בתשובה למרילין, 17/11/02 12:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משום מה, בדיונים רבים פה, נוטים לייחס חשיבות יתר לרצונותיהם וחזונותיהם של מנהיגי הציונות, חילונים או דתיים, מזרח אירופאים או מערב אירופאים. אבל האם באמת יש טעם לדוש ברצונותיהם של המתים? האם החיים לא חשובים יותר? האם לנו, כאזרחי המדינה, אין זכות גדולה יותר להחליט על צביונה וזהותה של מדינתנו אנו, מאשר המתים, שאינם כאן עוד? אז בן גוריון אמר. אז אמר. אז מרדכי קלישר אמר. אז אמר. מדובר באנשים שגדלו בתרבות שונה, בעולם שונה, עם ערכים שונים, ונראה לי תמוה, שלא לומר, מסוכן, להתייחס לדבריהם כתושב"כ, שעלינו לפרש. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע ? משום שהגדרת הציונות של ע"פ חזון המנהיגים הראשונים קרוב יותר למה שהייתי רוצה לראות שמיושם בפועל מאשר חזונה של ניצה,לדוגמא. (לא יודעת ממש למה אך חברה טכנולוגית,חילונית,שלום ונורמליות נשמע טוב בעיני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין אין סיבה להכניס עצמות יבשות לדיון. (אני הייתי גוזר קופונים מהסכמתה של ניצה להערה שלי, במקומך, אבל זה לא בדיוק הויכוח שלי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להצטרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיעותיהם של הוגי הציונות ומקימי מדינת ישראל משמשים ככלי נשק יעיל מאוד לנגח את דיעותיי ולכן כדאי להפסיק לדבר על אנשים אלה ודיעותיהם כי זה לא מועיל לאף אחד וזה בכלל שייך לעבר. וחוץ מזה דיעותיהם סותרות את דיעותיי ולא תואמות את האידאולוגיה שלי. אז הגיע הזמן להפסיק להכניס את ההיסטוריה לעסק כשזה לא מועיל לטיעוניך אם כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית דווקא רואה בעין יפה את דעותיהם, רצונותיהם, ובעיקר, את דרך התנהלותם של החלק הדומיננטי מבין הוגי הציונות ומקימי מדינת ישראל. יתכן שדווקא היינו מוצאים כי דעותינו, רב המשותף מן השונה בהן. אבל אין כל סיבה להתייחס לדעותיהם כנקודת התחלה דווקא לדיונים בימינו אנו, ואני רואה בחומרה את קידוש דעותיהם, כמו שאני רואה דאיפיקציה בכלל כדבר רע, ומזיק לדיון תבוני ומתקדם. אשר להכניס את ההסטוריה לעסק, ודאי שצריך לעשות זאת. אבל את העובדות ההיסטוריות, עד כמה שהן עוזרות לנו להבין את המצב בימינו אנו, ואת דעותיהם של אנשים עברו כמקור השראה ועניין, ולא כנקודת ההתחלה של כל דיון שהוא באשר הוא, עליו הם הטריחו עצמם לתת דעתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני ממציא מילים, התכוונתי ל-deification מתוך deify, כלומר, ליצור פולחן אישיות מסביב למישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מסכימה איתך - אם כי אני חושבת שכיוון שסטינו כ''כ מחזונם של הוגי הציונות, כפי הנראה לא חלה ''דאיפיקציה'' של הגותם. נראה כי התמה השלטת בארץ מזה שנים שאלה מהם את מה שהיה לה נוח לשאול, ונפטרה ממה שהיה לא כ''כ נוח להתעמת איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי הייתה, למעשה, לדיונים קודמים, ובלתי-נפסקים, בין גילית לבין דובי, בנוגע למה היה באמת חזונם של אישי הציונות, מי היה דומיננטי בציונות ומי פחות, וכן הלאה וכן הלאה. נראה לי שזה היה עלול להיות הכיוון כאן, והחלטתי להסיתו לעבר דיון מעניין יותר. כן, אחת מן הבעיות העיקריות של מדינת ישראל היא הרצון להתעלם מבעיות, תוך התקווה שהן יעלמו מעצמן. כך היה עם הפלסטינים (''אין דבר כזה,'' התריסה גולדה, מנהיגתנו הגדולה), כך היה עם העולים מעדות המזרח (''הם לא נחמדים,'' קראה רה''מנו הנערצת), כך עם המים (''לי יש שיטה פשוטה לעשות זאת,'' מיהר להרגיענו שר האוצר ארידור), וכך שוב עם הפלסטינים (''לערפאת יש לחצים פנימיים,'' הרגיעו אותנו מנהיגינו היקרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. להסית (המון) =/= להסיט (דיון). 2. "הם לא נחמדים" - את זה אמרה גולדה על הפנתרים השחורים - צ'רלי ביטון, סעדיה מרציאנו וחבריהם. לא על העולים המזרחיים (שבהם עוד היה אפשר למצוא נופך פולקלוריסטי משובב נפש, השראה לשמלות "משכית"). ואגב, ההתעלמות הכי גדולה של גולדה עלתה הרבה יותר ביוקר מבעיות השיכונים והמעברות - כמובן, ההתעלמות מהתרעות, כולל אזהרות מפורשות של חוסיין מלך ירדן, על מלחמת יום הכיפורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לציין את ההתפתחויות הטכנולוגיות שאפשרו לממשלת המערך ליפול. המוסיקה המזרחית פרצה לתודעה בעידן הקסטות - בזכות תפוצת קסטות האודיו והרדיוטייפים. לפני כן היו רק פטיפונים, ריקודים סלוניים ורדיו ממלכתי. הקמת רשות השידור פתחה את הדלת לביקורת החריפה של ניקוי ראש ויומן מבט, ששיפדו את מושחתי המערך. וכמובן, טילי הסאגר שהשמידו את חיל השריון הישראלי וחיבלו בתוכניות של גולדה וסאדאת למלחמה קטנה וקומפקטית שתחזיר את ישראל לשולחן הדיונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוזיקה המזרחית לא בדיוק אפשרה לממשלת המערך ליפול, אבל היא אכן הסמיכה את האווירה התרבותית. זו היתה אותה האווירה שבה ירון לונדון תקף את ניסים סרוסי בתוכנית "עלי כותרת". ואין פלא שחלק גדול מהעימותים של אז, מתחושת הקיפוח והמרירות, תועל אל המוזיקה - יצא ממנה וחזר אליה. אגב, הקסטות הנמכרות ביותר אז היו בעיקר של זמרים תימניים, כמו אהובה עוזרי, דקלון וצלילי הכרם, חופני. המרוקאים, בסיס הפנתרים השחורים וקבוצה מקופחת מאוד, לא בלטו בסגנון מוזיקלי שיוצג בקסטות 1. ואסור לשכוח את המועדונים ברמלה וברחוב המסגר, בתחילת-אמצע שנות השבעים. שם פרחה דווקא מוזיקת רוק מערבית, אבל חגגו בה זמרים חוץ ממסדיים, חלקם מזרחיים, כמו שימי תבורי וגבי שושן. 1 טוב, הם היו עסוקים בלהרביץ למשטרה, הי-הי. מהזמרים המרוקאים היה רק ג'ו עמר ו... ג'ו עמר. זצ"ל טל"ח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחיזן בביה''כ ליד הבית שלי לפני מספר שבתות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיים ארוכים, בריאות ונחת לאיש היקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה. ג'ו עמר אינו זמר מרוקאי. _______ 1 לא, סבא שלי לא היה עבד אצל פרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי תיקון :-( 1 גם אני, בעצם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |