בתשובה לXslf, 23/10/02 17:21
המ. 101341
מק יש לי, את אגדיר אני לא מכירה, ואחרי שנתיים בת''א החלטתי להפסיק להכריח את עצמי לאהוב את העיר הזו. ערקתי לפריפריה.
המ. 101343
מאז אלתרמן אף אחד לא אוהב את תל אביב. יש כאלה שרגילים אליה, ויש כאלה שמכורים לה.
לי דווקא יש סימפטיה לתל-אביב 101350
לי דווקא יש סימפטיה לתל-אביב 101485
אם התשובה שלי לשאלתה הנצחית של אשתי ("אתה אוהב אותי?") תהיה "יש לי אליך סימפטיה", אני אצטרך לחפש לי מקום מגורים חדש.
מקריות מעניינת 101488
גם אותי אשתך שואלת אותה שאלה בדיוק.
מקריות מעניינת 101490
וגם אתה אם לא תעיז לספק לה סימפטיה במקום הדבר האמיתי.
לי דווקא יש סימפטיה לתל-אביב 101512
אז למה לא אמרת את זה בשיר המפורסם? כתבת שם רק שיש לך סימפטיה לאמנות קונפצטואלית ב, לאנשים שמתרגשים ב, שמתייאשים ב. העיר עצמה, אמרת, היא בלי קונספציה, בלתי מרגשת, מאורת טיח נואשת.

אה, ונסיון ההתחזות שלך לע"ב בדיון אחר גם היה חובבני (-:
לי דווקא יש סימפטיה לתל-אביב 101528
אף אחד לא אוהב את תל אביב - מקסימום מזדהים איתה :-) או משתתפים בצערה, שנאמר: "מאורת טיח נואשת".
לי דווקא יש סימפטיה לתל-אביב 101592
אני יודעת שזו לא חוכמה לאהוב את תל-אביב כשגרים מחוץ לארץ, אבל אני כן. יש משהו מאוד חברותי בתל-אביב שבכל ביקור בארץ כובש אותי מחדש.
הצלחת לסבול שם שנתיים?? 101398
וואו - אני אחרי חמישה שבועות לא יכולתי לסבול זאת עוד, ומיהרתי לחזור הנה לרחובות...
הצלחת לסבול שם שנתיים?? 101527
שנתיים מתוך הארבע שלמדתי שם. את האחרות העברתי בעיקר באוטובוס.
ואלתרמן באמת אהב את תל אביב והתענג בשיריו על השקט המופרע ע''י הצרצרים, צמרות העצים, הירח. כמה חבל שכבר אי אפשר לראות אותם בת''א...
הצלחת לסבול שם שנתיים?? 101531
אלתרמן אכן אהב את תל אביב, וגם נחום גוטמן, אבל זאת באמת לא חוכמה.
גם אני אהבתי את אשתי כשהיא היתה צעירה.
אני דוקא אוהב את תל אביב 101533
וגם דני רובס ונתן זהבי מחבבים אותה מאוד.

וגם לפני כמה שבועות צרצר מטומטם נתקע לי באדנית ולא נתן לי לישון כמה לילות עד שמצאתי אותו וזרקתי אותו לחצר.
אני דוקא אוהב את תל אביב 101618
צרצר? מותר לשאול באיזו שכונה אתה גר?

אבל בעצם, בדירה הקודמת הייתי רואה מחלוני יונקי דבש בפעולה. ובדירה הזו אפשר לשמוע ציפורים בשבת בבוקר. מעבר לזה, רק כמה אטבי כביסה נושרים מהעצים, זה כל הטבע שתקבלו.
נוה אליעזר 101624
נחשב רק חצי :-) 101631
נכון 101638
אבל זה לא מפריע לי לאהוב אותה.

אני חושב שרוב מי שאוהבים את תל אביב לא גרים במרכז שלה, לפחות לא לאורך זמן.
אוי. אופס. עלי לצאת מהארון עבורה 102567
...אבל תל-אביב היתה אהבתי השנייה בישראל (הראשונה היתה איש-אחד, שבגללה באתי אליה).

תל-אביב של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היתה כל כך חיונית וכל כך תוססת, שהיה קשה לישון, מרוב אנרגיות של אנשים יצירתיים בסביבה.

בסתיו שנת 90 נחתו על אדן חלוני דוכיפת ואז עוד דוכיפת, ושילחו אותי במהירות לפתוח את המילון כדי שאוכל לדבר על האירוע בעברית תקנית.

בחורף 91 מצאתי את עצמי מרגישה בפעם הראשונה שייכות לקרקע כלשהי בישראל: אי אפשר היה להוציא אותי (ואת העובר שבבטני) מהעיר, אפילו עם טילים.

כשהעובר נולד (בירושלים) וגדל הוא הוציא לי את הלב והנשמה, יום אחד, בגינה ציבורית ברחוב הנביאים, כשפתח את שפתו והגיר דמו אל תוך החול שבע-הדם של ישראל.

חייתי באותה התקופה על קו 24, בין הוצאת ספרים וחברת תרגום, כשבאמצע ביתו ומשרדו של האיש מהפסקה הראשונה.

תל-אביב של לפני שנתיים היתה שונה מאוד מזו של לפני חמש שנים (למשל). אינדיקציה אחת לכך היא שרוב המקומות שעבדתי בהם עזבו את העיר (אולי בגללי? לא.) רוח היצירה והיצירתיות פחתה, התפוצצה לה. החתולים ברחובות (כולל שלושת אלה שמצאו את דרכם אלי ונמצאים כרגע על מיטתי, משרטטים בגופם קודקודי משולש פרווני של הפסקת אש זמנית.)

בקיץ 2000 היה מפלס החיוניות של תל-אביב נמוך כל כך שניתן היה לטעום את המלחמה. באותו הרגע ויתרתי על העיר האהובה (13 שנים במרכז העיר, אוהבת כל מדרכה וכל פיסת בטון שטביעות רגליהם של כלבים וחתולים וציפורים ואנשים ואופניים עברו בה.)

13 שנים, בלי שאף אחד יכריח אותי. האיש ההוא מת עוד ב-‏98. ועדיין, לידה בתל-אביב היא רעיון מפוקפק-משהו (במיוחד אם רוצים להחזיק בתינוק במקום למסור אותו למשמורת אחיות) ועדיין, אני מתגעגעת למלצרים היחפים של בננה ביץ' ולחול-עם-קפה-הפוך-גדול-במאג שממסגר מלמטה את תצפיותי על הים התיכון.

(סליחה. הייתי חייבת. תל-אביב, 13 שנים במרכז. עדיין אוהבת. לא אשוב לעולם.)
אוי. אופס. עלי לצאת מהארון עבורה 102653
אני שמחה שעזבתי ב-‏99. תל-אביב השתמרה אצלי כמו שהיתה לפני מה-שזה-לא-יהיה ששינה אותה עם פרוץ האינתיפאדה השניה. היום, כשאני מבקרת, עולה לי חיוך ענק על הפנים ברגע שאני מגיעה לעיר.
מה קרה ב-‏2000 שגרם לך לעזוב מקום שאת כל-כך אוהבת?
מה קרה ב-‏2000? 102675
היינליין אמר (בספרו "ששת", Friday במקור) שישנם מספר סימנים של חברה מתפרקת, חברה שכבר אין לה את הדבק החברתי להחזיק את עצמה. הוא תיאר את השירותים הציבוריים, את הנימוסים בין אדם לחברו, את מוסר התשלומים ואת רמת הביטחון (בגוף וברכוש) של אדם. בכל אחד מהסממנים האלה, ישראל פשטה את הרגל. (גם הרבה מארה"ב, אני יודעת, אבל לא כולה ולא רוב small town US). שינוי עצום לרעה התרחש בכל הסממנים האלה גם-יחד במהלך קיץ 2000. היינליין צפה (בספר אחר) שלקראת ההתמוטטות של החברה התרבותית נראה את הדרך המועדפת להתאבדות כיריה לכל עבר (and let the riot squad settle the question.) הוא לא תיאר חיילי קמיקזה (שאני זוכרת) אבל אני רואה זאת כנקודה רחוקה על אותו וקטור.

כלומר, היינליין תיאר מצב של חברה מתפרקת ואני ראיתי את המצב מסביבי.

היו גם שינויים מהותיים באווירה. במקום מהגרים מרוסיה שרצו לבנות ולהיבנות היו מהגרים אחרים, שרצו בעיקר להשתכר ולהשתכר בה (דמייני שין ימנית ושמאלית שם, אוקיי?)

האקלים העסקי היה רעיל.

אנשים התחילו לירוק עלי גם מחוץ להפגנות.

מערכת החינוך לא איפשר לבני אופציה של מחונן + ליקויי למידה ("אסור ודי! תהיה גאון או תהיה מטומטמם אבל אל תבלבל לנו את הקטגוריות המסודרות!")

מורות צעקו על ילדים. בכוונה.

היה נורא חם. יותר נורא מקודם.

הרגשתי את המלחמה מתקרבת (זה היה העניין הקובע, מבחינתי: המלחמה התקרבה ולא רציתי לעבור *עוד* מלחמה ולסכן את ילדי ואת בנזוגי ואותי.) (אני יודעת שגם ארה"ב הולכת למלחמה ושבכתובת הנוכחית שלי יש סיבה לדאגה. אבל כאן יש בערך חצי עם שלגמרי לא רוצה להילחם. בתל-אביב אם היו כאלה, הם הסתתרו. ואני לא מדברת על הבעת דיעה אלא על אותו קונצנזוס חברתי של ייאוש שיש בישראל ואין בארה"ב.)

הרגשתי שהמדינה בוחנת את אפשרויות הקיום כדמוקרטיה מערבית, מסתובבת, מפנה עורף, ובורחת מהאפשרות הזו כל עוד רוחה בקרבה. (בינתיים, אחרי שהגעתי הנה, קראתי הרבה ספרי היסטוריה וקצת פרוטוקולי כנסת ואני רואה שזו לא היתה התפתחות חדשה. אבל בקיץ 2000 ידעתי עוד הרבה פחות מאשר אני יודעת היום.)

אבל על אף אהבתי לתל-אביב, הייתי תמיד נטע זר בישראל ותמיד רציתי לחזור הביתה. אבל מכיוון שעלות החזרה הביתה היתה ויתור על משמורת על בני נוסח Not without my Daughter(והסתבר שרק למשך שנה וחצי, אבל לא ידעתי זאת מראש) תמיד מצאתי דרכים להמשיך לחיות בישראל. בקיץ 2000 זה נראה בלתי-אפשרי מדי.
אני מאוד 103663
אוהב את
תל אביב
ואני בכלל גר
במרכזה
אני דוקא אוהב את תל אביב 101627
הציפורים קיבלו אישור מהרבנות הצבאית להשמע דווקא בשבת?
זאת שערוריה. אי אפשר לדחות את הציפורים ליום חול?
אני דוקא אוהב את תל אביב 101632
הציפורים דווקא באות כל יום. רק שרעשי מכוניות וקריאות ''אלטע זאכן'' מחרישים את שירתן העליזה.
אני דוקא אוהב את תל אביב 101636
קריאות "אלטע זאכן" מחרישים את שירת הציפורים העליזה?
בחיי עיר מוזרה תל אביב:
או שסוחרי הגרוטאות בה משכימי קום, או שהציפורים בה ממש חרפניות.
אני דוקא אוהב את תל אביב 101643
אני יודעת שזה מוזר, אבל לפני כמה ימים התעוררתי בשבע וחצי בבוקר מקריאות "אלטע זאכן". בדרך כלל הם עוברים לא לפני 11 .

ואגב כך הרהרתי לי אם הם בכלל עוד מסוגלים להתפרנס בימינו, ומי בכלל קונה מהם, או שהם עוברים רק מתוך הרגל, כי לא נעים מהסוס.
אני דוקא אוהב את תל אביב 101646
יש סיפור כזה של קישון, על רוכל נושא מזודה שנהג לפקוד את ביתו בקביעות ולהציע את מרכולתו: סכיני גילוח, סבון טואלט, שרוכי נעליים וכו', והוא (המספר) מעולם לא קנה דבר.
יום אחד החליט קישון לעשות מעשה טוב, וביקש לקנות ממרכולתו של הרוכל, אלא שזה התעלם מבקשתו, והמשיך להכריז על מרכולתו. כאשר נאבק עמו קישון ע"מ לזכות במוצר כלשהו, התברר שהמזוודה ריקה (כי מלאה היא נורא כבדה, וממילא איש אינו קונה). מדוע, אם כן אתה ממשיך לעבור ולהציע את מרכולתך? שאל קישון, והתשובה כמובן: "צריך להתפרנס ממשהו".
אני דוקא אוהב את תל אביב 101650
היי, נכון :-) וזה גם עובד למערכון, לא זוכרת בידי מי.
אני דוקא אוהב את תל אביב 101651
בוצע ע"י יוסי בנאי ואבנר חזקיהו (בתכנית יוסי חיזקי יונה?)
אני דוקא אוהב את תל אביב 101655
יכול מאוד להיות.
אני דוקא אוהב את תל אביב 553469
יותר ויותר עם טנדרים, במקום סוסים.
ואפיק הפרנסה שלהם השתנה: הם מוצאים / מקבלים את הפריטים הנקובים ברשימה המוקלטת / אף מקבלים תשלום תמורת ההורדה של המקרר ולקיחתו.
ואת המרכולת מוכרים לסוחרים בשוק הפשפשים / מקומות אחרים / אספני מתכת / כיוצא בזה.
גם אני דוקא אוהב את תל אביב 101670
עם כל אהבתי למקום, צר לי לבשר לך שלא היית רואה מחלונך יונקי דבש, כי אם צופיות.
גם אני רואה צופיות בביתי ההרצליאני, יכול להיות שערן יראה יונקי דבש כשיחזור לניו-זילנד (לא לפני שיממן לי ארוחת מלכים)
החיים בתל אביב 101537
ארבעה חודשים ראשונים היו נוראיים. ממש.
געגועים בלתי פוסקים הביתה, לשקט, למדבר, ללילה עם הכוכבים...

שמונה חודשים אחרונים היו מלאים בגילויים מרתקים ומשונים של העיר הזו.
אז נכון ששקט, מדבר וכוכבים קשה לראות שם, אבל אם הולכים לים אפשר לשמוע כמו שצריך את הלילה. ואם לא מחפשים שקט, אז מגלים שיש המון אנשים נוספים שערים בשעות הקטנות.

________
העלמה עפרונית, שמנסה להגיד שהיא דווקא כן אוהבת את תל אביב עכשיו, אבל עדיין לא מתכוונת לחיות שם. לגור כן. לחיות לא.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים