 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ביקרתי אצל דיאטנית לא אחת. אבל בכל הפעמים היה מדובר בדיאטת השמנה בה אני חפץ. הנה סקר שלא היתה לי בו אופציית בחירה. דבר נוסף שרציתי תמיד לומר. אני יודע שנתח השוק של הרזים כמוני הוא קטן, אבל עדיין זה לא מצדיק את העובדה שלא מפתחים עבורנו איזו גלולה אחת קטנה עם אלפיים או משהו קלוריות בתוכה (ורצוי עם כל הויטמינים שצריך). שמעתי שיש משהו כזה לטייסים. לא יודע אם זה נכון. בכל מקרה, לא משווקת כזאת גלולה בשוק האזרחי. וחבל. היה יכול להיות לי מאוד נחמד לקחת גלולה אחת כזאת בבוקר, ולגמור לכל היום עם כל הסיפור המעיק הזה שנקרא אוכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאני תהיתי בדיוק באותו הנושא, ואפילו קצת התמרמרתי מההתעלמות הגורפת מציבור המאותגרים משקלית. אז בחרתי את "לא צריכה" למרות שאני כן צריכה. קצת. אבל לא בשביל להרזות. (מצד שני, גיליתי דרך מופלאה להעלות במשקל. פשוט להשקל במשקל מדוייק יותר. באופן פלאי גיליתי שעליתי שני קילו בלי להתאמץ) אבל ללכת לדיאטנית? ז'תומרת, זה אשכרה מאמץ. (והופ, שרפתי עוד קלוריה...) ולגבי הגלולה- אנילא יודעת אם יש כזאת, אבל יש איזה משקה (די מגעיל למען האמת.) שאם מוסיפים אותו לשתייה נורמלית אז הוא מוסיף המון קלוריות. (או מה שזה לא יהיה שמשמינים ממנו) _________ העלמה עפרונית, לא אוהבת מתוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שני קילו בקלות. אני מכיר את הטריק. אבל אז אתה חוזר למשקל בבית והוא שוב מצביע לך על מספר לא חביב. הייתי נותן הרבה (את אוסף הבולים שאין לי, לדוג') בשביל לעלות 5-10 קילוגרם. הלכתי לדיאטנית רק בגלל שאחותי התאומה היתה בעסקי דיאטת ההשמנה גם כן. אז פשוט הצטרפתי. כל מה שהדיאטנית יכלה להציע לי זה תפריט עמוס באוכל. כן, כאילו שאני לא יודע שאוכל משמין. היא רק לא נתנה דעתה לעובדה שאני פשוט לא חובב אוכל. שלא לומר לא אוהב. כמוצא אחרון היא הציעה לי לשתות משקה מסויים. בשלב הראשון היה לזה טעם של משהו (לא ברור מה) לאחר זמן לא רב פשוט לא יכולתי עוד. מה גם שהמשקה די סתם את שארית זרזיף התאבון שיש לי. כך שאולי השמנתי ממנו מעט אבל זה בא על חשבון אוכל אחר. בקיצור, לא קלים הם חייהם של השחיפים. השאלה היא האם את מהרזים שאוהבים לאכול או מהרזים שלא אוהבים לאכול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... בוא נגדיר את זה ככה שאוכל לא נמצא ברשימת התחביבים הדי עניפה שלי. מצד שני, אני גם לא סובלת מלאכול. אני חושבת שהעניין הוא כפול. מצד אחד יש המון דברים שאני פשוט לא מוכנה לאכול. 1(סליחה, אם זה לא טעים לי אין שום סיבה בעולם שאני אכניס את זה לפה!), ומצד שני, אני נעשית שבעה נורא מהר גם אם מדובר במשהו שאני אוהבת.3 עונה לך על השאלה? 1דברים שנראים כאילו מישהו כבר אכל אותם פעם, דברים שמסתכלים עלי בחזרה מהצלחת2, דברים שאני לא יודעת מאיפה הגיעו, דברים שאלהים לא מרשה לאכול, וכאלה. 2לא, אנילא צמחונית. 3חוץ מסלט חסה. סלט חסה אני יכולה לאכול בכמויות .ודי להגיד לי שזה לא אוכל אמיתי, כי זה כן. ____ העלמה עפרונית, הכי אוהבת לאכול מסירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עבורי סלט החסה הוא האוכל הכי טעים. הכל תלוי כמובן במינון של המלח, השמן והלימון. בנושא של הסירים, תמיד תהיתי תמיד מה משמין יותר, ארוחות מסודרות או ארוחות חטופות במהלך היום. נאמר לי ששמנים אוכלים כל הזמן. ואולי כאן הסוד להשמנה. תמיד לאכול. שהקיבה שלך תמיד תהיה עסוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור בחורה עם נטייה להשמנה שנמצאת בדיאטה תמידית, אף פעם לא הבנתי את הרזים שרוצים להשמין. אבל נראה לי שהפעם השתכנעתי שאכן מדובר בבעיה שמציקה לאנשים. תמיד מדהימים אותי מחדש ההבדלים בין אנשים, ואיך אותם אנשים יכולים לחשוב על אותו דבר, אבל בדיוק הפוך. אני אוהבת אוכל, אני אוהבת המון סוגים של אוכל. אם הייתי יכולה, אני חוששת שהייתי אוכלת כל הזמן. (או אולי זה רק נדמה לי כי אני ל הזמן מנסה לאכול כמה שפחות.) הכי אני אוהבת את המתוקים, והכי בעולם אני שונאת ירקות, במיוחד סלט חסה, לא משנה באיזה רוטב. דיאטת השמנה תמיד נראתה לי כמו הדבר הכי קל בעולם. אבל עכשיו כשאני מנסה להמליץ על אחת זו, מנקודת מבט של מי שלא אוהב לאכול, הכל נראה לי שמנוני מידי, מתוק מידי, כבד מידי. אבל למה, למה אתם רוצים להשמין? תשמחו בגוף שלכם איך שהוא. אני בטוחה שהוא בסדר גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כאחד שמאוד רוצה להשמין וקשה לו, אני מבין את אלה שרוצים להרזות וקשה להם. זה הכי קל לומר - זו לא בעיה להשמין. תאכל וזהו. זה בדיוק כמו שאני יכול לומר לשמנים- זה מאוד קל להרזות. אם רק הייתם סוגרים את הפה שלכם לרגע ולא בולסים כל הזמן אולי גם הייתם מרזים. אבל אני לא אומר את זה. אני יודע שאלה שאוהבים לאכול קשה להם להרזות בדיוק כמו אלה, כמוני, שממש לא אוהבים לאכול וקשה להם להשמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שאתה מתהלך עם מלחיה ביד וזורה לכל עבר.!!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי אני רזה מדי. ולמה לא לשמוח בגוף שלי כמו שהוא? כי מפריע לי שפיקות הברכיים שלי בולטות החוצה, כך שללכת עם מכנסיים קצרים לא בא בחשבון מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחחח... אוכל צרפתי! :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הדיאטניות לא ממש מכירות דיאטות השמנה, ואלה שכן מכירות מעדיפות שלא לפרט מחשש לאיבוד לקוחות פוטנציאלים (שהם הלקוחות השמנים, שצריכים לעשות את ההפך). דיאטת השמנה מוצלחת צריכה להיות מורכבת מ: 1. אוכל שמן וקשה לעיכול: נתחי בשר עמוסי שומן (כבדים, ברווזים, חזירים). יש להימנע מבשר רזה (עוף, הודו, דגים ופירות ים) וקל לעיכול. עדיף להימנע מצמחונות. 2. שומן (חמאה במקום גבינה, שמנת במקום יוגורט או כל רוטב אחר, כבד אווז לעשירים). 3. פחמימות מורכבות וקשות לעיכול (תפוחי אדמה, לחם לבן, פסטות לא לשכוח את השמנת מ2). 4. יש להימנע ממאכלים מתוקים (הם סתם נותנים אנרגיה, שיוצאת מאד מהר...). 5. אסור לאכול בין ארוחות (זה סותם את התיאבון והרי אף אחד לא ייקח תפוח אדמה עם שמנת לנשנש מול הטלוויזיה). 6. יש להימנע מפעילות גופנית לא הכרחית. 7. עישון מזיק לריאות ולכרס. 8. שינה זה תמיד טוב. 9. אסור לאכול (כמותית) יותר ממה שהגוף דורש, לא לאכול כשלא רעבים, לא לאכול כשמגיעים לשובע. 10. קפה/ תה/ מיץ/ גזוז לא משמינים באמת, מים לא ממלאים את הבטן, ולא נותנים אנרגיה מיותרת. 11. להישקל, עם נעליים בלבד. 12. יש להקפיד לקנות מדי שנה נעליים כבדות יותר. אייל שרוצה דיאטת השמנה, צריך, כנראה, לעשות הפוך מכל הכללים האלה (עבדתי לפיהם, והצלחתי, לא ניסיתי לעבוד בניגוד אליהם). ---------------------------- 1 רזל"ש = רזה לשעבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שיעבוד לפי דבריך וייכנע לפני שיגיע לאכילת הפחמימות ימצא עצמו מרזה ולא משמין. הקטע עם פחמימות (וזה על רגל אחת ואל"ר ואל"ד) הוא שהן מעוררות את הפקת האינסולין בגוף, ומה שהאינסולין עושה הוא, פחות או יותר, לקחת את הפחמימות (שפורקו בגוף לסוכרים) ולהוציא אותם מתוך מחזור הדם ולשמור אותם הצידה, נוסח "חסוך שלא יחסר". והחיסכון מבוצע בבנק השומן. ברגע שהפחמימות מסולקות מהדם מתעוררת תחושת "אני רעב!!!!" והאדם חייב לאכול משהו. מכיוון שכבר שלושים שנה אומרים לנו לאכול בעיקר פחמימות, אנו (מי שמקשיב למה שאומרים לו לעשות) הולכים ומשמינים. כלומר, אלה מאיתנו שלא קראו את ספרו של ד"ר אטקינס (או שאר סיפורת הביוכימיה). מי שדווקא *כן* קרא את הספרות הנ"ל ימצא עצמו אוכל אוכל בריא בפעם הראשונה בחייו, לא רעב בפעם הראשונה בחייו (וכן, אפשר בהחלט לעשות זאת בדרך צמחונית.) מה שבטוח הוא שהספרים הללו מבהירים מדוע דיאטות הרזיה "רגילות" (פחות קלוריות, פחות שומן) פשוט לא פועלות. (המספר שמקובל לנקוב בו הוא 95% מהמרזים חוזרים למשקלם הקודם או בכלל לא מגיעים למשקל חדש. הייתכן ש-95% מהאנשים שמנים בגלל שהם חלשי אופי? אולי, אבל מסתבר שהרבה יותר מצליחים לאורך זמן בדיאטת פחות-פחמימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לא אטקינס. היתה כאן תקופה ארוכה בה כל אדם שני שפגשתי בדיוק עשה אטקינס/מתחיל מחר אטקינס/סיים אתמול אטקינס. פיתחתי אנטי כלפי השיטה - בעיקר כיוון שאנשים על אטקינס לא מסוגלים לדבר על שום דבר אחר. ד"א - עם כל הכבוד לדוקטור, אף אחד מהחברים כאן לא הוריד את כל מה שהוא רצה להוריד. אני עדיין דוגלת במוטו של כל הזמנים - מי שרוצה לשקול פחות, שיאכל פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהופך את אטקינס כל כך מעניינת (למי שהולך לפיה) הוא אפקט ההבנה. כשמבינים מה קורה בגוף (ומבינים שעד ליום ההבנה אמרו לך שטויות וש*זו* הסיבה שדיאטת אלף קלוריות ביום לא הורידה אפילו גרם אחד...) יש אפקט של הארה. "אהא! זו הסיבה! זה לא שאכלתי דברים שלא שמתי לב אליהם! זה לא שאני פגומה או רעה או נענשת או משהו כזה, זה פשוט שלא קיבלתי את ספר ההוראות הנכון עם הגוף שלי!" האפקט הזה גורם לאלה מאיתנו שעברו מדיאטת "פחות שומן" לדיאטת "פחות פחמימות" לנסות להסביר לאנשים למה זה עובד. יש מי שמתעניין ויש מי שלא. (אצלי, אישית, עברתי לאטקינס אחרי דיאטת אלף קלוריות חוץ במהלך הריון והנקה - שהניבה העלאת משקל מטורפת. עברתי לאטקינס באוגוסט וכבר חזרתי כמעט למשקל טרום-בתי - או 9 קילו פחות מהמקום שבו נמצאתי באוגוסט. אבל Your mileage may vary.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת למה אנשי אטקינס חושבים שהיא כל-כך מעניינת. רק נסי לאכול סנדוויץ' ליד בחור שעושה אטקינס (אני כבר יודעת בעל-פה את ההסבר הארוך על למה לחם עם גבינה זה התגלמות השטן עלי אדמות). אני שמחה בשבילך שירדת במשקל. עכשיו אפשר אולי לא לדבר יותר על אטקינס? לעולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה עולה בדעתי להציק לאנשים בנושא. למעשה, כל חברי ובני משפחתי מנומסים עד כדי כך שלא שמעתי על אטקינס עד קיץ זה. גם אני סיפרתי על אטקינס *רק* בגלל שזה קשור לנושא הסקר. לא הייתי מעלה את זה סתם כך אלא רק מרזה ומרזה ומרזה, בשקט בלי להפריע לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בגלל שכולם חשובים שזה לא בריא וצריך להסביר להם שלא נכון. 2. בגלל שכל האחרים שנמצאים בדיאטה רוצים לדעת איך עושים את זה. (רגע, אז דלעת זה פחמימות? מה, חומוס זה גם פחמימות? מה, ביוגורט יש גם פחמימות? אז מה את אוכלת?) 3. בגלל שבעולם הדיאטות אטקינס הוא מערכת לוגית חילופית מורכבת, אך סגורה והגיונית. כמו מדע בדיוני. זה לא פשוט וברור כמו - לאכול פחות לרזות יותר. זו שיטה שמשלבת מה שקורה לאנשים בגוף (פחות אינסולין) במוח (פחות אותות רעב), בשכל (לא סופרים קלוריות. אין ממילא שום דבר טעים לאכול, אז יורד החשק לאכול ונעשים פחות תלויים באוכל), ושוב בגוף (המשקל יורד יותר מהר.). בלי אחד המרכיבים הללו, היא לא הייתה עובדת. לכן כשאנשים שעושים אטקינס מתחילים להסביר איזו דיאטה הם עושים ולמה זה טוב, קשה מאד לעצור אותם עד שהם מסיימים את כל הסיבוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...מעניין, דווקא אצלי יש פתאום דברים שלא אכלתי שנים (מיונז ביתי שאני עושה משמן זית וביצים, גבינות, קצפת עם כל כוס קפה... ממממממממ!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה דיאטת הלר, שזה מין "אטקינס לייט", עם פחמימות רק ארוחה אחת ביום, מוגבלת בזמן (גם להלר יש ספר ("דיאטת המכורים לפחמימות") ותיאוריה ביוכימית תומכת וכל הטאראראם, למי שזה חשוב לו). הורדתי 18 קילו, הפסקתי, העליתי 3, ועכשיו אני חוזר לעניינים. הורדתי את כל המשקל שרציתי, אבל גם ניסיתי לחסוך בסוכר תוך-כדי, ועשיתי הרבה מאוד ספורט, ככה שקשה לומר לאיזו פעולה לתת קרדיט. מבחינתי עיקר היתרון של הדיאטה הזו הוא לא הורדת המשקל כשלעצמו אלא זה שאני כבר לא חש /צורך/ לאכול כל הזמן, ולכן גם קל לי יותר לשמור על קלוריות באופן כללי. מה שהדהים אותי בקילוגרמים הראשונים שהורדתי הייתה הרגשת השליטה באספקט הזה בחיים שלי, כמו שאת אומרת, ולכן ה-"היי" והאוונגליזם שכל-כך שמעצבן אנשים. מלכתחילה לא הייתי מגיע לדיאטה הזו אם לא ההתלהבות של אמא ודוד שלי, ככה שאני רואה את ההתלהבות הזו באור חיובי מאוד עכשיו, למרות שבאמת חשבתי שהם מעצבנים מאוד בזמנו כמו שנגה אומרת. אבל מה, אם באמת הייתי מחליט החלטות בחיים לפי מידת האנטי שלי, אז היו לי חיים אקראיים מאוד. עכשיו אני לא הולך ברחוב וצועק על אוכלי סנדוויצ'ים, אבל הרבה אנשים שואלים אותי מיוזמתם (אישית, או בסקרים בכל מיני אתרים מפוקפקים) מה עשיתי; ואז אני מספר להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...במיוחד אחרי שנים של חוסר-שליטה-בחסות-השיטה-המקובלת (לא, אם אני אוכלת פחות אני לא שוקלת פחות. אם אני אוכלת פחות אני שוקלת יותר. בדקתי. שנים.) הקטע הזה מוסיף מידה מסוימת של אנרגיה להטפה שכל-כך מעצבנת את נגה. אנרגיה של הארה וגם של כעס על כל מי שאמר לך כל כך הרבה שנים שאם תאכלי פחות, תשקלי פחות (או שאם תרוצי יותר, תשקלי פחות... ...מופרך באותה המידה, לפחות אצלי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וירוץ יותר. -- אבירי, אחרי כמעט הלם מערכות טוטאלי היום בבוקר. ורק רבע שעה ריצה. פאתטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון של הפחמימות, למי שרוצה להשמין, הוא הקושי לעקל אותן, מה שגורם לעייפות, ולאי הוצאת אנרגיה. הרעיון של להרזות בעזרת הימנעות מאכילת פחמימות הוא חולני, יש סיבה שאנשים אוהבים לאכול פחמימות. הסיבה שדיאטות ''רגילות'' (כולל ''אטקינס'') לא עובדות היא שלרוב יש סיבה שהשמן שמן, וכל מי שמנסה להתעלם ממנה, יצליח להרוס את הבריאות שלו לפני שיהרוס את הכרס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת קשה לעקל פחמימות. ניסיתי פעם לתפוס אותן כדי לעקל אותן ולא הצלחתי - לא היה במה להחזיק. עד עכשיו אני לא מעכל את זה. ___________ עקן, ניטפיקר לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילי בירה עושה את העבודה יופי. 2 -3 ליטר ביום ואתה מקבל יופי של כרס פלוס בונוס בצורת מצב רוח טוב. אין דבר שמחמם את הלב יותר מאיש שמנמן ומאושר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה יהיו הבעיות שלכם בחיים, שמופי'ס. (אדון חרדון, לשעבר שחיף היסטרי עם צלעות בולטות, היום עם משקל עודף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאיבת שומן, תוכל אתה לעשות השתלת שומן. יש כזה דבר. בהצלחה!!!!!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקנדישייק. נותנים את זה לאנשים חולים בתת תזונה. וזה לא מגעיל, יש כמה טעמים וחלקם לא רעים בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אף פעם לא שמעתי על סקנדי שייק. לי נתנו פחיות בשם ensure הטעמים: שוקו (טעם לואי נוראי, ואני שונאת שוקולד בכל מקרה) וניל - שונאת יותר משוקו תות - מלאכותי לחלוטין ו... כן, נכון, גם תותים או מתוק בכלל, אני לא אוהבת. מוצא אחרון: ויטמינים, בעיקר מסדרת B למיניה. זה לא משמין, אמנם, אבל מחזיק את האדם במצב תקין (אני מקווה). ואוכל טעים אני דווקא אוהבת, אבל בכמויות קטנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכרים את זה בחנויות? ___ האלמוני המקורי, הכי רזה כאן מכולם, אם לא מבחינה אבסלוטית (בגלל ע"ע), אז מהבחינה היחסית של הפרשי גובה ומשקל (משהו ברמה של דוגמניות צמרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לגבי השייקים (לתמר, כנראה), ולא לגבי הויטמינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכרים בבתי מרקחת בדרך כלל אבל לא צריך מרשם רופא. זה די יקר כשקונים בכמויות גדולות. דיאטניות של בתי חולים ומוסדות שיקומיים אמורות לדעת שזה קיים (ריקי צודקת, ensure לא ממש טעים). זה בעל ערך קלורי גבוה ואם משתמשים בתבונה זה אפילו עוזר לחולים לעלות קצת במשקל במקום לרדת. (ממליצים בד"כ לחולי סרטן בטיפולים, שיורדים במשקל בגלל תופעות הלוואי במערכת העיכול, וכן לחולים שמסיבות שונות לא אכלו זמן רב ומחזירים אותם לאכילה דרך הפה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר, באמת אין צורך לחלות בסרטן (לא עלינו). מספיק להתחתן עם קיבוציק קצין צנחנים. זה עושה את העבודה. באחריות, האמיני לי. ישמרנו האל מגיבורי ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנקרא BMI: הוא פשוט לחישוב: משקל (בקילוגרמים) חלקי [גובה (במטרים) בריבוע] כל טועני הרזון למיניהם מוזמנים לתת את ה- BMI שלהם, ונדע מי *באמת* הכי רזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טועני רזון? יו, זה לא נשמע טוב כל כך. טלי טוענת שאני 17.8. תעשו מה שאתם רוצים עם המידע הזה, רק אל תתקיפו אותי אחר כך שאני חושפת מידע לא רלוונטי על חיי. אתם התחלתם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד קרוב (מלמטה) ל 19, ונמצא בהלך רוח דיאטטי מתמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. 24.85, במקרה הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולכת החברה, מצטברים הצמיגים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נע בין 15.9 ל16.2 אפשר להכריז על מנצח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
20 פלוס מינוס. פשוט לא מדדתי ולא שקלתי את עצמי בזמן האחרון. בכל מקרה כנראה שיש תקווה. -- אבירי, ועוד שעות ספורות לקיים את הריצה השנייה השבוע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, זכרתי שקראתי באיזה עיתון נשים איזה מדד שהוציא אותי (כצפוי) עם תוצאות מחרידות, אבל לא הצלחתי להיזכר איך עושים אותו. אאל"ט לפי מה שהיה כתוב שם מתחת ל19 זה תת משקל, אני טועה? בכל מקרה לא נשקלתי כבר די הרבה זמן, אבל ממוצע של נסיונות עם רוב האפשרויות הסבירות נותן משהו כמו 16.3 עד 16.5, ככה שאני מניח שאני יכול לתת לשרעבי את הכבוד (למרות שבאחת המניפלוציות הצלחתי להגיע גם ל15.7!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא יודעת מה ה-BMI שלי, וגם לא מעניין אותי. למה? יש הרבה גורמים להשמנה או לרזון: גנטיקה, חילוף חומרים, מחלות שונות, מידת פעילות, סוג האוכל שאוכלים, סדירות ותדירות הארוחות. (וכמובן הפרעות אכילה, שזה נושא בפני עצמו). על רוב הגורמים האלו אין לנו שליטה, ולכן אני ויתרתי מזמן על נסיונות השמנה (למרות שהסבתות לא) וחיה לי בריאה, רזה ומאושרת. כל עוד יש לי תיאבון, אינני חולה ויש לי מצב רוח טוב, יכול ה-BMI להסתדר בלעדי. בעבר, אגב, שמן היה יפה. ניתן לראות בציורים מימי הביניים שהנשים היפות צויירו עגלגלות ומלאות, ממש לא כמו היום. ובמקומות מסוימים במזרח היה נהוג לקנות את האשה לפי משקלה (כך שכלל שהיתה שמנה יותר, היה אביה מרויח יותר...) ועל זה היה אבי אומר לי ולשתי אחיותי: מזל שאנחנו חיים היום, אילו חיינו לפני 200 שנה לא הייתי מקבל על שלושתכן יחד אפילו גמל אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
19.8, אבל זה בטח ייראה אחרת בסוף החורף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גובהי 1.67 מטר. לא הגיוני שאני כרגע 14.8 (שהם 69 ק"ג), שבשיא הדיאטה שלי הייתי 14.2 (שהם 66 ק"ג), ושבשיא משקלי כאדם שמן הייתי 18.0 (שהם 84 ק"ג), אם העלמה עפרונית, הדקיקה ע"פ עדותה עד כדי ביקורת יזומה ובלתי רצויה, היא 17.8. משהו בחישוב לא נכון. אנא עזרו לעדי המבולבל לעבור במבוך המדדים והחישובים ולהגיע לדימוי העצמי הגופני הנכון והאובייקטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הBMI שלך הוא 24.74: 69 (משקל) חלקי 2.7889 (שהם הגובה, במטרים, כלומר 1.67 מ', בריבוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, העלתי בשלישית במקום בריבוע. חשבתי "מסה מול נפח"; כנראה שעדי המבולבל צריך להפסיק לחשוב ולהתחיל להקשיב. אבל אם כבר, טלי, למה דווקא בריבוע? כדי למדוד כמה גוף נדחס לתוך שטח עור נתון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ולכן, עם BMI 23.53 אני יותר רזה (גם אם לא יכול כבר לטעון לרזון ממשי - לאחר שהצבא והטכניון העלו אותו מ-19 ל-23.5). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשווח את הנפח של קילו שריר וקילו שומן, נגלה שהשריר דחוס יותר. וכך, מר סתיו, שבערך בגובה שלי, ובערך במשקל שלי, מקבל BMI הדומה לשלי, למרות שסתיו הוא חטוב ושרירי, ואני בטטה עגלגלה. כמובן שיש הבדל קריטי במראה בין 69 קילו של שרירים לבין 69 קילו של שומן. אז נחמד להשוות מספרים, אבל במודעות שידוכים אני עדיין מתעקשת על תמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להבהיר שיש תחומי משקל, כמו שאפשר לראות ב http://www.weight.addr.com/BMI.html אני הצלחתי תוך שש שנים לעבור מ 16.9 ל 20.3 , כך שהדיאטה שלי עובדת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, איזה דכאון איתכם. אני תמיד אשמח להוריד קילו או שניים. דיאטות אני לא עושה, אבל הצבעתי ל"כן-מתונה", כי נדמה לי שמאז גיל 16 אני בדיאטה תמידית (כמו הרבה נשים, לא?). ז"א, אף פעם אני לא אוכלת את מה שבאמת בא לי (כאן מגיעה רשימה של דברי מאפה מתוקים ומשמינים), אבל גם לא ממש בדיאטה. אני הולכת לחדר הכושר באדיקות למרות שאני שונאת את זה, ומנשנשת קורנפלקס למרות שתמיד בא לי לנשנש עוגיות. עם זאת, לעומת רבים אחרים אני ברת מזל - אם אני משמינה לרגע (לרוב בעקבות חופשה בחו"ל), המשקל העודף נעלם לבד תוך שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה הפוך - בחופשות בחו"ל אני דווקא מוריד משקל. אני אוכל כשאני בבית בעיקר בגלל שזה זמין, ובחו"ל זה הרבה פחות זמין. בגלל זה גם כאן בירושלים אני כמעט ולא מחזיק אוכל בבית, מה שעוזר לי להמנע מהשמנה מתמשכת. בחודש שביליתי ב(מדינה ההיא שנמאס לכם לשמוע אותי מדבר עליה) הורדתי 7 קילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בחרתי באופציה האחרונה פשוט כי היא נכונה. לפני מספר שנים, בצו השני בלשכת הגיוס התברר לי שאני 182 ס"מ ו60 ק"ג בלבד. עד הגיוס הוספתי כ8 ק"ג, בעיקר ע"י דיאטת מילקשייקים תוצרת בית. זה עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסחנו את שאלת הסקר במיוחד מתוך מחשבה עליכם! (הניסוח הראשון שעולה לראש נגמר אחרי המילה 'דיאטה'). טוב, אפשר היה לנסח יותר במדויק את אופצית ה"לא עושה, לא צריך", ואולי גם לנסח אופציה לגמרי בשבילכם. אבל ממילא הרבה יותר אנשים מקנאים בכם מאשר מרחמים עליכם, אז... זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, ויש גם הרבה אנשים שמקנאים בסלברטאים. זה אומר שלא קשה להם? שלא מרגיז אותם שהם לא יכולים ללכת למכולת? שמטרידים אותם בתור לקופת חולים? אתה יודע כמה זה מתיש לצאת לשופינג ולגלות בפעם האלף ששוב פתחו חנות למידות גדולות, אבל אין אף חנות למידות קטנות?1 שהמידה הכי קטנה במכנסיים עדיין גדולה מדי? אתה יודע כמה זה היה מרגיז לחזור לדירה, לשמוע את הקיטורים של הבנות שהן העלו עוד קילו בחודשיים האחרונים ולדעת שאסור לי לפתוח את הפה על זה שאני ירדתי שוב, כי הן יתחילו להחליף מבטים של "על מה לעזאזל היא מקטרת"? כמה זה מעצבן לפתוח את המקרר (באותה הדירה בדיוק) רק בשביל לגלות סטוק חדש של יוגורטים כי הן החליטו לפצוח בשבוע דיאטה? אז מה אם עפרונית צריכה להעלות כדי שהצבא לא יכעס? אז מה אם עפרונית לא אוכלת דברים כאלו?2 אז...זהו 1שילב לא נחשב. תודה. 2זה נכנס לקטגורית ה"דברים-שנראים-כאילו-מישהו-כבר-אכל-אותם" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שילב לא נחשב לחנות למידות קטנות, אבל יכול להיחשב כחנות למידות גדולות (לנשים בלבד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יקרה אם הצבא יכעס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יעשה מה שאבא שלו (הפלמ"ח) עשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש היום בגדי ילדים מדהימים. לפני כמה זמן הייתי באילת בחורף דווקא, ולא היו לי בגדים חמים. נכנסתי לחנות ילדים וקניתי ז'קט פליס עם ציור של פו הדוב שנראה עליי כמו חולצת בטן עם שרוולים קצרים אבל אני מתה עליו! הרבה פחות מביך לקנות בגדים בגאפ קידס מאשר במתאים לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלוטין. בגדי ילדים היום הם ממש מדליקים. ואחת הדברים הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה ללכת לחנות טישרטס, לקנות מידה 8 ולהתלהב מחולצת הבטן החדשה שלי. אממה? בגילי המופלג אני מעוניינת בקצת יותר מאשר חולצות עם קריקטורות מעשעשעות עליהן. ולקנות בגאפ קידס זה נעים בדיוק כמו לקנות במתאים לי. (כי את אולי צריכה מידה גדולה, אבל אני לא ילדה) אל תביני אותי לא נכון,המצב לא כזה קטסטרופלי,וארון הבגדים שלי מסתדר מצויין. מה שמרגיז באמת זה היחס של אנשים. את יודעת כמה פעמים יצא לי לשמוע: "יו! את ממש דקיקה! תתחילי לאכול כבר!" ו"תכף תעופי ברוח.את בטוחה שאת לא אנורקטית?" וכמובן, החביב עלי מכולם: "זה לא בריא להיות כל כך רזה"1 ולי נותר רק לתהות איך כולם היו מתנפלים עליי אם הייתי פונה בחביבות (תמיד בחביבות) לבחורה העגלגלה התורנית: "בואנה, את מה זה דבה! את לא חושבת שכדאי לך לשלוט על הפה שלך קצת? תכף תהיי כבר שני אנשים, והאדמה תרעד בכל פעם שתעברי! את יודעת כמה זה לא בריא כל השומן והכולסטרול הזה?" מכות. זה מה שהייתי מקבלת. ונידוי חברתי. 1רק בשביל הפרוטוקול, אני לא אנורקטית, לא רזה בצורה קיצונית, לא שחיפה ובאופן כללי, אוהבת את עצמי בדיוק ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי אמר לך שלא מדברים אלינו כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאומרים. אבל באופן כללי, אנשים מרשים לעצמם הרבה יותר להעיר לאנשים רזים. אתה יכול גם לראות את ההודעות כאן. (שהן לא פוגעניות ולא חצופות אבל עדיין מחזקות את הטענה שלי) כשמדובר באנשים שמנים (פויה עפרונית! לא אומרים שמנים! הם יעלבו!) הרבה פחות PC להעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה המערבית המודרנית, המקדשת את הרזון הרבה יותר מאשר את השומן זה מעליב להעיר לשמנים יותר מאשר להעיר לרזים. בזמנים קדומים, נשים רזות היו עניות, מסכנות, בנות מעמד נמוך, חולניות ועצמות גרומות במקומות מסוימים נחשבו לאחד מסימני ההיכר של מכשפות. טיציאן לא היה מסתכל עליך ממטר ועדיין, אני מניחה שכשאנשים כיום מסתכלים עליך ואומרים: "אמא'לה כמה את רזה" או דברים מהסוג הזה, זו הקנאה שמדברת מגרונם והרצון לדמות לך פיזית מאשר הדאגה האמיתית לבריאותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא היה אומר לך 'יא רזה!' אם הוא לא היה חושב שזו המחמאה הכי שווה שהוא יכול לתת לך. עם זאת, אני מבינה אותך לגמרי. אנשים באופן כללי נכנסים אחד לשני לחיים יותר מידי, ואחרי מחקרים ארוכים שעשיתי בעניין, גיליתי שאנשים פשוט חושבים אחד את השני למטומטמים. אני אתן לך דוגמא אחת (למרות שיש המון). פעם עבדתי במקום שהיו בו הרבה רופאים, והם לא היו מפסיקים להגיד לי שאני צריכה לעשות בדיקה לראות אם יש לי בעיית תירואיד, בגלל איך שהצוואר שלי בנוי. תמיד אמרתי להם שביררתי ואין לי בעיה, והם היו מביטים בי במבט של רחמים אין קץ, ואומרים לי 'אולי בכל זאת תלכי לבדיקה?'. אבל אני יודעת מגיל שנה וחצי שאין לי בעיית תירואיד!!! כי בגיל שנה וחצי כבר פגשתי את הרופא הראשון שהיה לו את הרעיון המבריק הזה, בדק ומצא שלא. ולא שזה מעליב או משהו, זה סתם מציק שכל אחד חושב שהוא יעיר את ההערה שתשנה את חייך, ושהוא יודע עלייך יותר מאשר אתה על עצמך. על פי אותו העיקרון: שמנים יודעים שהם שמנים ושזה לא בריא. רזים יודעים שהם רזים ושאנשים אחרים מקנאים. נמוכים יודעים שהם נמוכים, שעירים יודעים שהם שעירים, אנשים שמדברים בקול רם מידי יודעים שהם מדברים בקול רם מידי, אימפוטנטים יודעים שהם אימפוטנטים, אנשים עם בעיות עור יודעים שיש להם בעיות עור, וכן הלאה וכן הלאה. מי שחושב שהוא יעיר לאדם אחר את ההערה שתשנה את חייו, כנראה לא יעשה את זה. וכך גם מה שאני אומרת כאן בטח לא ישנה לאף אחד. נודניקים יודעים שהם נודניקים, ואין מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמדברים בקול רם לא תמיד יודעים את זה. גם אנשים שמדברים קרוב לא תמיד יודעים את זה, ואף פעם לא נעים לי להעיר להם, למרות שזה נורא מלחיץ אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל אנשים שמצטבר להם, גוועלד, קצף בזוויות הפה אחרי מונולוג ארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רומזת משהו? (דובי, הולך לדבר הרבה מול המראה כדי לבדוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, אתה זה ההוא עם הקרחת. אבל באמת פגשתי מישהו כזה השבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו החכמולוג שראה אותי מפרקת חצי בגאז' כדי להוציא גלגל ספייר, עצר לידי ואמר בקול בטוח: "שמת לב שיש לך פנצ'ר?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, באמצע נסיעה, התברר לי שהאגזוז נפל (לא קשה היה להבחין בצינור כסוף ארוך שנגרר מתחת לרכב). כיוון שלא את כל התקלות ברכב אני יודעת לתקן, החלטתי לעצור רכבים חולפים, כדי שאולי מי שיעצור לי יידע להשיב - ולו באופן זמני - את האגזוז למקומו. די מהר עצרה לי מכונית, ומייד הסברתי לנהג שנפל לי האגזוז. הוא חייך בהבנה, בדק את הרכב מכל כיוון אפשרי, ולאחר 20 דקות של בחינה מדוקדקת, בישר לי בידענות שנפל לי האגזוז. אה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לדג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארוע הנ''ל התרחש בתקופת טרום-פישאיי, בה הוא בכלל גר בדגניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי, מדוע מופיעים כאן לפתע אנשי דג? לא התעדכנתי בו כבר חודשים, אולי קרה שם משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי נפל האגזוז, אבל זה היה בדרום הרחוק, בלילה, בכביש ריק, לבד עם שתי ילדות באוטו. איכשהו מצאתי חוט ברזל בבגאז', הרמתי את האוטו עם ג'ק ואילתרתי קיבוע של האגזוז לאנשהו, אין לי מושג לאן. זה הספיק עד הבית, ארבע שעות נסיעה. למחרת הלכתי לתקן. איש האגזוזים לא האמין לי שאני זו שקשרתי את האגזוז. לא יכול להיות. בחורות לא יכולות לעשות דברים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו את יכולה לגלות את הסוד: מי הגבר שעזר לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נודניקים לא יודעים תמיד שהם נודניקים. זה לא נראה לי כמו דבר שהוא מובן מאליו, לו הייתי יודע שאני נודניק, הייתי נלחם בזה בשביל למנוע זאת, ועדיין, יכול להיות שבלי משים הייתי מנג'ס למישהו, והייתי שמח לו אותו מישהו היה טורח להעיר לי. אנשים שמדיפים ריח רע והם גם טטרנים אינם מודעים לריחם הרע. גם אם אינם טטרנים יתכן כי התרגלו, ואינם שמים לב לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כפי שרשם לעצמו המ"מ בשיחתנו בתחילת הטירונות: סובל ממום לב מולד (תתרנות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ריח, למיטב הבנתי המוח "מסנן", ברוב המקרים, את ריח הגוף שלך-עצמך. לכן רק במקרים קיצוניים תוכל להרגיש שאתה מסריח, גם אם אינך תתרן. (ויתקנו אותי הרופאים שבקהל?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מהזוית המדיקלית - המוח מסנן כמעט כל קלט חושי קבוע שהוא חשוף אליו במשך זמן מה (יש יוצאי דופן, יעידו המטנטנים), ונשאר אדיש לרמה קבועה שלו, אם כי מגיב לשינויים. כך שההגיון אומר שאדם לא מריח את עצמו רוב הזמן, אלא רק כשריח הגוף שלו משתנה, כמו למשל במקרה של הזעה מאומצת או של אכילת חילבה/שום/אספרגוס. וסוגיית הריח היא עדינה ביותר. איך מעירים למישהו שיש לו ריח לא נעים מהפה? לעתים מדובר במפגע של ממש שמקשה על תקשורת פנים אל פנים. האם ייתכן שלאדם תהיה צחנת פה של בואש, שקוטלת כל חי במרחק מטר מהבל פיו, ושהוא לא יהיה מודע לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה שעובדת לא רע (כלומר, גם מסלקת את המפגע וגם לא פוגעת) היא להוציא מסטיק או סוכריות מנטה מהתיק, לאכול אחד ולכבד את הצחנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהוואי אנשים מברכים זה את זה בכך שהם מצמידים מצחים זה לזה, ונושפים אחד על השני "הה!" את רוח החיים. גוועלד, זה במקום לחיצת יד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים הישנים שלמדנו כימיה פתולוגיה במרפאות האפלות של תל השומר, נתקלנו בזוג אחיות עם מוטציה ביוכימית מוזרה שגרמה להן להריח כמו דגים מקולקלים. (נדמה לי שהן היו היחידות בעולם עם המוטציה, או לפחות היחידות שהיה דיווח לגביהן). למזלן, שתיהן היו גם תתרניות. הטבע דואג לאזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאנשים שיש להם ריח פה והם גם תתרנים - סביר להניח שמישהו כבר הספיק להגיד להם את זה. ככה זה אנשים - נשמות טובות שתמיד רוצות לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, כי יש מסטיקים, ומשחות שיניים, ושאר ירקות, היכולות לפתור את בעית ריח הפה - אם הבעיה קיימת, סביר להניח שהאדם המדובר אינו מודע לה. (או שלא איכפת לו, ואז לא איכפת לי להעיר לו.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליתי אתמול למעלית באחד הבניינים באוניברסיטה. ביחד עלו איתי קבוצה גדולה של סטודנטים כאלה שמכירים אותי. האחרון שעלה התלבט אם לעלות או לא כיוון שהמעלית היתה עמוסה. הסטודנטים אמרו לו לעלות בכל זאת. וכך בדרך למעלה, מישהי שם אמרה משהו על אסף שהוא רזה כל כך וזה בסדר, המעלית תשרוד. היו צחוקים. מה אני רוצה לומר? אני רוצה לומר שאם היתה שם שמנה והייתי אומר לה שאני מקווה שהמעלית תצליח לעלות למעלה אז נראה לי שזה לא היה מתקבל כל כך יפה באוזני השומעים אותי. כן, אני יודע שיש שוני בין לצחוק על שמנים ועל רזים. וכן, זה כבר לא ממש מעליב אותי כשצוחקים עלי. אבל אני זוכר זמנים שהרגשתי אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תעלבי מזה, אבל אותו דבר היה אצלי – לא מזרים, אלא מחברים קרובים ובני משפחה, שהתעקשו כל הזמן לשאול "אתה בסדר? תאכל משהו... לא הגזמת עם הדיאטה? אתה יודע... יש לפעמים אנורקסיה גם אצל בנים... אתה /בטוח/ שאתה בסדר? באמת-באמת?" ולא שנהייתי עור ועצמות או משהו כזה, סתם יותר רזה מקודם. בהתחלה זה היה מחמיא, והערכתי את הדאגה, אבל אחרי חמש או שש הערות כאלה ממספר אנשים שונים זה כבר התחיל ממש להעיק עלי. בסופו של דבר התחלתי פשוט לשאול את המודאגים בצורה ישירה "אז מה, את/ה חושב/ת שאני רזה מדי כרגע?" שעליה התשובה הנבוכה תמיד "לא, בכלל לא... סתם חשבתי..." ואז אני: "אז מה הבעיה? :)". זה השתיק אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רוב האנשים יגידו כן, אני אעדכן את יעד המשקל שלי בהתאם לקונצנזוס האסתטי. אם רק אדם אחד יגיד כן, אני אודה לו על הפידבק ואמשיך בשלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שאת אוהבת את עצמך כמו שאת, וזו בדיוק הסיבה שאנשים מרשים לעצמם יותר איתך מאשר עם אלה שנוטים לצד השמן. העיקר שאת יכולה ליהנות מעצמך, מבגדים בזו, ומהתחושה שכולם בעצם מקנאים... ___________________ אינדי (לא אינדי_גו), רזה בפעם הראשונה בחייה, אבל אף פעם לא תשתחרר מהמשקל הנפשי שצברה לאורך השנים, ולא בדיוק בטוחה גם שהיא עשתה את הקו הזה נכון :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפרה לי בחורה אנורקטית, שכשהחבר'ה עשו קומזיץ והיא הצטרפה, אף אחד לא היה מוכן לתת לה להשען על גבו, כי "העצמות שלך בולטות ואת דוקרת". נראה לי שיש לנו נטיה להיות רגישים כלפי ציבור חריגים גדול שאנו מזדהים איתו ו/או מבינים אותו, ומאד לא רגישים כלפי ציבור חריגים קטן ולא מובן לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אני מכיר את הרגשה הזאת. להיכנס לחנות ושום דבר לא מתאים לך כי הכל גדול!!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ענקית תארת בדיוק את מה שאני מרגישה לפעמים הציבור לא מבין את מצוקותינו ורק לשמנות מותר להתלונן כי אם אני יתלונן יחשבו אוי היא אומרת את זה בשביל לקבל מחמאה ככה שאני משאירה את כל המצוקות בבטן .. בסוף אני ישמין מזה.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בשביל זה הומצא הג'חנון? והמלווח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, ג'חנון זה משמין? (דובי, בהכחשה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה לומר שייש לי בעייה דומה אך לא מכיוון שאיני אוהבת אוכל איני משמינה כי האוכל הוא חיי ואיני מסוגלת להבין איך קיימים כמוך שאינם רעבים.... בכל אופן הייתי רוצה למצוא פתרון לבעייתי כדור דווקא יכל להיות רעיון ממש נחמד רק כמה חבל שאיני אוהבת כדורים אפילו אקמול איני לוקחת מי שיוכל לפתור לי את הבעייה יצא צדיק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, שכמו "שמנות" רבות שניסו דיאטות רבות ושונות ללא הצלחה, עליך פשוט להכיר בכך שאלה המראה והמשקל שלך, ולהשלים עם עובדה מרה זו? ואם זה לא משכנע אותך, שמעתי שההריון יכול בהחלט להשמין, אם כי לא הייתי ממליץ להרות למטרה זו בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואם זה לא משכנע אותך, שמעתי שההריון יכול בהחלט להשמין, אם כי לא הייתי ממליץ להרות למטרה זו בלבד." זה לא שומן. זה התינוק שלי, שאורכו כרגע כ-12 סנטימטר, ששוקל שמונה קילו. וכל מי שטוען אחרת מסתכן בזה שאני אתיישב עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת לא שומן. אל תשפכי את התינוק עם המים. ___ וזה מזכיר לי שעבד אתי פעם אדם ששם משפחתו היה שפיר. שאלתי אותו אם לבת שלו קוראים מֵיי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |