סערה בעקבות סרט המתאר את הפדופיליה של מייקל ג'קסון 3925
סרטו התיעודי של דן ריד "לעזוב את נוורלנד", שמציג באור מזעזע את הפדופיליה של מייקל ג'קסון, מכה גלים בעולם.

כבר לפני שנים נודע כי חמישה גברים העידו שג'קסון תקף אותם מינית כשהיו בני 7 עד 12. שניים מהמקרים נידונו בערכאות משפטיות. באחד מהם ג'קסון זוכה, בשני הגיע להסדר פשרה במסגרתו שילם 20 מיליון דולר. 

החידוש בסרט הוא עדות של שניים מהגברים, שהיום הם כבר מבוגרים. הם מעידים כי ג'קסון פעל באופן שיטתי, בגיבוי עוזרים ועורכי דין, לפתות אותם, לנצל אותם מינית, ולבסוף להרחיק אותם כשהתבגרו. על הנערים שפותו ועל משפחותיהם הרעיף ג'קסון מתנות מסחררות: טיסות פרטיות, מכונית, תכשיטים, בית ועוד. עוזריו דאגו להרחיק את הורי הילדים מילדם בלילות שבהם גרם להם לבצע בו אקטים מיניים. בשני משפטיו של ג'קסון העידו השניים כי ג'קסון לא תקף אותם מינית; כעת הם אומרים כי שיקרו.

הסרט הוא יוזמה של ערוץ 4 הבריטי, הופק יחד עם רשת HBO האמריקאית, והוקרן לראשונה בינואר בפסטיבל "סאנדנס". אך האימפקט הציבורי נהיה גדול בהרבה בשבועיים האחרונים, מאז שידורו של הסרט ב-HBO. משפחתו של מייקל ג'קסון טוענת כי ההאשמות שקריות, והגישה תביעה בסך 100 מיליון דולר נגד HBO.

עמוס הראל מתאר בכתבה ב"הארץ" את הסרט ודן בהשלכותיו האפשריות. הראל, הכותב לעיתים על מוזיקה פופולרית שחורה, תוהה מה יישאר ממייקל ג'קסון כמושא היסטורי לאהבה והערצה. לדבריו, לאחר הסרט הוא ניסה להאזין לשיריו הידועים, אך לא היה מסוגל ליהנות מהם. הוא מסכם: "מייקל ג'קסון, האיש והאגדה, בדרכם להיעלם מחיינו".
קישורים
לעזוב את נוורלנד - ויקיפדיה
כתבה ב"הארץ" מאת עמוס הראל
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

היינו שם, פחות או יותר 704810
דיון 3558
היינו שם, פחות או יותר 704888
לדעתי יש מרחק רב בין אדם שבילה חלק ניכר מחייו בטיפול בבעיות האלימות שלו, כולל מספר אשפוזים במוסדות שונים לחולי נפש, לבין אדם שפשעיו גם היו חמורים יותר (בכל זאת, התעללות מינית של שנים בילדים חסרי ישע היא מהפשעים החמורים ביותר שיש שאינם רצח), וגם הוסתרו בחסות של עשרות מיליוני דולרים כדי לשמור על חזות כוזבת של אדם רחום וחומל, חובב חיות ובני אנוש כאחד.
ברור לי שאני נכנס כאן להרבה פינות בעייתיות, ואני לא בטוח שאוכל להגן על כל טענה נגדית, אבל זו האינטואיציה שלי בקשר למקרים הנדונים.
למשל - ברור שהראשון שילם עוד בחייו על פשעיו, במידות כאלה ואחרות, והשני חמק מכל עונש כאילו היה צח כשלג.
היינו שם, פחות או יותר 704891
ולכן מתרגזים עליו יותר. אפילו הרבה יותר. זה הבדל כמותי ולא עונה לשאלה האם יצירתו של האמן עומדת בנפרד מאישיותו.
היינו שם, פחות או יותר 704895
אם השאלה הזו היא שאלת כן/לא, זה אכן לא עונה עליה.
אם זו שאלה פתוחה שהתשובה לה יכולה לשבת על ספקטרום של מקרים‏1, זה בהחלט רלבנטי לה.

1 וכך היא לטעמי
היינו שם, פחות או יותר 704894
אצל ג'קסון זה כמובן מבחיל במיוחד כשהוא שר במתיקות Heal the world עם תמונות של תינוקות וילדים.
704835
קשה מאד לצפיה. את ג'קסון הערצתי מאז שהייתי ילד. מעולם לא חשבתי אותו לאדם נורמלי, והייתי מודע לאישומים נגדו, אבל חשבתי שזה שילוב בין התנהגות לא הולמת אך תמימה מצידו של ג'קסון לבין סחטנות מצד ההורים. אבל הסתבר שהכל היה חלק ממנגנון משומן של פדופיליה, שמאוחרי הקול הרך והחזות הנדיבה יש מפלצת מניפולטיבית... גם אני לא מסוגל לשמוע את שיריו יותר. זו עטיפה נוצצת שעוטפת ריקבון. המעשים המתוארים בסרט הם מהגרועים ביותר שעולם הפופ ידע.
704881
האם אצלך אופיו של האומן משפיעה על שמיעת שיר/צפייה ביצירה ?
704899
לא עקבתי אחרי הסיפור, אבל לא ברור לי מהפרסומים האחרונים: למה כולם פתאום בטוחים שג'קסון היה פדופיל?

אני מבין ששני עדים לשעבר חזרו בהם מעדותם כילדים. אבל זה הכל? למה זה מספיק? לא באמת אכפת לי מחזקת החפות של כוכב פופ מת, אבל אם באמת הייתה סביב ג'קסון מערכת משומנת שתמכה בפדופיליה שלו, אין חבורת אנשים שצריכים לעמוד עכשיו על כך לדין? עורכי-דין, מפיקים, עוזרים-אישיים, הורים?
704902
זאת התקשורת השמאלנית שמעלילה עליו!

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים