני מחזיק בדעתי שהמילים לא מתאימות ללחן - אולי, כשם שאחרים לא מצליחים להלחין ולבצע את המילים שלו, כך אריאל לא היטיב לתמלל לחנים של אחרים. יותר בפירוט, הספר מנתח יפה את שלושת הבתים הראשונים, שבהם המילים והלחן יותר מתאימים; הנקודה היחידה שקצת בעייתית בעיני היא "היא לא יודעת כמה תוכל למשוך, היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך". הלוויים רק כותבים על זה "הסקוונץ המדומה מתקשר לחזרה בטקסט", מה שנכון, אבל לטעמי מבחינת המילים היה עדיף שהשורה השנייה תהיה גבוהה יותר מהראשונה ולא ההפך. אבל זה בקטנה, ואם הלחן נתון לא הייתי שולח את אריאל לשנות את המילים בשביל זה. הבעיה היותר גדולה, כפי שכתבתי במאמר, הוא בדיוק בשורות המקבילות בבית החמישי - "בשדרות הרעד עובר, גובר, בחצרות הפחד נובר, צובר". הלוויים רק כותבים "שהמנגינה של הבית הטקסטואלי השני הולמת גם את הבית הטקסטואלי החמישי... שתי השורות הדומות בטקסט... מתחלפות בשתי שורות אחרות". לדעתי, לא רק ששוב דרושה עליה מהשורה הראשונה לשנייה, כאן דרושה עלייה בין שתי המילים המתחרזות בכל שורה - ויש ירידה. שלא לומר, נפילה. בטיפים לביצוע הם כותבים: "את השיר אפשר לבצע בגישות שונות: גישה דרמטית - ביצוע רצ'יטטיבי ששם דגש על הטקסט ועל סיפור העלילה, מתאימה לזמרים בעלי נטייה למשחק. גישה קברטית - ביצוע המתייחס לצד האפל של חיי הלילה בערי החוף באשר הן. אפשרות שלישית - ביצוע היוצר תחושת עמימות ואווירה מערופלת בדגש על המנגינה. במובן הרגשי אפשר להתחבר לחוויות אישיות, כמו: יאוש, תקיעות, חוסר מוצא, פחדים, חרדות וכו'." אני מסכים, ושואל את עצמי מה הגישה של גידי גוב, ועונה - אף גישה. הוא מבצע את השיר סתם. 1 חגי חיטרון כתב ב"הארץ" על הספר, ואני מצטרף לרטינתו על השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא קשה מדי, תוכל לציין מהם השירים המנותחים בספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוד זה קל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"11. הרודפים ליד החוף". נפלא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |