בתשובה לג. שמעון, 25/11/02 12:31
גועל פיזי ושיטור מוסרי 109175
"התרבות יכולה להשתמש בפוטנציאל הגוף להגיב לדברים מסוימים בגועל ככלי לשיטור מוסרי."

נראה לי לא סביר שמישהו החליט במודע "לייסד" גועל ממשהו (אולי מישהו החליט במודע שמשהו הוא לא מוסרי, ואחרי הרבה זמן נוצרה מזה תחושת גועל; אבל זה סיפור אחר). ואם לא זו כוונתך, אלא אתה מדבר על "התרבות" כישות בעלת מטרות, אז זה גם נראה לי מוזר.

אני מציע תיאור אחר: לנטייה המולדת של הגוף להגיב לדברים מסוימים בגועל, יכולות להיות תופעות לוואי משתנות, על פי הקשר תרבותי ומוסרי.
גועל פיזי ושיטור מוסרי 109213
ירדן,

נראה שבכל זאת הבנת את כוונתי: כאשר חיים בתרבות מסויימת נוצרות התניות פיזיות, ובהן הווצרות תחושת גועל כתוצאה מהטלת טאבו חברתי על עניין מסוים. אולם את הצורה הפעילה "התרבות משתמשת..וכו"' לא בחרתי במקרה אף שבנעורי קראתי מאמר שמתריע מפני שימוש בייחוס כושר פעולה לדברים מופשטים - "הפיזיקה אומרת ש..." "הטבע רוצה ש..." וכו'. שכן, להבדיל מן הטבע, התרבות קיימת מכוח מוסדות אנושיים שמעורבת בהם יד אנושית מכוונת (הגעלות ההודים מ"הטמאים" אינה עניין תמים). רציתי להדגיש שהתרבות אוצרת בקרבה כוחות שיטור סמויים מן העין המפעילים סנקציות גופניות, כגון הבחילה מדברים מסוימים, בשעה שעוברים על הקודים שלה, ולפיכך להדגיש, שבמקרים מסוימים ניתן גם לשרש את הגועל הזה. (ידיד שלי שחזר בשאלה הצליח להתגבר על הרתיעה הפיזית שהיתה לו מעירוב מאכלי בשר וחלב אם כי על הבחילה מאכילת שרצים כגון פירות ים עדיין לא התגבר).
גועל פיזי ושיטור מוסרי 109222
נדמה לי שבתוכנית טלויזיה בריטית על חרקים דיברו על רתיעה מולדת שיש לנו כיונקים מרמשים למיניהם. ממש כשם שחתולים מהופנטים מתנועה נחשית של שרוכי נעל וצינורות השקייה, אנו נגעלים למראה (וגם למשמע) פרוקי רגליים.
הסטודנטים השבדים בצרן אירגנו לנו באחד הערבים סעודת crayfish - הלא הם סרטנים אדומים באורך סיגר קובני הנמכרים בכל רחבי העולם בסניפי IKEA. מסתבר שבשבדיה מקובל להתכנס לסעודה כזו פעמיים-שלוש בשנה, לזלול סרטנים עם פירה ולהשתכר כלוט.
הסרטנים היו טעימים למדי, למרות טעם הלוואי המובהק של מי הים. אף על פי כן די נגעלתי לשבור להם את הצבתות ולשתות את קרביהם כידידיי הנורדיים. יש משהו ממש דוחה בזוגות רגליהם המקופלות זו לעבר זו לאורך בטנם כמו אצל ג'וקים. גם עיניהם המישירות מבט מטומטם לעבר הסועד אינן נוחות לטיפול כמו עוד קרפיון ביש גדא. והצליל הנוראי הזה שמפיקות רגליו המתפצחות של סרטן... ממש מחליא אותי להזכיר זאת.

כעיקרון אני מחסוני האופי המסוגלים לרצוח ג'וקים בדם קר. מאור למשל תמיד היה נמלט מחדרו בפניקה כשפרפר לילה תמים היה חג סביב המנורה, כך שבמרוצת שנת מגורינו המשותפים בדירה מעופשת בנשר הייתי אמון על חיסולם של מאות תיקנים. יצא לי כבר לפנות עשרות גופות מיובשות של ג'וקים מסוממים שנדבקו לרצפה מרוב חום, כך שערימה של סרטנים אדומים לא מוציאה אותי משלוותי. אבל המחשבה על אכילתם...

סעודת הסרטנים מונצחת בצילום האמצעי כאן:
בתמונה יש שני גרמנים, שני איטלקים ושני סקנדינבים. נראה אתכם מזהים מי זה מי (לא קשה אבל בכ"ז).
גועל פיזי ושיטור מוסרי 109223
לא ייאמן ! יש פיזיקאים חתיכים !!!
(תמונה תחתונה, שורה עליונה).
למה לא מספרים לי שום דבר?
גועל פיזי ושיטור מוסרי 109224
הימני בשורה העליונה בתמונה התחתונה (המכוער מבין השלושה) הוא ספרדי ממוצא קלטי. מי שלא שמע חמת חלילים קלטית במטבח של צרן מימיו, לא העמיד את סבלנותו האודיופונית למבחן. זה יותר מעצבן מהופעה משותפת של אתניקס עם רמי קליינשטין ושוש עטרי
גועל פיזי ושיטור מוסרי 109354
עם דצ ודצה.
גועל פיזי ושיטור מוסרי 110176
האם אתה חושב שיש ממש אנשים שמודעים למכניזמים האלו (של תחושות גועל כמכשיר חברתי), ועושים במודע מניפולציות על אנשים אחרים כדי ליצור או לתחזק אותם? אם לא, אז אני לא רואה איך נכנסת כאן העובדה כי "התרבות קיימת מכוח מוסדות אנושיים שמעורבת בהם יד אנושית מכוונת".

הראייה האלטרנטיבית(?) שאני מציע, היא שהגועל הוא תגובה ספונטנית שמוצאת ביטוי בהקשרים תרבותיים "במקרה": כתואצת לוואי של המכניזם הטבעי, אולי בצירוף למכניזמים חברתיים (וטבעיים, אולי) אחרים כגון מוסר ודת. אין בכך סתירה לעובדה כי במקרים מסוימים ניתן לשרש את הגועל; אנו אדונים, במידה מסוימת, ל"פרופיל הגועל" שלנו, ולכן יכולים להרגיל עצמנו לשנותו. כמו כן, במידה שהגועל נובע ממוסר או דת, הרי שינוי במוסר או בדת שלנו יכול לשנות את ה"פרופיל".
גועל פיזי ושיטור מוסרי 110199
אני לא דוגל בתיאוריות קונספירציה, ולא טענתי שמישהו הינדס את הגועל במודע. אבל ניצול ותחזוק קיימים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים