קרמניצר: דרושה רוויזיה בשימוש בראיות פורנזיות במערכת המשפט 3875
בטור דעה ב"הארץ", טוען פרופסור מרדכי קרמניצר כי ראיות פורנזיות – כלומר ראיות המושגות בשיטות מדעיות של זיהוי פלילי – זוכות להערכת יתר במערכת המשפט הישראלית.

לפי קרמניצר, אחוז ניכר מהרשעות השווא במערכת המשפט נובע מהסתמכות שגויה על ראיות פורנזיות. דו"ח הסניגוריה הציבורית האחרון סוקר מחקרים מהעשורים האחרונים, המטילים ספק כבד בתוקף המדעי של השוואה מיקרוסקופית של שיער, סימני נשיכה, וטביעות נעליים. גם טביעות אצבעות וראיות דנ"א, הנחשבות לאמינות יותר, חשופות לטעויות.

כדוגמה, מביא קרמניצר את סיפורו של ברנדון מייפילד – אמריקאי אשר על בסיס "מאה אחוזי התאמה" בטביעת אצבעותיו, נחשד במעורבות בפיגוע הטרור ברכבת התחתית בספרד ב-‏2004, אך לבסוף התגלה כחף מפשע. לדברי קרמניצר, "אין סיבה להניח שאצלנו המצב טוב יותר. אולי להיפך. דו"ח מבקר המדינה שבחן את מערך הזיהוי הפלילי של המשטרה, מכיל ממצאים קשים ביחס לשיטות העבודה הנהוגות במעבדות מז"פ, לרבות חשש לזיהום מוצגי דנ"א".
קישורים
של מי הד־נ־א הזה? על הערכת יתר של ראיות פורנזיות - הארץ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

קירח מכאן ומכאן 701282
אז אם הודאה לא טובה מספיק, וראיות פורנזיות לא טובות מספיק, עם מה ירשיעו?

יותר נכון- עד כמה אנחנו מוכנים להרחיק ולשחרר עבריינים כדי שחפים מפשע לא יורשעו?
קירח מכאן ומכאן 701283
אין כאן שלילה של כל הראיות הפורנזיות. יש קריאה לבחינה מחדש שלהן כדי להבין את רמת האמינות והמגבלות של כל אחת מהן.

לדוגמה צוינו כמה שאינם אמינים בכלל (סימני נשיכה) וכמה שהמשפטנים לא מספיק מודעים למגבלות שלהם (לדוגמה: דגימת DNA שבה יש מספר אנשים שונים).
קירח מכאן ומכאן 701284
זאת הבעיה שלי: הפרופ. קרמניצר עצמו הוא משפטן, לא ביולוג-מתמטי (או איך שקוראים למי שעוסק ב biomathematics). קשה לצפות ממשפטנים להיות בקיאים בכל תחומי המחקר המדעי, וכידוע העצות שהם מקבלים מכל מיני מומחים ו"מומחים" אינן בהכרח אובייקטיביות, אם לנקוט בלשון המעטה. אולי יש מקום לחשוב על רפורמה לפיה עבור ראיות פורנזיות תתקבל חוו"ד של מומחה מטעם בית המשפט שיהיה אדם נייטרלי - לפחות מבחינת השאלה של מי משלם את שכרו - ובקיא בתחום המדעי המדובר, ישמע את מומחי שני הצדדים ויגיש את מסקנותיו לשופט. המומחים מטעם התביעה וההגנה יוכלו לערער על החלטתו, אבל הנחת המוצא של השופט תהיה שהצדק נמצא עם אותו ידיד בית המשפט כך שחובת ההוכחה היא על המתנגד. לא שמה שהמערכת המשפטית זקוקה לו בדחיפות הוא סרבול נוסף, אבל אולי אין מנוס.

בעניין אחר אך משיק, זה זמן מה שאני שואל את עצמי אם במשפט אזרחי השופט יכול לפסוק לא באופן החלטי אלא יחסי; כלומר, נניח שהוא מגיע למסקנה שיש סיכוי של 80% שהתובע צודק (די והותר עבור משפט אזרחי), האם הוא יכול לפסוק לו, בהתאם, 80% מסכום התביעה‏1 או שיש הפרדה מוחלטת כאשר האשמה היא משתנה בינארי ולאחר קביעת ערכו הוא לא משפיע על גובה הפיצוי. אני מודע לכך שקשה מאד לתת הערכה מספרית כזאת, אבל נראה לי שגם אם היא תהיה מוטעית מאד היא תהיה טובה יותר מבחירה בין 0 ו-‏1 ברוב בגדול של המקרים.
_________
1- צריך לדייק קצת יותר, אבל אני מקווה שהרעיון ברור. אני לא מתכוון לעודד אנשים לתבוע סכומים אסטרונומיים כך שגם אחוז זעיר מהם יהיה הרבה כסף.
קירח מכאן ומכאן 701285
משפטן יכול להגיד שיש בעיה. מה שצריך לעשות בסופו של דבר זה לכנס ועדת מומחים (משפטנים, חוקרים מהתחום, וכדומה) כדי לגבש כללים מוצלחים יותר. החלופה היא שהכללים הללו יתגבשו מאליהם בתקדימים משפטיים. ושוב, אין כאן פסילה מוחלטת של ראיות פורנזיות. לדוגמה: כאשר יש טביעת אצבע שלמה, אפשר לזהות בעזרתה ביעילות רבה. אבל טביעת אצבע חלקית יכול להיות פחות מוצלחת לצורך זיהוי. חשוב ששופטים ידעו את זה. זה צריך להיות בסיס שמשותף לכל המומחים שמגיעים לבית המשפט ואין צורך בעוד מוסד נוסף (שגם הוא יהיה, מעצם טיבו, קשור לתביעה).

וכן, שופטים נדרשים להתמחות בכל מיני תחומים שונים. או ליתר דיוק: לנסות להבין מהי האמת מבין הנתונים שמובאים בפני בית המשפט. בכך הם מתמחים.

לעניין מה שאתה שואל את עצמך: במשפט הפלילי בארץ זה מה שקורה בפועל ברוב המקרים. אני מניח שדברים דומים קורים גם במשפטים אזרחיים בצורה לא פורמלית.
קירח מכאן ומכאן 701294
המשפט האחרון שלך חדש בשבילי. עכש"י לאחר שהשופט החליט שאין ספק סביר בדבר האשמה, הנאשם נחשב אשם ב 100 אחוז (שזה בעצם עיגול כלפי מעלה :-)), ובשיקולים לקביעת העונש לא נכלל פקטור של חוסר ודאות. אני מנחש שבמדינות שיש בהן עונש מוות השיקול הזה כן קיים, גם אם לא באופן מוצהר, לפחות אצל חלק מהשופטים (אני, שתומך בעונש מוות, הייתי ללא ספק לוקח אותו בחשבון אם הייתי שופט).

במשפט אזרחי אני משער שבתהליך להשגת הסכם פשרה הצדדים אכן לוקחים בחשבון את *סיכויי ההרשעה*, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. מה שכן, אולי העובדה הזאת מצביעה על קושי ברעיון: הוא עלול לגרום להרבה פחות הסדרים מחוץ לכתלי בית המשפט ובכך לעומס גדול על המערכת שגם היום נמצאת במצב קשה עד אנוש.
קירח מכאן ומכאן 701296
עסקת טיעון. כלומר: התובע והנאשם משקללים את סיכויי ההרשעה. לפעמים גם השופט יכול להיות מעורב במגעים הללו, מן הסתם.
קירח מכאן ומכאן 701298
השופט מעורב במגעים לעיסקת טיעון? זה חדש בשבילי.
קירח מכאן ומכאן 701301
השופט לא אמור להיות מעורב במגעים לעיסקת טיעון. לפעמים שולחים את הצדדים לכאילו-גישור בפני שופט (אחר, או שופט בדימוס) כדי לקדם הסדר כזה, אבל לא מדובר בשופט שמכריע בהליך.
קירח מכאן ומכאן 701286
לסעיף הראשון, מה פירוש "ישמע את מומחי שני הצדדים"? במשפט פלילי התובעת היא המדינה, והמומחים מטעמה אמורים מראש להחשב נטולי פניות. אם הנחת המוצא היא שמומחי המדינה הם בעלי אינטרס להרשיע באותה מדה כמו האינטרס של מומחי החשוד לזַכות אז אנחנו מראש בבעיה.

לסעיף השני - זה בדרך כלל מה שקורה ברמה כזו או אחרת, בין אם משום שבית המשפט "מציע" למתדיינים להתפשר או לעבור למסלול של גישור ובין אם משום שהוא מקבל רק חלק מהטענות של הצד הזוכה לגבי הנזק שנגרם לו או האחריות לכך, או מקבל את כולן אבל לא את הסכומים שהזוכה דורש.
קירח מכאן ומכאן 701293
אני לא יודע אם "מומחי המדינה הם בעלי אינטרס להרשיע באותה מדה כמו האינטרס של מומחי החשוד לזַכות" (הדגשה שלי) אבל ההנחה שמי שעובד יד ביד עם התביעה במשך שנים הוא גוף אובייקטיבי נראית לי נאיבית ביותר. מעניין אם גם
השופטים נוטים להעניק יותר משקל למומחי התביעה מתוך מחשבה דומה. האם לדעתך גם התביעה עצמה אמורה להיחשב נטולת פניות כמו המומחים מטעמה?
קירח מכאן ומכאן 701299
התביעה עצמה אולי לא לגמרי, אבל היא עדיין אמורה לקיים סטנדרט אתי גבוה יותר משל פרקליטי הנאשם. באופן כללי בדיון משפטי עומדת לנציגי הרשויות חזקת אמינות; לכן העדות של השוטר שלא עצרת בעצור תגבר על העדות של עצמך שדווקא עצרת. בכל מקרה, כשהתביעה מזמנת עד מומחה כמו הפתולוג שניתח את הגופה או חוקר השריפות שחקר את הזירה ההנחה שלי היא שבית המשפט צריך להאמין לו שהוא לא ממציא דברים רק כדי להרשיע את הנאשם הספציפי; כמובן, פרקליטי הנאשם יכולים וצריכים להעלות את כל השאלות, הספקות והאפשרויות לניתוח אחר של הממצאים. לעומת זאת, כאשר הנאשם מביא מומחה מטעמו ברור שהוא בוחר רק מומחה שיאמר דברים שיסייעו לו.

שאלה מענינת היא האם יש פיתוח מסודר של מומחיות בבתי המשפט. במערכת המשפטית יש תתי-התמחויות של שופטים שעוסקים לאורך זמן בסוגים מסוימים של תיקים והופכים למומחים בתחום הספציפי (משפחה, פשיטות רגל ופירוקים וכו'), אבל פרט לשיפוט בבתי-משפט יעודיים לתחום מסוים (עבודה, תעבורה, משפחה וכו') אני לא מכיר הגדרה פורמלית של מסלול יעודי לתחום מסוים. יתכן שהיה מועיל אילו כל שופט היה בוחר מסלול - פלילי, למשל, או מסחרי וכו' - כך שהוא היה עובר קורס שמכשיר אותו לתחום הספציפי והשתלמויות קבועות (כולל חובת התעדכנות כמו אצל רופאים). במצב כזה אפשר היה לדרוש משופטים גם רמה מסוימת של ידע - למשל בסטטיסטיקה והסתברות, אולי התחום החשוב ביותר לצרכיהם המקצועיים. באנגליה, למשל, אולי חובה כזו היתה מונעת מקרים כמו הטרגדיה של סאלי קלארק שהורשעה ברצח שני ילדיה שמתו מות-עריסה לאחר שמומחה (לרפואה ולא לסטטיסטיקה) העיד בבית המשפט שהסיכוי למות-עריסה של שני ילדים הוא אחד ל-‏73 מיליון. קלארק שוחררה במשפט חוזר לאחר יותר משלוש שנים, אולם בעקבות הפרשה הידרדר מצבה הנפשי והיא מתה ארבע שנים אחר כך מהרעלת אלכוהול.
קירח מכאן ומכאן 701300
בסיפור של הגב' קלארק הפתולוג מטעם התביעה טעה, או "טעה", ושכח להציג עובדה חשובה מאד בפני בית המשפט מה שהביא להרשעה המוטעית. אובייקטיביות במיטבה. אבל המחדל העיקרי שם היה של ההגנה, שלא קעקעה את החישוב שהביא לאותו סיכוי של 1:73e6 . אמנם לא היה ידוע הרבה על מוות בעריסה אבל ההנחה שמדובר בשני אירועים בלתי תלויים היא הנחה מפוקפקת מאד - גם תורשתית וגם סביבתית יש להם די הרבה פקטורים משותפים. אני משער שזה מה שהביא לזיכוי בערעור.

בכל אופן, עם כל המגבלות של השופטים אין לי שום ספק ששיטת המושבעים היא שיטה גרועה מאד למאה שלנו. המחשבה שגורלי ייגזר ע"י כמה אנשים מהרחוב שצריכים לשקול שיקולים סטטיסטיים מעבירה בי חלחלה.
קירח מכאן ומכאן 701915
מזדהה אתך לחלוטין.
בגלל שאנו חיים עם מערכת משפט המבוססת על שופטים מקצועיים, אנו מומחי מומחים לכל המגרעות של השיטה שלנו. אבל דוקא בשנים האחרונות השרה שקד ומרעיה העבירה אותנו קורס מזורז שהבהיר לנו לאן הולכת המגמה שמסתיימת במשפט מושבעים. (אנו אמורים לשאוף לכך שעל כס המשפט יהיה ייצוג הולם למעלימי מס, עברייני תנועה, מטרידים מיניים ובפרט אנשים החיים ע''פ חוק שאינו חוק המדינה).
בגלל שבמהלך השנים למדתי להעריך את הדרך האמריקנית לעשות דברים, תהיתי רבות מה מניע את האמריקנים לדבוק בשיטה שלהם.
אאל''ט מקורה של שיטת המושבעים האמריקנית בשיטה האנגלית. בבריטניה עצמה נטשו אט אט את השיטה הזו ומדינת ישראל קבלה את השיטה הבריטית היותר עדכנית. בארה''ב נשארו עם הגרסה היותר עתיקה.
במקור שיטת המושבעים יסודותיה בשיטת המשפט של האנגלו-סקסונים. בתקופת המאגנה קרטא התבססה השיטה על הערכים של השיטה הפאודלית שהבטיחה לרבים את הזכות להישפט ע''י השוים להם במעמדם. למשל בארון יכול להשפט רק ע''י מועצת בארונים (את המלך לדעתי לא ניתן היה לשפוט כלל).
בארה''ב שרידותה של שיטת המושבעים נובעת מגישת ה''הגיון הבסיסי'' המניחה כי רוב רובה של עבודת השיפוט אינה מלאכת מומחים מקצועיים (כמו סטטיסטיקאים, חשבונאים ופיזיקאים פורנזיים) ולא מלאכתם של תאורטיקאים משפטיים (בנוסח מנדלבליט המתלבט-מתמהמה), אלא עניין אינטואיבי של למי מאמינים ולמי לא.
כאמור אפשר להבין את הנימוקים הללו, אבל אי אפשר להסכים איתם. כפי שכתבת, מלאכת השיפוט בזמננו היא כל כך מורכבת ורבת פנים שזה במובהק עיסוק למומחים מקצועיים. שיפוט ע''י מושבעים משול היום לרפואה ע''י תרופות סבתא ומקובלים.
נפלאות הסטטיסטיקה 701304
מט בשלושה מסעים:

1. רמת ודאות של למעלה מ99.5% היא די והותר להסרת ספק סביר.
2. עפ"י ויקי מוות בעריסה מתרחש בישראל ב-‏2.3 מכל 10,000 לידות חי כלומר הסיכוי למות בעריסה הוא 0.23% והמשלים שלו הוא 99.77%.

3. לכן בכל מקרה של מוות בעריסה לפחות אחד הורים הוא רוצח מבחינה משפטית.
________
(אני מקווה שאין כאן אף אחד שזה נושא רגיש בשבילו/ה ומתנצל אם יש כזה)
נפלאות הסטטיסטיקה 701305
ידידי, שכחת שם איזה אפס. 2.3/10000 = 0.023%.
באותה הזדמנות שאתה מעלה בפני בית המשפט את המהלך הלוגי הזה אתה יכול גם להציע להם לקבל את קיום האל באמצעות הטיעון האונטולוגי [ויקיפדיה].
נפלאות הסטטיסטיקה 701308
אופס.
נפלאות הסטטיסטיקה 701306
מה ההסתברות להישפט בצורה כל כך חלמאית ולא הוגנת כמו גב' קלארק האומללה?
צחוק צחוק 701307
הטיעון הזה הוא קרוב משפחה של מה שדרשוביץ' טען בקשר למשפט של O.J לפיו רק אחוז מזערי ממי שמאיים על אישתו ברצח רוצח אותה בפועל.
קירח מכאן ומכאן 701302
יש מאמר מלפני כמה שנים של פרופ' טליה פישר מאת''א שמציע רעיון דומה (שהענישה תיקבע לפי חוזק הראיון) . נקרא ''ענישה הסתברותית''.
קירח מכאן ומכאן 701303
בחורה חכמה, מה יש להגיד :-)
סופי להדפסה 701287
הקישור שעבד לי לדו״ח הסנגוריה הציבורית. הפרק הרלוונטי מתחיל בעמוד 134 (עד עמוד 143).
ובצדק 701315
אם כוונת המחבר היא שראיות מדעיות נחשבות בעיני בתי המשפט יותר מראיות כגון ''מלכת הראיות'' או שימוש בעדי מדינה ומדובבים, אז הגישה הזאת מוצדקת בעיני. ברור שטעויות יכולות ליפול בכל שיטה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים