בתשובה לאריק, 21/06/25 1:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. להבנתי זו המשימה הלפני אחרונה בצ'ק ליסט, יש את ה-400 ק"ג חומר בקיע שאף אחד לא יודע איפה הם. ב. אם זו המשימה האחרונה, למה הרמטכ"ל עולה היום לשידור ומחרטט על "מערכה מתמשכת"? כמה זמן לוקח לחסל מקום אחד? ג. מה שחיל האוויר והמוסד עשו בשמי איראן, הקפלניסטים האלה, באמת מרשים מאד. האם זה יספיק בלי רגל מסיימת אמריקאית או יוביל להסכם מדיני סביר? ימים יגידו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבין כלום בענייני חומר בקיע, אבל יש לי הרגשה שיש הרבה חוסר הבנה בעניין זה. הכדורים האלו אינם משהו שאתה יכול להחביא אצל החותנת. אלו חומרים רדיואקטיביים ורעילים ביותר. נדרשת תשתית טכנולוגית ואנושית כדי להעביר ולטפל בהם. ברגע שאתה פוגע בתשתית הזו הכדורים האלו הופכים למטרד לא קטן, לא רק למי שמחזיק בהם, אלא גם למי שמחפש אותם. כל הסכם שיחתם עם איראן בבוא היום יהיה חייב לכלול הוצאת החומרים הללו מאיראן. מאחר וההוצאה היא לרוסיה או לסין, הסעיף הזה לא צריך להיות בעיתי מאד. באשר לרשימה ומה שנמצא בסופה, הרי זה לב העניין: לסיים את הרשימה ולחפש את נקודת היציאה לפני שחצי מדינת ישראל הופכת לעיי חורבות. האלטרנטיבה היא להגרר אחרי החלילנים זמיר והגמליאלית ש"משנים את ההיסטוריה" ו"מפילים את המשטר" ואחרי תעלוליו של המהמר מאטלנטיק סיטי. רק הצורך הדחוף הזה מצדיק את סיכון החיים של טובי בנינו על הקרקע. אתה מעדיף להמתין עד שהקשקשן מהבית הלבן יחליט שהמים מספיק חמים כדי לטבול את רגלו באוקיינוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצהיר שאתה לא מבין בענייני חומר בקיע ומיד כותב הצהרה לא נכונה בנושא. הרדיואקטיביות של אורניום (מועשר או לא מועשר) היא מאוד נמוכה ואורנים מתכתי הוא גם לא רעיל במיוחד (בניגוד לפלוטוניום שהוא מאוד רעיל). אם האורניום המועשר מוחזק כתרכובת אורניום 6-פלואורי המשמשת להעשרה, אז אכן מדובר בחומר רעיל, אבל מכיוון שמדובר גם בחומר מאוד פעיל כימית ונדיף למדי, מן הסתם לא מחזיקים אותו ב”כדורים” אלא במיכלים אטומים היטב מחומר עמיד. בגלל השווי העצום של אורניום מועשר, לא הייתי סומך על החותנת שלי שתשמור עליו, אבל הלוגיסטיקה היא לא כזאת מסובכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת יותר מדבר אחד, עם הפסקה השנייה שלך אני מסכים לחלוטין. יש לנו מנהיגות מדינית וצבאית שאי אפשר לסמוך עליה לא מבחינת הכוונות ולא מבחינת היכולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי לא נראה כך, אך יש קשר בין שתי הפסקאות. אתה יכול לקרוא, גם כאן, איך עניין החומר הבקיע, הופך לפריט ברשימת ה-To Do List. בין אם אני צודק וקל וחומר אם אתה צודק, זה יכול להפוך לתירוץ שישאיר אותנו קשורים לסלע הזה עוד זמן רב. צריך לדעת להבדיל בין מה שאפשר להשיג בכוח צבאי ומה שאי אפשר. אפשר וצריך לפגוע כל כמה שאפשר בתשתית הטכנולוגית והאנושית של מערכות הגרעין והטילים. אסור בשום אופן להקשר לטוטמים של ספירת טילים או כדורי חומר בקיע. (החומר הבקיע המוכן לפצצה הוא מוצק ומוחזק בתצורה כדורית. כך לפחות ראיתי בסרט על אופנהיימר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...וקישוא אחד לא מוצאים אותו עד היום.'' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |