|
||||
|
||||
1. עובדה מצערת של הקיום האנושי היא שלפעמים יש קצת לרדת כדי לעלות. יש עולמות שלמים שבשביל לגלות אותם צריך להתאמץ לא מעט, ובשלבים הראשונים זה משעמם, קשה ומייאש. מתוך מאה תלמידים יש אולי אחת שבאמת כל-כך משתוקקת לנגן על פסנתר שהיא תשקיע בזה ותעבוד קשה מתוך דחף פנימי, יש חמישים שבאמת לא יוכלו לעולם להתלהב מכך, ובאמצע יש עוד כמה עשרות שאולי בא להם קצת אבל הרצון להשקיע נמוג כעשן אחרי כמה שעות של תרגול מתסכל, למרות שאילו היית טיפה מכריח אותם להתאמץ היית מקבל תוך מספר שנים בחורים ובחורות ששמחים שעשית זאת. באוטופיה הדמוקרטית, מרוב שפע חופש, קשה לחדור ולהעמיק. - קל ומפתה יותר להתייאש ולעבור נושא. אתה מניח, כנראה, שיהיה זה תפקיד המורים לעודד, לטפח, ולכוון; יש בי חשש שלחשוף ילדים ליופי עמוק יותר בלי לעבוד קשה וללא תמורה משך, נניח, שנה, זה פשוט בלתי-אפשרי. 2. מה המדד לפיו אתה בודק הצלחה של מוסד כזה? בעוד כמה שנים, נניח שתגלה שבוגרי החינוך הדמוקרטי הם שלווים וחייכנים אפעס בורים קמעה. או אולי דווקא הם יהיו מלאי השכלה כרימון אבל חסרי יכולת להתמודד עם מצבי לחץ. זו הצלחה? כשלון? מה הם מדדים נכונים למוסד חינוכי? ברור לך שהמודל שציירת עולה על הקיים ב*כל* הממדים? 3. יש כמה סתירות קטנות ברשימה שלך. אם הכל מנוהל באורח דמוקרטי, איך אפשר להבטיח שביה"ס יישאר חופשי מגרפיטי? (*גרפיטי*?). אם התלמיד קובע מה ללמוד, איך יקרה שיהיה עליו *להתעקש* על כך? (בעולם שבו כל אחד מנהל את ענייניו, איך בכלל לומדים להתעקש על *משהו*?) |
|
||||
|
||||
. 1. ". . . אחד ההיבטים המרשימים ביותר של בית-הספר הדמוקרטי הוא הדרך בה ילדים משחקים כאן. מבקרים נדהמים לראות שבית-הספר מרשה לילדים לשחק כל היום, שבוע אחרי שבוע, החל מהסתיו במשך החורף ולתוך האביב, שנה אחרי שנה. הם מתפלאים מ"אווירת הקאונטרי-קלאב", או מ"הפסקה-כל-היום". אולם זה לא הדבר אשר באמת מרשים במשחק בביה"ס סדברי-ואלי. מה שיחודי במהותו הוא רצינותו הגמורה, הריכוז, אפילו התשוקה שבה ילדים עוסקים במשחק שלהם. במשך שנים לא התייחסתי לזה. ייחסתי את הדבר לטבע האנושי, לעובדה שכולנו, ילדים ומבוגרים עוסקים בתחביבינו בצורה זו. גם היה לי ברור שפעילויות שאיננו אוהבים לבצען, אם כי אנו חייבים להשתלב בהן תוך הרגשת חובה, רובנו עושים אותן בצורה אפורה, ללא התלהבות, עם שימוש מזערי ברגש ודמיון, עם חוסר חדוות-חיים, ובאופן כללי, בצורה מחושבת לשימור האנרגיה שלנו על ידי הימנעות מעבודה עד כמה שאפשר. כולנו יודעים זאת ותמיד ידענו זאת. למרות זאת, יום אחד, הבחנתי בילדים מסוימים אשר ראיתים משחקים במשך שש שנים, או אפילו יותר מזה, פתאום (זה מה שנדמה היה לי) ננעלים על עבודה מסוימת עם אותה התמסרות אשר גילו במשחק שלהם. זה הביא אותי להסתכל בילדים אחרים, וגיליתי שזה מה שקורה כמעט עם כל האנשים אשר גדלים בביה"ס סדברי-ואלי. הם מפגינים חוסר מיומנות בלתי רגיל באמנות של השתמטות והתחמקות. נראה שהם העבירו את צורת התנהגותם בפעילויות משחק או כיף לכל פעילויותיהם. כאשר הם נשאלים, לעיתים קרובות הם מודים שאין להם עניין בפעילויות מסוימות אשר הם עוסקים בהן בגלל שהם מרגישים חייבים לעשות זאת, יהיה זה לימוד מיומנויות כגון חשבון או כתיב, או מה שלא יהיה. במקרים אחרים, הם עוסקים בעבודות משעממות כאשר הם צריכים להרוויח כסף ואין עבודות זמינות טובות יותר. רוב הזמן הם בכל זאת מתמסרים במרץ ובריכוז לכל מה שהם עושים. הם מתמידים בעבודתם, לוקחים אחריות על עצמם ומעסיקיהם מוקירים אותם. הם גם תלמידים שקדנים ונבונים . . ." [קטע מתוך, "מה שילדים אינם לומדים בבית-הספר סדברי-ואלי". 2. המדד לפיו אני בודק הצלחה של מוסד כזה תואם את מטרות החינוך בחברה חופשית: א. היכולת לתפקד בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות. ב. והיכולת לחשוב באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה. מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הבאה, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות). ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי-ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי-הספר להם עולמנו זקוק היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני. בתי-הספר להם המדינות שלנו זקוקות נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי-ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך יצירתיות אינטלקטואלית, מצוינות מקצועית, אחריות אישית, סובלנות חברתית וחרות מדינית – כל אלה הן כולן היצירות היפות ביותר של הנפש האנושית. הן פריחה עדינה אשר זקוקה לטיפוח מתמיד. מן הסתם בית ספר דמוקרטי עולה על בית ספר רגיל ב*כל* הממדים. ראה: Back to Basics, http://www.sudval.org/05_onli_09.html#02 . 3. ביה"ס חופשי מגרפיטי זאת עובדה. התלמיד קובע מה ללמוד, אבל בהמשך נחוצה התמדה, היינו *להתעקש* עם עצמו. יחידת הבניה הבסיסית בבית-הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים. |
|
||||
|
||||
הניסיון שלי עם בתי ספר דמוקרטיים הוא רע מאוד. ברמה האקדמית, נתקלתי בילדים שלא למדו מיומנויות בסיסיות כי לא הבינו את נחיצותן (כמו ילד שלא למד לקרוא עד סוף כיתה ב' משום שבחר לא להיכנס לשיעורי לימוד קריאה). וברמה הרגשית, בתי הספר הדמוקרטים (לפחות אלה שאני הכרתי) ניהלו מערכת של ''משפט תלמידים'' שבהן התלמידים קבעו עונשים לתלמידים אחרים במקרה של בעיות חברתיות. התלמידים היו חסרים את הגמישות המנטלית ואת היכולת להסתכל על התמונה בצורה רחבה, ונתנו לא פעם עונשים נוקשים, חמורים ואכזריים ביותר, מה שמתאים לגילם אבל יכול לפגוע בצורה חמורה בילדים העומדים למשפט (עצם הסיטואציה של ''לעמוד למשפט חברים'' נראית לי אכזרית כשלעצמה). |
|
||||
|
||||
ביה"ס הדמוקרטי צריך,אולי,לשנות את שמו ל-ביה"ס האוטופי.כלומר,אחת הסיבות המרכזיות,ולא ניתן להתעלם מכך,שעבורה אנו שולחים את צאצאינו למערכת החינוך,חוץ מההיבט החוקי הנלווה והלימוד הפורמלי,היא שפשוט מאוד ילדים רכים בשנים אינם מסוגלים לאחריות והם חייבים מסגרת תמידית. היות ובחברה המתועשת המצאות תמידית בסביבת אחד ההורים אינה אפשרית ,וגם אם היא אפשרית-הרי שהיא מטילה עומס בלתי נסבל על ההורה ,כמו גם אחריות לצייד את הילד בידע בסיסי רחב יחסית שיאפשר לו להשתלב בעתיד בחברה. ואם עניין הידע אינו בעייתי כ"כ (אני מכיר אמהות שלימדו את ילדיהם לקרוא,לכתוב ולפתור תרגילי חשבון כולל שברים עד גיל 5) הרי שאב אינו יכול להעביר את ילדו את הסוציאליזציה הדרושה כדי שיתאקלם לאחר מכן באותה השכבה הדורית,בצאתו לעולם. אחת הדוגמאות המפורסמות יותר ,בזמן המודרני,שבו אם התעקשה לחסוך מבנה את מערכת החינוך -הוא המקרה של פאול ארדש.ארדש ,יהודי יליד הונגריה,נחשב לאחד מגדולי המתמטיקאים במאה האחרונה -הוא מעולם לא דרך בביה"ס -אמו לימדה אותו הכל.אבל התוצאה שהתקבלה היא גאון מתמטי שאין לו דבר זולת מתמטיקה .הוא מעולם לא התחתן,הוא הגדיר עצמו כ א-מיני (ייתכן שמתוך כך שהחברה הכמעט יחידית שהייתה לו עד הגיעו לבגרות מוחלטת הייתה עם אמו) וכשאמו נפטרה,בהיותו בן 70,הוא לקה בדיכאון עמוק שמעולם לא התאושש ממנו-למרות הטיפול התרופתי שקיבל. אז יש הסכמה שביה"ס הוא ,כנראה ומתוך האילוצים המוחלטים והבלעדיים של העולם המתועש, מוסד הכרחי. עם זאת, זכור לי שכשהתחלתי להתכונן לבגרויות בשנתיים האחרונות של התיכון -השתוממתי,פתאום כל החומר שלמדתי במשך כל 12 השנים שבהם שהיתי בו ,נראה כל כך דל וזעום .לא הבנתי למה הייתי צריך ללמוד 12 שנים.הרי בסמסטר אחד באונ' לומדים יותר ממה שלמדנו כל השנים במע' החינוך. מעבר לכך -קיומם של מכונים אקסטרניים להשלמת בגרויות וכ"ו-המאפשרים ,באופן עקרוני,גם לאדם שכל ידעו מסתכם בקרוא וכתוב ובפעולות חשבוניות בסיסיות לגשת תוך זמן קצרצר לבגרויות -מורידים מאוד מערכו הלימודי של המוסד הנ"ל. אם כן,סוד גדול,ביה"ס הוא מכשיר המאפשר יצירת חברה אזרחית ממושמעת והומוגנית יחסית (ע"ע שירת הדגל בארה"ב או לימודי ההיסטוריה בביה"ס אירופאיים). היות וכבר אמרתי שילדים הינם חסרי אחריות ובעלי יכולת מעוטה לקבל החלטות -ביה"ס אמור לצייד אותם בקודים בסיסיים של קבלת אחריות ,יחס נאות ומשמעת -ביה"ס הדמוקרטי אינו מצטיין בכך. ועם זאת ,בתי ספר ממשלתיים מצטיינים באיכות הוראה נמוכה ,בתכנית לימודים אחידה ולא מגוונת שאינה גמישה ואינה מתאימה את עצמה ליכולתיו וצרכיו של כל חניך וחניך.במובן הזה ביה"ס הממשלתיים הינם מוסדות שמשרתים את הסדר הקיים ולא מביאים לפיתוחה של חברה טובה ,סובלנית ורגישה יותר. עד גיל מסויים היכולת של ילדים להפיק לקחים היא פגומה מעיקרה,מחקר גרמני מפורסם הסיק שעד גיל 10 ,למעשה,ילדים מתקשים מאוד להפיק לקחים בעלי רמת מורכבות מספקת -כל שכן שהאמירה כי ילדים הם עם אכזר מתקשרת,בין היתר,לתכונתם זו-ופיאז'ה היה מרחיב על כך את הדיבור. אם כך נותרנו שבידינו 2 שיטות חינוך לא מספקות -האחת שמה את המורה במרכז והופכת את הילד למעין "פינוקיו" המקבל זכויות אדם כטובות הנאה הנלוות למילוי הצווים של ה'פיה הטובה' (מניסיון-היא ממש לא תמיד כזאת).ואילו ביה"ס הדמוקרטי מבטל באופן מורגש את מקום המורה והמדריך,גם ובעיקר כדמות להזדהות עמה ,בחיי הילד. הפיתרון טמון,כנראה,בבתי ספר פרטיים ,בינתיים,בהם איכות ההוראה והמורים גבוהה מאוד -ולפי מה שהבנתי ,למעט קורסי חובה,ניתן לבחור קורסים מגוונים. בתי ספר כאלו מפתחים את חוש הביקורתיות של אותם ילדים והופכים אותם לבוגרים קודם הזמן -והרי לנו הדוגמא. וואו,כמה שטויות כתבתי! |
|
||||
|
||||
ועוד עם שגיאות כתיב וכ''ו.אמרתי לכם,בתי הספר של המדינה פשוט איומים... |
|
||||
|
||||
מעולם לא הסכמתי יותר עם השורה האחרונה שלך. |
|
||||
|
||||
אצלי זו דווקא הפעם הראשונה שאני מסכימה עם רוב דבריו. לא הסכמתי אתו בענייני דת, אבולוציה והתנחלויות אבל הפעם אני מתרשמת מהניתוח שלו בנושאי החינוך אם כי אינני מסכימה עם מסקנתו הסופית ("הפיתרון טמון,כנראה,בבתי ספר פרטיים..."). מהם הדברים שאת מסכימה עם הגדרתם כ"שטויות"? |
|
||||
|
||||
או, הרבה. אני אמספר לפי הפסקאות שלו (הנה הפכתי לסמיילי): א. אחת הסיבות המרכזיות... וגו' - סיבה מרכזית להתפתחות בתי הספר כפי שאנו מכירים אותם היא, שההורים יוצאים לעבודה וצריכים גורם חיצוני שיטפל בילדים. סיבה אחרת - הקניית השכלה פורמלית. מעולם לא שמעתי על שליחת ילד לבי"ס במטרה להקנות לו אחריות דווקא. ילדים חייבים מסגרת - נכון, תלוי איזו מסגרת ותלוי מאיזה גיל, אבל אם מדובר על גיל חינוך חובה, נגיד שכן. אם כי הייתי מנסחת אחרת - ילדים חייבים שגרה נעימה. גם אם הם גרים על יאכטה בלב ים. ועדיין, מסגרות יש מכל סוג ומין (כלומר, טיעון זה אינו תומך בשליחה לבי"ס קונבנציונלי דווקא). ילדים הם חסרי אחריות (מטבעם) - לא מסכימה. החל מגיל, זו בסך הכל קונבנציה תרבותית - ילד ישראלי שלא סומכים עליו לחצות את הכביש לבדו בגיל שש, במקום וזמן אחר היה עוזר להוריו בשדה או בחנות בהצלחה רבה, או מטפל בשני אחים קטנים בתשומת לב (לא שאני ממליצה על שיטת גידול כזו, ובכל זאת). נכון שבחברה שלנו ילדים גדלים לתוך התפיסה שאין לדרוש מהם אחריות גדולה מדי. אבל הפתרון ודאי אינו להקנות להם "אחריות" תיאורטית, במסגרת חינוכית חיצונית וכחלק מחבילת צריכה של חינוך לערכים. השאלה היא תמיד מה קורה בבית - ובבית, אם הילד מעולם לא נדרש להוריד את הצלחת מהשולחן, למשל, לסדר את מיטתו או להתנסות בקבלת החלטות עצמאית בנושאי יומיום "קטנים" שנוגעים אליו (מה ללבוש בבוקר, האם לקחת סוודר או לא), הוא לא ילמד אחריות גם אם בבי"ס יפציצו אותו בים של שיעורי בית ומטלות. הבעיה היא שבינתיים, ההורים, בשליחה לבי"ס, רואים עצמם כפטורים, מסירים את האחריות גם מעצמם כ"מלמדי אחריות", ומסתפקים בפיקוח על המורים ובמס שפתיים של מצלמות שמותקנות בגן, קביעת נהלים לאי-הכאת תלמידים(!), נוכחות חצי שנתית באסיפות הורים וכולי. טוב, אלה הרהורים פרטיים שלי ולא קשורים לתגובה הקודמת. ב. נכון, אם כי מי שם את "עובר אורח" להחליט מהו "עומס בלתי אפשרי" על הורה? יש אמהות שנשארות עם ילדיהם בבית עד גיל חינוך חובה. מדוע עד גיל 4-5 זה לא "עומס בלתי אפשרי" ובגיל 6-7 זה כן? (ואני לא נכנסת לשאלת גיל חינוך חובה). אבל נכון שבישראל, רוב ההורים אינם תופסים כריאלי מצב שבו יהיו עם ילדיהם רוב זמן העירות שלהם (של הילדים...), וזאת החל מגיל ינקות. ג. האם יש כאן הנחה מובלעת לגבי חלוקת תפקידים של האם והאב בחינוך הילד? אחרת, לא הבנתי מדוע דווקא אמא מלמדת שברים, ואבא מעביר סוציאליזציה. אולי סתם מקרה. בנוסף, אני לא מכירה הרבה אנשים שנאלצו להתאקלם דווקא באותה השכבה הדורית בצאתם לעולם. אלא אם ה"עולם" שאליו מכוון הכותב הוא ביה"ס והצבא, ואחר כך יש חור שחור ענק. ד. דוגמה אנקדוטלית, וכבר דנו בזה למטה. ה. "אז יש הסכמה" - האם אומנם יש הסכמה? צר לי, לא השתכנעתי מאף טיעון עד עכשיו. הרבה יותר ישכנעו אותי טיעונים כמו "המורים בבי"ס יכולים ללמד דברים שההורים אינם יכולים ללמד". או "תעודות הגמר של ביה"ס הן הון חברתי שיאפשר לצבור הון חברתי ותעסוקתי נוסף בהמשך החיים". ו. זיכרון ילדות. הלאה. ז. מסכימה! (הכניסו 3 סימני קריאה כאן). ח. אם ילד מגיע לביה"ס כשכולו זלזול באחריות וחוסר רצון לשתף פעולה, מה שלמד מן הסתם בבית, אף מורה לא יצליח ללמד אותו אחרת. לכל היותר אפשר לשטוף את הילד בעונשים ובמקרה הגרוע לשבור את רוחו, או להעביר אותו לעולם נעים של דיסוננס ("אני בכיתה ולבי במגרש הכדורסל"). לעומת זאת, ההפך בהחלט יכול להתקיים - ילד אחראי ונעים הליכות שקיבל חינוכו בבית, יוכל "להתקלקל" מהר מאוד תחת השפעה קבוצתית רעה בבי"ס. לא אמשיך, כי מה שנאמר אח"כ הוא המשך הבליל של קביעות לא מבוססות שאינן קשורות זו לזו (פלוס איזכור לפיאז'ה, שערך את מחקריו על הילדים הפרטיים שלו, לא ממש קבוצת מחקר). בעיקר בולט הכשל שבקישור בין הקביעות: 1. ילדים הם חסרי אחריות. 2. בית הספר (הרגיל) אמור להקנות לילדים אחריות. מסקנה שגויה: ילדים ילמדו אחריות רק בבית הספר (הרגיל). האם ביה"ס קונבנציונלי הוא הדרך היחידה? האם הוא בכלל יכול להצליח בכך? (יש הרבה משימות שביה"ס לקח על עצמו ללא תקוה ריאלית להגשימן בחברה שלנו, למשל חינוך לאי-אלימות). בנוסף, האם בביה"ס דמוקרטי לילדים אין אפשרות להתנסות בקבלת אחריות? (על פי מה שתואר פה, ומעולם לא הייתי בבי"ס דמוקרטי, ההפך הוא הנכון, ויש אף שטענו שהילדים מקבלים שם אחריות מוגזמת). נראה לי שזהו בערך :-) _______________ ברקת, תעשה הכל, אבל ה-כל (טוב, חוץ מכמה דברים) בשביל לא לעבוד. |
|
||||
|
||||
____________ פאנלים? |
|
||||
|
||||
עד כאן. |
|
||||
|
||||
ברקת, אם אלו הם הטיעונים ל'עונש'-אזי שאין לי מקום לחזור אפילו ממילה אחת שכתבתי. אני אתן לך דוגמא: את טענת כי את לא מקבלת את הטענה כי ילד לא מסוגל לאחריות.יש גם מאמרים שטוענים זאת-אבל בואי לא נטריח את עצמנו עד שם. שאת אומרת אחריות-את,בניגוד אלי -רואה את הדברים מנק' המבט של ילד. כלומר,ילד יכול להיות "ילד טוב" ולמלא אחר הוראות שההורים הותירו לו.הוא אפילו יכול לעלות לשלב יותר גבוה וממש לחקות את הוריו (כלומר להכין ארוחה באופן עצמוני ,להוציא את אחיו הקטן מהגן וכ"ו).הבעיה מתחילה כאשר אחריות מגיעה לשלב היותר משמעותי שלה-זה שדורש קבלת החלטות עצמאיות. לא יודע מה איתך,אבל הרבה אבות ואמהות מבקשים מהילד-שהוא נותר לבד בבית ,לא לפתוח לזרים (מה שמלמד בפני עצמו על מידת האחריות המצומצמת שאנו באופן טבעי מעניקים לילדים).ילד טוב יקיים את ההוראה.אבל,יכול לעמוד אדם מבוגר ולא מוכר מול הדלת ולהשתמש בטיעון מהתפוז המכני "אדוני,קרתה תאונה נוראית,אני חייב להשתמש בטלפון שלך..." -ואז הילד עלול לפתוח בלי יכולת בוגרת להבחין בין אמת לשקר.או ,אם הוא ממש נאמן להוראות הוריו-הוא עלול לא לפתוח את הדלת גם לאדם שדובר אמת ומדובר בשאלת חיים ומוות. שפדופילים מפתים ילדות בנות 9-10 בדרכים שלעולם לא היו עובדים על מבוגר-זה לא רק עניין של חינוך וניסיון חיים,אלא זה מתקשר ישירות לקוגניציה של הילד ולאופן שבו הוא מקבל החלטות-אופן שהוא פחות שלם,בהרבה,מזה שיש לבוגר-שגם הוא מועד לטעויות,אגב (אלא שהוא גם יותר מודע לכך). |
|
||||
|
||||
גם תגובה 366606 (הילד שבחר לא ללמוד לקרוא) מתקשרת לנושא הבעייתי של האחריות מנקודת ראות של ילד. |
|
||||
|
||||
. [. . .] ". . .What does change with age is that a person gains knowledge and learning and life experience that can be called upon in making judgments. But I think you have to remember that this is a very qualitative process which goes on at all ages. A person aged fifty can have just as many difficulties solving a problem as a person aged five. . ."
. . . ". . .In summary, many of the differences which society claims to exist between children and adults don't really exist. People aged four or so and up all have judgment, they all learn, they are all both dependent and independent in various ways, they all play, etc. I don't see any grounds for distinguishing in a qualitative manner between a person age four, five, or six and a person aged twenty or thirty. At about four, a person's body and mind have reached functional maturity, and from then on they accumulate a storehouse of experience and knowledge as they proceed along their unique path in life. Which all boils down to saying a very simple thing: that as far as we are concerned, as soon as children have reached four or so, they have to be treated like you treat any other person whom you consider an adult. Now, you have to be careful not to draw the wrong implications from this conclusion. Thus, it would be catastrophic to deny children what is due them. All people, regardless of age, have needs which should not be overlooked. For example, all people have the need for affection. It's not the case that you have to give a lot of affection to a four or five year old, but when a person turns twenty, you can turn cold. Affection is necessary for human being all through life. So are love, warmth, and physical contact. We accept these needs in an infant, but we sort of tail off later on in life, although they are as vital to an adult as to a child aged four. The question we have to address at this point is, 'How did this differentiation between ages happen in Western culture?' This question turns out to be related to another, namely, 'Why do we consider adolescence to occur at such a late age in Western culture, at puberty?' The answer in both cases lies in the nature of Western civilization and its industrialized technological society. . ." [. . .] [excerpt, Chapter 9, Ages Four and Up, from Child Rearing by Daniel Greenberg, http://www.sudval.org/05_onli_07.html ] |
|
||||
|
||||
איזה מין טיעונים אלה? לאיזו תגובה אתה משיב? אני ממש לא רואה דברים מנקודת המבט של הילד, אלא של ההורים. אני חושבת שילד מסוגל לקחת על עצמו (ליתר דיוק, שניתן להעביר אליו) אחריות בנושאים שונים, רובם יומיומיים, הנוגעים אליו ולעתים אף לבני המשפחה. קבלת ההחלטות הזו חייבת לבוא יד ביד עם האצלת סמכויות מסוימת. וכל זה אינו נופל בעיני תחת "זכויות הילד" אלא תחת "חינוך תקין". אני לא רואה שום קשר בין הנושא הזה לבין התפתות לפדופילים או פתיחת הדלת לזרים. ברור שילדים אינם כשירים במאה אחוז לקבלת החלטות מסוימות, בעיקר החלטות "גדולות"1, ושלעתים הם נוחים להתפתות לגורמים מסוכנים מתוך אי הבנה של הסיטואציה. מה בין זה לבין מה שאמרתי? איך זה תומך בטענה שלך לגבי שליחתם לבי"ס "ללמוד אחריות"? ומדוע יש ניתן ללמוד בבי"ס דווקא שלא להתפתות לזרים? 1 כמובן, תלוי מהן החלטות "גדולות". בד"כ לא שואלים את הילד האם לעבור דירה או לא (אם כי מתחשבים בצרכיו כשמקבלים החלטה בנדון). אם הוא רוצה אח נוסף או לא. וגם לא אם הוא רוצה ללכת לבי"ס דתי או חילוני. |
|
||||
|
||||
דווקא אותי שאלו בגיל חמש אם אני רוצה ללכת לכתה א' או להשאר עוד שנה בגן. __________ העלמה עפרונית, מהרהרת. |
|
||||
|
||||
כשתחליטי, נשמח לשמוע. |
|
||||
|
||||
הבנתי לבסוף - הלכת על טיעון ''המדרון החלקלק'', ואתה טוען שמסוכן לתת לילד אחריות במידה כלשהי, כי המצב עלול לגלוש גם לתחומים שלא כדאי שילדים ייקחו עליהם אחריות. ובכן, הכשל הלוגי שבטיעון הזה תקף גם כאן. |
|
||||
|
||||
...ושוב אשמח להמליץ על ספר : "איש הקוביה" של לוק ריינהרט. (מי שיודע אם שם הסופר הוא אמיתי, ואם לא מהו שמו המקורי, אשמח לדעת) |
|
||||
|
||||
אה, יופי של ספר. הייתי מכור לו תקופה מסויימת בחטיבת הביניים. אפילו נהגתי פרק זמן מסויים להחליט החלטות באמצעות קוביה, אבל לא תמיד הצלחתי לעמוד בהחלטות שלה. יש גם סרט, בשם "American Perfekt", שעוסק בנושא קרוב מאוד. |
|
||||
|
||||
שמו המקורי הוא ג'ורג' קוקרופט http://en.wikipedia.org/wiki/George_Cockcroft |
|
||||
|
||||
זה בסדר ברקת-ההערכה היא הדדית. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מה אתה רוצה מארדש. למה אתה אומר שלא היה שום דבר בחייו זולת מתמטיקה? והאם לדעתך העובדה שהוא לא התחתן מעידה על חוסר כישורים חברתיים כללי, או שאדם נמדד רק בשאלה אם התחתן או לא? מה בעצם אתה מנסה להראות? אתה מנסה ללמד משהו על המקרה הכללי תוך שימוש בדוגמה יוצאת דופן? (לא כולם גאונים כמו ארדש, וגם לא ברור אם הא-מיניות של ארדש שאתה מדבר עליה הייתה תוצר של זה שלא הלך לבית ספר אלא של בעיות פיזיות שלו) יש בעלי מספר ארדש 1 בקהל שיכולים להגיד האם משמיצים אותו כאן? |
|
||||
|
||||
הרושם שלי (מסיפורים מבעלי מספר 1, ההתרשמות האישית שלי היתה מצומצמת מדי) הוא שעובר אורח לא עשה לארדש עוול. הסיפורים כללו הרבה מאד התייחסויות לחוסר האונים שלו בחיי היומיום ולהתמסרותו המוחלטת למתמטיקה. הקשר לנושא הדיון, לעומת זאת, לא ברור לי כלל. |
|
||||
|
||||
אין קשר ממשי לארדש-חוץ מניסיון להראות שלא ניתן להתחמק לגמרי מחינוך המוני.אבל המחשבה שלי קצת מפוזרת-ואם אני לא באמת משקיע קשה לי לכתוב משהו שהוא ממש קוהרנטי.לזה התייחסתי שטענתי שאמרתי שטויות. |
|
||||
|
||||
ארדש מקרה בודד, ואפשרי בהחלט שהסיבה לא הייתה אימו, אלא מצבו הנוירולוגי. ייתכן שהיה אוטיסט למשל. אולי מוזרויותיו לא היו התוצאה, אלא הסיבה, לכך שאימו סירבה לשלוח אותו לבית הספר. |
|
||||
|
||||
אנקדוטה הונגרית נוספת, עפ''י קווי מתאר דומים, הוא סיפורן של האחיות פולגר (שהוזכרו כבר באייל). האמת היא שאם כל תוצר חינוך בייתי היה מוצלח (לפחות בתחומו הוא) כמו כל ההונגרים האלה, הייתי חותם על השיטה בעיניים עצומות. מה שכן, ככל הנראה לא מדובר במדגם מייצג במיוחד. במאמר מוסגר, ובהמשך לקו הכללי של גדי, לא לגמרי ברור לי איך חייו הא-מיניים של ארדש היו מספקים פחות מאלו של האדם המצוי שהתחנך בבי''ס רגיל. שוב, אמנם זה מופשט להחריד, אבל באותם רגעים בחיינו שבהם אנו מחפשים להם איזו משמעות, האם רובנו לא היה מתחלף עם מי שנחשב לעילוי בתחומו, ולפחות מבחוץ נראה כאילו חוט שני ברור מוליך אותו במסלול חייו. |
|
||||
|
||||
רשימת האנקדוטות המלאה, של מפורסמים שגדלו בחינוך ביתי: http://ootips.org/horut/hs-faq/famous.html לגבי השאלה שלך בסוף - זה בעצם נושא לסקר איילי: האם היית מעדיף לחיות באושר אך בבינוניות אלמונית, או להיות עילוי שתורם תרומה משמעותית למין האנושי, אבל מיוסר וכואב כל ימיו. זו בעצם וריאציה על "דילמת מוצארט-סאליירי", והניסוח השלישי שלה הוא "בעיית המשורר"1: האם גאונות חייבת לבוא יד ביד עם ייסורים. ושאלה נגזרת, לה לא מצאתי שם - האם גאונות ותרומה לאנושות בהכרח קשורות זו בזו. 1 כולם שמות יפים שהמצאתי. |
|
||||
|
||||
אם כבר, בהקשר של הדיון הזה השאלה שצריכה להשאל היא לא ''האם היית מעדיף לחיות...'' אלא ''האם היית מעדיף שילדיך יחיו...'' |
|
||||
|
||||
לא יודעת אם אפשר לכוון ילדים לגאונות :-) לכל היותר, אפשר לשמור על פוטנציאל קיים. בהקשר הזה זוכרת ששלמה גרוניך סיפר פעם, שאביו היה מכריח אותו להתאמן בפסנתר שעות כל יום. עד היום הוא מתקשה לסלוח לו על כך (האב כבר מת). מצד שני, אילולא האב לא היו באים לעולם "יש לי סימפטיה" ו"אל נא תלך". מצד שלישי, האם באמת גרוניך היה מאבד את הניצוץ המוזיקלי שלו בלי אותן שעות אימונים? |
|
||||
|
||||
אולי אי אפשר לחנך לגאונות, אבל ההפך ודאי אפשרי. |
|
||||
|
||||
הגאונות היא מושג חמקמק, ואולי אף מעצם טבעו (או הגדרתו) מכיל מרכיב מולד. מצד שני, הייתי רוצה להאמין שאפשר להביא ילד (נניח בעל נתוני פתיחה ממוצעים), קרוב מאוד למה שיוגדר אולי ע''י אחרים כגאונות (אם אינם מודעים, לעניין החינוך המכוון). כמובן שאז שבה ועולה שאלת המחיר, וחזרנו ל-''דילמת מוצרט ושות''' |
|
||||
|
||||
אני חושב שאפשר. השפעות של פעילות ''חינוכית'' בגיל מוקדם מאוד (עד גיל שנתיים) הן דרמטיות יותר ממה שהיינו מצפים. בד''כ יש קורלציה בין סוג המשפחות המנסות ''טריקים'' כאלו לבין פוטנציאל לגאונות ''גנטי'' כך שאפשר לערער על המסקנות (אך קשה להתעלם מהשפעות מאוד קיצוניות של''ניסויים'' כאלה). |
|
||||
|
||||
רוב המשפחות שעושות את המניפולציות האלו ,למעשה כנראה כולן,הן לא משפחות שיצאו מהם גאונים וספק אם ייצאו מהם אי פעם.אלו משפחות ממעמד בינוני-גבוה שרגילות להשיג הכל -ונראה להן טבעי שגם הכבוד הזה מגיע להם ,אבל זה לא עובד בהזמנה. יש פה שילוב של גנטיקה ,בעיקר גנטיקה-קשה לי לראות איך העשרה ,טובה ככל שתהיה,תהפוך ילד רגיל לצייר רנסאנס או לפיזיקאי תיאורטי מהשורה הראשונה או 'אפילו' לחבר להקת לד זפלין (הגאונית לדעתי). כנראה שגורם נוסף,באופן קורלטיבי,היא סביבה קיצונית-שונה מאוד או גרועה מאוד,אבל שוב,קודם כל מה שחשוב זה הגנטיקה. לדעתי גם אם איינשטיין היה גודל בשבט הטוטסי והיה מועבר ללימודי פיזיקה בבגרותו -הוא עדיין היה גאון,אולי פחות,אבל עדיין גאון. פעם היה איזה שהוא פרוייקט של תרומת זרע מחתני פרס נובל וגם מבעלי אייקיו 160 ומעלה (על כושר הניבוי של מבחן האייקיו ועל כמות הכישורים המצומצמת שהוא מודד+האספקטים הצרים בתוך כל כישור שהוא מודד,בפעם אחרת-אבל הוא בעיני זהו מבחן בעל הרבה יותר יחסי ציבור מאשר תועלת) -אני לא יודע בזרע של מי השתמשו ,אני רק יודע שהפסיקו את הפרוייקט כשאחת ממעט המשפחות הבודדות שנבחרו לניסוי הביאה לעולם ילד אוטיסט. אגב,את תופעת ההדיוט סבנט (גאונות לאספקט צר,אם כי זאת לא גאונות במובן שאני מתכוונים אליו) הנפוצה יחסית (גם שם היא נדירה) בקרב אוטיסטים (מוזיקה,ציור ,חישוביות מהירה במיוחד וכ"ו) אני מניח שאתם מכירים.קראתי שטיורינג עצמו היה ,כנראה,אספרגר (אם כי מכרה שלי,פסיכולוגית מוכרת,שאביה שירת בצבא האנגלי יחד עם טיורינג אמרה שאין בטיעונים האלו כלום) אך גם אם לא -כנראה שכישורים חריגים בתחום קוגנטיבי משפיעים ובאים לידי ביטוי גם באופן התנהגותי-זה נראה הגיוני למדי. המשפחות שאתה מזכיר שוקי (והכרתי לא מעט כאלו)-רוצות ילד מושלם-הכי יפה,הכי חזק,הכי חכם והכי מנהיג של החברה-כנראה שזה לא הולך כך. |
|
||||
|
||||
הפרוייקט של תרומת זרע מחתני פרס נובל הוא אמיתי? כי זאת העלילה המטורפת של רומן של רואלד דאל. |
|
||||
|
||||
אכן היה גם היה בנק זרע כזה. |
|
||||
|
||||
ערפאת פעם כמעט טבע בעקבות משיכה מהכספומט. |
|
||||
|
||||
הייתי חושבת שערפאת רק הפקיד שם. הוא לא היה מושך במיוחד, למיטב זכרוני. |
|
||||
|
||||
מה יצא ממנו? |
|
||||
|
||||
ושמו בישראל הוא? |
|
||||
|
||||
של הרומן? "דודי אוסוולד". |
|
||||
|
||||
אידיוט סבאנט (Idiot savant) - פעם המילה אדיוט (וגם moron, imbecile וכמובן retard) שימשה ככינוי פורמלי לסוג מסויים של בעלי לקות שכלית. ההדיוט, לעומת זאת, הוא פשוט אחד האדם, אשר אינו מומחה בנושא מסוים. אדיוט סבאנט נועד לתאר מצב מסויים. הדיוט סבאנט זה פשוט אוקסימורון. |
|
||||
|
||||
אל תהיה קטנוני.אני לא עורך את התגובות שלי בצורה נפלאה כ''כ.לא מדובר בטעות-אלא בשגיאת כתיב חוזרת.ואני יודע מה ההבדל בין הדיוט לאידיוט.תודה. |
|
||||
|
||||
סליחה, לא התכוונתי להעליב. |
|
||||
|
||||
זה בסיידר |
|
||||
|
||||
האידיוט של דוסטוייבסקי הוא אידיוט במובן הפורמלי, או הסלנגי? (השאלה היא האם כשדוסטוייבסקי השתמש במילה הזו הייתה לה רק משמעות פורמלית או גם משמעות דומה לזו שיש לה כיום). |
|
||||
|
||||
אני חושב שלמושג "אדיוט" בספר של דוסטוייבסקי היו מספר רבדים, שהרובד הכי שיטחי הוא שמישקין (?) בילה זמן ממושך במוסד לחולי נפש. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני מנסה להבין בשאלה שלי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמשמעות הסלנגית נוצרת בערך שתי דקות אחרי שהביטוי הפורמלי החדש נחשף לציבור. |
|
||||
|
||||
אה, ועוד משהו קטן לגבי גאונים ואוטיסטים: |
|
||||
|
||||
הקמפוס של מדעי האוטיזם בירושלים, ותיווכחו בנכונות המחקר בזמן אמיתי. אפשר לפגוש כאן אנשים שמכירים התנהגות משטחים n-מימדיים אבל לא יודעים לגרוב גרב." (תגובה 54) -------------------------------------------------------- אפופידס, איש גבעת רם לשעבר |
|
||||
|
||||
אנשים אנליסטים? |
|
||||
|
||||
23. זהו העונש על עגל הזהב הקפיטליסטי. לטבע יש דרכים משלו... (לת) דוקטורנט במדעי הרוח (01.02.06) הייתי ממליץ לו לכתוב את התזה על טיפשות. נראה לי שהוא יכול לספק הצצה נדירה בקירבתה לנושא. |
|
||||
|
||||
למה? הוא צודק בהחלט. טם כי לא ברור הערבוב של הטבע: האחראי לעונש הוא הבבא בובה, שהטיל פולסא זנובה על אנשי ההי טק באמצעות מניפולציות גימטריות שלא זה המקום לפרטן. |
|
||||
|
||||
אני חושב שנכנסת קצת ל"אנטי" כלפי ה"גאונים" וכו'. יצא לי פשוט להכיר מקרה של בחור נחמד מאוד שהוא מעין סיפור כזה. הוא ו-2 אחיו הגיעו להישגים אקדמיים מאוד חריגים ואאל"ט אמם גם פרסמה ספר העוסק בנושא של "חינוך" ל"גאונות". אני מניח שיש קשיים לא פשוטים הנלוים לכל חריגות, אך אין לכך קשר לדרך בה נוצרה החריגות. כלומר איני מתיחס לשאלה אם ה"מחנכים" הללו עשו "טוב" או "רע" לתלמידיהם. אני רק אומר שלהתרשמותי ההשפעות המדהימות של "חינוך" בגיל רך מאוד הם יותר משמועות בלבד. |
|
||||
|
||||
איזה סוג של חינוך ניתן להם בגיל הרך? |
|
||||
|
||||
אני מאוד לא אנטי גאונים.אחי הגדול הוא אחד המתמטיקאים המבטיחים היום (אמת לאמיתה אם כי אני שומר על אנונימיות) -אני חושב שאולי הוא עונה להגדרה .וגם אם לא,פשוט מרגיז אותי שישנם אנשים שמנסים להפוך את ילדם לגאון בכוח כפועל יוצא של האגו שלהם.הבחור שאתה מתאר-סביר להניח שנולד למשפחה מבורכת באינטילגנציה שרק העבירה לו ממטענה-גם זה קורה ובזה נתקלתי.אני נגד הקונספט הבורגני החדש לפיו כל אם ממעמד סוציו-אקנומי מסויים יכולה באמצעות כמה פרקטיקות פשוטות להפוך את ילדה לגאון ולהביא לידי ביטוי את הגנים הבורגנים שלו. |
|
||||
|
||||
. הבעיה עם ''הגאונים'' היא שנוסף לכך שהם ''מסוגלים'', היינו כביכול מסתדרים לבד, המדינה עוד מסבסדת אותם. גם ב''חלשים'' המדינה כביכול תומכת. רק על ''הרגילים'', הילדים הסטנדרטים'', לסבול מערכת חינוך נוקשה, בלתי יעילה ובלתי סובלנית. |
|
||||
|
||||
למה ברור שהגאונים "מסתדרים לבד"? אני בהחלט יכול לתאר לעצמי גאון שלא מצליח למצות את הפוטנציאל שלו בגלל שהוא שאין לו כסף כדי ללכת לבית ספר טוב או לאוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
אז תגדיר מה זה גאון. |
|
||||
|
||||
גאונים ממני כבר עשו זאת. |
|
||||
|
||||
"גאון" שלא מצליח למצות את הפוטנציאל שלו הוא לא גאון. זה כמו מישהו שמייעץ על השקעות אבל הוא דלפון. לאלברט איינשטיין, קפלר, גליליאו, ניוטון, באך, מוצארט, דקארט, לייבניץ, קאנט, שפינוזה, נפוליאון, פלה, ומרדונה, אם להזכיר על קצה המזלג רק מקצתם, לא היה כסף כדי ללכת לבית ספר טוב או לאוניברסיטה ? "גאון" - מתוך, http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9... |
|
||||
|
||||
אגב, פלה ומרדונה הם שני אנשים עם כשרון גדול מאוד וייחודי מאוד, אבל... האם הם גאונים (בהתחשב בהגדרה הויקיפדית המדברת על אינטליגנציה החורגת משמעותית מהממוצע באוכלוסיה, ומבלי להעליב, חלילה, אף אחד)? |
|
||||
|
||||
''אינטליגנציה בשירות הרגליים -- והכיס''. |
|
||||
|
||||
קראת פעם את הביוגרפיה של מוצארט? |
|
||||
|
||||
ברפרוף. |
|
||||
|
||||
נו, אז מוצארט היה גאון ומת דלפון. |
|
||||
|
||||
אבל הוא לא היה יועץ השקעות ! |
|
||||
|
||||
זו אנקדוטה נפוצה, אבל למען האמת הוא הרוויח די הרבה בשביל מלחין בזמנו, אם כי כנראה הוא הצליח להוציא הרבה יותר מכך. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מה אתה מביא לי את רשימת הגאונים ש''עשו את זה''. זה כמו שאני ''אוכיח'' לך שבשואה אף אחד לא מת על ידי רשימה של אנשים ששרדו. אם אתה בוחר להגדיר ''גאון'' על פי ההישגים שהגאון השיג, ברור שעל פי הגדרה לא יהיו לך גאונים שהפוטנציאל שלהם התבזבז, אבל אז ההגדרה משעממת למדי כי היא לא מתייחסת לאנשים שעליהם אני מדבר - אלו שהיה להם פוטנציאל (אם תרצה, ''פוטנציאל להפוך לגאונים'') והם פספסו אותו שלא באשמתם. |
|
||||
|
||||
. אתה יודע מה ? לי היה הפוטנציאל להיות מיליונר, אבל התפספס לי שלא באשמתי. איך זה נשמע לך ? |
|
||||
|
||||
מצער. |
|
||||
|
||||
. לא מצער – אבסורד ! |
|
||||
|
||||
למה אבסורד? נניח שזכית בלוטו, והלוטו העביר לך את הזכייה לחשבון בנק, ובו ביום באה אתי אלון וגנבה את הכל ואף אחד לא החזיר לך את הכסף. האם הפוטנציאל שלך להיות מיליונר הלך לאיבוד באשמתך? ובוא נניח שנולדת אדם מוכשר בצורה בלתי רגילה למשפחה ענייה באפריקה ובמהרה התייתמת מאב ומאם, ואומצת על ידי אמריקאים חסודים, גדלת והפכת למולטי מיליונר בזכות הכישורים שלך. עכשיו בוא נניח שנולדת והתייתמת בדיוק אותו דבר, אבל אין אמריקאים חסודים ואתה מת מרעב באפריקה בגיל חצי שנה. האם איבדת את הפוטנציאל שלך שלא באשמתך? אגב, אני לא יכול להצטרך לתוהים על "מה לומדים בבית ספר דמוקרטי". האם לפסול על הסף את דברי בן השיחה שלך נמנה על מה שלומדים שם? |
|
||||
|
||||
. בלבלת את היוצרות. זה לא פוטנציאל. זה גורל. דברי מי פסלתי ? |
|
||||
|
||||
גורל? לא מכיר דבר כזה. |
|
||||
|
||||
. תקרא לו ''נסיבות''. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני אומר. הנסיבות משפיעות על מימוש הפוטנציאל. יש אנשים שבגלל הנסיבות לא יכולים ''להסתדר לבד'', ולא משנה כמה הם מוכשרים והאם הם ימציאו את התורה המאחדת של היחסות והקוואנטים אם רק יתנו להם מלגה שתאפשר להם ללמוד באוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
אותי מעניין אם מישהו שחי בתקופה מסוימת היה יכול להמציא תיאוריה חדשה, ובתקופה אחרת היה נחשב לבינוני ולא יותר. |
|
||||
|
||||
הניחוש שלי: בוודאי. |
|
||||
|
||||
. על מה אתה מדבר ? מה זה בכלל "פוטנציאל" ? אני לא חושב שיש דבר כזה "פוטנציאל". כבר כתבתי כאן: "לכל אחד בתוכו יש המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים". האם "פוטנציאל" הוא רצון ? האם "פוטנציאל" הוא מוטיבציה ? האם "פוטנציאל" נובע מגורם גנטי, האם הוא דבר גורלי, פיסיולוגי, נסיבתי ? |
|
||||
|
||||
לא לכל אחד יש בתוכו את המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים, ובוודאי לא בכל גיל. וכן, הפוטנציאל תלוי גם בגנטיקה. אנשים לא נולדים זהים. הם נולדים עם איזשהו מטען - עם ''מי שהם'' והם נולדים לתוך נסיבות חיים מסוימות, וזה וגם זה ישפיעו על מי הם יגדלו להיות. הדברים האלה הם כל כך טריביאלים, שאני מתפלאת שבכלל צריך לכתוב אותם. |
|
||||
|
||||
. כאשר אני אומר ש"לכל אחד יש בתוכו את המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים", אני מדבר בדיוק על ה"פוטנציאל". מבלי להיכנס לתורת הגזע ובלי לפגוע בכל אלה שלהם רגישויות בנוגע לשואה, הפוטנציאל תלוי בגנטיקה – נשמע כמו התיאוריה של הנאצים. כעת, אם "הפוטנציאל תלוי גם בגנטיקה. אנשים לא נולדים זהים. הם נולדים עם איזשהו מטען - עם 'מי שהם' והם נולדים לתוך נסיבות חיים מסוימות, וזה וגם זה ישפיעו על מי הם יגדלו להיות", אזי כיצד נמדוד את "הפוטנציאל" – אם בכלל ? – כפי שמתיימרות לעשותו האוניברסיטאות. הדבר הטריביאלי והמצער היא הדוגמאטיות של האקדמיה. |
|
||||
|
||||
הפוטנציאל תלוי במידה רבה בגנים שלך. יש המון מחקרים שמראים את זה מעבר לכל ספק סביר1, והצעקות "נאצי" לא משנות את העובדה הזאת. שאלת המדידה אינה קשורה בכלל לשאלת המקור, והדבר הטריביאלי והמצער הוא התעקשותם של אחדים לחיות כבת-יענה. _______________ 1- במיוחד מאלפים מחקרים שנעשו בתאומים זהים שגדלו בנפרד, ובאחים מאומצים שגדלו יחד. |
|
||||
|
||||
. תרשה לי להטיל ספק במחקרים הללו. ותרשה לי גם להודיע לך שהמדידה האמורה היא לגמרי שרירותית והיא גם אחיזת עיניים. |
|
||||
|
||||
להטיל ספק תמיד כדאי, אבל לא כדאי גם לפרט? אחרת פשוט נגיד על כל מה שאתה אומר "אני מטיל ספק במה שאתה אומר" ונגמור את הדיון. |
|
||||
|
||||
. האם אתה פרטת ? – לא. |
|
||||
|
||||
שווה אולי להציץ בדיון 2244. |
|
||||
|
||||
הרשות נתונה, רק חבל שהכל צפוי כל-כך. |
|
||||
|
||||
אני חושב על פוטנציאל כך: היכולת להגיע להישגים מסויימים בהינתן תנאים מסויימים. לא כל אחד, אם היו לו תנאי החיים של איינשטיין, היה מגיע לאותם הישגים של איינשטיין. לכן, לא לכולם יש פוטנציאל להצליח בפיזיקה כמו שאיינשטיין הצליח (אולי יש להם פוטנציאל גדול יותר להפוך לרוכבי אופניים מקצועיים). מכיוון שאני מנתק בזה את הפוטנציאל מהנסיבות, מה שנשאר להסתמך עליו הוא בדיוק הגנטיקה, וכמו שאמרו כאן, אם זה מזכיר לך את היטלר, זבש"ך. אני חושב שהגישה שלך, של "לכל אחד בתוכו יש המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים" היא הרבה יותר גרועה, כי ממנה עולה שמישהו שלא מצליח להתמודד עם החיים - בעיה שלו, הוא לא צריך עזרה - הרי יש לו את "המשאבים הנחוצים" כבר בתוכו, ורק צריך להחטיף לו סטירה, שיתחיל להשתמש בהם. אגב, אם לכל אחד יש את המשאבים בתוכו והוא לא תלוי בסביבה החיצונית שמשפיעה עליו, בשביל מה אתה מקדם את הרעיון של בית ספר דמוקרטי? ילכו נא הילדים לבית ספר רגיל ושם יבואו המשאבים הנחוצים שלהם לידי ביטוי. בעצם, שיישארו בבית, הרי הכל נמצא בתוכם. |
|
||||
|
||||
. לכל אחד בתוכו יש המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים, בבית הספר הדמוקרטי הם חופשיים לגלותם ולהשתמש בהם. |
|
||||
|
||||
רק לי זה נדמה, או שאתם בכלל לא מדברים באותה שפה? |
|
||||
|
||||
העניין הוא שלכל אחד יש באמת את המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים אך לא כל אחד חופשי לגלותם ולהשתמש בהם. אינני מתכוון לחופש החיצוני-כסף וכד'. אתה יכול הרבה פעמים לראות את הפוטנציאל של הילד רומז על קיומו אך אינו מסוגל להתממש. אם ניקח דוקא דוגמא מהמבוגרים; ראיתי לא פעם אנשים חכמים מייצרים תוצאות טפשיות. אתה שואל את עצמך מה משבש את מעשיו של איש מוכשר כל כך? אז אם לסכם את זה בצורת פסיכולוגיה בגרוש : הגנטיקה נותנת את האופציות- הנסיבות והסביבה את אפשרויות מימושן. |
|
||||
|
||||
[צ] "לכל אחד יש את המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים" [/צ] על סיסטיק פיברוזיס שמעתם? |
|
||||
|
||||
. אינני מדבר, כמובן, על אנשים אשר לוקים באי יכולת מסוימת שמשפיעה על הדחפים שלהם; כמו כן דבר ממה שאני כותב פה על החינוך איננו מכוון להתאים לאנשים בעלי מגבלה ו/או פגם שכלי כלשהו אשר יש לטפל בהם באופן מיוחד, בדרכי הפרקטיקה הרפואית. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין מישהו עם מגבלה/פגם שכלי ומישהו שמתלונן שהוא ומתמטיקה לא הולכים ביחד או שהוא לא מסוגל להשתלט על צרפתית או שהוא לא מבין מה רוצים ממנו בניתוחי שירה? שלושת האחרונים סתם עצלנים? |
|
||||
|
||||
לא, שלושת האחרונים נפלו, לרוע מזלם, על מורים גרועים. |
|
||||
|
||||
. האם אינך מבחין בין מישהו שכופים עליו לעשות משהו, מישהו שעושה את הדברים מבחירה ומרצון ומישהו שלוקה בעלי מגבלה ו/או פגם שכלי כלשהו ? |
|
||||
|
||||
אני מבחין, למה נראה לך שלא? אני מבחין גם בין מישהו שלא מסוגל להתקבל לאוניברסיטה כי הוא לא יכול לשלם את שכר הלימוד, ומישהו שלא יכול להתקבל לאוניברסיטה כי הוא יהודי, אבל בשביל שניהם השורה התחתונה זהה - הנסיבות (ולא הכישורים האישיים שלהם) מונעות מהם ללמוד. השאלה היא האם אלו נסיבות שאנחנו רוצים להתחשב בהן או לא. |
|
||||
|
||||
מה עם סתם טיפשים - יש או אין? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |