הוועדה להוראת הקריאה: להפסיק השימוש בשיטת ''השפה כמכלול'' 629
הוועדה להוראת הקריאה, שמונתה על־ידי משרד החינוך לבחון את מצב הבנת הנקרא בקרב תלמידים בישראל, הגישה היום אתמול את הדו"ח שהכינה לשרת החינוך, לימור לבנת, וליושב־ראש ועדת החינוך, חה"כ זבולון אורלב. בדו"ח מוצגים נתונים חמורים על רמת הקריאה בישראל, בעיקר בקרב השכבות החלשות.

הדו"ח מאשים את משרד החינוך בכך שעודד מורים ללמד ילדים בשיטות שגויות ומכשילות, מבלי לערוך פיקוח אמיתי על הצלחת השיטה, וזאת למרות מחקרים רבים שנערכו והדגימו את הבעיתיות בשיטות אלו, וחרף החלטה של הקונגרס האמריקאי לאסור שימוש בשיטת "השפה כמכלול", בעקבות מחקרים דומים.

על־פי המחקרים שנערכו בחו"ל, 75 אחוזים מהתלמידים שהתקשו בקריאה עד גיל 9, לקו בפיגור אקדמי. כך אמר למעריב חבר הוועדה הפרופסור רם פרוסט, מומחה לקריאה מהאוניברסיטה העברית. על־פי שיטת "השפה כמכלול", אין להאיץ במתקשים בקריאה, וכן אין לתקן שגיאות כתיב של התלמיד. "לא יתכן שמשאב כה חשוב כמו קריאה, ייקבע על־ידי פקיד זה או אחר ולא יעבור כל הליך של בקרה. נעשה כאן נזק עצום," אמר פרוסט.

הדו"ח שהציגה הוועדה כולל נתונים מדאיגים באשר לכישורי הקריאה של תלמידים בישראל: במבחני הבנת הנקרא שנערכו בכיתה ד' נכשלו 40 אחוזים מהתלמידים בשכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות ו-‏14 אחוזים מהתלמידים בשכבות הגבוהות. תמונת מצב דומה נתקבלה גם ממבחנים שנערכו בכיתה ח'. 60 אחוזים מהתלמידים בישראל לומדים לקרוא בשיטת "השפה כמכלול".

"שיטת הוראת השפה כמכלול אינה מכירה בתקפות המחקר המדעי," אמר פרוסט להארץ, "מאחר שהיא טוענת שרק מחקר איכותני, שבודק את שביעות הרצון הסובייקטיבית של התלמידים משיטת הוראת הקריאה, הוא המחקר הנכון והתקף."

הוועדה אמנם נמנעה מלקבוע שיטה אחת בה יש ללמד קריאה, אך היא קבעה סטנדרטים מינימליים שכל שיטת הוראת קריאה חייבת לעמוד בהם, שמשמעותם המעשית היא הפסקת השימוש בשיטת "השפה כמכלול". הרכיבים שכל שיטה להוראת קריאה חייבת להכיל, על־פי הוועדה, הם פענוח טקסט, הכרת אותיות האלף־בית והצלילים שהן מייצגות, דיוק בזיהוי וקריאת המילים - קריאה מדוייקת של המילה שאינה מתבססת על ניחוש מתוך הטקסט, על התלמידים לדעת לקרוא משפטים שלמים ולהבין אותם, על השיטה לעודד כתיבה, כולל כתיב נכון.

בעקבות הדיון שנערך היום בוועדת החינוך של הכנסת במסקנות הדו"ח, הודיעה שרת החינוך לימור לבנת כי תפעל להפסיק את השימוש בשיטה זו, ולאמץ את המלצות הוועדה.
קישורים
מעריב
הארץ
משרד החינוך
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אמרתי לכם. 28978
אמרתי או לא אמרתי? כל התלונות שלי כבר שנים על כך שילדים בימינו פשוט לא יודעים לקרוא - בכמויות אדירות! - הוכחו כנכונות. חבל שלא ניהלתי רישום של כל האנשים שהתערבתי איתם.
ואני איתך 28985
ילדים בימינו באמת לא יודעים לא לקרוא, ולא לכתוב. אפילו פה באייל, אנו מוצאים עדויות לשגיאות כתיב מחפירות (לדעתי), מאנשים שכבר סיימו תיכון. מה יהיה? לא יאומן המצב המפגר שמשרד החינוך נמצא בו בשנים האחרונות. יצא לי לא פעם לעקוב אחרי התנהלותו של משרד החינוך (כולל עיונים בחוזרי המנכ"ל שהגיעו למורים ולמנהלים) ויש לי רק דבר אחד לומר בקשר לזה - לימור, תודה לאל שאת פה. עכשיו רק אל תאכזבי.
ואני איתך 28991
חלק מהאנשים שיש להם שגיאות הדבר נובע מבעיות שונות שעליהם משרד החינוך לא יכול לשלוט, (דיסגרפיה כדוגמה)
וגם אני איתך 28992
אני מנצל את ההזדמנות כדי לחזור על טעות נפוצה:
ציטוט: חזרה על דבריו של מישהו אחר, יופיע בתוך מרכאות
ציתות: האזנה , למשל לקו טלפון.

עוד שרות של ערן לקוראי האייל
וגם אני איתך 28995
אם כבר אז עד הסוף:
לצטט, לא לצוטט; לצותת, לא לצתת.
וגם אני איתך 28996
הידיד שלכם ערן רוצה לעזור לכם בכל בעיה המציקה לכם.
LOL 28998
LOL 29000
מה, לא?
(-8
תמיד 29033
אם כבר עוף-טופיק, אז שיהיה ברוטב (אוכמניות?)

אגב, אני באמת תורם קבוע לער"ן. אני חושב שזה מאד מצחיק, אבל זה רק אני.
וגם אני איתך 29031
ואם כבר: ציטוט - הפעולה של הבאת ציטטה.
ציטטה - דבריו של אדם הבאים כלשונם.
ומה איתך? 29025
כיוון שיצאת להגנת העברית מן הראוי שתדע כי צריך לכתוב "לא ייאמן" ולא "לא יאומן"
יאומן - ניתן לאימון (trainable)
ייאמן - ניתן לאמון (believeable)
וכמובן - "לא ייאמן כי יסופר"
אאוץ' 29032
I stand corrected
אאוץ' כפול 29075
והנה, דוקא בדקתי, וניתן לומר (לאמר לפי דובי) ''לא יאומן כי יסופר''. מזל, אני כבר חשבתי שאני לא יודע עברית...
ומה איתך? 29039
לאו דווקא.
"לא יאומן כי יסופר" = לא צריך לאמן אותו בהסתפרות, כי יקחו אותו לספר. ;-)
אפשר גם ''לא יאומן'' 29059
אין לי את מילון אבן-שושן לנגד עיני, אבל אני כמעט בטוח שהוא מציין את ''לא יאומן'' כצורה כשרה, על אף שנוצרה מתוך דמיון שגוי ל''כי יסופר''. זו פשוט צורה ותיקה מכדי שתיפסל.
במקור (חבקוק) נאמר ''לא תאמינו כי יסופר''.
ומה איתך? 29065
יאומן זה בטח לא trainable.
זו אינה התצורה המתאימה.
ומה איתך? 29076
ציטוט מתוך מילון אלקלעי (לא ככתבו. מסיבות מובנות אני משתמש כאן בכתיב מלא):

לא ייאמן (יאומן) כי יסופר - קשה להאמין בזה; (בהלצה) הוא לא יהיה אמן אם יסתפר - רמז לאמנים שמגדלים שערם פרע.

עכ"ל. הנקודה הרלוונטית היא שהמלה 'יאומן' מוצגת כתחליף למלה 'ייאמן' (אבל הייתי מוכרח להביא את הציטוט המלא לעיונו של כליל).
אולי כדאי שאתחיל לעסוק בבלשנות? 29104
בודק איות 29038
בנוסף לזאת הם גם לא יודעים להפעיל בודק איות
בודק איות 29046
בודק איות לו אוזר הרבה בטקסט אברי, עם קבר מדברים אל זה. ככה זה אם הספה הזו.
השפה כמכלול? 28980
לפי התיאור של הדרישות משיטת הוראת השפה נראה שאני לא למדתי בשיטת השפה כמכלול, ותהיתי איך היא נראית בדיוק.
יש מקום שבו ניתן לראות את עיקרי השיטה, ראשי פרקים, שיעורים וכו'?

איתי
השפה כמכלול? 28984
באתר משרד החינוך יש הפניות לכל מיני חומר בנושא. תסלח לי אם אני לא אתחיל לנבור שם כדי למצוא משהו מעניין. אני עייף...
הדרך לגהינום רצופה ב... 28997
סתם, לא קשור לנושא ישירות, אבל בכל זאת;

תמיד תמהתי על הדרישה, בכיתות הנמוכות, לכתוב בעיפרון בלבד. מן הסתם, הכוונה טובה, והיא; לאפשר לתלמידים תיקון קל ומהיר, במקרה של שגיאה.

אולם מלבד טעמים אסתטיים גרידא (במיוחד כאשר העיפרון איננו מחודד דיו), זוהי בדיוק הבעיתיות בדרישה זו. הרי שימוש בעט היה גורם לתלמידים לכתוב בתשומת לב רבה יותר, ולהמעיט בשגיאות ככל יכולתם. מה גם שהדבר היה מותיר מסר לחיים בדמות "סוף מעשה במחשבה תחילה".
שיטת האבסורד 29022
לפני מספר שנים הייתי בבית של קרובי משפחה, בה הוצגה לראווה המחברת של בת המשפחה. דומני שהיא היתה אז בת 9. עיינתי במחברת ולא הבנתי דבר. עד כדי כך היו שגיאות הכתיב מזעזעות. הורי הילדה דווקא התגאו מאד במה שנכתב שם. כשהחלה הילדה להסביר לי מה כתוב שם, התחלתי לתקן, בעדינות: לא כך יש לכתוב.

מיד התנפלו עלי: אסור לתקן את שגיאות הכתיב, כי הילדה עלולה להיפגע מכך, נפשית, ולהיקלע למצב שבו היא תחשוש לכתוב. הסברתי שלדעתי זה אידיוטי; כיצד ידע מישהו לכתוב אם אסור להסביר לו כיצד כותבים? להיפך: הכותב הצעיר יודע שהוא אינו מיומן בכתיבה, ולא סביר שהוא ייפגע מכך שינחו אותו. להיפך: כאשר הוא יגיע לגיל שבו, לדעת מצדדי השיטה, הביטחון העצמי שלו הוא מספיק גדול וניתן להעיר לו על טעויות, דווקא אז הפגיעה בו תהיה גדולה יותר. בגיל מבוגר כבר פחות לגיטימי לשגות בכתיבה. אני, לדוגמא, מהסס להעיר למישהו על שגיאת כתיב. אם הוא עולה חדש - הרבה יותר קל לי להעיר לו, משום שכמו הילד, הוא נמצא בקטגוריה של מי שלומד ומותר לו לשגות.

נשגב מבינתי כיצד מישהו מצליח בכל זאת ללמוד בשיטה זו. ילדי עושים כעת את צעדיהם הראשונים בכתיבה, ואני מעיר להם על טעויות שהם עושים. לא ראיתי שזה גורם להם לחשוש לכתוב.
שיטה שמאלנית 29024
סוף סוף עשוי משרד החינוך לשים קץ לשיטה הקלוקלת הזו.
זוהי שיטה פוסט מודרניסטית של אובר-חכמים, שלא יודעים להבחין בין ילד למבוגר. אותו רעיון אוילי עומד בבסיס ''בית הספר הפתוח'', שמוטב שגם הוא ילך בדרך כל בשר לפני שירעיל את כל מערכת החינוך. כן, אני יודע שיש כמה אנשים מוצלחים מאוד שלמדו בבתי ספר פתוחים (אחד מהם הוא סמנכ''ל בחברה העוסקת בתחום הסלולר), אבל יש גם כאלו שלמדו בשיטת ה''שפה כמכלול'' ויודעים לקרוא. לכלל זה פשוט לא מתאים.
שיטה שמאלנית 29096
אין צורך להלחם בבתי ספר פתוחים כי אין כאלה בישראל. יש כמה בתי ספר שמתהדרים בתואר הזה לאור העובדה שאלמנט הכפייה בהם נמוך מעט מזה המקובל בבתי ספר "רגילים", אבל לא ידוע לי אפילו על בית ספר תיכון אחד שקיים היום בישראל אשר אימץ את כללי החינוך הפתוח ומיישם אותם הלכה למעשה. גם זה בו למדתי בשעתו (שהיה באמת בי"ס פתוח) חוסל ע"י משרד החינוך בסביבות שנת 1990, כך שכל מי שדאג בנושא יכול להיות רגוע וכל מי שיש לו ילדים בגיל בי"ס יכול להתחיל לדאוג.
שיטה שמאלנית 29099
מהו בית-ספר "באמת פתוח" ומה ההבדל בינו לבין ה"מתחזים", ובינו לבין בתי-ספר אחרים?
שיטה שמאלנית 29112
אני למדתי במשך שלוש שנים בבית ספר פתוח. כיתות ד ה ו .
למעשה מה שאומר בית הספר הוא שאין לחייב תלמידים ללמוד אלא להסביר להם למה כדי להם ללמוד ולעניין אותם במה שהם לומדים.

אין שעורי בית מלבד מה שהתלמיד רוצה לעשות ואם אתה לא רוצה אתה לא חייב להכנס לכיתה.
את התעודה אתה כותב בעצמך (בעזרת מורה שמנחה אותך להיות אמיתי אם עצמך)

השיטה הזאת מתאימה למעט מאוד אנשים ולגישת חינוך מיוחדת מאוד, לי היא לא התאימה ואני הייתי צריך להשלים המון חומר כאשר שיניתי בית ספר באמצע כיתה ו .
חינוך פתוח 29164
אחד העקרונות של חינוך פתוח הוא שהשיטה מתאימה לכולם, ובלבד שיתחילו בזמן (בגן חובה או בכיתה א') ושבית הספר יישם אותה כיאות. כל מי שנכנס למערכת פתוחה באיחור סוחב איתו מטען שלילי שמערכת החינוך ה''רגילה'' דואגת להחדיר לכל תלמיד, ויש תלמידים שהמטען הזה כל כך כבד אצלם שגם במערכת פתוחה למהדרין יקח להם שנים להשתחרר מזה.

רצוי גם להפריד בין העקרונות של חינוך פתוח (שאת חלקם ציינת) לבין המימוש. אין בחינוך פתוח עקרון שדורש מהתלמיד לכתוב לעצמו תעודה, זו בסך הכל טכניקה שבחר בית הספר שבו למדת אבל במקומות אחרים יש דרכים אחרות להערכת התלמיד. גם ההתייחסות לשיעורי בית יכולה להשתנות ממקום למקום. אין סתירה בין עקרונות החינוך הפתוח לבין דרישה מהתלמיד שיכין שיעורי בית במקצוע מסוים שהוא בחר לעצמו, כל עוד שמורה לו גם הזכות שלא להשתתף בשיעור זה. ברגע שבחרת ללמוד מקצוע מסוים, אתה מקבל עליך גם את המטלות והחובות הקשורות באותו מקצוע וזו אחריות המורה לדאוג לכך שלא תהיה התנגשות ביניהן לבין עקרונות המסגרת של בית הספר.

ולסיום, כמובן שאין שום קשר בין חינוך פתוח לבין רמת הלימוד. רמת הלימוד תלויה בראש ובראשונה בהנהלה ובמורים, לא בשיטה. חלק גדול מהנסיונות ליישם מסגרות חינוך פתוחות כללו דווקא תלמידים שרובם מחוננים ורמת הלימוד היתה בהתאם.
חינוך פתוח 29162
ראשית, דיסקליימר: אני אמנם בוגר השיטה אבל לא מומחה, כך שמאד יכול להיות שהדברים שאכתוב עכשיו ובעתיד בנושא זה הם חלקיים, לא מעודכנים, וכו'.

קודם כל, אין הגדרה אוניברסלית לחינוך פתוח, אבל יש כמה מוסכמות שבלעדיהן בית ספר מסוים יכול להיות "ליברלי" או "דמוקרטי" אבל לא בי"ס פתוח. ההגדרה עוסקת בעיקר בעקרונות שצריכים להישמר ולא בדרך שבה מממשים אותם שיכולה להיות שונה בבתי ספר שונים. כמובן שדרך המימוש תשתנה גם בין בית ספר יסודי לתיכון וכו', אבל העקרונות צריכים להישמר בכל מסגרת.

מטרתו העיקרית של החינוך הפתוח היא לנטרל את אלמנט הכפייה ממערכת החינוך ולגרום לכך שהתלמידים ילמדו מתוך הרצון ללמוד ולא כי הם מפחדים להענש. הדרך להגיע לכך היא ע"י ביטול מושגים כמו 'מקצועות חובה', ציונים ומבחנים, שיתוף מלא של התלמידים בכל האספקטים של ניהול בית הספר, ומתן מגוון רחב ככל האפשר של אלטרנטיבות במסלולי לימוד שונים. מאחורי כל עקרון כזה מסתתרות עשרות טכניקות יישום וכמובן גם סייגים שלא אפרט כרגע, אבל למי שמתעניין מומלץ לקרוא את התנ"ך של החינוך הפתוח הלא הוא הספר "סאמרהיל". בספר זה מספר מנהל בי"ס הפתוח סאמרהיל (שפעל במתכונת של פנימיה באנגליה) על הדרך בה הוא יישם את העקרונות הללו כאשר בשאר בתי הספר עוד היה נהוג להרביץ לתלמידים מפעם לפעם עם מקל. הספר הוא אוסף של case studies אמיתיים ולדעתי הוא ירתק גם את מי שלא ממש מתעניין בתחום.
חינוך פתוח 29240
התיכון הפתוח היחיד שראיתי והתאים לתיאור היה בראשון לציון, אי שם בשנות השמונים.

תוכנית הלימודים שלו היתה בלתי-נשכחת ואין לי ספק שהצלחת בוגריו נבעה בעיקר מהיות אחד המורים בו רוברטו בסטוס, מנוחתו עדן, שהיה אחד האנשים הכריזמטיים ביותר שאי-פעם זכיתי לפגוש. מעניין לציין ש*כל* מי שנתקל במר (או אולי דוקרטור?) בסטוס הרחיב את אופקיו ואת עולמו ודעותיו.

אך התיכון הפתוח היה מאוד שונה מסאמרהיל, משום שהוראת המקצועות עצמם היתה לפי השיטות הקלאסיות (למעט עונשים גופיים). כלומר, כל המערכת היתה עסוקה בתמיכה בתלמידים מחוץ ללימודים, עד אשר הם בעצמם הגיעו למסקנה שהם רוצים ללמוד – וברגע שהרצון נבע מתוכם, ולא הופעל מבחוץ, הם הסכימו לעשות כל פעולה נדרשת כדי להגשים את הלימודים.

כלומר, התובנה החשובה שלו היתה שסביבה שתומכת בקבלת החלטות מהלב החוצה מאפשרת לאנשים לעמוד בהחלטותיהם, גם אם האנשים המדוברים הם אנשים צעירים. הגיוני, מהפכני – ולא מיושם בישראל.
חינוך פתוח 29324
בזמן שלימד בבית הספר הפתוח בראשל"צ החזיק דר' רוברטו בסטוס ז"ל במספר רב של תארים אקדמיים, אך לצערי כבר אינני זוכר אילו בדיוק. מתמטיקה ומוסיקולוגיה היו רק שניים מהם, אבל היו עוד כמה. האיש אכן תרם המון לבית הספר כחלק מגרעין קשה של מורים משכמם ומעלה כמו רמי לבנה ועליה שטראוס, אך אם כבר הגענו לשלב הקרדיטים חשוב ביותר לציין שבמשך 12 או 13 השנים שבי"ס הפתוח פעל הוא מומן באופן כמעט בלעדי מכיסו הפרטי של איש אחד, מנהל בית הספר יעקב (קובי) גיסין, שגם אשתו עבדה בביה"ס כמורה. מדינת ישראל סירבה לאורך כל השנים לסייע במימון מסלול חינוכי אלטרנטיבי זה והסתפקה בתשלום סמלי על כל תלמיד שניגש שם לבגרות (כמתחייב בחוק, כנראה). שר החינוך עד סוף שנות השמונים, זבולון המר, ראה בתופעת החינוך הפתוח איום על המתכונת ה"ממלכתית" המקובלת בישראל וניסה לסגור את בית הספר הפתוח בדרכים שונות עד שלבסוף, גם אם לא באופן ישיר, עלה הדבר בידו.

מאז שסגר קובי גיסין את בית הספר הפתוח שלו ויצא לשוט בעולם לא נפתח למיטב ידיעתי שום מוסד דומה בישראל, וכל עוד מופקר תיק החינוך בידיה של השרה לימור לבנת גם אין חשש שמצב זה ישתנה בקרוב.
רוברטו בסטוס 170642
שמחתי לקרוא כאן (באיחור גדול) איזכור לרוברטו. עכש"י היה לו דוקטורט בביוכימיה והוא עבד במחלקה לוירולוגיה של מכון וייצמן תקופה ארוכה. נדמה לי שגם ישב בכלא בברזיל(?) תקופה מסוימת בשל פעילות פוליטית. בכל אופן, יהי זיכרו ברוך.
חינוך פתוח 461759
אכן ,היתה גם לי הזכות לפגוש את האיש המדהים הזה,איש אשכולות,שופע אהבה שקטנות המילים לתאר אותו וכמו כן את עליה שטראוס תיבדל לחיים ארוכים ואת קובי גיסין,אנשים משכמם ומעלה.
חינוך פתוח 461781
הזכרת בהודעתך שני שרי חינוך, שניהם לשלילה: זבולון המר ולימור לבנת. אני מבין שללבנת לא היה קשר לנושא, והאיזכור הוא פבלובי במהותו.

אולי בכל זאת תנסה לאזן ולציין מה עשו שרי חינוך מהצד השני של הקשת הפוליטית (יולי תמיר, יוסי שריד) שאחריותם לנושא לא נראית פחותה מזו של לימור לבנת?
חינוך פתוח 495638
מידיעתי, שר החינוך היחיד שנהג בניטרליות הגונה כלפי מוסדות אלטרנטיביים היה יצחק לוי מהמפד"ל. יוסי שריד יצא נגדם למלחמת חורמה. הוא האמין שכל המערכת צריכה להיות דמוקרטית ותחת שליטת המדינה. יולי תמיר כח"כ אמרה כמה חשוב שמסגרות כאלו התקיימו. ברגע שנהייתה שרה היא יצאה נגדם למלחמה. על רובינשטיין איני יודע.

קריאה. 29140
בנושא הקריאה יש למשרד החינוך ממה לממוד ממערכת החינוך החרדית. בתלמוד תורה שבו אני למדתי, התחלנו ללמוד לקרוא בגיל ארבע. אני קלטתי תוך חודש או חודש וחצי את הפרנציפ, וחברי הצטרפו אלי כעבור ארבע-חמש חודשים. ללא יוצא מהכלל, כל כיתתי בתלמוד תורה ידעו לקרוא בגיל חמש.
גאונים גדולים לא יצאו מהכיתה ההיא. אולי זו השיטה.
קריאה. 29245
אשמח לשמוע פרטים על שיטת לימוד הקריאה בתלמוד התורה בו למדת.
קריאה. 29251
קמץ אלף א
עם שמיר פה ופלאסק שם
(עפ''י ביאליק)
קריאה. 29258
אויפן פריפעטשיק ברענט א פייערל
און אין שטוב איז הייס
און דער רבי לערנט קליינע קינדערלעך
דעם א'-בייז.

זעט זשע, קינדערלעך, געדענקט זשע, טייערע,
וואס איר לערנט דא,
זאגט זשע נאך א מאל און טאקע נאך א מאל:
קמץ א': א!
קריאה. 29300
אם אני לא טועה, היו לוקחים כל אות, וכל ניקוד, ומתרגלים. מהבוקר עד הלילה היינו אומרים. ''קומץ א, אההההה''. ''קומץ ב', בהההההההההההה'' וכן הלאה, וכן הלאה.
אחרי השלב הזה, היינו מחברים מילים.
השיטה לא מושלמת. אני יודע לקרוא נהדר. אבל לנקד, אין לי שמץ. או שזה בגלל שזה אני, או לא קשור לשיטה.
זה בערך היה תוכנית הלימודים. אבל זה היה בגיל ארבע, אני לא זוכר כל שלב ושלב.
קריאה. 29308
נדמה כאילו הניקוד הוא סוד מוזר; למיטב ידיעתי, רק מיעוט מבוגרי מערכת החינוך (ואני לא בינהם) יודעים מתי להעדיף קמץ על פתח, מתי לבחור בסגול על-פני צירה, ומהי בכלל תרומתו של החטף, למשל.
קריאה. 29339
דווקא נורא קל.

תנועה בלי הטעמה:
אם היא פתוחה אז מנקדים באופציה הארוכה.
אם היא סגורה אז מנקדים באופציה הקצרה.

תנועה עם הטעמה (הכוונה למלעיל או מלרע):
כעקרון זה ההיפך מהתנועות הלא מוטעמות, אבל לפעמים יש מצב שבו שתי מילים תנוקדנה באופן זהה, ואז לפי כל מיני שיקולים איזוטריים מחליטים - אני יכול פשוט לשאול את סבתא שלי.

בחטפים אני כרגע לא מבין - חכו לפעם הבאה שאני אבקר אותה.
קריאה. 29328
לפחות עבור מרבית הישראלים (כולל אותי, כמובן), ישנו רק חלון זמן קצר מאוד (השבועיים שלפני הבגרות בלשון, יש להניח) שבו אנשים יודעים *משהו* אודות כללי הניקוד בשפה העברית. כולנו יודעים להבדיל בין פתח לצירה, אבל רק מתי מעט מבדילים בין צירה לסגול, או בין פתח לחטף-פתח. הדבר העצוב האמיתי היחיד לגבי חוסר הכרה של הניקוד, הוא העובדה שיש אנשים שכלל לא מכירים את מושג ה"קמץ קטן" (למשל, במילה אמן), וקוראים אותו כמו קמץ רגיל. אבל מי אני שאעביר ביקורת?
קריאה. 29332
אני אישית לא טרחתי ללמוד את כללי הניקוד לפני הבגרות. נאמן לאופיי העצלני, כמובן.
אחר כך נעזרתי בתרגום כל מילה לאיך שהיא אמורה להישמע בהגיה התימנית כמו שקוראים בתורה. זה נתן את השוני בין קמץ לפתח, בין סגול לצירי וכו. וכך ידעתי לנקד.
אני מבין שגם בהגיה האשכנזית המקורית היתה הבחנה (אם כי שונה) בהגיה בין קמץ לפתח ובין סגול לצירי.
קריאה. 29336
כל יום לומדים משהו חדש. לא ידעתי שבהגייה תימנית יש הבדל גם בין סימני הניקוד. במה הוא מתבטא? כלומר - איך נשמע ההבדל בין צירה(י?) לסגול? ועוד שאלה: איך אתה זוכר את ההגייה הנכונה של כל מילה, אם אתה לא זוכר את הניקוד?
מזכיר לי שאלה שפעם שאל אותי מישהו - איך ערבי, שיודע לדבר עברית אבל לא לכתוב, יודע להגות נכון ח' ו-כ'? הרי הוא לא בהכרח יודע מתי מופיעה איזו אות...
קריאה. 29337
קמץ נהגה o
פתח a
אם תבקר בבתי כנסת חרדים אשכנזים ובבתי כנסת תימנים תוכל לשמוע את זה עדיין.

בהגיה התימנית, סגול -a
צירי e

איך אני יודע איך נהגית כל מילה? סתם מניסיון. אני זוכר את עצמי בכיתה ה אומר למישהו אחר בכיתה, שאני זוכר את כל תפילות היום יום בעל פה. שחרית, מנחה וערבית. בנוסף משינון הקריאה בתורה זכרתי עוד הרבה מילים ומשפטים.
זה לא מפליא. כל ילד דתי זוכר טקסטים כאלה בעל פה. מי יותר ומי פחות.

למשל, אמת נהגה
amat
(למעשה זה נהגה amath)
אז אני יודע שמדובר בסגול ולא בצירי.
האשכנזים ידעו שמדובר ב-ת ולא ב-ט כיוון שהם הוגים זאת כך
emes

קריאה. 29340
אז פתח וסגול נהגים אותו דבר? וקמץ *תמיד* נהגה כמו חולם? לא רק מתי שהוא קמץ קטן? הממ... אז צריך להצליב בין ההגייה התיימנית לבין ההגיה הישראלית (מחוסר שם מדוייק אחר להגייה המקובלת כיום, שהיא ערבוב של כל ההגיות כדי ליצור כמה שיותר קשיים... :) כדי לדעת?

מגניב. לא ידעתי. תודה.
המבטא האשכנזי 29939
בדרך כלל מקובל שמבטא אשכנזי הוא מבטא מילעילי. (חלק מהשירים של ביאליק משקלם מבוסס על המילעיל: צ-נח לו זל-זל על ג-דר וי-נום. כה י-שן אנו-כי.)
זה לא מדוייק. מבטא מילעילי (שאינו מתאים כלל לכל כללי הדקדוק העברי)היה נהוג באזורי פולין ואוקראינה. בליטא זה לא היה כך. אני יודע זאת, משום שאבי ז"ל נולד בליטא. שם למד עברית, ולא יצא לי להכיר מישהו בקיא בעברית ממנו. אביו (שלא הכרתי) היה שם מורה לעברית ותנ"ך. ישנם אצלנו מכתבים שהוא כתב לאבי שהיה כבר בארץ בעברית. הסגנון (התנכי) וציור האותיות מיוחדים מרשימים ומרגשים. כך גם התוכן (העצוב), אבל זה סיפור אחר . . .
מבחינת ההתאמה הם דברו שם עברית בדיוק כמונו, אבל קמץ היה מבוטא - "או" חולם מלא וחסר "אוי". צירה - "אי". ת לא דגושה הייתה מבוטאת ס.
"שלוים רב שוביך ציפוירו נחמדס
מארצויס החוים אל חלויני. את קוליך כי עריב מה נפשי כלסה בחוירף בעויזביך מעויני."
וכו' וכו,
אבי סיפר לי שבבואו ארצה ביקר בבית כנסת תימני, והופתע לגלות את הדמיון הרב בין המבטא האשכנזי והתמני ששונים מהמבטא הספרדי שבו אנו מדברים.
אגב, דיבור טבעי במבטא זה מקל על ידיעת הניקוד משום שמי שזה כך אצלו יודע להבדיל בין צירה לסגול, בין קמץ לפתח. נכון שקמץ קטן וגדול מבוטאים אותו דבר, אבל קמץ קטן נדיר יחסית.
נשמט 29940
המכתבים אותם הזכרתי נכתבו זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה.
מלחמת המבטאים 29954
מרתק!

הנה עוד משהו שיכול לשפוך קצת אור על המעבר לעברית במבטא ספרדי. בספרון "תרגומים", שפורסם בברלין בשנת 1923 בהוצאת "הספר", מופיעה ההקדמה הבאה, מאת המתרגם:

-----
היה היה, לפני דורות, חרזן ברוסיה, ושמו טרדיקובסקי. בתור משורר, היה אדם זה מחוסר כשרון וטעם; בימיו לעגו הכל לשיריו, וגם היום לועגים להם. ואולם השפיע טרדיקובסקי על השירה הרוסית השפעה רבה ומכרעת. כי המשוררים אשר היו לפניו, ומהם גם בעלי כשרון אמיתי, כתבו במשקל בלתי-מתאים לרוח הלשון הרוסית - המשקל ה"סילבי", אשר יסודו הוא מספר ההברות בכל חרוז וחרוז. טרדיקובסקי היה הראשון שביכר במשקל ה"טוני", המיוסד על סדר הנגינות. לשיריו לעגו, אבל שיטתו נצחה.

מי שתרגם את השירים האסופים בחוברת זו איננו משורר. אך דעתו היא, כי שפת שירתנו החדשה היא העברית ה ס פ ר ד י ת; ואם-כי קלי-ערך הם חרוזיו, דעתו תנצח.
-----

השירים המתורגמים בספר כוללים את "העורב" ואת "אנבל-לי" מאת "אדגר פוא"; "קוהלת פרס" של "עומר כיאם הפרסי", על-פי תרגומו של פיצג'רלד; "נשיקת רוקסנה", מתוך המחזה "סירנו די-ברזרק" מאת אדמון רוסטן; ועוד. ואכן, דעתו של המתרגם לעברית נצחה, לפחות בנקודה זו של שפת השירה (והשפה העברית בכלל). המתרגם הוא זאב ז'בוטינסקי.
קריאה. 29938
אני לימדתי את כל ילדיי לקרוא בגיל רך מאד, והם ידעו את כל האותיות והעיצורים בגיל ארבע בערך. עשיתי זאת לא כל כך מטעמי חינוך, כדי לעזור להם בעתיד אלא פשוט משום שהיה לי כיף לעשות זאת.
בתי הצעירה (שהיום היא בת 13) ידעה לקרוא ללא ניקוד בגיל הגן. היא נהגה להסתכל ארוכות בסרטים דוברי אנגלית בטלויזיה וקראה את התרגום ללא כל בעייה. בשנים הראשונות של בית הספר הופתעתי לגלות שהיא יודעת גם אנגלית. היא ידעה המון מלים שאף אני לא ידעתי (אני קצת חלש באנגלית). היא למדה זאת מצפייה בטלויזיה וקריאת התרגום. כנראה שבגיל רך זה בא מעצמו.
שיטת הלימוד שלי הייתה השיטה השמרנית. כמו השיטות שתוארו כאן מתלמוד התורה. איני מאמין בשיטות לימוד מודרניות. גם לא בלימוד המדעים. לדעתי אין טעם להוכיח לרך הילוד שאחד ועוד אחד הם שניים לפני שהוא תופש זאת בצורה אינטואיטיבית כמו שכולנו למדנו. כל דבר בזמנו.
קריאה. 30211
אל תגיד לי שישנם ילדים רכים, חפים מפשע, שמלמדים אותם מספרים לפי האקסיומות של פיאנו?
קריאה. 30713
אף הורי לימדוני לקרוא בגיל רך, וכמו בתך, קראתי גם אני בגן טרום חובה ובטלויזיה (טפו!). דומני שאין מגרעות בידיעת קריאה בגיל רך, ולכן אני מתעתד לנסות וללמד את ילדי לקרוא בגיל דומה.

באשר לאחד ועוד אחד, נחשפתי באחרונה להגותו של חוקר אמריקני מקורי בשם פרופ' כלב גטניו (Caleb Gattegno). הוא חקר רבות את נושא הלמידה האנושית בתחומים שונים, כגון הקניית שפות ולימוד מתמטיקה. בנושא לימוד מתמטיקה, סבר גטניו שכדאי להתחיל לא ממספרים ומאריתמטיקה, כמקובל בארצנו וברוב העולם, אלא דווקא מאלגברה. האלגברה, טען, היא הבסיס להבנה מעמיקה של אריתמטיקה, והקנייה מוקדמת של עקרונות אלגבראיים תיצור יכולת מתמטית גבוהה אצל הלומד. הוא אף מביא טיעונים והצעות קונקרטיות כתמיכה ברעיונותיו, ואני ממליץ בחום לעיין בכתביו. למרבה הצער, קשה להשיג את ספריו (רובם פורסמו בהוצאת Educational Solutions Inc) שהקים בשעתו.
גטניו איש הבדידים 30725
האם זה אותו גטניו שלפי שיטת הבדידים שלו
למדנו חשבון בבית הספר היסודי?

בנוסף ללימוד חשבון, והמרדף האינסופי אחרי הבדיד החסר, שימשו הבדידים למשחקים ילדות (בשורוק) שונים שגטניו לא חזה.
גטניו איש הבדידים 30729
אתה למדת חשבון עם שיטת הבדידים? איך? זה נראה לי כמו אחת משיטות הלימוד שלקחו את כל תחום לימוד המתמטיקה אלפי שנים אחורה.
גטניו איש הבדידים 387376
חבל שזה נראה לך כך. מקור הטעות שלך הוא בכך, שבגלל תאוות בצע של מפקחים במשרד החינוך דאז, זנחו את שיטת גטניו, שהבדידים היו חלק ממנה, והשאירו את הבדידים בלי שיטה. כך, באמת נותרו ''בדידי גטניו'' בלי תימוכין ועם חוסר הבנה של מפקחים שפיתחו ''שיטות למידה'' למתמטיקה בלי להבין מה הפוטנציאל של הבדידים. מי שמדבר נגד פרופ' גטניו, דוד אבי, לא מבין ורק עושה לו עוול. הוא היה גאון שהקדים את זמנו, והיתה לי הזכות להיות תלמידו.
מה שמכונה ''שיטת הבדידים'' היא אותה שיטה אומללה שלא השכילה לנצל את הפוטנציאל האלגברי שלהם וגרמה לנסיגה ביכולת של התלמידים בישראל.
גטניו איש הבדידים 387379
הטעות אינה שלי אלא, אולי, של רון בן-יעקב. אני, בעקבותיו, התייחסתי, אכן, לשיטת הבדידים לפיה ''למדנו'' בביה''ס היסודי.
גטניו איש הבדידים 387397
איזה טעות בדיוק אתה מייחס לי, וזה רק עפ"י מה שאמרתי, ולא מעשי!?

(סה"כ סיפרתי שגם הינו משחקים בבדידים, בעוד שכמדוני שאתה כתבת שהשיטה לקחה "את כל תחום לימוד המתמטיקה אלפי שנים אחורה.")
גטניו איש הבדידים 387999
אם לצטט אותך:
"האם זה אותו גטניו שלפי שיטת הבדידים שלו
למדנו חשבון בבית הספר היסודי?"
גטניו איש הבדידים 387509
מה השיטה המלאה, אם כן? (גם קישור זה בסדר)
גטניו איש הבדידים 661750
תתחיל עם זה...
גטניו איש הבדידים 30732
כן, זה גטניו שהמציא את הבדידים, אבל אם איני טועה, השיטה שהופעלה בארץ היתה עיוות של מה שהוא תכנן. אם זה מענין, אביא פרטים נוספים ממקור מוסמך.
גטניו איש הבדידים 30735
לבן
אדום
ירקרק
סגול
צהוב
ירוק
שחור
חום
כחול
כתום

(יש לי טעות איפהשהו?)

הפעם האחרונה שראיתי בדידים הייתה לפני עשר שנים, ואני לא חושב שיצא לי להזכר בזה מאז.
קריאה. 170604
שיטה מעניינת ללימודי מתמטיקה המשתמשת במתודיקה של בית המדרש:
דוגמה מעניינת 170519
בדיחה שרצה כעת בדואל:

aoccdrnig to a rscheearch at an Elingsh uinervtisy, it deosn't mttaer in waht oredr the ltteers in a wrod are, the olny iprmoetnt tihng is taht frist and lsat ltteer is at the rghit pclae. The rset can be a toatl mses and you can sitll raed it wouthit porbelm. Tihs is bcuseae we do not raed ervey lteter by it slef but the wrod as a wlohe

כמה משעשע. קראתי את הטקסט מבלי להתעכב לרגע – למעט על מלה אחת, Elingsh. קראתי אותה מייד כ-"English", ואז עצרתי, וחזרתי וקראתי אותה, ורק אז הבנתי כי יש משהו פגום מאוד במילים הקודמות שקראתי: לפני-כן חשבתי שמדובר רק בשגיאות כתיב, אחת או שתיים, שדילגתי עליהן מבלי להתייחס.

למה עצרתי דווקא על "Elingsh"? לדעתי בשל האות הגדולה בתחילת המלה: זהו שם, ושמות יכולים להיות מוזרים.

בכל מקרה, זהו חיזוק מעניין לשיטת "המלה כמכלול" דווקא.
דוגמה מעניינת 170524
אני מחנש שרביעבת הצמב שנוה, שכן יש ירתיות מטעה משאר בגלניאת.

זאת ממכה סויבת:
1. שוחכית התכב הלא-מוקנד, הבימקל לקריזת רוב הנעותות בגלניאת.
2. רוביי מיוילת קוישר, הטבמאתות כלייתחות ופסווית על מילם קוימית.
3. הינטה הישמת לתת חבושית לריששם, וחויבמד לרסדם.
דוגמה מעניינת 170532
לא היתה לי שום בעיה לקרוא את שני הטקסטים, אבל מצד שני אם הייתי דובר אנגלית כשפת אם ועברית כשפה שניה, זה היה לי הרבה יותר קשה.
אני מתרשם (ללא בדיקה) שבאנגלית יש למילה נתונה פחות פרמוטציות בעלות משמעות מאשר לעברית.
דוגמה מעניינת 170553
היה לי קל בהרבה לקרוא את הטקסט האנגלי, למרות שאני דובר עברית מבית ואילו האנגלית שבפי מעולם לא הייתה טובה במיוחד.
דוגמה מעניינת 170597
גם לי- קראתי כמעט שורה שלמה בלי לשים לב לשגיאות- אבל דווקא הטקסט העברי היה לי קשה.
דוגמה מעניינת 170548
טעות מהותית בניסיון שלך לנסות את השיטה בעברית נובעת מתפיסת אותיות שימוש או קישור כ"אות הראשונה" של מלה. כך למשל ערבלת את "הנטיה" ל"הינטה", בעוד שהפורמט צריך היה להיות "הנ[טי]ה" - כלומר, אפשרות הערבול היחידה היא "הניטה".

אבל בהחלט, השפה העברית, ללא אותיות הניקוד, מתאימה פחות לשיטה זו. בבואה לחזק את תפישת "השפה כמכלול", הדוגמה גם מציגה חיסרון מהותי: לא צריך לדעת לקרוא כדי לזהות מילים, באופן "צילומי". לכן מי שגדל על ברכי שיטה זו יתקשה, אני מניח, לזהות מילים לא מוכרות.
דוגמה מעניינת 170710
זו לא טעות מהותית בנסיון שלי לנסות את השיטה העברית, זו טעות מהותית בשיטת "השפה כמכלול" כאשר היא מיושמת לעברית.

מה לעשות, בעברית, כשפה שמית, יש שרשים, מהם בונים מלים, לא באופן אינקרמנטלי כמו באנגלית, למשל, אלא על ידי הכנסה לתבניות בניינים, הטיות סופיות פחות טריויאליות מאשר באנגלית, והוספת מלות קישור.

לכן, מי שלמד שפה כמכלול, עבורו הבעיה מתבטאת _גם_ בבעיה בזיהוי מיליות כתחיליות ולא כחלק מן המלה.

מכאן, שנאלצתי, בדוגמה שלי, להתעלם מן הפירוק לצורך הפרמוטציה. לו היית לומד את השפה כמכלול בלבד, היית נאלץ, במקרה הטוב, להסיק בעצמך את הפירוק הזה, או, במקרה הרע, לא להיות מודע לו כלל.
למען הסדר הטוב, הטקסט לפני ערבול. 170709
אני מנחש שבעברית המצב שונה, שכן יש יתירות מעטה מאשר באנגלית.

זאת מכמה סיבות:
1. שכיחות הכתב הלא-מנוקד, המקביל לזריקת רוב התנועות באנגלית.
2. ריבוי מיליות קישור, המתבטות כתחיליות וסופיות על מלים קיימות.
3. הנטיה השמית לתת חשיבות לשרשים, ובמיוחד לסדרם.
דוגמה מעניינת 514645
את 1,2,3 כבר לא הצלחתי לקרוא
דוגמה מעניינת 514791
בדם-חויבמד לרסדם.
דוגמה מעניינת 170557
אתה בטוח שזאת בדיחה?
דוגמה מעניינת 170578
''בדיחה'' במובן זה שהטקסט מופץ באינטרנט ע''י אנשים לכל העולם ואחותו -- אותו סוג של אנשים שמפיצים תמונות של אנשים שהחליקו על בננה וכיוצ''ב. ברור שהטקסט עצמו מדגים בצורה די נחרצת את הטענה המובעת בו.
דוגמה מעניינת 170600
לא ממש. זהו חיזוק לכך שאנחנו לא מרוכזים בקליטת תכנים חדשים ונסמכים על הידע הקיים שלנו.
בדיוק כמו במשפט:
אם תרצו אין
אין זו אגדה.

האופן שבו קראת את המילה, לא מעיד במאום על האופן שבו למדת לקרוא אותה. השפה כמכלול מלמדת אותה כמילה שלמה, מנוקדת או לא (שיטת "בלי סודות"), בעוד שהגישה הפונטית מפרקת אותה להברות (שיטת ה"אלפוני").
דוגמה מעניינת 170601
אני רחוק מלהיות מומחה, אבל נדמה לי ששיטת ''המלה כמכלול'' מתבססת על העובדה שגם מי שלמד לקרוא בשיטה הפונטית, קורא בפועל (לאחר מספיק זמן) בצורה של מילים כמכלול. ונדמה לי שהטקסט לעיל מדגים זאת. כמובן שהמסקנה של הוגי השיטה -- ללמד מראש מילים כמכלול ולוותר על הפונטיקה -- התבררה כטעות מרה.
דוגמה מעניינת 170603
בדיוק מה שכתבתי. בטקסט הנ''ל קראת את המילים המוכרות לך כמכלול, למרות שסביר להניח שלמדת לקרוא בשיטה הפונטית. מכאן, שיש הבדל בין הלימוד הראשוני ובין ההפנמה אחרי זמן.
דוגמה מעניינת 170605
ואגב, שמת לב לבעייתיות ב:
אם תרצו אין
אין זו אגדה?

(החידה הזו הופיעה לראשונה לפני כ 20 שנה בתצוגת "עין רואה" באוניברסיטה העברית, שלימים הפכה ל"נוער שוחר מדע" והיוותה את הבסיס למוזיאון המדע הירושלמי.)
דוגמה מעניינת 170608
כן, דוגמה נחמדה ומוכרת. ישנה דוגמה אחרת, בה הקורא מתבקש לספור כמה פעמים מופיעה האות f בטקסט נתון – ומתברר כי מרבית הקוראים מתעלמים מהמלה "of" כשהם סופרים את האותיות.
ובעברית? 170671
עפ"י ניסוי קטן שערכתי, זה לא עובד בעברית, בכל אופן הרבה פחות מרשים מאשר באנגלית:

אני רוחק מהולית מחומה, אבל נמדה לי שיטשת "הלמה כמולכל"

אולי יש כאן רמז לגבי הסיבות לכשלון השיטה עבור דרדקים דוברי שפת הקודש.
פססט: 170747
תגובה 170524
ברד ידר ברדום סרפד העבר 179772
תרגום הנדלזלץ (השווה לתרגום נאורי)

באינטרנט מסתובב זה כמה חודשים טקסט קצר, באנגלית, שאני מביא
אותו מתוך ניסיון לתרגמו לעברית, על ייחודו:

"על פי מקחר
שנרעך באובניסטרה אגלנית, אין זה מנשה באזיה סדר מיפועות
האתיות בלימה, הרבד הושחב החיידי הוא שהואת הרשאנוה והחאנורה
ייהו בקמום הכנון. השאר יוכל ליהות בנדארמולסיה מחוטלת ובכל
זאת תלוכו לרקוא את הטסקט בלי ביועת. הרבד אשפרי מנפי שחננאו
לא קראוים כל אות בנרפד אלא את הילמה בלשתומה".

"לאיית או לא לאיית" (הנדלזלץ):
ברד ידר ברדום סרפד העבר 179817
הנבתי את זה מדא בלקות.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים