בתשובה לדורון הגלילי, 20/11/02 16:01
צ'מע ספור 108092
פעם, כשהייתי צעיר ויפה (טוב, לפני שלושה חודשים), עבדתי במגזין כלכלי מסויים כפרילנסר. במסגרת עבודתי שם אני מקבל משימה כלשהי, ומשלמים לי לפי מספר המילים שמתפרסמות (לאחר עריכה). המשימות שקיבלתי היו שונות אחת מהשניה. פעם אחת, הייתי צריך ללכת לראיין אנשים מחברה שעובדת פה בירושלים. בשביל הכתבה הזאת השקעתי נטו בערך חמש-שש שעות, 1400 מילה (שזה פחות או יותר 1400 ש"ח לפני מס). כתבה אחרת עסקה במחקר בתאי גזע בישראל, והייתי צריך לראיין חוקרים פה בירושלים, בטכניון ובמכון ויצמן. נטו עבודה (כולל נסיעות, טלפונים לאנליסטים ושאר בננות) משהו בסביבות ה-‏15 שעות. 1400 מילה, 1400 ש"ח.
באופן כללי, זה המצב בכתיבה. זה נכון גם לגבי עיתונאים ביומונים - ראש המשרד במשרד פה בפיננשל טיימס מקבל ריטיינר, שזה תשלום חודשי עבור הזמן שלו, אבל עיקר המשכורת באה פר מילה שהוא מפרסם. פרילנסרים מקבלים תשלום אך ורק עבור המילים שהם כותבים.
הרי זה יהיה בלתי הגיוני שטרי פראטצ'ט, שמוציא ספר כל חצי שנה ומוכר במיליונים, ירוויח פחות מאשר סופר שעובד על ספר אחד במשך ארבע ושנים ואז מוכר 5000 עותקים.

עם כל הכבוד לחברת החשמל, יש הבדל בין פועל לבין סופר (בין אם של ספרים ובין אם של עיתון). בקרב סופרים, הזמן בכלל לא חשוב - אם הם עובדים חצי שעה ביום ומסיימים ספר אחרי נטו של 3 שעות, או אם הם עובדים 10 שעות ביום ומוציאים ספר כעבור שנה - זה לא משנה. את פרנקנשטיין מרי שלי כתבה בשעות ספורות, וזה בכלל לא קשור לאיכות הספר. אם אני אפרסם ספר של הסיפורים הקצרים שלי, זה יהיה פרי עבודה של 7-8 שנים (נכון להיום), אבל אני לא אצפה לתמורה בהתאם לזמן שהושקע, אלא בהתאם להצלחה המסחרית של הספר. חיים קשים.
צ'מע ספור 108098
נכון.
כל קבלן, או פרילנסר או חברה קבלנית גובים תשלום לפי התמורה שהם מספקים.
אבל
כשהם באים לתמחר את המוצר אותו הם מוכרים, ולא משנה אם מדובר בנעלי בלט, קירות מסוידים (לא כולל הקירות), שרותי הנדסה או קובץ ספורים, ברשימת העלויות אשר הם לוקחים בחשבון על מנת לתמחר את המוצר, כלולים פרט לבד ממנו מיצרים את הנעליים, הסיד, הבלאי של המברשות והסולמות, ניר, דיו פלוס זה וזה, גם מרכיב, שהוא לא כל כך שולי בתמחור, שנקרא ''שכר עבודה''.
צ'מע ספור 108139
אבל זה רק במקרים שהם צריכים לשלם "שכר עבודה" לאנשים, לפי שעות. אז קבלן מעסיק פועלים שהוא צריך לשלם להם לפי שעה, ולא (רק) לפי תפוקה. אבל מה עם הסופר שלנו? אצלו כל השכר הוא "שכר עבודה" - אין לו חומרי גלם, והבלאי של המקלדת הוא לא ממש משהו שאפשר לתמחר. העובדה הפשוטה היא שעיתונאים מקבלים תשלום לפי תפוקה בלבד (מילים), ולא לפי שום דבר אחר. אין סיבה שסופרים יקבלו תמורה בצורה אחרת.
אין ויכוח 108141
על כך שסופרים (אשר עובדים כעצמאיים ולא כשכירים), יקבלו תמורה לפי תפוקה, ועדיין, על מנת להשיג תפוקה עליהם להשקיע אמצעי ייצור (קרי שעות עבודה), אשר הינם משאב בעל ערך כלכלי, וכך יש להתיחס אליו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים